זיהוי מקום המקדש - חלק ב'

הרב דניאל אדר
אלומה

זיהוי מקום המקדש - חלק ב'[2]

שיטת הרב אב"י סילבצקי שליט"א בחזקו את איסור העלייה להר הבית

ועינא דשפיר חזי, לי שפל ונבזה, כְּתַב תלמידי אור חוזה, מזה ובן מזה, ביאור ארוך על נידון זה, על דברי רבנו דוד החוזה, וכתבו שמן לא רזה, אך אינו אשר כזה, במנעו עליית בית א-להינו זה. והוא הרב אב"י סילבצקי מרבני ישיבה המרכזית יקרה כפז זה, מיסודו של בן בוזי הכהן החוזה, הלא הוא הראי"ה קוק זצ"ל.
וידוע הדבר, אשר הראי"ה קוק זצ"ל בתוך שאר גדולי ירושלים, גזר לאסור איסר מתוקף רבנותו, לבל יהין איש ישראל להיכנס במקום המקדש, מחמת הטומאה. והרב סילבצקי מסתמיך ואזיל אהא איסורייתא דהרב זצ"ל, ועביד לה סימוכין מדברי רבוותא. אולם המעיין בדבריו יחזה כמה קשיים וכמה תמיהות. וכבר המלכים, מאן מלכי רבנן, עברו יחדיו בין ספירי אמרותיו, המה ראו כן תמהו, עלי רבים מדבריו. וגם אני הקטן מחרה מחזיק אחריהם להקשות על דברי הרב סילבצקי הללו.
ובאמת, יש לחלק את דברי הרב סילבצקי לשלושה חלקים – החלק הראשון – ערעור המסורת שאבן השתיה נמצאת תחת 'קובת אלצכ'רא'. החלק השני – ביאור תשובת הרדב"ז. החלק השלישי ביאור דברי הכפתור ופרח.
ועתה הבוא נבוא בס"ד להעיר על דברי הרב סילבצקי לאורך מאמרו, "נכון יהיה הר בית ה'".
♦

קושיות הרב סילבצקי על המסורת ודחייתן

א. הנה, משמע מדברי הרב סילבצקי שהמסורת נפסקה מימי אדרייאנוס קיסר, אחר שהחריב את ירושלים ושינה את שמה לאיליה קפיטולינה, והקים בה מקדש אלילי על חורבות בית ה'.
אולם, דבריו נסתרים מן הירושלמי שבסוף ימי האמוראים עדיין היו עולים להר הבית, והיה זה אחר ימי אדרייאנוס. וכן מתיעודי הנכרים דהוו אחר אדרייאנוס מבואר שיהודים היו עולים להר בית ה' על פי המסורת אשר בידם^[3].
ב. עוד כתב הרב סילבצקי: כ1300 שנים לערך, מהווה כיפת הסלע נקודת ציון ברורה, אך זה בוודאי איננו מספיק ואולי כיפת הסלע רק הטעתה והוליכה שולל. האדריכל טוביה שגיב הראה כי המבנה המתומן של כיפת הסלע אל מול מבנה מלבני של אל אקצה תואם בדיוק מבנים של פולחן ע"ז ליופיטר, כאשר פסלו של אדריאנוס עמד בין המבנה המתומן למבנה המלבני שמא מבנהו המתומן של אדריאנוס, היווה את הבסיס לבניית כיפת הסלע על ידי המוסלמים בשנים מאוחרות יותר, בחושבם שזהו מקום קה"ק ואין לכך שום קשר לקה"ק שהיה במקום אחר בהר? עכ"ל.
וכסיוע לדבר הביא את התרשים הבא:
הציור השמאלי הוא של מקדש ליופיטר בבעלבכ אשר בלבנון. והתרשים הימני הוא של מקום המקדש שעליו כיפת הסלע, וכן מסגד אלאקצה מן הדרום. והרב סילבצקי רצה להוכיח מהדמיון שיש בין שני המבנים, שכשם שבמקדש יופיטר אשר בלבנון עמד פסלו של אדרייאנוס בין המבנה המשושה למבנה המוארך, כך גם בהר הבית כן. ולכן כשמתארים הירונימוס והנוסע מבורדו את פסלו של אדרייאנוס על מקום קודש הקודשים, כוונתם לאיזור שבין כיפת הסלע למסגד אל אקצא, ושם הוא מקום קה"ק לפי דבריו. וז"ל הרב סילבצקי בהערה: על פי האדריכל שגיב, פסלו של אדריאנוס בבתי ע"ז של יופיטר עמד בקו ישר בין המבנה המשושה (בהר הבית המתומן) לבין המבנה המרובע, ואם אכן המבנים בהר הם שרידים של מקדש יופיטר ברור כי המקדש היה נתון ביניהם ולא בכיפת הסלע, כפי שהראה שגיב ע"כ.
וראשית יש להעיר, שטלאי על גבי טלאי קא חזינא הכא. ראשית, מאן יימא לן שהמבנים בהר בית ה' המה עומדים על בסיס המבנים מתקופת אדרייאנוס? זאת מנא לך? ועוד, בכדי להשוות בין המבנים המוסלמיים בהר הבית, למקדשי הע"ז של יופיטר עלינו להוכיח כמה דברים. ראשית, עלינו להוכיח שיש קשר בין המבנים הללו בבעלבכ, כלומר שמי אשר בנאם נתכוון להציב את 'המבנה המשושה' בקו ישר מול המבנה המוארך. דאם אין ביניהם כל קשר, ממילא אין שום משמעות מעשית לכך שהמבנים הללו בקו ישר, ושהניחו את פסלו של אדרייאנוס במקום מסויים. דאף אם במקדש מסויים הניחוהו בקו ישר, יכול להיות שבמקום אחר הניחוהו במקום אחר, ולא היתה לכך כל כוונת מכוון, בכדי שממנו בנה אב לכל אבות הטומאה.
ועוד, עלינו להוכיח שהמקדש בבעלבכ אכן קשור בצורה כל שהיא לאדרייאנוס. דאם אינו קשור לאדרייאנוס, מה בכך שאדרייאנוס הניח שם את פסלו? ומאן יימא לן שהמקום שבו הניח כביכול את פסלו בהר הבית, מכריח כל מקום שהונח בו פסלו? וכן יש לבדוק אם בכלל הונח פסלו של אדרייאנוס במקדש בבעלבכ.
ועוד, עלינו גם להוכיח שכך היה בכל מקדשי יופיטר אשר נמצאו.
והמעיין מעט (עיינתי בערך 'בעלבכ' באתר ויקיפדיה) ישר יחזו פנימו, שלדברי הרב סילבצקי בכל הא מילתא, אין שחר. מקדש יופיטר בבעלבכ (שהוא המבנה המוארך בתרשים) נבנה עוד בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו, כ50 שנים לפני אדרייאנוס קיסר.
'המבנה המשושה' שהוא כביכול תואם למבנה המתומן (הנמצא על מקום קה"ק) לפי דברי הרב סילבצקי. אינו מבנה כלל, אלא חצר משושית, ששמשה כעין בית שער למקדש יופיטר, והיא כנראה נבנתה בימי הקיסר פיליפוס הערבי, שהיה כ100 שנה לאחר אדרייאנוס! כלומר אין שום משמעות לכך ששני המבנים הללו הם בקו ישר, ולדמיין כאילו פסלו של אדריינוס אמור להיות מונח בין שניהם, כאשר בימי חייו של אדרייאנוס לא היה שם אלא מקדש יופיטר. ובפרט שהמבנה המשושה לא היה אלא בית שער לכניסה למתחם מקדש יופיטר. למותר לציין שכיפת הסלע לא משמשת ככניסה למתחם הר הבית. ועל כן מוכח שאין קשר בין מבנים אלו, וכיוון שאין קשר אי אפשר לבנות מהם בניין אב ולומר בוודאות שכך היה במקדש יופיטר בבית המקדש.
ואם כנים אנו בזה, יוצא שכל הסברא של הרב סילבצקי להכריח כי מקום המקדש היה היכן שהוא בין מקום כיפת הסלע למסגד אל אקצה, עלתה בתוהו. שכן אם אין סיבה להניח שפסלו של אדרייאנוס (שעמד על מקום קה"ק לפי המקורות הנוצריים) היה מכוון בקו ישר בין שני המבנים, ממילא חזרה חנה לשחרוריתה, ואין סיבה להניח שפסלו של אדרייאנוס לא היה ממוקם על אבן השתיה (או בסמוך אליה מאוד) ואבן השתיה נמצאת במקום שהיא נמצאת היום, תחת קובת אלצכ'רא^[4].
ועוד, במקדשי יופיטר נוספים שנמצאו, ברומא ובפומפיי, אין זכר למבנה משושה או מתומן. ועוד בה, העדויות הערביות והיהודיות, כלל לא מזכירות מבנה משושה או מתומן רומאי במקום הסלע.
ג. עוד כתב הרב סילבצקי וזת"ד: שהלא אפילו בהקמת בית שני היו צריכים לנביא שיעיד להם על מקום המקדש. ואם כן כיצד נוכל אנו לסמוך רק על מסורת שיש בה פערים. עכת"ד.
אולם הדברים אינם ברורים. הלא בגמרא בזבחים מבואר שזהו רק לעניין המזבח, מפני שבית מנכרא צורתו. כלומר שלגבי בניין המקדש אין צורך בנביא, אלא די בהוכחה חיצונית (ארכיאולוגית ו/או טופוגרפית וכד') כדי לדייק את מקום המקדש. ואפשר שלגבי המזבח איסתפוקי אסתפוק להו פלוגתא דתנאי אי מזבח בדרום או באמצע. ולכן היו צריכים לנביא. אך לגבי הבית אין צורך בזה. והלא הכא בבית עסקינן ולא במזבח. וגם הדיוק כרגע, אכן אינו אפשרי לעניין הקרבת קרבנות, אולם לעניין עלייה להר הבית אפשי ואפשי.
ד. כתב עוד הרב סילבצקי וז"ל: במשך הדורות נתגלעו מחלוקות מציאותיות רבות בנוגע למיקום המקדש והלשכות, בחז"ל ובראשונים. נחלקו על מקום המזבח והלשכות השונות, נחלקו אם העזרות הם בצפון הר הבית או בדרומו, נחלקו על מקום אבן השתיה בקודש הקודשים ועוד ועוד, וכי יתכן שרק מקום קודש הקדשים ישמר במדויק במשך כל הדורות ע"כ.
ולענ"ד לק"מ. המחלוקות הן היכן היה ממוקם סביב המתחם כל פרט בעזרה ובלשכות. אך מעולם לא הסתפקו במקום עצמו. וגם אפשר שמחלוקות אלו משמרות שינויים שנעשו במקדש במהלך הדורות^[5]. אך לא היתה שאלה על עצם המקום. וכמו דפשיטא ליה לבבלי בשבועות (יד ע"ב) שדווקא בן בבל איכא לספוקי ביה שמא איקרי ונעלם ממנו מקום המקדש, אך לא בן אר"י. והטעם פשוט, שאבן השתיה היא נ"צ טופוגרפית. משא"כ העזרות, שבעת החרבן כבר הנה אינן, ויהי לאין מחמד כל עין.
ה. בעסקו בתשובת הרדב"ז עצמה כתב הרב סילבצקי, וז"ל: הרדב"ז בתשובתו עוסק אך ורק בעליות ובפתחי השערים של הר הבית ותו לא. מעולם לא התיר הרדב"ז כניסה רגלית לשטח הר הבית עצמו כפי שעושים כיום. בפתחי השערים ובעליות אין חשש שיכנסו מעבר לשער ולעליה המוגדרים והתחומים ויכשלו באיסורים חמורים. לא נוכל לסמוך על תשובה זו בנוגע לעליה רגלית להר שאינו תחום וגדור, שעלולה להביא מכשלה נוראה. ע"כ. וכמו שהעיר שם הרב סילבצקי פרשנות זו בדברי הרדב"ז לקוחה מדברי הרב קורן במאמרו במעלין בקודש שהבאנו לעיל (גליון האוצר עו), וגם הערנו על דבריו. ואכתי, יש להעיר על דברי הרב סילבצקי, שאין זה דבר ברור ברדב"ז גופיה בכדי שנוכל לומר בדעת הרדב"ז, שהרדב"ז מעולם לא התיר. שכן, הרב קורן גופיה לא מוכיח זאת מלשון הרדב"ז עצמו, אלא מתעודות מוסלמיות חיצוניות המראות שגם לעלות לעליות אשר בצד מערב (שלפי הרב קורן הן היחידות שהיה מנהג לעלות בקרב היהודים) היה מן הנמנע ליהודים לעלות בלי להסתכן. ועוד בה, מדברי הרדב"ז גופיה מוכח שהוא עוסק בעליות אשר נמצאות בעומק שטח הר הבית ובכניסות רגליות ודברי הרב קורן קשים מאוד. ועל דא קא אמינא דערבך ערבא צריך, דהלא אין פירושו של הרב קורן עצמו ברור בדברי הרדב"ז, וכיצד זה נוקט הרב סילבצקי כפירוש הרב קורן ברדב"ז כדבר פשוט בדעת הרדב"ז, בלא לציין אפילו שאין זה אלא פירוש בדברי הרדב"ז וגם זה פירוש לא מוכרח. והארכתי בזה טובא לעיל, ורק הערתי כאן, להראות שפירוש אפשרי בדברי הרדב"ז, הפך בדברי הרב סילבצקי לדבר ברור ומוחלט.
ו. עוד כתב: בנוסף לכך הרדב"ז מתיר כניסה למקומות אלה בהצטרפות של ספיקות שאינם רלוונטיים לעולים כיום להר, כלשון הרדב"ז בסיכום התשובה – "הלכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספקות אשר כתבתי". ספקותיו של הרדב"ז אותם הוא מצרף הם, שמא הלכה כראב"ד הסובר שקדושת המקדש לא קדשה לעתיד לבוא ושמא העליות לא בנויות בקדש, ואף אם בנויות בקדש שמא אויר העזרה לא נתקדש, ואף אם נתקדש שמא העליה שעולים אליה היא על גג הלשכות שלא נתקדש. בנוגע לספק שמא הלכה כראב"ד ולא כרמב"ם, הפוסקים שאחר הרדב"ז נקטו להלכה כרמב"ם וכך פשט לדינא המגן אברהם (סי' תקס"א סק"ב) והמשנ"ב ועוד. ומרן הראי"ה קוק זצ"ל נקט במשפט כהן סי' צ"ו, שגם לדעת הראב"ד הכניסה אסורה אף שאין בה כרת, וסיים שם את התשובה שהלכה רווחת וקבועה בישראל שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבא. רבים מן הפוסקים ובתוכם ככל הנראה הרדב"ז עצמו, סוברים, שספק כגון זה הנובע ממחלוקת שאיננה שקולה איננה בכלל ספק ואין היא מצטרפת לספק ספיקא, ודאי כאשר פשטה ההלכה כצד אחד. אם כן אף שלדעת הרדב"ז מחלוקת (יעויי' בדרכי תשובה סי' ק"י ס"ק שס"ט) הרמב"ם והראב"ד היתה בגדר ספק שקול, היות והרוב המכריע של הפוסקים פסקו כרמב"ם וכך פשטה ההלכה בישראל, לדידן אין הספק שקול כלל. אין צריך לומר שלפי מה שבאר מרן הרב קוק זצ"ל במשפט כהן בדעת הראב"ד שגם לשיטתו יש איסור כניסה אף שאין כרת, אין משמעות לספק כלל. הספיקות בנוגע לקדושת אויר העזרה נוגעות כמובן אך ורק לעליות ולא למי שעולה ברגליו לשטח המישורי של ההר. כך שהספיקות המצטרפים שצרף הרדב"ז אינם רלוונטיים לעולים להר כיום. ע"כ דברי הרב סילבצקי.
ודברי הרב סילבצקי הכא קשים מאוד. המעיין בדברי הרדב"ז יראה נכוחה שהוא לא נתכוון כלל לדברי הרב סילבצקי. שכן אחר שהרדב"ז מוכיח על פי חשבונותיו שמותר להתקרב לבתים ולחלק מן העליות מד' רוחות 'בלי ספק', כתב: הילכך אם נתברר לפי החשבון אשר כתבתי שהם בנויות בקדש לא נחוש לגובה לומר שמא למעלה מגגות הלשכות אשר לא נתקדשו הן בנויות כיון דאויר העזרה כעזרה. ומ"מ, יש לי לתת טעם למנהג שנהגו כל העולם לעלות באותם עליות לראות משם את הבית כלו ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם. ע"כ. כלומר בפועל העם נוהג לקולא יתר ממה שכתב הרדב"ז, והם עולים בכל העליות בלא נתינת לב למרחקים שכתב הרדב"ז. ולכן כתב את צירופי הספקות בכדי ללמד זכות על מנהג העולים 'בלי לתת חשבון'. והדברים מוכיחים כן, שאחר שכתב את צירופי הספקות כתב לשואל: אבל אתה תהיה מן הנזהרים ולא תכנס לא לבית ולא לעלייה אם לא תהיה רחוקה מהכיפה הרבה ע"כ. כלומר שצירופי הספקות לא נכתבו לעיקר גוף השאלה והתשובה, דלזה התיר לכתחילה לעיל מינה בלא הספקות הללו כלל, ולכן הוא מזהיר את השואל להיות מן הנזהרים ושלא לסמוך על ספקות אלו לכתחילה, להתקרב יתר על המידה. אך אין מקום בראש כלל לומר שלא התיר הרדב"ז אלא בצירופי הספקות הללו. ודברי הרב סלבצקי צע"ג. ובפרט שמוכח בדבריו שלאותו השואל התיר גם להיכנס רגלית לבתים. והדברים ברורים.
ז. בנוגע לטענה העיקרית, שהרב סילבצקי מיעט להתייחס אליה, שהרדב"ז מגדיר את הכותל הדרומי ככותל העזרה, וזה לא אפשרי יחד עם קביעתו שהצח'רא היא מקום קה"ק. ואם כן כבר ברור שאי אפשר לסמוך על דברי הרדב"ז כיוון שהם נסתרים מיניה וביה. הנה באמת קושיא זו צריכה רבה. אולם, לפי מה שהוכחתי בס"ד, שהכותל הדרומי בדברי הרדב"ז אינו כותל הדרומי במקום אלאקצה, אלא כותל הדרומי של הרמה המוגבהת, לפי זה סרו רוב הקושיות על הרדב"ז.
ח. כתב עוד הרב סילבצקי, וז"ל: יתירה מזו, אחת מהנחות היסוד של הרדב"ז בתשובתו היא, שכותל כיפת הסלע שבנה הח'ליף המוסלמי בנוי על יסוד כותל ההיכל, כפי שכתב גם בתשובה אחרת. משום כך מודד הרדב"ז מכותל כיפת הסלע הקיים אחד עשר אמה לכיוון מערב, כמו כן מסתמך הרדב"ז על מדידה כזו לקולא מכותל כיפת הסלע ארבעים אמה צפונה עיי"ש. ע"ש. ע"כ. יש להעיר על הרב סילבצקי שמה שמובא ברמז בדברי הרדב"ז, הנהו עושה ממנו בניין ויתד שלא תמוט, ואין כך פני הדברים. התשובה האחרת שמציין לה הרב סילבצקי היא תשובת הרדב"ז בסי' תרלט. והתם נשאל הרדב"ז מה הטעם שאנו רואים את כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שפל ונמוך משאר ירושלים. וענה כי הגוים ערו ערו עד היסוד בה וחפרו בכדי לגלות יסודות ההיכל לבנות עליהם בניינם. לא כתוב ברדב"ז שאכן כך עלה בידם וגילו את יסודות ההיכל, אלא שמפני שרצו לגלות את יסודות הבניין לכן חפרו טובא, אך לא כתב הרדב"ז שהם אכן גילו את יסודות ההיכל, ושהתברר להם מקום קירות ההיכל. ומאן יימא לן שזממם עלה בידם? ואי אפשר לומר על דבר שהוא לכל היותר 'אפשרי' בדעת הרדב"ז, להפכו להנחת היסוד של הרדב"ז כדברי הרב סילבצקי. ודבריו צ"ע.
וממילא דברי הרב סילבצקי שכתב: אילו ידע הרדב"ז שיסודות ההיכל אינם עומדים בבסיס כותלי כיפת הסלע וכי אין קשר בין המבנה אותו בנה עומר למבנה ההיכל, ואם כן אין כל זכר ליסודות ההיכל, האם גם אז היה פוסק הרדב"ז בלא ספק שהסלע בכיפת הסלע הוא מקום קודש הקדשים ע"כ. אינם קשורים לנ"ד. דהרדב"ז לא הניח בשום מקום שיסודות קובת אצח'רא נמצאים על יסודות ההיכל. ואין הנחת יסוד זו מפורשת אלא בדברי הרב סילבצקי, ואין היא קושיא על הרדב"ז כלל. והלא ידע הרדב"ז כי אין ההיכל מתומן.
וגם מה שכתב שהרדב"ז כתב להקל למדוד מכותל הכיפה ארבעים אמה צפונה. המעיין בלשון הרדב"ז יתמה טובא על דברי הרב סילבצקי. שכן הרדב"ז כתב שם שהמדידה מכותל הכיפה הצפוני, היא להחמיר ולא להקל, וכיצד נעשה זה בדברי הרב סילבצקי חומרו קולו?
ט. כתב עוד הרב סילבצקי: אם לא די בכך, הרי שבאותו משפט שבו אומר הרדב"ז שהסלע שתחת הכיפה היא אבן השתיה, קובע הרדב"ז שאבן השתיה בלטה במערב קודש הקדשים כדעת הרמב"ם – "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב". הצבת המקדש כאשר קודש הקדשים הוא באופן כזה שהאבן שתחת הכיפה נמצאת במערב קודש הקדשים היא בלתי אפשרית, כיון שהחיל מתאחד עם הכותל המזרחי של הר הבית. ע"כ. כוונת הרב סילבצקי הינה כך, שאם נציב את אבן השתיה במערב קודש הקדשים, אזי הכותל המערבי של היכל שממנו אנו מודדים י"א אמה למערב, ושאר האמות למזרח, יהיה קרוב יותר למזרח. ורק אם ננקוט כשיטת הריצב"א (המובאת בתוס' ב"ב דף כה ע"א ד"ה וצבא השמים), שאבן השתיה נמצאת במזרח קה"ק, רק באופן זה נוכל למשוך את כותל מערבי של היכל מערבה, ולהרחיקו מכותל מזרחי של הר הבית. ובעצם אומר הרב סילבצקי שלפי שיטת הרמב"ם והרדב"ז אין אפשרות להקיף את מקום המקדש בעליה להר הבית, מבלי להיכנס למקום האסור בכניסה עכ"פ מדרבנן, אם ננקוט כדברי הרמב"ם והרדב"ז, שדבריהם דברי הלכות קבועות הם, ועי' בהערה^[6].
ואיך שלא יהיה, גם אם נאמר שיש לנקוט כשיטת הרמב"ם והרדב"ז שאבן השתיה נמצאת במערב קה"ק, אכתי אין זה אומר שאין מקום להלך בצד מזרח של הר הבית. הלא, שיעור קפ"ז של העזרה המקודשת, כלל גם את י"א האמות שאחורי בית הכפורת, כלומר גם לפי דברי הרב סילבצקי ע"פ הרמב"ם והרדב"ז אכתי עלינו למשוך את כל החשבון מערבה ביותר מ6 וחצי מטרים, ואותם מטרים שאנו מושכים מערבה, אנחנו 'מרוויחים' אותם במזרח. כך שיוצא שהחיל לא מתלכד כלל עם כותל הר הבית גם לפי השיעור המקסימלי של האמה. שכן, מכותל הר הבית המזרחי עד ל'קצה' המערבי של הכיפה יש בדיוק 193 מטרים, שהוא שיעור קפזקלה*0.60. ואם נמשוך מערבה עוד 6.6 מטרים יוצא שיש מכותל הר הבית המזרחי עד לכותל מערבי של העזרה 199 מטר, כך שאף לעזרת הנשים אין נכנסים, ואף לחיל אפשר להיזהר אם הולכים ממש בצמוד לחומה^[7].
ולא זו אף זו, שכן עוד יש להרחיק את כותל העזרה המערבי מקודש הקודשים. שכן מפורש במשנה (מידות פ"ד ה"ז) שאחר קודש הקדשים יש לחשב עוד את כותל ההיכל שש אמות, והתא שש אמות, וכותל התא חמש, כלומר 17 אמות, שהן כ10 מטר לפי האמה הכי גדולה. ואחר זאת, יש להוסיף 6.6 אמות של י"א אמה שאחר בית הכפורת (המפורשים במשנת מידות פ"ה ה"א), ומשם מושחים קפ"ז אמה למזרח^[8]. כלומר שאם אם נציב את אבן השתיה במערב קדש הקדשים, אין זה משפיע בצורה קיצונית על האפשרות להלך במזרח הר הבית. שכן חשבון קפ"ז אמה מתחיל לכל הדעות מערבה בכמה מטרים, מערב לקה"ק. וכך יהיה החשבון לפי אמת בשיעור 60 ס"מ, בהנחה שאבן השתיה במערב קה"ק. 17 אמות מכותלי המקדש (כולל התא)יא אמה שאחורי בית הכפורת= כ17 מטרים [1711*0.60=16.8]. ואם נוריד 6 מטרים לשיעור החיל, לפי שיעור אמה זה, יצא שיש יתר על עשרה מטרים מחוץ לחיל שאפשר ללכת בצד מזרח.
וכל זה אם ננקוט בשיעור האמה הגדול ביותר, ששיערו בו רק החוקרים (60 ס"מ), ושאין הכרח לשער בו. אולם אם ננקוט בשיעור שנקט הר"ז קורן, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום זה, שכן, בלאו הכי יש 12 מטרים מכותל מזרחי של הר הבית לכותל מזרחי של עזרת הנשים, ובהוספת החיל יש יתר על חמישה מטרים להליכה מחוץ לחיל.
אולם, אם נמדוד ממרכז הכיפה 322 אמה*0.57 יצא 183.5 מטר עד סוף עזרת הנשים. ובפועל יש מאותה נקודה עד כותל הר הבית המזרחי 187 מטר, יהיו עוד 4.5 מטרים להליכה צמודה לחומה. איברא שאם מוסיפים את שיעור החיל יוצא שהחיל מגיע ממש עד לכותל הר הבית המזרחי ממש ומתאחד עמו, וכדברי הרב סילבצקי, וממילא לא נותר מקום להלך בלא להיכנס למקום החיל. אולם, החשבון שנקט בו הרב סילבצקי אינו נכון לכאורה, שכן הוא התעלם מעובי כתלי ההיכל עצמו וכן מי"א אמה שאחורי בית הכפורת. יתר על כן, אף לדידיה בהא איכא קמן כמה ספקות שיש לסמוך עליהם. הלא כל זה לפי שיטת הר"ז קורן שהאמה גדולה היא. אולם אם ננקוט בשיעור אמה קטן יותר, ממילא מרווח ההליכה יהא גדול יותר. ושוב אין מדובר כאן בכניסה למקום האסור בכניסה מן התורה, אלא מדרבנן. וכיוון שיש ספק בשיעור האמה, ומדובר באיסור דרבנן, שפיר יש לומר בהא מילתא ספק דרבנן לקולא. ובפרט שיש עוד סברא בזה, ולומר שכל מה שאמרו חכמים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, זהו רק בבית עולמים עצמו, אולם במעלות קדושים וטהורים מעלות דרבנן שעשו בו, שפיר יש לומר שלא קדשום חכמים היכא שאין בית, וכ"ד הרדב"ז ועי' בהערה^[9]. ועוד יש לצרף כסניף את שיטת הסוברים שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ובודאי דבהא איכא לצרופי שיטת הריצב"א שאבן השתיה היתה במזרח, ועוד יותר מתרחקים מן הקודש^[10].
כך שלפי כל החשבונות שערכנו בס"ד לא נכנסים לא לעזרת הנשים ולא לחיל, ועל כן, לית דין צריך בושש. וכל שכן בהצטרף הספקות שכתבתי בס"ד. כך שיוצא שדברי הרב סילבצקי שכותל מזרחי של עזרת הנשים מתלכד עם כותל מזרחי של הר הבית, אינם נכונים, על פניו. ועי' לקמן במה שכתב אליי הרב סילבצקי בעניין זה, שהוסיף את עובי החומות, וכן חידש שעובי הסורג היה 4 אמות, וכן נקט שהחיל היה רחב הרבה מעשר אמות, נגד פשט דברי חז"ל. ועפ"ז בצירוף שיעור האמה הגדול – יצא לו שעזרת הנשים יצאה לחלוטין ממקום הר הבית. ולקמן השבתי על רובי דבריו בס"ד.
י. בהערה 18 כתב הרב סילבצקי: אחת הקושיות שהקשה הגר"ש גורן זצ"ל (ועוד פוסקים) על הקביעה שמקום קה"ק הוא בכיפת הסלע, היתה שהצבת קה"ק בכיפת הסלע למעשה נסתרת מפשט המשנה משום שאם נציב את קודש הקדשים בכיפת הסלע לא נוכל לקבל את היחסים שהמשנה ציינה – "רובו מן הדרום וכו'" על פי פירוש הרמב"ם. קושיא זו יש ליישב בכך שרובו מן הדרום מתייחס אך ורק לעזרה והרמב"ם לא כלל את עזרת נשים עם החשבון, כך כתב בעל התוס' יו"ט בדעת הרמב"ם. אף שיש מן המפרשים שפירשו אחרת, ביניהם בעל התפארת ישראל, הבנה זו מדוקדקת היטב גם בלשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות בית הבחירה ה"ו וה"ז. אולם הרמב"ם בפירוש המשנה על משנה זו של "רובו מן הדרום וכו'" הוסיף ציור בכתב ידו על מנת שהמשנה תובן והקדים "ואני אצייר לך זה". כיום זכינו לכתב ידו המקורי של הרמב"ם לפירוש המשנה בסדר קדשים. התבוננות בציורו של הרמב"ם מגלה כי הרמב"ם כלל את עזרת נשים בחשבון רובו מן הדרום שני לו מן המזרח. יתירה מכך, מדידה ללא חישוב עזרת הנשים (כפי התירוץ לעיל) בציורו של הרמב"ם איננה אפשרית מכיון שהמרחק מן המזרח גדול מן המרחק בדרום ובהכרח פירש את המשנה כאשר עזרת נשים כלולה בחשבון כפירושו של התפארת ישראל. לפי זה לכאורה הקושיא על הרדב"ז עומדת בעינה. וצ"ע בסתירת ציורו של הרמב"ם בפיה"מ לדבריו בי"ד החזקה. ע"כ.
ואשתומם כשעה. ואמרתי בא ונעיין בלשון רבנו משה, אשר לא ינשה, עם רבינא ורב אשי, ונקריב עולה גם אשה, בפירוש המשנה אם יקשה. וכך כתב הרמב"ם: אמר שהעזרה לא היתה באמצע הר הבית, אלא היה המרחק שבין חומת הר הבית ובין חומת העזרה מצד דרום יותר מן המרחק שביניהם מצד מזרח, והמרחק המזרחי יותר מן הצפוני, והצפוני יותר מן המערבי, ואני אצייר לך עתה את זה, ואצייר את החיל והסורג ועזרת נשים שיזכיר אותה לקמן עתה בפרק זה, כדי שיהא ציור אחד ולא נרבה בציורין וזו צורתו. ע"כ. כלומר שפתיו של הרמב"ם ברור מיללו, שהסיבה שצייר גם את האזורים שאינם בכלל העזרה הם בכדי שלא יצטרך לצייר שוב, ולעולם השיעורים מתייחסים רק לעזרת ישראל והלאה.
ומ"ש הרב סילבצקי שמוכרחים לכלול את עזרת הנשים בחשבון, כי אם לא כך השיעור במזרח גדול מהשיעור בדרום. הנה הדברים תמוהים מאוד. הלא הרמב"ם לא עבד עם קנה מידה מדוייק, והיה צריך שגם לאחר התוספות (המעוותות את הדין המקורי) עדיין הציור ימלא את תפקידו להסביר את דין המשנה. והדברים פשוטים, ואין כלל סתירה בין דברי פירוש המשנה למשנה תורה. וק"ל^[11].

סיכום ההערות על דברי הרב סילבצקי בעניין המסורת וההסתמכות על הרדב"ז

אתה הראת לדעת, כי בעניין המסורת הרב סילבצקי לא הראה קושיא ממשית על כך שאין לסמוך על המסורת בדבר קובת אלצכ'רא שהיא מקום אבן השתיה. ואדרבא, כבר אספו אנשים טהורים בספר המסורת על מקום המקדש, עשרות רבות של עדויות לכך שמקום אבן השתיה היה ידוע, ולא נעלם באף אחד מהדורות, וממילא המסורת שיש לפנינו היא המסורת הקדמונית מאז ימי המקדש.
בעניין תשובת הרדב"ז, הרב סילבצקי הפליא לעשות בפרשו את דברי הרדב"ז פירושים רחוקים, ונתעלם מדבריו הפשוטים, ובאיזהו מקומן של סבכים אף עייל פילא בקופא דמחטא על מנת לחזק את איסור העליה להר בית ה'. ורבות מהנחות היסוד שלו אינן מבוססות, ולמרות זאת הוא עושה מהן פינה ויתד ומקשה מהן. ועי' לקמן בדחיית דבריו בפירוש דברי הכפתור ופרח, בס"ד.
♦

שיטת הכפתור ופרח וביאור הרב סילבצקי בדבריו

רבינו אשתורי הפרחי מרבנן קמאי, עלה לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכל קדשו, ארץ אשר עיני ה' בה, בשנת 1313 (ה'ע"ג). ובה תיאר את אשר ראה בערי הקודש, ובכלל בארץ ישראל. ובשבחו את ירושלים כתב (כפתור ופרח פרק ששי) והרחיב על עניין הר הבית. ונקט במושלם כשיטת הרמב"ם בעניין פירוש משנת הר הבית רובו מן הדרום, לאחריו מן המזרח, לאחריו מן הצפון ולבסוף מן המערב.
בדברי הכפו"פ יש כמה קשיים, ונמנה אותם אחד לאחד בס"ד:
א. בכל דבריו הכפו"פ לא מזכיר את קובת אצכ'רא בתור מקום המקדש. וזאת חרף המסורת הפשוטה שהיתה בדבר גם בזמנו, כפי שעולה מדברי ראשונים אחרים שהיו בירושלים וקבלו מסורת זו כדבר פשוט.
ב. אם נדקדק בדברי הכפו"פ בשיעורים שנותן למרחקים בהר הבית, נהיה מוכרחים לומר כביכול שמקום המקדש היה דרומית לקובת אצכ'רא, בין אצכ'רא לאלאקצא, או אף באלאקצא עצמה. שכן הכפו"פ כתב וז"ל: מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי ע"כ. ואם נאמר שכוונת הכפו"פ הינה לחלק את הכותל המזרחי של מתחם חראם אשריף הנגלה לעינינו לשלוש, שהוא בערך כ500 מטרים יצא שלישו 166 מטרים, כארבעים מטרים דרומית לצכ'רא. ולפי הכפו"פ שער המזרח היה מכוון נגד בית קה"ק, ואם כן על כרחין שמקום קה"ק היה דרומי לקובת הצכ'רא. והעולים היום עולים במקום המקדש אליבא דהכפו"פ ומתחייבים בכרת ל"ע.
אלו עיקרי הקשיים בשיטת הכפו"פ. ועל קשיים אלו מסתמך ואזיל הרב סילבצקי לאסור העלייה להר הבית, שכן מי יעלה לנו בתחילה לחלוק על אדיר אדירים הכפו"פ?
♦

דחיית דברי הרב סילבצקי בפירושו לדברי הכפו"פ

זה יצא ראשונה, כתב הרב סילבצקי דממאי שלא הזכיר הכפו"פ את עניין קובת אלצח'רא בתור מקום אבן השתיה קמ"ל שלא היתה לו מסורת בעניין זה.
ודבר זה קשה מאוד, הלא לגדולי ישראל שהיו לפניו ולאחריו בירושלים אכן היתה המסורת הזו נתונה כדבר פשוט, כמו שכתבו בהדיא, היא להם נדפסה, הלא המה בספרתם, וכבר אספום אנשים טהורים כעמיר גורנה בספר המסורת, קחנו ובואה. ועוד, עצם שתיקתו של הכפו"פ אינה אומרת שאין מסורת. אלא שלא ראה צורך להזכירה. אי הצורך להזכירה יכול לנבוע משתי סיבות הפכיות. או שהמסורת אינה נכונה, כדברי הרב סילבצקי. או שהמסורת היתה מקובלת עליו כדבר פשוט, ולכן לא ראה צורך להזכירה.
ועתה נחזי אנן איזו סיבה עיקרית. הלא, כיוון שגם הרב סילבצקי מודה שמסורת זו היתה מבוססת בירושלים עיה"ק. אדרבא היה לו לכפו"פ לשלול אותה בהדיא ולא לסתום דבריו, בפרט שהוא בא ללמדנו להועיל מה המרחקים ממקום המקדש. ואהא אמרינן דיבוריך יפה ליך משתיקותיך. שכן, כל עוד לא יאמר הכפו"פ איפכא מן המסורת הקיימת, הוא בעצם משאיר את המסורת הנגדית על תילה, ומכשיל בכך את הרבים. אלא ודאי הדרך השניה שכתבתי היא המסתברת בדברי הכפו"פ, שהדבר היה פשוט לו כדברי המסורת ולכן לא הזכירה.
ואחר כתבי זאת, חשבתי על דרך שלישית בדברי הכפו"פ. וזו היא: למה לכפו"פ לזהות את אבן השתיה? הלא כיוון 'שאנחנו בעוונותינו מבחוץ' כלשונו, אין שום נ"מ לידע ולהודיע ולהיוודע ולציין את מקום אבן השתיה. וכל מה שדן הכפו"פ כפי שמפורש בדבריו, זה ההיתר להתקרב עד הכתלים. כיוון שע"פ דברי רש"י (ברכות נד ע"ב ד"ה כנגד) יש מקום להחמיר שלא להתקרב אף לכתלים אלו הנגלים לעינינו. אלא ודאי הכפו"פ לקולא קאמר ולא לחומרא. וזאת למודעי כי גם תחת השלטון הממלוכי שבזמנו הגיע הכפו"פ לירושלים – נאסרה הכניסה היהודים להר בית ה', החל משנת 1266 על ידי השליט הממלוכי ביברס.
ועוד יש לסייע לכך שהכפו"פ קיבל את המסורת הידועה בעניין מקום המקדש, הוא בצַיְּינוֹ את קבר חולדה הנביאה כמקום הקרוב ומעט דרומית למקום שריפת הפרה. כלומר מקום שריפת הפרה היה צפונית לקבר חולדה הנביאה. וכיוון שמקום שריפת הפרה צריך להיות מכוון כנגד מקום קה"ק, בודאי הוא שלא יכול להיות דרומי, כדברי הרב סילבצקי בדעת הכפו"פ. ועל כן, ברור הדבר שגם הכפו"פ ראה את מקום המקדש בקובת אצכ'רא^[12].
ועוד יש להקשות טובא על דברי הרב סילבצקי. שכן לפי שיטתו שמקום המקדש היה בדרום הר הבית, כיצד יכונו דברי הכפו"פ הללו וז"ל: העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מן הדרום של הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום. מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. ע"כ.
כלומר על פי פירוש הכפתור ופרח הצבת מקום המקדש אמורה לתת לנו את המרחקים הללו. והלא לפי דברי הרב סילבצקי היאך יתקיים רובו מן הדרום, והלא לפי דבריו כמעט ולא נשאר כלום מן הדרום. ואם יאמר הרב סילבצקי, שלכו"ע יקשה. שכן נראה לעיננו שמצפון השטח בודאי גדול יותר מן הדרום, אלא ודאי שאין להקשות ממה שנראה בעינינו על דברי הכפו"פ. הנה לדידן ניחא, דפשיטא לן שהר הבית הורחב בצפון ובדרום, ומקום המקדש בפסגת הר המור. אולם דווקא לשיטת הרב סילבצקי יקשה טובא. דהלא דעת הרב סילבצקי היא שמדרום לא הורחב כלל, וחומת הר הבית הדרומית היא חומת עתיקה אולי אף מימי שלמה, והיא גבול הת"ק אמה. ואם כן, הלא על גבול זה שנינו שרובו מן הדרום. אתה הראת לדעת שדווקא לשיטת הרב סילבצקי, הצבת מקום המקדש בדרום, אינה אפשרית לשיטתו.
ועוד יש להקשות דווקא לפי דבריו, שכתב: לפי זה לכאורה לא יתכן שכיפת הסלע היא מקום קה"ק, כיון שהיא נמצאת בגבול ת"ק האמה בצפון, ויחסי המשנה רובו מן הדרום וכו' אינם מתקיימים. ע"כ. ואמרתי לעצמי האם אמת היה הדבר הזה. כלומר, לו יצוייר ונקבל את דברי הרב סילבצקי שלא היתה הרחבה בדרום המתחם, ות"ק האמה המקודשים מתחילים מהכותל הדרומי הנגלה לעינינו. האם עדיין 'אי אפשר להציב את מקום המקדש' בכיפת הסלע?
ניתי ספרא וניחזי. הלא המשנה נקטה שרובו מן הדרום ושני לו מן המזרח. אם אנו מציבים את מקום המקדש בכיפת הסלע, יוצא דווקא לפי פירוש הרב סילבצקי שליט"א, שרובו המוחלט והגדול ביותר הוא בדרום. ושני לו מן המזרח, אם איננו מחשיבים את עזרת הנשים כמו שעולה מדברי הרמב"ם במשנ"ת ובפירוש המשנה וכמו שדקדקנו לעיל, שכן יש כ90 מטר בין כותל המזרח לכותל מזרחי שלעזרה. ולפי זה יוצא, ששלישי לו מן הצפון היינו יהיה בערך עד סוף הרמה המוגבהת, ולאחריו יהא השטח שמאחורי קובת הצכ'רא עד לכותל המערבי, שהוא אכן השטח הכי קטן. עתה הראת לדעת, כי דווקא לפי פירושו של הרב סילבצקי שכותל הדרומי הוא מימי שלמה, והוא איהו מיניה משחינן ת"ק אמה, דווקא לפי שיעור זה יוצאים השיעורים של רובו מן הדרום וכו' 'כפתור ופרח', ודברי הרב סילבצקי שנקט שדווקא לפי שיטה זו דווקא אינם מתקיימים, צע"ג.
ועל פי זה יצא כך, הרי הכפו"פ נקט ששערי חולדה (הכפול והמשולש) הם קדמוניים, ועל פי הצבת מקום קה"ק בכיפת הסלע, הדברים יוצאים תואמים להפליא, שרובו של הר הבית מן הדרום, לאחריו מן המזרח בניכוי עזרת הנשים, לאחר הצפון, ולבסוף הדרום. ולכן לא היה צריך להניח הכפו"פ שיש איזו שהיא הרחבה וכד'. וזה בלי להזיז את מקום המקדש מקובת אצכ'רא אפילו כמלא נימה.
ועל פי פירושו של הרב סילבצקי שליט"א תיווצר לנו סתירה מיניה וביה בדברי הכפו"פ, סתירה שאינה נופלת בחשיבותה מהסתירה בדברי הרדב"ז בין מקום המקדש לזיהוי הכותל הדרומי^[13].
וכך הסתירה, אם כנים אנחנו בזה ששיעורי רובו מן הדרום וכו' מתקיימים דווקא כשמקום המקדש ממוקם בכיפת הסלע. ומאידך עדיין יש לחלק את כותל המזרח לשלוש, ואז על כרחנו מקום המקדש יוצא דרומית לכיפת הסלע!
אלא ודאי גם אליבא דהרב סילבצקי יש לתרץ כפי שתירצו רבים, שכוונתו לכל הכותל הנראה מן המזרח, כולל החלק שמתחבר עם כותל העיר.
ובאמת לא ס"ל כלל שהכפו"פ סובר שמקום המקדש כל כך דרומי. והאמת ניתנת להיאמר שלא ידע הכפו"פ שמקום המקדש גדול בהרבה מת"ק אמה. אולם כתבתי זה הפלפול להראות, שגם אליבא דהרב סילבצקי על כרחנו לתרץ את דברי הכפו"פ ולהעמיד את מקום המקדש בקובת אלצכ'ראיב.
ועוד יש להעיר על דברי הרב סילבצקי. טענתו העיקרית של הרב סילבצקי בשיטת הכפו"פ היא שהכפו"פ כותב שאם נחלק את הכותל המזרחי לשלושה חלקים,^[14]יהיה שער שושן בשליש הראשון מדרום. והלא אם נחלק את הכותל בשלוש יצא שהשליש הראשון הוא בדרום הר הבית. אולם כבר השיבו עליו שאם מסתכלים על הר הבית מכיוון הר הזיתים קשה להבחין היכן מסתיימת חומת הר הבית וממשיכה החומה כחומת העיר. ועל כן נקטו שיש לחשב את כל האורך לפחות עד שער האריות (אם לא גם אחריו מעט). ואם נעשה כן, יצא שהשליש הראשון מגיע לאזור כיפת הסלע. ואין צורך שיגיע בדיוק, כיוון שסטיה של כמה עשרות מטרים היא הגיונית כאשר מודדים בעין וממרחק ללא כלי מידה מדוייקים, וכפי שכתבתי על דברי הרדב"ז.
♦

הקושי בהנחה שהכפו"פ נתכוון לכל אורך החומה המזרחית - ופתרונו

אולם הקושי הניבט מפתרון זה הוא ברור, דווקא לשיטת החולקים על הרב סילבצקי. הלא אם אנו נוקטים שההר הוא ההר, והמסורת היא המסורת והכותל המזרחי הנגלה לעינינו הוא כותל הר הבית, ועליו אומר בכפו"פ שיש לחלקו ל3 חלקים. ופתאום, כשזה לא מסתדר אנו כביכול 'מרחיקים עידינו' ואומרים לא הוא התכוון למדידה אחרת, ולכותל אחר. ומה נשתנינו משיטת הנעלמים והמדרימים?
ועל כן, נתתי את לבי לשוב ולעיין בדברי הכפתור ופרח, אולי יראה ה' בענייני ויריב ריבנו, ויגאלנו גאולת עולמים מגלות החל הזה.
יש נתון פלאי בדברי הכפו"פ, וזו לשונו הזהב: ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפינוס למערב, שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב ע"כ. וכאן הבן שואל, מנא ליה לכפו"פ שצד הצפוני, כלומר הכותל הצפוני של הר הבית, נחרב? אליבא דאמת, הוא צודק בודאי, כיוון שיוספוס מתאר את הפלישה הרומאית להר הבית ממצודת האנטוניה, אשר היתה מצפון. אולם הכפו"פ לא קרא את דברי יוספוס ביוונית. וגם בספר יוסיפון, שהכפו"פ הזכירו במקו"א, לא נזכר בספר יוסיפון עצמו לגבי האנטוניה (בדפוס ויניציאה 'אנטוכיא'), אלא שהיא מצפון להיכל ושטיטוס הרסה. לא מוזכר שהיא מחומת הר הבית ולא מוזכר שכל החומה הצפונית נהרסה ונעלמה. ולכן הכפו"פ לא לקח נתון זה מן המקורות.
ואם כן, כיצד ידע זאת הכפו"פ? לענ"ד, התשובה פשוטה והיא גם נרמזת בתוך דברי הכפו"פ עצמו. שכן הכפו"פ נקט כדעת הרמב"ם בעניין רובו מן הדרום, שהשטח מדרום העזרה מהר הבית הוא הנרחב ביותר. אולם אם נסתכל על הר הבית נראה נכוחה שהשטח הפנוי מצפון שווה לשטח הפנוי מדרום, ואף גדול ממנו! מהכיפה עד לדרום 225 מטר, ומהכיפה עד לצפון 240 מטר.
הכפו"פ רואה זאת ואומר כיוון שרובו מן הדרום, ועינינו הרואות שמצפון נפתחה הרא'ה והשטח הנראה גדול מאוד, מכאן מוכח שהצד הצפוני נחרב! שכן אם לא היה נחרב היינו אומרים לראות כותל באמצע השטח הפנוי שמצפון לכיפה. כעין זה בערך:
ועל כן מסיק הכפו"פ שכותל זה נחרב. ולא מגמרא אמר כן, אלא מסברא מעליא. ואם כנים אנו בזה, יוצא שהכפתור ופרח עצמו לא ידע היכן נגמרת בכותל המזרחי חומת הר הבית ומתחלת חומת העיר, כיוון שהכותל הצפוני נחרב, ממילא אין איתנו נביא ולא יודע עד מה, להודיע עד היכן הגיע גבול הר הבית. ועל פי זה יוצא שהכפו"פ לא התייחס לפינה הצפון מזרחית הקיימת היום, כחלק מחומת הר הבית. וכיוון שכך אין שום סיבה לייחס איזו חשיבות לכותל המזרחי המגיע עד לפינה הצפון מזרחית.
ולכן, כשהוא אומר לחלק את הכותל המזרחי לשלושה חלקים, ברור הדבר שכוונתו לכל אורך הכותל המזרחי. כיוון שהיה ברור לו שלא כל הכותל הוא מחומת הר הבית ממש, כי הכותל הצפוני נחרב. וזו כוונתו שמ"ש ששער הצפון אינו ניכר.
וגם יש לדקדק קצת בלשונו שכתב: מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. ע"כ. וקצת יש לדקדק שכוונתו לומר שהם מחומת הר הבית, אך לא שכולם הם חומות הר הבית.
את אורך הכותל המזרחי של הכפו"פ אפשר לחשב בשתי דרכים. אם ניקח את כל הכותל המזרחי של העיר (בהנחה שהוא היה קיים אז) אורכו הוא כ930 מטר. אם נחלק אותו לשלוש יצא 310 מטר. כלומר שיש לקחת מהפינה הדרום מזרחית כ310 מטרים בכדי להגיע לשער המזרח הממוקם מול מקום המקדש, אליבא דהכפו"פ. אם נמדוד כך, יצא סוף השליש הראשון מעט צפונה לשער הרחמים, וזה אי אפשר, כיוון שהשער שנתכוון לו הכפו"פ שהוא בשליש הראשון הוא דרומי לשער הרחמים. אפשר לדחוק ולומר שהכפו"פ לא דק. אולם כיוון דנחית לדיוקא לא ניחא לן לומר שלא דק.
אפשרות שניה היא לומר שהכפו"פ מדד מקצת אחרי אזור שער האריות (שער האריות דידן לא היה קיים בתקופת הכפו"פ, אולם נראה שהיה שם שער אחר, והעותמאנים כדרכם בנו על גבי הבניה הקדומה). דעת הרב בעז יעקובי שהכותל המזרחי המשיך לפחות עד לשער האריות, ואם נקבל את האפשרות הזו, יצא שהשליש הראשון יצא קצת דרומית לצכרא. והוא בטווח הטעות. וכדכתבינן.
ומ"מ ברור הדבר שאי אפשר למדוד ולהעריך על פי חומות העיר העתיקה של היום, שהן חומות עותמאניות, ולא הן החומות הממלוכיות שהיו לעיני הכפו"פ.
אך אם נרצה לאמוד קצת את הדרך בה הכפו"פ אולי ראה את חומות ירושלים אפשר להיעזר בציור הזה (מאתר הספריה הלאומית), אף שהחומות עות'מאניות:
בציור זה רואים את החומות העותמאניות, ובאמת כלל אי אפשר לדעת היכן מסתיימת חומת הר הבית ומתחילה חומת העיר. שכן שער האריות שלכו"ע נמצא מחוץ לאזור הר הבית, נראה בציור כתוחם את הר הבית ממש. אין אפשרות לדעת האם שאריות החומה הצד המזרחי אכן היו קיימות עד היכן שהן נמצאות היום, אולם מספיק שהן היו קיימות רק כחמישים מטר נוספים לאחר אזור שער האריות בכדי שהכפו"פ יתייחס גם אל קטע זה בחומה לצורך החישוב.
ועוד יש להעיר. הלא הכפו"פ לא נתכוון שנמדוד בדווקא את תחומי הר הבית 'המקודש'. כל כוונתו היתה לתת לנו נ"צ מדוייק למקום שהוא מול מקום המקדש. ממילא אין לו כל סיבה לתת לנו דווקא את הכתלים התוחמים את חראם אשריף. ובפרט כפי שהצעתי בס"ד, הוא בעצמו לא ראה בצד הצפוני כחלק מהר הבית (לא בגלל ההרחבה, שהוא לא היה מודע אליה), מפני שצד הצפוני נחרב. ולכן כל החלק הצפוני של חומת הר הבית, לפחות מאחר שערי רחמים וצפונה, אינו חלק מהר הבית לשיטתו, ולמרות זאת כללם בחישובו. הא קמן, שאין זה נפלא מצד הכפו"פ לכלול גם את חומות העיר בחישוביו. וכיוון שאין אנו יודעים היכן נפסקה חומת ירושלים בזמן הכפו"פ, אי אפשר להניח שהוא התייחס רק לחומת הר הבית כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
ועוד יש לסייע לפירוש זה ממה שכתב הכפו"פ: השער שקורין היום שער השבטים מדושן העפר שלפניו מחוץ לעיר, והוא לקרן מזרחית צפונית להר הבית, ושמא הוא מה שהזכיר ירמיה על תוספת העיר בגאלתינו השלישיה (לא, לט) וכל הדשן וכל השדמות, ורש"י (שם) פי' מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלם. ע"כ.
ויש שתי אפשרויות למה התכוון הכפו"פ בדבריו. או לשער השבטים הידוע משערי הר הבית, אשר שם מתפללים תפילת ערבית בסיבובי השערים בראשי חדשים. או לשער האריות, אשר גם לו קוראים הערביים שער השבטים (ברור שאין הכוונה לשער האריות הנוכחי, כי הוא עותמאני, אלא לשער קדום שהיה שם בזמן קדמון). ועתה ניחזי אנן, שאיך שלא יהיה, אינו מכלל הר הבית לפי הכפו"פ. שכן כתב 'ושמא הוא מה שהזכיר ירמיה על תוספת העיר בגאולתינו השלישית'. כלומר זה יהיה חלק מן העיר בבוא הגואל. אך ברור שאינו חלק מהר הבית. ואם כוונתו על שער השבטים, הנה ברור הדבר שאת רוב השטח הצפוני של מתחם חראם אשריף, לא ראה הכפו"פ כחלק מהר הבית. ומ"ש להר הבית, הכוונה שהוא השער התוחם את הפינה הצפון מזרחית, אך אינו חלק מהר הבית, כמפורש בדבריו.
ואם כוונתו לאזור שער האריות, ברור שהוא ראה את החומה מגיעה עד לשם, ועד לשם הוא חישב ממ"ש 'והוא לקרן צפונית מזרחית להר הבית', אף שברור היה לו שאין זו חומת הר הבית ממש. ואף יש לסייע לכך שהוא נתכוון לשער זה מכך שהוא אמר שהעפר שלפניו מדושן אל מחוץ לעיר, ושער זה פניו מפנה קדמה אל מחוץ לעיר והוא מדרון, אל שפך הדשן, משא"כ שער השבטים שבהר הבית. וגם אם אמרינן שהכפו"פ תיאר את ירושלים במבט ממזרח (כן נראה ממה שציין את קבר חולדה, ועסק בעיקר בצד המזרחי להתיר להתקרב עד הפתחים), הנה כי כן, גם את השער הזה הוא ראה בסקירה אחת בעמדו על הר הזיתים.
ועל כן, לפי זה שפיר יש לומר שהכפו"פ מדד מאזור שער האריות (הוא שער השבטים לפי זה), את כל אורך החומה, ואת האורך הזה הוא שיער וחילק לשלושה חלקים. ואף אם תאמר שעדיין אינו יוצא מדוייק, שכן המקום יוצא בכ30 מטרים דרומה מכיפת הסלע. זאת אומר ולא אכחד, כי כשם שבדעת הרדב"ז אמרתי שלא דייק מפני שהוא לא מדד בכלי מדידה מדוייקים, כן אומר על דברי הכפו"פ. ואף טווח הטעות בדברי הכפו"פ גדול יותר, כיוון שהוא מדד ממרחק רב יותר מאשר הרדב"ז. ולכן אין זה קשה^[15].
כתב הרב סילבצקי: יתירה מזו, תיאורו של יוסיפוס בקדמוניות היהודים מבסס את דברי הכפתור ופרח שהר הבית המקודש היה בדרום ההר, וכי החומה הדרומית של המתחם הקיימת היום תוחמת את הת"ק אמה על ת"ק אמה המקודשים. זה לשון יוסף בן מתתיהו בקדמוניות ט"ו – "את הגבעה הזו ביצר שלמה מלכנו הראשון בחכמה ובעמל רב בחלקים שמסביב לפיסגה מלמעלה, ומלמטה ביצרה החל בתחתיתה אותה סובבת תעלה עמוקה, בסלעים עצומים מהודקים זה לזה בעופרת. היא הלכה ותחמה חלק מה של הארץ וירדה לעומק באופן שלא היה קץ לגודלו ולגובהו של המבנה שנעשה ריבוע". דבריו של יוסף בן מתתיהו ברור מיללו כי שלמה המלך בנה את חומת הר הבית החל בתחתית ההר עד הפסגה ולא מעבר לכך. המקום היחיד בו נמצאת החומה בתחתית ההר הוא בכותל הדרומי בקרן המערבית ובחלק הדרומי של הכותל המערבי. שאר החומות בנויים על מעלה ההר ולא בתחתיתו. ע"כ דברי הרב סילבצקי. ולענ"ד, אין זו כוונת יוסף בן מתתיהו. ראשית בלשון שהביא הרב סילבצקי נכתב בהדיא: ומלמטה ביצרה החל בתחתיתה אותה סובבת תעלה עמוקה, בסלעים עצומים מהודקים זה לזה בעופרת ע"כ. ובאזור הכותל הדרומי אין תעלה עמוקה הסובבת. וגם מלשון 'סובבת' משמע שהיה זה מכל הכיוונים ולא רק מהצד הדרומי. ועוד גם לשיטת הרב סילבצקי קשה טובא, הלא אין חומה בתחתית ההר בצד הדרומי, שכן הר המוריה נמשך מחוץ לכותל הדרומי, כך:
כך שהאפשרות היחידה להעמיד את דברי הרב סילבצקי היא רק אם נאמר שכותל העיר העתיקה, הוא כותל הר הבית המקורי, ובזמן קדמון הקיף את כל השיפוע שסימנתי באדום. וזה אינו, כידוע.
ועוד כתב הרב סילבצקי שמידת הכותל הדרומי הינה 280 מטרים. ומידה זו עולה בדיוק מפליא עם שיעור האמה המתברר משערי הר הבית שהיא אמה בשיעור 56 ס"מ. וכך השיעור לשיטתו 500*0.56=280 מטר. והכותל הדרומי אכן זהו שיעורו. ואם כן, תמוה הדבר לומר שבצד הדרומי ישנה 'הרחבה' כביכול של הר הבית בעוד השיעור עולה הפלא ופלא עם שיעור ת"ק אמה. אלו דברי הרב סילבצקי בקיצור.
ועל כך יש להקשות טובא, הלא אין כלל ביטחון ששער ברקלי הוא השער הקדום של הר הבית, כלומר שהוא שער קיפונוס. ואם הוא מההרחבה של הורדוס, מנא לן שהורדוס היה מחוייב לשיעור האמה ההלכתי ולהסתדר עם ת"ק אמה. ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, הלא מי שיאמר לו יסתכן בחייו. ואם השער על עצמו לא מעיד, כיצד יעיד על אורך הכותל הדרומי.
ועוד, לפי מדידה של גוגל מפות, אורך הכותל הדרומי הוא 275 מטר. ואם כן השיעור של הרב סילבצקי לא אתי שפיר, אא"כ נרחיק את הכותל הדרומי 'המקורי' פנימה, ולפי זה על כרחין שהיתה הרחבה של האזור הדרומי, גם לפי שיטת הרב סילבצקי. שכן רק קרוב לרמה המרחק מתקרב ל280 מטר. ונפל פיתא בבירא.
אמת, ואפשר שהמידות של גוגל מפות אינן מדוייקות. אך מי שלא נכנס כיצד ידע לדקדק טוב יותר? אולם בשביל זה מדדתי גם את הבית שלי בגוגל מפות, ויצא מדוייק להפליא, ואין סיבה שלא לסמוך על כך.
ואם כן הוא, יוצא ברור שאין שום ראיה משיעור הכותל הדרומי לשיטת הרב סילבצקי שמקום המקדש בדרום היה.
ושו"ר שהרב סילבצקי ציין שהמדידה מתוך הר הבית הניבה תוצאה של 277 מטר. וא"כ גם לפי דבריו אין כאן אישוש של הת"ק אמה^[16].
ועוד קשה טובא על שיטת הרב סילבצקי. שאם כדבריו שלא היתה הרחבה בדרום, כיצד זה הישמעאלים בנו כמה מסגדים מתחת לפני האדמה לפני רבות בשנים, ועד עת אחרונים תחת שלטון ישראל. ועוד, הרי ידוע שמסגד אלאקצא נהרס כמה פעמים בעבר ברעידות אדמה עזות, בשונה מקובת אלצכרא, וזה מפני שהקובה נבנתה על הסלע כידוע, בעוד אלאקצא בקצה הדרומי לא נבנה על הסלע אלא על הקמרונות של הורדוס.
וגם אי אפשר לומר שמיד אחר אל אקצא היה מקום המקדש, מכיוון שבור המים מס' 8 נמצא כחמישה מטרים מתחת לפני השטח, והעלייה ממרתפי אלאקצה לרום המעלה במקום המקדש הדרומי של הרב סילבצקי, היא עלייה תלולה מאוד שלא מתאימה כלל להפרשי הגבהים מן המשנה. ועוד, שבשום מקום לא מוזכר שבנו את קה"ק על בור מים גדול מאוד, וכי כך בונים את קה"ק על המים?
♦

המגרעת

אחת ההתבססויות העיקריות של הרב סילבצקי על כך שמקום המקדש היה בדרום המתחם היא ההתבססות על המגרעת. וז"ל הרב סילבצקי: אם לא די בהתאמה המפליאה בדרום, הרי שגם בכותל המזרחי ישנו אישור כמעט מדויק לגודל האמה ולכך שת"ק האמה היו בדרום המתחם. מעט דרומה משערי רחמים, ישנה מגרעת בחומה. הכותל המזרחי מבצע תפנית בתשעים מעלות מזרחה ורק אח"כ כך חוזר לרדת דרומה עד הפינה הדרום מזרחית. לא מדובר בתפר אלא בשינוי תוואי ברור של הכותל שלמעשה מלמד על שני כתלים שונים בתוואי שונה לחלוטין. ע"כ. וכבר השיבו עליו רבים, ביניהם הרב עזריה אריאל שליט"א, שמגרעת זו היא מזערית ואינה מבטאת שום שינוי בתוואי הכותל המזרחי. וכן אין עדויות מן המגרעת והלאה על בניה יותר קדומה, כפי שהיה אפשר לצפות אילולי דברי הרב סילבצקי היו נכונים^[17].
המגרעת:
ואני הקטן אבוא בהערות מספר על עניין המגרעת.
כתב הרב סילבצקי כך וז"ל: אין כמעט מפה או ציור שאיננה מסמנת את המגרעת בבירור. ניתן לראות מבנים מבוצרים סביב נקודת החיבור באותה תקופה. ע"כ.
איני יודע לאילו ציורים נתכוון הרב סילבצקי בדברו. הציור היחיד שהביא ובאמת רואים בו כביכול את המגרעת בצורה מובלטת מאוד, הוא זה:
דעת לנבון נקל, שאין זו כלל המגרעת כפי שהיא לעינינו. המגרעת הנמצאת היום היא רק כניסה של 70 ס"מ מערבה. והמגרעת המופיעה בציור נראית יותר כמו שני מגדלי שמירה. גם מה שכתב שאין כמעט מפה או ציור שאיננה מסמנת את המגרעת בבירור יחד עם מגדלי שמירה סביבה. זאת לא ידעתי, אך הציורים שאני ראיתי לא מורים על כך כלל.
ואני התבוננתי בציורים נוספים באתר הספריה הלאומית. לדוגמא, בציור זה מהמאה ה17 המגרעת כלל לא קיימת. ובמקום המשוער של המגרעת יש שני מגדלי שמירה, ואולי המגרעת של היום הינה זכר לאחד מהם. ובודאי שאין נכון לומר שסביב המגרעת יש מגדלי שמירה. הכא יש מגדלים אך אין כלל מגרעת^[18].
בציור הבא, שהוא מוקדם לציור הקודם (מהמאה ה16), המגרעת נראית, אך היא הפוכה, כלומר אם ניקח את הכותל מדרום עד המגרעת נראה שהמגרעת יוצאת לכיוון מזרח, ולא פנימה לכיוון מערב, כפי שהיא היום. וגם מקומה אינו במקום שהיא נמצאת היום. והנה:
גם בציור השלישי הזה, שצוייר בין הציור השני לראשון שהבאנו, אין כלל זכר למגרעת:
ולכן ספק רב אם יש לסמוך על 'מגרעת' אשר היא לו נעלמה. ואפשר שיש איזה שהוא הכרח טופוגרפי או הגנתי למגרעת הזו, ולכן היא מופיעה בציורים המוקדמים. אולם בציורים המאוחרים משום מה נתייתר הצורך במגרעת זו, אם על ידי בניית המגדלים, ובין אם סתם כך. ולכן המגרעת נסתמה. או שהמגרעת הם הם המגדלים הללו המופיעים בשני הציורים, וכאשר חרבה החומה המזרחית ברעידת אדמה, לא בנו אותם מחדש, ורק תוואי החומה התעקם בגלל המגדלים ונוצרה המגרעת. ומ"מ כיצד אפשר לסמוך על מגרעת שלעיתים היא שם ולעיתים אינה שם. ואפשר שהמגרעת הנגלית לעינינו היא זכר לאחד מאותם מגדלי שמירה, והם חרבו באחת מרעידות האדמה שפקדו את ירושלים.
♦

חישוב מקום המקדש על פי המגרעת ודחיית דברי הרב סילבצקי

ועוד יש להעיר על דבריו. מדברי הרב סילבצקי יוצא שכשהכפו"פ מדבר על 'הכותל הזה המזרחי' כוונתו דווקא לת"ק האמות ההלכתיות, ולא לכל הכותל הנגלה לעינינו. והיו לאחדים בידו. שכן כתב וז"ל: ככל הנראה היה ברור לכפתור ופרח שזיהה את הת"ק אמה בדרום, שבנקודת שינוי התוואי נגמר הכותל המקורי ומתחילה התוספת, כפי שהדבר ניכר לעין כל מתבונן. כפי שכבר ציינו אורך הכותל המזרחי עד לתוואי שווה לאורך הכותל הדרומי, משום כך הוכיח הכפו"פ בצורה פשוטה שאין מדובר בכותל העזרה אלא בכותל הר הבית כיון שהוא ארוך מקל"ה אמה. מזו הסיבה מובן היטב מדוע לתת נקודת ציון של שליש הכותל מקרן מזרחית דרומית על מנת לתאר את מקום שער שושן, היתה פשוטה ביותר ומובנת ע"כ. כלומר שאת השטח מהמגרעת דרומה חילק הכפו"פ לשלושה חלקים, אלו הם דברי הרב סילבצקי, כדמותם וכצלמם.
ועל פי זה נקט הרב סילבצקי שהכפו"פ מדד ת"ק אמה מהמגרעת, שלדעתו היא הקצה הצפון מזרחי של הר הבית, דרומה, ואת השטח הזה חילק לשלוש חלקים. לפי זה יוצא כך. מהפינה הדרום מזרחית עד המגרעת יש כ280 מטר (והם כשיעור ת"ק אמה, כפי שאמר הרב סילבצקי). ואם נחלק את זה השיעור לשלוש, כדי ששער שושן יצא מול פני "ההיכל" אליבא דהרב סילבצקי, יוצא שהשער אמור להיות לא יותר מאשר 93 מטר מהפינה הדרום מזרחית. וכיוון שפתח ההיכל אמור להיות לכל היותר בסוף אותם 93 מטרים, והפתח נמצא באמצע ההיכל, יוצא אם כן, שחצי מהמקדש נמשך דרומה כ38 מטרים, והחיל עוד כששה מטרים (לפי אמה של 56 ס"מ שהרב סילבצקי חישב כאן). ולפי חשבון זה, יוצא שמהכותל הדרומי של הר הבית כותל העזרה יש כחמישים וחמישה מטרים. ומהכותל הצפוני של הר הבית המקודש עד כותל החיל יש יתר על מאה מטרים. וכיצד זה לפי הרב סילבצקי תתקיים המשנה של רובו בדרום, שהכפו"פ הביאה כדמותה וכצלמה וכפירוש הרמב"ם בסמוך^[19]?!
אמת שהקושיא נשארת גם אם מחשבים את כל אורך הכותל המזרחי. רק שלפי הרב סילבצקי החשבון יוצא ממש בלתי אפשרי^[20].
ועוד, כאילו כדי להוסיף קושי כתב הרב סילבצקי בהערה (מספר 39) שהתפר הדרומי בחומה המזרחית הוא שאריותיו של שער שושן, שהיה מכוון (אליבא דהכפו"פ) מול שער ההיכל. ועתה ראה גם ראה, כמה קושי הנראה לעיניים יש בדברי הרב סילבצקי. הלא לפי דבריו שער ההיכל לא יכול להיות יותר מ93 מטר מהפינה הדרום מזרחית, כדי ששם יהא שער שושן. והלא התפר אינו יותר מ 32 מטר בלבד מהפינה הדרום מזרחית. ואם תאמר שהכפו"פ לא אמר שהשער צריך להיות בסוף השליש. עדיין זה קשה, שכן היה צריך לתת סימן ברור יותר כמו 'בתחילת השליש'. ועוד, אם ירצה הרב סילבצקי לחבר בין הכפו"פ לבין "שער שושן" הזה, יצטרך לומר שמתחם המקדש יצא לחלוטין מתחומי הר הבית ומחומותיו, שכן רוחב חצי העזרה הוא יותר מ 32 מטרים^[21], ולפי דבריו משער ההיכל עד חומת הר הבית יש רק 32 מטרים. ואל תאמר שהרב סילבצקי לא נתכוון לאחד בין שני הנתונים שאינם ניתנים לאיחוד הללו, שכן הוא כתב בהדיא: שומה עלינו לבדוק, האם יתכן שזהו שער שושן, ואולי השער עליו דיבר הכפתור ופרח בשליש הדרומי של החומה. ע"כ. והלא לדברי הכפו"פ כל השערים מכוונים!
ואף ששם הרב סילבצקי לבו הטהור לחוסר ההיתכנות של פירושו, וכתב 'על פניו נראה שהדבר בלתי אפשרי'. אולם התירוץ שכתב שם לא יגהה מזור למה שכתב לעיל מינה. שכן בתרצו את שיטתו כתב: אולם ברמב"ם בפ"ז מה' בית הבחירה ה"ה ובסמ"ג מ"ע קסד כתבו שכוונת המשנה לשער נקנור ולא לשער שושן. ובאמת בפשט הגמ' ביומא ט"ז אפשר לומר שכל מה שאמרה הגמ' שאפשר לראות דרך שער המזרח את ההיכל זה רק בהו"א לדעת רבנן, ויתכן שגם זה רק באופן תיאורטי, אולם לר"א בן יעקב אין צורך בזה כלל, וע"כ אחר שהנמיכו את הכותל המזרחי כולו שוב אין שום משמעות למיקום שער המזרח, שהרי הכהן לא רואה דרך השער אלא מעל לכותל עכ"ל. אולם, זה יכון רק אליבא דהרמב"ם. אך בשיטת הכפו"פ שהרב סילבצקי ניסה להתאימה עם הממצאים בשטח, זה לא יתכן, שכן לדעתו גם שער שושן היה מכוון כנגד כל השערים האחרים.
ולפלא שלא שם לבו הטהור לכך, ששיטת הכפו"פ לפירושו לא מסתדרת כלל עם הממצאים הללו. והרואה יראה שכלל לא נתייחס לכך שלפי פירושו מקום המקדש עצמו (לא הר הבית, אלא העזרה עצמה!) יוצאת מתחומי הר הבית^[22]. ולפי זה יהיה איסור כרת (ולא לאו!) למי שרוצה לבקר בעתיקות הכותל הדרומי. ובודאי לשיטתו דס"ל שאיסור כרת יש לנכנס לחיל הפתוח לעזרה. וכיצד לא נתעורר להעיר בכך? ואין לומר שכתב זאת הרב סילבצקי רק בהוו"א, אך במסקנה לא נתכוון לאחד בין המציאות לבין דברי הכפו"פ, אלא רק בין הרמב"ם למציאות הנגלית. זה אינו, שכן אחר שכתב שהשער הנ"ל רחוק רק 32 מטרים מהפינה הדרומית, ואחר שכתב שאליבא דהרמב"ם השערים אינם צריכים להיות מכוונים כלל, ועל כן אפשר לומר שהשער הזה הדרומי הוא שער שושן. כתב הרב סילבצקי וז"ל: שמא זהו השער אותו זיהה הכפתור ופרח כשער שושן? ע"כ. אתה הראת לדעת כי עודהו מחזיק בתומתו, שהשער שמצא בסביבות התפר, הוא שער שושן אליבא דהכפו"פ. והדברים תמוהים עד מאוד, ואינם מסתברים לא בגמרא ולא בסברא, ואינם ראויים להיכתב. וזה חוץ מן הקושיא האלימתא כיצד יהיה רובו מן הדרום, אליבא דהכפו"פ והרמב"ם לפי שער זה. והמעיין יראה נכוחה שדבריו קשים עד למאוד.
ועוד, גם אליבא דהרמב"ם אין סיבה לומר כן. שכן כל מה שהכריחו לקחת את מקום המקדש דרומה כל כך, זה רק הפירוש שלו בדבר חלוקת הכותל המזרחי לשלושה חלקים. והכרח זה קיים רק בכפו"פ. אין שום סיבה להכריח את ההכרח הזה גם בדברי הרמב"ם, ללא כל צורך.
ובכדי לחזק את דבריו שזהו שער שושן, הקשה הרב סילבצקי שלשם מה היה צריך הורדוס לבנות שער למזרח, הרי לא היו שם בתים והעיר לא היתה שם. אלא ודאי השער הנמצא סמוך לתפר הוא שער שושן, המכוון לדברי הכפו"פ כנגד מקום קה"ק, ששכן כבוד באל אקצה.
ולענ"ד קושייתו אינה קושיא כלל. שכן, מנא לן שהורדוס לא עשה זאת בכדי להקל על הכניסה להר הבית במועדים בהם מיליוני עולים, היו עולים להר הבית. ושו"ב שאולי היה זה כבש לשער המים שבו היו מכניסים צלוחית מים של ניסוך בחג. ומבואר בנחמיה (ג כו): והנתינים היו ישבים בעפל עד נגד שער המים למזרח והמגדל היוצא: ע"כ. ומבואר ששער המים יוצא למזרח בפינת הר הבית, היכן שהמגדל יוצא, וזה מול שכונת הנתינים היושבים בעופל. ובמחקר נקראת קרן העופל הפינה הדרום מזרחית של הר הבית. ועי' במצודת דוד על אתר. והדברים ברורים^[23]. ואם כן כל דברי הרב סילבצקי בזה עלו בתוהו, דפשוט שיש מקום לומר שזהו שער המים. ועל פי זה אולי יצא לנו קצת חידוש, למה המשנה לא מנתה את כל שערי הורדוס. דאפשר שלא מנתה המשנה אלא שערים הנכנסים אליהם רגלית ללא מדרגות, אך שער המצריך מדרגות לא מנתה אותו המשנה, דאינו שער אלא עליה. אתה הראת לדעת כיצד בקלות יש לדחות את רובי דבריו.
♦

הראיה מאבן הפינה

בנוגע לאבן הפינה, אשר שם עמד אחד הכהנים להכריז על בוא השבת. הנה בודאי שמציאות אבן זו בצירוף דברי יוסף בן מתתיהו מסייעים לרב סילבצקי. אולם עדיין לא איפרוק מחולשא. שכן יב"מ כותב: שהמגדל הרביעי נבנה על לשכות בית המקדש. והלא גם לפי הרב סילבצקי אין זה ממש על לשכות בית המקדש ממש, אלא בפינת הר הבית. ועל כרחין לומר שכוונתו שפינה זו היתה הקרובה ביותר ללשכות הכהנים. שכן אחר הרחבת הורדוס, הצפון נתרחק מאוד, דרום מזרח לעולם היה רחוק, ולכן הפינה הכי קרובה ללשכות הכהנים היא הפינה הזו. ולא שאני חושב שיב"מ ס"ל כדעת רבי ואבא שאול דעל היינו על-בסמוך. אלא כיוון שיש קושי ודוחק (בפרט לפי דברי יב"מ גופיה שמקום המקדש היה בראש ההר, ולעולם הצד הדרומי לא היה בראש ההר), אין זה נפלא ורחוק לומר כן.
ועוד בה, הלא את אותן התקיעות היו תוקעים עוד בזמן החשמונאים, קודם הרחבתו של הורדוס, ואז בודאי שהיה זה קרוב יותר ללשכות המקדש. ואפשר שלכן לא דקדק יב"מ לכתוב שהמקום נתרחק, שכן בין קודם ההרחבה ובין לאחריה, היתה משמשת לאותו שימוש^[24].
כתב עוד הרב סילבצקי כי אין להסתמך על הראיות הטופוגרפיות הקיימות היום בכדי לדקדק היכן היתה אבן השתיה. וזה מפני שאפשר ששינו את פני השטח וחצבו בהר הבית.
והרי אנו יודעים שטורנוסרופוס חרש את ההיכל והרי כתוב בתהילים ערו ערו עד היסוד בה. זהו תורף דבריו. אולם לענ"ד הדברים קשים לומר שחרשו את סלע האם, ללא שום צורך אין בזה טעם^[25].
ועוד בה, הלא ההיכל הוא מקום בנוי, ולא היה הסלע גלוי בתוך ההיכל אלא מרוצף היה. ואף היכן שלא היתה ריצפה היה חול והאבן מתחתיו כדאיתא בסוטה. ואם כן כשחרש את ההיכל, אין הכוונה שהביא פרים וחמורים להפוך את סלע האם, אלא חרש את ריצפת ההיכל (שגם זה קשה מאוד לבהמות משא כאלו), ולא הפך את סלע האם. ואין כל סיבה להניח שסלע האם נחרש גם הוא.
עוד בה, מהפסוק בתהילים המתייחס לחרבן בית ראשון, אך נכון להיאמר גם על חרבן בית שני בפרט לפי זיהוי חז"ל את הרומאים כבני אדום, אין כלל ראיה. בפסוק כתוב 'ערו ערו עד היסוד בה'. בכל התנ"ך המונח 'יסוד' בבניה מדבר על דבר ששמים, ולא על הדבר ששמים עליו. כלומר על גבי סלע האם מניחים את היסוד. ואם כן מטרת המערערים היתה לערער את מעשה ידי האדם את ההיכל, ולהחזיר את מקום המקדש להיות מקום טרשים וארץ ציה. כלומר לא היתה להם כל מטרה שהיא לערער את האבן. וכלל לא בטוח שהם ראו איזו חשיבות באבן בכדי שהם יערערו אותה. וכן הוא בירושלמי: אבל אנו פעפענו את הכתלים [תהילים קלז ז] האומרים ערו ערו עד היסוד בה ע"כ.
וכתב לדקדק שלפי חלק משיעורי האמה אין השיעור יוצא מכוון, דאז הסלע יבלוט באמצע עזרת הנשים ועוד כהנה דקדוקים. הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, אולם זאת אומר ולא אכחד, יש חילוק מאוד גדול האם אנו באים להתיר עליה להר הבית, או שמא אנו באים להקריב בפועל קרבן ולהסך לו נסכים. שכן אם על פי החשבונות הללו היינו באים להקריב קרבנות, אכן צודק הרב סילבצקי שיש לכוון את המידה עד מאוד. אולם כיוון שכל הדיון הוא על העלייה להר בית ה', ולצורך כך די לחוש לחומרא לשיטות המרכזיות בהלכה (ולא להמציא שיטות ופקפוקי פקפוקים העומדים כיפין על גבי כיפין). די בכך שנחוש לכל שטח האבן ולכל הכיוונים, וגם אז אם נמדוד קפזקלה אמות מהאבן (ולא מכותל העזרה כפי שאמור להיות) עדיין יישארו יותר מ5 מטר להליכה צמודה לחומה, לאחר ניכוי החיל. ועי' לקמן בסמוך.
♦

התכתבותי עם הרב אב"י סילבצקי שליט"א

ובראותי כל אלה דברים הדברים, אמרתי כי לא יתכן שהגאון הרב סילבצקי, אב"יר ישראל טעה באלו העניינים, וכתבתי לו שלא זכיתי להבין את רובי דבריו. והוא נטה אליי חסד, ושלח לי כתבו, וז"ל: המרחק בין רמת הצכרא בכיפת הסלע לכותל המזרחי הקיים הוא 186 מטרים על פי מדידות חיל ההנדסה. ניתן לראות זאת גם היום בגוגל. איננו יודעים מה היה העובי המקורי של חומת הר הבית, אולם יודעים אנו שהיו סטווים בצד המזרחי של הת"ק אמה כפי שאומרת הגמ' הר הבית היה סטיו לפנים מסטיו. יוספוס פלביוס מתאר את הסטווים שהיו סטווים כפולים (דיופלין) וכותב שרוחב הסטווים הכפולים היה 30 אמה בכל רוח (למרות מה שכתב יוספוס במלחמות יש שרצו לדקדק מקדמוניות שבמזרח הרוחב היה פחות מכך וכדלקמן). כדי לחשב את המרחק מכותל קה"ק המערבי ועד סוף הסורג, נצטרך ראשית להפחית את מה שנמצא ממערב קה"ק בחשבון קפ"ז. כותל ההיכל (6 אמה) התא (6 אמה) כותל התא (5 אמה) ואחורי בית הכפורת (11 אמה) סה"כ 28 אמה. קפ"ז – 28 = 159. כעת נוסיף את אורך עזרת נשים – 135 ונקבל 294 אמה. אולם כאן שגו רוב המחשבים. כיון שעוד לפני תוספת החיל והסורג שנדון ברוחבם המדויק לקמן צריך להוסיף את רוחב חומת העזרה היכן שהיה שער ניקנור ואת רוחב חומת עזרת נשים. לפי חנוכת הבית רוחב חומות העזרה היו חמש אמות, ולפי המהרימ"ט 6 וחצי אמה לפחות. כך שיש להוסיף בין עשר ל13 אמה לפחות.
רוחבו של החיל היה עשר אמה (כשיטת רש"י ועוד). אולם עיון מדוקדק מגלה שבהכרח רוחב החיל עצמו עם המדרגות בהכרח היה יותר מעשר אמות והגיע לכל הפחות ל16 אמה. בנוגע לחיל אומרת המשנה – "ו12 מעלות היו שם". אך המשנה איננה מפרטת היכן בדיוק היו המדרגות ואם היו כלולות באותן עשר אמות החיל או לא. יוספוס פלביוס במלחמות (ה' ה') מתאר שהמדרגות הובילו לשטח החיל שהיה רחב עשר אמות. חיל אם כך היא החומה הנמוכה הצמודה לחומה הגבוהה שיורדת בסופה בשיפוע כפי שאנו מכירים ממבצרים וחומות עתיקים. בבית המקדש במקום השיפוע היו מדרגות. זהו שכתוב "ויאבל חיל וחומה". החיל היה חומה קטנה מחוברת לחומה הגדולה. על כל זאת כבר עמד הרב קורן שליט"א והרחיב בספרו "ועשו לי מקדש". ובאמת כדברי יוספוס פלביוס פירשו הקדמונים על הגמ' בפסחים פ"ו – "ויאבל חל וחומה שורא ובר שורא". יעויי' שם ברבנו חננאל שפירש - חומה שוה בקרקע עזרה כגון בר שורא והוא החל שעושין החל נמוך והחומה שחוץ ממנה גבוהה וזה נקרא חל וזו נקראת חומה וכן פירש ברש"י שם ובתוי"ט במידות פ"ב מ"ג. אם כן הצורה המדויקת והמציאות של החיל כפי שתאר יוספוס פלביוס וכפי שעולה מפירושי הראשונים הוא שהנכנס מצד מזרח קודם כל עולה ב12 מעלות ורק אח"כ נכנס לשטח החיל שהיה רחב עשר אמה. מעלות החיל בצד המזרחי שהיו ברוחב 6 אמות קדמו לעשר אמות החיל. בנוסף לכך הסורג עצמו תפס מקום מינימלי של 4 אמות, גם אם נכלול את הסורג עצמו עליו היו שלטים מאבן שנמצאו בתוך ד' האמות.
אם נחשב מעתה את מידות המקדש המציאותיות המינימליות הכוללות את עובי החומות, את החיל ואת הסורג מן הסורג המזרחי ועד לקצה המערבי של קה"ק, נקבל ממזרח למערב – 4 אמות – סורג, 16 אמה – חיל, חומת עזרת נשים – 5 אמות, עזרת נשים – 135, חומה שבין עזרת נשים לעזרת ישראל – 5 אמה, העזרות וההיכל עד קצה קה"ק – 159 אמה. סה"כ – 324 אמה.
באמה בת 56 ס"מ סה"כ 181.44 מטרים ובאמה בת 57.4 סה"כ 185.976 מטרים. נזכור שהמרחק מן הכותל המזרחי הקיים היום לצכרא הוא 186 מטר. נותרו בין 2 וחצי ס"מ ל4 וחצי מטר להר הבית בצד המזרחי. ועוד לא חישבנו את מקום הסטווים בצד המזרחי של הר הבית שעל פי יוספוס פלביוס רוחבם היה 30 אמות.
את כל זה חישבנו באם המקדש עמד במקביל לכותל המזרחי הקיים. אולם אם נטה את המקדש ונציב אותו מכוון לרוחות השמיים כפי שאכן היה עפ"י הירושלמי בעירובין הרי שהפינה הצפון מזרחית פוגעת בכותל החומה המזרחי ובאם הסלע היה במערב קה"ק המקדש יוצא אף מעבר לחומה. שלא לדבר על שיטת הרא"ש המציב את הלשכות מחוץ לעזר"נ.
שרטוט עזרת נשים והלשכות כפי שמתוארים על ידי חז"ל – כל לשכה 40 אמה על 40 ועזר"נ 135 אמה על 135 אמה. ואחריהם החיל והסורג. נמצא שקצה החיל והסורג מתנגשים בחומה המזרחית הקיימת היום. התוספת המציאותית באדום. (הרב זלמן קורן שליט"א שינה את גודל עזרת הנשים ואת גודל הלשכות למרות המידות המפורשות במשנה על מנת לנסות לסדר את הדברים עם המציאות). עכ"ל הרב סילבצקי.
♦
כלומר, דבריו מתבססים על כמה סמכי קשוט לדעתו:
א. שיעור החיל – לדעת הרב סילבצקי שיעור החיל היה בין 16 ל17 אמות.
ב. שיעור הסורג – שיעור הסורג היה ארבע אמות.
ג. הנחה שגם במזרח היו סטווים.
ד. הנחה שכתלי המקדש היו באזור 5-6 אמות.
וכאשר עיינתי הדק היטב היטב הדק, בדברי קדשו, חזיתי בהון כמה מילי דתמיהי, ואכתבם דבר דבור על אופניו.
זה יצא ראשונה. כתב הרב סילבצקי כי החיל היה יתר על עשר אמות. ובמקום שיעור של 5.6 מטר אנו צריכים לחשב 16 אמות, שהן כמעט 9 מטרים, ונסתמך בזה על דברי יוסף בן מתתיהו כנגד דברי חז"ל המפורשים. אך מלבד זאת, המעיין בדברי הרב סילבצקי יראה שהוא, ישמרהו ה', אינו מחליט דבריו. שכן הוא כתב שיש להוסיף 6 אמות על עשר, מחמת דברי יב"מ. אך כאשר מעיינים בדברי יב"מ עצמם רואים שהוא כתב שיש 14 מעלות, שוב נגד דברי חז"ל שאמרו שיש 12 מעלות. וקצת תימה, שאת תוספת שיעור המדרגות על שיעור החיל, לקח בשתי ידיים מדברי יב"מ, אך את תוספת המדרגות עצמן לא זכר ולא חישב בדברו.
ואחר זאת, יש להעיר על דבריו עצמם, שכתב ש-'מעיון מדוקדק' עולה שהמעלות היו בנוסף על רוחב החיל, וכך התרחב החיל מעשר אמות ל16 אמות. אולם אנא עבדא לא זכיתי להבין כיצד דקדק זאת מרבנן קמאי, והיכן התבצע זה העיון המדוקדק. שכן מדברי כל הראשונים נראה שהם פירשו את ההלכה כפשוטה, שרוחב החיל כולל המדרגות, לא עלה על עשר אמות. שכן, רש"י ביומא ט"ז לא כתב אלא שהמדרגות הן מכלל העשר אמות וז"ל: לפנים - מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא חיל. ושתים עשרה מעלות היו - באותן עשר אמות שההר מגביה מן הסורג עד שער עזרת נשים, רום כל מעלה ומעלה חצי אמה, הרי שעלה קרקע עזרת נשים שש אמות. ע"כ. וכ"ן מדברי התוס' רי"ד שם, שכתב שהאויר היה עשר אמות. וכ"כ הרא"ש בפירושו למשנה וז"ל: וי"ב מעלות היו בחיל ע"כ.
ועוד בה, מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה עולה שכל כולו של החיל הוא רק המדרגות. כלומר, שאליבא דהרמב"ם רוחב השטח שאחר החיל (שהוא מעין חומה) אינו כי אם 6 אמות ותו לא. ועל פניו, גם הערוך שנקט כהרמב"ם יסבור שהשטח הנ"ל הוא 6 אמות, ואם נאמר שעובי החומה היה כארבע אמות, גם בדעתם לא נגיע ליותר מעשר אמות.
וכדעת זו ש6 האמות של המדרגות הן הנה מכלל עשר אמות החיל, כן עולה מדברי המאירי (יומא שם).
וגם מה שדקדק מדברי התוספות יו"ט דס"ל כדברי יב"מ שקודם כל היו המדרגות ורק לאחר מכן היה החיל. על פניו לא טוב פת'ר. דהתוספות יו"ט מבאר שם לפי שיטת הרמב"ם שהחיל היה חומה גבוהה, ולא נחית כלל לשיעור רוחב החיל^[26]. וגם לפי שיטה זו, לא כתב אלא וז"ל: מ"מ למדנו שהחיל שבכתוב הוא מבפנים לחומת העזרה סמוכה יותר לקרקעית העזרה ע"כ. כלומר שהחומה ההיא שהזכיר הרמב"ם נמצאת סמוך מאוד לחומת העזרה (ומפשט לשון התוספות יו"ט משמע שחומת החיל הזו נמצאת בתוך העזרה, וממילא שיעורה נמדד בכלל שיעור העזרה), וממילא כבר אי אפשר לתלות שהתוס' יו"ט ס"ל כיב"מ כלל. ומ"מ בסו"ד נקט התוס' יו"ט שהחיל אינו חומה כלל אלא שטח, וממילא השטח הוא כפי שיטת שאר הפוסקים בין 6 ל10 אמות ותו לא.
כך, שהניסיון לדקדק מדברי הראשונים, ששטח החיל היה כט"ז אמות, על פניו הוא לא נכון.
ועוד יש להעיר על דבריו, שממה שהביא מן הראשונים שפירשו שהחיל היה חומה קטנה, אמת נכון הדבר, וידוע שהיא שיטת הרמב"ם וזו אינה צריכה לפנים. אולם כמ"ש אין זה כלל נוגע לשאלה האם החומה היתה לפני המדרגות או לאחריהן. הרי הרב סילבצקי כתב שהחיל היה חומה קטנה המחוברת לחומה הגדולה, והוא החיל, ולפי זה החיל הוא חומה, ושיעור עשר אמות הוא בגובהה, כדברי הרמב"ם. ומיד לאחר מכן כותב הרב סילבצקי: אם כן הצורה המדויקת והמציאות של החיל כפי שתאר יוספוס פלביוס וכפי שעולה מפירושי הראשונים הוא שהנכנס מצד מזרח קודם כל עולה ב12 מעלות ורק אח"כ נכנס לשטח החיל שהיה רחב עשר אמה. ע"כ. ושביק מר להימנותיה, וכאן הוא מפרש שהחיל הוא שטח ולא חומה. ודברי הרב סילבצקי אינם מוחלטים אצלו עצמו. וגם מן התרשים שהביא הרב סילבצקי מדברי הרב קורן לא הבנתי מה רצה הרב סילבצקי לדקדק, הרי אין שם חומה קטנה המחוברת לגדולה. ואין שם אלא שהמדרגות קודמות לשטח המיושר וכדברי יב"מ. וכפי הנראה מהתמונה הרב קורן נקט שהיו י"ד מעלות, וזה בודאי כדברי יב"מ ודלא כחז"ל. ואנו אין לנו שיור אלא התורה הזאת, וכיצד נדקדק מדברי יב"מ, דדבריו סתרי לדברי חז"ל (ומה גם שיש לתרץ סתירה זו בפשיטות ועי' לקמן בס"ד).
ואם תאמר, הלא הא איכא גבן את יוסף הכהן הסופר המהיר, אשר השאיר עמו ברכה בכתובים. הנה אף אני אענה חלקי שברכתו אינה שלמה. וקודם אעיר בדבר הניסיון לדקדק מדברי יוסף בן מתתיהו. הניסיון לדקדק מדברי יב"מ כאילו מדובר בטקסט של חז"ל, אינו נכון והיא לא תצלח. מהסיבה הפשוטה שיוסף בן מתתיהו, בניגוד לחז"ל, לא נתכוון לדקדק עד לפרטי הפרטי הקטנים. כלומר, שלמרות שכוונתו היתה לתאר את המקדש כפי שראו עיניו, ואכן על פי רוב המקדש שהוא מתאר עולה בקנה אחד עם מסכת מידות (בדברים שאינם קשורים לבניין הורדוס), עדיין ההסתמכות שלנו בעניין הפרטים צריכה להיות על דברי חז"ל. שכן יב"מ לא נתכוון, בכתב הנשתוון, לתאר לעם לא אלמן, את המקדש הנטמן, להלכה ולמעשה, אלא לתאר את שראו עיניו. וכשם שהמקדש המתואר אצל פלביוס אינו ת"ק על ת"ק אמה, ואינו קשה כלל על דברי חז"ל. אם כן, לא ייפלא שנעשו עוד שינויים במקדש הורדוס, שלא באו בכתובים במשנת מידות. אך בודאי שמה שקובע להלכה זוהי משנת מידות ולא דברי פלביוס. ואף אם נאמר כדברי הרב סילבצקי, שרוחב החיל אכן היה רחב יותר, הרי זה יגהה מזור רק למקדש הורדוס, ולא למקדש ההלכתי של מסכת מידות^[27]. ולעולם אימא לך שהחיל במקדש החשמונאי היה כפי משנת מידות, ותו לא מידי.
אשר על ידו השני. כתב הרב סילבצקי וז"ל: בנוסף לכך הסורג עצמו תפס מקום מינימלי של 4 אמות, גם אם נכלול את הסורג עצמו עליו היו שלטים מאבן שנמצאו בתוך ד' האמות. ע"כ. וכאן הבן שואל, זאת מנא ליה להרב סילבצקי? מנא לך שהסורג היה בעובי של לפחות 2 מטר? הלא בין לפי חז"ל שהסורג היה גבוה עשרה טפחים, ובין לפי יב"מ שהיה גבוה ג' אמות, אין צורך בעובי של שתי מטר (ומעלה!) בשביל חומה בגובה של אדם. וגם בפסקי תוס' איתא: הסורג גבוה עשרה טפחים כעין סריגי חלונות ולא היה קדוש כי אם הר הבית: ע"כ. וכן נקטו הרא"ש והרע"ב, שהיה עשוי נקבים נקבים. ולדבריך, לאיזה צורך היו צריכים לנקוב בחומה שעוביה ארבע אמות?
וכיוון שכך, כבר כעת אפשר לומר, שאין שום הכרח לקבל את דברי הרב סילבצקי בדבר הרחבת החיל, ובדבר הרחבת הסורג. הרחבות אלו מרחיבות את השטח האסור בכניסה ב5.6 מטר, כלומר בעוד עשר אמות נוספות. ועל פניו היה לחז"ל לומר זאת בהדיא שהשטח אסור בכניסה, מהקצה החיצוני של הסורג עד עזרת נשים הוא ברוחב של עשרים אמה (ואולי אף יותר). ולכל זו התוספת אין אפילו רמז דק בדברי חז"לכו.
והטור השלישי. הרב סילבצקי כתב,^[28]אחר שחישב את מידות המקדש המנופחות: 'ועוד לא חישבנו את מידות הסטווים בצד המזרחי בהר הבית שעל פי יוסיפוס היה רוחבם 30 אמות' עכת"ד. ולענ"ד כבודו מקפץ על ההרים. הרי פלביוס כותב בפירוש שאגריפס סירב לבנות את הסטווים המזרחיים (קדמוניות כ, ט, ז). וכיוון שכך אין לנו מופת חותך לידע ולהודיע והיוודע, האם גם הסטווים של ימי החשמונאים היו ברוחב 30 אמה. וכנראה הרב סילבצקי מסתמך על סתימת דברי חז"ל שנראה מדבריהם שהר הבית היה מוקף בסטווים^[29]. אולם כבודו מזכה שטרא לבי תרי, מצד אחד מסתמך על פלביוס לגבי רוחב הסטווים, ומצד שני חולק על פלביוס שנקט שלא היו סטווים במזרח (שכן הכא אנו עוסקים במזרח), ועל כן דברי הרב סילבצקי צע"ג אצלי.
ומונח רביעי, כתב הרב סיבלצקי שכותלי המקדש היו ברוחב 5-6.5 אמות, לכל היותר כ3.6 מטר. ואם נוסיף את רוחב כותל עזרת הנשים המזרחי ואת כותל שער ניקנור לחשבון יוצא שיש להוסיף עוד כ-7.3 מטר לחשבון, לפי אמה של 56 ס"מ. כך שבשיקלול כל התוספות שהוסיף הרב סילבצקי יש לנו עד כ13 מטר תוספת על דברי חז"ל.
אולם שאלתי את ידידי הרב הראל דביר שליט"א, איש הר הבית, ואמר לי כי אין ידיעה ברורה מה היה רוחב כתלי המקדש. וגם במשנת מידות לא נתפרש עובי הכתלים. וחשבתי לפרש שאולי כתלי המקדש היו בכלל מידות השטח. שכיוון שעובי הכתלים כלפנים, ממילא שיעור השטח נמדד משם. ואף שאין בכך הכרח, מ"מ אין זה נפלא כ"כ. וגם אם אין לומר כדברי, מ"מ אין סיבה להניח דווקא שהיה עובי הכתלים 6.5 אמות, ולא 5 אמות.
ועוד יש להעיר על דברי הרב סילבצקי שליט"א. הלא עסקינן הכא בשיעור החיל ועזרת הנשים, שאיסור הכניסה אליהם הוא מדרבנן. וכדקיימא לן בכל דוכתא ספק דרבנן לקולא. והלא אין אלו החששות שכתב ברורים אצלו, ולא הוכיח בדברים הללו למעלה מכל ספק, אלא ספוקי מספקא ליה. ואם כן אפילו לדידיה, יש להקל בזה מחמת ספק דרבנן לקולא. ועוד הוספתי בכתבי שכתבתי לרב סילבצקי כך: ובפשטות איכא גבן כמה ספקות שיש לצרף בשביל להקל. ראשית, כל זה השיעור הוא דווקא אם אנו מודדים באמה של חזו"א (כל המדידות הכא נעשו באמה שהינה 60 ס"מ). אולם די לנו אם ננקוט באמה של הגר"ז קורן, שרווח והצלה יעמוד ליהודים יותר. שכן אם נכפיל שכ"ב אמות ב0.574 יצא 184.828 מטר. ונחסר 202-184.828=17.172. ואם משיעור זה נחסר את החיל, יצא יותר מ11 מטר מחוץ לחיל שניתן ללכת שם בבטחה. ואף אם נחשוש לשיטת הרב סילבצקי ונאמר שהחיל היה באזור 9 מטרים ונוסיף עוד 2 מטרים לעובי הסורג, יהיו יותר מ6 מטרים להליכה בטוחה. זהו ספק ראשון. ולפי שיטת הגר"ח נאה יהיה אפילו יותר. ואם נתעלם מרוחב הסורג של הרב סילבצקי ונוסיף במקומו את עובי הכתלים, עדיין יהיה יתר על 5.5 מטרים להליכה צמודת חומה. ובאמת נכון הדבר שאם מחמירים את שתי החומרות, לא יהיה מקום ללכת. אולם היה נכון להחמיר בדבר זה אם הדברים היו ברורים וחלוטים. אך כל עוד שאין הדבר ברור וחלוט, על פניו אין מקום להחמיר, בודאי בדרבנן.
ספק שני, הלא נחלקו רבותינו אם קדושת החיל ועזרת הנשים קיימת גם לאחר החורבן. שלדעת הרדב"ז אין הקדושה קיימת, ומדברי הרמב"ם והכפו"פ נראה דס"ל שגם קדושת עזרת הנשים קיימת גם היום. ומ"מ בודאי ראויה שיטת הרדב"ז להצטרף לספק.
ספק שלישי, הלא איכא גבן את שיטת הריצב"א שאבן השתיה היתה במזרח קה"ק, וממילא מקום העזרה נתרחק יותר מערבה.
וגם יש לצרף את שיטת הראב"ד, אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא.
ועל כן כיוון שרבו כמו רבו הספקות כאן, ועסקינן במילי דרבנן, בודאי שיש להקל בזה. וגם לשיטת הרב סילבצקי שקדושת החיל לעניינים מסויימים היא מה"ת. הנה גם זה אין לחשוש אליו. שכן גם הרב סילבצקי לא אמר אלא היכא שפתוח בהדיא לקודש, אך הכא החיל הרי פתוח לעזרת הנשים שהיא מד"ס.
וגם מה שכתב הרב סילבצקי שאין להתייחס לכך כאל ספק דרבנן רגיל, אין נכון כאן, שכן כיוון שאנו מנועים על ידי המלכות מלברר ספק זה, חשיב כספק חסרון ידיעה לכל העולם, וכבר האריך בזה הרב עזריה אריאל בתשובתו הרמת'ה^[30].
♦

קושיית הרב סילבצקי – אמאי הכפו"פ לא מזכיר את קובת אלצכ'רא כנקודת ציון?

וניהדר אנפין לדברי הרב סילבצקי במאמרו 'נכון יהיה הר בית ה". כתב הרב סילבצקי בדיון בדברי הכפו"פ וז"ל: מדוע אין הוא מזכיר בפשטות את כיפת הסלע כמראה מקום על פיו נוכל לדעת היכן שער שושן, ובמקום זאת נזקק לחלק באופן תמוה את חומת העיר המתחברת עם כותל הר הבית עכ"ל. על כך יש כמה תשובות. ראשית, התשובה הפשוטה היא שמטרת הכפתור ופרח הרי היתה לציין עד היכן אפשר להתקרב לכתלים. וכאשר האדם עוזב את מרומי הר הזיתים וירד לעמק, הוא כבר לא יראה את הצכ'רא, כיוון שהחומות וההר עצמו יסתירו אותה ממנו, וכיצד ידע להגיע עד המקום? והלא המקום הוא בכותל המזרחי. ואם היה נותן את הצכרא כנ"צ, הרי זה לתלות תניא בדלא תניא. כיוון שאי אפשר להגיע עד השערים הנ"ל בהסתמך על הצכרא שכן אין רואים אותה מן העמק. זו התשובה הפשוטה.
אולם ניתן לומר באופן נוסף, אם נתבונן בתמונות הבאות (מגוגל מפות):
הרואה יראה נכוחה שאף ששתי התמונות מתארות את אותו שטח (בשתי התמונות מופיעים כיפת הסלע ושערי רחמים), מ"מ הפרופורציה בין שערי רחמים לצכ'רא והכיוונים אליה משתנים מאוד. יש כאן מין אשליה אופטית, ולכן הכפו"פ לא יכל לתת את הצכ'רא כנ"צ. והדברים פשוטים ושניהן אמת. וממילא נפלה קושייתו של הרב סילבצקי. ומקושיא לא מתים וגם לא בונים בניינים.
ועוד בה, גם לפי הרב סילבצקי על כרחו לומר כפי התירוצים הללו. שכן הלא לפי פירושו בדברי הכפו"פ מקום המקדש יוצא קצת צפונית לכותל הצפוני של אל אקצא, ואם כן, אליבא דהרב סילבצקי היה לכפו"פ לומר כך: "ומקום מקדשנו כמטחוי קשת צפונית לבית מרגז הישמעאלים הנקרא אל אקצא בלשונם". אלא ודאי לא נתכוון לתת נ"צ בתוך ההר, שהן נסתרות בשל החומות ובשל הטופוגרפיה.
♦

דקדוקי הרב סילבצקי בשיטת הר"ש והרא"ש ודחיית דבריו

הרב סילבצקי הביא את פירוש הרב שמעיה והרא"ש במסכת מידות שרובו מן הדרום מתייחס לכך שהלשכות היו בדרום הר הבית. וכתב לפרש בדעתם שהלשכות היו נמשכות דרומה הרבה, וכיוון שאין אנו יודעים עד כמה היו נמשכות ממילא אין אפשרות להיכנס להר הבית, מבלי לדרוך במקום ספק העזרות. אולם הנה מלבד שרוב המפרשים נקטו כרמב"ם בעניין רובו מן הדרום, נראה שבגוף פירושו לדברי הראשונים לא צדק הרב סילבצקי.
ז"ל הרב שמעיה: הר המוריה שעליו הבית בנוי, רובו מן הדרום, רובו של בניין בדרום ההר, שבדרום ההר היה רוב תשמיש העזרה. ע"כ.
ראשית, הרב שמעיה כלל לא דיבר בהדיא על לשכות, אלא על תשמיש העזרה. וקובע הרב שמעיה שרוב תשמישי המקדש היו בצד הדרומי. וממילא גם הלשכות ('בניין') היו רובן בדרום. ואין הכוונה שהן היו נמשכות בצורה לא פרופורציונלית לדרום. אלא שרוב השימוש, ואף רוב הלשכות המשמשות את המקדש היו בדרום המקדש. בצד הדרומי של הר הבית, כלומר בצד הדרומי של העזרה, ולא בקצה הדרומי של הר הבית באזור אל אקצה.
וגם מלשון הרא"ש אין כלל ראיה לפירוש הרב סילבצקי. שכן כך כתב הרא"ש: רוב בנין הלשכות היו בדרומו של ת"ק על ת"ק אמה והיינו דכתיב ביחזקאל וגו' שהיה מבונה הבנין עליו מנגב ע"כ. וגם הרא"ש כוונתו כמו דברי הר"ש (והם מקורו), שהלשכות היו בדרום הת"ק אמה, כלומר בשטח הר הבית שמדרום לעזרות ובצמוד אליהן, ולא מצפון.
ואבאר זאת בציור, הטרפז הוא הר הבית, המלבן הוא מקום המקדש:
כוונת הרא"ש לומר שהלשכות היו בצד הדרומי של הת"ק אמה, כלומר לאורך הכותל הדרומי של העזרה, המלבן בצד הדרומי, וזו הכוונה בדרום הת"ק אמה. דהיינו בצד הדרומי של הת"ק אמה. ופשוט. ואין כוונתם כלל לפלפול שעשה הרב סילבצקי בדבריהם. וגם אין סיבה לדחותם מהלכה, שכן הם כלל לא נתכוונו לחלוק על הרמב"ם.
ועוד, בודאי שיש לתת עדיפות לפירוש הרמב"ם והכפו"פ שראו את מקום המקדש בעיניהם, והרמב"ם אף נכנס להר הבית, מאשר לדברי הר"ש והרא"ש שלא ראוהו.
ולא זו אף זו יש להעיר, שלדעת הר"ש והרא"ש אין כלל הגבלה מלהעמיד את המקדש במרכז ההר. דהא הסיבה שהזזנו את המקדש מהמרכז "האסתטי", הוא בגלל פירוש הרמב"ם (העולה בקנה אחד עם הטופוגרפיה של ההר). אולם לשיטת הר"ש והרא"ש אין כלל סיבה לומר שהמקדש לא עמד באמצע ההר. ואם כן הוא ניחזי אנן, וניתי טורא וניחזי, אי הוו חזן הר"ש והרא"ש להר המוריה בעיניהם, האם היה זה מסייע לשיטתם? הלא מקום המקדש בקובת אצכרא עומד כמעט באמצע השטח של חראם אשריף, מדרום לצפון. ואם כן, אין כלל סיבה לומר שהם היו ממקמים את המקדש במקום אחר, אם הם היו רואים את מקום המקדש בעיניהם. ואדרבא הזיהוי המקובל, הוא אשר מסייע לדברי הר"ש והרא"ש, ראשי בני ישראל. וכמובן זה בהנחה פשוטה שלא ידעו על הרחבת שטח החצר החיצונה בימי הורדוס. ופשוט.
ואם כן הוא, אין סיבה להניח שהרא"ש והר"ש היו ממקמים את מקום המקדש בדוכתא אחרינא כלל. ובפרט שגם בפשט לשונם אין הכוונה שהלשכות היו נמשכות עד הכותל הדרומי ופשוט.
עוד כתב הרב סילבצקי: גם לשיטת הרמב"ם במידת אמה של הגר"ח נאה אין מספיק מקום לילך מבלי לדרוך לפחות בחיל. בצד הדרומי של ההר אי אפשר ללכת בצמוד לקירות בגלל מסגד אל אקצא וממילא בצירוף הספק במיקום החיל, יתכן שהעולים מן הדרום עוברים על איסורי דאורייתא ודרבנן לכל הפחות, ושמא אף יותר מכך רח"ל. גם בנושא זה לא נוכל להכריע במחלוקת הראשונים כל עוד לא נברר זאת במציאות כפש"כ לעיל ע"כ. וכוונתו לכך, שיש להסתפק עד היכן הגיע החיל בזמן המקדש, וכיוון שאפשר והחיל היה רחב מעשר אמות, ממילא אפשר שיש להחמיר טובא. אולם כבר השיב עליו הרב עזריה אריאל שליט"א שיש להחמיר בחיל גדול רק סביב הרמה המוגבהת. ועוד לפי בדיקה שעשיתי (גוגל מפות) ממקום כותל העזרה המשוער (לחומרא) עד קיר מסגד אל אלקצא יש יותר 110 מטרים. בניכוי שיעור מינימאלי של החיל (כחמש מטרים) יישארו יתר על 105 מטרים. גם אם נרצה לומר שהחיל היה גדול יותר, אין סיבה כלל לומר שהחיל היה גדול כל כך עד שבעצם ביטל את מושג הר הבית והגיע עד לפאתי ההרחבה של הורדוס. ועל כן בודאי שיש לסמוך בכי האי גוונא על פשטות המשנה שהחיל לא היה אלא עשר אמות.
ועוד בה, הלא בדברים אלה בא לומר הרב סילבצקי אליבא דהרמב"ם שיש לאסור. והלא אי בשיטת הרמב"ם עסקינן, אין לנו מופת חותך בדעת הרמב"ם שהחיל היה גדול מעשר אמות. ואם כן כאי זה צד רוצה הרב סילבצקי נר"ו להחמיר?
וכל ספק שנרצה להרכיב אהאי דינא, לא יהיה אלא ספק דרבנן (שכן עיקר דינו של החיל הוא מדרבנן), ואף ספק ספיקא בצירוף דעת הראב"ד ודעימיה דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא. ועוד יש לצרף את שיטת הרדב"ז דקדושה ראשונה היינו דווקא בדבר שעיקר קדושתו מה"ת. אך במקומות שעיקר קדושתם מד"ס, לא אמרינן בהו קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.
אולם כדי לחסום את האפשרות לצרופי, אמר הרב סילבצקי שלדעת הרמב"ם כניסת טמא מת לחיל הינה מן התורה, וממילא אי אפשר להקל בספקו. אולם המעיין ישר יחזו פנימו שדברי הרב סילבצקי אפילו אינם מתחילים. דקדוקו של הרב סילבצקי נובע מכך שאחר שהרמב"ם כתב: החיל מקודש ממנו שאין גוי וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם. ע"כ. העיר עליו הראב"ד: א"א אף זה מדבריהם ע"כ. כביכול, הבין הראב"ד בדעת הרמב"ם שאיסור הכניסה לטמא מת לחיל הינו מה"ת לדעת הרמב"ם ועל כך העיר עליו דלא כן הוא. וראשית הרווחנו שלדעת הראב"ד עכ"פ הוא מדרבנן, ומי כמוהו מורה. ועוד יש הרבה סיבות להערות הראב"ד, ולא בכל הערה שהעיר הראב"ד מוכרח דפליג בכדי שנעשה בזה מחלוקת. אפשר שבא לשלול איזה דבר, או לדייק את דברי הרמב"ם באיזה אופן. כגון הכא, היה אפשר לחשוב שקדושתם מה"ת, ומדייק הראב"ד לומר דלא כן הוא. ואל תשיבני שהרי בפירוש המשנה אמר הרמב"ם בהדיא שהוא דרבנן דהלא בזמן הראב"ד עדיין לא תורגם פירוש המשנה ללשון עברי. ועוד בה, הלא לעינינו נגלה פירוש המשנה, ושם הרי כתב הרמב"ם: ועל דרך זו היה מותר לטמא מת לכנס לחיל ולעזרת נשים לפי שהכל במעלת מחנה לויה כמו שהקדמנו, אלא שכבר בארו בתוספתא ואמרו החיל ועזרת נשים מעלה יתירה בבית העולמים, והטמאין שנכנסו לשם פטורין. ומבואר שהוא דרבנן, ודברי הרב סילבצקי אין להם על מה שיסמוכו. ואף אם היינו מודים לו בביאור דברי רבנו חננאל, דבר שאינו ברור, וכפי שכבר העיר עליו הרב עזריה אריאל, אכתי הוה ליה ר"ח שיטה יחידאה, בספק דרבנן ובספקי ספקות. ואין להחמיר בזה כלל.
ועוד בינותי בעניין הרחבת החיל גם מסביב לעזרת הנשים, כך שלא יהיה אפשר לסובב את המקדש בלא לעבור בחיל. הנה עיינתי בדברי יוסף בן מתתיהו, וברור מדבריו שמחלק המקדש המקודש, ובין המקום המוקף חומה המיועד לנשים – עזרת הנשים, שלא כללו יחד. ועל כן, אין שום יסוד מוסד להרחיב את החיל גם מסביבות לעזרת הנשים יתר מעשר אמות וכמו שאמר יב"מ בהדיא שמקום המישור = החיל, הוא עשר אמות. ותכלול בו את מקום המדרגות ותו לא^[31]. ובלאו הכי אין מתקרבים העולים להר בית ה' אפילו לספק דרבנן, ק"ו שלא ללאו או לכרת. ודברי הרב סילבצקי צע"ג^[32].

סיכום הדיון בדברי הרב סילבצקי

וזאת תורת העול'ה, בימי קץ נגלה, בימי אופל ואור נמלא, כי הרב סילבצקי בדברו בא לאסור איסר. אך מתוך עיון מדוקדק בדבריו, ראינו אף חזינו כי אין לחשוש לרובי דבריו. וכי דבריו בעניין הצד הדרומי של הר הבית אינם מסתדרים לא עם המקורות ולא עם הטופוגרפיה, ואף בדברי הכפתור ופרח, אין מקום לחששות אלו שחשש אליהם הרב סילבצקי. וגם בצד המזרחי אין כלל מקום לחשוש, אחר שרבו כמו רבו הספקות בעניין זה.
♦

הערה אחרונה על דברי המסורו'ת

והנה אגלה את לבי בזה המאמר, בסוף הנאמר, ואף כי רע ומר, מצוותו שמר. כי מעת אשר הוסר התמיד והשיקוץ נשמר, כבר כלה קציר והקיץ גמר, ופורסמו הדברים הראשונים (בגיליון האוצר עו) עד עתה, קיבלתי כתב אשר נכתב, בידי בקיא ורב, חכמתו מן הנשגב, ובקברי אבות הולך ושב, זוהי שיבה זוהי ביאה, לו עצה ודעה, חכם מבני אחי דוד שמעה, אך לטובה ולא לרעה, הרב עידוא אלבה מבני קרתא דשופריא היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ובכתבו אליי כתב שיש 'מסורת' שכתלי הכיפה מייצגות את כותלי ההיכל. והנה נתפרסם כתבו בגיליון זה, הרוצה לעיין בדבריו יקחנו משם.
ומחמת סיבות שהזמן גרמן לא היה סיפק בידי לענות על רובי תורתו, כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, וכן מחמת טרדות התלמידים, לא מצאתי זמני לענות על דבריו, ואי"ה יפורסמו דחיית כל דבריו בגיליון הבא, אם יעלה לרצון לפני הא-ל ברוך הוא ולפני העורכים, יברכם ה'.
רק אומר הערה אחת, הרב עידוא אלבה שליט"א, כתב להכריח שיש מסורת מסויימת בדבר כתלי הכיפה. וכאשר עיינתי בדבריו וראיתי דלית בהו מששא^[33], השתוממתי כשעה חדא. הלא הרב אלבה כתב שיש בידו מסורת, אך אחר העיון, ברור כי מסורת זו לא היתה ולא נבראה. והדבר הטרידני זה ימים כיצד אפשר לחדש מסורת, כאשר היא אינה קיימת. וראייה לכך שמסורת זו אינה קיימת, היא מדברי גדול אנשי המקדש בדורנו, הלא הוא הגר"י אריאל שליט"א, שבדבריו על הר הבית ובעסקו בתשובת הרדב"ז (סידור המקדש ליום חול ח"ב עמ' 550-557) לא כתב ולו במקום אחד את המסורת הזו כלל. וכנראה לא היתה ידועה לו. ואם לרב ישראל אריאל אינה ידועה, כיצד תבוא מסורת זו מחמת דקדוקים קלושים, ולהפוך להיות יתד ופינה?
וכאשר ראיתי כן, שמחדשים מסורת ללא מסורת, השתוממתי ואחזני פחד וחלחלה. ואמרתי כעת הובנו דברי גדולי הפוסקים שמנעו העלייה להר בית ה' בדורות האחרונים^[34], למרות שהכירו תשובת הרדב"ז. שכן, לפי הרב אלבה שחידש מסורת ללא מסורת, אם כן מאן יימא לן שגם המסורת על מקום המקדש בקובת אצכ'רה לא חודשה באותו אופן, בטעות או בהעתקת מקום אחד למשנהו (דבר שהערביים עשו פעמים רבות). ויתר על כן, ביודענו כי במהלך שלוש מאות שנה, מחתימת הירושלמי עד הכיבוש הערבי, אין לנו ידיעה ברורה על העברת המסורת. אם כן, כשם שהרב אלבה חידש מסורת בלי מסורת, מי יתקע לידינו שהמסורת על קובת אצכ'רה בתור מקום קה"ק, היא אכן מסורת מוסמכת, ומי יגלה לנו כי המסורת הזו אינה גם כן מסורת ללא מסורת?! כמו המסורת שחידש הרב אלבה!
ובאמת, כל דברי הרב אלבה הועילו לנו בזה העניין, ואנהר לעיינין להבין דברי קדשם של גדולי ישראל שאסרו העליה להר הבית, ומדברי הרב אלבה יתבררו ויתלבנו דברי האוסרים דווקא. שכן חוששים הם שמא המסורת אינה מדוייקת או שהועברה שלא בדיוק. והנה, ללא דברי הרב אלבה, לא היה לנו סיבה וטעם למשדי נרגא במסורת רבת שנים זו, שאבן השתיה נמצאת תחת כיפת הסלע. אולם כיוון שהרב אלבה הראה שאפשר לחדש מסורת בלי מסורת, לפחות באופן תיאורטי, ממילא קמה וגם ניצבה האי חששא של גדולי ישראל, שמא המסורת שאבן השתיה נמצאת תחת כיפת הסלע, אינה מדוייקת^[35]. ואשרי הרב אלבה שדבריו הצילו מקחם של צדיקי דורינו, והסבירו לנו נכונה את הטעם שגזרו איסר בעניין הר הבית. שאחר שאי אפשר להוכיח שהמסורת בעניין הר הבית ברורה ומוחלטת, ממילא אין לעלות. וכשם שהרב אלבה השתמש במושג מסורת לדבר שאינו מסורת כלל, כך אפשר שזהו המקרה גם במסורת של כיפת הסלע. וקמו וגם נצבו, דברי מרן הגרע"י ביביע אומר (ח"ה חיו"ד סי' זך), ושאר רוב ככל גדולי ישראל.
♦ ♦ ♦