בני ברק
תשובות מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בהלכות ימי העומר, שבועות, יו"ט וערוב תבשילין[2]
ספירת העומר
קידוש לבנה וספיה"ע האם קידוש לבנה תדיר.תשובה: איני יודע אם קידוש לבנה יותר תדיר. שוב כתב תשובה: יתכן (א.ה. ע' ערוך לנר סוכה נ"ו שקידוש לבנה תדיר).
האם ספיה"ע נחשב לתדיר יותר מקידוש לבנה כיון שזה יותר פעמים בשנה.
תשובה: לא (א.ה. ולענין להיפך ע' בתשובה הקודמת).
כשאסר המשנ"ב אכילה ע"י שומר משהגיע הזמן דספיה"ע, ומרן (שליט"א) [זיע"א] אסר גם טעימה קודם ספיה"ע (כדין מגילה, שאסר המשנ"ב סימן תרצ"ב בטעימה), ויל"ע אם יש להתיר בהגיע הזמן טעימה ביחד עם שומר או שמחמירים בתרי החומרות בהדי הדדי.
תשובה: כדאי להחמיר.
האם מותר ללמוד קודם ספיה"ע את הלכות ספיה"ע מדין שומר (בחצי שעה קודם הזמן דמהני שומר), כפי שפרק במה מדליקין הוה שומר שלא יטה את הנר.
תשובה: כן.
למשנ"ב דבספיה"ע לא מהני שומר לאכול אחר שהגיע הזמן [וכדביאר לי מרן (שליט"א) [זיע"א] ע"פ הנחלת צבי ריש הלכות מילה, דמצוה שאין רגיל בה יש חשש שכחה גדול], האם מי שיש לו מנין קבוע מאוחר זה עדיף משומר להתיר אף בהגיע הזמן [דמנין רגיל הוא כשומר, ויתכן שקבוע עדיף משומר].
תשובה: צ"ע.
כשחברו שואל כמה סופרים "היום" וענה ארבעה, האם חיישינן שיצא אף שלא הזכיר "היום" כי דבריו קאי על דברי חברו שאמר "היום", ומה שהצריך המשנ"ב לומר "היום" זה רק כששאל כלשון השו"ע כמה ימי הספירה בלי לומר "היום".
תשובה: יתכן שיש חשש.
במש"כ השו"ע לא לענות לחבר שהיום כך וכך בעומר אם עוד לא ספר, האם בכלל זה יקפיד מי שמסתפק כמה היום לא לשאול אם היום יום הרביעי בעומר, או שדרך שאלה זה ודאי לא ספירה.
תשובה: נכון שלא לשאול כך.
ראובן ספר ספיה"ע ושמע שמעון ואמר אמת ויציב, האם יש חשש ששמעון יצי"ח כמי ששמע את חברו אומר הריני נזיר ואמר ואני דזה נחשב דיבור, ולא יוכל לספור שוב בברכה.
תשובה: אין חשש.
ספר ספיה"ע בביה"ש של מוצאי אותו היום, האם ימשיך לספור בברכה או נקטינן דבביה"ש נפטר בודאי מהספירה דספק דרבנן לקולא ונחשב שלא ספר ואין ממשיך בברכה.
תשובה: נחשב שספר.
קטן שהגיע לחינוך והשעה שצריך לילך בה לישן היא קודם צאה"כ, האם יש להקל שיספור כל יום ספיה"ע בביה"ש או שעדיף בכה"ג שיספור ביום בלא ברכה.
תשובה: יספור גם בביה"ש וגם ביום בלי ברכה (א.ה. ולכאו' כוונתו דבביה"ש יספור בברכה, כמובא בשו"ע, ורק ביום יהדר לספור שוב ובלי ברכה).
המתפלל מעריב בשטיבלאך ומגיע בעת ספיה"ע של מנין א' ובלא"ה אינו מתפלל מעריב עד המנין ב', האם יספור עם הציבור של מנין א', כיון שאין בדעתו להתפלל ברגע זה.
תשובה: זריזין מקדימין.
בנ"ל, מה הדין במי שמאריך בשמו"ע שאם לא יספור כעת בציבור הוא יספור אח"כ ביחיד.
תשובה: יכול לספור מיד שלא ישכח אח"כ.
האם למעשה המיועד להפסיד באחד מימי הספירה את המצוה מחמת ניתוח, יכול להתחיל לספור עם ברכה.
תשובה: אין יכול לדעת מה יהיה ויכול.
♦
מנהגי ימי העומר
בהא דכתב הרמ"א סימן רפ"ד דבימי העומר אומרים אב הרחמים אף בימים שאין אומרים תחנון משום מאורעות שהיו אז דהם ימי דין, האם זה גם בג' ימי ההגבלה, או שאז כיון שכבר אין מנהגי אבלות (לסוברים כן) אין אומרים.תשובה: כמדומה שאומרים.
לנוהגים מנהגי ספיה"ע מיום ב' דפסח עד ל"ג בעומר, האם ביום "אסרו חג" מותרים בנגינה בכלי.
תשובה: אולי (א.ה. וכ"כ פעם נוספת).
נשא אשה בל"ג בעומר, ואף המשתה היה מבעו"י, דודאי בטלו ימי המשתה בשקיעה"ח של סוף יום שביעי, והיתה סעודת ז' ברכות שהסתיימה לפני שקיעה"ח של יום ז', האם מותר לרקוד עם כלי שיר כרבע שעה אחר שקיעה"ח כפי שנהוג בעלמא, אף שהם ימי הספירה.
תשובה: אולי.
כשמקילין בנגינה בליל ל"ג בעומר במדורה לכבוד רשב"י, האם גם יחיד בביתו שמדליק משהו קטן ושר לכבוד רשב"י יכול להפעיל אז כלי נגינה.
תשובה: אולי.
במנהג להקל בנגינה בליל ל"ג בעומר בהדלקה לכבוד הרשב"י, האם חלאקה במירון לכבוד הרשב"י הותר בליל ל"ג בעומר.
תשובה: לא.
במשנ"ב רכה. ט. כתב דלברך שהחיינו על פרי חדש אינו חיוב אלא רשות, האם לפ"ז י"ל דכשהתיר המשנ"ב לברך בספיה"ע שהחיינו מתי שמזדמן לו, זה רק בבגד, שיש עליו חיוב ברכה, אבל לא בפרי.
תשובה: אין נ"מ.
ר"ח אייר שחל בשבת, דהתיר המשנ"ב תצג. ה. לישא אשה בערב שבת, האם יש להתיר לחתן ריקודים וכלי שיר מהבוקר של יום החופה, כיון שזה יו"ט שלו לגבי מה שנהגו לא לומר אז תחנון.
תשובה: אולי.
במשנ"ב כתב דבעל ברית אין אומר תחנון אף במנחה כי כל היום הוא יו"ט שלו, ויל"ע אם בימי הספירה מותר לו לשמוע כל היום מנגינה בכלי.
תשובה: אין להקל.
בנ"ל, את"ל דאסור מה הדין בתוך סעודת הברית.
תשובה: אולי.
בני נ"י נהיה בן ג' שנים בספיה"ע בכ"ה ניסן, האם לעשות לו חלאקה בו ביום, כהשיטות שאין דיני אבלות הספירה עד ר"ח אייר, או להקדים לפני פסח, או לדחות לל"ג בעומר.
תשובה: זריזין מקדימין.
בכתובות דף סב: אמרו, ר"ע רעיא ד"בן" כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, האם הכונה לברתיה של "בן" כלבא שבוע או לברתיה של כלבא שבוע עצמו, שהיא אחותו של בן כלבא שבוע.
תשובה: שמו הוא בן (א.ה. דלכלבא שבוע קראו בן כלבא שבוע).
אמאי רשב"י לא רחץ במעיין שנברא לו במערה עד שנפצע כל גופו.
תשובה: לא היה כדי רחיצה.
♦
חג השבועות
מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב לי דלא שמענו להחמיר בבדיקת דם דידן בזמני הקזה דסוף פרק מפנין דשם עסקו רק בהקזה גמורה, האם לפ"ז אין בדיקת דם בכלל מה שאסרו שם בערב שבועות.תשובה: בערב שבועות נפיק ההוא זיקא וכו' וזה שייך גם בזה"ז (א.ה. בשנת תשס"ח סיפר הר"ר ישעיה אפשטיין שליט"א שהסתפר מרן זיע"א ביום ו' ג' סיון ולא ביום א' ערב שבועות שמא יצא מעט דם בתספורת).
האם צריך להקפיד בשבועות לא להדליק נרות קודם צאה"כ משום תמימות, כמו שאין לקדש קודם צאה"כ משום תמימות.
תשובה: אולי. שוב כתב תשובה: לא הקפידו.
בנ"ל, את"ל דצריך להקפיד, האם אשה שלא ספרה ספיה"ע תדליק קודם צאה"כ, משום שאצלה ל"ש תמימות, או שהתורה קבעה את היו"ט שזמנו בזמן תמימות לכולם ואין לה להקדים להדליק.
תשובה: תדליק ככולם (א.ה. היינו לפי הצד בתשובה הקודמת שיש ספק לענין ההדלקה, אך לפי איך שכתב שם לבסוף שאפילו איש שספר יכול להדליק מבעו"י שוב לא נצרכה תשובה זו אלא לענין קידוש).
המשנ"ב הביא מהגר"א לאסור בחג השבועות העמדת אילנות משום שכעת הוא חוק הגויים, ולא הביא את דברי הערוך השולחן שהגר"א אסר אפילו עשבים, האם חלק בזה המשנ"ב.
תשובה: הוא נדפס לפני הערוך השולחן.
האם להגר"א יש גם איסור בהעמדת בד אחד של אילן, או רק בענף חשוב.
תשובה: הכל.
הבנתי דעלין בלבד של אילן, אף להגר"א הם מותרים כמו עשבים, האם נכון.
תשובה: מסתבר.
חז"ל דרשו מיום אשר עמדת וגו' שיהיה באימה וביראה בלא טומאה. וצ"ע, דזה נאמר בדברי תורה, אך מאיזה מקור אסרו גם תפילה וברכות.
תשובה: היינו הך.
בנ"ל, לר' יהודה בן בתירא אין דברי תורה שקדושה כאש מקבלין טומאה, ועל סמך זה ביטלוה לטבילותא לגמרי לרוב ראשונים. וצ"ע, דברכות ותפילות אינן כאש, ולמה אי"צ לטבול בהם דלכאו' הן מקבלות טומאה.
תשובה: הכל ד"ת.
האם זב שראה קרי בהר סיני לא השתתף במעמד, כיון שלא עולה טבילה לקריו (דמטעם זה פטר ר' יהודה בכה"ג מטבילת עזרא).
תשובה: יתכן.
מה הכונה כשאמרו שהנעור בליל שבועות אינו ניזוק כל השנה, האם הכונה עד היום הולדת הבא שלו, או עד ראש השנה הקרוב, או עד שבועות של שנה הבאה.
תשובה: עד שבועות.
היודע שאם יעור כל ליל שבועות הוא לא יוכל להתפלל בנץ מה עליו להעדיף.
תשובה: נץ.
השנה לא הצלחתי לומר את תיקון ליל שבועות בלילה ובבוקר, והסתפקתי אם יש טעם לאומרו אחר הצהרים, דמבואר בזוה"ק דזה כבר הזמן של אחר כניסת הכלה לחופה.
תשובה: יש.
במגילת רות טעה הבעל קורא וקרא את תיבת "אשה" (שקאי על נקבה) עם מפיק הּ' והיה נשמע שקאי על בעלה (מלשון אישהּ), האם יצאו י"ח.
תשובה: יצאו.
♦
דיני יו"ט
מקובל שאף המקדש ביו"ט על יין שותה יין נוסף לשם מצות שמחה. וצ"ב, דכבר שמח ביין של הקידוש ושלמי שמחה נתרבו בגמ' בחגיגה בכל מיני שמחות ואי"צ מן החולין.תשובה: להראות שמחה (א.ה. ובאמת אינו מדינא, אמנם לתוס' חגיגה ז: אין יוצאין בדבר שאין שייך לגמרי לחג).
לחזו"א שמסופק דחיוב שמחה הוא גם ביום וגם בלילה, האם למעשה ראוי לשתות יין בחג גם ביום וגם בלילה.
תשובה: וטוב לב משתה תמיד.
הנה גילו חז"ל ששמחה ביו"ט זה רק ביין שטבעו משמח, ולא יהני לשתות דבר טעים אחר לדין שמחה. וכיון שכן, איך יוצי"ח כשקונים לאשה מתנה שאינה בגד, והרי אף אם זה נעים לה מאד, מ"מ לא נתגלה בחז"ל שטבעו משמח, ורק בבגדים זה התגלה.
תשובה: שמחה מאד.
בדיעבד כשנתן לאשה לשתות מעט יין ביו"ט ולא קנה לה בגד וכדו' האם יצי"ח.
תשובה: לא.
האם הלכות חג בחג ענינו שידעו מה צריך לעשות בחג, או שעצם הדרישה בעניני המועד זה מכבוד החג.
תשובה: כל עניני היום (א.ה. היינו אף מה שאינו למעשה).
אמאי נהגו גם ביו"ט להדליק ב' נרות, דהרי רק בשבת זה נאמר משום זכור ושמור.
תשובה: אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד.
שכחה להדליק נר בשבת דנקנסת תמיד להוסיף עוד נר, האם הקנס נוהג תמיד גם ביו"ט.
תשובה: אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד.
בשע"ת תצד. ה. כתב והנשים מותרות במלאכה באסרו חג, ומשמע שגברים אסורים, מה ביאור הענין.
תשובה: נכון להרמב"ם.
♦
עירוב תבשילין
בהא דאין ערוב תבשילין מתיר להכין מיו"ט ראשון שחל ביום ה' לשבת, וכל ההיתר שבו הוא רק מיו"ט שני שחל ביום ו', האם כשנאבד העירוב ביום ה', דלא בא זמן היתרו, נמצא שברכתו לבטלה.תשובה: אז היה חייב.
כשחשש שיאבד הערוב תבשילין ביו"ט ולכך ייחד את כל המטבח לערוב תבשילין, האם זה חל.
תשובה: אולי.
מי שלא הניח ערוב תבשילין ועבר ביו"ט והכין לשבת הכנה שאין בה מלאכה, כגון שערך שולחן לשבת, האם זה נאסר בשבת בכדי שיעשו [ומיירי בהערמה, שבבישול בכה"ג זה נאסר].
תשובה: מסתבר שלא.
מי שבישל את כל האוכל לשבת בערב יו"ט שקודם השבת, וביו"ט רק יחמם את האוכל לשבת, האם יברך על ערוב תבשילין, דלכאו' אי"ז ברור שזו מלאכה [ואפי' צונן לח יש שיטות שאי"ז בישול].
תשובה: לא יברך (א.ה. וכיון שאסור לבשל ביו"ט מה שיכול לבשל מעיו"ט, שוב כל משפחה קטנה שנח לה לבשל הכל מעיו"ט וביו"ט רק לחמם, לא יוכלו לבשל כלום ביו"ט ולא יוכלו לברך על הערוב תבשילין).
(שאלת אחי ראשב"א שליט"א): בנ"ל, צ"ע מאי שנא מערובי חצרות דאף מי שלא יוציא מברך.
תשובה: ערובי חצרות יש תקנה לעשות שמא ישכח ויוציא (א.ה. אך לישכח ויבשל לא חיישינן).
(שאלת אחי ראשב"א שליט"א): במשנ"ב סק"ג לכאו' סתר דבריו אם צריך שבעו"י ביו"ט יהיה כבר מבושל שליש או שצריך נגמר בישולו, מה הביאור.
תשובה: שליש נקרא נגמר בישולו.
(שאלת אחי ראשב"א שליט"א): קיבל שבת ואוכל סעודת שבת ביו"ט מבעו"י, האם יוכל לבשל לכך ביו"ט בלי ערוב תבשילין כיון שמבשל ליו"ט גופיה.
תשובה: לא.
דרכי תמיד בערוב תבשילין שמו"ח שליט"א מזכה לי בלא שאמנהו שליח (כשאני בא אצלו), האם זה כסומך על גדול העיר ב' פעמים דאין יוצא בעירובו, או שזה עדיף דידוע לי שהוא מזכה לי באופן אישי.
תשובה: מהני.
בביה"ל מסופק אם אחרי שהניח ערוב תבשילין יוכל למנות אחר בעירובו, מה הדין אם יזכה לאחר ויאמר שוב בהדין וכו', האם ודאי שיצא או שזה בכלל הספק.
תשובה: אם כבר עירב אין יכול לזכות.
המשנ"ב התיר לזכות הערוב תבשילין לאחר ע"י אשת המערב רק בדיעבד, האם מהני לכתחילה שהמערב יקנה לאשתו ע"מ שאין לו רשות בזה, ויחזור ויקנה ממנה לצורך עצמו ולצורך חברו.
תשובה: צ"ע דאפשר דלא מהני. שוב שאלתי: אמאי. והשיב תשובה: דמחזי כהערמה.
בהא דאין גדול העיר מניח ערוב תבשילין למי שחוץ לתחום (אף שיכול לבוא ע"י ערובי תחומין). מה הדין אם בא לעיר קודם יו"ט, אלא שנכנס לתחום אחרי שהניח הגדול את העירוב, האם נכלל בערובו של הגדול.
תשובה: מסתמא מהני.
בסימן תקכז. נו. כתב המשנ"ב דאשתו וב"ב בכלל עירובו, מה הדין כשאינם בבית ואין האשה סמוכה על שולחנו, האם היא בכל זאת נכללת בעירובו.
תשובה: י"ל דכיון שחייב לפרנסם הם בטלים וצ"ע (שוב כתב לאחי ראשב"א שליט"א בפשיטות שמהני).
מה הדין בזוג נשואים שנמצאים אצל הוריהם, האם הם נחשבים לבני ביתם לצאת עימם בעירובם.
תשובה: אם אוכלים אצלם י"ל דבטלין.
בנ"ל מה הדין אם הבת הנשואה מדלקת נר שבת בנפרד, האם גם בכך מהני העירוב של ההורים.
תשובה: אי"ז שייך לנר שבת (א.ה. ע' תשובה הבאה).
נשוי הדר בקביעות אצל ההורים וסמוך על שולחנם אך מדליק נר שבת לבד, האם נכלל בערוב אביו.
תשובה: כן.
האם בני ביתו של אדם יכולים לכוין לא לצי"ח בעירוב בעה"ב ולערב לבד בברכה, או שבהכרח הם נטפלים לבעה"ב.
תשובה: אם מבשלים בעצמן אולי יכולים וצ"ע. כעת כתב תשובה: לא.
בסימן תקכ"ח מבואר דערוב תבשילין מהני לצורך הכנת אוכל לשבת בלבד ולא בכדי להכין ביו"ט ערובי חצרות לשבת, האם מותר כשיש ערוב תבשילין להניח ערובי חצרות לצורך העברת אוכל בשבת.
תשובה: אפשר דאסור.
בסק"ד כתב המשנ"ב דכשבא קודם מנחה בערב יו"ט ונזכר שלא עירב, ימנה שליח או יקנה קמחו לאחרים. וצ"ב, אמאי אי"ז דיעבד שיוכל לסמוך על גדול העיר.
תשובה: מיירי דליכא גדול העיר או באופן שא"א לסמוך עליו.
בסקנ"א כתב המשנ"ב דאם הכין ליו"ט קודם שאבד העירוב ונאבד העירוב אפשר להשאיר לשבת ולהכין חדש ליו"ט, כיון שבתחילה יכל להכין לשבת, אך מה שהכין אחר שנאבד העירוב אין משאיר לשבת, כיון שלא יכל אז להכין לשבת. מה הדין אם נאבד העירוב בשעה שהכין בראשונה, אך אז לא נודע לו שנאבד, האם זה כהכין קודם שנאבד.
תשובה: צ"ע. כעת כתב תשובה: לכאו' לא מהני.
בסק"כ כתב המשנ"ב ששומן שעל הסכין ועדשים שבצידי קדרה גוררן ומערב בהן, האם מעכב לגוררן כדי שלא יתבטלו או שהוא רק להידור.
תשובה: צריך לגוררן ואולי מעכב.
הרמ"א הידר לערב ערוב תבשילין בפת כביצה, ומשמע שבתבשיל אין הידור זה, וכן מפורש בירושלמי. וצ"ב, דעיקר המעכב בערוב תבשילין הוא תבשיל, ואיך מחמירין בזה בפת טפי.
תשובה: פת לא חשיב כ"כ בפחות מכביצה.
אשה שנכללה בערוב בעלה, האם מותרת לאפות קמחה בבית אחר, דלכאו' לגבי אחרים אין נכללת בערוב בעלה אלא רק בביתה שסמוכה על שולחנו.
תשובה: יתכן.
אשה שנכללה בערוב בעלה, האם מותרת לבשל בבית אחרים קמח שלהם, דלכאו' לגבי מה שאין סמוכה על שולחן בעלה אין נכללת בעירובו.
תשובה: לא, רק אם מקנים לה (א.ה. ופשט בזה את השאלה הקודמת לקולא).
במשנ"ב סקס"ז כתב דכשלא עירב ידליק נר לצורך יו"ט ויוכל אח"כ לטלטלו למקום שצריך לשבת. וצ"ב, איך מטלטל נר מיוחד לצורך שבת, והרי זה הכנה לשבת בלא עירוב.
תשובה: ישתמש בו קצת לצורך יו"ט (א.ה. היינו גם בחדר השני).
בן א"י שנמצא בחו"ל, וחל שם ב' ימים טובים בחמישי וששי, והוא אין לו ערוב תבשילין כי אין לו יו"ט ביום ו', האם יאסר לו להכין ביום ו' לשבת, כיון שמפני מראית העין נוהג לו איסורי יו"ט והוא לא עשה ערוב תבשילין.
תשובה: אולי בצינעא.
ערוב תבשילין מדג, שנפל לסיר עם הרבה דגים ואין ניכר היכן הוא (וכל הסיר קיים), האם זה כנאכל העירוב.
תשובה: כשר.
בהא דהתחיל בעיסתו ונאכל העירוב, דמותר להמשיך בה, מה הדין בהסיח דעת ממנה, וכעת רוצה להמשיך.
תשובה: לא.
מי שהניח ערוב תבשילין ובאמצע יו"ט אכלו במזיד, דהתאווה לאוכלו, האם יוכל לסמוך אז על ערובו של גדול העיר, כיון שלא ביטל מצות עירוב או שזה כהזיד ולא הניח עירוב.
תשובה: צ"ע.
שוב שאלתי: כשהניח ערוב תבשילין אך הזיד ואכלו באמצע יו"ט להנאתו, האם הוא כפושע שאין סומך על גדול העיר.
תשובה: אין מוכרח.
כשהכשירו כבוש לערוב תבשילין והדגיש המשנ"ב דזה רק כשהכבישה מספקת כדי לאוכלו, יל"ע אם כשר דבר שנאכל חי שכבשוהו, דלכאו' בו אין ראיה שהכבישה הועילה בו כיון דבלא"ה גם היה נאכל (ורק כשבישלוהו זה ודאי מהני אף שנאכל חי), ומאידך מ"מ נכבש מעל"ע ושייך לאוכלו כעת.
תשובה: אם טעם אחר הרי הועיל.
כשאמרו שדג וביצה שעליו הם ב' תבשילין לערוב תבשילין אליבא דבית שמאי וכן לליל פסח, האם גם דינם לשתי מנות במשלוח מנות.
תשובה: כן.
האם מהני לערוב תבשילין כשלוקח חצי כזית דג וחצי כזית מין אחר, דביחד הם כזית
תשובה: אסור.
המשנ"ב החמיר כהשיטה שעושים ערוב תבשילין רק בערב יו"ט, לכתחילה, האם הלילה שלפני ערב יו"ט גם נחשב לענין זה ערב יו"ט כיון שהוא מהיממה הקודמת ליו"ט.
תשובה: לא.
♦ ♦ ♦