הוספות למאמר רבי יעקב דוד אילן "אדם המזיק באונס ובגדרי חיוב בור" (עמוד ק"צ)

למערכת הנכבדה
במאמרי באוצר בגליון פד כסלו תשפ"ד עמודים קצ - ריח, נשמטו כמה קטעים המובאים להלן, ונא להביאם בגיליון פה במדור מכתבי קוראים.
בעמוד קצב בסוף העמוד בפרק של שיטת הרמב"ן דאדם המזיק באונס חייב נא להוסיף הקטע דלהלן:
ויש לעורר לרמב"ן דאדם המזיק חייב באונס, מריש פרק המניח ב"ק כז ע"ב דפריך דאמאי במתני' פטור ההולך על שבירת החבית אבע"ל לעיוני. ולרמב"ן אמאי לא פריך בפשיטות טפי, דאף דהשובר הוי אונס, מ"מ הרי אדם המזיק חייב גם באונס גמור ויהא חייב על שבירת החבית. ונראה מוכרח דגם בהוא אמינא בגמ' ידעי' דפעמים אדם מתבונן בדרכים ופעמים אין מתבונן [ולא דלה"א תמיד אדם מתבונן, דאז מניח החבית הוא בהיתר]. ונמצא דמניח החבית הוא משתתף בשבירת החבית דיש לו פשיעה בזה, ולכן לא שייך לחייב את השובר מדין חיוב אדם המזיק באונס. ומשום כך הגמ' מקשה רק מצד דאב"ל לעיוני, דאז נמצא דרק ההולך ששבר הוא גורם בזה שלא עיין בדרכו, ובזה משני דאין דרך בנ"א להתבונן בדרכים ונמצא דמניח החבית אשם בנזקו ואינו יכול לתובעו. וכ"נ ברמב"ן בדבריו בב"מ שם שהביא כן את תי' הגמ', עי' היטב בדבריו ותמצא כמש"כ. וכיו"ב נראה לבאר בגמ' שם לב ע"ב דעביד צריכותא על המשנה המבקע ברה"ר והזיק ברה"י וכו', דמרה"ר לרה"י דלא שכיחי רבים אימא לא וכו'. וצ"ע להרמב"ן דאדם המזיק באונס גמור חייב, א"כ מאי קמ"ל דחייב, הרי אף בלא שכיחי רבים דהוי אונס גמור יהא חייב. ואפשר דה"א דבכה"ג הנכנס הוי פושע, ושוב המזיק אינו חייב כיון דהוי כברשות. ויש להוסיף דלקמ"ל שם יפרש הרמב"ן דהקמ"ל הוא דהוי מזיק גמור וחייב גם בד' דברים, וכמש"כ הר"מ חו"מ פ"א הי"א [ודלא כנמוק"י דחייב רק בנזק ולא בד' דברים]. ונמצא דהקמ"ל הוא דגם בלא שכיחי רבים הוי פשיעה גמורה וחייב בד' דברים.
בעמוד קצד להוסיף בפרק בהזיק על מי מוטל חובת ההוכחה:
וע"ע בס' מנחת שלמה על בבא קמא לדודי מרן הגרשז"א זצ"ל בשעורים כללים למסכתין סימן א סק"ו שדן בזה בקצרה, והסיק דבספק אם נאנס חובת הראייה היא על המזיק, והוכיח כן מדברי פסקי הרא"ש בכתובות בפ' אלמנה סימן כד עי"ש.
בעמוד קצט בסוף פרק תשלומי חבלות בחבל ברשות ד"ה ויש לדון, להוסיף קטע זה מחדש עם תוספת מקורות:
ויש לדון דתלוי בגדר פטור דברשות דאם הוי מעין פטור אונס, ליכא פטור זה בחבלה, אבל אם הפטור הוא כמש"כ החזו"א הנ"ל דזה דרכו של עולם ואין לו שם מזיק, י"ל דה"ה דאין לו שם חובל דכך מנהגו של עולם. אלא דמ"מ י"ל דכיון דחבלה הוי תשלומי כופר על חסרון האברים, להכי לא שייך בזה פטור דברשות. וכיו"ב כתב בתש' הגאון רבי אלעזר גורדון זצ"ל סימן ב ענף ב דבחבלה ליכא היתר דברשות דילפי' מיער דאף דהוי ברשות חייב גלות. ובשו"ת רביד הזהב סימן מב אות ג כתב דרק בממון שייך דינא דברשות מדין מחילה וזה לא שייך בחבלה [ותשובתו נכתבה להגאון רבי אלעזר גורדון הנ"ל והמו"מ היה בין שני גאונים אלו]. וע"ע מש"כ בזה בקצרה באבי עזרי בהל' עבדים תליתאה פ"ה הי"א ד"ה אולם.
בעמוד רז בסוגרים שורה 2 מלמעלה לתקן כדלהלן:
אבל ביורש או לוקח בור שעשה אחר ברה"ר אינו מתחייב בכך כיון דלא הוא כרה את הבור. משא"כ אם ירש או לקח בור שעשה המוריש ברשותו, בזה יהא היורש או הלוקח חייב, כיון דבבור ברשותו אין צריך כריה גמורה להתחייב.
בברכה והוקרה על פעלכם הגדול בהפצת תורה, תזכו להגדיל תורה ולהאדירה
הרב יעקב דוד אילן