הערות על מאמרו של רבי יעקב כ"ץ "הלכות חנוכה לבני ישיבתנו המגוייסים" (עמוד כ"ב)
א. לפני כעשר שנים, חתני ובתי עלו למטוס בניו יורק לפנות ערב, על מנת להגיע לארץ למחרת היום. היה זה ליל שמיני של חנוכה. במטוס הם גם אכלו שתי סעודות (ערב ובוקר) וגם נמו את שנתם. לאור פסק ההלכה של הגרשז"א והגריש"א לשריונרים בטנק, הוריתי לילדי להשיג פנס בטרייה עם נורת להט (זה לא היה כל כך קל אז!), להצמיד אותה לידית המושב, ולהדליקה בברכה שתדלק חצי שעה. וכן עשו.ב. ועי' שו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמו) שמחייב הדלקה ברכבת כיון ששכר את מקומו, ובערוך השלחן (סי' תרעז ס"ה) נקט ג"כ לחייב ברכבת. ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קכז) ובספרו אהלך באמיתך (פל"ט) ובשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' כט) נקטו שיש לחייב נוסע במטוס. אולם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' יד אות ה) נקט שפטור מלהדליק מחוץ לביתו.
ג. אור ליום חמישי, כ"ח כסלו תשע"ט, נשאל הגר"י זילברשטיין, לגבי מי שנמצא במטוס כל זמן ההדלקה, אם רשאי להדליק פנס עם נורת להט בברכה לקיים מצוות הדלקת נר של חנוכה. הרב השואל כתב לי למחרת, כי הרב זילברשטיין התיר להדליק בברכה במטוס בכה"ג, וכן התיר לחולים להדליק חנוכיה חשמלית כזו בברכה, כשאי אפשר להדליק נרות רגילים, למרות האמור בתורת היולדת (נז, ו, עמ' שפב) שלא לברך על הדלקת נרות חנוכה חשמליים. הרב זילברשטיין נכנס אז לחדרו והוציא משם חנוכייה על סוללות והראה את החנוכייה, והדגיש את העובדה שהדבר מותר אך ורק לחולים. בין היתר הצביע על הכיתוב שעל גבי הקופסה של חנוכיית הסוללות, אותה אפשר לקבל מאגודת רפואה וחיים. (ויז'ניץ).
ד. דומני שלהדליק במקום כינוס צבאי, שבו יש חיילים שאינם יודעים הרבה, יש בהדלקה לא רק פירסומא ניסא לדעת כמה פוסקים, אלא גם מדין חינוך ותלמוד תורה, שמותר לברך בשם ומלכות. ומצינו רעיון דומה – אך לא זהה – בהא דהתירו לשאול בשלום חברו בשם, ופירשו ראשונים שהדבר הותר בזמן ששם שמים נשכח והלך, והתירו להזכירו לבטלה בשאילת שלום כדי להחזירו. והעיר על כך הגר"א נבנצל, שבכה"ג אין לענות אמן, כמו שאין לענות אמן על ברכה של תינוק המברך על הלולב בשם ומלכות מדין חינוך. ולגבי חיילים, לכאורה גם עניית האמן יש בה משום חינוך, וצ"ע.
הרב ד"ר מרדכי הלפרין
♦