מחבר הספרים בנין אריאל ושא"ס
מו"צ בק"ק מקסיקו יע"א
ברכת לישב בסוכה בקידוש בבית הכנסת[2]
נשאלתי בשאלה מצויה מאד: אודות מה שנוהגים בהרבה בתי כנסת בשבת או ביו"ט של סוכות שעורכים קידוש על מזונות בסוכת בית הכנסת ברוב עם, האם יברכו לישב בסוכה?תשובה: אף לפי מנהג הספרדים שלא מברכים לישב בסוכה על אכילת מזונות אלא בשיעור קביעות סעודה (ג' ביצים), מ"מ מי שאוכל בקידושא רבה שיעור של כביצה מזונות, כגון בורקסים, רוגלך או קוגל, חייב לברך 'לישב בסוכה', מכמה וכמה סיבות. ואפרש נימוקי בעזרת צורי וגואלי:
♦
א. בירור מחלוקת הראשונים האם מברך בכל פעם שנכנס לסוכה או רק כאשר אוכל וגדר עיקר מצוות סוכה
הנה מדינא דגמ' במס' סוכה דף מו. בכל פעם שנכנס לסוכה יש לו לברך לישב בסוכה, כדין תפילין שבכל פעם שלובשם מברך עליהם, דשוב ושוב מקיים מצוה ובעי ברכה. וכן מבואר להדיא בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל (ויקרא, כג, מב) וכן דעת הגאונים וג' עמודי הוראה הרי"ף (דף כב. מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פרק ו מסוכה הלכה יב) והרא"ש (פרק ד, הלכה ג), וכן דעת עוד ראשונים רבים. וכן דעת הגר"א באו"ח בסוף סימן תרלט שכתב דדעת הרי"ף והרמב"ם עיקר, וכ"כ בספר מעשה רב (ריח). והביאו גם מחותנו החיי אדם בסימן קמז סעיף יג, וביאר שיטתם, שהרי בכל רגע שנמצא בסוכה, ואפילו בעודו עומד בה, מקיים מצוה.והנה הרא"ש במס' סוכה (שם) הביא את דעת ר"ת שמברכים רק על האכילה כי היא העיקר ובה פוטרים הכל[3]. וכתב מרן בב"י שכתבו הרא"ש המרדכי והרב המגיד שפשט המנהג כדעת ר"ת[4]. וכן סמכו עליו רבותינו בעלי השו"ע מרן והרמ"א בסימן תרלט סעיף ח שפסק מרן "נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה" והוסיף הרמ"א "והכי נהוג"[5]. וכן מנהג כל העולם [מלבד התימנים ותלמידי הגר"א, ומ"מ מנהג האשכנזים לברך על כל כביצה מזונות לישב בסוכה].
♦
ב. יחקור אליבא דשיטת ר"ת שמברך רק בזמן שאוכל האם הוא דינא דגמרא או מנהג מאוחר והנפק"מ שבזה
ויש לחקור בשיטת ר"ת כיצד הוא חולק על דינא דגמ', ויש לפרש בשני אופנים –או שהוא בא ליתן טעם למנהג שראה שהעולם נוהג, שמשום סיבה לא ברורה השתנה אחר חתימת התלמוד [וצד זה קשה מאד, כי מי התחיל את המנהג]. וכך למד הט"ז, ולכן כתב שמי שבאותו יום לא אוכל בסוכה, כגון שהוא מתענה, חייב לברך לישב בסוכה. ולפי צד זה יכול להיות שמי שעושה כדינא דגמרא לברך על כל כניסה לסוכה [באופן שלא היה היסח הדעת] שפיר יכול לברך.
או שס"ל לר"ת שכך נהגו גם בזמן הגמרא לקבוע את הברכה רק על האכילה, ועקרו את הברכה על הכניסה ותקנו אותה באכילה. וכך למד רבנו המאמר מרדכי בסימן תרלט ס"ק ח וחלק על הט"ז, וס"ל שגם מי שמתענה לא יברך לישב בסוכה[6].
ונפק"מ בחקירה זו אפילו במי שבא לאכול, ומחכה עד שיארגנו את האוכל - האם הוא יכול לברך קודם נטילת ידים לישב בסוכה, שהרי בכל רגע ורגע ודאי שלכו"ע הוא מקיים מצות סוכה, דלפי הט"ז הוא יכול לברך ולפי המאמ"ר אינו יכול לברך. ומ"מ נראה שאף לפי שיטת המאמ"ר המנהג הנכון הוא לברך לישב בסוכה קודם שמברך המוציא שהרי בכל רגע הוא מקיים מצות סוכה, ומכיון שכבר נטל ידיו ובא לקבוע עצמו על סעודת של פת, יברך קודם כל ברכת לישב בסוכה, וכמו שפסקו הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת האזינו, הלכה ה) ובחזון עובדיה (סוכות, עמוד קע"ג), וכן עיקר.
וכן עוד נפק"מ האם מי שלא בירך לישב בסוכה וכבר גמר לאכול ובירך ברכת המזון, האם יברך לישב בסוכה, כי הנה דעת המג"א (ס"ק יז) וכן פסק המשנ"ב (ס"ק מח) שיכול לברך, שהרי אכל וגם ממשיך לקיים מצות ישיבה בסוכה, אבל דעת רבותינו החזון עובדיה (עמוד קעח) והאור לציון (ח"ד, פרק כט, הלכה ט) שכל שגמר סעודתו לגמרי לא יברך[7].
♦
ג. בירור מחלוקת הגינת ורדים ומרן החיד"א אם באכילת כביצה פת הבאה בכיסנין מברך לישב בסוכה
עוד יש לדון שאף אם המנהג כר"ת לברך רק בזמן הסעודה, הרי נחלקו נח' הגינת ורדים ומרן החיד"א האם מברכים על אכילת שיעור כביצה של מזונות ברכת לישב בסוכה, או דוקא שיעור של קביעות סעודה. דדעת הגינת ורדים (או"ח, כלל ד, סימן ו) שהאוכל שיעור כביצה מחייב סוכה ולברך עליו לישב בסוכה. ועיקר חיליה מדברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות סוכה ה"ו שפסק "אסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אא"כ אכל אכילת עראי כביצה כו', ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה" כו' עכ"ל. משמע מדבריו דכל מידי חוץ מפירות, אי אכיל מהן טפי מכביצה חייב בסוכה, ואין שם שום תנאי לפטור מן הסוכה רק חסרון שיעור הלז בלבד, דברישא סתומי סתים למלתיה ואמר אסור לאכול סעודה חוץ לסוכה, ומשמע דבכל מידי שייך ביה חיוב סוכה ולא חילק להצריך תנאי שתהיה הסעודה מדבר פלוני, ובסיפא דמלתיה מפיק לפירות בלבד. א"כ משמע שפיר דכוליה מילי לבד מפירי חייבין בסוכה. ולפ"ז כתב שה"ה שלפי הרמב"ם האוכל ביצים או בשר או דגים או גבינה, חייב בסוכה ולברך לישב בסוכה. אך מאחר ששיטת הטור בזה שלא יברך, לכן חייב בסוכה בלי ברכה. אבל באכילת פת הבאה בכיסנין חייב לשבת בסוכה ולברך אליבא דכו"ע[8].ומרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א, סימן עא, ס"ק א) חלק עליו וס"ל שלא מברכים אלא על שיעור קביעות סעודה. וכן מנהג הספרדים כמרן החיד"א. ומ"מ חזי לאיצטרופי לשאר הספקות דלהלן לאכילה בקידושא רבה, שבדרך כלל אוכלים יותר משיעור כביצה. ובפרט דאשכחן תנאי דמסייע לרבנו הגינת ורדים, הלא המה נאמני ביתו של הרמב"ם רבנו מנוח (שם), והמאירי במס' סוכה (דף כו:) שכתבו דגם על אכילת מיני לפתן שהם בשר ודגים וגבינה וביצים חייב בסוכה ולברך לישב בסוכה, עכת"ד, והוי עוד ספק נוסף שפעמים רבות בקידושא רבה יש חד מינייהו ופעמים כולה איתניהו ביה, וע"ע לקמן.
♦
ד. ידון האם שיעור של קביעות סעודה על מזונות הוא ג' או ד' ביצים
והנה אנו הספרדים מברכים לישב בסוכה רק מי שאוכל כביצה פת, שהיא המחייבת ישיבת סוכה, או מי שאוכל מזונות בשיעור קביעות סעודה של אכילת פרס. וידוע שיש מחלוקת בין רש"י לרמב"ם מה שיעור אכילת פרס, האם ג' ביצים [רמב"ם] או ד' ביצים [רש"י], ומרן השו"ע לא הכריע במחלוקת זו, ואנו בכל נידון הולכים לחומרא. וא"כ כאן מאיזה שיעור נברך לישב בסוכה, האם על ג' ביצים, שהוא כ160 גרם, או ד' ביצים, שהוא כ 220 גרם. ופסק בחזו"ע (עמודים קלד – קלו) שיברך משיעור ג' ביצים, כי יש ספק ספיקא אם חייב לברך או לא, וכיון שהוי ספק במצוה מדאורייתא, פסקינן שיברך, ותנא דמסייע ליה הוא מרן החיד"א הנ"ל, וע"ע באורך בנידון זה בשו"ת יביע אומר (שם)[9].ולפ"ז לא יטול ידיו ויברך המוציא וברכת המזון, אבל מ"מ חייב לברך ליישב בסוכה. וכן הדין במי שאוכל דגן שאין עליו תוריתא דנהמא, כגון פסטה וכדו', שאע"פ שאם אוכל שיעור של ג' ביצים חייב לברך לישב בסוכה, מ"מ הוא פטור מנטילת ידים והמוציא וברכת המזון.♦
ה. מיני מזונות או פת הטפלים לדבר שפטור מסוכה, אם חייבים בסוכה
ומדי דברי בהאי הילכתא, נדון האם מותר לאכול שניצל המצופה בפירורי לחם[10] מחוץ לסוכה, דהיינו באופן שיש בפירורי לחם שיעור כביצה, כגון בב' שניצלים בינונים. והנה, לדידן שאנו מברכים על שניצל בורא מיני מזונות, פשוט שחייב בסוכה, אלא אף למ"ד שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, יש לדון במיני מזונות או פת הטפל לדג מלוח וכדו' אם חייב בסוכה. ובהשקפה ראשונה היה נראה לחייב בסוכה, שהרי כל דיני עיקר וטפל זה לענין ברכה ראשונה, אבל לענין זה שאוכל דבר חשוב המחייב בסוכה, חייב לאכול בסוכה. וכן בשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, או"ח, תניניא, סימן ל, אות ב) פסק שכל שהטפל נאכל בכדי להטעים את העיקר, אע"פ שלא מברכים עליו ברכה ראשונה, אבל מ"מ חייב בסוכה. ועיין עלה בספר בני ראם (סימן לח אות ב) להגר"א גנחובסקי זצ"ל שכתב שאין דין עיקר וטפל בסוכה תלוי בדין ברכות, אלא הדין תלוי בשאלה אם אדם אוכל דבר זה בביתו, ואז הוי תשבו כעין תדורו וחייב בסוכה, ואם לאו פטור [ושם הוא דן למי שאוכל גלידה עם גביע שיש בו שיעור כביצה עי"ש]. ולפ"ז בשניצל, שאנשים אוכלים אותו אכילת עראי, יפטר מסוכה. וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"ד, סימן י), ובשו"ת וישמע משה (פריד, ח"ג, סימן קנא) שהביא בכך מחלוקת בין גדולי זמננו עי"ש.והרה"ג משה שאוואט שליט"א האיר מדברי ההלכות קטנות (ח"ב, סימן נט) דס"ל שאם אכל פת שיש בה כדי שיעור שביעה בתורת טפילה, חייב לברך ברכת המזון, כי בדאורייתא לא נאמר הדין של טפל ועיקר, והביאו הכף החיים בסימן ריב ס"ק ג. וא"כ ה"ה לענין חיוב ישיבה בסוכה דאורייתא, חייב בסוכה. ומאידך הביא שהחוות יאיר בספרו מקור חיים (על שו"ע או"ח, בסוף הספר בקיצור הלכות על סימן תרלט) כתב בפשיטות שפטור מסוכה, וז"ל "מה שנ"ל שגם בדין סוכה אכל פירות לעיקר ופת אפילו יותר מכביצה כמו שנפטר הפת מברכתו ה"נ נפטר מסוכתו". עכת"ד. וכבר הביא ראיה זו הגר"א גינחובסקי בתשובתו הנ"ל, וע"ע בספר זכרון אברהם (ברוידא, פרק כ), וכן פסק הרה"ג ציון לוי זצ"ל בשו"ת תורה מציון (סימן ריד). ויש לדון אם יש חילוק בין פת שבאה בתורת טפל להעביר את המליחות, ששם היא בטילה לגמרי, לבין פת שנותנת טעם אך מ"מ היא טפילה מדיני ברכות, דאפשר שסוכה תהיה חייבת, וצ"ע.
♦
ו. השוהה באכילת כביצה יותר מכדי אכילת פרס
והנה פליגי גדולי האחרונים האם מי שאוכל שיעור כביצה יותר מכדי אכילת פרס חייב בסוכה או לא. הביכורי יעקב (סימן תרלט ס"ק יג) כתב בפשיטות שאינו חייב בסוכה, ומסתמא שסברתו היא דכיון שבכל דיני התורה אין שם אכילה על כדי אכילת פרס, הרי הוא פטור. ומאידך, דעת ר' שלמה קלוגר בחכמת שלמה (שם, סעיף ז) שחייב בסוכה. ולכא' נידון דידן תלי בהאי פלוגתא, שלפי הביכו"י שאין עליו שם אכילה, ה"ה הכא שאין שם אכילה ופטור מסוכה, ולפי הגרש"ק חייב בסוכה. ולמעשה, גאון עוזנו ר' חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן כ, אות לג) פסק כמו הביכו"י. ובשו"ת שבט הלוי (חלק א, סימן רה, על סימן זה) הביא יותר מזה כתב באלף למטה ס"ק פ"ו (להגר"ז מרגליות) דאם מעיקרא לא היה בדעתו לאכול תוך אכילת פרס, גם אם נמלך אח"כ ואכל תוך אכילת פרס, מ"מ לא נקרא קבע יעוי"ש.אולם כד מעיינת שפיר תחזי שלא תלי הא בהא כלל, דעד כאן לא קאמר הביכו"י אלא באכילה יותר מזמן אכילת פרס שאין ע"כ שם אכילה משא"כ כאן שאוכל בבת אחת, ועד כאן לא קאמר הגרש"ק שחייב אלא באוכל מאכל גמור שחייב בסוכה, משא"כ הכא יש צד שהוא טפל ופטור מהסוכה.
וידידי היקר דוד אורפלי הי"ו הביא ראיה מפסק מרן השו"ע ביו"ד סימן קיג סעיף ב "עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם הגוו, אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי גויים, אסור. ואם לאו, מותר". ומוכח שלא רק בעניני ברכות אזלינן בתר טפל ועיקר, אלא גם בשאר דיני התורה אזלינן בתר טפל ועיקר. וא"כ ה"ה לענין ישיבה בסוכה, דמאחר שהמזונות טפל, הרי הוא פטור מסוכה. ויש לדון לפ"ד הגר"א גנחובסקי שתלי להאי דינא בקביעות סעודה מדין תשבו כעין תדורו, אפשר שלא יברך. ולדינא בענין השניצל נראה דלו יהיה אלא ספק אם ברכתו שהכל או מזונות, הרי שאף המברכים שהכל זה מדין ספק, וא"כ עליהם להחמיר בספק דאורייתא של חיוב סוכה ולשבת בסוכה.
♦
ז. מחלוקת הראשונים האם אכילה בשבת ויו"ט נחשב לקביעות סעודה
והנה לאחר שייסד לנו רבנו עובדיה יוסף זצ"ל שבספק ברכת לישב בסוכה יש לצרף שיטות ולברך, כיון שהיא מצוה מדאורייתא, א"כ יש לצרף כמה וכמה שיטות מלבד הראשונים ולברך בקידושא רבה כדלהלן.כי הנה יש לצרף שגם אם נימא שהלכה כהחיד"א, הרי כתב בספר שבולי הלקט (סימן שדמ) "וכתב הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל בתשובתו דאכילת עראי דשבת ויו"ט ואפילו שתיה חשיבה כקביע [והואיל דאדם קובע סעודתו על היין]", וכ"כ בספר תניא רבתי (סימן פד) ובספר שבולי הלקט (סימן קיא). ובשו"ת מהר"ץ חיות (סימן נה) ביאר דבריו מדין מיגו דהוי סעודה חשובה לשבת ויו"ט, הוי ג"כ סעודה חשובה לענין חיוב סוכה, והוכיח כן מכמה דוכתי בש"ס עי"ש. וע"ע בשו"ת קול גדול (סימן עא).
ומאידך, בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן עא) כתב היפך "שבת קובעת דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר. נראה דגם לענין פת הבא בכיסנין שכתב אבא מרי זצ"ל שאם אחר ברכת המזון הביאו לפניו דיסתקא וכיוצא בזה המתובלת הרבה בתבלין ומתוך כך אין אוכלין ממנה כי אם מעט. מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות. אבל אי קבע סעודתו עליה בתחלה מברך עליה המוציא ולבסוף ברכת המזון גמור. ונראה דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר. ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין לאסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו". ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן קסח ס"ק ה) הביא כן משם מור זקנו מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כ"י, מצאתי בספר כתיבת יד קדמון, עכ"ל, והוא מהר"ח אור זרוע. ושוב הביא את דעת ר' אביגדור צדק הנ"ל לברך עי"ש, ולהלכה הכריע שמי שאוכל פת הבאה בכיסנין, אין חילוק בין שבת לחול ובשניהם לא יברך ברכת המזון עי"ש.
♦
ח. שיטת השערי תשובה שעל אכילה בקידוש בשבת מברכים לישב בסוכה
ועוד יש לצרף את שיטת השערי תשובה (סימן תרלט, ס"ק ה) שלאחר שהביא את מחלוקת הגו"ר והחיים שאל האם מברכים לישב בסוכה על כביצה מזונות, כתב "ובמדינתינו נהגו רוב העולם בי"ט ושבת לקדש ולאכול אחר הקידוש פת כסנים במקום סעודה ואח"כ הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה ומטיילים בקבלת פני רבם וכיוצא ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה ומברכים בשעת קידוש ברכת סוכה נראה דשפיר דמי דאף על גב דפת כסנים הוא מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו זו משוי ליה כקבע, רק יזהר שיהיה יותר מכביצה ובזה אפשר שגם מח"ב מודה, אך בחול או באמצע היום דשבת וי"ט כשאוכל בלא קידוש פת כסנים כמדומה שמנהג ג"כ לברך ברכת סוכה על פת כסנים, ולענ"ד יש לחוש לדעת מחזיק ברכה, מיהו נראה שאם אין דעתו לצאת מיד רק לשבת שם זמן מה שפיר דמי לברך דהא הברכה היה גם על הישיבה אלא שנהגו לברך בשעת אכילה וא"כ באכילת פת כסנים סגי וכו'", וכעי"ז כתב הביכורי יעקב בס"ק טז עי"ש. ומבואר מדבריו שאף לפי שיטת מהר"ח אור זרוע ששבת לא קובעת לברכת לישב סוכה, אבל קידוש קובע לברכת לישב בסוכה, ויש לברך אף לפי מנהג הספרדים. והביאו להלכה המשנ"ב בס"ק טז, ומאידך הכף החיים בס"ק לג כתב שמדברי מרן החיד"א נראה שהוא לא מחלק בין חול לשבת ובין יושב שם לאחר האכילה או לא, דבכל גוני לא יברך לישב בסוכה אלא רק באוכל פת בשיעור כביצה או באוכל מזונות בשיעור קביעות סעודה, וכן יש נוהגים משום דחיישי לסב"ל. אכן אם יש מקום שנהגו כמו השע"ת אין למחות משום דכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, עכת"ד. ומדוייק מלשונו שאין מנהג ברור אצל הספרדים אלא רק "יש נוהגים", ומשמע שאינו מנהג כללי, וא"כ שפיר יש לצרף את שיטת השע"ת לספק.ט. בירור אודות מנהג הספרדים בירושלים לברך על כביצה מזונות, ושיטת המהר"ם בן חביב
ושוב ראיתי להרה"ג שמ"ח גאגין בספרו יריעות האהל הנדפס על ספר אוהל מועד להקדמון ר' שמואל ירונדי (ח"ב, מעמוד לא עמוד ב ואילך), שלאחר שהביא את מחלוקת מרן החיד"א והגינת ורדים, הביא עוד את דעת המהר"ם בן חביב בספרו תוספת יום הכיפורים דס"ל שעל יותר מכביצה מזונות יש לברך לישב בסוכה ולא בעינן ג' ביצים. ושוב כתב שבשבת ויו"ט אף מרן החיד"א יודה שיש לברך לישב בסוכה, וכפי שמצא בספר שערי תשובה וכתב עליו שדבריו יותר שכליים ואמתיים, כי אין זה ביטול שביטלוה לברכת לישב בסוכה אלא רק נהגו כר"ת וכמו שכתבו מרן והרמ"א, ועם כל זה ראינו ושמענו לכמה מגאוני עולם שלא הבו לנהוג כן ומכללם הגאון החסיד המפורסם ר"א מווילנא הנ"ל, והט"ז הנ"ל לענין מי שמתענה שיברך לישב בסוכה, ונמצא אין זה ביטול כי אם מנהג בעלמא, א"כ במקום אשר יש עילה לומר דשמה אכילה, הגם שיש מה לדבר עליה סמכינן על עיקר הדין דאחר האמת אין זה ברכה לבטלה וכו', ולכן דברי השע"ת נכונים ואמתיים גם לימי חול המועד כל שעושים אח"כ ישיבתם קבע, אשר בלי ספק לא החמיר הרב מחב"ר כי אם בחתיכת פת הבאה בכיסנין מקצתן יושבים ומקצתן עומדים ללכת לטייל להקבלת פני רבם מיודעם ומכירם לא לקובעים ישיבתם שם שלא לצאת כי אם לצורך גדול, וגם אנחנו שמענו שרבים מגדולי עיר קודשנו ותפארתנו [ירושלים] ת"ו נהגו כן לברך לישב בסוכה על אכילת פת הבב"כ יתר על כביצה, וכן שמעתי באומרים לי שכן נהג הרב הגאון החסיד א"א זלה"ה [א"ה – הוא הראש"ל הרב אג"ן – אברהם חיים גאגין זצ"ל], אך אנכי לא אזכרהו במנהג זה כלל", עכת"ד. והובאו דבריו בשו"ת יביע אומר (חלק יא, סימן סד, ס"ק י), ודחה את דבריו מפני שמרן החיד"א כתב היפך מנהג זה. ולכאורה קצת יש להעיר על דבריו שהרי הרב יריעות האהל הוא בתרא לאחר מרן החיד"א, וא"כ אפשר שהשתנה המנהג. אך מ"מ גם הכף החיים בתרא טפי, ומ"מ כתב כמרן החיד"א שמנהג הספרדים שלא לברך על כביצה מזונות, וא"כ מנהג נדרש לפניו ולאחריו ועל פי שני עדים יקום דבר. ומ"מ חזי לאיצרופי לספקות הרבים שיש לנו בהלכה זו שיש לברך לישב בסוכה ולכל הפחות בקידושא רבה.♦
י. שיטת הפוסקים שאכילה בחבורת אנשים נחשבת לקביעות סעודה
ועוד, שגם לדעת הכף החיים שיש חולקים על השע"ת, הרי כתב המשנ"ב (ס"ק יג) בדעת מרן השו"ע שהאוכלים בחבורה נחשב לקביעות שיש לברך, ומקורו משם הבגדי ישע ומשמעות המאמ"ר והשע"ת. ובפשטות אפילו בג' אנשים הוי חבורה וקביעות לברך לישב בסוכה.♦
יא. שיטות הראשונים שהשותה יין נחשב לקביעות סעודה
ועוד יש לצרף את שיטת הראשונים[11] שהשותה יין חייב לברך לישב בסוכה, וה"ה שבקידושים אלו המקדש על כל פנים שותה יין, וג"כ שאר המסובים לא מושכים את ידיהם מהיין ושאר סוגי השתייה החריפה שמגישים לעשות כרצון איש ואיש.♦
יב. שיטת המאמר מרדכי שבסוכה לא צריך קביעות סעודה אלא לפי דרכו של האדם
ועוד יש לצרף את שיטת המאמר מרדכי בס"ק ג שקביעות סעודה זה לפי הרגילות שאדם אוכל, ובסעודה כזאת כך הרגילות לאכול. ולכן מי שכל בוקר שותה קפה עם מאפה מזונות חייב לברך לישב בסוכה. וביאר שדין זה שונה מפת הבאה בכסנין, דהתם יש שיעור אחיד לכולם של קביעות סעודה, מפני שהכא תשבו כעין תדורו כתיב. וכתב וכן נהגנו, ואין לדקדק בכך כ"כ שהרי לדעת רוב הפוסקים צריך לברך לישב בסוכה בכל פעם שנכנס, עכת"ד[12]. והביאו המשנ"ב בס"ק טז ובביאור הלכה [ד"ה 'אם קובע עליו'] ללא חולק. וא"כ פעמים רבות שהקידושא רבה זה הקביעות והרגילות של האדם מידי שבת בשבתו שאוכל כדטעים בר בי רב ועייל לכלה. ושמא יש לדחות שאף לפי המאמ"ר בענין קביעות מידי יום ביומו, ולא של שבת בשבתו, וצ"ע בסברא זו. ומ"מ בכף החיים בס"ק מ הביא משם שו"ת עולת שמואל (סימן צז) דס"ל שאפילו האוכל כמו הרגילות שלו, לא יברך ליישב בסוכה. ושוב כתב הכה"ח שלפי סתימות מרן החיד"א משמע ג"כ שבכל גוני לא יברך.♦
יג. שיטת הכלבו שאף המחמיר על עצמו לאכול בסוכה גם דברים שפטורים מסוכה יכול לברך
ועוד יש לצרף את דעת הכל בו (סוף סימן עב) שכל שמחמיר על עצמו לאכול בסוכה גם דברים שפטורים מסוכה, יכול לברך לישב בסוכה, שהרי שבחהו חכמים [והובא בשו"ת יבי"א הנ"ל בעמוד קע בהערה במוסגר עי"ש]. וכ"כ בספר המכתם בסוף מס' סוכה. וכ"כ המאירי במסכת סוכה דף כח: "ולחכמי נרבונא ראיתי שאף הבא לאכול אכילת עראי ומחמיר על עצמו לאכלה בסוכה חייב לברך, ואין זה נראה לי אלא שרשאי לברך אחר שמחמיר על עצמו וכל שכן שהברכה על הישיבה היא". וראה מה שביאר שיטה זו ר' שלמה כהן, מח"ס חשק שלמה, בספר עצי ברושים (סו"ס נג), דכיון שדרכו להחמיר בכך הרי שנעשה אצלו דין וחייב בכך, ולכן יכול לברך על ישיבת הסוכה. ועיין עלה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח, סימן ג). ולולי דמסתפינא אמינא שכוונת הראשונים שאפילו אם רק בפעם הזאת רוצה להחמיר, יכול לברך לישב בסוכה, שהרי הוא מקיים בכך מצוות ישיבה בסוכה.♦
יד. שיטת הפוסקים בגדר פת הבאה בכיסנין
ועוד ידוע שיש מחלוקת ראשונים משולשת מהי פת הבאה בכיסנין, וכמבואר באו"ח בסימן קסח, ומדברי מרן בב"י נראה שרק מספק לחומרא לא מברכים ברכת המזון, אבל מ"מ הוי ספק פת. וא"כ איכא צירוף נוסף לברך לישב בסוכה.♦
טו. שיטת המג"א שלענין קביעות סעודה מצרפים את שאר המאכלים
ועוד יש לצרף את דעת המג"א (סימן קסח ס"ק יג) שלענין קביעות סעודה יש לצרף את שאר המאכלים, כגון דגים, לברך המוציא וברכת המזון ופסקו המשנ"ב בס"ק כד. ואף שלדידן בני ספרד החוששים לסב"ל לא מברכים המוציא וברכת המזון, וכמבואר שם במרן החיד"א בברכי יוסף ס"ק ו ובכף החיים בס"ק מח ובעוד פוסקים, מ"מ חזי לאיצרופי לספק.♦
טז. שיטת ר' האי גאון שהנכנס לסוכת חברו צריך לברך, וגדר סוכת בית הכנסת
ועוד יש לצרף את דעת ר' האי גאון שהנכנס לסוכת חברו יש לו לברך לישב בסוכה ואפילו אם לא סעד שם, כדאיתא בכל בו (סימן עב) אלא שסיים שעכשיו לא נהגו כן. ומוכח מדבריו שדין זה אפילו לשיטת ר"ת שדוקא בסוכתו צריך אכילה, שהרי לפני כן (בסימן עא) הביא את מחלוקת הראשונים האם צריך לברך בכל פעם שנכנס לסוכה ושינוי מנהג המקומות ולא תליא הא בהא. והביאוהו הרא"ש (שם) והטור ומרן בב"י בסו"ס תרלט, ועיין עלה בשער הציון בס"ק צג. והגם שאין הלכה כמותו, מ"מ חזי גברא כוותיה להצטרף לספק. אלא שיש לדון בכל סוכת בית הכנסת אם הוי סוכת חברו או סוכת השותפים. ולכאורה הדבר תלוי בשאלה מי בנה את הסוכה, שאם התאספו כל בני המנין והוזילו מכספם לצורך בניית סוכה זו, אז הוי סוכת השותפים, ואם רק אחד בנה אותה או חלקם הרי שהוי הסוכה של מי שבנאה. וראה עוד מה שהבאנו לעיל בהערה משם הערוך השלחן.♦
יז. במציאות רבים אוכלים יותר משיעור ג' ביצים
כל זאת מלבד הענין המציאותי, שפעמים רבות שאנשים אוכלים שיעור קביעות סעודה אליבא דכו"ע, שהוא שיעור 160-210 גרם ממיני המזונות לסוגיהם השונים. וכ"ש שלפי השיעור בנפח, שפעמים רבות ודאי שאוכלים שיעור זה, ויש לברך.♦
יח. אין מנהג בכל הני ספקות, ושיטות מורי ההוראה בימינו
ואין לטעון שהמנהג לא לברך, שהרי אין המנהג ידוע בכל הני ספקות וצירופים לברך. ואף הכה"ח שכמעט בכל ספק מהנ"ל חשש לסב"ל, אבל מ"מ לא כתב שהמנהג ברור שלא לברך ודוק. וכן הלכה. ושמעתי מפי מגידי אמת שכך עשו מעשה הרה"ג משה צדקה שליט"א, הרה"ג יהודה עדס שליט"א, הרה"ג מיכאל פרץ שליט"א.♦
יט. לצאת יד"ח ממי שבלאו הכי מברך לישב בסוכה
והן אמת שאם יש אשכנזי או תימני או מי שאוכל פת או מזונות בשיעור קביעות סעודה, שבלאו הכי מברך לישב בסוכה, עדיף שהוא יברך לישב בסוכה ויפטור את כולם, אבל אם חסר אחד מכל הנ"ל, נלע"ד שיש לברך לישב בסוכה.♦
דינים העולים:
א. מנהג הספרדים שמברכים ברכת לישב בסוכה רק אם אוכל פת בשיעור כביצה, או שאוכל מזונות שקובע עליהם סעודה, ולענין חיוב ברכה בסוכה הוא שיעור ג' ביצים. אבל מספק לא יברך המוציא וברכת המזון, אלא יברך ברכת מזונות ומעין שלוש. ועדיף שיאכל ד' ביצים בשביל להתחייב בברכת המזון אליבא דכולי עלמא.
ב. האוכל מזונות יותר משיעור כביצה בכדי אכילת פרס, הרי זה חייב בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה. ויש אומרים שגם אם אוכל את פת או מזונות בתורת טפל לדבר שפטור מסוכה, הרי הוא חייב בסוכה. כגון מי שאוכל שניצל המצופה בפירורי לחם מחוץ לסוכה, ויש בציפוי לבדו שיעור כביצה כגון בב' שניצלים בינונים, אע"פ שהוא רגיל לברך על שניצל שהכל, מ"מ חייב בסוכה לישב בסוכה בלי ברכת לישב בסוכה.
ג. ספרדי שאוכל סעודה חשובה של בשר ואורז ותפוחי אדמה וכדו' ללא מזונות, לא יברך לישב בסוכה.
ד. יהודי שאינו שומר תורה ומצות שהגיע לסוכת חברו, וזאת הפעם היחידה בכל החג שיושב בסוכה ואוכל כביצה מזונות, והוא רוצה לברך לישב בסוכה, יש לו על מה שיסמוך. ומ"מ ברכת שהחיינו על הסוכה, הוא חייב לברך, שהרי מי שלא בירך ביום הראשון, דינו שיברך בכל יום משבעת הימים.
ה. המנהג הנכון הוא ליטול ידיו ולברך לישב בסוכה בעמידה, ורק אח"כ את ברכת המוציא.
ו. מי שאכל מיני מאכל שחייב לברך עליו לישב בסוכה ולא בירך, כל זמן שלא גמר סעודתו ואפילו שצריך לשתות רק מים, הרי זה מברך לישב בסוכה, אבל אם כבר בירך ברכת המזון, לא יברך לישב בסוכה.
ז. המתענה בחג הסוכות ולא אוכל כלל, או מי שלא אוכל פת, אע"פ שישן ועושה כל צרכיו בסוכה כדת וכהלכה, אינו יוכל לברך לישב בסוכה. וראוי מאד שהוא יבקש מאדם שיכול לברך לישב בסוכה, שיפטור אותו בברכתו או שיהרהר את הברכה בלבו, כמבואר בכף החיים בסימן תרלט ס"ק צז. ומ"מ נראה שאם לא יזמן לו לברך אפילו פעם אחת לברך לישב בסוכה, ורוצה לברך לישב בסוכה, יש לו על מה שיסמוך.
ח. השותה יין או שאר שתיה חריפה, אפילו קבע סעודתו עליו עם בני חבורה, מעיקר הדין פטור מן הסוכה, וראוי להחמיר ולשתות בסוכה.
ט. חובה גם לישן בסוכה, וכן לספרדים בני חו"ל בשמיני של חג, ובני אר"י שבאו לחו"ל ע"מ לחזור, ימצאו סיבה מדוע אינם יכולים לישן בסוכה וישנו בבית.
י. חברי בית הכנסת שעושים בשבת ויו"ט קידושא רבה לאחר התפלה בסוכת בית הכנסת או אחד מהחברים, ואוכלים בה מיני מזונות בשיעור כביצה, יש לברך ברכת לישב בסוכה. ואם יש אדם שבלאו הכי מברך לישב בסוכה כגון שאוכל פת וכדו', עדיף שהוא יברך ברכת לישב בסוכה ויפטור את כולם.
♦ ♦ ♦