ברכה "על נטילת הדס", "על נטילת ערבה"
א. הברכה על ארבעה המינים: "על נטילת לולב" * ב. הברכה שמברכים כשנוטלים ארבעה מינים אחד אחד ללא אגד * ג. הברכה שמברכים כשנוטלים ארבעה מינים אחד אחד ללא אגד והנוטל סח ביניהם * ד. הברכה שמברכים כשהתברר שבאגד היה חסר מין אחד או שהוא היה פסול או הונח הפוך
א. הברכה על ארבעה המינים: "על נטילת לולב"
בתוספתא (ברכות ו, טו) נאמר: "וכשהוא נוטלו אומר 'על נטילת לולב' ".בגמ' (סוכה לז ע"ב) נאמר: "אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: מאי טעם לא מברכינן אלא 'על נטילת לולב'? הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג, ולבריך! אמר ליה: הואיל ובמינו גבוה מכולן".
היותו של הלולב "גבוה מכולן", אין הכוונה שמברכים רק על הלולב ולא מברכים על שלושת המינים האחרים. הכוונה היא שכל ארבעת המינים נכללים בשמו, וכדברי רש"י (ד"ה הואיל וגבוה מכולן): "חשוב הוא, ונקרא האגד על שמו". ר' דוד בן לוי - המכתם (סוכה לז ע"ב) הסביר עוד את דברי רש"י: "הואיל ובמינו גבוה מכולן והוא חשוב במינו מכולן, ונקראת כל האגודה על שמו, והרי הוא כאילו מברכין בפירוש על כל אחד ואחד בשמו, וכן פירש רש"י ז"ל".[2]
גם בדברי תנאים במשנה ובתוספתא במסכת סוכה, הלולב הוא מין אחד מבין הארבעה, וגם שם כולל לכל ארבעת המינים. במחצית הראשונה של המשניות שבפרק השלישי (משניות א-ז) נזכרים דינים הנוגעים לכל מין מארבעת המינים, ובמחצית השנייה (משניות ח-טו), וכן בפרק רביעי (משניות א-ב, ד) "הלולב" הוא שם כולל לכל ארבעת המינים. כך גם בתוספתא. המשניות שבפרק שני (משניות ז-ט) עוסקות בכל אחד מבין ארבעת המינים כמין בפני עצמו, ובהמשך הפרק (משניות י-יא) ובפרק שלישי (משנה א) הלולב הוא שם כולל לארבעת המינים.[3] גם הרמב"ם (הלכות לולב ז, ה) כתב: "ארבעה מינין אלו מצוה אחת הן ומעכבין זה את זה, וכולן נקראים מצות לולב". בספר המצוות (שורש יא) הרחיב הרמב"ם עוד: "פעמים יהיה הצווי האחד שהוא מצוה אחת יש לו חלקים רבים. כמו מצות לולב שהיא ארבעה מינים. הנה לא נאמר כי "פרי עץ הדר" מצוה בפני עצמה, ו"כפות תמרים" מצוה בפני עצמה, ו"ענף עץ עבות" מצוה בפני עצמה, ו"ערבי נחל מצוה" בפני עצמה. לפי שאלו כלם הם חלקי המצוה. כי הוא צוה לקבצם ואחר קבוצם תהיה המצוה לקיחת הכל ביד ביום הידוע... וזה שכל מה שאמרו החכמים בו שהדבר הפלוני והפלוני מעכבין זה את זה (מנחות כז ע"א), הנה הוא מבואר שהם מצוה אחת. כמו ארבעה מינין שבלולב".
♦
ב. הברכה שמברכים כשנוטלים ארבעה מינים אחד אחד ללא אגד
ניתן ליטול ארבעה מינים זה אחר זה. כך נאמר במשנה (מנחות כז ע"א): "וד' [מינים] שבלולב... מעכבות זו את זו". הגמרא (שם) נימקה שהסיבה לכך שארבעה מינים מעכבים זה את זה היא מפני שנאמר בפסוק "ולקחתם" (ויקרא כג, מ) – "לקיחה תמה".[4] על כך אמר רב חנן בר רבא: "לא שנא אלא שאין לו, אבל יש לו אין מעכבין". רש"י (ד"ה שאין לו) הסביר שארבעה מינים בלולב מעכבים כשאין לו ארבעה מינים, אך אם יש לו ארבעה מינים "אין מעכבין - אפילו לא אגדן כאחד". כך גם כתב הרמב"ם (פירוש המשנה מנחות ג, ו): "ודע שאם היו אצלו ארבעת מינין שבלולב, הרי זה רשאי לנטלם אחד אחד ויצא ידי חובתו, לפי שהכלל אצלינו לולב אין צריך אגד, כמו שבארנו בסוכה".[5]כך גם פסק הרמב"ם (הל' לולב ז, ו): "מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת. וכשהוא נוטלם לצאת בהן מברך תחלה 'על נטילת לולב' הואיל וכולן סמוכין לו, ואחר כך נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו ונוטלן דרך גדילתן שיהיו עיקריהן למטה לארץ וראשיהן למעלה לאויר. ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד - יצא, והוא שיהיו ארבעתן מצויין אצלו. אבל אם לא היה לו אלא מין אחד או שחסרו מין אחד, לא יטול עד שימצא השאר".
כשהרמב"ם כתב שניתן ליטול אחד אחד, הוא לא כתב דבר בנוגע לברכה, ומשמע שמברך על המין הראשון שהוא נוטל "על נטילת לולב", וכפי שהוא ציין את נוסח הברכה בתחילת ההלכה, ואחר כך נוטל בזה אחר זה את שלושת המינים האחרים ולא מברך עליהם. הרא"ש (סוכה ג, יד) כתב שבמקרה שהוא נוטל אחד אחד: "ומסתבר שמגביה הלולב תחלה, שמזכירים אותו בברכה", אך אין הכרח להסביר שכך גם סבר הרמב"ם. לפי הרמב"ם הנוטל רשאי להתחיל בכל מין שיבחר, ועליו יברך "על נטילת לולב".[6]
ר' אהרון בן יעקב הכהן מנרבונה - האורחות חיים (חלק א הלכות לולב אות יט) כתב בשם הראב"ד: "וכתב הראב"ד ז"ל שאם נטלן אחד אחד, שמברך על כל אחד ואחד לעצמו, מאחר שאין אגודים ביחד שתהא ברכת הלולב פוטרן".[7]
לפי הראב"ד יש לברך על כל מין בפני עצמו, ונראה שכונתו לברך "על נטילת לולב", שכאמור הוא שם כולל לכל ארבעת המינים. אמנם לפי הראב"ד אם אוגדים את ארבעת המינים, אזי מספיק לברך פעם אחת "על נטילת לולב".[8]
הרשב"א (שו"ת הרשב"א, א, סי' קנו) חלק על הראב"ד בנוגע לברכה כשנוטלים כל מין בפני עצמו: "ולענין ארבעת מינין שבלולב שאמרת דקיימא לן לולב אין צריך אגד ויכול ליטלן כל אחד ואחד לעצמו וכדאמרינן רב חנן בר אבא דביש לו אין מעכבין זה את זה. מי מברך על כל אחד ואחד או לא? תשובה: אין מברך אלא ברכה אחת על כולן. דארבעתן מצוה אחת הן ואין מברכין על מצוה אחת על כל חלק וחלק ממנה ברכה בפני עצמה. ואפילו תפילין של ראש ושל יד שהן שתי מצות ואין מעכבות זו את זו, כיון שאפשר לכלול שתיהן בברכה אחת אף על פי שמניח את של יד ואחר כך מניח את של ראש הסכימו קצת הגאונים ז"ל והרב אלפסי ז"ל מהם שאין מברך על שתיהן אלא ברכה אחת. וכדבריהם אנו נוהגין כל שכן בארבע מינין אלו שהן מצוה אחת".
כך כתב גם הריטב"א (סוכה לד ע"ב) בשם רבותיו בנוגע למי שנוטל אחד אחד: "שאע"פ שהברכה על הלולב, אינה אלא בשיש לו, הכל ושמא לא יהיה לו והוי ברכה לבטלה".
הבית יוסף (אורח חיים סימן תרנא אות יב) ציין לדברי הראב"ד הללו וכתב: "ולענין מעשה נראה לי שיברך על הלולב לבד וכדברי הרמב"ם דבסמוך".
התוספות (מנחות כז ע"א ד"ה ולקחתם לקיחה) כתבו: "יש מפרשים דביום ב' סגי בחד מד' מינים ומברך 'על נטילת לולב' כמו אתרוג דשרי חסר ולא בעינן תמות אלא ביום ראשון, ולדבריהם ביום שני תיסגי שיטול האחד בשביל כולם".
גם לפי יש מפרשים, כשמברכים על מין אחד יש לברך 'על נטילת לולב'. אמנם התוספות (שם) דחו הסבר זה: "וליתא. דבסוף לולב הגזול (סוכה מא:) ובריש לולב וערבה (שם מג.) דרשינן מ"ולקחתם" לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב "ולקחתם" לשון רבים, ולא כתיב ולקחת. אלא כי היכי דעיקר לקיחה קיימא אכולהו יומי, הוא הדין לקיחה תמה דבעי לקיחת ד' מינים אכולהו יומי ולקיחת כל אחד ואחד. אבל תמות של עצמן וכן לכם למעוטי שאול וגזול לא בעי אלא ביום ראשון, מ"ר".
לפי התוספות המצווה היא במשך שבעת הימים, ויש ליטול את ארבעה המינים במשך כל שבעת הימים, גם אם הם ניטלים אחד אחד.
הר"ן (סוכה יז ע"א בדפי הרי"ף) כתב גם את דעותיהם של רבנו תם והרמב"ן. לדברי ר"ת (מנחות כז ע"א ד"ה לא שנו) ארבעת המינים הם מצווה אחת, ולכן "כל שנטלן בזה אחר זה לא יצא ידי חובתו". מה שאמר רב חנן בר רבא הוא שאם "כולם בידו אף על פי שלא אגדם אין מעכבין". על דברי ר"ת הללו כתב הר"ן: "ואין זה במשמע".[9]
הרמב"ן כתב: "אף על פי שלא היו ברשותו ביחד כל שנטלן כולם יצא" מה שאמרו שאם אין לו מעכבין "היינו לומר שכל שלא נטל את כולן אפילו באחד מהן לא יצא, אבל כל שבאו לידו אפילו בזה אחר זה – יצא". הרמב"ן סיים וכתב: "ואעפ"כ אין ראוי לברך על הלולב אא"כ הוא יודע בבירור שיבואו לידו כולן, שאע"פ שאין מברכין אלא על הלולב אפילו הכי כיון דאמרינן שאם לא יבואו כולן לידו לא יצא שמא לא יבואו לידו והוי ליה ברכה לבטלה". כאמור לעיל, הברכה היא על הלולב, כי הוא שם כולל לכל המינים.
♦
ג.הברכה שמברכים כשנוטלים ארבעה מינים אחד אחד ללא אגד והנוטל סח ביניהם
הריטב"א (סוכה לד ע"ב) עסק במי שנוטל אחד אחד את ארבעת המינים, וכתב על כך: "ואף על פי שהפסיק ושח בין מין למין אין זה הפסק, כדאמרינן (ראש השנה לד ע"ב) בשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, וכדפרישנא התם".הריטב"א (שם לד ע"א) הסביר: "בברכת המצוות אסור לשוח בין ברכה לתחלת מעשה אלא לענין צורך המעשה ואם שח חוזר ומברך, אבל כיון שהתחיל במעשה רשאי לשוח ואינו הפסק, ולפיכך אמרו שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ואי אפשר שלא שח ולא התפלל בינתים ואכל ובירך והלך לעניניו, ולא הוי הפסק".
לפי הריטב"א יש לברך בתחילה "על נטילת לולב" ואחר כך ליטול כל מין אחד אחד, ומותר לשוח בין כל מין ומין.
בהגהות מיימוניות (שם אות ז) כתב על דברי הרמב"ם (הל' לולב ז, ו) כשנטל אחד אחד - יצא: "ועל זה כתב רבינו שמחה שאם סח בין מין ומין, חוזר ומברך". לפיו, רק אם סח בין אחד לאחד יש לברך על כל מין ומין, ובפשטות כוונת המילים "חוזר ומברך" היא שיש לברך על כל מין "על נטילת לולב", מאחר שהברכה כוללת את כל המינים.
כך הסביר גם המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרנא ד"ה ואם שח): "ועיינתי בהגהת מיימוני על מה שכתב הרמב"ם ש"אם לא אגדן ונטלן אחד אחד – יצא", כתב הגהות מיימוניות "ועל זה כתב רבינו שמחה שאם שח בין מין ומין, חוזר ומברך" עכ"ל. אפשר נמי דכונתו שיחזור ויברך על כולם 'על נטילת לולב'".
אמנם, הרמב"ם עצמו לא התייחס למצב כזה בו הנוטל סח בין כל מין ומין.
דברי ההגהות מיימוניות הללו הובאו בדברי הרמ"א בדרכי משה הקצר (טור אורח חיים סי' תרנא, יב) באופן הבא: "כתב בהגהות מיימון (פ"ז ה"ו אות ז) אם סח ביניהם מברך על כל אחד ואחד". כך גם כתב הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים סי' תרנא, יב): "ואם סח ביניהם, צריך לברך על כל אחד בפני עצמו". ניתן להסביר שעל כל אחד יש לברך בפני עצמו "על נטילת לולב". הרב צבי כץ (עטרת צבי, שם ס"ק יג) כתב: "על כל אחד בפני עצמו - כגון על נטילת הדס או ערבה או אתרוג". ניתן לפרש שהוא אינו מתכוון לנוסח של ברכה, אלא מסביר מה הכונה "כל אחד בפני עצמו" - כשנוטלים הדס, או כשנוטלים ערבה או כשנוטלים אתרוג. אך המשנה ברורה (שם ס"ק נו) הסביר כך את דברי ההגהות מיימוניות ע"פ הרמ"א: "על כל אחד בפני עצמו - דהיינו על הדס 'על נטילת עץ עבות', ועל ערבה 'על נטילת ערבה' וכן על אתרוג. ומ"מ טוב שאח"כ גם כן יחזור ויקחם כולם ביחד".
לדברי המשנה ברורה, כוונת ההגהות מיימוניות לפי ניסוחו של הרמ"א שיש לברך על כל מין כברכתו כשנוטלים אותם אחד אחד.[10] בשער הציון (שם ס"ק עא) ביאר עוד את דבריו: "ולפי זה [שיש לברך על כל מין כברכתו] יצטרך לברך על 'נטילת הדס וערבה ואתרוג' בברכה אחת, ועל נטילת לולב לא יוכל לברך כיון שכבר בירך פעם אחת, ולפלא שלא העירו אחרונים בזה. אכן לפי מה שהערתי בביאור הלכה דדעת הגהות מימוני דכיון שכבר הפסיק צריך מדינא לחזור ולקח הלולב, אם כן יברך ברכה אחת 'על נטילת לולב'. וצריך עיון למעשה".
כאמור לעיל, יש הבדל משמעותי בין דברי רבנו שמחה כפי שצוינו בדברי הגהות מיימוניות וכפי שהסביר את דבריו בביאור הלכה, לבין הסברו של הרמ"א לדברי הגהות מיימוניות. פשט ההגהות מיימוניות מורה שעליו לברך "על נטילת לולב", וגם את דברי ההגהות מיימוניות שהובאו ברמ"א ניתן לפרש כך, וממילא ברור מדוע המפרשים לא עסקו בשאלה האם ניתן לברך "על 'נטילת הדס וערבה ואתרוג' בברכה אחת".
ד. הברכה שמברכים כשהתברר שבאגד היה חסר מין אחד או שהוא היה פסול או הונח הפוך
ר' אהרון בן יעקב הכהן מנרבונה (אורחות חיים חלק א הלכות לולב אות כב) מספר כך: "מעשה בא אל הר' משולם שנטל לולב ביום ראשון של סוכות ובירך עליו 'על נטילת לולב' ו'שהחיינו', ואח"כ הסתכל בו ולא מצא בו ערבה, והביאו לו ערבה והניחה בלולב, חזר ונטלו ונטל גם כן האתרוג, ובירך על נטילת ערבה 'שהחיינו' משום ערבה. ונהי דאין צריך ליטול כי אם הערבה בלבד, שהרי יצא ידי חובתו בג' מינין שנטל, אלא מצוה מן המובחר בעי למעבד ליטול ד' מינין בבת אחת. וכן מצאנו כתוב מכתיבת ידי הראב"ד ז"ל. "... ובירך על נטילת ערבה 'שהחיינו' משום ערבה" - אחרי שהוא הניח ערבה כשרה יחד עם המינים האחרים, הוא בירך ברכת "'שהחיינו' משום ערבה". לא כתוב שם וו החיבור "ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו" ממנו ניתן להבין שהוא בירך שתי ברכות: ברכת "על נטילת ערבה" וברכת "שהחיינו". כוונת הדברים שהוא ברך על כך שהוא נטל ערבה שהחיינו "משום ערבה", בגלל שהוא נטל בפעם הראשונה ערבה, שהרי בפעם הקודמת התברר שחסרה היתה הערבה.הרב יעקב [לוברבוים] מליסא [מחבר ספר: נתיבות המשפט] (סידור דרך החיים, סדר נטילת לולב, דין הנענועים שצריך לעשות, אות ו עמ' נז), הסביר מדוע ברך "שהחיינו" על המין שהיה חסר, על אף שכבר בירך קודם לכן "שהחיינו": "דומיא דתורמוס שבירך עליו ונפל מידו, אף שהיו לפניו תורמוס ואוכל את השניה מ"מ צריך לברך על השניה".[11]
כוונתו לדברי הירושלמי (ברכות ו, א): "ר' זריקן אמר ר' זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? מהו בינו לבין אמת המים? אמרין תמן לכך כוין דעתו מתחילה, ברם הכא לא לכך כוין דעתו מתחלה".
ר' זריקן אמר שר' זירא שאל על אדם שנטל תורמוס וברך עליו ונפל מידו, האם צריך לברך פעם שניה? האם זה נחשב שהסיח דעתו מהברכה הראשונה? הגמרא דנה במה זה שונה ממי שברך על מים שזורמים באמת מים, הרי זרמו מים אחרים, ולא צריך לברך פעם נוספת? תשובת הגמרא שמי ששותה מאמת המים מכוון לכך מתחילה, מאחר שידוע שהמים זורמים ובאים מים חדשים. אך כאן כשנפלו התורמוסים הוא לא כוון דעתו מתחלה לכך, שהרי לא ידע שהתורמוס ייפול ולא כיוון לכך.[12] גם במקרה בו אנו עוסקים, היה עליו לברך פעם שניה "שהחיינו".
רבנו משולם לא היה צריך לברך 'על נטילת לולב', כי מתיאור המעשה נראה שרבינו משולם שם לב מיד לכך שחסר ערבה באגד, והוא לא הסיח דעתו, והוסיף את הערבה החסרה.[13]
בנוגע לברכה 'על נטילת ערבה' – כאמור לעיל, נראה שהוא לא ברך ברכה שנוסחה הוא 'על נטילת ערבה'. ברכה כזו לא מוכרת ולא מופיעה בדברי תנאים ואמוראים, וקשה להניח שהאורחות חיים חידש נוסחאות של ברכות. אנשי כנסת הגדולה תקנו את הברכות (ברכות לג ע"א), והרמב"ם כתב שאין משנים ואין מוסיפים ברכות (הל' קריאת שמע א, ז): "כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם", ושוב כתב הרמב"ם (הל' ברכות א, ה): "ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה". אמנם יש גם ברכות שתוקנו ע"י אמוראים, ומכל מקום לא ידוע על נוסח ברכה "על נטילת ערבה".[14] הרמב"ם לא כתב את נוסח הברכות הללו בשום מקום.[15]
לא רק זאת. מקרה כזה שחסר ערבה או הדס יכול לקרות גם בחול המועד, ובימי חול המועד המצווה ליטול ארבעה מינים היא תקנת חכמים "זכר למקדש". אמוראים דנו האם מברכים על ארבעה מינים בחול המועד, ואם כן, האם מברכים "על נטילת לולב" או "על מצות זקנים".[16] קשה לקבל שאם יקרה כזה מקרה בחול המועד יברכו ברכה שלא נזכרה כלל בדברי תנאים ואמוראים.
עם זאת, פוסקים ומפרשים רבים הבינו שרבנו משולם בירך שתי ברכות "על נטילת ערבה" ו"שהחיינו" ודנו בדבר. כך מופיעים דברי האורחות חיים אצלם: "ובירך 'על נטילת ערבה' ו'שהחיינו' [משום ערבה]".[17] נעיין בדבריהם של מספר פוסקים ומפרשים.
ר' מנחם המאירי (בית הבחירה, סוכה לא ע"א) נימק מדוע רבנו משולם ברך שתי ברכות: "ולגדולי הדורות אירעה שגגה שנטלו את הלולב ולא היה שם ערבה וברכו על הלולב בחזקת שהוא כדינו בכל מיניו ואח"כ הרגישו בחסרון הערבה, ונשאו ונתנו עם תלמידיהם וגמרו בדעתם ונטלו ערבה וברכו 'על נטילת ערבה' ו'שהחיינו', ונתנו טעם לדבריהם. שמאחר שאין צריך אגד, לכשיטלו את הערבה, יצא ידי שאר מינין למפרע, והילכך על זו צריך לברך, שהרי לא חלה ברכת הלולב עליה. ולא יחזור ויטלנה ביחד עם הלולב ויברך על הלולב הרי הוא ברכה לבטלה הואיל ויצא ידי לולב, אלא צריך לברך על הערבה, וכן צריך "זמן" עליה כבלולב".
לפי המאירי, הברכה הראשונה "על נטילת לולב" חלה על שלושת המינים שהיו בידי המברך, אך לא חלה על הערבה שהיתה חסרה. לא ניתן לברך שוב "על נטילת לולב" כי כבר ברכו ברכה זו, ולכן יש לברך ברכה על המין אותו נוטלים. יש לציין שנימוק זה לא מופיע בדברי האורחות חיים. כאמור לדברינו הברכה "על נטילת לולב" היא שם כולל לכל ארבעת המינים, ועל כן יש לברך על מין בודד "על נטילת לולב". אכן אין צורך ליטול שוב את שלושת המינים שכבר נטל, וכדברי האורחות חיים הם עשו כן למצוה מן המובחר כדי ליטול ארבעה מינים בבת אחת, אבל זה לא משנה את נוסח הברכה.[18]
הרב יהושע ולק כ"ץ - הדרישה (אורח חיים סימן תרנא) ציין גם כן את המובא באורחות חיים, וכתב כך: "כתב בארחות חיים מעשה בהר"ר משולם שנטל לולב ביום טוב ראשון ובירך על נטילת לולב ושהחיינו ואחר כך הסתכל בו ולא מצא בו ערבה. והניחה בלולב וחזר ונטלו ונטל גם כן האתרוג ובירך 'על נטילת ערבה' ו'שהחיינו' וכן מצינו מכתיבת ידי הראב"ד ז"ל עכ"ל. דוק בזה שלא חזר לברך 'על נטילת לולב' אלא 'על נטילת ערבה' שלא כנוסח הברכה. והיינו טעמא כיון שכבר בירך על הלולב אף על גב דלא יצא דהא ארבעה מינים מעכבין זה את זה, מכל מקום עדיף טפי לברך שנית אמה שלא היה בידו תחלה. וממנו תלמוד אם חסר ההדס או האתרוג או הוא הדין אם בירך ואחר כך מצא ההדס או אחד [משאר המינים] מהופך דחוזר ומברך שהרי אינו יוצא אלא דרך גדילתן כמו שכתבתי לעיל בפרישה (אות ד), וכשחוזר ומברך מברך על אותו שהיה מהופך עיין בית יוסף".
דברים דומים כתב הרב דוד הלוי - הט"ז (אורח חיים סימן תרנא ס"ק טז): "מי שבירך על הלולב ואחר כך ראה שההדס הוא פסול שנשרו עליו כדרך הנזכר לעיל אימתי הוא פסול, ואחר כך מביאין לו הדס אחר כשר שצריך לברך 'על נטילת הדס' והיינו שמחברו אל הלולב.[19] וכיוצא בזה כתב ב"י לעיל בסימן זה בשם א"ח בשם הר"ר משולם שלא מצא ערבה כו'".
לפי דברי הדרישה, הברכה 'על נטילת ערבה' היא לא נוסח הברכה המקובל, אבל במקרה כזה, מאחר שכבר בירך "על נטילת לולב", עדיף לברך על מה שהיה חסר והושלם כעת. אמנם הדרישה לא כותב מה נוסח הברכה, אך נראה שהוא מתכוון לברכה על המין, ולא "על נטילת לולב" כי אותה כבר ברך. לדבריו, לא רק במצב שהיה מין חסר יש לברך "על נטילת הדס" או "על נטילת אתרוג", אלא גם אם היו ארבעה מינים, ולאחר שנטל אותם גילה שמין אחד היה הפוך, יש להחזיקו כדרך גדילתו ולברך את הברכה על מינו. הט"ז כתב שכך גם אם מצא פסול אחר, כגון שנשרו רוב העלים בהדס.[20] לדברינו, ברכה ייחודית על מין שחסר או שנפסל או שהונח הפוך, לא מופיעה בדברי תנאים ואמוראים, ויש לברך "על נטילת לולב" - ברכה שכוללת את כל המינים.
הרב יעקב עמדין (מור וקציעה, סי' תרנא) ציין גם כן לדברי האורחות חיים, והעיר עליהם: "כתוב באורחות חיים מעשה בה"ר משולם שנטל לולב כו' אח"כ הסתכל בו ולא מצא בה ערבה והניחה בלולב וחזר ונטלו כו' וברך על נטילת ערבה. נ"ל דהך פיסקא לא דייק מתרי טעמי: חדא - דהא בעינן שכל ד' מינין יהיו מצוים לפניו כשמברך עליהם, וכה"ג דטעה וסבור היה שערבה ישנה בלולב באגודה, ולא היתה שם מתחלה כשברך, וכוונתו היתה לצאת ידי כולן בפעם אחת, מעתה כיון שלא היתה ערבה מצויה אז שם כדעתו, נמצאת קרובה להיות ברכה ראשונה לבטלה, שלא יצא בה. ותו - דאפי' לראב"ד דס"ל לקמן [הובא לעיל בדברי באורחות חיים] דכשנוטלן אחד אחד מברך על כל אחד בפני עצמו, לא אמר אלא כשנוטלן אחד אחד בפני עצמו אבל בנוטלן באגודה עם הלולב מי שמעת ליה אטו מי פליג אתלמודא דיהיב טעמא לברכת על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן. לכן פשוט בעיני דבנ"ד חוזר ומברך 'על נטילת לולב'. ולא גרע מציצית דאם פשטן וחוזר ולבשן מברך עליהן, אף על פי שכבר יצא, כ"ש הכא דאכתי לא יצא לגמרי".
לפי הרב יעקב עמדין, מאחר שהתברר שבפעם הראשונה היה חסר ערבה, אזי הברכה הראשונה "על נטילת לולב" היא לבטלה, ולכן יש מקום לברך שוב "על נטילת לולב". טענה נוספת היא שגם לפי הראב"ד, שסבר שיש לברך על כל מין ומין בפני עצמו, אין זה כשנוטלים את כל הארבעה באגודה, ומאחר שבפעם השניה נטל הרב משולם שוב את ארבעת המינים באגודה, היה עליו לברך "על נטילת לולב".[21]
כאמור, לדברינו הוא לא ברך "על נטילת ערבה", אך גם לא ברך שוב "על נטילת לולב", כי הוא השלים את הערבה החסרה מיד כשהוא גילה זאת, ולכן לא היה צורך לברך שוב. הוא רק ברך ברכת "שהחיינו".[22]
המשנה ברורה (סי' תרנא ס"ק נו) התייחס גם כן למעשה עם רבנו משולם, ובשער הציון (אות עב) ציין שמקור דבריו הם בדברי הרב יעקב מליסא, בסידור דרך החיים (סדר נטילת לולב, דין הנענועים שצריך לעשות, אות ו עמ' נז): "אם בירך על הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו פסולים או מהופכים, אם היה לו ההדס או הערבה בביתו באופן שאין צריך להפסיק בינתיים כדי ליקח אותם, יקח ארבעתן ביחד ויברך על אותו מין שהיה נחסר. דהיינו על ערבה יברך 'על נטילת ערבה', על הדס 'על נטילת עץ עבות'. ואם היה זה ביום ראשון צריך לברך עוד פעם שני "שהחיינו" בשביל הנחסר. אבל על הלולב יצא כיון שהיה אצלו בביתו ארבעתם".
נוסח הברכה על הדס כשהוא היה חסר או ניטל הפוך, וכן לעיל [בסעיף ג] כשסח בין מין למין הוא "על נטילת עץ עבות" הוא כלשון התורה (ויקרא כג, מ), מה שאין כן בברכת הלולב, או המינים האחרים.[23] הט"ז (סי' תרנא ס"ק טז) כתב שיש לברך על הדס 'על נטילת הדס'.
כאמור לעיל, לדברינו אילו הם ברכות חדשות שלא נזכרו בדברי תנאים ואמוראים, ונראה שהברכה היחידה שיש לברך על ארבעה מינים שניטלים כאגד או בזה אחר זה, או כהשלמה למין חסר או שהיה פסול או שהיה מונח הפוך, היא "על נטילת לולב".
סיכום
מצוה מן המובחר לאגוד את ארבעה המינים וכך לברך עליהם "על נטילת לולב", אך ניתן גם ליטול אותם אחד אחד ולצאת ידי חובה, ובלבד שכל ארבעת המינים נמצאים בהישג ידי הנוטל.פוסקים דנו בשאלה מה מברכים על ארבעה מינים שניטלים אחד אחד, או כשהתברר שברכו על אגד לולב אך מין אחד היה חסר, או שאחד המינים לא היה מונח כדרך גדילתו. בעקבות דברי האורחות חיים אודות מעשה שבא לפני רבנו משולם, ניתן היה להבין שיש מצבים בהם נוטלים את אחד המינים לבדו, ואז נוסח הברכה הוא בהתאמה למין הניטל. על אתרוג: "על נטילת אתרוג"; על הדס: "על נטילת הדס" או "על נטילת עץ עבות"; על ערבה: "על נטילת ערבה". פוסקים אחרים חלקו על כך וכתבו שלא מברכים ברכות אלו אלא "על נטילת לולב" בלבד, או שלא מברכים כלל במצבים מסוימים בהם נוטלים מין בודד.
לדברינו נראה שרבנו משולם הורה רק לברך ברכת "שהחיינו" על הערבה שהושלמה אך לא בירך כלל 'על נטילת ערבה'. ברכה כזו וברכות דומות לה לא נזכרו כלל בדברי תנאים ואמוראים, והברכה היחידה על ארבעה מינים שניטלים באגד אחד, או כשהם ניטלים בזה אחר זה, או באופן בודד היא "על נטילת לולב". לולב הנזכר בברכה "על נטילת לולב" הוא במשמעות של שם הכולל את כל ארבעת המינים. לא מברכים רק על כפות התמרים אלא על כל המינים. ולכן גם במצבים מסוימים בהם נוטלים מין בודד נראה שהברכה צריכה להיות היא "על נטילת לולב".[24]
♦ ♦ ♦