באיזה כתב ניתנה התורה
הצעה להכשרה לכתחילה של שינויים בצורת האותיות שרגילים כיום לפוסלם, לכשרות כתיבה שאינה אשורית לענין סת"ם
מקובלת החשיבה שבכתב האשורי (דהיינו כתב המרובע שלנו) נתנה התורה, ולכן בכל ענייני הסת"ם יש משמעות לכל אות שתהיה צורתה לפי המקור, ובכמה מקומות נחלקו הפוסקים בענין צורתם, כגון אות ה"א ואות קו"ף אם הן כשרות כשהן מחוברות לגגן, קוצו של יו"ד, יו"ד של הצד"י ועוד. אולם, לאחר עיון בסוגיא נראה שלא פשוט לומר שבכתב אשורי נתנה תורה, ויש מקום לומר שאין שום קדושה לצורת האותיות, ובכל דור יכולים לכתוב ס"ת כפי מנהג הכתב שבאותו הדור. כראיה לדבר יש להביא את הגמ' במנחות (כט:) אמר רב אשי, חזינא להו לספרי דווקני דבי רב, דחטרי להו לגגיה דחי"ת ותלו ליה לכרעיה דה"י. הרי שהסופרים המדקדקים מבית מדרשו של רב התירו לעצמם לשנות את צורת האות ע"י ניתוק רגל הה"א, וע"כ לומר שאין ענין להיות צמוד למקור. אך כדי להבין ענין זה היטב יש לנו ללמוד כיצד היתה השתלשלות הכתיבה אצל בני האדם.וכאן המקום להודות לרב החפץ בעילום שמו שליט"א על אשר נעזרתי רבות במאמריו הנפלאים והרחבים (שמסיבות מסויימות עדיין לא פרסמם), ואשר רוב ככל התמונות המוצגות במאמר זה נלקחו מתוך כתביו. כמו כן, הפירוט ההיסטורי מתומצת מתוך מאמר רחב שכתב בענין זה. יה"ר שישא ברכה מאת השם ויפוצו מעיינותיו חוצה אכי"ר.
♦
א. סדר השתלשלות הכתיבה[2]
הכתבים הקדומים ביותר שידועים לנו מתקופת אברהם אבינו הם שניים, האחד הוא כתב ההירוגליף[3]. כתב זה היה כעין דמויות מצוירות כגון חיות וחפצים שונים, בכתב זה השתמשו החרטומים במצרים.כתב חרטומים היגרופילי
והכתב השני הוא כתב היתדות, שהיה נפוץ באיזור בבל ופרס, כתב זה בנוי מסימנים ידועים שסומנו ביתד ע"ג לוח טיט לח שנצרף אח"כ בכבשן.
כתב יתדות (באדיבות ויקפדיה)
לאחר מכן התפתח הכתב הפרוטו[4] כנעני, שכונה בעבר פרוטו סינאי[5], שהוא כתב חצי ציורי. כתב זה מתוארך לפי חלק מהחוקרים למאה ה-19 לפני הספירה, ויש אומרים למאה ה-15 לפנה"ס.
אלפבית פרוטו כנעני/פרוטו סינאי[6]
כתובת פרוטו כנענית מוואדי אל הול (מתוך הספר הארכיאולוגיה של א"י)
גם יהודים השתמשו בכתב זה, כפי שנמצא בתל האלה שבר כלי חרס מהמאה העשירית לפני הספירה, שהוא גם זמן דוד המלך, שבו רואים כיתוב בשפה העברית בכתב פרוטו כנעני (ראה תמונה).
אח"כ השתכלל הכתב ע"י הפיניקים[7], בערך במאה ה-12 לפנה"ס הם פתחו כתב פשוט ונוח יותר, ע"י הפשטת המערכת הציורית המסורבלת של הכתב הקודם לקווים פשוטים וקלים יותר המסמלים עיצורי הגיית אותיות אבג"ד.
אלפבית פיניקית מסודר מימין לשמאל
כתובת תל-דן (צילום יואב נתן)
בחפירות שנערכו בשנים האחרונות בתל-דן שבעמק החולה נחשפה כתובת ניצחון שהנציח אחד ממלכי ארם, כנראה חזאל, המפרטת את הישגיו הצבאיים. כתובת זו מתוארכת למאה ה-19 לפנה"ס וכתובה בכתב ברור על לוח אבן חלק. מוזכרים במפורש "מלך ישראל" ו"בית דוד" בתבוסתם למלך הארמי. יש כאן מעין הוכחה שהכתב הארמי (אשורי) עדין לא נולד כי הכתובת נכתבה בכתב פניקי.
מכאן ואילך התפתח הכתב הפיניקי בארץ ישראל, וזהו הכתב הידוע בשם "הכתב העברי". המאפיינים של הכתב היו כתיבה מימין לשמאל, יש מקומות שנהגו שבין המילים לא היו משאירים רווח ואף כשהסתיימה שורה באמצע תיבה היו ממשיכים אותה בשורה שאחריה (הקורא היה אמור להבין מתוך משמעות הענין היכן מסתיימת מילה). ויש שהפרידו בין המילים בנקודה, וכדי לציין סיום משפט הוסיפו קו אנכי ("|").
כתב עברי ממצבת מישע מלך מואב (המאה ה-9 לפני הספירה) שהציב לכמוש אלהיו כהודאה לנצחונו במלחמה עם ישראל
הפיענוח: 1. "אנך. משע. בן. כמש.. . מלך. מאב. הד 2. יבני| אבי. מלך. על. מאב. שלשן. ואנך. מלכ 3. תי. אחר. אבי| ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה| במ(ת.י". שים לב שבזמנם היו מסיימים שורה באמצע המילה ומתחילים את השורה הבאה מהמשך אותה מילה. להלן פירוש הכתב עם תשלום חלק מהמילה האחרונה שנמצא בשורה הרביעית שלא נמצא בתמונה:
1. אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ(ית) מֶלֶך מֹאָב הַדִ
2. יבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת (=שלושים שנה) וְאָנֹךִ מָלַכְ
3. תִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש אֶת הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ(ת יֵ)שַע
הכתב הארמי גם הוא התפתח מהכתב הפיניקי. הכתב הארמי היה מאד קל ונוח ולכן כבש במהרה את כתב היתדות המסורבל. כאשר שלמנאסר השלישי מלך אשור (במאה ה-8 לפנה"ס) כבש את ארם נהרים, הכתב הארמי שימש את האימפריה האשורית ככתב ממלכתי רשמי, וזו הסיבה שהכתב הארמי נקרא גם כתב אשורי. כתב זה שימש גם את האמפריה הפרסית אחר שכבשה את אשור.
אלפבית ארמי (אשורי) ממלכתי של אימפריית פרס במאה ה-4 לפנה"ס. שים לב לאות גימ"ל שיש לה רק רגליים ללא צואר וראש, האות ה"א מחוברת לגגה ודומה מאד לחי"ת (גם רגל הקו"ף מחוברת לגגה), האות חי"ת ללא חטוטרת, יו"ד כפופה מאוד ונראה שחודה של מעלה נקרא בפי חז"ל קוצו של יו"ד שהרי אם יחסר תשתנה צורת האות לחלוטין. למ"ד יש לה רק ראש.
קטע ממכתב על פפירוס מיהודי האי יב שבדרום מצרים (באדיבות ויקפדיה) המכתב הוא מאת ידניה, ראש יהודי יב, בדבר הקמת הריסות המקדש בשנת 411 לפנה"ס אל בגוהי הפחה בירושלים מטעם פרס. בשורה זו מצויין שמו של יוחנן יהוחנן (בן אלישיב הכהן הגדול המוזכר בספר עזרא פרק י פסוק ו). להלן הפיענוח: "ועל יהוחנן כהנא רבה וכנותה כהניא זי בירושלם" (מתוך נספח של ספר נחמיה, הוצאת מוסד הרב קוק עמ' 18). שים לב לאות כ"ף שנכתבה ארוכה כמו כ"ף סופית, ומ"ם בסוף תיבה שנכתבה פתוחה, ואות ה"א שמחוברת רגלה באמצע גגה, אות יו"ד בעלת שלשה קוצין, לאות נו"ן אין עדיין ראש. זה יסוד הכתב האשורי בזמן עזרא.
לאור הנ"ל נמצאנו למדים שהכתב לא היה מאז ומעולם, אלא התפתח ע"י בני האדם בתקופות מסויימות, וגם הכתב המרובע שיש לנו כיום הוא ג"כ התפתחות של הכתב האשורי של אז ושונה ממנו בתכלית השינוי.
♦
ב. דרשות חז"ל על צורת האותיות
גם חז"ל, שנתנו רמזים שונים על צורת האותיות, זה היה לפי צורת האותיות של זמנם, ונביא לכך שתי דוגמאות: באות גימ"ל בכתב האשורי לא היה כלל ראש, עיין בתמונות לעיל. וגם אחר שעשו לגימ"ל ראש היו מטים אותו לאחור, ורק אח"כ שינו לכותבו כגימ"ל שלנו. וכמש"כ במדרש אותיות דרבי עקיבא: פניו של גימ"ל כלפי בי"ת. ובימינו אי אפשר להבין זאת כי פניו של הגימ"ל פונה כלפי הדל"ת, אך רבי עקיבא דיבר על האותיות שהיו בזמנו, שראש הגימ"ל הפוכה (עיין תמונה).מערת האיגרות היא מערה בנחל חבר שבמדבר יהודה, שבה נתגלו ממצאים חשובים ממרד בר כוכבא (בן דורו של רבי עקיבא). בתמונה אגרת בר כוכבא (שמעון בן כוסבא): ראשי הנו"ן והגימ"ל הפוכים.
פיענוח:
משמעון בן כוסבה לישע
בן ג?גלה ולאנשי הכרך/חברך
שלו(ם) מעיד אני עלי תשמים
י)פס(ד) מן הגללאים שהצלח
כל אדם שאני נותן תכבלים
ברגלכם כמו שעסתי
לבן עפלול.
עוד ראיה יש להביא מהא דאיתא במנחות (כט:) מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד? מפני שצדיקים שבו מועטים. ומפני מה כפוף ראשו? מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם, מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה. והנה ביו"ד שלנו קשה להבין היאך שייך לשון כפוף אצל היו"ד. אולם לפי צורת היו"ד שיש בממצאים העתיקים רואים בברור שראשה כפוף, ובמשך השנים הזדקף ראשה עד שהגיע לצורה של יו"ד שלנו (עיין תמונות).
צילום של ס"ת מסוף זמן בית שני בערך. קטע מחומש דברים דיו ע"ג גוויל שנמצא במצדה. רשות העתיקות B-299501
קטע מחומש (שמות ו ח) מהתקופה הרומית ואדי מראבעת לוח 824, דיו על גויל (צילום תשליל קטע 3 B-371083 באדיבות רשות העתיקות. כאן הסופר כתב יודי"ן שנוטים כלפי מעלה.
קטע מס"ת ויקרא ט, כד-י, א, בכתב אשורי ממערות קומראן (צולם מקובץ חצי גיבורים עמ' שנ) היו"ד כפופה וכן הוא"ו. (הסופר כאן לא הקפיד להבדיל בין יו"ד לוא"ו)
קטע מתהילים טו. נמצא במערת האגרות מהתקופה הרומית. היו"ד כפופה, ראשי הגימ"ל והנו"ן נוטים לימין
כתובת מהמקדש שבנה מחדש הורדוס חקוקות המילים "לבית התקיעה יעלה"
בית התקיעה היתה פינה בגג בית המקדש שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים. פינה זו היתה ממוקמת במרומי זווית הכותל המערבי והכותל הדרומי, האבן התגלתה בחפירות לאחר מלחמת ששת הימים. היו"ד כפופה, ה"א מחוברת לגגה נראית ממש כמו חי"ת.
♦
ג. באיזה כתב נתנה תורה?
והנה איתא בסנהדרין (כא: כב.) אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? - אמר רב חסדא: כתב ליבונאה (כתב עברי).תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה... ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב, שנאמר וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית, וכתיב לא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא, וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת - כתב הראוי להשתנות. למה נקרא אשורית - שעלה עמהם מאשור.
תניא, רבי אומר[8]: בתחלה בכתב זה (אשורי) ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו - נהפך להן לרועץ (כתב עברי), כיון שחזרו בהן - החזירו להם, שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך. למה נקרא שמה אשורית - שמאושרת בכתב.
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר ווי העמודים; מה עמודים לא נשתנו - אף ווים לא נשתנו. ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה - אף כתבם לא נשתנה.
ובירושלמי (מגילה פ"א) אחר שהובאו דברי רבי ורבי אלעזר המודעי, אמר רבי לוי מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים, מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים.
וכתב רבינו חננאל (סנהדרין כב.) ואין הלכה כמר עוקבא, דהא קיימא כתנאי, ולא כר' יוסי, אלא קיי"ל כך, שכתב זה ניתן למשה בסיני כדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין.... דר' אלעזר המודעי לגבי הני רב הוא ולית הלכתא כתלמיד בהדי רב, וכן הלכה כר' אלעזר המודעי[9]. עכ"ל. וכ"כ בתשובת הגאונים (הרכבי סי' שנח). וכ"כ בתשובת הרמב"ם (סי' רסח) שבכתב אשורי נתנה תורה ובו נכתבו הלוחות, ולכן הוא כתב קדוש ואין לכתוב בו דברי חול[10]. וכ"כ בחידושי הר"ן (סנהדרין כא.) וז"ל: אלמא סוגיא דהתם ס"ל דכתב לא נשתנה וכן הוא האמת בעצמו. עכ"ל.
אולם לפי המבואר לעיל יוצא שנתינת התורה קדמה אף לכתב העברי, וצ"ל שנתנה בכתב פרוטו כנעני או בכתב היתדות או בכתב היראטי שהיה נהוג אז במצרים, ועם השתכללות הכתב השתנה גם הכתב של הסת"ם. ולכאורה יש לומר שמה שהתנאים והאמוראים נחלקו בענין כתב הלוחות הוא לא משום שהיתה קבלה בידם ע"ז, אלא כל אחד אמר דבריו מכח סברתו ודרש ע"ז פסוקים.
הכתב של פפירוס איפוור הוא כתב היראטי (אחד הכתבים העתיקים שנהגו במצרים), שם הכותב מתאר את עשרת המכות.
כמו כן, מה שאמר רבי לוי בירושלמי, מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים, מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים, לפי האמור לא צריך לומר שהם מעשה ניסים כלל כי לא היו כתובים לא בכתב עברי ולא באשורי. ובפרט שיש לפנינו ממצאים עתיקים שבהם מ"ם וסמ"ך לא היו סגורות (עיין תמונות).
ציון עוזיה מלך יהודה בארמית מזמן בית שני. פיענוח:1. לכה התית 2. טםי עוזיה 3. מלך יהודה 4. ולאלםפתח. תרגום: לכאן הובאו עצמות מלך יהודה ואין לפתוח. האומן כתב טםי מ"ם סופית באמצע תיבה, אך אינה סגורה. וכן הוא במילה האחרונה מ"ם סופית באמצע מילה פתוחה. יש לציין שאע"פ שלא מדובר בכתב של ס"ת, מ"מ אנו יכולים לקבל הערכה כיצד היה מנהג הכתיבה בזמנם דלא מסתבר שהיה פער גדול בין הכתביבה החולית לכתיבת כתבי הקודש,.ובמיוחד שאנו רואים שגם בכתבי הקודש היו כותבים כן.
'בין מדי לפרס' סמ"ך פתוחה (קומראן מערה 4 מהתקופה החשמונאית חיבור לא מקראי)
חומש שמות פרק א מהתקופה החשמונאית
'בסבלתם' סמ"ך פתוחה 'מסכנות' סגורה. מ"ם סופית פתוחה. אין ראשים לנו"ן. יו"ד ווא"ו דומות במראיהן וגודלם ובמילה 'ערי מסכנות' היו"ד דומה אף לרי"ש. ונראה שעל קוצו של יו"ד כזו דברו חז"ל שאם לא עשה פסולה, כי אבדה צורת האות.
וכן צ"ל שמה שאמר רב חסדא (שבת קד., מגילה ב:) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, לא אמר כן מכח מסורת. וראיה לדבר מהגמ' בסנהדרין הנ"ל "ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? - אמר רב חסדא: כתב ליבונאה". הרי שרב חסדא מפרש את דברי רבו מר עוקבא ואינו חולק עליו מכח מסורת אחרת שהיתה בידו, וכנראה שמה שאמר במסכת שבת זה היה קודם ששמע מרבו שבכתב עברי נתנה תורה, וכששמעה מרבו ביטל דעתו. וכן ראיתי בחידושי רבינו יונה (סנהדרין כא:) שכתב וז"ל: וכי אמרי' במס' שבת (קד.) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, אליבא דמ"ד כתבם לא נשתנה כלל ועיקר קא אמרי', דלמאן דאמר כתבם נשתנה לא היו אותיותיהם כאותיות שלנו, וכיון שכן לא היו עומדות בנס.
נמצאנו למדים שיש צד גדול לומר שהתורה לא נתנה בכתב אשורי, ורק בזמן עזרא התחילו לכתוב באשורית כדי להבדל מהכותים, כמש"כ בגמ' סנהדרין הנ"ל "והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? אמר רב חסדא: כותאי"[11]. ועשו כן משום שאין קדושה לאותיות, ואין שום חיוב לכתוב לפי המקור אלא העיקר שיהיה כתוב בכתב שרגילים בו, (חוץ מכתב עברי משום היבדלות מהכותים). וכפי שנבאר להלן בראיות
♦
ד. האם יש חיוב לכתוב כפי הכתב שנתנה בו תורה?
ויתרה מזו, נלע"ד לומר שגם אם נאמר שכתב הלוחות היה באשורית, אין זה מחייב אותנו בצורת האותיות של הסת"ם, דהנה במגילה (ח:, ט.) שנינו במשנה: ספרים נכתבין בכל לשון, ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית (לשון הקודש, רש"י). רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. ואקשינן בגמ' מהברייתא: מקרא שכתבו תרגום, ותרגום שכתבו מקרא, וכתב עברי - אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית, על הספר, ובדיו. אמר רבא: לא קשיא; כאן (במשנה) בגופן (בכתב) שלנו, כאן בגופן שלהן . (פרש"י: מתניתין דקתני בכל לשון, שלא שינה את הכתב, אלא ששינה את הלשון, וברייתא בגופן שלהן) אמר ליה אביי, במאי אוקימתא לההיא, בגופן שלהן, מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא, אפילו מקרא שכתבו מקרא ותרגום שכתבו תרגום נמי, דהא קתני עד שיכתבנו אשורית על הספר בדיו. ע"כ. ונמצא שלפי דחיית אביי לא שייך לומר שהפסול בברייתא הוא מטעם גופן שלהם, כי אין זה סיבה לפסול, וא"כ לכו"ע אין שום איסור לכתוב בכל גופן שהוא ס"ת תפילין ומזוזות, אלא רק על הלשון נחלקו. וזה כעין ק"ו = אם לשון מותר כתב לא כ"ש. ולפ"ז מובן היאך שינו ספרי דווקאני (מנחות כט:) שתלו את רגל הה"א, וכמש"כ בתחילת המאמר, ועיין עוד בזה בהערה[12].ומה גם שהכתב שלנו שונה בתכלית מהכתב האשורי של פעם וכמו שמוכיחות התמונות, ואם הכתב מעכב, הרי שהכתב שלנו פסול, כי אינו אשורי מקורי. ולכן ע"כ לומר שאין שום ענין בכתב, וכל מה שעזרא תיקן לכתוב באשורית הוא על דרך השלילה של הכתב העברי, אך לא מפני שכתב זה יש בו קדושה מסויימת (שהרי הוא התפתח ע"י גויים), אלא העיקר הוא לכתוב בכתב שהיהודים רגילים בו. ולכן כתב ספרדי דמתקרי כתב רש"י, או כתב יד עגול שרגילים בימינו, וכל גופן אחר, יהיה כשר כמו כתב אשורי. ולתוספת ביאור ודקדוק הסוגיא עיין בהערה[13]. וע"ע במצפה איתן יבמות (סב.).
ונלע"ד לומר שגם דעת ר"ח שו"ת הגאונים הרמב"ם והר"ן שזכרנו לעיל דס"ל שהלכה היא שבכתב אשורי נתנה תורה, מ"מ אין זה אומר שחייבים לכתוב בסת"ם בכתב אשורי דוקא, דכל מש"כ שם שהלכה כר"א המודעי היינו כדי להכריע שבכתב זה נתנה תורה, ואשר לפ"ז יש לדרוש את הפסוק "משנה תורה" שהמלך צריך לכתוב שני ס"ת, ולאפוקי משאר התנאים והאמוראים שדרשו "משנה תורה" כתב שעתיד להשתנות. כי עיקר הסוגיא שם בגמ' (סנהדרין כב.) איירי על מצות כתיבת ס"ת שצריך המלך לכתוב, ונחלקו כיצד לדרוש את המילים "משנה תורה", וע"ז כתבו ר"ח וסיעתו שהלכה כר"א המודעי שיש לכתוב שני ספרים.
♦
בסיכום:
א. נחלקו רבותינו התנאים והאמוראים באיזה כתב נתנה התורה י"א בכתב עברי וי"א בכתב אשורי (ארמי), ונראה שדבריהם לא נאמרו מכח קבלה שהיתה בידם אלא מדרשות הפסוקים. ואם כנים הדברים יש להוסיף השערה נוספת, שבזמן מתן תורה היה קיים הכתב הפרוטו כנעני כתב היתדות וכתב היראטי (שהיה נהוג אז במצרים), שקדמו לכתב העברי והאשורי.
ב. מכתבי יד של ס"ת ישנים ואגרות פפירוס למיניהם מוכח שהכתב האשורי הקדום שהיה בזמן עזרא שונה בתכלית מהכתב שלנו הנקרא אשורי.
ג. בגמ' מגילה (ח: ט.) מוכח שאפשר לכתוב בכל גופן שהוא, וצריך לומר שמה שאמרו חז"ל על עזרא הסופר "נשתנה הכתב על ידו" (לכתוב באשורית) הוא כדי להבדיל את עמ"י מהכתב העברי שנהגו בו הכותים. ולפ"ז יוצא שגם כתב ספרדי דמתקרי כתב רש"י, וכן כתב יד עגול, כשרים לכתיבה דלא גרעו מכתב יווני שכשר. ולפ"ז יתכן מאד לומר שגם כתב ספרדי דמתקרי כתב רש"י, וכן כתב יד עגול, כשרים לכתיבה, דלא גרעו מכתב יווני שכשר.
ד. נמצא א"כ שבכל דור יש לכתוב כפי הרגילות שבימיו, ולכן אם רגל הה"א מחוברת לגגה, יש לפסול בימינו כי אין אנו רגילים בה"א כזו, אע"פ שבזמנם כך היתה דרך כתיבת האות ה"א, ושייך בזה מה שאמרו בגמ' (שבת קג:) לא לעשות היהי"ן חיתי"ן, כמו כן ישנם הרבה צורות שרגילים בדורינו לפוסלם ע"פ הפוסקים ואשר לפי המבואר לעיל כשרים הם אף לכתחילה, וכן ישנם צורות שרגילים להכשירם כגון דל"ת ללא עקב שמכיון שהיא מרובעת לא דמיא לרי"ש, וה"ה נמי לבי"ת ללא עקב שמכיון שהיא מרובעת מקילים להחשיבה כבי"ת ולא דמיא לכ"ף שהיא עגולה, אך לפי הנ"ל יש לפוסלם, שהרי בכתב המקובל בינינו דל"ת ללא עקב נחשבת לרי"ש ובי"ת ללא עקב נחשבת לכ"ף והו"ל שינוי גמור מצורת האות.
הנלע"ד כתבתי וציי"מ וימ"ן אכי"ר.
♦ ♦ ♦