וזאת ליהודה – חידושים על מסכת ברכות. הרב יהודה רוט. בית אל תשפ"ה. yehudarot100@gmail.com.
לפנינו שלושים ושישה עיונים למדניים במסכת ברכות, על סדר הדף, ועוד סימן להערות קצרות. בין הנושאים: זמני קריאת שמע וברכות, ברכות הנהנין על מאכלים במצבים שונים, ברכת המזון, ברכות הריח והטוב והמטיב, ועוד. כל סוגיה מוצגת בבהירות, והספר רווי בהבנות מחודשות בדברי חז"ל והראשונים.סימן ט"ו עוסק בשיטת הרמב"ם התמוהה לכאורה, שהיו שתי תקנות שונות על בעלי קריין: תקנת עזרא שאסרה דברי תורה, ותקנה נוספת ומאוחרת יותר שאסרה בתפילה. פיצול זה לשתי תקנות עורר את הכס"מ ויתר פרשני הרמב"ם, שניסו להצביע על מקורות שונים לדברי הרמב"ם. הרב רוט מציע שהרמב"ם למד זאת מכפל הטעמים שניתנו לתקנה: מצד אחד כבוד התורה, ומצד שני שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. מהשוני בין הטעמים הבין הרמב"ם שמדובר גם בתקנות שונות בייסודן ובעיתוי שבו הן נתקנו. סימן י"ח עוסק בדין טפח באישה ערווה, ובעיקר בשיטת הרמב"ם, שאליבא דהרב רוט סבר שבאשתו הוא מדרבנן ובאישה אחרת הוא דאורייתא. בסימן ל"ז אות י, מחדש הרב רוט בדעת רש"י שפטור אבל מתפילין אינו משום שלא ראוי לאבל המתגולל בעפרו להיות בפאר, אלא משום שאבל גם אם יניח תפילין, לא יתקיים בכך פאר, ופאר זה הוא עניינה של המצווה, יעו"ש.
יש הטוענים שמסכת ברכות אינה מתאימה ללימוד מעמיק. 'וזאת ליהודה' חושף מעט מן העומק הלמדני שבסוגיותיה של מסכת חביבה זו, ומפגיש את הלומד בו עם יקרתם ועמלם של גדולי הדורות בפענוח צפונותיה, ובכללם גם חכמי דורנו מפרשי המסכת, שהרב רוט עצמו מצטרף אליהם כעת.
♦
משפטי צדקך א-ב: אסופת פסקי דין. הרב ציון מימון לוז. מכון משפטי צדקך – ישיבת תפארת ישראל תשפ"ו.
חב אני תודה גדולה למורי ורבי, הגאון רבי ציון לוז שליט"א, שזיכה אותי להיות שותף בעריכת הספר שלפנינו ולעבור יחד עימו על רובו. כלבלר וכמגיה, זכיתי להיחשף בו לשילוב שבין בקיאות בכל מכמני אבן העזר וחושן משפט, עמקות למדנית בהגדרות ובחילוקים, ניתוח של מציאויות מורכבות מהחיים בכלי ההלכה ובמונחיה, ועל כולנה – הכרעה חד משמעית, מנומקת, המשלבת את כל המאפיינים הללו ומשקללת את כל צדדי הדיון.מלאכתו של דיין, מלאכת השפיטה, מלאכה קשה ותובענית היא, כפי שעוד יורחב לקמן, ובמאמר המבוא לספרנו חושף הרב לוז את מקור העוצמה הפנימי שהניע אותו לעסוק בה ולהתמסר אליה במשך שנות דור: "והמשימה והשאיפה העליונה שלדעתי היא עיקר גדול בגאולת ישראל בדור האחרון, לכונן את כסא ה' בעולם, הוא כסא המשפט האלוהי, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, משימה זו לא משה מנגד עיניי, מאז ועד עתה, בגלוי ובנסתר, להיות שותף ולו במעט במשימה זו... והכמיהה הגדולה לבניין הבית השלישי במרום הרים, מהרה ייבנה, כמיהה שהולכת ותופסת קהלים נרחבים, לענ"ד היא אינה רק לעבודת בית המקדש המעשי של עבודת הקורבנות, אלא בעיקר ציפייה לאור התורה הגדולה שעתידה להופיע ממנו, ולאור זה נחנו מצפים ומייחלים... ויחד עם בניינו ותיקונו של הבית הגדול, ואולי אף לפניו, תרום קרן המשפט התורני" (עמ' 12-11). ועוד: "הופעת המשפט התורני המתוקן בקרב ישראל היא עיקרה של הופעת מלכות ה' בישראל ובעולם, ואליה אנו מייחלים בכל תפילותינו... ולדידי, אין ספק שריבוי בתי המדרש בישראל ללימודי דיינות ומשפט בדור האחרון, הם מנצנוצי אורה של הגאולה הממשמשת ובאה" (עמ' 25).
בספר שלפנינו, על שני כרכיו, מבחר מפסקי הדין שכתב הרב לוז, בעיקר בשבתו בבית הדין הרבני בבאר שבע (תשס"ו-תשע"ו), אך גם מבית הדין לממונות ברמת גן (עד תשס"ו) ומבית הדין הגדול (מתשע"ו עד היום). בשני הכרכים מ"ו סימנים, ובהם בין היתר: תשובות רבות בענייני יוחסין והיתר נישואין בכלל ולכהן בפרט, מזונות ומדור וחלוקת נכסים ועוד ענייני ממונות הנוגעים לבני זוג שהתגרשו, ענייני סדר הדין ובהם השוויית בעלי הדין בייצוג על ידי עו"ד או טוען רבני, 'חוזר וטוען' בטענות שנטענו בערכאות, דיני פועלים, מעמדו ההלכתי של ייפוי כוח בלתי חוזר, ירושות, ועוד ועוד. כל סימן מסתיים גם במסקנה וגם בסיכום של הנושאים העיקריים שהתבררו בו, ובכך מונח בסיס לבניין אב מהסוגיה שנידונה באותו סימן לסוגיות נוספות, ולהיות הספר תל תלפיות ואמצעי לשימוש חכמים. וכפי שהסביר הגרב"צ מוצפי (שו"ת מבשרת ציון ח"ג סי' כח) שעיקרו של שימוש חכמים הוא הקרבה לחכמים המאפשרת הבנה של שיקוליהם ושיחם ושיגם המובילים למסקנותיהם. ומכיוון שכך, הרי שספר כספרנו מאפשר 'שימוש' רב לקוראים בו. ומגו דזכי הגאון המחבר שליט"א לנפשיה, זכי נמי לאחריני.
בשונה מפסיקה באורח חיים ויורה דעה, במלאכת הדיינות אין אפשרות 'לעגל פינות' ולהימנע מהכרעה, שכן ההימנעות היא עצמה הכרעה, ויש בה חיוב של צד אחד וזיכוי של הצד השני. מקצוע הדיינות דורש מהבאים בשעריו גדלות תורנית ויכולת הכרעה, ואלו מצויות בשפע בספרנו. כך בסימן ו, העוסק בקביעת מעמד אישי במי שנולד מתרומת ביצית, שבו מבחין הרב לוז בין היבטים שונים של מעמד אישי וייחוס, וכותב כי קדושת ישראל היסודית חלה עם מלאת ארבעים יום להיריון, ונקבעת לפי האישה שנושאת אותו בשלב זה, אף שאינה בעלת הביצית. כך בסימן יג, העוסק בנישואין אזרחיים ללא מסיבה, ביאה או חיים משותפים, ומסתיים במסקנה שבמקרה זה אין צורך בגט לחומרא, ואף יש בכך חיסרון של החשבת ה'נישואין' הללו. כך בסימן לב, שהוא מעין קונטרס ארוך בנושא החזר מתנות במורדת, והוא מסתיים במסקנה שמתנה חלוטה שהאישה יכולה לעשות בה כרצונה אינה חוזרת לבעל או להוריו במקרה של 'מורדת' שיוצאת ללא כתובה. כך בסימן לט, העוסק במושב שיתופי ששינה את התקנון שלו משכר אחיד לכל החברים העובדים לשכר משתנה, ואדם ששכרו ירד בעקבות השינוי תבע את המושב. הסימן מסתיים במסקנה שכדין עשה המושב, והתובע זכאי לפיצוי חלקי, מדין פשרה הקרובה לדין. וכך בסימן מה, העוסק בשאלה הקשה של זכותם של עוברים מוקפאים בצו ירושה, ומסתיים במסקנה שזכאות לצו ירושה מתחילה רק עם לידה בפועל או עכ"פ קליטת ההיריון. ולכן כל עוד העובר בשלב ההקפאה אין להימנע מהוצאת צו ירושה שאינו כולל אותו.
ההכרח ללון בעומקה של סוגיה ולהכריע, הוא מכנה משותף למלאכת הדיינות ולמלאכת העיסוק בקודשים וטהרות, שכן גם במקדש וקודשיו אין אפשרות 'לעגל פינות', ויש הכרח להבחין בין טמא לטהור ובין כשר לפסול על מנת שלא להיכשל בדבר הלכה. נמצא שהזיקה בין המקדש למשפט מתבטאת גם בצורת הלימוד וההכרעה.
♦
עיון ההלכה – נתיבות דעה: על שו"ע הלכות נידה, יו"ד סי' קפג-ר. הרב יוסף ישראל כהן. yc0527127205@gmail.com.
ספרו של הרב יוסף ישראל כהן מוגש כעזר ללומדי הלכות נידה, ומקיף אותן מרישא ועד גמירא: איזה מראה מטמא, וסתות, יולדת, שבעה נקיים והרחקות, חציצה וחפיפה וטבילה, ועוד. בכל נושא נבחנים בעיון יסודות הסוגיה הקדומים, השתלשלותה במהלך הדורות, וההכרעה למעשה בזמננו ובנידונים המעשיים שהתחדשו לאחרונה.מטרת הספר מבוארת בהקדמתו: 'לא באתי לחזור ולשנות אחר ריבוי החיבורים – שכבר נאספו רוב תבואות, ומלאכת 'מעמר' בסידורא דפת היא מלאכה מצויה מאד היום, שמלקטים מראשונים ואחרונים ז"'ל, ואין מעמר אחר מעמר, אבל בספר זה המטרה לברר מיצוי עומק ההלכה, ו'למקד' את הלומד בעיקרי הדברים ושרשם בהבנה ברורה'.
הספר פותח בהקדמה ארוכה, ובה עומד המחבר על מצבו המורכב של לימוד ההלכה בחלק מהכוללים, העומד בתווך בין לימוד העיון הישיבה ובין לימוד ההלכה הבקיאותי, באופן שאין בו כדי להביא לידי ביטוי את העוצמות הלמדניות של הלומד, וגם אין בו כדי להביא לשליטה מעשית ויישומית בהלכה. לדברי המחבר, הדרך הראויה היא לימוד עיוני מצד אחד וחתירה למפגש עם השאלות האקטואליות מצד שני. לשם כך יש לעמול רבות, ללמוד בקצב שמאפשר העמקה, וגם להבחין בין מה שניתן לומר ובין מה שמקובל להלכה בסופו של דבר. הספר עצמו מוגש כביטוי של דרך זו, וכהנגשתה ללומדי התורה.
♦
פלפול התמימים כז. ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית. כפר חב"ד תשפ"ו. heoreskc@gmail.com.
לפנינו גיליון נוסף מפירות בית המדרש של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בכפר חב"ד. קובצי פלפול התמימים מעניקים הזדמנות לפגוש את הפן הלמדני, הפחות מדובר, של ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בכלל, והישיבה המרכזית בכפר חב"ד בפרט. הקובץ מלא וגדול ב-51 מאמרים ('פלפולים') הממלאים מעל שש מאות עמודים, רובם סביב מסכת כתובות שנלמדה בישיבה בזמן יצירת הקובץ.בין הנושאים שנידונו בהרחבה: שבועת מודה במקצת, עדות שאי אתה יכול להזימה, נאמנות על סמך אומדנא, ועוד רבים. בקובץ גם מאמרים רבים בנושאי חסידות ופנימיות התורה, שבהם נידונים בהרחבה מושגים כמו 'יש מאין', 'צמצום', ועוד; מדור למאמרים העוסקים במשנת האדמו"ר האחרון מליובאוויטש; וכן מדור מאמרים הלכתיים, ובו בין היתר מאמר נרחב בנושא טלטול בשבת בזמננו תוך הסתמכות על צורת הפתח. העושר אינו רק בכמות אלא גם באיכות ובמגוון הנושאים שהקובץ עוסק בהם – ושתורת חב"ד בכללה עוסקת בהם. אשרי הישיבה שככה לה.
ולחיבת הקודש, אתמקד במאמר אחד. בעמ' 157-154 דן הרב ברוך שלמה בליז'ינסקי בדין תרי ותרי, שנחלקו בגמרא (יבמות לא, א) האם יוצרים ספק כנגד חזקה מדאורייתא או רק מדרבנן, כגון בעדויות סותרות על אישה שהייתה בחזקת פנויה, ויש עדים שהתקדשה ועדים אחרים מכחישים אותם. רע"א ביאר את המחלוקת בשני אופנים: (א) האם שתי כתות העדים כמאן דאיתנייהו (והספק מי צודק הוא מדאורייתא) או כמאן דליתנייהו (והספק הוא מדרבנן). (ב) לכל הדעות העדים כמאן דאיתנייהו, ונחלקו האם החזקה הראשונית היא ברור (והיא נדחית מפני העדים) או שהיא הנהגה (והיא קיימת גם במצב זה). הרב בליז'ינסקי מבאר ארבע מחלוקות שונות של רש"י ותוס' לפי חקירה זו, ומראה שרש"י הבין כאפשרות השנייה הנ"ל ותוס' כאפשרות הראשונה. ויש להעיר ולדון קצת בדברים. הנה, בין המחלוקות של רש"י ותוס' שתלה הרב בליז'ינסקי בחקירה זו, נמנתה מחלוקת בשאלה האם תפיסה מועילה בתרי ותרי, אבל לכאורה לא נחלקו בכך רש"י ותוס'. נכון שרש"י (כתובות כ, א ד"ה ואוקי) כתב שמועילה, ונכון שהתוס' (שם ד"ה ואוקי) הקשו עליו, אך הם המשיכו ותירצו את קושייתם, ולמעשה הסכימו לדברי רש"י, יעו"ש. מחלוקת נוספת היא בביאור המציאות באישה שנישאת לאחד משני עדים המעידים שבעלה מת, ויש כנגדם שני עדים המכחישים אותם, והגמרא (כתובות כב, ב) אמרה שאם לאישה עצמה ברור שבעלה מת מותר לה להינשא, ורש"י (ד"ה באומרת) כתב שאין ליבה נוקפה משום שאם היה חי היה בא, ואילו תוס' (ד"ה הבא) כתבו שהיא דייקא ומינסבא. ע"כ. וגם כאן יש להעיר, שלכאורה מלשונות רש"י ותוס' לא עולה מחלוקת, ויש לומר ששניהם לדבר אחד נתכוונו. ובאמת בפשטות נראה שאין לאישה מקורות מידע עצמאיים, והיא מכריעה לפי שיקול דעתה ולא מכוח ראיות שנעלמו מהדיינים, ולא נחלקו על כך רש"י ותוס'. ומחלוקת נוספת בעניין מיגו לשני עדים בתרי ותרי (תוס' כתובות יט, ב ד"ה ואם), אינה של תוס' מול רש"י, אלא מול ראשונים אחרים.
♦ ♦ ♦