יו"ד איגוד בתי הדין לממונות, נשיא מכון פסקים
שינוי יעודה של תרומה מישיבה אחת לישיבה אחרת
שאלה
אדם ייעד תרומה לישיבה מסויימת, לבניית חדר אוכל, האם רשאי לשנות את החלטתו ולתרום לישיבה אחרת?♦
תשובה
א. אמירתו לגבוה בצדקה
יש לברר תחילה, אם הדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, נאמר גם ביחס לצדקה:הטור כותב בשני מקומות (חו"מ קכה, ו; רמג, ב) שכאשר המקבל עני, אין הנותן יכול לחזור בו מאמירתו, משום שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. הב"י חולק בשני המקומות.
הסמ"ע (קכה, כה) הכריע כטור, וכן משמע מדבריו בסי' ריב, כא. ועיין בדברי הש"ך (פז, נא) שכתב גם הוא שאסור לשנות מעני לעני כדין אמירתו לגבוה וכו', והביא כן גם מהמרדכי (ב"ק קעב). אמנם, השו"ע בכל המקומות מזכיר רק 'נדר' ולא צדקה, כשיטתו, שבצדקה לא אומרים אמירתו כמסירתו להדיוט (ראו חו"מ קכה, ה; יו"ד רנח, יב). הפתחי תשובה (חו"מ ריב, ט) הביא גם הוא דיון בנדון זה, והעלה שמשמעות הרמ"א (בשו"ת מח, ג; בהגהתו לשו"ע חו"מ רנב, ב) היא שלא אומרים בזה כמסירתו לגבוה. וכן משמע ברמ"א חו"מ ריב, ז.
מיהו, קשה מזה על דברי השו"ע והרמ"א בחו"מ סי' ריב, ח, שם משמע שאומרים אמירתו לגבוה לעניין שיתחייב במחשבה גם לגבי עניים. וכן משמע ברמ"א ביו"ד (רנח, יג) שיד הצדקה על העליונה, כי אמירה בה כאמירה לגבוה!
ונראה שיש לחלק, שלפי הרמ"א, דוקא לעניין חלות הקנין דין צדקה אינו כגבוה, אבל בשאר דינים דינה כגבוה.
בקצות החושן יש לכאורה סתירה, שבס' רנב ס"ק ה משמע שאין באמירתה כמסירה להדיוט, אך בסימן פז ס"ק כא משמע שהוא מסכים עם הש"ך (שם סקנ"א) שדינה כאמירה לגבוה. ובסימן רצ ס"ק ג כתב שהיורשים חייבים לקיים נדרי צדקה של אביהם, משום שיש שעבוד נכסים בנדרי צדקה (וכך משמעות הב"י בשו"ת אבקת רוכל ס' פג).
אמנם, נראה להסביר ששעבוד נכסים אין משמעותו שאומרים על הצדקה שאמירתה כמסירה להדיוט, אלא שהמצווה יוצרת שעבוד נכסים, ומכח זה היורשים חייבים. לכן, אע"פ שהשו"ע סובר שאין כאן מסירה לגבוה, מכל מקום יש שעבוד בגלל חיוב המצוה. ועיין פת"ש (חו"מ פז, כט) בשם התומים, שגם לדעת האומרים בצדקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, רק 'במנה זו' אומרים כך, אבל ב'מנה' סתם, אע"פ שיש חוב, מ"מ אינו כמסור. ובזה מתורצת קושיית הקצה"ח (כא) על התומים, וכעין סברת הב"י הנ"ל, שאע"פ שאינה כמסירה להדיוט מ"מ יש חוב.
למעשה, נראה שהואיל והשו"ע והרמ"א מסכימים שאין אמירה בצדקה כמסירה להדיוט, וכן דעת המהרי"ט ואחרונים נוספים המובאים בפת"ש (ריב, ט), התורם יכול לומר 'קים לי' כשיטתם והוא רשאי לשנות ולהעביר את התרומה למקום אחר.
♦
ב. לשנות ממצווה למצווה
ונראה לי שכך משמעות התוספות בערכין (ו ע"ב ד"ה עד, ע"ש), שלפי רבנו ברוך מותר לשנות למצוה אחרת, ותוס' שם חולקים ונפסק כמותם.מיהו הוו דלא לוסיף עליה, וחולקים תוס' רק לעניין לשנות למצווה אחרת, אבל לשנות מעני לעני ודאי מותר. וכן משמעות הירושלמי (מובא בגר"א יו"ד רנח ס"ק לא, מירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב, וכגרסת הר"ח): "אבל בעני נעשה נדר", ואינו אומר יותר מכך, שהוי כמסירתו להדיוט! וכן בבבלי (ב"ק לו ע"ב) נאמר: "כבר זכו ביה עניים", שזכו משום שהיה שם מעמד שלושתן, ורב יוסף היה גבאי צדקה, ולא משום דהוי כמסירתו להדיוט ובלי מעמד שלושתן![2]
♦
ג. נדר לבית הכנסת, וחדר אוכל לישיבה
כל האמור לעיל הוא בנדרי צדקה. כעת, עלינו לברר מה הדין במקרה שלנו, בנדר לבית הכנסת ולבניית חדר אוכל בישיבה, האם בזה נאמר כמסירתו להדיוט?הרמ"א בהלכות בית כנסת (או"ח קנג, ה) כתב לגבי עצים ואבנים שהביאום לצורך בניין בית כנסת, שאם לא באו לידי הגבאי מותר לשנותם. הרמ"א אינו אומר במפורש לְמַה מותר לשנות, האם גם למצוה אחרת או רק ללוות ולתת אחרים תחתיהם כדין צדקה. המג"א (ס"ק ח) כתב שדינם כצדקה, וכ"כ גם בס"ק כא ו-לד, שהנודר לבית הכנסת דינו כנדרי צדקה. משמעות הדבר היא שאותו דין חל עליהם, כאמירה לגבוה.
אמנם, מקור הדין שאמירה לבית הכנסת כצדקה, הוא במרדכי (מגילה תתכא), ומדבריו מוכח שדינה כנדר ולא כצדקה, וזו לשונו: "דלא גרע מהאומר 'אתן לפלוני עשיר' אם היה דעתו לנדר, שנעשה נדר, וכל שכן הכא כמה עניים בעיר דנעשה נדר ולא מצי מהדר ביה".
רואים אנו שבית כנסת אינו בדין צדקה כלל, וצדקה חמורה ממנו, והסיבה לכך שעל בית כנסת חל דין נדר, היא שהוא התכוון לכך. אם כן, לכל הדעות אין לומר בזה כאמירה לגבוה. אלא שכתב ש"כל שכן" שיש כמה עניים שנהנים מבית הכנסת, ורק מכח זה חל עליו דין צדקה.
ולא נראה לענ"ד שה"כל שכן" של המרדכי יכול להחיל על המעות דין אמירתו לגבוה, אלא כוונת המרדכי לחזק דבריו, שודאי הנדר חל בבית הכנסת בגלל העניים שנהנים, ולא שמחילים עליו דין אמירה לגבוה.
והמקרה המדובר, חדר אוכל בישיבה, נראה רחוק עוד יותר מבית כנסת, כיון שאינו מקום הוועד לתורה אלא רק לצרכים הגשמיים.
♦
ד. מסקנה
במקרה הנדון מותר לשנות את התרומה לישיבה אחרת.♦ ♦ ♦