הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל
הראשון לציון, נשיא מועצת חכמי התורה
בעל היביע אומר ושא"ס

העוסקים בתורה בלילה ומגישים לפניהם מגדנות - כמה פעמים יברכו עליהם[2]

שאלה מאת ר’ רחמים בן יצחק, מרחוב שבזי ירושלים, חבורה שיושבים ועוסקים בתורה בלילות בבית כנסת, והגישו לפניהם מגדנות ופירות וכוס קפה או תה, ובירכו עליהם ברכה ראשונה, אבל לא בירכו ברכה אחרונה לפי שלא היה בהם שיעור לברכה אחרונה, וכעבור שעה או שעתיים הגישו לפניהם שוב מגדנות ופירות, וקפה או תה, האם צריכים לברך שוב עליהם ברכה ראשונה שלהם, או די במה שבירכו עליהם בראשונה.
תשובה בדבר זה ישנה מחלוקת אחרונים, כי הנה המגן אברהם (בסימן קפד) כתב, מי שנתכוון לפטור שתי אכילות או שתי שתיות בברכה אחת, ושהה בינתים כדי שיעור שתעכל המזון, שהוא שעה וחומש כשיעור מהלך ארבע מילין, צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה על אכילה ושתיה האחרת. וכן פסק הגאון ר’ שלמה זוראפא בשו"ת שער שלמה (סימן צ"ט). וכתב[3] הגאון הראשון לציון ר’ אברהם חיים גאגין בספרו שו"ת חוקי חיים (סימן א’) שעל פי זה יכון להלכה מנהג עיר הקודש ירושלים[4] מימי עולם שנהג בחבורות קדושות העוסקות בתורה בלילות, ובכל שתי שעות או יותר מגישים להם קפה או תה, והם נוהגים לברך בכל פעם ופעם, הואיל ושיעור עיכול לגבי שתיה, כל שהוא צמא ותאב לשתות, ומכיון שעבר זמן עיכול צריכים לחזור ולברך. ויפה נהגו עד כאן. אולם הגאון בעל אבן העוזר השיג על המגן אברהם ממה שפסק הרמב"ם (בפרק ד’ מהלכות ברכות הלכה ז), שהמברך על מאכל או משקה וגמר בלבו שלא לאכול ולשתות עוד, ושוב נמלך לאכול ולשתות צריך לחזור ולברך. אבל אם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור ולאכול עוד אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לחזור ולברך. ואם כן מבואר שאין שיעור עיכול מפסיק להצריך ברכה פעם שניה[5], וכן הגאון ר’ יצחק טאייב בספר ערך השלחן והגאון ר’ יצחק הררי בשו"ת זכור ליצחק השיגו על המגן אברהם מדברי הרמב"ם הללו, והעלו שא"צ לברך[6]. וכן פסק בשו"ת גנם ורדים, והוכיח ממנהג ספרד בליל פסח שאין מברכים בורא פרי הגפן על הכוס השניה, מפני שנפטר בברכת בורא פרי הגפן של הכוס הראשונה של הקידוש, אע"פ שבינתים שהוא הרבה באמירת הגדה, ועבר זמן יותר משיעור עיכול. וכן הגאון ר’ שלום הכהן שולאל בספרו נוה שלום (סימן ח’) העלה להלכה ולמעשה בדין בני החבורות הנ"ל העומדים בבית ה’ בלילות, שדי להם לברך פעם אחת ולפטור כל מה שעתידים לאכול או לשתות לאחר מכן. וכן פסק הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדארי בתשובה שהובאה בקיצור נמרץ בראש ספר "קומי רוני", ושדברי הרב חוקי חיים אינם להלכה[7], וראה עוד בתשובת לבושי מרדכי וינקלר (סימן סז) ושמן המשחה (סימן יג). ועוד[8]. וספק ברכות להקל. ולכן העיקר בזה למעשה שאין לברך בכל פעם שמגישים להם מגדנות או תה וקפה, אלא די להם בברכה ראשונה, ויכונו בפירוש לפטור כל הבא לפניהם לאחר מכן. אולם אם אכלו כשיעור ובירכו ברכה אחרונה, בודאי שיש להם לברך על מה שמגישים לפניהם לאחר מכן. וכן אם הוצרכו לצאת חוץ לבית הכנסת וחזרו, צריכים לחזור ולברך.
♦ ♦ ♦