מצוות הקבלת פני רבו מטעם כבוד רבו
מצוה[2] חשובה ומעלה גדולה[3] ברגלים[4], להקביל פני רבו[5]: "אמר רבי יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר 'מדוע את[6] הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת', מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל".ויל"ע בטעם המצוה, האם טעמה הוא מצד תועלת התלמיד, מה שהתלמיד יכול לקבל תורה מרבו או לקבל רשמי קודש מראיית פני הרב, או לומר שטעמה מצד כבוד רבו, לכבדו בכך שהוא מקביל את פניו בזמני ששון ושמחה.
♦
טעם המצוה לפי רש"י והרמב"ם
כתב רש"י בחגיגה ג, א: "שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים, כדאמרינן במסכת ראש השנה (טז, ב): מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת (מלכים ב' ד)". ומבואר בדברי רש"י לחדש את טעם המצוה, מפני כבוד רבו.וכן ראיתי שדייקו ברמב"ם שהביא את מצוות הקבלת פני רבו בהלכות תלמוד תורה (פ"ה ה"ז) בדיני כבוד רבו. וע"ע בספר בית מתתיהו (לרב מתתיהו גבאי שליט"א) ח"ב עמ' צא שציין לכמה מספרי זמננו שעסקו בגדר זה של "כבוד רבו" בהקבלת פניו במועד.
אבל יש גם כיוון אחר בראשונים, שהטעם הוא התועלת הרוחנית של התלמיד: "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד (ישעיה נח יג). והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מ"ב ד כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז"ל (ר"ה טז א) מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל" (רמב"ן שמות כ, ח).
ויל"ע בנפק"מ היוצאות מהטעמים האלו. ובדרך כלל מדובר על נפק"מ לחומרא[7], שאע"פ שאיננו דורשים "טעמא דקרא" לקולא, מ"מ יתכן שיהיו נפק"מ לחומרא מהטעם.
♦
ביקור קצר אצל רבו, בלי לימוד תורה וכדומה
מסתבר שאם עיקר הענין לכבוד רבו, הרי זה מתקיים אפילו בביקור קצר מאד בלי שמיעת דברי תורה וכו'[8]. מאידך, מסתבר שאם מאריך להיות אצל רבו (כשאין הדבר טירחה לרבו, וכש"כ אם רואה שרבו שמח בכך) הרי זה יותר כבוד.ובאנצ' תלמודית (ערך כבוד רבו, טור תשמח) כתבו: "המקביל פני רבו ולא למד ממנו דבר, נראה מדברי אחרונים שאף הוא מקיים את המצוה. אלא שיש שכתבו ששמיעת דבר תורה מן הרב, בכלל המצוה היא", וראה שם במקורות[9].
"והיה מספר (הגרשז"א זצ"ל) שהג"ר ליב חסמן זצ"ל בא לקבל פני הגרא"ז מלצר זצ"ל בחג, ושהה רגע קצר, ואמר "קיימנו מצוות קבלת פני הרב", ומיד נפטר מלפניו לשלום" [הליכות שלמה, מועדים, סוכות, עמ' קעד[10]].
על אחד מגדולי הדור זצ"ל סיפרו: "... עם התקדש חג הסוכות, היה שב ומסתגר בלימודיו, ולא ראה בעין יפה "ביקורי חג". אני זוכר שבחור מהשנה מעלי, בא בחוה"מ סוכות. רבינו פתח לו ושאל אותו מה הוא רוצה. הלה ענה "מצוה להקביל פני רבו ברגל". רבינו אמר לו בנעימות "נו, ועכשיו מה אתה רוצה...".
ונציין עוד למבואר במנהגי מהרי"ל עמ' תרח, שכשהיה מהרי"ל אבל "לא נתן 'שבת טוב' לשום אדם כאשר היה נוהג לעמוד כל שבת לפני בית הכנסת מעט". והיינו שהרגילות היתה שכל שבת היה מהרי"ל עומד ליד בית הכנסת, עוברים לפניו אנשים, ואומר להם "שבת טוב"[11] (כמו "גוט שבת" היום). ויתכן שזה מדין "הקבלת פני רבו" בשבת[12]. וא"כ גם מזה ניתן ללמוד שעיקר הענין הוא כבוד רבו, ודי אפילו בראיית פניו וברכה קצרה.
♦
האם יש ענין שיראה אותו הרב?
אולי אפשר לומר[13], שאם הטעם מצד כבוד רבו, יש מעלה בכך שרבו רואהו[14] שבא לפניו, וכגון שיש חבורת תלמידים, ראוי שכל אחד ייגש לחוד לרבו שיראהו. וגם כך יותר הקבלת "פני רבו", ודוק.ויש שכתבו שצריך התלמיד בהקבלת הפנים לראות פני הרב, אבל כאמור יתכן לפי הטעם של "כבוד רבו" לומר גם להיפך, שהתלמיד ישתדל שרבו יראהו, ודוק.
♦
האם עדיף ללכת במיוחד עבור ההקבלה?
על מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל מובא (ספר בשדה הראי"ה, הרמ"צ נריה זצ"ל, עמ' 339, וכן ליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 290):"הגרי"מ זצ"ל היה מדקדק לשבת בסוכה ברציפות כל שבעת ימי החג, ואף לבית-הכנסת לא היה יוצא. "מניין" היה לו בסוכה יום-יום. ורק שתי פעמים היה יוצא מן הסוכה – פעם אחת לתפילה על יד "הכותל המערבי", לקיים מצוות עלייה לרגל, ופעם שנייה להקביל פני רבו הראי"ה בביתו-בסוכתו.
שאלוהו: מדוע אין הוא מצרף את שני הדברים? והרי על ידי זה ימעט את הליכתו בחוץ ושהייתו מחוץ לסוכה? ותשובתו היתה: כל עיקרה של מצוות קבלת פני הרב ברגל, הוא עניין של הבעת יחס הכבוד של התלמיד לרבו, ואם תיעשה מצוה זו כטפלה למצוה אחרת, יהיה בזה משום מיעוט יחס הכבוד להרב. ולכן כל צעד לקבלת פני הרב, חייב להיות מיוחד כולו לקיום המצוה הנעלה הזאת".
ויל"ע במעשה זה, האם הדבר היה מצד כבוד רבו, שניכר לרבו שבא אליו בהליכה מיוחדת, או שדי בכך שבלב התלמיד התחזק כבוד רבו כשהיתה הליכה מיוחדת אליו.
ובאנצ' תלמודית (שם) הביאו מספר כבוד חכמים פ"ו אות ז: "שצריך ללכת לביתו של הרב, אבל אם ראהו בבית הכנסת - שלא בא לשם לכבודו, אלא ששניהם נזדמנו לשם[15] - אין זה כיבוד, ולא קיים את המצוה". וע"ע בספר בית מתתיהו ח"ג סי' יח, על נידון דומה לשאלתנו.
♦
שלא יהיה כבוד התלמיד גדול מכבוד הרב
בשו"ת נודע ביהודה (תנינא או"ח סי' צד) כתב שיש דין בכבוד רבו להקפיד שלא יהא כבוד התלמיד (רבו) חמור מכבוד הרב (הקב"ה), כמבואר בגמ' בקידושין לג, ב[16].ולכן כתב שגם בהקבלת פני רבו לא חייבים יותר משלושת הרגלים (אע"פ שבפסוק משמע שגם בחודש ושבת), ועוד כתב שבזמן החורבן שאין עליה לרגל לכן אין גם דין הקבלת פני רבו. [ועי' לעיל הערה ב].
♦
האם מועילה מחילת הרב?
כידוע הדין שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, "שתורה דיליה היא" (קידושין לב, א). וכתב המהרי"ל דיסקין זצ"ל לחדש[17], שהואיל וטעם המצוה מצד כבוד הרב, תועיל מחילתו. ונראה ברור בכוונתו, שהמחילה תפטור אותו, אבל לא אומרים "כמאן דעביד דמי", ולא קיים את המצוה, ופשוט.♦
אם יש לו כמה רבנים
מסתבר שאם הטעם הוא מצד כבוד רבו, אזי אם יש לו כמה חכמים שהם "רבו", צריך ללכת להקביל פני כולם, משא"כ אם היינו אומרים שמטרת המצוה לתועלת התלמיד, ודוק. וראה מה שציין בנידון זה, בבית מתתיהו ח"ג עמ' קכג.ובהליכות שלמה (מועדים, סוכות עמ' קעד) מובא על הגרשז"א זצ"ל שאמר על עצמו "בצעירותי לא הנחתי כמעט אחד מגדולי ירושלים שלא שחרתי פניו במועד".
♦
הקבלת פני רבו בטלפון
דנו בכמה מספרי זמננו האם מועיל לקיים את המצוה גם בטלפון, כגון שמתקשר לרבו ומדבר עמו וכו'. וראה מה שציין בזה הרבה בספר בית מתתיהו ח"ג סי' מא.ולכאורה אם הטעם הוא מצד תועלת התלמיד, יש בכך קיום מצוה (אמנם מסתבר יותר בהידור לבא ממש, ולראות פניו), ולטעם מצד כבוד רבו גם יש בכך קיום המצוה שהתקשר אליו (אמנם יש יותר כבוד רבו אם בא לבקרו ממש).
♦ ♦ ♦