הערות על מאמרו של הרב בנימין יצחק הלוי 'באיזה כתב ניתנה התורה'

הערות על מאמרו של הרב בנימין יצחק הלוי "באיזה כתב ניתנה התורה" (עמוד רכ"ח)

בס"ד
שלום רב לכת"ר הרב בנימין יצחק הלוי שליט"א
לצערנו בגיליון האחרון השתרבבו כמה התנסחויות לא מתאימות במאמרך, אשר נקראים כמערערים על דברי חז"ל, וכביכול דברי חז"ל נאמרו מסברא בעלמא שבן דורנו יכול להבין יותר טוב מהם. כמה וכמה קוראים עוררו אותנו על זה.
אני משער שגם כת"ר לא התכוון לדברים באופן שהובנו ע"י הקוראים, ומ"מ דרושה הבהרה.
בברכה
משה
♦
לכבוד האוצר שלום רב:
על דבר הניסוח שבדברי המאמר השתדלתי מאד לנסח בצורה שלא יראה כחולק על חז"ל ולכן הדגשתי שישנו צד לומר שמדובר במחלוקת שבמציאות שבזה אין איסור לחלוק על חז"ל, וכמובן שלא על זה הסתמכתי בלבד כמבואר למעיין בכל המאמר. כנראה היו כאלה שקראו רק את ראשית המאמר ואת האחריתו, ולא הבינו את הדברים ועל מה הסתמכתי, כי כל מה שכתבתי בענין זה הוא בגדר סניף לצירוף.
כמו כן יש את הרושם שלא כולם מכירים את מש"כ רבי אברהם בן הרמב"ם בענין זה ולכן אמרתי להעתיק כאן את דבריו שנדפסו בראש ספר עין יעקב, וז"ל: "דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל. ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו. ומדרך התורה מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר, אמר השי"ת לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט וגו'. ואמר לא תכירו פנים במשפט וגו'. ואין הפרש לקבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלא ספק, מפני שהוא אדם גדול כהימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור. ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפי' התורה ובדקדוקיה ויושר אמריה בביאור כלליה ופרטיה שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ולהאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורותם לבני אדם..... וכן אין לנו לטעון לאריסט"ו ולומר הואיל ואדון חכמי הפילוסופים הוא והקים מופתים אמתים על מציאות הבורא יתברך, וכיוצא בזה מהדברים האמתים שבאו במופת ופגעו דרך האמת, כי כן מצא האמת באמונת קדמות העולם ושאין הבורא יתברך יודע הפרטים וכיוצא בזה. ולא להכזיבו ולומר הואיל וטעה באמונת אלו כי כן טעה בכל אמריו. אבל יש לנו ולכל נבון וחכם להתבונן כל דעה וכל מאמר על דרך שיש להתבונן אותה ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים ולבטל מה שראוי לבטל, ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים שמעמידין אותו באמרם בו תיקו. וחוזרים להם מדעת שנתאמת להם באמרם בהרבה מקומות חזר בו רבי פלוני מדבריו, וחזרו בית הלל להורות כב"ש. וגדול מזה בהוראתם ואהבתם דרך המשפט אמרו אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי.... וראיתי להביא כאן מאמר שאמרו ז"ל ואבאר לך כדי שיתישב על ויתקבל בדעתך אהבתם האמת והוראתם עליו אמרו מי שאמרו. אמרו ז"ל בגמ' דפסחים, ת"ר חכמי ישראל אומרים.... עד אמר רבי, נראים דבריהם, שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים". עכ"ל.
דברי רבי אברהם אלו הובאו ע"י מרן הגרע"י זצ"ל והרב מאזוז שליט"א להגן על מש"כ הרב משה לוי זצ"ל בספרו מנוחת אהבה בדין הריגת כינים בשבת [יעו"ש בסוף ספר מנוחת אהבה] שאחר שהביא שלדעת חז"ל אין הכינים פרים ורבים כתב (פרק יח הערה 13) שבהגלות נגלות שהכינים פרים ורבים יש לתת טעם אחר והוא שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד. והיו שתפסו אותו על לשונו זו כאילו מחשיב דעת המדענים יותר מדעת חז"ל, וזאת למרות שלא שינה את ההלכה אלא נתן טעם אחר להתיר הריגתם מכח הכרח המציאות הנגלית, וע"ז באו מרן זיע"א והרב מאזוז שליט"א והגנו עליו שאין בלשון זו שום פסול, שמה שאמרו חז"ל בענין המציאות, אם נתברר לנו שהמציאות היא אחרת אין אחר האמת ולא כלום, וכמו שסיים רבי אברהם את דבריו מהגמ' בפסחים שהודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם. ויתרה מזו כמדומני שהגריש"א זצ"ל מחמת כן פסק שאסור להרוג כינים בשבת.
ושוב הראוני מש"כ הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פי"ד) וז"ל: "כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו". עכ"ל.
ככלל, הנני בזאת מגלה דעתי שלא היתה כוונתי חלילה לחלוק על חז"ל אלא רק לברר את המציאות ע"פ דרכם המאושרת של רבינו הרמב"ם ובנו רבי אברהם ואחרוני זמנינו הנ"ל. ואם בכל זאת יש למאן דהוא הערה שמה שכתבתי לא עולה בקנה אחד עם דבריהם אשמח לשמוע.
בכבוד רב
בנימין יצחק-הלוי
♦
תודה רבה על הבהרה.
אולם עלי להעיר (ע"ד עצמי ולא בשם המערכת):
א. כבודו בא לשנות את ההלכה מכח סברתו נגד התלמוד, (ועוד לקולא!), דלא כמו שהבאת במקרה של הרב משה לוי זצ"ל שבא לשנות ההסבר ולא הדין. [מי שהחמיר בהריגת כינים, הוא מפני טענה שכנראה אין אלו אותם הכינים, או נשתנה הטבע, ואין זה עניין לנידוננו].
ב. לדעתי מאמרך שונה מאד, עניין פו"ר בכינים הוא עניין שהיה חסרון במדע לדעת זאת, מה שאין כן היסטוריית הכתב אדרבה ברבות השנים תחסר הידיעה בעניין, ובודאי שאין את יודע יותר ממה שידעו אביי ורבא בזה.
ג. דבריך דחוקים מאד, לומר שלא היה ביד חכמי ישראל בעניין כה פשוט, באיזה אותיות נכתבו ס"ת עד עזרא הסופר, בפרט שמסתמא בזמן חז"ל היו בידיהם ס"ת מלפניו.
ושלא יהיה להם מסורה באיזה כתב נכתבו הלוחות - סיפור שבודאי נמסר מאב לבן בכל הדורות עד כתיבת התושבע"פ.
ד. כלשונך במאמר חז"ל לא אמרו את דבריהם מסברא שהמציאות היתה שהתורה נכתבה בכתב כזה וכזה, אלא מסברא "מדרשות הפסוקים". ועל זה אין צד בעולם שאפשר לנטות מדבריהם, ומפורש גם בדברי ר"א בן הרמב"ם: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפי' התורה ובדקדוקיה ויושר אמריה בביאור כלליה ופרטיה שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ולהאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה שתכלית חכמתה בידם".
דהיינו שבפירוש התורה אכן צריך להאמין אמונה עיוורת בדברי חז"ל הקדושים.
ה. וגם לולי שהדברים נלמדו מן הדרשה בכתובים, לדידי פשוט שהבנת מסורת הכתב שייך תכלית חכמת התורה שהיא ביד החכמים ואין בה חולק, ואינה שייכת לענייני הרפואה וחכמת הטבע והתכונה.
בברכה
משה בוטון
♦
שלום רב
בענין הערתך, חלילה לי לפקפק בדברי חז"ל הקדושים ולא בדרשותיהם אפילו על דברים שנחלקו בהם, ולכן השתדלתי לכתוב כמסתפק וכהעלאת אפשרות, בלשון "אם כנים הדברים" ואח"כ בלשון "לכאורה".
(בכל אופן איני מתעקש על לשון זו או אחרת. אם המערכת היתה רואה לנכון לשנות את הנוסח לפני פרסום המאמר לא הייתי מתנגד, עיקר מטרתי היא בירור הסוגיא לקבל הערות והארות מהת"ח כדי לשמוע צד שני, ואם ישנה טעות שנוכל לעמוד עליה ולתקן. אך מאידך אני גם שוקל זהירות יתירה בסגנון הלשון שיהיה מכובד וראוי ולא פוגעני כלפי ת"ח אחרים וק"ו כלפי חז"ל כי כבוד התורה למעלה מן הכל).
הסיבה שהביאה אותי לחשוב כן היא מחמת שדברי חז"ל מורים באצבע על מחלוקת במציאות באיזה כתב נתנה תורה, וודאי שאם היו נגלים לפניהם הלוחות היתה נפשטת המחלוקת. ובמחלוקת כזו שנחלקים חז"ל או שנחלקים אליבא דמ"ד חד אמר רב התיר, וחד אמר רב אסר, לא אמרינן בזה אלו ואלו דברי אלקים חיים כי המציאות היא אחת בלבד, וכמש"כ רש"י (כתובות נז. ד"ה הא קמ"ל) וז"ל: שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר. עכ"ל.
ומעתה בנדו"ד ישנם ג' שיטות: א. בכתב עברי נתנה תורה. ב. בכתב אשורי נתנה חטאו נהפכה לרעץ ושוב חזרה ונתנה להם באשורית. ג. כתב זה לא נשתנה כל עיקר.
והנה אם שיטה א' נכונה הרי שב' וג' אינם נכונות, ואם ב' נכונה, הרי שא' וג' אינם נכונות, ואם ג' נכונה, הרי שא' וב' אינם נכונות, וא"כ יוצא שהצד שהעלנו ע"פ החקירה מחזק צד אחד בשיטה הסוברת שבכתב עברי נתנה תורה ולא בכתב אשורי ואשר לפ"ז אפשר לדרוש את הפסוק משנה תורה על נתינתה מחדש ע"י עזרא בשינוי הכתיבה, כך שדברינו הם רק חיזוק לאחת השיטות הסוברת שתורה לא נתנה בכתב אשורי ובכה"ג אין זה נחשב לחלוק על חז"ל. ובכל אופן אין זה העיקר בדברינו כי גם אם נשתנה הכתב ע"י עזרא הרי שיש לכתוב באשורית מטעם תקנת עזרא וע"ז המשכנו לדון אם בעינן כתב אשורית מזמן עזרא ללא שינויים או ששינויים בכתב לא מעכבים וזאת משום שהכתב שלנו שונה מהכתב שהיה נהוג בזמן עזרא.
לאור הנ"ל רצוני להשיב על הערותיך המחכימות:
א. מש"כ שמסקנתינו באה לשנות את ההלכה מכח סברא נגד התלמוד, הנה למבואר לעיל זה לא נגד אלא חיזוק של עיקר השיטה הסוברת שלא בכתב אשורי נתנה תורה [ומה שאמרו שבכתב עברי נתנה אין בזה נפק"מ ולכן אין זה כחולק על חז"ל]. כמו כן יש לציין שלא ע"ז הסתמכתי בלבד אלא גם על שאר ההכרחים הנלע"ד דהיינו מההיא דספרי דווקני, ומההיא דרשב"ג, ואותיות דרבי עקיבא, שמוכח מכל אלא שהכתב שבימינו אינו הכתב המקורי ושונה ממנו בתכלית, ונמצא א"כ שדברינו באו ליישב את מנהג העולם האומרים שכותבים באשורית ולמעשה כותבים בכתב אחר לגמרי. אלא שלמסקנה זו ישנם ג"כ השלכות הלכתיות אחרות שהרי אם הכתב שלנו שונה מהכתב האשורי בכמה וכמה אותיות, א"כ מדוע שכתב רש"י לא יכשר ג"כ לכתיבת סת"ם, דמאי אולמיה האי מהאי? אך בזה נזהרתי ולא קבעתי מסמרות אלא רק העלתי את הנפק"מ היוצאת מיישוב מנהג העולם. ועל כגון זה אמר רבי יוחנן בגיטין [יט.] "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?".
ב. מש"כ שברבות השנים תחסר הידיעה בעניין, כבר טענו לי טענה זה אך עדיין אי אפשר להתכחש לכך שלא מצאנו כתב אשורי מתקופת דוד המלך [לדוגמא], כך שאין זו טענה ודאית כ"כ, כי גם רבותינו התנאים חיו כאלף שנים אחר נתינת התורה.
ג. מש"כ שמסתמא היו בידיהם ס"ת מלפני עזרא ושהיה להם מסורת וכו'. הנה אם כך הם פני הדברים היאך נחלקו מחלוקת קיצונית בענין כתב הלוחות? כמו כן יש להדגיש שלא היתה מחלוקת ביניהם כיצד לכתוב ס"ת בזמנם כי כולם כתבו באשורית ולא היה שום נפק"מ בזה, ולכן גם לא כתבו שום כללים בצורת האותיות, וכבר הבאתי בדברי שם שמחלוקתם היתה כיצד לדרוש את הפסוק משנה תורה כדי לדעת את ההלכה אם מלך צריך שיהיו לו שתי ס"ת או ספר אחד, אך בענין צורת האותיות לא מצאנו שהקפידו על צורת הלוחות בדוקא, והדרשה במסכת שבת של וכתבתם שתהיה כתיבה תמה ג"כ לא עוסקת בצורת האותיות אלא בהלכות כתיבה שלא תדמה אות לחברתה ועוד דברים המבוארים שם, ורק ישנה משמעות אחת בברייתא במגילה [ח:] שצריך לכתוב "אשורית" על הספר ובדיו, ומשם קשה על המשנה שמשמע ממנה דשרי בכל כתב ונאמרו ע"ז כמה תירוצים בגמ' כיעו"ש. כך שאין לנו מימרא או משנה שדברו בה חז"ל על הצורך לכתוב ככתב הלוחות גם אליבא דמ"ד שכתב זה לא נשתנה כל עיקר.
ד-ה. לגבי דרישת הפסוקים כונת ר"א בן הרמב"ם שאנו מחוייבים לדבריהם כשדרשו על דברים שקשורים לחכמת התורה, אבל כאן דרשו פסוק על מציאות מסויימת ואשר עיקרה שעזרא שינה את הכתב וע"ז לא חלקנו אך מה שאמרו שבכתב עברי ניתנה תורה הוא ענין של מציאות ודרישת הפסוק לא יכולה לשנות מציאות והראיה שהרי שאר התנאים שם חולקים.
בכבוד רב
בנימין יצחק-הלוי
♦