ניו יורק
בעניין חציו לה' וחציו לכם
איתא בגמ' (פסחים סח:) דתניא ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ר' יהושע אומר חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) עצרת לה' אלקיך, וכתוב אחד אומר (במדבר כט, לה) עצרת תהיה לכם – ר' אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם, ור' יהושע סבר חלקהו, חציו לה' וחציו לכם.והנה בתורת רפאל (סוף סי' צב) הביא בשם ס' קהלת יעקב (להגאון ר"י מקארלין בעל משכנות יעקב, והוא במסכת מועד קטן עמ' 92, ד"ה ודע) שהביא ראיה דשמחת יו"ט בזה"ז אינה אלא מדרבנן, מהא דס"ל לר"א דיכול להתענות ביו"ט, ואף ר' יהושע לא פליג אלא משום דכתיב לכם, ותיפוק ליה דאסור להתענות משום שמחת יו"ט, ע"ש. אולם דבריו תמוהים לכאורה, דהא מבואר בגמ': "ר' יהושע לטעמיה דאמר שמחת י"ט נמי מצוה היא", ומוכח דהא דילפינן מעצרת לה' ועצרת לכם אינו דין בפ"ע אלא הוא דין בשמחת יו"ט גופה, וצ"ע לכאורה. (וכעי"ז כתב בתורת רפאל שם, דאין להביא ראיה מהא דמותר להתענות דליכא מצות שמחה בזה"ז, דמקיים שמחת יו"ט ע"י ת"ת, וכמש"כ השאג"א סי' סט).
אולם באמת אין קושיא על המשכנות יעקב מלשון הגמ', דהנה עי' בבעה"מ (פסחים שם), שכתב וז"ל: דתניא ר״א אומר וכו׳ – פירוש: ואפי׳ לר״א לא נפקא שמחת יום טוב מכלל מצוה לגמרי, אלא שיש לה חילופין ותמורה ביושב ושונה, לפיכך הוא קורא אותה רשות, עכ"ל. ונראה ביאור דבריו שהתורה נתנה ב' אפשרויות לצורת יו"ט - עצרת לה' או עצרת לכם, ושמחת יו"ט מצוה היא לפי צורת יו"ט של עצרת תהיה לכם. אבל לפי ר"א אין אדם מוכרח לבחור בצורה זו של יו"ט, והוא יכול לבחור בצורת יו"ט של עצרת לכם דלית בה מצות שמחה. וה"נ לר' יהושע דבעי' חציו לה' וחציו לכם, החצי לה' אינו מדין שמחת יו"ט, אלא דין אחר של עצרת לה'. ואף דאיכא מצות שמחה אליביה, היינו רק החציו לכם אבל דין חציו לה' אינו ממצות שמחה.
וכן נראה מדברי הרמב"ם, שכתב בפ"ו מהל' יו"ט הל' יז-יח וז"ל: שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולן אסורין בספדא ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו, שנאמר ״ושמחת בחגך״ וכו׳ (דברים טז, יד). אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים, כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד בראוי לו. (הל' יח) כיצד, הקטנים, נותן להן קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים, קונה להן בגדים ותכשיט כפי ממונו, והאנשים, אוכלים בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללין. אבל מי שנועל דלתות חצירו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כריסו וכו'. ואח"כ בהל' יט כתב וז"ל: אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבוקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומתפללין וקוראין בתורה בענין היום, וחוזרין לבתיהן ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות, קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפילת המנחה, וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עם הלילה, עכ"ל הרמב"ם [ע"פ מהדו' ר"י שילת]. הרי דהגדרת שמחה היא להיות שמח וטוב לב כל אחד בראוי לו (כמש"כ בהל' יז-יח), ורק שאין המצוה כל היום וצריך ג"כ חצי לה' (כמש"כ בהל' יט), אבל משמע דאין החצי לה' ממצות שמחה.
והנה בעל משכנו"י ס"ל דאם מצות שמחה היא מה"ת בזה"ז, א"א לומר דתלוי הדבר ברצונו של אדם לעשות את היו"ט כולו עצרת לה', וע"כ דאין שמחה מה"ת בזה"ז. אבל בפשטות אינו כן, אלא אף אם שמחת יו"ט מה"ת, מ"מ יכול לבחור בעצרת לה' אלקיך ולא יתחייב בשמחת יו"ט. ויתכן לומר דבזמן הבית אף ר"א מודה דחייב בשלמי שמחה, כיון דזהו עיקר מצות שמחה כמש"כ הרמב"ם, ופליג רק בשאר מיני שמחה אף דהם מה"ת. א"נ י"ל דר"א ס"ל אף בזמן הבית יכול לבחור בעצרת לה' אלקיך ולא לקיים את מצות שמחת יו"ט, משום דהמצוה של שמחה היא רק באופן שבוחר בעצרת תהיה לכם.[2]
והנה עכ"פ נתיישבו (במקצת) דברי המשכנות יעקב דלא תקשי עליה מהגמ', דהא דמבואר בגמ' דר' יהושע ס"ל דשמחת יו"ט מצוה היינו החציו לכם אבל אינו מבואר דהחצי לכם הוא ממצות שמחה. אבל אכתי קשיא עליה מה שכתב דאף לר"י אינו חייב לאכול אלא משום דכתיב לכם, הא עכ"פ מבואר בגמ' דלכם אינו מצוה בפ"ע אלא מדין שמחת יו"ט. וכן צ"ע על דברי הגרעק"א שכתב (בשו"ת רעק"א סימן א') דנשים פטורות מחיוב סעודה ביו"ט, וז"ל: וטעמא דידי משום דיש לי לדון דאשה מותרת להתענות בי"ט, דאיסור תענית בי"ט נראה שהוא מדין עונג, וכן הוא ברמב"ם, והרי מצות עונג הוא בכלל מצות עשה דעצרת תהיה לכם, דדרשינן מיניה חציו לד' וחציו לכם, וא"כ לא תהא מצוה זו עדיפא מכל מ"ע שהז"ג שנשים פטורות, עכ"ל. וע"ש בהשמטות, שכתב דאף אם נימא דנשים חייבות בשמחת יו"ט, מ"מ הן פטורות מסעודת יו"ט, דאין חיובא דסעודה מדין שמחה אלא מדין עונג. הרי דס"ל לרעק"א שגם החצי לכם לאו מדין שמחת יו"ט אתינן עלה, אלא הוא דין בפ"ע מקרא דעצרת תהיה לכם. וא"כ צ"ע שוב, דמבואר בגמ' דאין הדין דחלקהו חציו לה' וחציו לכם דין בפ"ע מקרא דעצרת, אלא דין בשמחת יו"ט גופה. ולפ"ז אם ילפי' סעודת יו"ט מקרא דעצרת, כמו שנקט הגרעק"א, א"כ חיובא דנשים בסעודת יו"ט אכן תליא בהך פלוגתא אי נשים חייבות בשמחת יו"ט.
ונראה דס"ל לרעק"א והמשכנו"י דלישנא דהגמ' שמחת יו"ט נמי מצוה לאו דוקא הוא, דמצות שמחת יו"ט פי' להיות שמח וטוב לב כל אחד בראוי לו וא"צ אכילה דוקא, וע"כ דמיירי בדין בפ"ע דעצרת אבל מדין שמחה לא מיירי כלל. [ומצאתי כדברינו בס' תרועת מלך (סי' ל"ה), שכתב וז"ל דדין התענית ואיסורו לא משום שמחה היא, דשמחה יכול להיות אף בכסות נקיה, ודין התענית שאסור רק משום לכם כמבואר בפסחים דף סח, ע"ש. אולם רעק"א עצמו (בהשמטה לסי' א') נקט דאם נשים חייבות בשמחה חייבות באכילת בשר ויין, רק דמ"מ אינן חייבות באכילת פת].
ולפ"ז יוצא דאיכא ג' מהלכים בביאור הדין דחציו לה' וחציו לכם: א. להשאג"א (סי' סט) גם החצי לה' מדין שמחת יו"ט הוא (ונ"ל דהכי ס"ל להר"ח, ע"ש בדף סח: וז"ל: "ור״א אומר יום טוב או כולו לך או כולו לי״י, וכיון דאי בעי למיעבד כולו לי״י ולקרות היום כולו הרשות בידו, כאלו אין כאן שמחת יום [טוב]" עכ"ל, ומשמע קצת דמקיים בזה שמחת יו"ט אבל אינו מוכרח. ומבואר כן להדיא במאירי (ביצה טו:) וז"ל: "כל היושב ושונה כבר הוא שמח בגדולה הימנה". וכן מפורש במהרש"א בפסחים, וז"ל: "דהא ביו"ט נמי כתיב ושמחת בחגך, והיינו דאפשר דכולו לה' בשמחה, לימוד התורה המשמח הלב. והא דאמר גבי יו"ט אין שמחה אלא בבשר, ר"ל אין שמחה לכם שהיא אכילה אלא בבשר, ודו"ק", עכ"ל).[3] ב. לפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם ובעה"מ, החצי לכם הוא מדין שמחת יו"ט אבל החצי לה' הוא דין בפ"ע. ג. לרעק"א והמשכנ"י, בין חציו לה' בין חציו לכם לאו מדין שמחת יו"ט נינהו.
והנה בתוס' ד"ה הכל מודים בעצרת דבעינן לכם הקשו, וז"ל: תימה לריב"א, א"כ מאי קאמר רבי אליעזר מה ראיה רשות למצוה דנימא עצרת תוכיח שהיא מצוה, וי"ל דהא דבעי רבי אליעזר בעצרת לכם לאו דוקא מקרא אלא מסברא, עכ"ל. וצ"ע, דלכאו' הא דבעינן לכם בעצרת אינו אלא מדרבנן, וכמש"כ בעה"מ בסוף דבריו וז"ל: ומיו״ט דעצרת נמי ליכא למיפרך אף על גב דאמרי׳ הכל מודים ביום טוב של עצרת דבעינן נמי לכם, ההיא לא מצוה מן התורה היא, אלא מעלה היא דעבוד רבנן ביה, כדקא יהיב לה טעמא, יום שנתנה בו תורה, עכ"ל. גם צ"ב תי' התוס' דהוא מסברא, ומאי איכפת לן אם הוא מקרא או מסברא. אולם לפי דברינו נראה פי' התוס' הוא כך, דמעיקר הדין עצרת הוא ככל יו"ט שיכול לבחור בכולו לה' לר"א, אבל בעצרת ר"א מודה דמצד הסברא צריך לבחור (עכ"פ במקצתו) לכם. ומ"מ כיון דהיינו ע"פ בחירתו מצד הסברא, אכתי חשיב רשות ולא מצוה.
והנה הגרעק"א הוכיח את שיטתו דאין חיוב אכילת פת משום מצות שמחה מהא דקיי"ל (או"ח סי' קפח סעיף ז) דבחוה"מ ליכא חיוב פת, אע"ג דודאי מצות שמחה איכא גם בחוה"מ. אולם ע"פ דברינו נראה דאין זו ראיה מוכחת, דנראה לומר דחלוקה בזה מצות שמחה ביו"ט עצמו ממצות שמחה בחוה"מ. דהא אם נימא כדברי רעק"א דחיוב סעודת יו"ט הוא מדין עצרת תהיה לכם, א"כ מסתברא דהיינו דוקא ביו"ט עצמו דנקרא עצרת, אבל לא בחוה"מ, וא"כ לדעת הסוברים דדין חציו לכם הוא מדין שמחה, מצות שמחה עצמה מחייבת אכילת פת ביו"ט אבל לא בחוה"מ.
ומצאתי בס' גבורת יצחק (חגיגה ח.) שדייק הגר"י סורוצקין שליט"א מדברי הר"מ דדינא דחציו לכם וחציו לכם נוהג גם בחוה"מ, דהא כייל ז' ימי הפסח וח' ימי החג בחדא מחתא (וכן נקט בערוה"ש סי' תקלט). וזהו דלא כדברינו דחלוקה מצות שמחה בחוה"מ ממצות שמחה ביו"ט עצמו (ונראה דהרמב"ם ס"ל דהך ילפותא מקרא דעצרת לא הוי אלא אסמכתא ובאמת לא הביאו כלל), ולהרמב"ם איכא רק דין א' של שמחה בחוה"מ וביו"ט עצמו. ולפ"ז א"ש ראייתו של רעק"א דמצות שמחה אינה מחייבת אכילת פת, דהא בחוה"מ ליכא חיוב פת כנ"ל.
אולם הגר"י סורוצקין שם הביא את דברי הרא"ש (ברכות פ"ז סי' כג), שכתב וז"ל: נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם עכ"ל. הרי דס"ל דמדין חציו לכם ושמחת יו"ט צריך לאכול פת, וא"כ אמאי א"צ פת בחוה"מ [אמנם יש לדחות דרבינו יהודה ס"ל כדעת התשב"ץ, מובא בב"י סי' קפח, דגם בחוה"מ חייב בפת]. ולפי דברינו י"ל דאף דדינא דחציו לכם הוא מדין שמחת יו"ט, מ"מ חלוק דין שמחה דיו"ט מדין שמחה דחוה"מ, דהא דין חציו לכם ילפי' מקרא דעצרת תהיה לכם, והיינו יו"ט, אבל בחוה"מ ליכא כ"א קרא ד"ושמחת", והוי רק מצות שמחה בלא דין דחציו לכם, ודו"ק.[4]
♦ ♦ ♦