הרב יצחק יעקב ברוין
ברוקלין, ניו יארק

אופן עמידת בני ישראל בשעת מתן תורה[2]

אחת מן הזכירות אשר כלל הרמב"ן בכלל מנין הלאוין הוא 'מעמד הר סיני' (שכחת הלאוין ב'), ובחיבורו על התורה על הפסוק (דברים ד' ט') 'השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', פירט לנו ענינה בזה"ל: "כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך, הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו, ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם", עכ"ל.
הרי מדבריו למדנו, שבזכירת מעמד הר סיני נכלל גם אופן ותיאור נתינתו, עם כל התוצאות המחייבות היוצאות מזה. ושמא על יסוד דברים האלו אכן מצינו שבמשך הדורות ציור 'מעמד הר סיני' עיטרה את שערי הספרים, כותלי ביהכנ"ס, דופני הסוכה, הגש"פ, ועוד.
והנה, מתוך עיון ברוב הציורים בזמנינו המתארים גם את עמידתם של בני ישראל בשעת קבלת התורה, ניכר איך שבני ישראל עומדים סביב סביב ההר מכל הצדדים,[3] אך כפי אשר יבואר במאמר שלפנינו, ברוב המקורות בדברי חז"ל והראשונים לא משמע כן, רק שעמדו מול ההר מצד אחד. ומלבד בירור הדברים כשלעצמם, אפשר שיש להביא מזה נפק"מ גם למעשה, וכדלהלן.
כתוב בתורה (שמות י"ט ב') 'ויחן שם ישראל נגד ההר', וכתוב במכילתא והובא ברש"י: "נגד ההר – למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד – פנים למזרח"[4], עכ"ל. ועפ"ז כתוב במכילתא על הפסוק (שם י"ב) 'וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב' - "שומע אני למזרחו, ת"ל סביב". וביאר שם בפי' מרכבת המשנה וז"ל: 'כמבואר למעלה שילהי פ"א שעמדו בצד מזרחו של הר, ואם כן שמא במקום עמידתן יצאה השכינה לקראתם הוזהרו בל יגעו ולא במקום אחרת, ת"ל סביב, שהאזהרה היא אכל ההר סביבו בל יגעו', עכ"ל. וכן ביאר גם בפי' זה ינחמנו, וז"ל: 'שאלו לא נאמר סביב, הייתי אומר שלא היו מוזהרין מנגוע בהר אלא מצד מזרח, ששם היה חניתן כדכתיב נגד ההר, והוא מזרח כדלעיל', עכ"ל. וברור שכוונתו ששם הייתה חניתן בשעת מתן תורה. הרי לנו מפורש, שחניתן בשעת נתינת התורה הייתה רק מצד אחד, ומן המזרח. וכן כתוב מפורש בספר פנים יפות (פרשת יתרו ד"ה ומה שאמר והגבלת את העם), וגם הוסיף לתת טעם למה באמת הוצרכו גדר מכל צד אם עמדו רק מצד אחד, וז"ל "ומה שאמר והגבלת את העם סביב, אף שהי' עומדים למזרח ההר, מ"מ הי' צריך הגבלה סביב שלא יקרבו לצד השני". ואפשר שגם המכילתא דרשב"י באה לתרץ קושי זו, למה הוצרכו גדר בצדדים האחרים, שהרי כן כתוב שם: "והגבלת את העם סביב לאמר, מלמד שקבעו להן תחומין, לפי שהוא אומר (ל"ד ג') 'גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא' אין לי אלא למזרחו, לצפונו ולדרומו ולמערבו מניין, ת"ל 'סביב' מכל מקום", עכ"ל.
וכפי הנראה בכוונת הדברים, שאה"נ גדר זו לא נצרך לאנשים, שעמדו רק למזרחו, אלא לבהמות הרועות שם בסביבות כל ההר.
ועוד הוסיף בס' פנים יפות (שם ד"ה ויחן ישראל נגד ההר) לבאר בטו"ט למה חנו דוקא בצד מזרח, ואעתיק כאן את דבריו הנחמדים: "ויחן ישראל נגד ההר, פירש"י מזרחו של הר, יש לפרש הטעם, מפני שאחז"ל שלעולם השכינה במערב, וכן הי' בבית המקדש, וכיון שהשכינ' שרתה על הר סיני, ולכן חנו הם למזרח של הר. עוד י"ל, משום דכתיב בפ' שמות 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה', ומשרע"ה כשנתגלה לו הקב"ה הי' עומד במזרח ההר, שהרי נהג את צאן יתרו ממדין אחרי המדבר ויבא אל הר האלהים, ומדין היה במזרח בגבול מואב, וכיון שאמר לו הקב"ה במקום עמידתו בהוציאך את העם ממצרים, לכך הנהיג את ישראל שיעמדו במקום עמידתו מתחילה וכו'. עוד י"ל, מפני שאחז"ל שנתן הקב"ה התורה בבוקר השכם בשעה שהחמה והלבנה שולטים וכו', והיינו בתחלת הנץ החמה, ואילו הי' עומדים אחורי ההר במערב לא הי' יכולים לראות בתחלת הנץ עד שיעלה החמה למעלה, ואז אין כבר הלבנה שולטת, לכך העמידם במזרח הר שיראו בתחלת הנץ".
גם מדבריו הללו יוצא, שמצב זו של עמידתן בצד מזרח, לא היה רק בשעת חניתן, אלא גם בשעת מתן תורה גופא.
ומצאנו מפורש כן בספרי פרשת וזאת הברכה (דברים ל"ג ב') וכ"ה בשהש"ר (א' ב') בזה"ל: "מימינו אש דת למו, כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י"ב מיל על י"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח", עכ"ל.
הרי לנו תיאור מפורש שבנ"י ישראל עמדו מול הקב"ה, כביכול כאדם העומד מול חברו.
והנה עוד ראיות לדבר שבנ"י עמדו רק מצד אחד:
מתוך הפסוקים משמע שמשה הוא זה שהשמיע את הדברות לעם ישראל (או רק שמונה מהם כפי שביארו חז"ל), וכפי שכתוב בפרשת ואתחנן 'אָ֠נֹכִ֠י עֹמֵ֨ד בֵּין־יְי וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְי כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ'. והרי משה לא עמד בראש ההר ממש, וכלשונו של הרמב"ן בפרשת יתרו (שמות י"ט י"ט): "משה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו", עכ"ל. וא"כ מסתבר שעמדו כולם מול משה כדי לקבל תורה מפיו, דבשלמא אילו הי' עומד בראש ההר ממש, הי' אפשר לכל העם העומדים סביב להר לראותו, אבל הואיל והוא נמשך קצת למטה, א"כ הי' ההר מכסה את משה רבינו מן העם שבצד האחר, ועל כרחך שהוצרכו לעמוד מול משה בצד אחד, שבו עמד משה.
וכן מורים ובאים לשונם של חז"ל הידועים המובאים לעיל, והובאו ברש"י על הפסוק (י"ט י"ז) 'ויתצבו בתחתית ההר' - "שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית". וזה אינו מתיישב אלא כשבנ"י עמדו מול ההר, שאז אפשר לעקור את ההר ולכפות עליהם. משא"כ אם הם עמדו סביבות ההר, היה ההר צריך גם להתפשט לכל הצדדים, ולא משמע כן.
ולעצם הכתוב 'והגבלת את העם סביב', ביארו הרבה ראשונים שכאילו כתוב 'והגבלת את העם ע"י שתגביל את ההר סביב'. עי' אבן עזרא ועוד. ולפ"ז 'סביב' קאי על ההר והגדר היה סביב ההר, וכפי שיוצא נמי מדברי המכילתא המובא לעיל.
אבל מדברי הספרי יוצא לנו לכאורה פירוש הכתוב כפשוטו, שעם ישראל היו מסובבים בגדר אפי' שעמדו רק מצד אחד, דבפרשת האזינו הכתוב מונה והולך את הטובות שעשה הקב"ה עם עם ישראל, ואחד הדברים הוא 'יסובבנהו' שהקב"ה סיבב את עמו ישראל.[5] והנה הכתוב במלואו (דברים ל״ב י') 'ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו'. ובספרי שם מנסה למצוא סימוכין לכל אחד מהדברים המנויים בכתוב איפה מצאנו שעשה כן הקב"ה לעם ישראל, ועל יסבבנהו כתב בזה"ל: 'יסבבנהו, לפני הר סיני, כענין שנאמר והגבלת את העם סביב לאמר', עכ"ל. והיינו שהקב"ה סיבב את ישראל כשעמדו לפני ההר ע"י שהגבילם, ולפ"ז סביב קאי על ישראל.[6]
וברש"י שם כתב "שם (פי', במדבר), סיבבן והקיפן בעננים, וסיבבן בדגלים לארבע רוחות, סיבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגיגית", עכ"ל. דהיינו שאחד מן הסיבובים שהקב"ה סיבב את ישראל היה בתחתית ההר ע"י זה שכפה עליהם הר כגיגית.[7] וכ"ה במדרש לקח טוב וז"ל: 'יסובבנהו, לפני הר סיני, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר' ולפי"ז הכוונה לכפית ההר, שזה נחשב לסיבוב[8]. אלא שיש גרסאות ברש"י שגרסו 'יסובבנהו... סיבבן בתחתית ההר, כפהו עליהם כגיגית'[9], ולפי גירסא זו משמע כאילו הם שתי דברים נפרדים ויש מקום לטעות שכאילו יסובבנהו קאי על מה שסיבבם הקב"ה סביב ההר. אבל אחר העיון נראה ברור מהמשך לשונו של רש"י שגם לגירסא זו אין מקום לספק, והכפיה הוא ביאור על מה שכתב לפני זה שסיבבן תחת ההר.
♦
ועל פי כל הדברים האלה עלה בידינו לבאר ביאור חדש את דברי המדרש המובא בבמדבר רבה (ב'), וז"ל המדרש: "בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בסיני לתת להם תורה ומצות, ירדו עמו שנים ועשרים אלפים מרבבות של מלאכי השרת, שנאמר (שם ס"ח) 'רכב אלהים רבותים אלפי שנאן', והיו כלם דגלים דגלים, שנאמר (שיר השירים ה':י') 'דגול מרבבה', כיון שראו אותם ישראל מיד נתאוו ליעשות דגלים כמותן, דכתיב (שם כ') 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה', אמר הקב"ה, חייכם אני אעשה אתכם דגלים כמו שהתאויתם, דכתיב (תהלים שם) 'ימלא ה' כל משאלותיך', מיד א"ל הקב"ה למשה, משה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, שנא' איש על דגלו באותות", עכ"ל.
והאריכו ספרי הדרוש בביאור מדרש זו, ובראשם בעל העקידה (שער ע"ב), ותמצית דבריו, שישראל נתאוו לשים את הקב"ה באמצע שיהא כל מעשיהם מכוונים אליו, וכמוש"כ בזה"ל: "שישכילו וידעו כי הוא עקר הכל והיא המרכז אשר עליו יסובבו כל הענינים הנכבדים האלה ויקבעו בנפשם היותה תכלית כל המעשים ועקרן. ויבער בלבם בעוצם תשוקתה רשפי אש שלהבת יה לא תכבה גם יהיו מימיה העצומים והמתוקים מים קרים על נפש באה באש התאוות ובתבערת התשוקות הגופיות ומזה ומזה יבאו אל פרישות העולם וההנזר מקניניו והצלחותיו המדומים להתבודד בעסקיה הנפשיים והרוחניים", עכ"ל.
ולכאורה אין דבריו מובנים, שהרי בשעת מתן תורה גופיה, כאשר ירד כבוד ה' על ההר וישראל עמדו סביב סביב, כבר זכו לכך, ומה ראו במלאכים יותר ממה שהשיגו הם בעצמן. אבל אם ננקוט שלא עמדו בשעת מתן תורה רק למזרחו של הר, א"כ באמת עד אחר מתן תורה, עת שזכו לדגלים, עדיין לא זכו למצב כזה של הקב"ה באמצע ובנ"י מסביב. ובשעת מתן תורה ראו כן אצל המלאכים והשיגו מדרגה זו ונתאוו לה.
והנה, באבן עזרא על הפסוק 'ויחן שם ישראל נגד ההר' כתב בזה"ל: "ורבינו שלמה אמר כי 'נגד ההר' – מזרח, והנה כתוב 'מנגד סביב לאהל מועד יחנו' (במדבר ב, ב), שהוא מארבע הפאות, כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו", עכ"ל.
והמהר"ל יישב את דברי רש"י מטענת האבע"ז, וז"ל באופן ב': "ועוד, טעמא מאי אמרנו כל מקום שנאמר 'נגד' פניו למזרח, דאם לא כן מנא לן שהוא נגד, רוצה לומר נכחו, שמא הוא אחריו, וכיון שהיו חונים סביב לאוהל מועד, היה כל האוהל מועד כנגדן, והיו חונים נגד כל האוהל. שלא אמרנו שצריך לומר שפניו למזרח רק כאשר הוא נגד דבר אחד מצד אחד, ואם היה פניו לצפון, או לשאר צד, ולא למזרח, הרי זה אינו נגדו בודאי, דשמא הוא לאחריו של אותו דבר, שהמזרח הוא הפנים, והרי אינו נגדו לפנים שלו. אבל באהל מועד, שהיו סביב לו, בשביל שהוא נגדו מכל צד בשביל זה לא גרע, ומכל שכן דהיו נגדו טפי, ותו לא מידי", עכ"ל.
ולפי דברינו לעיל ע"פ דברי העקידה פשוט שיש הבדל מהותי בין חניתן בשעת מתן התורה לחנית הדגלים סביב המשכן, ולכן פשוט לי' לרש"י שכאן 'נגד' הוא רק מצד אחד, מאחר שעדיין לא זכו להיות כמצב המלאכים בדגלים סביב סביב, ובהכרח שהאי 'נגד' אינו אלא לצד אחד.
♦
אמנם, למרות כל זאת, מצינו מסורה במדרשים שבשעת מתן תורה עמדו בני ישראל והקיפו את כל ההר סביב.
דהנה בתרגום המיוחס ליונתן על הפסוק 'והגבלת את העם סביב' כתב: "ותתחם ית עמא ויקומון חזור חזור לטורא", פי', שתעמיד את בנ"י מסביב להר. ומבואר כי לדעתו 'סביב' קאי על עם ישראל ולא על הר סיני. וכעי"ז מבואר במדרש תמורה (אות כ') "וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים - כנגד וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, והביאם להר סיני וכנסם והעמידם סביב הר סיני, שנאמר וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב", עכ"ל.
ומצינו גם כמשמעות זו בפיוטים הקדמונים לחג השבועות, דוגמת הזולת ליום שני לפי מנהג אשכנז המערבי[10]: "וכל העם מרחוק עמדו/ נעשה ונשמע העידו/ סביב לסיני כנועָדו…".
והנה עוד פיוט 'משלש' הנאמר בקצת קהילות[11]: "כהגבלתנו סביב הר/ לעין כל בצהר... הסבבתם הר חורב קדומה להנחילם/ והרכבת על גבו שמיך בשלם…".
וכן משמע קצת מדברי הבכור שור סוף פרשת משפטים (שמות כ"ד ד') שכתב, "ושתים עשרה מצבה, שתקן משה מצבה לכל שבט ושבט כמו שנאמר והגבלת את העם סביב שהיו ג' שבטים במזרח וג' במערב וג' בצפון וג' בדרום", עכ"ל. וכן יוצא מדברי ההעמק דבר שכתב על הפסוק (שמות ל"ב ט"ו) מזה ומזה הם כתובים, "שהרי הלוחות היה כתובים משני עבריהם מזה ומזה והיו כל ישראל החונים מכל צד סביב ההר יכולין לקרותו", עכ"ל.[12]
וגם באומנות ישראל מצאנו הד לשתי מסורות אלו. הנה ציור מעמד הר סיני מתוך מחזור בני רומא משנת ר"י לערך, המראה את בנ"י רק מצד אחד:
והנה עוד ציור המראה את בנ"י מצד אחד מהגדה של פסח אמסטרדם שנת תצ"ח:
וכאן יש לנו ציור מהגדה של פסח המבורג שנת תק"א המראה בני ישראל חונים מסביב להר מכל הצדדים:
♦
ומכל זה אפשר להוציא נפקא מינה למעשה בענין מקום עמידת הבימה בביהכ"נ, שכידוע היה זו אחד מהדברים שהמתחדשים התחילו לשנות, ויצאו נגדם רבני הדור, ובראשם החת"ס ותלמידיו, ואסרו בתוקף כל שינוי בענין זו, וז"ל החת"ס בתשו' או"ח סי כ"ח: "יקרתו הגיעני וע"ד בה"כ ישנה שסתרו אנשי הקהל קדש והרחיבו בנין החדשה לרומם בית אלקינו ורוצים להעמיד הבימה שקורי' בתורה בסוף בה"כ[13] סמוך לארון הקודש ולא באמצע כמו שהיה מקדמת דנא באמרם שיהיה נוי והרוחה יותר בב"הכ מאשר תעמוד באמצע ונפשו היפה בשאלתו אי שפיר דמי לשנוי או לא, תשובה, לפני פר"מ נגלו תעלומות ולא צריך ליעץ במכתיר ויפה כ' דברמב"ם מפרש בונין תיבה באמצע בה"כ כדי שישמעו כולם בשוה וכ"כ טור ורמ"א בהג"ה ש"ע ססי' ק"ן וכל המשנה ידו על התחתונה האמנם בכ"מ כ' ללמוד זכות על איזה מקומו' בארצותם שבנו הבימה בסוף בה"כ וכ' דהם ס"ל דוקא בזמנם שהיה רוב העם ולא שמעו קול הקורא כ"א מהאמצע אבל בעו"ה בקהלו' קטנו' ואנשים בהם מעט ישמעו גם מהבימה שבסיף בה"כ ע"ש והנה לא הראה כ"מ מקום מנ"ל להפוסקים שתעמוד הבימה באמצע בה"כ והיא ש"ס ערוך בסוכה נ"א ע"ב באנשי אלכסנדרי' ויפה כ' הרב כ"מ ללמוד זכות על איזה קהלות הנוהגים נגד הש"ס אבל נ"ל שנשתבשו הקהלות במ"כ אדרבא ק"ו השתא ומה אלכסנדרי' שבכל זאת לא שמעו כל הקהל שהצריכו להניף בסודרי' ואפ"ה העמידו באמצע ולא בסוף אע"ג שככה היה יכולי' לראות הנפת סודר מהסוף כמו מהאמצע ואם לא די בסודר א' יעמידו שנים אע"כ לא שפיר דמי למיעבד הכי ומסברא אומר כיון שאנו מחזיקי' הבימה שבה קורין פ' הקרבנו' כמו מזבח שמפני כן מסבבי' הבימה בחג הסוכו' כמו שסבבו המזבח ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן וכפירש"י בפ' תרומה וכמבואר בש"ס ורמב"ם ויען הבימה שלנו עומדת בפני' כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע בה"כ לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי ואין לשנות במקדש מעט שלנו", עכ"ל.
ובאמת שלפום ריהטא הדמיון הכי קרוב למעמד קריאת התורה על הבימה הוא מעמד הר סיני, וכמו שמצינו בפוסקים שלכן צריכים שלשה אנשים אצל הבימה בשעת קריאת התורה, כנגד הקב"ה משה וישראל, ובאמת מצאתי כן בשו"ת יהודה יעלה, שאדרבה בגלל דמיון זו החמיר שהבימה תהיה דווקא באמצע ביהכ"נ, וז"ל בסי' ג': "ונ"ל נמי דה"ט משום דקריאת התורה דומי' דקבלתה בסיני בענין שהיו ישראל מקיפים ההר סביב והתורה באמצע על גביהם", עכ"ל.
ובשו"ת מחנה חיים כתב ג"כ כעי"ז וז"ל: "אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, יתרו) על פסוק (שמות כ, ב) אנכי ה' אלקיך, וזה לשונו, אמר רבי לוי, נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד, אלף בני אדם מביטים בה והיא מבטת בכולם. כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד מישראל היה אומר, עמי היה הדיבור מדבר, אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך, עכ"ל. הרי שהקב"ה נתן התורה שיהיה כל אחד מישראל יאמין שאליו דובר ה', ואומר לו אנכי ה' אלקיך. כך צריך להיות קריאת התורה באמצע בית הכנסת שיהיה כל אחד סובר שאליו דובר הקורא את התורה, כמו שנתנה אז כן היום נתנה תורה באזני השומעים, אבל אם הבימה למעלה, אז נדמה כאילו הקריאה קאי להציבור יחדיו ולא שכל איש ואיש ישראל לבדו כדאי שתינתן לו התורה ושידבר אלקים לו אנכי ה' אלקיך", עכ"ל.
ולפי כל דברינו לעיל, הרי זה תלוי במעמד מתן תורה עצמו, ולרוב מקורת חז"ל שאכן עמדו בנ"י רק מצד המזרחי, אפשר ליישב בפשיטות את המנהג המוזכר בכסף משנה להעמיד הבימה בסוף ביהכנ"ס (לכה"פ במערב), שהרי אדרבה מעמד נתינת התורה נותן את ההשראה להעמיד שומעי דבר ה' ממול ולא מסביב.
♦ ♦ ♦