נשאלתי מאדם שהפריש תרומות ומעשרות משמנו וחילל מעשר שני על מטבע שלו ולא הוסיף חומש, מה יעשה כעת. היה לי ברור שיוסיף חומש עתה, רק נסתפקתי בנוסח הברכה שיברך. והתקשרתי לרב חשוב ופסק לי שלא יוסיף חומש כלל, ונימוקו היה שאחר שחילל, מה יעזור להוסיף חומש. ואף שהייתה זכורה לי הסוגיא שבבבא מציעא פרק הזהב, דמוכח שם שחייב ליתן חומש, נתפלאתי על הדין, אבל כיון שיצא מפיו, נעשה על פי חכם ומה שעשה עשוי.
♦
אמנם מכיון שביקש ממני להיכנס לעניין, עלה בדעתי ללמוד את הסוגיא שנית. וראיתי ברור שיש להוסיף חומש, ודברתי עם אאמו"ר שליט"א ואף הוא הסכים בסוגיא שוודאי חייב להוסיף חומש. וממילא חזר הספק לדין מה יברך בשעת הפרשת החומש. ואאמו"ר הג"ר צבי ובר שליט"א לא הסכים להמציא ברכה בשבילו. אמנם מכיון דאנן קיי"ל שמברך ברכה הראויה נכנסתי לכל עניין הוספת חומש לידע איזה ברכה היא הראויה[1].
ותחילה יש לנו לידע מהו עניין נתינת החומש. הנה בתלמוד בבלי ב"מ (נד.) נסתפקו בצורת הפרשת המעשר שני "איבעיא להו חומש מעכב או אינו מעכב ארבעה בארבעה פריק ואכנפשיה מוסיף חומש אלמא חומש לא מעכב או דלמא ארבעה בחמשה פריק וחומש מעכב אמר רבינא תא שמע הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור הא קרן יש לו מאי טעמא קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן." וההסבר הוא שהיה להם ספק האם דין התורה הוא שהבעלים לא יוכל לפדות אלא בשויו ועוד חומש, או שיש דין לפדות ולהוסיף חומש. והמסקנא היא שפודה ואז מוסיף חומש.
ויש לעיין לפי זה אם פדה את הכל על שוה פרוטה ולא הוסיף חומש, האם כשמוסיף חומש מוסיף רביע פרוטה, כמו ששם את הכל, או שאין כזה דין. ולכאורה יש לעיין בדין בכל הקדש או מעשר שני שיכול לחללו על פרוטה - האם נקרא ששמוהו בפרוטה ורק צריך לעשות דמים. או ששומתו היא כשיעורו האמיתי, רק מועיל החילול על פרוטה, שאם הדין הוא שבהקדש יכול לשומו בפרוטה, א"כ חומשו יהיה רביע פרוטה, אבל אם שומתו היא כמו שהוא ורק מועיל החילול על פרוטה, אם כן יכול לחלל את כל שומתו עם חומשו על פרוטה אחת ואין צריך להוסיף רביע. ולהיפך, אם כבר חילל על פרוטה, לצד א' התוספת תהיה רביע פרוטה ולצד ב' התוספת יכולה להתחלל על פרוטה אחרת אם יש בחומש שוה פרוטה. ועיי"ש בתוספות (ד"ה או דלמא) "ואם תאמר והלא בהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומסתמא הוא הדין במעשר וי"ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני". אמנם יש קצת לדחות את הראיה מדברי התוספות, שכל דבריהם הם להוה אמינא שארבעה בחמשה פריק, אבל למסקנא שתוספת חומש הוא דין בפני עצמו לא דברו התוספות. ובאמת התוספות בגיטין סה. ד"ה ואמה כתבו להדיא שצריך לפדות על פרוטה ורביע, ולמ"ד דבעינן שיהיה בחומשו שו"פ יש לחלל שוה מנה על חמש פרוטות, היינו הוא ד' פרוטות וחומשו עוד פרוטה. ומשמע שהבינו בתוספות שהיינו בדרך שומתו, ששם את השוה מנה בפרוטה, ואף שמעשר שני והקדש יש לשומו בשלשה דיינים, מכל מקום אם שם אותו בפרוטה - מחולל.
וראיתי שכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן סז), וביאר שנחלקו בזה התוס' בב"מ ובגיטין. אבל יש לחלק לכאורה כנ"ל, שהתוס' בב"מ דברו לההו"א ובגיטין דברו לפי המסקנה, שחומש הוא תוספת חיצונית ואינו קשור לערך השומא. ומסקנתו היא שלא מעניין מה הערך האמיתי, אלא מחלל את המעשר שני בפרוטה וכן את החומש לו, והכל יכול לחלל על אותו פרוטה. וממילא אין צריך לחלל על פרוטה ורביע, וכמו שכתבו התוספות בב"מ. ולפי דבריו נראה שהבין כנ"ל. ואם כן יכול אף את החומש לחלל על פרוטה, ולכן באופן ששכח לא יחלל על רביע פרוטה אלא על פרוטה דווקא.
איתא שם בב"מ "לימא כתנאי נתן את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר אומר יאכל רבי יהושע אומר לא יאכל אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי רבי יהושע בחול מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בשבת מכלל דפליגי אפילו בחול מדאמר נראין דברי רבי יהושע בחול מכלל דפליגי אפילו בשבת מאי לאו בהא סברא קמיפלגי דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב ורבי יהושע סבר חומש מעכב אמר רב פפא לא דכולי עלמא חומש לא מעכב והכא בחיישינן לפשיעותא קמיפלגי מר סבר חיישינן לפשיעותא ומר סבר לא חיישינן לפשיעותא אמר רבי יוחנן הכל מודים בהקדש שחילל הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק ובהקדש לא פליגי והתניא נתן את הקרן ולא נתן לו את החומש רבי אליעזר אומר חילל וחכמים אומרים לא חילל אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בהקדש מכלל דפליג אפילו במעשר מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר מכלל דאינהו פליגי אפילו בהקדש אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רבי יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחילל חדא דכתיב וקראת לשבת ענג ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק." ומסקנת הסוגיא נראה כמו שכתב הרמב"ם (מע"ש ה' י"ב, וערכין ז' ג') שבמעשר שני חייב להוסיף חומש בכל אופן, וממילא אם לא הוסיף חומש לא יאכל עד שיפריש. אמנם כיון שמדאורייתא יכול לאכול אינו חילול חדש, ולכן אי אפשר לברך "על חילול מעשר שני". ולכן נראה שיברך "להוסיף חומש על מעשר שני", ולא יברך בלשון "על" כיון שאינו שייך על ידי שליח. ועדיין צ"ע.
♦ ♦ ♦
דין היזק התוקע לחבירו, ומסתעף לדיני נדרי צדקה♦ חזרה שבועה לסיני