ראש ישיבת פורת יוסף
דרשה לימים הנוראים
אנחנו נמצאים עכשיו כמה ימים לפני היום הגדול ראש השנה שבו עוברים כל בני ישראל בכל העולם אחד אחד כבני מרון. לעבור את סדר היום כל מה שעשה במשך השנה, דבר אחד לא נעדר. ואין שכחה לפני כסא כבודך. האדם לא זוכר מה שעשה במשך השנה, כמה לה"ר דבר, הוא זוכר? כמה דברים בטלים דיבר, כמה הסתכלות אסורה הוא ראה, כמה מחשבות רעות, הוא לא זוכר שום דבר. אבל הקב"ה מעבירין לפניו הכל, כל אחד ואחד, "מחשבות אדם ותחבולותיו ועלילות מצעדי גבר", כל מחשבות - אפילו המחשבות עולות לחשבון. מי יכול לדעת, מי יכול לומר זיכיתי לבי.הדברים נוראים, ואנחנו לוקחים את זה באדישות כאילו כך צריך להיות. ערב ר"ה עושים התרה קמים לסליחות, ראש השנה הולכים להתפלל שחרית ומוסף ושום דבר לא השתנה, שום דבר. באיזה פנים אנחנו נוכל לעמוד לפני בורא עולם, מלאים עוונות – זה וודאי, אין ספק, קטנים וגדולים, אבל לכל הפחות לבוא כמו מקווה טהרה והרהורי תשובה. נדע את המצב שלנו, נהרהר בתשובה עליהם, אבל [אם] לא נדע - איך נהרהר, על מה נהרהר, על מה?
הזכירו כאן על פרשת השבוע, אני רוצה להזכיר גם כן עוד פסוק אחד מפה, התורה אומרת - משה רבינו אומר: "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ד' אלוקינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים האלה פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה", אולי חס וחלילה יש מי שיש לו שורש רע "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת" שישמע האדם את כל ההתראות ממשה רבינו והקללות וכדו' "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יחרה אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים".
הדברים האלה לכאורה לא מובנים. יש רשעים בעולם, אבל שיתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי למה יתברך בלבבו, איך יתברך? אם יודע שהוא רשע, אם יודע שעבר את כל העונות, באיזה טענה הוא יכול להגיד "שלום יהיה לי", "לי", לכולם לא יהיה שלום - בשבילו יהיה שלום. התורה אומרת "למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ד' סלוח לו", אבל צריכים להבין מה הוא טיפש? הוא לא רוצה לחזור בתשובה – לא יחזור, אבל איפה הוא "יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי".
♦
לא העיקר הלב אלא גם המעשים
יש לדאבוננו הגדול הרבה בני אדם עושים כל העבירות שבעולם, תבוא תוכיח אותו, אומר: תשמע העיקר הלב, אני יש לי לב טוב, נותן צדקות עושה טובות עוזר לזקנים עושה מוסדות, בתי חולים כל מיני דברים, יתברך "בלבבו" הוא יתברך - אומר יש לי לב טוב, אם יש לי לב טוב זה מכפר לי על כל העוונות.אומר – לא יאבה ה' סלוח לו, מדוע? אם אדם יבוא לרופא והוא אומר לו כואב לו העיניים, הרופא אומר: מה אתה רוצה, בדקתי את הלב שלך – בריא, מה אתה רוצה?. אומר - כן, הלב בריא אבל העיניים חולות. אומר – לא, העיקר הלב. אז מה, כמו שבגוף ככה זה, בנשמה עוד יותר מליונים פעמים. אדם חושב יש לו לב טוב יצא ידי חובתו, הוא לא יודע יש לו שיניים בריאות ידיים בריאות, פה בריא, רגליים בריאות, הוא חשב פעם על זה? יתברך בלבבו שלום יהיה לי אני יש לי לב טוב... אם הוא לא דואג לעצמו אז גם לאחרים הוא לא דואג, הוא אומר רק סתם לרמות את העיניים שלו "לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה".
♦
טרחת האדם לבריאות גופו וכל שכן לנשמתו
בן אדם לפני שהגיע ר"ה הוא צריך לדעת מה אני נדרש, מה מבקשים ממני? מבקשים ממני - להיות מושלם, ויש בידו להיות למה לא יעשה. אדם כואב לו העיניים הוא הולך לפעמים עד אמריקה לרפאות את העיניים החולות, נוסעים עד איפה שיהא הכל בשביל שיהיה בריא. ואם יהיה בריא כמה שנים הוא יחיה, הוא בגיל חמשים ששים כמה נשאר לו לחיות. בכל זאת הוא עושה כל המאמצים, לא אומר אין דבר עובר, אין, הוא רוצה להיות בריא אז הוא הולך ומשתדל ומתאמץ נוסע עד אמריקה גם אם הוא לא בטוח שיהיה בריא, ואם יהיה בריא כמה שנים יכול לחיות. אבל מה לא עושה האדם בשביל בריאות הגוף? אותם הדברים צריך לעשות בשביל בריאות הנשמה.האם נסתפק בזה שאנו באים לסליחות, אומרים סליחות - חזק וברוך, ושום דבר לא נשתנה. את הרפואה הוא לא שתה ולא טיפל, ולא בדק את עצמו אם חל בו שינוי. בן אדם הולך לרופא, נותן לו רפואה, אחרי שבוע הוא אומר לו לא עזר הרפואה שנתת, תן רפואה אחרת. האם עלה אחד שיבוא ויאמר עשיתי סליחות שבוע שלם אני לא רואה שינוי, אותם הדברים אותם המעשים עדיין ממשיכים חופשי, עדיין ממשיכים בבית ספר חופשי, והוא לא ירא מיום הדין, כאילו לא קרה כלום. הוא בא בראש השנה שמח ושנה טובה וחתימה טובה. איזה שנה טובה אם חס וחלילה בניו לא הולכים בדרכי ה' אוי לשנה שכזאת.
מה שקרה בטורקיה אנחנו לא יודעים אסור לנו לדבר, אבל לפעמים יש מצוה גם לדבר. אני לא רוצה לדעת מה המצב הדתי בטורקיה, מה המצב שבאו לבית הכנסת, באיזה צורה באו, אם במוניות או ברגלי, אסור לנו לעשות. אבל אנחנו צריכים לקחת מזה מוסר, אבל אסור לנו לדבר על אחרים בזמן שאנחנו לא יודעים. אבל בדרך כלל ידוע שהמצב שם גרוע מאוד שם, כעין רוסיה, איך שבאו אני לא יודע.
עכ"פ אנחנו, כמו שהזכירו, גוף אחד, כאיש אחד. הזוהר אומר רבי שמעון בר יוחאי אומר, למה הדבר דומה לאדם ששכר לו מקום באוניה, שכר לו חדר ונוסע בו. פתאום רואים שהוא מביא איזה מקדח ועושה חור. אומרים לו מה אתה עושה? אמר להם, מה אכפת לכם, בחדר שלי אני עושה. מה בחדר שלך??! האונייה משותפת לכולנו, אם יכנס מים לחדר שלך יטביע את כל האונייה. מה אתה חושב?!!
אותו הדבר, אנחנו כולנו כאיש אחד. אם אדם חופר חור אז הוא מטביע את כל האונייה של ישראל. הקב"ה עושה לנו ניסים ונפלאות. פעם הייתי אצל הרשע הזה נבון, קוראים לו שר החינוך... בעצמו אמר לי בפירוש, 'דע לך אנחנו חיים בניסים'. הקב"ה עושה לנו ניסים ונפלאות כל יום, אנחנו לא יודעים מה המצב. כל יום שעושה ניסים ונפלאות, בזכות מי? בזכות אלה שבאים ללמוד תורה. רק בזכותם. רק אלה שקובעים עיתים לתורה שבאים כל ערב לשיעור, בזכותם הקב"ה עושה לנו ניסים, כמו שאומר הפסוק "ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן". חושבים ביטחון צבא. דברים בטלים. בימי אבותינו לא היה צבא והיו חיים בביטחון יותר מעכשיו. למה זה??! כולם היו בעלי אמונה טהורה, אחד שחילל שבת, אוי ואבוי, לא יתכן בעולם. עכשיו קיבוצים שלמים שיחללו בבית שלהם לא מעניין אותנו.
♦
שורש העבירה וענפיה הרבים
"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה". מה זה שורש? מספרים ככה, ואני אקצר, החיד"א מספר את הסיפור, זה לא סתם סיפור, זה מראה לנו מה חובתנו בימים נוראים. אומר, פעם אחת היה יהודי אחד שהתפלל בבית הכנסת של הרמב"ם. איזה זכות, מי לא ישמח להתפלל בבית הכנסת של הרמב"ם שבעצמו מתפלל. איזה מין תפילה מתוך מעמקי הלב. והנה מסתכלים עליו, זה היה בכיפור, כשמגיע לווידוי האיש הזה נעלם, יוצא לחצר, לא אומר וידוי. הגבאי מתפלא, האדם הזה מתפלל כל התפילה, גמרו את הוידוי הוא נכנס וממשיך להתפלל, והוא מתפלל ממעמקי הלב "מפני חטאינו גלינו מארצנו" וכל מיני דברים. אמר זה מקרה, כאב לו הבטן יצא לחוץ. בשנה הבאה אותו הדבר, התפלל את כל התפילה, הגיעו לווידוי יצא החוצה. הגבאי התפלא אבל בכל זאת לא אמר כלום. בשנה השלישית גם כן אותו הדבר. הוא לא יכול לסבול כבר. הוא ניגש אליו ואמר לו 'אדוני מדוע אתה בורח בשעת הווידוי'? אמר לו 'מה זה אכפת לך'?!! שתק. מה יעשה. הלך וסיפר לרמב"ם, אמר לו יש אדם שמתפלל טוב וכשמגיע הווידוי הוא בורח.אז הרמב"ם קרא לו, הוא כבר לא יעז להגיד לרמב"ם מה אכפת לך. שאל אותו 'אדוני למה אתה בורח בשעת הווידוי'. אמר, 'לך אני אגיד את האמת, אני לא רוצה להיות שקרן בבית הכנסת'. אמר לו, למה שקרן? הוא אומר, 'בווידוי אנחנו אומרים עבדנו עבודה זרה, אני עבדתי עבודה זרה?? גנבנו, אני גנב?? רצחנו נאפנו, אני נואף?? אני אגיד בבית הכנסת ביום הכיפורים דברים של שקר?? דברים שלא היו ולא נבראו בי?? אני לא מוכן לשקר!!
אומר לו הרמב"ם, דע בני, את העבירות שאתה אומר שלא עברת - עברת עליהם מאות פעמים אתה לא מרגיש. 'אני גנב'??! תגיד לי. אמר לו, תראה, כל דבר ודבר יש לו שורש ויש לו ענף. נכון אתה לא גנבת, אבל יש דברים קטנים שהם ענפים קטנים. למשל אם אדם גונב את דעתו של חברו, הוא אומר אתה יודע כמה אני אוהב אותך. הכל שקר. זה גניבה. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, אתה לא עבדת עבודה זרה, נכון אני בטוח בזה, אבל תגיד לי את האמת לא כעסת כל השנה אף פעם, לא בבית ולא עם האישה ולא עם הילדים ולא בעבודה, אז מה אתה אומר אין יום שלא הרבה פעמים כעס. אמר לו, אתה רואה שעבדת עבודה זרה, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ואתה לא רוצה עוד להודות. חצוף כזה.
אחרי כן נואף. יש כל מיני סוגי ניאופים, יש שורש נואף שהוא נואף עם אשת איש חס וחלילה, אני בטוח שלא עשית את זה. אבל יש דברים, בקריאת שמע אנחנו קוראים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", אדם מסתכל פה ופה, הולך לחתונה ורואה רוקדים, הוא מסתכל שמח כאילו בעצמו רקד עם נשים במעורב. שמח, הוא יכול להוריד דמעות.
שמעתי פעם מחכם אפרים ע"ה, ממש בזה הלשון מזעזע, אמר, באמת באמת באמת, כך אמר, אם הייתי עובר ברחוב ורואה דרך החלון שרוקדים גברים ונשים, כך אמר, באמת אמלא את כל הכוס הזה דמעות! איך זה יתכן?!! מי יאמר זיכיתי לבי. אז זה נואף, זה ענף של ניאוף. אם אדם הולך לחתונה ורואה שרוקדים במעורב והוא שותק ולא מוריד דמעות ולא בורח מהמקום אז הוא נואף. הוא לא נואף בשורש הוא נואף בענף. זה ענף אביזריהו דעריות. אמר לו איך אתה אומר שלא עברת תגיד את האמת, לא הסתכלת פה הסתכלת שם?? הוא נדהם. אמר לו, על זה שאמרת שלא עברת על זה אתה צריך לעשות ווידוי, על זה לבד. הראה לו כל הפרטים שעבר עליהם מאות פעמים בשנה. והוא חושב שהוא צדיק. אבל בראש השנה שם לא יודעים חכמות, כל עבירה עושה זיהום בנפש, הנפש שלו כבר מזוהמת, כמה דמעות הוא צריך להוריד לתקן את זה.
אפילו דוד המלך אמר "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך". רבנו יונה אומר מה זה "לא שמרו", לא שמרתם צריך להגיד. אומר, על העיניים שלא שמרו, לפעמים באונס שאדם מסתכל והוא נהנה מזה. "פלגי מים ירדו עיני", אומר דוד המלך, "על לא שמרו תורתך".
♦
זיכוך נשמת האדם
אנחנו חושבים את עצמנו צדיקים, באים לסליחות, אנחנו בטוח שבזכות הצדיקים האלה העולם עומד, אבל אנחנו לא מושלמים, לכן תקנו לנו רבותינו את חודש אלול להתכונן לקראת ימים נוראים, מי יכול לעבור על כל הדברים, על הכל נעבור דין וחשבון, אין ויתור, הוא צריך לדעת בסופו של דבר אם יש לו מזל הוא יקבל את היסורים בעולם הזה, אם לא הוא יקבל שם בעולם הבא. אבל שיהיה ויתור אין דבר כזה. בגד שהתלכלך מוכרח שתלך למכבסה, איך תלך בגד עם כתמים. המכבסה של האדם זה הגיהינום שלו שהולך לשם לעולם הבא ואומר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. אם תחזיר לי את הנשמה כמו שנתתיה לך, מבריקה מצוחצחת כזוהר הרקיע, הנה רואים שהיא מזוהמת מכניס אותה למכבסה. מה זה המכבסה? הגיהינום. הוא רק הולך לשם, הנשמה משתפשפת ונעשית בריה חדשה. אבל כמה יסורים עוברת בגיהינום. הרמב"ן אומר שעה אחת בגיהינום יותר קשה משבעים שנה של ייסורי איוב. אנחנו יודעים מה זה גיהינום?!!הרמב"ן מסביר, קראתי פעם, מה זה גיהינום, מה הדמיון. הוא אומר, תראו, באדם עצמו יש לו רגליים ויש לו עיניים, אם יש איזה קוץ והוא נופל, שם את הידיים שלו להגן שלא יבוא לעיניים. הידיים זה לא הגוף שלו??! הוא מפחד על העיניים שלא יבוא הקוץ לעיניים. זה אותו הגוף זה אותם הידיים, על הידיים לא אכפת לו שיהיה קוץ. אם הוא רואה שהוא מוכרח ליפול הוא תכף שם את הידיים להגן עליו. אבל הידיים נפצעו. הוא אומר כדאי שיהיה הקוץ בידיים ולא בעיניים. כי העיניים זה יותר חמור, זה כאבים יותר זה יותר סכנה.
אומר הרמב"ן למה זה, כי העיניים רוחניות והידיים גשמיות. אפילו שזה אותו גוף, יש אבר רוחני ויש אבר גשמי. הרוחניות זה כואב יותר. כמובן העיניים הן רואות לאדם, בלי העיניים ... האדם שיש לו עיניים בריאות. אבל אוי ואבוי אם יש לו עיניים חולות שנכנס בהן קוץ. אז מה יותר טוב לו בעולם הזה שיש לו אותו גוף הוא בוחר לשמור על העיניים ולא לשמור על הידיים.
הוא אומר, הייסורים של הרוחניות הם ייסורים נוראים ומחרידים. אז יבוא האדם יאמר הוא רוצה בעולם הזה שיהיה לו טוב, מה העולם הבא שכולו טוב כולו רוחניות, ועם זיהום לא יקבלו אותו לעולם, אז מה יהיה איתו??!
כל הדברים האלה לא באנו חס ושלום להאשים מישהו, אלא אנחנו כל אחד ישתדל להיות כמה שיהיה מזוכך, כי זיכוך הוא מוכרח לעבור, אם בעולם הזה אם בעולם הבא, אז למה יסבול בעולם הבא. לכל אחד יש לו נשמה טהורה. אנחנו אומרים בבוקר בברכות השחר "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא", שאין בה זיהום אפילו משהו. אם כן רואים אנחנו כמה נשמות ישראל הן גדולות. אז מה תגידו למה אצל הגויים אין דבר כזה? הגויים הנשמות שלהם הם לא טהורות. אם האדם לובש בגדי עבודה, אכפת לו מעוד כתם? בגדי עבודה זה כלום. אבל אדם שבא בראש השנה עם חליפה מצוחצחת ויבוא בן אדם וישפוך עליו שמן, כמה הוא יכעס. למה? כי זה חליפה חדשה. אותו דבר עם ישראל הנשמות שלהם טהורות, חצובות מתחת כיסא הכבוד, אם יהיה בה זיהום קטן שבקטנים הוא מוכרח לעבור זיכוך, אי אפשר אחרת. אם כן מי יכול לדעת כמה זיהום עובר עלינו, כמה חס ושלום כתמים יש בנשמה שלנו. אם בן אדם מדבר שקר אחד, מדבר לשון הרע אחד, הסתכל הסתכלות אחת, אם ביטל תורה, ותלמוד תורה כנגד כולם, כל שכן אם יש לו בנים בבית והוא לא מחנך אותם לפי דרכי התורה, ה' ישמור, כל העבירות שהבן עושה זוקפים אותו עליו. גהינום יכלה והוא לא יכלה. מפני הבנים האלה ממשיכים דורות. ואם להפך, אשריו ואשרי חלקו, כל המצוות שהבן עושה נזקפים עליו, וזה העונג הכי גדול.
♦
חומר עוון חילול שבת
עכשיו אביא לכם פסוק על ענין השבת, ותבינו למה הטמאים האלה הרשעים האלה מעוניינים לחלל את השבת. כל כך למה? כל ליל שבת, באיזה רשעות ואיזה חוצפה ואיזה טומאה היא זאת.התורה אומרת "ויאמר ה' אל משה לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות ביני וביניכם לדורותיכם לדעת שאני ה' מקדשכם. ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת". אח"כ הוא ממשיך "כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מעמה". אם אתה אומר מות יומת ואתה ממשיך כרת, כרת זה פחות ממיתה. אם אתה נתת פה את העונש הגדול, כמו אחד שאומר לחברו תשמע אם אתה תעבור תשב על זה שנה וגם חודש. אם אתה אומר שנה אז החודש בכלל. אם אתה אומר כבר שהוא מות יומת מיתת בית דין מה מקום להגיד ונכרתה הנפש.
הרב אור שמח אומר דברים נפלאים, הוא מביא כמה דברים נוראים. הוא אומר כך, "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם", הוא אומר, צריך להבין מה יותר חשוב, נשמה בישראל או שבת אחת. מצד אחד אנחנו אומרים אדם שחולה בשבת מחללים שבת, כל המחלל את השבת להציל נפש שכרו גדול, כל הזריז הרי זה משובח. זאת אומרת נשמה בישראל יותר טוב משבת, מחללים שבת בשביל נשמה. מצד שני אתה אומר מי שמחלל את השבת הורגים אותו. אם אתה אומר עכשיו שבת עדיף מנפש, איך אתה אומר שנפש יותר עדיף ושבת יותר עדיף?
הוא אומר כך, מחלל את השבת מות יומת, וכי תגיד איך זה, זה נפש יהודית, איך אתה הורג נפש בשביל שבת?? אדרבה, מחללים את השבת בשביל נפש יהודית ואתה הורג נפש יהודית?? הוא אומר, אתה יודע מה, "כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש", כבר אין לו נפש יהודית. ברגע שחילל האדם את השבת אין לו נפש יהודית, יש לו נפש בהמה נפש גוי, אז בשביל בהמה לא מחללים את השבת, אז הורגים אותו. עד שלא חילל את השבת ונעשה חולה, שיש לו נפש יהודית בקרבו, אז הוא יותר טוב משבת, אם הוא חולה מחללים את השבת בשבילו. אבל ברגע שהוא חילל את השבת הנפש היהודית פרחה ממנו, נכנסה בו נשמה של גוי של בהמה, אז אין לו נפש, "ונכרתה הנפש", אם נכרתה הנפש אז בוודאי הורגים אותו, אז שבת יותר טוב. אם אנחנו רואים פה כמה טיפשים, אין להם נפש יהודית כבר, ברגע שהם חיללו את השבת הנפש היהודית פרחה מהם, אז ברגע שתצעק כל היום 'שבת' 'שבת', תביא חמור ותצעק שבת שבת, מה יענה לך, הוא לא תופס הוא לא מבין. חמור תגיד לו שבת הוא לא יבין לעולם.
אם כן לא כל האשמה עליו עכשיו אחרי שהוא ערום, הנפש היהודית פרחה ממנו. אם הוא גוי, לא מעניין אותו לא אכפת לו. זו הסיבה שאנחנו רואים דברים מוזרים, מחללים שבת לידך לא אכפת לך, אתה רואה אלפים יהודים כולם מחללים שבת לפניך, כלום? לב אבן? אפילו לב אבן גם אין לו. איך זה יתכן. חסר לו הנפש היהודית, נכנס בו נפש של חמור. אותו הדבר הקיבוצים, רוצים להיבנות על חילול השבת. רשעים כאלה, איך אתם נבנים על זה. הרי ה' ציווה על השבת והאנשים לא עובדים בשבת ובאים לקנות. אם כן זה משתמשים בשרביטו של מלך להרוס את השבת. אם היו עובדים ביום שבת אז לא היה להם זמן לבוא לקנות. אתם מנצלים את המתנה שהקב"ה נתן לישראל להתעשר ממנה. להזמין יהודים שלא עובדים בשבת שיבואו לקנות. רשעות וטומאה כזאת לא הייתה בעולם, נכרתה הנפש!
רואים שאדם לא מחנך את בנו בלי לחשוב שיגיע הזמן שהוא כורת את הנפש שלו. הוא חייב ללכת לבכות להצטער להרעיש עולמות. אם אדם שומר שבת אז אפילו זה מגן על כל העולם. שומר שבת כהלכתו, איך יכול לדעת כהלכתו? ע"י שיבוא וישמע שיעורי תורה. אם לא ישמע שיעורי תורה לא ידע מה אסור ומה מותר, עלול חס וחלילה להיכשל באיסורי שבת והוא לא יודע. וכי הוא יכול לומר שוגג הייתי? אתה נמצא ביפן??! אתה נמצא בשכונות האלה שמלאים תורה ומצוות. תבוא לשיעורים, שמעו ותחי נפשכם. כל שבת וכל ערב יש פה שיעורים. אם האדם בא לשיעורים הקב"ה שומר עליו, הוא לא יבוא לידי חטא, הוא לא יכשל. אם הוא לא יבוא אז הוא במזיד, הוא לא יכול להגיד לא ידעתי.
אם כן בקיצור הימים האלה קדושים מאוד לכולם, מעט תשובה מרפא את כל הבעיות, הנשמה שלו מזדככת, בעל נשמה חדשה. לא אותה נשמה שעשתה עבירות, נשמה טהורה ממש. אבל צריך להתכונן לזה. כמו שאדם שמזמינים אותו לחתונה של בן המלך, יצא מהעבודה וילך לחתונה. היתכן דבר כזה?!! הוא מכין שבוע שבועיים בגדים מיוחדים, אותו היום הוא לא הולך לעבודה, הוא מתלבש, שלא יהיה כתם שלא יהיה אבק. איך יעמוד בראש השנה עם כתמים, עם בגדים מלוכלכים עם בגדי עבודה ויגיד 'אחות קטנה' וגמרנו.
♦
מעלת התפילה בכוונה בימים נוראים
נסתכל בתפילה, "אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם". מה הפסוקים? ראיתי יהודי רופא ילדים, כמדומני ממשפחת טוויג. איזה למדן איזה ידען איזה צדיק. אמרתי לו, תגיד לי באמת מי השפיע עליך כ"כ שנהיית למדן? הוא אמר, אף אחד לא השפיע עלי. רק מי? התפילה של ראש השנה ויום הכיפורים. הייתי ילד והתפללתי. באמת אני התפללתי ולא עמדתי בחצר, התפילה בנתה אותי. כבר הייתי איש אחר. הלכתי לאבא ואמרתי לו אבא, מקומי לא בבית הספר הזה, אתה מוכרח להוציא אותי, אני לא אמשיך! התפילה כל כך חדרה ללב, כ"כ תפילה יפה, כל מילה של התפילה פותחת את העיניים ופותחת את הלב. מיד אביו שמע לו, הוציא אותו מבית הספר והכניס אותו לבית ספר דתי ונהיה רופא ילדים עד היום. אבל הוא ירא שמים צדיק, משהו מיוחד.אם אדם יבוא לתפילה בראש השנה ויתפלל טוב, כולם מבינים לשון הקודש וביאור המילים, כל תפילת מוסף של ראש השנה, הפלא ופלא, זיכרונות מלכויות ושופרות. אם אדם יתבונן אז הנשמה שלו מתפרקת, כל הזיהום שיש בנשמה שלו נשאב, נשאר ממש נשמה טהורה. אז כל אחד יחשוב קצת על עצמו, לא רק על אחרים. איך אומר שיר השירים "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי". תראה כל אחד אוהב לעזור לחברו, אשריהם ישראל, על זה יקבלו שכר אין סוף. אז אומרים, אם אתה עושה טובות לאחרים מה עשית לעצמך, מה עשית עם הבנים עם הבנות שלך, עם הבית שלך, מה עשית לעצמך אתה.
זה שאומר הפסוק "פן יש בכם שורש", אם תגיד לא, שורש אין לנו. אבל "פורה ראש", השורש עושה ענפים, ומהענפים אין אדם ניצול, אם לא שישב ויבדוק כל מעשה שלו, כל מעשה שלו שאין בהם חשש אבק, אבק ריבית אבק לשון הרע, אבק דבר אחר, וכל מיני דברים, עד שיהיה נשמה טהורה באמת. אז ילך לגן עדן בן אדם צדיק טהור ונקי.
גם בעולם הזה שיתפלל יתפלל בצורה אחרת. יתרגש בתפילה ויהיה לו עונג בתפילה. שילמד ויהיה לו שמחה בלב. "פקודי ה' ישרים משמחי לב". אם אדם רואה שהוא לומד ואין לו שמחה בלב, סימן שהלב שלו מזוהם, חסר משהו שלא נכנס ללב. אבל באמת שאדם בא ושומע תורה, "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וזה המבחן, יבדוק את עצמו אם יש לו שמחה כשהוא לומד או אין לו. כשיש לו שמחה ידע שהלב שלו טהור. אז זה נכנס לתוך הנשמה שלו, מרגיש מים חיים. אבל אם הוא רואה שזה לא הולך לו סימן שהוא לא כ"כ נקי, אז הוא צריך לתקן, להתפלל, ילמד מוסר, יתפלל טוב מתוך דמעות.
ולכן טוב עשו שלפני ימים הנוראים שכל אחד יחשוב קצת על עצמו אם חס וחלילה חטא, בשורש ודאי לא, אבל בענפים ה' ישמור. אם עבר על ביטול תורה, אם במחשבה אם בדיבור ובכל מיני דרכים. אם יש לו דבר לא נקי ינקה את עצמו, יבוא זך בקלות, הימים האלה מסוגלים, בקלות אפשר לעשות הכל, לא צריך אפילו תעניות, רק שאדם יקבל עליו באמת, יתקן. אבל שיעבור על מעשיו, יבדוק את מעשיו ויראה מה חסר לו. יש רב בישראל ב"ה, הרבנים נמצאים פה, יבוא וישאל אותו חטאתי בעוון זה מה עלי לעשות, כי יש דברים שצריך תיקונים, זה לא מספיק ככה. יש ארבע חלקי כפרה.
♦
תוצאותיה החמורות של העבירה
ירמיהו הנביא פסוק נורא מחריד "כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הוודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". מה זה, זה לשון כפול. אומר, "אחרי שובי" – כשאני חטאתי – "נחמתי" – התחרטתי וחשבתי שכבר תקנתי, אבל "אחרי הוודעי" – אחרי שאני רואה תוצאות של העוון עד כמה זה מגיע – "ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי".למה הדבר דומה, לאדם יש אוטו, נסע באוטו, פתאום יצא אל המדרכה. תראה מה עשית, מה עשיתי, הרוגים ופצועים עשית. הוא התחיל להכות על עצמו להכות על פניו. בן אדם חוטא אומרים לו כך עשית, "אחרי הודעי" – אחרי שאני רואה את התוצאות של העוון הזה – ספקתי", כשאדם רואה את התוצאות של העוון הזה לאן זה מגיע, עד כמה זיהם את הנשמה שלו ועד כמה גרם תאונות, "אחרי הוודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". אנחנו יודעים מה התוצאות של העוונות? כל אחד יודע מה שחסר לו, יש דברים שצריך להתיעץ עם הרב לא להתבייש, מה עושים לתקן זה, אדם צריך לחשוב איך הוא מתקן את עצמו. בקלות אם הוא רוצה לתקן את עצמו באמת. יש גם עליות, יש גם מתעלה יותר. אין סוף לעליות, וכל אחד חייב להתאמץ. ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה. אם לא זכינו לגאולה השנה סימן שלא עשינו תשובה, אולי השנה ה' יעזור נעשה תשובה שלמה ונזכה לגאולה שלמה, ויבטל מעלינו תאונות דרכים וכל מיני מחלות וכל מיני בעיות. לא רק בארץ גם בחוץ לארץ. אבל אם נתעורר כולנו, אם נעשה תשובה אמיתית יכולים לבטל גזירות.
הזוהר אומר אם יהיו כנישתא חדא אם יעשו תשובה אמיתית יכולים לקרב את הגאולה. אפילו כנישתא חדא. כל אחד יאמר אני יחזור בתשובה, אבל בתשובה שלימה. וזה יעזור לכל ישראל יכריע את הכף ויעזור לכל ישראל, נזכה לכתיבה וחתימה טובה.
♦ ♦ ♦