הרב רפאל ברוך טולידאנו
ירושלים

תקיעת שופר בחודש אלול

בפרקי דרבי אליעזר פרק מו: ... ובראש חדש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה (דברים י, א). והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עולה להר, שלא יטעו עוד אחר העבודה זרה. והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
מבואר במדרש שתקנו חכמים לתקוע בר"ח אלול בכל שנה ושנה, ומבואר שתקנת חכמים היא, ולא מנהג בעלמא, ונראה גם שהדבר נאמר רק כלפי ר"ח. והנה מנהג עדות הספרדים כיום ידוע, שאין נוהגים בתקיעות הללו, ומנהג עדות האשכנזים לתקוע בכל חודש אלול, ויש לברר את הדין מדברי הראשונים.
♦

מנהג או תקנה

נתבאר בדברי הפרקי דר"א שהיא תקנת חכמים, ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות לד, א: לפיכך נהגו לתקוע שופר בר"ח אלול, על שם התחלת לוחות האחרונות, שהכריז משה רבינו, כי הוא עלה על הר סיני שלא יחזרו ישראל לסיאורן כבתחלה. וכ"ה משם למדרש אגדה (בובר), שם. וכאן הלשון הוא נהגו, ואינו מוכרח.
ובדעת זקנים מבעלי התוספות דברים י, י: ... ואמר להם לישראל למחר ביום שלשים באב יהיה ר"ח אלול שיתחילו תקעו שופר כדי שלא תטעו בירידתו כמו שטעיתם בראשונ', וזכר לדבר אנו תוקעין ביום ר"ח אלול שהוא יום שלשים באב שלעולם אנו עושין ר"ח שני ימים ויום ראשון הוי מחשבון דאב שהוא מלא ושהה שם ארבעים יום. ומבואר שהוא לזכר, ולא מבואר שהיא תקנה.
אמנם הרבה ראשונים העתיקו את לשון הפדר"א, שכתב התקינו, ברמב"ן שמות לג, ז, רוקח הלכות ר"ה, סימן רח, ראבי"ה סי' תקמב (ופתח במה שנהגו לתקוע מר"ח אלול, ואינו מוכרח, שנקט לשון מנהג), ובכלבו, סה. ובמנהיג הל' ראש השנה (ע' שכח) העתיק את דברי הפדר"א, אמנם כתב שם בתחילה שהוא מנהג צרפת, אבל נידונו שם הוא לעניין תקיעה בכל החודש, ואיהו ס"ל שהיא הוספה לדברי הפדר"א, ראה להלן. וברבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק א (דף מח טור א) גם הביא את דברי הפדר"א, וכתב: נהגו בכמה מקומות לתקוע מר"ח אלול בכל בקר וכל ערב לעורר דרכי התשובה וכן נהגו באשכנז אחר תפלה בכל בקר וערב... ומבואר שלא בכ"מ נהגו כן. אמנם י"ל כנ"ל שהבין שכל החודש הוא ממנהג, ור"ח מתקנה, אבל לא נתפרש בדבריו בהדיא שיש חילוק בין ר"ח לכל החודש, וצ"ע. וברא"ש ר"ה ד, יד ובטור תקפא גם העתיקו את דברי הפדר"א, ושם הביאו שהמנהג באשכנז לתקוע בוקר וערב, ויל"ע אם כוונתם לאפוקי שבשאר מקומות אין נוהגים כן, או ששם הקפידו גם בבוקר ובערב.
ובשבלי הלקט סדר יום הכיפורים סימן שכב, כתב בטעם מנהג התקיעה במוצאי יוה"כ: ועוד כתב אחי טעם אחר לפי מה שמצינו בפירקי ר' אליעזר שכשעלה משה רבינו לקבל לוחות האחרונים עלה בראש חדש אלול וירד בעשרה בתשרי וצוה לתקוע בעלייתו וירידתו לכך התקינו דורות האחרונים לתקוע בליל[2] ר"ח אלול בשופר ובמוצאי יוה"כ לזכר אותם התקיעות שקבלו לוחות האחרונים בשמחה עכ"ד. ובלשונו מבואר שהוא מתקנת דורות האחרונים, וצ"ב. (ולהלן הובא מדבריו בשם רב נסים גאון כלשון הפדר"א לפנינו שהתקינו חכמים).
ובאמת כיון שלשון הפרקי דר"א היא "התקינו חכמים", נראה שהיא תקנה גמורה, וכיון שהוא המקור הראשון לעניין זה, א"כ אין סיבה לומר שהיא רק הנהגה בעלמא[3].
וברמ"א תקפא, ג הביא את דברי מנהגי ר"א מטירנא שיש להפסיק לתקוע בער"ה, ובמג"א, יד כתב: להפסיק בין תקיעו' דרשות לתקיעו' דחיוב לכן מפסיקים ביום כח. ומבואר שהן תקיעות רשות. אמנם המג"א ציין שמקור דבריו מדברי הלבוש שם, א ושם הלשון: כדי להפסיק ולהבדיל בין זה השופר שהוא מתקנת חכמים לשופר של ראש השנה שהוא מן התורה. וכ"ה בט"ז שם, ד: כדי להפסיק בין תקיעו' שהם דרבנן ובין התקיעו' דראש השנה שהם דאורייתא. ומבואר בדבריהם שהן תקיעות מדרבנן. וגם כוונת המג"א מסתבר שכוונתו שסו"ס אין זה חיוב גמור, כשאר דיני דרבנן[4].
ובאמת במקור הדברים בדברי ר"א טירנא מבואר שטעמו הוא כיון שהוא סובר שכל עניין התקיעות בכל החודש הוא כדי לערבב השטן, א"כ גם מה שמפסיקים בער"ה הוא חלק מהעירבוב[5], והו"ד להלן. [ובאמת לשאר טעמי התקיעה אין הכרח להפסקה זו][6].
ובאמת תימה מ"ט לא נהגו כן בכל המקומות, אחר שהפשטות בדברי הפרקי דר"א היא שתקנת חכמים היא, ובשו"ע לא הזכיר ממנהג זה, אף שבב"י ביאר את דברי הטור בעניין זה, וצ"ע. ואף שלא נזכר בתלמוד, ראה תבואות שור יו"ד כח, לו: ומה שהקשה הט"ז (שם, יז) איך אפשר שיתקנו הגאונים תקנה מלבם הנה לא כתב המרדכי שהגאונים תקנו, רק שהגאונים כתבו דתקינו רבנן. וי"ל דקבלה היתה בידם שרוב דברי הגאונים דברי קבלה הן, וקבלו שנתקנה בימי הש"ס ועם שלא נזכר בגמרא הרבה דברים יש שנהגו ע"פ קבלת הגאונים ולא נזכרו בגמרא. והוא ע"ד הגאונים וכ"ש מדרשים[7].
אמנם נמצא שמנהג כמה קהילות מעדות הספרדים, והמזרח, שהיו נוהגים בתקיעות בשעת הסליחות וכדומה. בהקדמת שעה"ג מהדו' ירושלים תרע"ב, נדפס מעשה של הרוח ממהרש"ו שהוציא רוח ותקעו בשופר כמנהג כל הסליחות. וביוסף תהילות, תהלים פא, ד: והלא כל חדש אלול בכמה מקומות תוקעים שופר באשמורות ויש אחר תפלה. וכן הביא בכה"ח תקפא, יג שיש נהגו לקיים כדברי הכל, ולתקוע בשופר בשעת הסליחות בשעת אמירת י"ג מדות וקודם קדיש תתקבל. וכ"ה מנהג ג'רבא כמובא בברית כהונה ס, ו. ובמרוקו הובא בס' אלפא ביתא לר"ש סרירו (ונד' בפאס וחכמיה, ב, ע' 220), בערך תשובה שנהגו לתקוע בסליחות. וע"ע דרכי דוד (כליפא), או"ח, לח. ובמים חיים (משאש) ב, ב גם הביא את המנהג, אבל כתב שברוב המקומות לא נהגן כן וכן בתלמסן. ובתימן גם נהגו בתקיעות הללו, כמבואר בשת"ז תקפא, ב (וראה הפירוט בשו"ע המקוצר ג, קט, ד). וכ"ה מנהג שאלוניקי כמבואר בבית דוד או"ח, שנה (והובא גם מבינה לעתים, להלן). ובכתר שם טוב ו, ע' 10 ואילך שכ"ה מנהג הספרדים בא"י וסת"מ, וראה עוד שם. ולהמבואר שיש צד גדול שתקנת חכמים ראוי להקפיד בזה[8], ועכ"פ בר"ח אלול (ראה להלן)[9]. [ואף שאין אומרים סליחות בר"ח, אבל בתקיעה אין הכרח לדמותה, וכמבואר כאן, ובפרט שבפרקי דר"א הטעם שלפנינו הוא זכר לתקיעה בעליית משה ושייך גם לר"ח].
ואולי י"ל שכיון שהמקור הוא מהפדר"א ואפ"ה יש שנקטו לשון מנהג, א"כ הבינו שאין הכרח שהיא תקנה. וכן הבינו ממה שלא נתפשט כן בכל המקומות לכאורה מבואר שאינו תקנה. וכן ממה שלא נז' בדברי התלמוד ודברי הגאונים (אמנם הובא להלן משבלי הלקט מרב נסים גאון), והרי"ף והרמב"ם. ועדיין צ"ע.
ובספר מנהגים דבי מהר"ם סדר רינוס לערב ר"ה (ע' 37) מבואר טעם חדש במנהג התקיעה: נהגו לתקוע שופר בכל בוקר וערב אחרי יציאות' מבית הכנסת מר"ח אלול עד ג' (יומ) ימי' קודם ר"ה כדי ללמד [ו]לחנך (במ') במצות דאומ' מר שואלי' בהלכות הרגל קודם הרגל ל' יום (ואח"כ הובא שם טעם ערבוב השטן, ושם בשתי אופנים). ובדרשות מהר"ח אור זרוע סימן לג: לכך נהגו העולם לתקוע כל חדש אלול כדי שיהא רגיל בתקיעה ולא יטעה. ובעץ חיים (חזן) א, ע' שמג: לתקוע בר"ח אלול לחנך התינוקות, טעם אחר דאיכא במדרש שעלה משה למרום באותן יום לקבל לוחות אחרונות ותקע בשופר וידע שנתרצה להם הק"ב, טעם אחר שדורשין הלכות החג קודם החג ל' יום. (וצ"ע, שלטעמיו לא דווקא בר"ח).
וצ"ע שלא הובא מדברי הפרקי דר"א, ואולי הבינו שקאי רק על ר"ח, כדלהלן, ועדיין צ"ע. ועכ"פ לטעם זה תליא בגדרי דין שואלים בהלכות הרגל ל' יום, שבפשטות קאי על הנשאל. (ויעוי' ב"י או"ח תכט, ונו"כ שם)[10].
♦

ראש חודש או בכל החודש

נתבאר עוד שבדברי הפדר"א בפשטות מבואר שתקנו לתקוע בר"ח דווקא, וכ"ה בפס"ז, ודעת זקנים הנ"ל, וכן נראה ברמב"ן שמות הנ"ל, ומחז"ו, שכג, ובפי' ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי (שמות לד, ב) פסק, קכג.
ובמנהיג הל' ראש השנה (ע' שכח): מנהג צרפת להתחיל מר"ח אלול ואילך לתקוע בכל יום, ויש לי סמך לדבר בפרקי ר' אליעזר... לכן התקינו לתקוע בר"ח אלול בכל שנה ושנה, והצרפתי' עושים אף משם ואילך. אב"ן עכ"ד. מבואר שהמנהג בכל החודש הוא הוספת הצרפתים ולא מהמדרש. ובשבלי הלקט הנ"ל מבואר שהוא בליל ר"ח ומוצאי יוה"כ.
ובשבלי הלקט סדר ראש השנה סימן רפא, דין ראש חודש אלול למה נהגו לתקוע בשופר: יש מקומות שנוהגין לתקוע בשופר בלילי ראש חודש אלול, ומצאתי לרבינו נסים ז"ל מה שנוהגין החכמים שתוקעין בשופר בראש חדש אלול מצאתי לו עיקר במדרש, וכך כתוב במקצת הגדות, בראש חדש אלול אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה משה עלה להר לקבל לוחות אחרונים שלא יתעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה בתרועה ובאותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה לכן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה והכי איתא בפרקי ר' אליעזר עכ"ד.
ובכלבו סימן סה: ונהגו בכל מקומות ישראל לתקוע שופר ביום ר"ח אלול ויש למנהג הזה סמך במדרש וכן כתוב במקצת אגדות, בר"ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד בע"ז והקב"ה נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר שנאמר (תהלים מז, ו) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, וכן התקינו חכמים ז"ל שיתקעו בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה[11].
מאידך, יש ראשונים שמבואר בדבריהם שהתקנה (או המנהג) היא לתקוע בכל החודש. בספר הרוקח הלכות ראש השנה סימן רח: למעלה כתוב תוקעין בשופר מראש חדש אלול כי כן התקינו שיהו תוקעין מ' יום עד יום הכפורים על שם מ' יום אחרונים שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום כדי שלא יטעו עוד בע"ז ובזה המלכות אין תוקעין כי אם עד ר"ה[12]. (ופירושי סידור התפילה לרוקח [קלו] מעריב ליום הכפורים עמוד תרצד, העתיק רק את לשון הפדר"א בר"ח אלול, אמנם אין עניינו שם לבאר דבר זה).
וכ"ה בראבי"ה סימן תקמב: ומה שנהגו לתקוע מראש חדש אלול בכל יום ויום, הכי תניא בפרקים דרבי אליעזר... ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בראש חדש אלול כל החודש בכל שנה ושנה, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג) אם יתקע שופר בעיר וגו', וכדי לערבב השטן שלא להסטין על ישראל.
וברבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק א (דף מח טור א): נהגו בכמה מקומות לתקוע מר"ח אלול בכל בקר וכל ערב לעורר דרכי התשובה וכן נהגו באשכנז אחר תפלה בכל בקר וערב וסמכו על פירקי רבי אליעזר פ' מ"ו שבר"ח אלול שעלה משה להר העבירו קול במחנה שעלה משה להר שלא יטעו עוד בעבוד' זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנ' עלה אלהים בתרועה כו' (וכן) [לכן] התקינו חכמים שיהו תוקעים שופר בר"ח [אלול] בכל שנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנ' אם יתקע שופר בעיר וגומר וכדי לערבב את השטן שלא להשטין את ישראל.
ובסידור חסידי אשכנז, בסדר תפילת ר"ה (ע' רכ) רמז מנהג זה בלשון המקרא: תקעו בחדש שופר, זה אלול שתוקעים כל חדש אלול. וכ"ה במנהגים של מה"ר אייזיק טירנא (מנהגי סליחות עמ' פו) שכתב: מנהג לתקוע מראש חדש אלול עד ערב ראש השנה שהוא זכור ברית, ואז מפסיקין לתקוע וחוזרין ותוקעין בראש השנה, וזהו שלשים יום, וסמך לדבר (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר דמשמע חדש שלם שהוא שלשים יום והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה ולכן נמי אין מברכין חדש תשרי. והביא דבריו בד"מ תקפא, א.
ובטור אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפא: תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג) אם יתקע שופר בעיר וגו', וכדי לערבב השטן[13], וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה[14]. והוא מלשון הרא"ש ר"ה ד, יד. ונראה מלשון הטור שדברי הפדר"א שהתקינו חכמים נאמרו בכל החודש, ולאו דווקא בר"ח[15].
וברד"ל פרק מו אות יח, כתב להוכיח שדברי הפדר"א נאמרו על כל החודש: והעבירו שופר בכל המחנה כו' שלא יטעו עוד כו' ועל כן התקינו כו' בר"ח אלול בכל שנה. בטור או"ח ר"ס תקפא הלשון בכל שנה ובכל החדש, וכן הוא במנורת המאור סימן רצ, וכן ראוי לומר ודאי, הואיל ועיקר הטעות בעלייה הראשונה לא ביום העלייה עצמו היה, שהרי הודיע להם אז שעולה להר כמ"ש ס"פ משפטים (כד, יד) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם, אלא טעותם היה על עיכובו לירד, וכמ"ש (לב, א) וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, וכמ"ש בשבת (פט, א) שא"ל בסוף מ' בתחלת שש אני בא ובא שטן וערבב את העולם וע"ש בתוס', וא"כ כשעלה בשניה היה צריך להעביר שופר כל יום עד שיבא (לבד ביוהכ"פ שירד בהשכמה כדס"ל להפר"א לכן אמר להלן שביוה"כ תקעו להודיע מצות העינוי), וכן הוא מבואר ברוקח סימן רח... וגירסת הרוקח והטור נראה שהי' תוקעין מראש חדש במ"ם, אבל בספר המנהיג לאבן הירחי סימן כד הביא לשון הפר"א להיות תוקעין בר"ח בב', וכתב ע"ז וז"ל ובצרפת עושין אף משם ואילך עכ"ל, וכן נראה מלשון הראב"ן בספרו ס"ס סא שאביא לשונו להלן אות מא בס"ד, [הלשון שם, משם הפדר"א: בר"ח אלול תקע משה בשופר ועלה בהר... וביוה"כ ירד ותקע בשופר להודיע לישראל שנצטוו ועניתם את נפשותיכם], וכן הוא בשבלי הלקט שלהי הלכות יוה"כ (סי' שכב) עלה בר"ח אלול וירד ביוה"כ וצוה לתקוע בעלייתו וירידתו עכ"ד.
ומה שכתב הרד"ל שכיון שהטעם בתקיעה הוא כדי שלא יטעו, והטעות היתה ביום האחרון, א"כ צריך לתקוע בכל הימים, יש להעיר שהטעות היתה במה שחישבו את היום הראשון אף שלא היה לילו עמו, וכמו שפירש רש"י בשבת פט, א, שם. וא"כ י"ל שהתקיעה ביום העלייה לברר שהיום הזה אינו נחשב. אמנם לשאר הטעמים המובאים בטור, לתשובה או כדי לערבב את השטן, נראה כדבריו שהתקיעה היא לכל החודש, ולא מסתבר רק ליום ר"ח[16].
אמנם בכמה מקורות מצאנו שיש משמעות מיוחדת לתשובה בראש חודש אלול. יעוי' מטה משה, עמוד העבודה, ראש חודש אלול וראש השנה, סימן תשעח: ועיקר זמן תשובה הוא בראש חודש אלול, כמרומז בראשי תיבות (ויעוש"ה). ובביאור הגר"א ליונה הנ"ל: ג' ימים והם ר"ח אלול בהתראה ראשונה ור"ה ויו"כ. ובביאורו על דרך הרמז לאסתר א, ד: ימים רבים. אמרו חז"ל ואשה כי תזוב וכו' ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה למה נקרא רבים שהם של צער, וידוע כי השנה הוא שס"ה ימים ורביע ומקצת היום ככולו, ואמרו (שבת פט, ב) דל פלגא דליליא כו', נשארו קפ"ג יום, וג' מהם הם ר"ח אלול ור"ה ויה"כ [ועוד ג' צומות תמוז אב טבת], שהן ימים רבים שהן ימי צער ליצה"ר, נשארו שמונים ומאת יום (וע' ביאורו לרבב"ח במאמר אקרוקתא ובלקוטים שם על פ' כי תצור) עכ"ד. וא"כ י"ל שגם למשמעות התשובה יש משמעות מיוחדת ביום ר"ח בעצמו. ובאמת לדברי רש"י דברים ט, יח דפסל לך הוא בסוף העלייה השניה, דס"ל שעלה ג"פ, א"כ הגילוי של הי"ג מדות היה בירידתו בכ"ט אב, וא"כ ר"ח אלול הוא זמן התשובה[17]. [ויעוי' פתחי אברהם – מועדים, יום הכיפורים, הלכה, מאמר ב, ימי הסליחות שביאר מה שנקבעו ימי הסליחות במ' יום האחרונים, ולכאורה להמבואר הם היו אמור להיקבע בימים האמצעיים שהם ימי התחנונים, ולא במ' יום האחרונים, שהם כימים הראשונים שהיו נצרכים לקבלת התורה מ' יום, ויעו"ש].
♦

זמן התקיעה בר"ח

ולגבי התקיעה בראש חודש, יש לדון האם הכוונה ביום ל' אב או ביום א' אלול (ואכ"מ בגדרי ב' ימים דר"ח) ובדעת זקנים מבעלי התוספות דברים י, י הנ"ל, כתבו: ... ואמר להם לישראל למחר ביום שלשים באב יהיה ר"ח אלול שיתחילו תקעו שופר כדי שלא תטעו בירידתו כמו שטעיתם בראשונ', וזכר לדבר אנו תוקעין ביום ר"ח אלול שהוא יום שלשים באב שלעולם אנו עושין ר"ח שני ימים ויום ראשון הוי מחשבון דאב שהוא מלא ושהה שם ארבעים יום.
ומבואר בדבריו שמתחילים לתקוע ביום א' דר"ח. והאחרונים הרחיבו בזה. במהרש"ל בשבת פט, א כתב מיום ראשון דר"ח, וטעמו שאלול לעולם חסר, ואם כן ארבעים היום מאלול עד יום הכיפורים הוא מיום ראשון דר"ח. ויעוי' גם לתלמידו בשו"ת משאת בנימין סימן ב. אמנם במג"א תקפא, ב כתב שנהגו מיום שני של ר"ח, וטעמו מדברי התוספות בב"ק פב, א שמבואר שאותה שנה שמשה עלה למרום היה אלול מעובר, ואם כן עלה בא' באלול ולא בל' באב. ויש שאמרו סמך מהמקרא תקעו בחדש שופר (וכדלעיל מסידור חסידי אשכנז והמנהגים לר"א טירנא), וכיון שחודש סתם הוא שלושים יום, א"כ החשבון הוא שבחודש אלול יש כ"ח ימים כיון שבער"ה אין תוקעים, ושני ימים של ראש השנה. וע"ע בזה בארוכה בקו"א שבשו"ת דברי נחמיה סוף אורח חיים. ובישורון טו, ע' נ ואילך נדפסה תשובת השל"ה מכת"י באריכות בנידון זה.
♦

לסיכום

הובא המקורות למנהג זה של תקיעה באלול, והובא שבכמה מדברי הראשונים מבואר שיש גי' שבכל החודש תקנו חכמים לתקוע בשופר, ועכ"פ בר"ח, ולא נתבאר היטב מנהג מי שלא נהגו בזה. והובא שמנהג קדמון בכמה מקהילות הספרדים לתקוע בשעת הסליחות, וראוי לנהוג כן.
♦ ♦ ♦