ההורג חרש ושוטה האם חייב מיתה - הרב אהרן הכהן פרידמן
בהלכות קטנות (ח"ב סימן ל"ז) כתב חידוש גדול שמי שהורג חרש ושוטה אינו נהרג עליו. וז"ל: "אבל ההורגן, כיון דאינן בני מצוה פטור, ולא יהיה יפה כחן מטריפה דההורגו פטור בדיני אדם".וראה בביאור הלכה (סימן שכ"ט ס"ד) שחולק עליו ומתמה מאוד על דבריו, וכותב וז"ל: "ומלבד זה גבי חרש ושוטה פשיטא דמחללין עליהם שבת, דהא אפילו נהרגין עליהם, דגם הם בכלל איש כי יכה כל נפש, כל דהוא נפש, כמו קטן, וגם הם בכלל לא תעמוד על דם רעך כשאר ישראל, ובפירוש אמרה תורה לא תקלל חרש ומלקין עליהן... ומלקות נמי ממיני מיתה הם כמבואר בסנהדרין דף י'. ולא ידעתי מה היה לו לבעל הלכות קטנות שנסתפק בזה אם מחללין ואם הורגין עליו, ודבריו תמוהים מאוד עי"ש היטב".
והנה דברי ההלכות קטנות הם באמת חידוש גדול, כמש"כ בביאור הלכה, רק מה שיל"ד הוא בחלק מראיותיו של הבה"ל כנגד דעתו של ההלכות קטנות, שלגביהן יש מקום ליישב את דבריו.
מש"כ הבה"ל לסייע מזה שהם בכלל לא תעמוד על דם רעך, בזה י"ל שגם להלכות קטנות ברור שגם חייו של חרש ושוטה יקרים וחשובים הם מאוד, והרי ברור שגם בהם יש איסור לא תרצח, אלא שלגבי לאבד בגללם חיי אדם לחייב אותו במיתה זה טוען ההלכות קטנות שלא חייבה תורה מיתה. וא"כ שפיר אפשר שיהיה לאו של לא תעמוד על דם רעך, אבל אין מזה ראיה לחיוב מיתה, והרי מסתבר שגם בטריפה יש את הל"ת של לא תעמוד על דם רעך, אף שההורגו אינו חייב מיתה.
וגם מה שהביא ראיה מלא תקלל חרש יש ליישב את דברי ההלכות קטנות, שי"ל שאיירי בחרש המדבר שהוא בר דעת. ואף שבד"כ מי שנולד חרש הוא גם אינו מדבר, י"ל שקרא לא איירי בנולד חרש אלא במי שנולד כשהוא שומע ואח"כ נתחרש. וגם אם נימא שלא מסתבר להעמיד כן פשטי' דקרא, יש לדחות כמש"כ לעיל, שזה שיש לאו לגביו, לא אומר שיש חיוב מיתה. וגם זה שיש מלקות, עדיין מלקות אינו בדרגת חיוב מיתה.
♦ ♦ ♦