יסודות מדידת הטפח, ומנהג הספרדים במידת הטפח

הרב י. שלמה אזרחי
בני ברק

יסודות מדידת הטפח, ומנהג הספרדים במידת הטפח

פרק א' - הטפח ארבעה אגודלים

א. טפח של תורה ארבע בגודל

בגמרא מבואר (מנחות דף מ"א, עירובין דף י') אמר רב פפא טפח של תורה ארבע בגודל, חמש בתילתא, שית בזוטרתי.
פירוש הדבר, רב פפא כותב הוראה, אם תבוא למדוד טפח, אתן לך ג' אופנים למדידת טפח שכולם מתאימים זה עם זה, ועל ידיהם יבורר לך מהי מידת הטפח. תמדוד רוחב ד' אגודלים, ותמדוד רוחב ה' אצבע השלישית [אצבע הנקראת אמה], ותמדוד רוחב ו' זרתות, ותמצא את כולם מכוונים לאותה מידה, וזו היא מידת טפח האמורה בכל התורה.
כך אכן נהגו הראשונים למדוד את הטפח באגודלים. כך מבואר בתשובות מהר"ם (דפוס פראג סימן רל"ט), במרדכי (הלכות צצית סימן תתקמ"ח), בהגהות מימוני (תשובות מימוני קנין סימן י"ד), ובפסקי רבינו מנחם מרקנטי (סימן שכ"ט). כך מפורש ברמב"ם בהלכות ס"ת (פרק ט' הלכה ט'), ובהלכות שבת (פרק י"ז הלכה ל"ו), בטור חושן משפט (סימן קנ"ד סעיף ל"ה), בריב"ש (סימן רכ"ה).
כך גם פסקו האור זרוע (עירובין סימן קכז), והגהות אשר"י (עירובין פרק א' סימן ג'), שכל טפחים שבתורה יש למדוד בארבעה אגודלים, והאמה ששה טפחים.
וזה לשון שו"ת התשב"ץ (חלק ג' סימן ל"ג^[2]) השורש המסור לנו כי אמה היא בת ששה טפחים והטפח יש בו ארבע אצבעות ב[א]גודל כמבואר בפרק התכלת (מנחות דף מ"א) ואם יש בכם בקיאין בשיעורין ימדדו כי האצבעות שוות הן בכל המקומות.
כך פוסק הטור והשולחן ערוך ביורה דעה (סימן ר"א סעיף א') שאמה בת ששה טפחים נמדדת על ידי כ"ד אגודלים, וגם באורח חיים (סימן שס"ג סעיף כ"ו) פוסק השולחן ערוך בשם הרשב"א בעבודת הקודש שכל הטפחים והאמות המבוארים בהלכות עירובין יש לשערם באמצעות ד' אגודלים, כמבואר בדברי רב פפא במנחות.^[3]
וכך כותב המשנה ברורה (סימן תרל"ג סעיף א') סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ושיעור גובה הסוכה יש למדוד על ידי אגודלים.
♦

ב. ביאור דברי רב פפא

דברי רב פפא ביסודם הם מוכרחים, שהרי שיעור טפח נמסר בהרבה מדיני התורה, כמו שיעור לבוד ג' טפחים, שיעור פתח ד' טפחים, ובכלי המקדש הכפורת עוביה טפח, המסגרת של השלחן היא טפח, ועוד שיעורים רבים שנמסרו במידת טפח.
והנה הטפח יש כמה דרכים כיצד למודדו, כמבואר בספר מנחת ברוך (סימן ע"ה), וכיצד ידע האדם שהוא מכוון לטפח האמתי והנכון.
יש עוד הצעה, והיא למדוד זרוע ולחלק אותה לששה חלקים, וכל חלק ממנה ייחשב כטפח אחד. אולם אליה וקוץ בה! שהרי בשיטת מדידה זו אדם שרוצה למדוד ד' טפחים צריך למדוד זרוע, לחלק ב-6 ואח"כ להכפיל. וזה תמוה, וכי אין מידה עצמית לטפח שנמסרו בו הרבה משיעורי התורה, הכתובים בתורה עצמה?
נראה שעל בעיה זו בא רב פפא להשיב, שאם תרצה לכוון את המידה בצורה מדויקת, תמדוד ד' אגודלים, תשווה את מידתם לרוחב ה' אצבעות, ולרוחב ו' זרתות,^[4] והמידה המדויקת הזו היא הטפח הכתוב בתורה!
♦

ג. השוואת המדידות

כאמור, הוראת רבותינו הראשונים ופסק הבית יוסף והאחרונים הוא למדוד טפח על ידי ארבעה אגודלים, ויש מקום לחזק את דיוק המדידה על ידי מדידת אמות וזרתות המובאות בדברי רב פפא.
רב פפא נתן את המידה בשלוש צורות - באגודל, בזרת, ובתילתא (יש מפרשים האצבע הסמוכה לאגודל, ויש מפרשים האצבע השלישית-האמצעית). ואם כן מי שרוצה לבדוק האם מדד את האגודל במקום הנכון, יש באפשרותו למדוד את רוחב הזרת, ואת רוחב האצבע האמצעית, ולהשוות את המידות, ובאם יִמָצֵא שרוחב 6 זרתות שווה לרוחב ארבעה אגודלים, הרי שהמדידה היתה כראוי, וכדבריו של רב פפא.
לקמן יבואר מידות שמדדו האחרונים, לאגודל, לתילתא, ולזרת.
♦

פרק ב' - דין מקום הרחב שבאגודל

א. הוראת מהר"ם

בשו"ת מהר"ם (דפוס פראג סימן רל"ט) פוסק שהבא למדוד אגודל לצורך מדידת טפחים או אמות ימדוד את האגודל במקום הרחב שבו, ומבאר את דבריו שהרי כוונת רב פפא היתה לבאר כיצד מודדין אגודל, ולא בא רב פפא לסתום אלא לפרש, וכיוון שלא פירש היכן מודדין, נראה מסתימתו שיש למדוד במקום הרחב. ומוכיח זאת המהר"ם מדברי הגמרא בזבחים דף ס"ג שהיו טפחים בכבש שנמדדו באגודל בזכרותא, דהיינו בחלק הצר של האגודל, ומוכח מדברי הגמרא ששאר הטפחים שבתורה אינם נמדדים באגודל בזכרותא. ואם כן, הרי לנו מהגמרא שהאגודל נמדד במקום הרחב.
הכרעה זו של מהר"ם נפסקה במרדכי (הלכות ציצית סימן תתקמ"ח, בשם הר"ב), בהגהות מימוני (תשובות מימוני קנין סימן י"ד), ובפסקי רבינו מנחם מרקנטי (סימן שכ"ט).
הוראה זו התקבלה בכל מקהלות האשכנזים על פי הכרעת הדרכי משה (חושן משפט קנ"ד סקכ"ג), סמ"ע (חושן משפט קנ"ד סקנ"ד), מהרש"ל בביאוריו לטור (אורח חיים סימן י"א), ושאר גדולי האחרונים לדורותיהם, כמובא בהערה.^[5] וכן פסק המשנה ברורה שיש למדוד טפח על ידי ד' אגודלים במקום הרחב.^[6]
גם בקרב קהילות הספרדים התקבלה הוראה זו, על פי הכרעת החיד"א (מחזיק ברכה יו"ד סימן נ"ג אות י"ד^[7]), בן איש חי (שנה ראשונה פרשת נח דין י"ב), זבחי צדק (יו"ד סימן נ"ג אות י"ב), ושאר גדולי וחכמי הספרדים לדורותיהם^[8], אשר פסקו כהוראת מהר"ם למדוד את האגודל במקום הרחב.
וכך מסכם הגאון מהר"ר שמשון רפאל הירש מפרנקפורט (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר יו"ד סימן ר"י): כל האחרונים אשר בית ישראל ישען עליהם הט"ז ומג"א ופמ"ג והלחם חמודות ומחצית השקל כולם מעידים ומגידים שאין למדוד כי אם במקום הרחב.
♦

ב. האם מודדים במקום הרחב לקולא

בספר קריית אריאל (פרק ט' עמוד רמ"ב) נוטה לומר כי הוראת האחרונים לשער את האגודל 'במקום הרחב', נאמרה רק כשהשיעור הוא לחומרא, אבל כשהוא לקולא מודים האחרונים שיש למעט בשיעור האגודל, ולמודדו בראשו במקום שמתקצר.
אולם בדברי האחרונים בדורות עברו מבואר שאף לקולא יש למדוד את האגודלים במקום הרחב.
מהר"ר שמשון רפאל הירש (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר יו"ד סימן ר"י) כותב: אין למדוד האגודל כי אם ברחבו ולא בקצר שלו, וכל האחרונים אשר בית ישראל ישען עליהם הט"ז המ"א הפרי מגדים וכן הלחם חמודות ומחצית השקל כולם מעידים מגידים שאין למדוד כי אם במקום הרחב, וכן עמא דבר בכל מקום, ואין לזוז מדבריהם, ואפילו להקל בדאורייתא בצצית מודדים במקום הרחב, וכ"ש לחומרא אפילו בדרבנן.
התפארת ישראל על המשניות כותב בכמה מקומות^[9] שכל דיני שבת ועירובין, ובכללם דין מעביר ד' אמות ברה"ר, ומדידת תחומין אלפיים אמה, משערים לקולא במקום הרחב שבאגודל.
בספר תיקון עולם^[10] כותב: רוב האחרונים סבירא להו דמודדין במקום הרחב שבאגודל, ומשמע מדבריהם דאפילו לקולא סבירא להו כן. כן משמע מהלבושי שרד סימן ל"ה סקל"ח מדהעתיק שם דברי השמלה חדשה כצורתו והוייתו, וזה לשונו שם כל היכי שנזכר אצבע אגודל בינוני אין הכונה על עביו כי אם על רחבו. ואמקום הרחב שבו. עכ"ל.^[11] והרב [-הגר"ז] בש"ע ס"ל ג"כ דמודדין במקום הרחב, וכן כתוב להדיא בט"ז ופמ"ג, וכן כתב הש"ך יור"ד סימן ער"ב, וכן משמעות החת"ס דאפילו לקולא אמרינן כן דמודדין במקום הרחב שבאגודל והוא מכוון להצאל ואמה שלנו.
בספר מאסף לכל המחנות^[12] כתב: הרבה פוסקים קבעו להלכה לשער במקום הרחב אפילו לקולא הלא הם הט"ז בסימן י"א ס"ק ח', והפמ"ג שם, והחיי אדם בכלל י"א סעיף כ"ג, וכן פסק הסמ"ע בחו"מ סימן קנ"ד ס"ק נ"ד.
בספר מקוה ישראל^[13] כתב: דעת רוב הפוסקים למדוד האגודל במקום הרחב גם לקולא אפילו בדאורייתא דאין בזה שום ספק, וכן נראה מדברי התניא בש"ע ומדברי הסמ"ע בחו"מ והפרי מגדים במשבצות זהב והחיי אדם. וכ"כ הלחם חמודות וכשמקילין בזה בדבר תורה על כרחך דלא סבירא להו כהתוס' שיש ספק בזה, ורואה אני שכן דעת רוב הפוסקים, ואי אפשר למדוד במקום הקצר לקולא אפילו בדרבנן מאחר שאין זה ספק לרוב הפוסקים.
וכך כותב הגר"ח נאה (שיעורי תורה סימן ג' סוף הערה י') מדברי הש"ך והמעדני מלך מוכח שמחשבין את האגודל ברביעית כמו במקוה שהוא נמדד במקום הרחב ולא הזכירו קולא זו דמדידה במקום הקצר, והרמב"ם סבירא ליה שמודדין האגודל במקום הרחב, כמו שכתב בשלמי צבור דשיעור ב' שעורות באורך שהם ז' ברוחב שכתב הרמב"ם אינו נמדד במקום הקצר.
ואין להחמיר ולהחשיב את האגודל 19 מילימטר, והרביעית 74 סמ"ק, שהרי במרדכי פסק למדוד האגודל במקום הרחב כמו שכתב הבית יוסף, וכן פסק הגהות מימוני כמו שכתב הדרכי משה, וכן משמע מתשובות הרמב"ם, וכ"כ בתשובות מהר"ם בר ברוך, ובספר דעת תורה הביא כן מפסקי ר"מ ריקאנטי, ודברי התוספות שנסתפקו בזה נאמרו בהם כמה פירושים, וכפי הגירסא שלפנינו הוא קשה ההבנה ולכן הגיהו אותו המפרשים.
ומפני כל זה אין להחמיר לחשוב האגודל במקום הקצר, וכל שכן שאין להקל ולמדוד האגודל במקום הקצר אפילו בדרבנן.^[14]
♦

ג. דעת התוספות

בתוספות מסכת מנחות (דף מ"א עמוד ב' ד"ה ארבעה בגודל) הביאו שבזבחים דף ס"ג איתא שיש טפחים שהיו נמדדים באגודל בזכרותא, והכא במנחות דלא מפרש מידי צריך עיון.
דבריהם הובאו בבית יוסף (אורח חיים סימן י"א) ובמגן אברהם (שם) ועוד מגדולי האחרונים. ובפשטות כוונתם להסתפק על כל מדידת אגודלים לטפח ולאמה - האם ימדדו בזכרותא שזהו בראשו או במקום הקשר, או שמא ימדדו במקום הרחב כדברי מהר"ם.
ובאמת יש אחרונים שחששו בדאורייתא לדברי התוספות, ביניהם יש למנות את היד אפרים (אורח חיים סימן י"א סעיף ט', וסימן תקפ"ו סעיף ט'). תבואות שור (סימן ל"ה סקנ"ד), שערי תשובה (סימן י"א סק"ג), ספר מלאכת שמים למהרי"ד מווירצבורג (כלל י' סק"א), אשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סימן י"א סעיף ט').
אולם רוב האחרונים אינם חוששים כלל לדברי התוספות, וכאמור לעיל בסעיפים א' ב'.
♦

ד. פירושי האחרונים בדברי התוספות

בשו"ת מעיל צדקה (סימן כ"ח) עוסק בביאור דברי הגמרא בזבחים דף ס"ג, ותמה על התוספות שדבריהם מנוגדים למבואר בגמרא שסתם אגודלים אינם נמדדים במקום הקצר, ודברי מהר"ם ברורים בסוגיא שרק אגודלים בודדים בכבש נמדדו בזכרותא אבל שאר אגודלים שבכבש, וכן שאר אגודלים שבתורה אין למודדם בזכרותא.
הגאון מהר"ר אפרים זלמן מרגליות בעל הבית אפרים בספרו ראש אפרים (קונטרס התשובות סימן י"ז) עומד גם הוא על הקושי שדברי תוספות נסתרים מהסוגיא, ולכן הוא מצדד לבאר שהתוספות הסתפקו בביאור הגמרא בזבחים, שאם זכרותא המבואר שם הוא מקום הקצר אז יתכן שמדידת טפח דעלמא תמדד במקום הקשר [-הקיפול בין ב'פרקי האגודל] שהוא פחות במעט ממידת אגודל במקום הרחב, ואם זכרותא הכוונה היא למקום הקשר אזי מדידת טפח דעלמא מוכרח שתהיה במקום הרחב שבאגודל.
נמצא שלדבריו אין צד בתוספות^[15] שמודדין טפח דעלמא באגודל במקום הקצר.
בספר דרכי הוראה^[16] מפרש שאדרבה התוספות הסתפקו שמא מודדין בראש האגודל המושרש בכף היד, שהוא רחב יותר מהמקום הרחב שבאגודל. ואם כן תוספות לא סברו למעט משיעור מהר"ם, אלא הסתפקו שמא יש להרבות יותר משיעורו של מהר"ם.^[17]
♦

ה. ביאור הנצי"ב

הנצי"ב בספרו שו"ת משיב דבר (חלק א' סימן כ"ד) מפקפק בדבר מצד אחר, וכך הוא כותב: לדעתי מעולם לא עלה על דעת התוספות להסתפק במקום שצריך מחיצת עשרה טפחים איך למדוד ארבע אצבעות של אגודל והוא נוגע להרבה עניינים שבתורה ולא נפל ספק בזה, ורק במקום שמדברים בגמרא בטפח לחוד^[18] או באצבע אגודל לחוד בזה נפל ספק, וגם זה נדחה במרדכי כידוע.
גם מדברי הקיצור שלחן ערוך נראה שהוא מחלק בין טפחים דעלמא לבין מדידה באגודלים בודדים, שהרי בכללים בראש הספר וכן בדיני קרפף (סימן פ"ג דין ב') מבואר שמודדים באגודל רחב גם לקולא,^[19] ומאידך בדיני ציצית (סימן ט' דין ג') הוא כותב לגבי שיעור הרחקת הנקב ג' אגודלים שנכון לחוש ולמדוד האגודלים במקום הקצר.^[20]
גם המשנה ברורה הורה בדיני סוכה (בסימן תרל"ג) שיש להקל אפילו בדאורייתא ולמדוד אגודל במקום הרחב, אבל בדין ג' אצבעות של נקב הציצית (סימן י"א ביאור הלכה ד"ה היינו) כתב שאם אפשר נכון לחוש לדעת הסוברים למעט בשיעור אגודל.
גם בין חכמי הספרדים דובר בדין אגודל במקום הקצר. בספר שלמי צבור (דיני ציצית סעיף ה') נדפסה הגהה מאת מהר"ר אברהם חיון בה הוא מצדד שרבינו ישעיה בעל תוספות רי"ד, ונכדו הריא"ז, סוברים שיש לשער אגודל בראשו הקצר. אבל רבינו החיד"א חולק עליו^[21] בתקיפות, ומבאר שבוודאי אין לשער במקום הקצר, והרי"ד והריא"ז החמירו בדיני ציצית, מפני שלפי דעתם ג' אצבעות האמורות לענין נקב הציצית יש לשערן באצבע הסמוכה לאגודל ולא באגודל.
♦

פרק ג' - דיני מדידת אגודל בינוני

א. מדידה באגודל בינוני

כתב הרמב"ם (ספר תורה פרק ט' הלכה ט') רוחב האגודל האמור בכל השיעורין הללו ובשאר שיעורי התורה כולה הוא אצבע הבינוני, וכך כותב רבינו אברהם בנו של הרמב"ם, אין מודדים אגודל באדם בעל איברים גדולים אלא בבינוני, וכן פסקו האחרונים.^[22] גם הנצי"ב אשר דן בדבר (משיב דבר חלק א' סימן כ"ד) כותב במסקנתו לדינא כדברי הרמב"ם שמשערים בבינוני בין להקל בין להחמיר.
דבר חידוש נמצא בדברי החתם סופר שמדד באגודל של אדם בעל איברים, והיו מבין הפוסקים שהבינו^[23] בכוונתו למדוד באגודל גדול. ותמהו על דבריו, שהרי דעת הרמב"ם וכל הפוסקים למדוד באגודל בינוני. אולם בשו"ת ערוגת הבושם, בספר תיקון עולם, ובחזון איש מבארים, שאין כוונת החתם סופר למדוד באדם מגודל בעל איברים, אלא רצונו לומר שהוא מדד באדם בעל אברים בריאים כדרך שהבינוני בריא, ולא באדם כחוש. ומסיים בערוגת הבושם: וזה פשוט כביעתא בכותחא.^[24]
♦

ב. כיצד קובעים מיהו בינוני

התשב"ץ כותב (שו"ת תשב"ץ חלק ג' סימן ל"ה) שיש לקחת את האגודל הגדול ביותר, וכנגדו לוקחים את האגודל הקטן ביותר, והממוצע ביניהם הוא אגודל בינוני. וכן מבואר בדברי האחרונים, הבית יוסף, המבי"ט, הגר"ח פאלאג'י, ופתח הדביר.^[25]
כנגד זה, הדעה המקובלת בין הפוסקים היא, שמשערים בדעתנו מי הוא האיש הממוצע ושאגודלו ממוצע ובינוני, ואגודלו של אותו האיש שאנחנו משערים אותו כאישהבינוני והממוצע הוא אגודל בינוני. וכדבריהם משמע בדברי רבינו אברהם בןהרמב"ם.^[26]
בספר מנחת ברוך (סימן ע"ה) מצדד שאין למדוד בממוצע שבין הגדול לקטן, שהרי המשנה בכלים (פרק י"ז משנה ו') שמדברת לגבי שיעור כביצה מביאה שלדעת רבי יהודה יש לקחת את הביצה הגדולה שבגדולות ואת הקטנה שבקטנות והממוצע ביניהם הוא הבינוני. ורבי יוסי חולק וסובר שאין למדוד בדרך זו אלא הכל לפי דעתו של רואה, דהיינו שהמודד ישער בדעתו ושכלו איזו ביצה נראית בעיניו שהיא הביצה הבינונית ובה משערין. ומסיק המנחת ברוך שלדעת רבי יוסי [דקיימא לן לדינא כוותיה] נראה שגם באגודל יש למדוד בבינוני ולא באמצע שבין הגדול והקטן.
בספר איפת צדק (ענף ב') מציע ליישב את דברי התשב"ץ מקושייתו של המנחת ברוך, שמודה רבי יוסי שאפשר למדוד בדרכו של רבי יהודה, אלא שטענתו בפיו שגם מדידתו של רבי יהודה איננה מדויקת לגמרי, כי מי מודיעני איזוהי גדולה. ועל כן סבר רבי יוסי שאין חיוב למדוד כדברי רבי יהודה, אלא סגי במה שנראה בעיניו שביצה זו היא בינונית. ועל כן סבר התשב"ץ שבאגודלים הדרך הקלה והברורה יותר לבירור המידה היא על ידי מדידת הגדול והקטן, והיות שרבי יוסי מודה שאפשר להשתמש במדידה זו, פסק התשב"ץ באגודלים למדוד בצורה הזו.
♦

ג. האם יש מבוכה מיהו הבינוני

כתב בספר גולות עליות^[27]: חשבון קשה הוא לכוון מידת שיעור אגודל באדם בינוני, ומאן מפיס לכוון אדם בינוני ואברים בינונים, והרי צריך לכוון שיהיה אדם בינוני ויהיה האגודל שלו מכוון למדת גופו. וגם המנחת ברוך (סימן ע"ה) כותב שאין אנו יכולים להחליט מי הוא האדם הבינוני והאגודל הבינוני.^[28]
גם הגרא"ח נאה^[29] עומד ומתקשה בהגדרת הבינוני, שהרי אדם בינוני הוא זה שכל אבריו מתאימים זה לזה כפי ערך הקצוב לאברים בינונים שהטביע היוצר ברוך הוא, ואפשר שהאדם ימדוד מאה אגודלים של מאה בני אדם וכולם אינם בינונים במבנה אבריהם, וצריך לטרוח הרבה עד שימצא האדם הבינוני.
אולם בדברי רוב הפוסקים באורח חיים סימן י"א, ביורה דעה סימן ל"ה, וסימן ר"א, ובשאר דוכתי, מבואר שהיה להם שיעור הבינוני כשיעור שהוא בר השגה ולא התקשו בו ובקביעתו. ומבאר בספר איפת צדק (ענף ב') כי לדעת התשב"ץ וסיעתו אין קושי בדבר למצוא את הגדול ביותר מול הקטן ביותר, ולקבוע ממוצע ביניהם.^[30]
עוד מציע בספר איפת צדק - למדוד הרבה אגודלים, ולעשות ממוצע ביניהם, ואין חובה לחפש אחרי אדם בינוני בתכלית הבינוניות ולמדוד רק אותו לבדו, אלא יתכן למדוד כמות גדולה של אנשים שנראים בערך בינונים, ולהסתמך על מידה זו כמידה בינונית. וכדבריו מקובל כיום במדע הכללי, לקבוע ממוצע סטטיסטי על ידי שלוקחים מספר אגודלים מוסכם וידוע מראש, ועל פי הסטטיסטיקה שנוצרה בונים ממוצע.^[31]
♦

ד. גיל הנמדדים

כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם^[32] אין מודדים [אגודל] באדם רך בשנים, אלא באדם שהגיע לתכלית הגידול, והוא בן ל״ה שנים או יותר, והובאו דבריו במשנה ברורה וכף החיים,^[33] ונראה שדבריו התקבלו לדינא. ובספר מדות ושיעורי תורה (פרק ה הערה 23) מבאר את סברתו שיש התרחבות של שרירים ושומן גם לאחר גיל 20, והסברא נותנת שצריך למדוד באגודל שהגיע לתכלית גידולו, ואגודל זה יִמָּצֵא באנשים מגיל 35 ומעלה.
ובאמת שכל המודד אגודלים יראה בבירור שאגודל של אדם בן 18 או בן 20 הוא צר מאוד, ולעומת זאת אגודל של בן 35 ומעלה הוא רחב יותר, ונראה בעליל שהאגודל איננו מגיע לסיום גידולו רק אחרי גיל 30.
♦

ה. אגודל שמאל

במדידות שערך המהנדס מאיר קוזניץ (בשנת תשמ"ח) וכן במדידות שערכתי בעצמי (בשנת תשפ"ב) נמצא כי בחלק נכבד מן האנשים יש הפרש בין אגודל ימין לאגודל שמאל [של אותו האדם עצמו], והוא מגיע באנשים מסוימים להפרש של 2 מילימטר. אם כך יש לדון האם מדידת הטפח בארבעה אגודלים [וכן בששה זרתות, או חמשה אצבעות] צריכה להתבצע רק ביד ימין, או שיש למדוד את אצבעות שתי הידיים בכדי להגיע לממוצע הרצוי. וכבר הסתפק בכך בספר מדות ושיעורי תורה (פרק ה' הערה 21).
כפי הנראה רוב האחרונים מדדו באגודל של ימין, מפני שלא ידעו שיש חילוק בין האגודלים. אמנם אין מפורש בדבריהם שאין למדוד באגודל שמאל, ומסתברא שגם אגודל שמאל ראוי להכניסו בחשבון האגודל הבינוני. וצריך עיון לדינא.
♦

ו. דחיקת האגודל

כתב המחצית השקל (או"ח סימן י"א) אין לדחוק האגודל על הדף בשעת המדידה, אלא להניחו על הדף בנחת, וכמה אחרונים העתיקו דבריו לדינא.^[34] דין זה מקורו מסברא, שהרי כשדוחק האגודל מתרחב מגודלו הטבעי. וכן משמע בדברי הרמב"ם (בהקדמה לפירוש המשניות במנחות) שמשערים באגודל של יד בינונית בברייתה [ויש גורסים כברייתה], ומשמעות דבריו שכברייתה בא לשלול את דחיקת והרחבת האצבע בצורות שונות, וכן בא לשלול את צמצום האצבע ודחיקתה על מנת להקטין את רוחבה.
אולם בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קפ"א) כתב כאשר ידחוק האגודל בכח על הדף ויניח לפניו ז' שעורות ברחבן או ב' בארכן ישוו בשיעוריהן, והוא שיעור צא"ל בקירוב מאוד. מבואר בדבריו שמודדים את האגודל על ידי דחיקה על גבי הדף. והקשו האחרונים^[35] שהרי במחצית השקל ושאר אחרונים כתבו שלא ידחוק בכח על הדף.
בקובץ בית ועד לחכמים (חלק ד' עמוד רכ"ג) כותב שבוודאי מודה החתם סופר לדברי מחצית השקל ועיקר מדידתו היתה בלי דחיקה על הדף. אולם הדבר ברור במציאות שמשום דחיקה על הדף לא יתרחב האגודל יותר משיעור 2 מילימטר,^[36] נמצא שגם בלי דחיקה היה האגודל שלפניו 23-24 מילימטר,^[37] והחת"ס דחק את האגודל על הדף בכדי להשוות אותו עם מידת רוחב ז' שעורים שהיו לפניו, ועם מידת צא"ל שהיתה מוחזקת משנים קדמוניות כאגודל של תורה. ולפי תירוצו עיקר המדידה היא ללא דחיקה, והמדידה על ידי דחיקה היא מדידה מרווחת לחומרא.
♦

פרק ד' - שיעור מידת האגודל

לאחר שהתבארו הכללים והדעות כיצד מודדים אגודל, נבאר עתה מי הם חכמי ישראל שמדדו ומהי מידת האגודל שעלתה בידם.
נקדים ונאמר, כמעט כל מי שמדד אגודלים, הן בדורנו והן בדורות קודמים, מצא שאגודל של 2 ס"מ איננו אגודל בינוני. אולם היות ובזמננו נפוץ מאוד על פי דברי הגר"ח נאה לסמוך על אגודל של 2 ס"מ, בהנחה שהוא אגודל בינוני, ועוד יש הסוברים שגם אגודל של 1.9 ס"מ נחשב כאגודל בינוני, מן ההכרח להאריך בציטוטים ומקורות בכדי לברר שדברי הגר"ח נאה הם דברי חידושים, ורוב מודדי האגודלים אינם מודים לו.
♦

א. מודדים בני דורנו

ספר קריית אריאל (עמוד רל"ג) ניכר לעיניו של רואה ששיעור אגודל 2 ס"מ, איננו מידה בינונית אלא מידה דקה מאוד לאגודל.
ספר מדות ומשקלות של תורה (פרק פ"ז) אצבע של 2.35 ס"מ או קרוב לכך הוא שיעור אצבעותיהם של רוב בני האדם. גדולי ישראל לפני ואחרי הצל"ח חשבו את האצבע 23-24 מ"מ או קרוב לזה, ביניהם הגר"א המג"א הש"ך רע"א בעל חוות יאיר ועוד. עוד כתב (פרק צ') כל מי שמודד אצבעות יכול על נקלה להיווכח שאגודלים של 20 מ"מ נדירים.
ספר איפת צדק (ענף ב') החוש מראה שרובא דרובא דאינשי אגודל שלהם הוא 23-25 מ"מ וזהו אגודל הבינוני והמצוי ביותר. ועינינו רואות שמי שאגודלו 2 ס"מ הוא ממש משונה מאוד, ואי אפשר בשום אופן שבעולם לומר עליו שזהו הבינוני.
ספר מדות ושיעורי תורה (פרק ה' הערה 21) כפי שבדקתי יש למעשה שני סוגי אגודלים, עובדי כפים אגודלם 2.5 ס"מ ואף יותר, ואנשים אחרים כ-2.3 ס"מ.
הרב אברהם יהודה גרינפלד (ספר מדה כנגד מדה עמוד קצ"ז^[38]) קשה לומר שהאגודל של 2 ס"מ הוא הבינוני, ולפי מדידתנו רוב רובם של האגודלים ברוחבם גדולים מ-2.2 ס"מ, ורוחב אגודל בינוני 2.4 ס"מ.
הרב יהודה שמואל פרידמן (קובץ בית ועד לחכמים חלק ד' עמוד ר"כ) המציאות כהיום, ששיעור אגודל בינוני במקום הרחב של האגודל 23 מ"מ לכל הפחות, כמו שיראה כל המודד הרבה אצבעות, ואע"פ שהאמת שקשה לברר מיהו הבינוני האמיתי, אבל זאת הוא ברור שמי שאגודלו 2 ס"מ איננו אגודל בינוני, כמו שיראה כל המודד.
הרב נפתלי משה קניגסברג (משניות טהרת יום טוב חלק ז' עמוד שמ"א) הדבר ברור כשמש שמי שאגודלו הוא 2 ס"מ הוא אדם משונה וקטן מאוד, וכל אחד יכול למדוד בכלי הקאליבער ויראה שרובא דרובא דאינשי אגודלם יותר מן 2 ס"מ, ואין צריך שום בקיאות בכדי לדעת שזה אינו אגודל בינוני, ועל זה לא תירץ הגר"ח נאה כלום.
ספר הידורי המידות (פרק מ'^[39]) אני עצמי עסקתי במדידה ומדדתי רוחבן הטבעי של האגודלים, ויצא לי בצורה ברורה שיעור אגודל ממוצע של 2.15 ס"מ.לט
שו"ת דברות יעקב (חלק ב' קונטרס השיעורים עמוד רמ"ג) גדולי רבוותא בתראי והצל"ח והגר"א מכללם עונים ואומרים שרוחב האגודל הוא 2.3 או 2.4 ס"מ, ואין מי שיכול להכחיש מידת אגודל זו, ונזדמן לי כלי המדידה אשר מודדים בו תפילין ומדדתי בו כמה וכמה אנשים, ולא יראה ולא ימצא אגודל פחות מ-22 מ"מ, ומיעוטם 25 מ"מ ורובם 23 או 24 מ"מ.^[40]
ספר אהבתי תורתך (סימן ל"ז סעיף ז') בדקתי באגודלי לפני כמה שנים ומצאתיה 2 ס"מ וזה תואם לשיעור הביצים, אולם כשבדקתי ברבים את רוחב האגודלים של היושבים נתברר דשיעור אגודל הבינוני הוא 2.35 ס"מ, ובדקתי זאת בכמה וכמה מערי ארץ ישראל, וראיתי שכן הוא האמת, והמקרה לא יתמיד.
ספר קיצור הלכות פסח (רי"ד ספטימוס, שער המועדים פרק י"ט הערה ל"ג) לפי הנראה במציאות היום וכפי שבדקתי, רוחב אגודל של אדם בינוני הוא לכל היותר 2.4 ס"מ.
ספר דרכי חושן (קונטרס השיעורים ענף א' סעיף ב') אין להכחיש את המציאות ולומר שאגודל בינוני שלנו הוא 2 ס"מ, וכמדומה שכל מי שניסה בעצמו למדוד יודע שאפשרות זו לא תיתכן.
הרב קלמן כהנא (קובץ תבונה כרך ד' עמוד פ"ב) כל מי שלבו נוקפו העצה היעוצה שימדוד כמה אצבעות מבני אדם בינונים ויווכח שהאגודל במקומו הרחב הוא יותר משני ס"מ.
ספר באר בשדה-הלכות חלה (עמוד רכ"ד) הדבר ידוע כי כל החכמים שבדקו מצאו כי אגודל הבינוני 24 מ"מ בקירוב, ואלו שהעמידו האגודל על 20 מ"מ שבשו עלינו המקראות שיש לדחוק האגודל וכיוצא בזה דברים שאין להם אחיזה בדברי רבותינו ז"ל.
♦

ב. אחרונים שמדדו אגודל

שו"ת אמרי יושר (חלק א' סימן פ"ח^[41]) מדדתי כמה פעמים אגודל מאדם בינוני עולה 2.5 ס"מ בקירוב, ולא כהסוברים 48 ס"מ לאמה שאינו כלל כנראה בחוש.
ספר שיעורי מצות (ערך מקוה דף כ"ג^[42]) לפי הנסיון כשנמדוד האמה של תורה בכ"ד אצבעות יהיה אורך אמה של תורה 58.5 ס"מ, וכן פסק בקיצור שלחן ערוך.
בקונטרס מי נדה (סוף פרק ל"ה^[43]) מדדתי שיעור האגודל והטפח, ושיערתי אותם על עצמי והייתי באותו הזמן כבן 38 שנה, ואני אדם בינוני ונוטה לקטנות מעט, ויצא לי שיעור חצי טפח אשר הוא לפנינו. וכאן הוא משרטט קו שאורכו 4.9 ס"מ, ונמצא האגודל לדעתו על פי מדידתו 2.45 ס"מ.^[44]
ספר זכרון יעקב (סימן ט"ז^[45]) מדדתי באגודל שלי ובאגודל של איש אחד בינוני וגם בחנתי על פי הש"ך וכיוונתי גם כן באגודל שלי, שאמת ריגא עולה 20.5 אגודלים, ואם תוסיף 5 ווערשאקעס תעלה המידה 29 אגודלים. [האגודל 2.6 ס"מ^[46]]
ספר הלכות מקואות – חידושי הרז"ה (סעיף א' דף ה' ע"א^[47]) באתי על כור הבחינה ומדדתי האמה של מדינת זיבענבירגען ומצאתי דמחזיק כ"ד אצבעות באצבע אגודל של אדם בינוני, והאצבע שלנו מכוון עם הצאלל [2.6 ס"מ^[48]].
ספר תיקון עולם (מקואות סימן י' אות ג'^[49]) אנכי מדדתי בעצמי בצירוף חברים ומצאתי רוחב אגודל במקום הרחב שוין להצאהל שלנו [צאהל פולין 2.45 ס"מ].^[50]
ספר ברכת כהן (סימן נ'^[51]) כפי מה שעמדתי על המבחן אמה בת ששה טפחים שהוא כ"ד גודלין הוא כמעט קרוב לאמה פויליש שהוא כ"ד צאל [אגודל 2.45 ס"מ].
שו"ת חזון נחום (סימן מ'^[52]) אין מקום לצרף מה שכתב הדעת תורה דעשרה טפחים הם שיעור שמונים ס"מ, כי מלבד שהדעת תורה חזר בו בעצמו בקונטרס אחרון, הלא הוא דבר הנראה בחוש ששיעור י' טפחים הוא בערך מאה ס"מ, א"כ אין לצרפו לספק.
שו"ת משפטיך ליעקב (או"ח סימן כ"ה^[53]) הנה מדדתי אצבע אגודל שלי שהוא אגודל בינוני, ומצאתי שמחזיק כשיעור המבואר בחתם סופר סימן קפ"א [2.6 ס"מ], וכל זה הראיתי לפני חמשה אנשים נאמנים.
ספר ישמח לבב (ח"א או"ח סימן ח'^[54]) כתב בספר ארץ חיים שהאמה היא 60 ס"מ, וכן מדדתי גם אני באדם בינוני שבזמננו.
ספר מקוה ישראל (סעיף כ"ז עמוד נ"ח^[55]) אנכי מדדתי באצבעותי שאיברי הם כמידת אדם בינוני ומצאתי שג' אגודלים שלי במקום הרחב עולה 7 ס"מ.
שו"ת משכיל לדוד (חלק ב' סימן ל"ט^[56]) אנכי הרואה לפי מדתי דהיינו טפח שלי שהוא לפי דעתי בינוני יראה שהטפח הוא 10 ס"מ, והאמה היא 60 ס"מ.
ספר דברי יחזקאל (מהר"י משינאווה, בסוף הספר סימן ט' י'^[57]) כאשר מותחים האצבעות מן האגודל ועד האצבע הקטנה, מבואר בדברי רש"י והרשב"א ששיעורו הוא י' אגודלים שהם ב' טפחים ומחצה. [דהיינו 23-24 ס"מ^[58]]
ספר אפריון שלמה (קונטרס שיעורין דאורייתא קונטרס אחרון אות ו'^[59]) כאשר מדדתי מידת זרת בהפרדת האצבעות מזרת ועד אגודל יצא עשר אגודלים. [דהיינו 24-23 ס"מ^[60]].
ספר דרכי הוראה (חלק קנה המידה, פרק ה' עמוד 8^[61]) מדדתי את היד באצבעות אגודל ומצאתיו מן הקודא [-המרפק] עד גמר האצבע שקורין אמה עשרים אגודלים מדוקדקים. [האגודל לפי שיטתו 2.4 ס"מ^[62]]
וכך כותב הגאון הרב ישראל דז'ימטרובסקי שליט"א (ישורון כרך ל"א, עמוד קע"ד) לפי מדידת כל רבותינו האחרונים נע האגודל ברחבו בין 22.2-25 מ"מ.
♦

ג. אחרונים שמדדו כדעת הצל"ח

בסעיף זה יובא דברי האחרונים שמדדו בעצמם ממש שיעור רביעית, ומצאו סתירה במידותיהם בין הנפח והאורך [האגודלים מול הביצים], ומדבריהם מוכח שמדדו באגודלים גדולים.
ספר לפי ספרי (מערכת ר' סעיף מ"ה^[63]) זה מכבר עשיתי כלי כשיעור רביעית המבואר בגמרא שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, ומצאתי שכלי זה מחזיק כשיעור שלש ביצים, וקשה לזווג שיעור זה עם שיעור הביצים, וראיתי שכתב בספר תשובה מאהבה שאגודל של הצל"ח גדול היה, ומכל מקום עדיין התמיהה עומדת בצביונה ובקומתה שהרי אנן מדדנו ולא הונח לנו, כי שני השיעורים לא קרב זה אל זה.
מהר"ר יוסף מסלוצק (שערי רחמים סעיף קס"ה^[64]) אני בעצמי מדדתי שעור רביעית שבגמרא שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ונמצא כשיעור ג' ביצים.
ספר באר שבע (חלק שפת אמת, עמוד ע"ט^[65]) רבותינו נתנו לנו שיעור למקוה לחלה ולרביעית באצבעות ובביצים, ועינינו הרואות ששיעור האצבעות הוא גדול משיעור הביצים, על מבוכה זו ישבתי ימים רבים ולא הונח לי, ומצאתי משם הרב צל"ח על פסחים דף קט"ז שנתברר לו במופת ע"פ מדידה שביצים המצויים עתה בינינו הם רק חצי מהביצים שבהם שיערה התורה, ונחה דעתי.
הגדה של פסח ליל שימורים (דף כ"ט עמוד ב'^[66]) הגר"א מדד כלי לשיעור חלה באגודלים ונכנסו בתוכו 86 ביצים, ומזה למד כי הביצים נתקטנו, וכן ראיתי בשם הצל"ח, וכן מדדתי אני ועשיתי כלי מחזיק על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ונכנס בו כשיעור כמות שלשה ביצים, אשר מן הדין אינו אלא ביצה ומחצה, אלמא דנתקטנו עד כדי החצי.
שו"ת חתם סופר (או"ח סימן קכ"ז^[67]) ולהראות ההלכה לתלמידים טרחתי ומדדתי אצבע של אדם בינוני שבזמנינו, נגד ז' שעורות בינונים שבזמנינו ומצאתי מכוונים ממש זה לזה. ועשיתי כלי שיחזיק שיעור חלה ומצאתיו כפול משיעורו בביצים.
ספר כנסת ישראל (פסחים דף ק"ט^[68]) אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים וכו', מכאן הוכיחו הצל"ח והגר"א מווילנא דרביעית מחזקת שיעור ג' ביצים, וכן מדדתי גם אני על האצבעות ומצאתי מכוון כדבריהם הקדושים זה השיעור.
ספר ברית אבות (אורח חיים סימן תע"ג) בשנת תקצ"ט לפ"ק בחודש ניסן עמדנו על שיעור רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, ועשינו כלי כתבנית זה. וקשה בעיני שכל המפרשים כתבו דהרביעית היא ביצה ומחצה, ועשינו כלי שמחזיק הביצים ולא הגיע לחצי שיעור הכלי של גודלים הנזכר. וראיתי משם הרב צל"ח ששיער חלה בביצים ושוב מדד באצבעות ומצאו כפול על מדידת הביצים ומעט יותר, וא"כ אין לברך על שיעור מ"ג ביצים עד שיכפלם וכן רביעית צריך לשערו בג' ביצים ומעט יותר.
♦

ד. מידות נוספות לאגודל

שו"ת מלמד להועיל (יו"ד סימן ע"ב^[69]) אחרי המדידה באגודל שלי וכאשר שמעתי שמדדו חברי, הסכמתי למדוד בדיני דאורייתא שיעור אצבע שיהיה 2.375 ס"מ, ולענין דרבנן די למדוד שיעור אצבע 2.25 ס"מ.
ספר כלילת חתנים (דף ז' עמוד א'^[70]) מדדתי ועלה 22 ס"מ לכל עשרה גודלים שוחקות.
ספר נפש חיה (או"ח סימן שמ"ט^[71]) בהגדרת האורך ע"פ המידה הנוהגת היום, בשו"ת אמרי יושר סימן פ"ח הביא שיעורי כמה גדולים, וכשמדדתי גם אני ועמי אחדים שהיו באותו מעמד, עלה בידינו שכל טפח בינוני בן 9 ס"מ.
ספר דבר ישרים (מועדים אות קמ"ו, עמוד פ"ו^[72]) ניסיתי למדוד הטפח באצבעות על פי לשון הגמרא טפח דאורייתא ארבע בגודל שית בקטנה חמש בתילתא. והיה בכל השלשה מיני אצבעות מדת הטפח בערך 9 ס"מ, ואצבע האגודל הוא 2.25 ס"מ.
שו"ת אגרות משה (יו"ד כרך ג' סימן ס"ו) אני מדדתי בהרבה ונמצא אמה של תורה 21.25 אינץ' [54 ס"מ, האגודל 2.25 ס"מ^[73]].
ספר אוצר פסקי חלה (סימן י' סעיף כ"א עמוד ס') אני עסקתי בעצמי במדידות במכשיר מיוחד של מכונאים, ובאדם בינוני יצא האגודל בערך 22.5 מ"מ.
הגאון רבי ישראל דז'ימטרובסקי שליט"א (ישורון כרך ל"א, עמוד קפ"ג) נראה שכיום [שנת תשע"ד] אגודל ברחבו בסביבות 2.2 ס"מ, ואפי' פחות.
♦

ה. דעת הרמב"ן ברוחב האגודל

יכול הטוען לטעון, אולי בכל אופן בזמן רבותינו הראשונים כמלאכים היו רגילים למדוד את האגודל 2 ס"מ, ואולי 1.9 או שיעור דומה לזה.
אמנם קשה לקבל שכל המודדים המובאים במאמר זה השתבשו במדידתם! ובכל אופן, כדי להוכיח שמדידתם של כל אלו החכמים לא היתה משובשת נביא כאן ראיה אחת.
כתבו הראשונים, הרמב"ן (בבא בתרא דף ק'), הראב"ד (בעלי הנפש שער המים), הרשב"ם (בבא בתרא דף ק'), והתשב"ץ (חלק א' סימן י"ז), דמה שאמרו בעירובין (דף מ"ח) שגובה האדם הוא ג' אמות, מידה זו כוללת את הראש, וחלקו על ר"י בעל התוספות שכתב שמידה זו איננה כוללת את הראש.
על פי דבריהם של הראשונים, כתבו הערוך השלחן (יו"ד סימן שכ"ד), הגלות עליות (מקואות פרק א' משנה ז'), המנחת ברוך (סימן ע"ה), ואחרונים נוספים, שיש להגדיל את שיעור האמה עד שתשתווה לשיעור גובה האדם בלי הראש.
על פי החשבון הזה כתבו בספרים מנחת ברוך, בית שאול (דף מ"ז), ותיקון עולם (מקואות סימן י'), שלדעת הרמב"ן וסיעתו שיעור האגודל הוא 2.4 ס"מ, והאמה 57 ס"מ, כי זהו 1/3 מהגובה הכללי של האדם [שגובהו 170 ס"מ], ובערוך השלחן כתב שיעור האגודל לדעת הראב"ד 2.22 והאמה 53.33 ס"מ.
אם נאמר שבימי הראשונים וחכמי הגמרא היה אגודל בינוני 2 ס"מ במקום הרחב! והאמה 48 ס"מ, אין קיום לדברי הרמב"ן וסיעתו, כי אגודל ואמה אלו אינם תואמים לגובה 1/3 מהגובה הכולל של האדם כולל ראשו.
וכדי לקיים את דברי הרמב"ן נהיה מוכרחים למדוד את האגודל של הרגל!
ומאחר שזה פשוט שהרמב"ן מדד אגודל של יד, ולא נתחלף לו יד ברגל, בעל כרחך שיש באגודל של היד במקום הרחב 2.3 ואפילו 2.4 ס"מ.
ומאחר שדעת הרמב"ן ורשב"ם וראב"ד ותשב"ץ, שהמקום הרחב באגודל הוא 2.4 ס"מ, ולכל הפחות 2.3 ס"מ,^[74] כל מי שיחדש לומר שאגודל במקום הרחב הוא פחות משיעור זה, עליו להביא ראיה שתעלה בקנה אחד עם דעת הרמב"ן!
♦

פרק ה' - מדידת טפח באצבעות וזרתות

מבואר בגמרא (עירובין דף י', מנחות דף מ"א) שהטפח נמדד בשלשה אופנים: 4 אגודלים, 5 אצבעות, 6 זרתות, וכמובא לעיל.
חכמי ישראל שעסקו במדידת אצבעות וזרתות, זאת אשר עלתה במידתם:
ספר דבר ישרים (מועדים עמוד פ"ו) ניסיתי למדוד הטפח על פי לשון הגמרא טפח דאורייתא ארבע בגודל שית בקטניתא חמש באצבע, והיה בכל השלשה מיני אצבעות מידת הטפח בערך 9 ס"מ.
ספר מקוה ישראל (אות כ"ז עמוד ס"א) מדדתי שש אצבעות הקטנות הנקראות זרת, וחמש אצבעות הנקראות אצבע, וד' אצבעות אגודלין, וכולם מידה אחת להם עולים 9 ס"מ מכוונות. ומאחר ורב פפא נותן שיעור הטפח דאורייתא ד' באגודל שית בקטנה וכו', ובקטנה ובאצבע אין מקום לספק היכן מודדין בו, כי כל המקומות שוים בו בפרק העליון, ורק בפרק התחתון הוא יותר רחב באצבעות אלו.
קונטרס בענין המקוואות ושיעוריהן (קובץ זכור לאברהם תשס"ה עמוד קל"ז) אני בעצמי מדדתי ושערתי בהא דאמר רב פפא טפח דאורייתא ארבע בגודל שית בקטנה חמש בתילתא, ומדדתי כל אצבע ואצבע שלי, ומצאתי מדת הטפח בשיעור בדוק ומצומצם שעולה 8.5 ס"מ.
מהר"ר רפאל עמנואל חי ריקי (מי נדה פרק ל"ה, מקוה טהרה פרק ס"ה) כותב שמדד אגודלים אצבעות וזרתות וכוון מידת כולם זה לזה, ועלה בידו שהטפח יותר מ-9 ס"מ.
בספר ידי אריאל סימן ג' מבאר את מדידת האצבעות והזרתות אשר ערך [בנוסף למדידת האגודלים] ומסקנתו היא, שמידת הזרת במקום הרחב היא 16 מ"מ, וששה זרתות [טפח] הן 9.6 ס"מ. ולגבי האצבע, הוא מביא כמה פירושים, וכן כמה גירסאות, מהו האופן המדויק שבו מחשבים את רוחב הטפח באצבעות, ומסקנתו, שבאופן המועט ביותר שיעור הטפח באצבעות 8.5 ס"מ, ובאופן המרובה שיעור הטפח 9.6 ס"מ.
היות והגרא"ח נאה כותב (שיעורי תורה סימן ג' סעיף כ"ו - כ"ח, שיעור מקוה סעיף ע"ג ובהערה 80) שלא בדק מידת אצבעות וזרתות לברר על פיהם שיעור טפח, גם בדברי שאר מודדים המפורסמים לא מצאנו שמדדו את הזרתות והאצבעות, ומיעוט המחברים שאכן מדדו לא מצאו במדידתם טפח פחות מ-8.5 ס"מ, וחלקם נוטים שהשיעור הוא 9 ס"מ או יותר, כל הבא למעט מידת הטפח, חובה מוטלת עליו ליישב את מידתו עם מדידת הזרתות והאצבעות המבוארת בהדיא בגמרא.
♦

פרק ו' - אגודל לספרדים

א. אגודל קטן לספרדים

כתב מהר"ר יוסף זליכה (ספר תפארת יוסף, מחקרי ארץ פרק א' עמוד תפ"א) אנא עבדא בדקתי קרוב לחמשת אלפים אגודלים של גברים, וראה זה פלא שאצל הספרדים שבדקתי הרוב היו בין 2 ל-2.2, ורובא דרובא פחות מ-2.1 ס"מ, ואילו אצל האשכנזים הממוצע הוא 2.4-2.5 ס"מ, והממוצע הכללי הוא 2.25 ס"מ.
ובזה יבואר מה שכתב בספר פתח הדביר סימן ק"ץ שמדד הוא וגדולים שעמו ויצא האגודל בינוני מתאים לז"ך דרהם רביעית, כי הם מדדו אצל אנשי עירם [שהם ספרדים] ושם היה הבינוני 2 ס"מ, ואילו החזון איש זצ"ל מדד אצל האשכנזים.
בספר אסף המזכיר (עמוד קי"א^[75]) כותב ששמע מהרב יוסף זליכה את החידוש הזה שמדד 5,000 אגודלים ומצא שאגודל של הספרדים 2 ס"מ, וזהו אגודל של הרמב"ם, וכן הביא בספר הידורי המידות (פרק נ"ז) בשם הרב זליכה.
משמע מהדברים, שזהו האגודל המצוי והרווח בין הספרדים, ואילו אגודל של 2.3 הוא נדיר ואיננו מצוי כלל.
♦

ב. דברי הגר"ח נאה

האם כל הספרדים מדדו אגודל ממוצע של 2 ס"מ, או שמא היו גם מידות אחרות?
הגר"ח נאה מביא בספרו שיעור מקוה כמה מחכמי הספרדים שמדדו אגודלים ומצאו שהאגודל הוא 2.3 או 2.4 ס"מ.
בסעיף כ"א הביא שמהר"ר עמנואל חי ריקי [המשנת חסידים], שהיה מחכמי איטליה בזמנו של הרמח"ל, מדד אגודל בינוני, ופסק ששיעור אגודל 2.4 ס"מ, והטפח 9.6 ס"מ.
בסעיף ל"ב הביא שמהר"ר משה מרדכי מיוחס, הראשון לציון וחתנו של מהרי"ט אלגאזי, פסק שהאגודל 2.5 ס"מ והטפח 10 ס"מ.
בסעיף מ"ב הביא שמהר"ר עבדאללה סומך בעל הזבחי צדק, וחכמי בית מדרשו נקטו שהאגודל 2.35 ס"מ, והטפח 9.4 ס"מ.^[76]
המבואר מדבריו, כי היו והיו מבין חכמי הספרדים שמדדו ומצאו אגודל גדול, ואף לדינא נחלקו הדעות בקרב חכמי הספרדים מהו מידת אגודל בינוני.
בדומה לזה כתב בספר בירורים וביאורים ביורה דעה (חלק בירורי השיעורים, סימן א' עמוד תע"ח) בשם הג"ר רפאל רייכמן שמדד ומצא שביהודים יוצאי פרס האגודל הממוצע הוא 2 ס"מ, נמצא שלא 'כל הספרדים' יש להם אגודל של 2 ס"מ, אלא יש ויש, אצל עדת הפרסים מצוי אגודל של 2 ס"מ, ואילו בעדות אחרות הוא פחות מצוי.
♦

ג. דברי הקרית אריאל

בספר קריית אריאל (עמודים רמ"ה-רמ"ט) נוקט בגישה שונה, הוא כותב שהמנהג ברוב תפוצות הספרדים היה להגדיל את שיעור האגודל, וכך גם נהגו הגר"ח פאלאג'י [שנהג מדד בשיעורי אורך אגודל של 2.3 ס"מ], והגרי"ח מבגדאד בעל הבן איש חי [שנהג ומדד באגודל של 2.45 ס"מ].^[77]
לאחר אריכות דבריו הוא מסיים, כי לא מצא חילוק עקרוני בין האשכנזים לספרדים במסורת השיעורים, גם בארצות גלות ספרד וגם בארצות גלות אשכנז נהגו בשיעורי הנפח בשיעורים קטנים המתאימים לשיעור הביצים, אבל בשיעורי אורך אלו ואלו נהגו להחמיר ולשער את האגודל 2.3-2.5 ס"מ, ואת האמה שיערו לחומרא 55-60 ס"מ.^[78]
♦

ד. מדידות אגודלים

גם בארצות גלות ספרד היו מבין החכמים מודדי אגודלים, אשר קבעו שיעורי האורך על פי מדידתם, ומדבריהם עולה שהאגודל בזמנם אינו 2 ס"מ. יש מביניהם מודדים שלא כתבו בצורה ברורה מידת אגודל שבזמנם, אבל מתוך ההשוואה שערכו בין מידות האורך למידות הנפח ברביעית או בחלה, יש להוכיח שהאגודל שמדדו בו איננו 2 ס"מ. להלן ציטוטים:
מהר"ר ישמ"ח עובדיה (ישמח לבב או"ח סימן ח') כתב בספר ארץ חיים שהאמה היא 60 ס"מ, וכן מדדתי גם אני באדם בינוני שבזמננו. [אגודל 2.5]
מהר"ר דוד עידאן (שו"ת משכיל לדוד חלק ב' סימן ל"ט) אנכי הרואה לפי מדתי דהיינו טפח שלי שהוא לפי דעתי בינוני יראה שהטפח הוא 10 ס"מ, והאמה היא 60 ס"מ. [אגודל 2.5]
מהר"ר רחמים יוסף אג'ייני (ספר לפי ספרי מערכת ר' סעיף מ"ה) עמדתי לכוון מידת רביעית שהיא כלי מרובע כשיעור אצבעיים על אצבעיים וכו' וכבר עשיתי כלי כשיעור הזה הדק היטב ומצאתי שכלי זה מחזיק ג' ביצים ותמהתי על המראה. [אגודל 2.4 בערך]
מהר"ר שמואל עמאר (שו"ת דבר שמואל סימן ב'^[79]) מדדתי את האמה באגודלים, ומצאתי ששיעור אמה הוא קאלא ורביע. [61 ס"מ, והאגודל 2.5 ס"מ]
מהר"ר שלום משאש (שו"ת דברי שלום חלק יו"ד סימן ג') עמדתי על משקל הרביעית אם הוא שווה למדת הרביעית שהוא אצבעיים על אצבעיים וכו' ומצאתי כי רב המרחק ביניהם, והוא גדול פי שנים. [אגודל 2.4 ס"מ]
מהר"ר רפאל משה אלבאז (ספר באר שבע, חלק שפת אמת, עמוד ע"ט) רבותינו נתנו לנו שיעור למקוה לחלה ולרביעית באצבעות ובביצים, ועינינו הרואות ששיעור האצבעות הוא גדול משיעור הביצים, וראיתי שהביאו בשם הצל"ח שהביצים המצויות בינינו הם רק חצי מהביצים שבהם שיערה התורה, ונחה דעתי. [אגודל 2.4 ס"מ]
וגם בימינו אנו נמצאו מודדים אשר מצאו אגודלים גדולים בקֶרֶב הספרדים.
בספר אהבתי תורתך (סימן ל"ז^[80]) כותב שמדד בכמה מערי הארץ אגודלים רבים, ובכולם מצא שהבינוני והממוצע שבאגודלים הוא 2.35.
בספר דברות יעקב (חלק ב' קונטרס השיעורים) כותב שמדד פעמיים קבוצה של אנשים עם קליבר ולא מצא אגודל פחות מ-2.2 ס"מ, והממוצע הוא 2.35 ס"מ.
גם אני הכותב עסקתי במדידת אגודלים^[81] (בשנת תשפ"ב), וכאשר נמדדו על ידי עשרות אגודלים ספרדים, נוכחתי בדבר פלא שאין כל הבדל בין אשכנזים לספרדים במידות האגודלים. מתוך שלושת האגודלים הכי רחבים שנמדדו [כולם יותר מ-2.5 ס"מ] שנים מהם היו ספרדים, וכל עשרות הספרדים שנמדדו [למעט אחד] היה אגודלם יותר מ-2 ס"מ, ורובם היו 2.2-2.4 ס"מ, ולא נמצא שום זכר או רמז לכך שאגודל ספרדי ממוצע הוא 2 ס"מ. ועל כן צריך עיון ובירור מי הם הספרדים אשר נמדדו על ידי מהר"ר יוסף זליכה.
♦

ה. מקום שנהגו בשיעור גדול

בנוסף לזה, נמצאו כמה מבין חכמי הספרדים, שאמנם לא כתבו בפירוש שמדדו אגודלים, אבל בהחלט כתבו שיעורי אגודל גדולים, וחלקם אף כתבו להקל על פי שיעורי אורך הללו, ובוודאי לא שמעו על המושג 'אגודל לספרדים' [2 ס"מ] מימיהם.
מהר"ר ברוך אסבאג (ספר קרבן מנחה^[82]) שיעור ארבע אמות לדופן עקומה [לקולא] הוא 2.40 מטר, ושיעור ג' טפחים לענין לבוד [לקולא] הוא 30 ס"מ.
מהר"ר רפאל עמרם מאמן (שו"ת עמק יהושע חלק ב' סימן ט"ז) היה רגיל להורות דקיימא לן להלכה שהאמה לחומרא היא 60 ס"מ, ובדאורייתא^[83] יש להחמיר שהאמה היא 48 ס"מ.
מהר"ר אברהם קורייאט (ספר ברית אבות, או"ח סימן תע"ג) מדד ומצא שהרביעית באגודלים היא כפולה מהרביעית בביצים.^[84]
מהר"ר כאלפון משה הכהן (ברית כהונה יו"ד אות ג' סעיף ג'^[85]) כותב שהשיעור הפשוט הוא שהאגודל 2.5 ס"מ.^[86]
מהר"ר רחמים חי חויתא הכהן (זכרי כהונה ח"א מערכת ש' אות מ"ג-מ"ד) העיקר כדעת הסוברים שהאמה 60 או 63 ס"מ, וראוי להחמיר כדעת הסוברים שהאמה 48 ס"מ.
מהר"ר סאסי הכהן (ספר שם משה^[87]) שיעור אגודל 2.5 ס"מ, וג' טפחים הם 30 ס"מ.
מהר"ר יצחק בוחניק (ויאמר יצחק חלק ג' דף ס"ז) שיעור אלפיים אמה 1200 מטר, ושיעור בית סאתיים הוא 1800 מטר רבוע, שיעורים אלו נאמרו לקולא, על פי מידת אגודל 2.5 ס"מ, והאמה 60 ס"מ.
וכך מבואר בדברי מהר"ר מצליח מאזוז (איש מצליח ח"א יו"ד סימן כ"ג) שהאמה היא 60 ס"מ.
♦

ו. סיכום מנהג הספרדים

מקובל לחשוב, שבקהילות הספרדים המנהג פשוט מדורי דורות לשער באגודל של 2 ס"מ, והיא המדה הבינונית, ולא נפל ספק בדבר כלל.^[88]
אולם מן האמור נראה, כי המציאות היא שאגודל של 2 ס"מ הוא נדיר בקרב עדות הספרדים [כשם שהוא נדיר אצל האשכנזים], וברוב תפוצות גלות ספרד בכלל לא ידעו ולא שמעו שקיים אגודל של 2 ס"מ, ולא היתה 'מסורת' שאגודל בינוני הוא 2 ס"מ. וכפי הנראה המנהג והמסורת של האגודל הקטן התחדשו בעקבות דבריו של הגר"ח נאה זצ"ל, אבל בדורות הקודמים או במדינות בהם לא התפרסמו דברי הגר"ח נאה, היה המנהג הפשוט שהאגודל 2.3 או 2.5 ס"מ, או שלא היה מנהג כלל.
הקליבר מצוי בחנויות טמבור ואצל בעלי המלאכה, וכל המודד עמו, אין ספק כי חיש מהרה לא יוותר ספק בליבו שהמקום הרחב שבאגודל איננו 2 ס"מ, בין אם זה אגודל אשכנזי או ספרדי ואפילו תימני, כי האגודל אינו משתנה ושיעורו קבוע ויציב וברור. וכדברי רבינו שמעון בר צמח (שו"ת התשב"ץ חלק ג' סימן ל"ג) השורש המסור לנו כי האמה היא בת ששה טפחים, והטפח יש בו ארבע אצבעות בגודל כמבואר בפרק התכלת (מנחות מ"א ע"ב), ואחר כל אלה השורשים, אם יש בכם בקיאים בשיעורים ימדדו באגודלים, כי האצבעות שוות הן בכל המקומות, ובו ימדדו אצבעות המקוה.
גם מהר"ר יוסף זליכה אשר מצא בבדיקתו אגודלים רבים של 2 ס"מ, לא התעלם מהעובדה שאגודל אשכנזי הוא 2.4 ס"מ. ומסקנתו היא כדלהלן: הממוצע הכללי של האגודלים הוא 2.25 ס"מ, וכן מבואר בספר נפש חיה שהטפח הוא 9 ס"מ, וכן קבלתי מהגר"נ כצורי כמו שנדפס בספר מעשה נסים (עמוד קל"ג), וכן אנחנו נוהגים כמו שפסק [הגר"נ] ששיעור אצבעיים [חצי טפח] הוא 4.5 ס"מ.
נראה אם כן, שקהילות הספרדים אשר נוהגים לשער אגודל 2 ס"מ, לא שמו אל ליבם את המדידות והידיעות המובאים כאן.
♦ ♦ ♦