ראש כולל להוראה ירושלים
מח"ס אהל יעקב ושא"ס
לקנות בית מגוי שעבד בתוכו עבודה זרה
בס"ד ט"ו שבט תשפ"גלכבוד הגאון האדיר רבי אברהם צבי פריעדמאן שליט"א, דומ"ץ גאלאנטא במח"ס ספרים נפלאים אוצר הלכות בכל מקצועות בהלכה הקבועים בבית מדרשים ובבתי הוראה בכל רחבי העולם.
אחדשה"ט יקרת שאלתו הגיע בזמן ומהרתי להשיב למען כבוד גדולי מרביצי התורה והוראה,
בדבר השאלה אם מותר לישראל לקנות בית שהי' משתמש לבית ע"ז, ואם מותר מה עליו לעשות, אי צריך להרסו לגמרי, או יכול לשפצו ולהשתמש בו, עכת"ד הנעימים.
נלענ"ד שמדינא מותר לו לקנות את הבית ולא צריך לעשות כלום. ומהיות טוב, אם הוא משפץ את הבית תע"ב, וכעת נבאר בס"ד מדוע העלינו להקל בזה.
♦
מקור האיסור ליהנות מבית עבודה זרה
הנה תנן במסכת עבודה זרה דף מז: שלשה בתים הן, בית שבנאו מתחילה לע"ז הרי זה אסור, סיידו וכיירו לע"ז וחידש, נוטל מה שחידש, הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה, הרי זה מותר. פירש רש"י ד"ה הכניס ואת הבית עצמו לא נתכוין לעבוד, ולא הקצהו לתשמיש עבודה זרה, אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודה זרה. וכן פירשו תוס' והריטב"א ד"ה בית והר"ן דף כ: מדפי הרי"ף, וכתבו שהגויים היו עובדים את הבית עצמו, ולא שנבנה כדי להכניס בו עבודה זרה.אולם הראב"ד ד"ה שבנאו, וכן תוס' ר"י מביריניא ד"ה בית, פירשו שהבית נעשה כדי להעמיד בו עבודה זרה, וכיון שנבנה לצורך עבודה זרה נחשב כתוספת עבודה זרה ואסור בהנאה. מכל מקום רוב הראשונים לא פירשו כן. ואע"פ שגם לסוברים שאף אם אין הבית עצמו נעבד, הוא אסור בהנאה מטעם משמשי עבודה זרה, מכל מקום יש נפקא מינה בין הפירושים לענין ביטול ע"ז, כמ"ש בסמוך, שיש חילוק בין גדרי ביטול לעבודה זרה לבין משמשי עבודה זרה.
עוד נתבאר מדברי הגמ' שם מז: שאע"פ שקיימא לן דכל שהוא מחובר לקרקע אינו נאסר, מ"מ כל דבר שהיה תלוש, כמו אבנים, ולבסוף חברו, כמו בית, חשיב כתלוש ונאסר משום עבודה זרה.
בטור יורה דעה (סימן קמ"ה סעיף ג') כתב שאם הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה מותר, ופירש רש"י שלא הקצהו לעבודה זרה אלא לפי שעה, הלכך מועיל הוצאה לפי שעה אפילו דעתו להחזירה או אפילו הוציאה ישראל מותר, אבל אם הקצהו למשמשי ע"ז לא מהניא הוצאה לפי שעה עד שיבטל מחשבתו ומוציאה על מנת שלא להכניסה עוד. בבית יוסף כתב שדבר פשוט בעיניו דהא דמהני בהוציאה על מנת שלא להכניסה היינו בהוציאה גוי, אבל הוצאה בישראל לא מהניא לבטל מבית זה דין משמשי עבודה זרה. וכן הובא לדינא בשו"ע שם.
ומעתה יש לדון בנידון דידן בתרתי. ראשית כל, האם הבית שהיה משתמש לע"ז נאסר כל זמן שע"ז בתוכו או משמשיה. ועוד, באיזה אופן נחשב כביטול ע"ז, האם על ידי מכירה לישראל כבר נחשב כביטול, או דוקא אחרי שהורסים אותו ומוציאים משם את כל משמשי עבודה זרה.
♦
בית שמשמש לעבודה זרה בקביעות
איתא במתני' שם שאם בית משמש לעבודה זרה בקביעות, כגון כנסיה וכדומה, הבית נחשב למשמשי עבודה זרה ואסור בהנאה, כי הרי איתא שם שאם הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר, ופירש הר"ן ד"ה הכניס שאם הכניס עבודה זרה לבית דרך קבע, נעשה הבית כמשמשי עבודה זרה ונאסר בהנאה. וכן נקטו עוד אחרונים שיש לבית דין של משמשי עבודה זרה. ראה בתוס' רי"ד ובמאירי ד"ה אמר. וראה עוד בט"ז (ס"ק ו') שכתב דאם נבנה הבית רק להעמיד בו ע"ז, הא קיי"ל שמשמשי ע"ז אינם נאסרים עד שיעבדו אותם.♦
בית שמשמש לעבודה זרה דרך ארעי
עוד איתא במתני' שם שבית שהכניס לתוכו עבודה זרה, אם הוציאה הבית מותר. ופירש רש"י שהכניס הגוי את העבודה זרה לבית באופן ארעי, ולא התכוון להקצות את הבית לעבודה זרה, ולכן אם הוציא את העבודה זרה מהבית הבית מותר. וכתב הר"ן טעמא דמילתא שכיון שלא נעשה אלא לתשמיש עראי, אינו נאסר משום משמשי עבודה זרה, ומיהו כל זמן שעבודה זרה בתוכו נאסר מדרבנן. וכן הריטב"א כתב שכיון שהכניס את העבודה זרה דרך ארעי, אין הבית נאסר אלא משום מראית עין, לכן אם הוציא ישראל את העבודה זרה מהבית, הבית מותר. ואף שאין ישראל מבטל עבודה זרה, כאן אין הבית נאסר אלא משום מראית עין, לכן מועיל שישראל מוציא את העבודה זרה מהבית. וכן במאירי ד"ה העמיד כתב שאין הבית נאסר מן הדין, שכל שהכניס עבודה זרה לבית דרך ארעי אינו אסור אלא מדברי סופרים. וכן פסק בשו"ע (שם סעיף ד').♦
בית שהכניס בתוכו עבודה זרה
יש לעיין אם הבית הנ"ל בנידון דידן הוא בית של גוי שהכניס בתוכו עבודה זרה, הרי קיימא לן בכמה מקומות בש"ס וכן ביורה דעה (סימן קנ"א סעיף ח-י) שאין לתת לגוי להכניס עבודה זרה לתוך בית ישראל, מיהו אם הכניס עבודה זרה האם הבית נאסר ליהנות ממנו משום משמשי לעבודה זרה גם כן. וראיתי בחזון איש יורה דעה (סימן ס' ס"ק י') שכתב שאפשר דאין משמשין נאסרים אלא על ידי מעשה האדם, כמו אם הכניס ע"ז לתוך הבית והעמיד ע"ז על הבימוס, אבל עשה ע"ז בבית כיון דלא מינכרא שעושה שימוש בבית עבור העבודה זרה, לא נאסר עדיין הבית משום משמשין וכן בגדע והחליף לא מינכר שימושו בעיקר במעשה. וכן כתב בסימן ס"ג ס"ק כו שלא מצאנו איסור להיכנס לבית של יחיד שיש בתוכו עבודה זרה. נמצא לפי זה שאם הבית היה של גוי ורק הכניס בתוכו ע"ז לצורכו, הע"ז שימש את האדם ולא הבית, וממילא לא בעינן אפילו ביטול וכו' כי לעולם לא נאסר אפילו במראית עין.♦
דין ביטול עבודה זרה בכה"ג
הר"ן והרשב"א שם, וכן בטור והרמ"א (שם סעיף ג'), כתבו שאם הבית משמש לעבודה זרה באופן ארעי אסור בהנאה כל זמן שהעבודה זרה בתוכו. ויש לעיין מהו הגדר של דרך ביטול בכה"ג, וכתבו הראשונים שם שכל שהוציא הנכרי את העבודה זרה, על דעת שלא להכניסה שם לעולם, כגון שמוכר את המקום, נחשב להוצאה דרך ביטול, והותר הבית בהנאה. ובבית יוסף כתב על דברי הר"ן שנראה שמה שכתב שכיון שסלק את העבודה זרה מהבית ואין דעתו להחזירה, היינו לומר שסלקה על דעת שלא לעובדה עוד. וזה פירוש אין דעתו להחזיר. ובבית יוסף סיים שקשה, כיון שפשט לשונו אינו מורה שביטלה ונשאר בצ"ע. וראה בב"ח מה שכתב בזה.אח"כ ראיתי בחזון איש יורה דעה (סימן ס' ס"ק י"ד) שהביא מה שכתב בבית יוסף שם וכתב שאינו מובן, דהרי אם הוציאה לעובדה במקום אחר גם כן הוי ביטול משמשיה, כיון דאין דעתו לשמש בבית זה לעולם, והטעם כיון שדין הבית כדין משמשים, וכיון דאין כוונתו להשתמש עוד בבית זה לצורך עבודה זרה, הרי הבית בטל מדין משמשים, כיון שאין דעתו עוד להשתמש בבית זה. ולפי כל זה, בנידון דידן אם הבית היה מלא עם משמשי עבודה זרה וכעת הוציאו אותם, בודאי שלא נשאר איסור הנאה של עבודה זרה בבית שקנה הישראל.
וראה בדרכי תשובה (סימן קמ"ה ס"ק י"א) שהביא משו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ע"ב וע"ג, שכתב שם לענין בית תפלה של אומה לוטעראנע"ר שאין להם שום צלם ושום דמות רק במה שאומרים מזמורי תפילות של אותו האיש וכו' ועתה עזבוהו ועשו להם בית תיפלה אחרת אם לקנות בית זה לביהמד"ר או לביהכנ"ס. וכתב שם דבבית כזה כל שעזבוהו זהו בטילה ומותר לעשות ממנה אפי' ביהכנ"ס וביהמ"ד, עיין שם באורך. וראה בסמוך מה שהוכחנו מכל הנו"כ שהתירו לבנות בית הכנסת בתוך בית שהשתמשו בו לבית תיפלה.
ביטול משמשי עבודה זרה על ידי מכירה
והנה איתא במתני' במסכת עבודה זרה דף נג. שאם מכר עבודה זרה או משכנה, רבי אומר בטל, וחכמים אומרים לא בטל. ולהלכה נקטינן כחכמים. מיהו קיימא לן שכל זה היינו בעבודה זרה עצמו, אבל במשמשי עבודה זרה ותקרובת יש לעיין האם על ידי מכירה בטל הע"ז. בחידושי הרמב"ן דף נא. ד"ה והני וכן בראב"ד ועוד ראשונים נקטו שאף שעבודה זרה עצמה אינה בטלה על ידי מכירה או משכון, מכל מקום נוייה ומשמשיה בטלים במכירה או משכון. שהרי מבואר בגמ' שהטעם שעבודה זרה אינו בטלה במכירה או במשכון, הוא משום שהמוכר סבור שכיון שדמיה יקרים ימכור הישראל את העבודה זרה לנכרי אחר בדמים יקרים, והוא יעבוד אותה. אבל משמשים, שאינם ניכרים שהם משמשי עבודה זרה, ודאי בטלם הנכרי. ועוד, משום שאין חיבת משמשי עבודה זרה כחיבת ע"ז עצמו.ואף שכתב בשלטי גיבורים (דף כד מדפי הריף סוף אות א') בשם הרשב"ם ורש"י שפסקו שגם משמשים אינם בטלים במכירה, מכל מקום כיון שהרמב"ן והראב"ד מתירים וכן נראה דעת הריטב"א, לכן נקטינן לדינא להקל. וכן הוא בבית יוסף (סימן קמ"ו) שדייק מדברי הטור בשם רבינו יונה לגבי נרות שעוה שהיו דולקים לפני ע"ז שאם מכרן הוי ביטול, כיון שלאו עבודה זרה עצמה הם. וראה עוד ברמ"א (סימן קמ"ו) שכן הובא שם להלכה.
נמצא דהא דבבית של ע"ז בעינן שיוציאו ממנו את העבודה זרה מן הבית, ולא סגי ליה למכור כל הבית לבד כדי להחשיב כביטול, וממילא אם מכרו הגוי לישראל ולא הוציא את העבודה זרה הבית אסור, כמ"ש לעיל. ואפילו אם הוציאו הישראל, הבית אסור ולא הוי כביטול, כמפורש בבית יוסף (סימן קמ"ג ד"ה ומ"ש ואם). וכל זה משום שהגוי מכר את הבית עם העבודה זרה, א"כ שפיר איכא הך סברא דמימר אמר אף לגבי הבית כיון שהעבודה זרה עדיין בתוכו. מיהו אם הוציא הגוי את העבודה זרה, שזה בדרך כלל מה שמצוי בארה"ב שמפנים את הבית או הגויים פועלים מפנים את זה לפני שיהודי נכנס לתוכו, אפילו אם רק היה נשאר שם משמשי ע"ז אין זה אוסר את הבית בהנאה. ממילא לא בעינן שום שיפוץ, כי הפקיע הע"ז על ידי המכירה לאותם דברים. ולכן נראה לי לדינא שכל הבית מותר בהנאה כיון שמכר לו הגוי והוציאו את הע"ז מתוכה. וכן שמעתי ממרן הגר"א נבנצל שליט"א ועוד מורי הוראה שבכה"ג אין הבית נאסר בהנאה, והישראל יכול לכתחילה לגור שם בלי שיפוץ או סיוד אם הוא קנה את הבית. ומי שרוצה לצבוע את הקירות וכדומה הוי בגדר מהיות טוב. וכן ראיתי שכך הורה הגר"ש קמינצקי שליט"א בשו"ת בגדי חמודות חלק ב' (סימן קי"ט).
אמנם יש להדגיש שאם יהודי רק שוכר בית כנ"ל, אז ממילא אין בזה ביטול לע"ז או משמשיה, ובעינן לעשות שיפוץ לשנות את הבית. ושמעתי ממרן הגר"א נבנצל שליט"א שבכה"ג של שכירות צריכים להוציא לפחות אבן מהבית, ולא מספיק רק לצבוע את הקירות.
♦
הוכחה מסוגיא של בנין בית הכנסת בבית תיפלה שבנידון דידן קיל טפי
והנה לענין אגב נזכיר אודות המקרה המצוי שרוצים לבנות בית הכנסת בתוך בית או בנין שהיה מיועד לבית תיפלה, מה כתבו הפוסקים עצות לזה היכן שהוא מותר לעשות כן. והנה כתב השו"ע (או"ח סימן קנד סי"א): נרות שעוה שנותנם גוי לע"ז, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבהכ"נ, אף על פי שמותרים להדיוט. והוסיף המג"א (ס"ק יז) וז"ל: והוא הדין לכל נר מצוה, והוא הדין לכל מילי דמצוה, אין עושין מדבר שנעשה לע"א... ובכ"ה כתב בשם הרא"ם (ח"א סימן עט) דאפילו נעבד בבית ע"א בקבע, מותר להתפלל בתוכו. ואפשר דס"ל דמחובר שאני. ואף על גב דבית דינו כתלוש, מ"מ דמי למחובר. וצ"ע בע"א דף מ"ו מ"ז, והכא שאני דלא עבד הבית עצמו... ואין להביא ראיה מדאיתא בע"א (דף מ"ג ע"ב) שהעמידו דמות בבה"כ, אעפ"כ התפללו בתוכו דהתם היא באה בגבולה, עכ"ל.ובמשנ"ב (ס"ק מ"ה) כתב ולענין לעשות מבית תפלה של עכו"ם ביהכ"נ, כתב המ"א בשם הרא"ם להקל, והטעם כי לא נעבד הבית עצמו מעולם, ודעת הא"ר נוטה להחמיר לעשות ביהכ"נ קבוע ע"ש, וכמדומה שהעולם נוהגין להקל. ועיין ביאור הלכה שביררנו דדוקא כשאין דרכן להעמיד שם אליליהם, אבל אלו שמעמידין שם אליליהם, אף שהוציאום משם ומכרו הבית לישראל, דאז מותר הבית להדיוט, מטעם שכבר נתבטל עי"ז משם משמשי אליל, עכ"פ לביהכ"נ אסור, עכ"ד.
הרי לפנינו, שנחלקו בדבר זה הפוסקים, ודעת המשנ"ב שאם לא העמידו אלילים בבית התפלה, המנהג הוא להקל. והנה הדגול מרבבה והחת"ס (על גליון השו"ע שם) העירו על דברי המג"א מדברי התוס' במגילה (דף ו' ע"א ד"ה טראטריות) שכתבו על דברי הגמרא שם 'תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים', שאין לפרש שהכוונה היא לבתי עבודה זרה, דקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה, יעו"ש. הרי שמשמע מתוס' שהדבר אסור. מאידך יעוין בשואל ומשיב (קמא, ח"ג סימן ע"ב) שכתב שאין ראיה מהתוס' דאסור, וכוונת תוס' היא שקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה, והיינו דעכ"פ ל"ש לומר דהכתוב יבטיח שיהיה בית ד' לרבים, וזה הוא גנאי ואטו לא יוכל להיות בתי מדרשות הכשרים, יעו"ש שהאריך להתיר לעשות מבית תיפלות בית כנסת.
עוד יעוין באגרות משה (או"ח ח"א סימן מט) שדן בשאלה זו, וכתב שאע"פ שהמנהג הוא להקל, אין דעתו נוחה מזה, דמאוס זה למצוה, אולם במעשה שהיה לפניו שהבית תפלה נשרף, ועתה בנו אותו מחדש לצורך בית כנסת, מתיר לכתחילה, מפני שיהיה לבנין פנים חדשות. דהא איתא בשו"ע (או"ח סימן יא ס"ח) חילוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית, למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית, מפני שנשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרמי בר חמא לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות, וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה, יעו"ש.
ומסיק באגרו"מ שם, אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא, ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי, אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור, לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ, עד אחר התקון שישתנה, עכ"ד.
ובספר חשוקי חמד כתב דלמעשה שמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאפשר להקל, ומותר לעשות מבית תיפלה בית הכנסת, וכפשטות דברי המג"א והמשנ"ב, ולא חשש לדברי האגרו"מ. אמנם צריך לסייד את הבנין, כדי שיהיה לו פנים חדשות. והוסיף מו"ח שמותר אף להיכנס לתוך הבית תיפלה, כדי לראות מה צריך לשפץ כדי לעשותו בית כנסת, וכאן הרי אין כוונתו לראות את הנוי והיופי של הע"ז כלל, וצ"ע. וציין למש"כ לעיל בדף יא ע"ב (הובא לעיל בריש סי' קמ"ט), שבאופן רגיל אסור לראות בית תיפלה והבאנו שמלשון הרמב"ם שלא כתב שאסור לראותו, אלא שכמעט אסור, ומשמע שאין זה איסור גמור, ולכן בנידוננו נראה שמותר.
וראה עוד בספר ישא יוסף חלק א' (עמוד כ"ט) וכן בספר אשרי האיש (פרק י' סעיף ג') שהביאו את דעת הגרי"ש זצ"ל להתיר כדברי המ"ב. והוסיף שאמנם כמה פעמים אמר רבינו זצ"ל שבודאי עדיף טפי אם עושים שיפוצים בבנין שבזה אף אם במקום שהעמידו פסליהם יהא מותר ואף בעל האגרות משה שם יודה, ולמעשה די אם יסיידו את הבנין בטרם יקבע כבית מדרש. ובענין כניסה לתוך הכנסיה בטרם לרכישה, אמר רבינו שאין איסור בדבר, שהרי אין הכניסה למקום התיפלה בכוונה להיכנס למקום, אלא כל הכניסה היא כדי לבטל המקום ובכה"ג אפשר להקל להיכנס.
וראה עוד בשו"ת ויען דוד חלק ו' קונ' ראש דוד (סימן י"ד) במה שהביא להקל מעיקר הדין לעשות בית הכנסת מבית תיפלתם, אך הביא גם כן מה שיש שמונעין להיכנס לבית הכנסת כזה עי' שם. וכן ראה שם (סימן י"ט) מה שהאריך במי ששכר בית לע"ז ולא הכניסו בתוכו ע"ז אם מותר לעשותו בית הכנסת, והביא צדדים להקל בזה עי' שם.
אחרי שראיתי כל זה פתחתי ספר לקט הקמח החדש (סימן קנ אות כז) ומדבריו נראה שבודאי בנידון דידן יש להקל בזה כפי שהעלה שם להקל בענין בית הכנסת, ונביא מקצת דבריו לביאור סברת המקילים. בית שהיה מושכר כמה שנים לבית תיפלה של עכו"ם, ועכשיו קנוהו ישראלים, האם מותר לעשותו לבית הכנסת. לדעתי יש להקל אף שהעמידו עבודה זרה בבית תיפלתם, כיון שרגילים להעמיד אותה על איזו כיפה או בתוך תיבה, ואם התיבה הם מעמידים על הקרקע, ואם כן הוי הבנין והקרקע תשמיש דתשמיש דעבודה זרה ולא תשמיש עבודה זרה ממש, ולא מצינו שתשמיש דתשמיש יהיה נאסר לגבוה אלא משום דמאיס, ולמצוה כמו תפילה קיל מלגבוה ולא חיישינן גם למאיסותו. ואף דהט"ז יורה דעה (סימן קמ"ג ס"ק ד') מחמיר שלא לבנות את הטרקלין או החצר של בית עבודה זרה משום תשמיש דתשמיש, זהו דוקא בחשש דאורייתא, אבל בנידון דידן דהוא רק חומרא דרבנן דמאיס למצוה, אין מקום להחמיר. הרי בנידון דידן שאין כאן חשש אפילו של מיאוס שפיר ניתן להקל בזה.
♦
העולה לדינא: בית שעבדו בתוכו עבודה זרה אסור בהנאה, ואם מכרו את הבית לישראל והוציאו את העבודה זרה, אע"פ שמשמשי עבודה זרה נשארו בתוך הבית, מותר לישראל ליהנות מכל הבית, אך עליו לזרוק משם את התשמישי עבודה זרה. ומהיות טוב יש אומרים לצבוע את הקירות, אך מדינא לא חייבים.
והקב"ה יצילנו משגיאות שלא נכשל בדבר הלכה למעשה
בברכה מרובה
יעקב אהרן סקוצילס
♦ ♦ ♦