הערה למאמרו של הרב אריה גולדשטוף "זהירות מ'חכמה יוונית' בתוך לימוד התורה" (עמוד נ"ז)

בהאוצר (גליון פד עמ' נז) ביאר הרב אריה גולדשטוף את ענין החכמה היונית הנזכרת במעשה בגמ' סוטה מט ע"ב, שגרמה לבסוף לחזיר לנעוץ טלפיו בחומה וכו', והדברים מאירים מאוד. הרב גולדשטוף הביא שחכמה יוונית היא 'רמיזות', דהיינו תוכן חיובי שבא בצורה של חידות, דהיינו שהעיקר אינו תוכן הדברים אלא ההנאה והאתגר האינטלקטואלי. לימוד חיצוני שאינו משנה את חיי האדם.
ניתן לענ"ד להוסיף שמשום כך אותו זקן שידע בחכמה יונית אמר לרומאים "כל זמן שעסוקים בעבודה אין נמסרים בידיכם", וכוונתו היתה שעבודת הקרבנות מראה את מסירות נפשו של האדם לעבודת השי"ת (כעין הבהמה שמתה על המזבח), וכך גם ה"עבודה שבלב" הנעשית מתוך דביקות. אותו זקן אמר לרומאים שכל עוד ישראל דבקים ומוסרי נפש ממילא לא יצליחו שונאי ישראל להשפיע על ישראל ולהכניס בהם את החכמה היוונית החיצונית. עוד אפשר להוסיף שזה ענין החזיר שנעץ טלפיו בחומה, שהרי החזיר פושט טלפיו כאומר כשר אני (בר"ר סה, א), שהרי קיימים אצלו סימני הכשרות החיצוניים, דהיינו כשרותו אינה פנימית ואמיתית אלא רק כלפי חוץ, כמו עניינה של החכמה היוונית. הרב גולדשטוף קישר זאת למה שאמרו בעירובין סד ע"א "ורועה זונות יאבד הון – כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה", ומסביר רש"י ש"סופה להשתכח", דהיינו שהאומר כך לומד באופן חיצוני ואינו מתמסר לתורה (וכענין רועה זונות שאינו מתחבר אליהן בנישואין). ממילא התורה אינה נכנסת בדמו ולכן הוא שוכח אותה. לענ"ד ניתן להוסיף בזה שמלכות יון "החשיכה עיניהם של ישראל" (בר"ר ב, ד) ורבים קישרו בין 'חשכה' זו לבין ה'שכחה', שהרי יון ביקשו "להשכיחם תורתך" (על הנסים), וא"כ קשורים היוונים לאיבוד הונה של תורה שהוא השכחה.
שמואל אריה ישמח
♦