הערות על מאמרו של הרב בנימין יצחק הלוי "אם בעינן בית לקיום מצות נר חנוכה" (עמוד כ"ח)

שלום וברכה ותודה גדולה על כל המאמצים הרבים להרבות תורה.
להלן תגובה למאמרו של הרב בנימין הלוי שליט"א, האוצר גליון פד עמ' כח, העוסק בשאלה האם יש צורך בבית עבור נר חנוכה:
לכבוד הרב הלוי שליט"א, שלום. יישר כוחך על המאמר המושקע והבהיר. ברשותך, כמה הערות:
א. בסוף עמ' ל' הביא כת"ר ראיה מדברי הרשב"א לכך שאין צורך ב'בית' עבור נר חנוכה. התפלאתי על דבריך, שהרי לא ראיתי בדבריו ראיה לשיטתך. בהתכתבות עמך הבנתי שכוונתך לא היתה להביא ראיה מדברי הרשב"א, אלא רק להראות שגם את דברי הרשב"א ניתן להסביר לפי שיטתך [אף שאין הכרח להסביר את דברי הרשב"א דווקא באופן זה].
ב. דרכו של כת"ר במאמרו היתה להראות את דברי הראשונים שסברו [לדעתך] שאין צורך בבית עבור נר חנוכה. כדי שלא להרבות במחלוקת הסברת כך את דברי שאר הראשונים. לדעתי פעמים שדחקת בשל כך את דבריהם. כאשר הקשתי עליך מדברי הטור (סי' תרעז), ביארת את דבריו באופן שיסכים גם הוא לכך שאין צורך בבית, ולענ"ד הסברך דחוק.
ג. כיון שהגעת לכך שכל הראשונים נוקטים שאין צורך בבית, הרי שמסקנתך היתה שכך יש להכריע. לפיכך כתבת (בסוף עמ' ל) שכל מה שדנו האחרונים מהו עיקר ביתו של האדם, לפי האמור במאמרך אין בזה נפק"מ, שהרי אין צורך בבית לנר חנוכה, עכ"ד. מדבריך עולה שאדם הנמצא בבית חבירו למשך דקות ספורות בזמן הדלקת נרות חנוכה, יכול להדליק שם נרות, אע"פ שאינו אוכל שם מאומה, ואינו צריך להזדרז לביתו. אישרת לי שאכן כך דעתך. הערתי לך שבמאמרי (שפורסם בהאוצר גליון מז-מח) הובאו דברי הב"ח, השארית יוסף, הט"ז, הלבוש, האגר"מ, שבה"ל, ועוד רבים, ואין כמעט שום אחרון שסובר כדבריך, שהרי כמעט כל האחרונים [שהובאו במאמרי] שנקטו שניתן להדליק ברחוב, דיברו במצב בו האדם ישן באותו מקום או אוכל שם [ואחרונים רבים חלקו עליהם ונקטו שבשום מצב לא ניתן להדליק ברחוב]. השבת לי שמכיון שלדעתם אין ההדלקה תלויה בבית, ממילא בהכרח שלשיטתם אין כלל צורך לישון או לאכול במקום ההדלקה. אני חושב שהדבר דחוק, ולא סתם הם נמנעו מלומר כדבריך.
ד. במאמרך לא דנת בדברי האחרונים. בתחילה הבנתי שכך דרך הלימוד בה כת"ר פוסע, המתרכזת בדברי הגמ' והראשונים, ועל זה הערתי שלא זו הדרך שקיבלתי מרבותי, ולא זו הדרך בה רוב עולם התורה פוסע. בהמשך הבנתי מכת"ר שכוונתו אחרת – מכיון שיש אחרונים שנקטו שניתן להדליק נר חנוכה ברחוב, לכן כת"ר התמקד בדברי הראשונים כדי להוכיח שדעתם היא העיקר להלכה.
בכל מקרה, מבחינה חינוכית חשוב בעיני להדגיש כאשר כותבים מאמר את הנקודה הזאת: התורה עוברת במסורת, מדור לדור, דרך מעבירי התורה וחכמיה, ולכן בפסיקת ההלכה לא מתחשבים רק במקורות.
שמואל אריה ישמח
♦

א. ב.

לכבוד הרב שמואל אריה ישמח שליט''א
יישר כח גדול על הערותיו המחכימות ועל המשא ומתן בברור הלכה חשובה זו. יש לציין שסיכמת את הדברים בטוטו''ד באופן נאה וברור.
לגבי הויכוח בדעת הטור כדאי להביא בפני הקורא את הנידון, כי הטור הזה לא הוזכר במאמר. וז''ל הטור [סי' תרעז]: ואם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בע"ה אלא צריך להדליק בפתחו. עכ''ל. וע''ז חולק הרשב''א וסובר שיכול להשתתף עם בעל הבית, ולמדנו, שאף אדם שיש לו בית יכול לצאת יד''ח ע''י השתתפות עם מישהו אחר אע''פ שאינו אכסנאי אצלו. ושאלת שמדברי הטור רואים שסובר דבעינן בית, וכל שיש לו בית אינו יכול להדליק במקום אחר. וע''ז השבתי שיש לפרשו כך: אם אדם נמצא בביתו חובה עליו להדליק בביתו ולא במקום אחר אפילו ע''י פרוטות, אבל אם אינו נמצא כעת בביתו ידליק היכן שהוא נמצא, כגון אם הוא בחנות ידליק שם, ואם בבית חבירו ידליק שם וישתתף בפרוטות. הן אמת שאפשר לדייק בטור דבעינן בית וכמו שכתבת, אך כדי שלא לאפושי פלוגתא בכדי, וגם לא מצאנו שום מקור בחז''ל שבית זה דבר המעכב במצווה, עדיף לנו להסביר בטור כמו שכתבתי. ובפרט שמדין חצר שיש שם כמה בעלי בתים שהביא הטור מוכח שמדליק רחוק מביתו לכתחילה ויוצא בזה יד''ח, ואם נאמר שהטור סובר דבעינן בית יקשה להקל בזה, ונמצא א''כ שאם נאמר שהטור מצריך בית לעכובא יהיו דבריו סותרים. אשר על כן חזרנו למסקנה שלא מצאנו בחז''ל ולא בראשונים מי שמצריך בית לקיום מצוות נ''ח, ומאידך יש ראיות טובות שלא צריך. ועל כגון זה יאה לומר מש''כ השבט הלוי בכמה מקומות בשם החתם סופר דרוב הדוחקים אמת.
מה שכתבנו שאפילו אם נמצא בבית חבירו לזמן מועט ואינו אוכל או ישן שם אעפ''כ יוצא יד''ח בפריטי, והוקשה לכב' שגם הפוסקים שלא מצריכים בית, בכל זאת כתבו דבעינן שיישן או יאכל שם, ע''ז השבתי דזיל בתר טעמא ומכיון שהטעם הוא ממונו של האדם כמש''כ הב''ח, לכן לא בעינן שיאכל ויישן בדוקא. ומש''כ הציץ אליעזר והאז נדברו להקל במי שנמצא בטיול וישן בשדה תחת כיפת השמים, כוונתם לומר שאין לו קורת גג ואעפ''כ מדליק בברכה, ולא משום שמקום השינה הוא העיקר.
ועל כגון זה אמרו בסוטה [כא:]: היכי דמי רשע ערום?... עולא אמר: זה [כב:] שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים. אתמר: קרא ושנה ולא שימש ת"ח - ר' אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר: הרי זה בור, ר' ינאי אומר: ה"ז כותי, רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה מגוש [רש''י: מכשף, שאוחז את העיניים וגונב את הלבבות]. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כרב אחא בר יעקב, דאמרי אינשי: רטין מגושא ולא ידע מאי אמר, תני תנא ולא ידע מאי אמר. ופרש"י: ולא שימש תלמידי חכמים - ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם. רשע הוא, שאין תורתו על בורייה, ואין ללמוד הימנו, שע"י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר, ובדיני ממונות לזכות ולחייב, ובטהרות לטמא ולטהר, כדאמר בכמה דוכתי מ"ט אמר מר הכי ומר הכי, ואמר מאי בינייהו, איכא בינייהו כך וכך, וערום הוא, שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים. עכ''ל. ועוד איתא התם [כב.] ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב - אמר רבי יצחק: אלו ששונים הלכות. ופרש''י: ששונין הלכות - שלא שימשו לתלמידי חכמים ולא הקפידו על טעמי המשניות. עכ''ל.
הרי שיש חשיבות רבה וחובה לברר את טעמי ההלכה כי רק ע''י אפשר ללמוד למקרים אחרים, וזה מה שעשינו.
מש''כ בסוף דבריך שהתורה עוברת במסורת, מדור לדור, דרך מעבירי התורה וחכמיה, ולכן בפסיקת ההלכה לא מתחשבים רק במקורות הקדומים, אלא גם בדברי הראשונים והאחרונים ובמנהג ישראל, עכ''ד. יש להעיר שפעמים אם מצאנו מקור שהראשונים לא ראו אותו, ודאי שיש לנו להתחשב בו, ולפעמים הפוסקים דוחים גם את דברי הראשונים מפני מקור או גירסא מדוייקת שמצאו. והכל לפי הענין ולפי ראות עיני המורה, הן בקיום ודחיית דברי הפוסקים, והן בקיום ודחיית המנהג.
לסיכום הדברים ראוי לציין את הדרך בה אנו נוקטים ע''פ מה שלמדונו חז''ל. איתא בחגיגה [ג:] שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. ופרש''י עשה אזניך כאפרכסת: מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו.
וכן איתא באבות [פרק ה משנה טו] ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג את הכל משפך שמכניס בזו ומוציא בזו משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. ופירש רבינו עובדיה מברטנורא: ספוג. הוא סופג את המים, בין עכורים בין צלולים, כך יש מי שלבו רחב ומקבל כל מה ששומע, ואין בו כח לברור האמת מן השקר: נפה: כך יש מי שיש בו כח לברר וללבן שמועותיו, וקולט האמת מן השקר והבטל.
בכבוד רב ובידידות רבה
בנימין יצחק-הלוי
♦
לכבוד הרב הלוי שליט"א.
יישר כוחו על תגובתו. אשרי עמ"י שזכה בת"ח שכזה, העוסק בתורה בשקדנות ובהעמקה. יזכה כבודו להוסיף חיילים לתורה.
לגופם של דברים:
א. איני מסכים להבנתו בדברי הטור, ואף איני מזדהה עם דרכו הכללית במאמרו זה, לדחוק את דברי הראשונים מהם משמע שצריך בית בנר חנוכה, ולהסביר את דבריהם אחרת. בייחוד שאיני מסכים לזה במקרה דנן, שבו רוב האחרונים נקטו שצריך בית.
ב. מה שכתב שיש ללכת אחר הטעם, כדאי לשים לב שגם האחרונים שנקטו שצריך בית בנר חנוכה, יש לבחון האם לשיטתם בית כוונתו ל"מקום מגורים" (שינה או אכילה וכו') או שבית פירושו "מבנה" סגור וכדו'. מעתה, ייתכן שיש מי שהתיר להדליק בדרך מפני שלהבנתו אין צורך ב"מבנה" אך מ"מ ההיתר הוא רק מפני ששם מקום אכילתו ולינתו של אותו מטייל.
ג. עם שאר מה שכתב ודאי אסכים. פשוט בעיני שגם כת"ר יסכים שגם כאשר הולכים אחר האמת, בלי משוא פנים, עדיין לא נעז לחלוק על גאוני וענקי עולם אלא רק אחר עיון מרובה מאוד, ובירור הדק היטב עם עוד ת"ח, וגם אז ראוי שהדבר ייעשה בסגנון ובלשון מתאימים, בדרך קושיא ותמיהה וכדו'. אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.
יברכהו ה' בכל מילי דמיטב, ויזכה להמשיך ולהעניק לעמ"י מפרי תנובתו, ד"ת מתוקים מדבש.
שמואל אריה ישמח
♦

ג. ד.

לכבוד הרב שמואל אריה ישמח שליט''א
מש''כ כב' בהערות א וב על כגון זה אמרו חז''ל אלו ואלו דברי אלקים חיים, והיינו במחלוקת בסברא או דימוי מילתא, והבוחר יבחר את אשר לו.
לגבי הערה ג אומר שלפני פרסום מאמר אני משתדל לעיין היטב בדברים וגם להתייעץ עם ת''ח, גם מערכת האוצר הרבה פעמים מעירה הערות חשובות טרם הפרסום (וכן עשו גם במאמר זה, עי’ בהערותיהם בתוך המאמר), וגם לאחר הפרסום הרבה פעמים ישנו משא ומתן כמו שעשינו בנדו''ד כך שגם זה חלק מבירור ההלכה. כמו כן פרסום מאמר באוצר או בכל במה שהיא לא נועד לפסוק הלכה למאן דהוא אלא נכתב על דעת הכותב בלבד.
בכבוד רב
בנימין יצחק-הלוי
♦ ♦ ♦