אב"ד פוניבז' ומיר
הערות במסכת ראש השנה[2]
אני הוא קודם ולאחר שיחטא
ראש השנה [יז, ב[3]] ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.עי’ תוס' [ד"ה שלש] אם ד' ד' הם ב' מדות. [וז"ל: "שלש עשרה מדות - אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות, כדאמרינן הכא, אני ה' קודם שיחטא - לרחם עליו, ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב וכו', ובמגלת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון, שיש פסיק בין השמות, משום דהכי קאמר קרא, הקדוש ברוך הוא ששמו ה', קרא[4]: ה' רחום וחנון וכו'"].
ונ"ל דאף ל[רנ"ג] דהויא מדה אחת אתי שפיר הך דרשא, דכבר הקשה הרא"ש [ר"ה א, ה], קודם שיחטא מה שיי[ך] ענין בו לרחם עליו[5].
ונ"ל דמצינו בעברות החמורות שניתנו להצילו בנפשו [סנהדרין עג, א] והיינו להציל נפשו מעון החמור, וא"כ הויא מיתתו לטובתו, וא"כ הקב"ה הרג רק אותו שרוצה לעבור על עבירה חמורה, הרי בידו להמיתו תיכף, ומ"מ ח[ס] עליו והיינו טעמא דהוא ית"ש רוצה בת[שובת] רשעים וא"כ הוא לטובתו שישוב, ובמי שאינו שב, אינו חס עליו ואדרבה ילך לאבדון, ודוק. וז"ש אני הוא קודם שיחטא, משום שאני הוא לאחר שיחטא לקבלו בתשובה, אבל בלא זה לא, [נמצא], שאין הקב"ה מרחם קודם החטא, וא"כ מדה א' היא, וק"ל.
♦
הערה בעניין שמא יעבירנו לשופר
[כט, ב] [מתני': יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה. ובגמ' מנא הני מילי וכו', אלא אמר רבא: מדאורייתא מישרא שרי, ורבנן הוא דגזור ביה, כדרבה. דאמר רבה: הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דמגילה].גזירה שמא יעבירנו – הקשו תוס' (ד"ה שמא) דהל"ל משום שי[וציא] מרה"י לרה"ר ותירצו דמינכרא[6]. ונ"ל [ראיה] לדבריהם מגמ' מפורשת יומא מד, ב מבין האולם ולמזבח כיון דל"מ [=דלא מפסיק] מידי כו'.
[ז"ל הגמ' יומא [שם]: "אמר רב אחא בר אהבה: שמע מינה מעלות דאורייתא, והכי גמירי להו. דאי סלקא דעתך דרבנן - מאי שנא בין האולם ולמזבח - דילמא מיקרו ועיילי, מכולה עזרה נמי נפרשו דילמא מיקרו ועיילי! - בין האולם ולמזבח, כיון דלא מפסיק מידי - לא מינכרא מילתא, עזרה, כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק - מינכרא מילתא"].
♦ ♦ ♦