גדר "עשה כהוראתו" בזקן ממרא - הרב עמיחי כנרתי
בברייתא בסנהדרין דף פח, ב מבואר שזקן ממרא חייב בשני אופנים: או שעשה בעצמו כהוראתו, או שהורה לאחרים לעשות כהוראתו[2].ויש לעיין איך הדין אם עשה כהוראתו בסתר בביתו, כשהוא מקפיד שלא יראוהו אחרים, ובסוף איכשהו שני עדים ראוהו, האם נחשב זקן ממרא ויהרגוהו.
[והנה ראיתי בספר מצות איש (ב"ב, שנת תשס"ז) לרב אברהם ישעיהו שטינמן שליט"א (נכד הגראי"ל זצ"ל) עמ' נו, שכתב בשם זקנו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שכמדומה לו "שאין זקן ממרא חייב אם עושה מעצמו אא"כ גם הורה, אבל אם לא הורה רק עשה מעשה בעצמו אינו נעשה זקן ממרא". ונראה ברור שהלשון שם קצרה, וכוונת הגרח"ק זצ"ל כדברינו, שדן האם במעשה עצמו גם הורה הזקן לאחרים, והיינו שעשה כהוראתו דוקא בפרהסיא].
ויסוד הספק לכאורה הוא האם החידוש שכתוב בברייתא שהזקן חייב אם עושה נלמד מהפסוק "והאיש אשר יעשה בזדון", ולפ"ז לכא' כל עשיה, או שיסודו על פי דין המשנה שם "עד שיורה לעשות", וחידשה הברייתא שתלמיד חכם גדול שעושה בפרהסיא הרי הכל למדים ממנו[3].
ואולי תלוי גם בטעמא דקרא שהקפידה תורה על זקן ממרא[4] - האם הוא "כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל" (סנהדרין שם), או שהטעם הוא בגלל כבוד ב"ד הגדול (רמב"ם בפיה"מ שם, והלכות ממרים פ"ג ה"ד). שלפי הטעם הראשון נראה שחייב רק בפרהסיא, ולפי הטעם השני חייב אפילו בצינעה, וצ"ע.
ובחז"ל ובפוסקים סתמו הדברים, ומשמע שבכל אופן חייב.
♦ ♦ ♦