תנן בברכות (כו.) תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה ובגמ' (כז.) מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת... ע"כ.
וכתב הרשב"א (ברכות כז. ד"ה השתא) בשם רב האי גאון שלא יעשה פעם כר"י ופעם כרבנן, ואנן נהגינן כרבנן, ורבי ורב וכל הני דצלו של שבת בע"ש כר"י ס"ל, ולא מאחרו תפלת מנחה לעולם מפלג המנחה ולמעלה, מיהו תפלה בלחוד הוא דהוו מצלו ולצורך שעה למצוה אבל ק"ש לא הוו קרו עד צאת הכוכבים ומשום צורך מצוה הוא שלא היו חוששין לסמוך גאולה לתפלה. עכת"ד. וכ"כ עוד כמה ראשונים בשם רב האי גאון, הלא הם: רבינו יונה (יח: ד"ה דעבד) הרא"ש (פ"ד סי' ג) הטור (סי' רלג) ספר האשכול (אלבק, ליקוטים מהל' תפילה דף מ.) הנמוקי יוסף (ברכות כז.) ספר השולחן (הלכות תפלה שער שני) וההשלמה[1] (ברכות כו.).
ומצאנו לכמה ראשונים שכתבו דבשעת הדחק שרי לעשות תרתי דסתרי. וכמש"כ הראבי"ה (ברכות סי' פג) שלעולם יעשה כחד מינייהו שלא יהיה כתרתי דסתרי, אך בשעת הדחק אין קפידא. וכ"כ בספר המאורות (ברכות כז.), שאחר שהביא לרב האי גאון שאין לעשות תרתי דסתרי, כתב וז"ל: מיהו נהגו עכשיו על ידי הדחק שעושין פעמים כזה ופעמים כזה. ושפיר דמי, דלא גרע מהשכים לצאת לדרך דמקדים וקרי. וכ"כ בספר צידה לדרך (כלל ב פ"ג) וז"ל: תפלת הערב מתחילת הלילה (כרבנן)... מתפלל אדם ערבית של שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש וכן של מוצאי שבת בשבת כשהוא לדבר מצוה.
ויש שכתבו דשרי לעשות תרתי דסתרי בתרי יומי אף לכתחילה, שכ"כ הרא"ה (ברכות כז.) וז"ל: ואע"ג דבההיא דחולין אפילו בזה אחר זה אסור בתרתי דסתרן אהדדי, התם בדאוריתא, אבל הכא בתפלה דרבנן, בזה אחר זה מותר, בבת אחת (דהיינו ביום אחד) ודאי אסור דלא סגיא דלא פשע בחדא. עכ"ל. וכ"כ המאירי (ברכות כו:) וז"ל: מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים.
ב.
אם מותר לעשות תרתי דסתרי באותו יום
ולגבי תרתי דסתרי באותו היום מצאנו להרא"ש (ברכות פ"א סי' א) שהביא לר"ת שכתב ליישב את מנהג העולם שהיו מתפללים ערבית מפלג המנחה וקוראים ק"ש. ואמר ע"ז רבינו תם שיוצאים בזה יד"ח ק"ש כיון שמתפללים לפי דעת רבי יהודה שסובר שמפלג המנחה הוי זמן ערבית, וחשיב לילה גם לגבי ק"ש. והקשה הרא"ש דאכתי קשה מנהג העולם שמתפללים מנחה אחרי פלג המנחה וגם ערבית, והוי תרתי דסתרי. ותירץ דלענין תפילה הקלו. ונראה הרא"ש אמר כן לדעת ר"ת, אך הוא עצמו לא ס"ל כר"ת, שהרי בסוף דבריו כתב שהמתפלל ערבית כר"י צריך להקפיד שתפילת מנחה יתפלל קודם הפלג. ובפרק ד (סי' ג) העתיק בשתיקה כהודאה את שיטת רב האי גאון שאין לעשות תרתי דסתרי בתפילה. עוד יש להוסיף שהאור זרוע (הל' ק"ש ס"ס א) כתב בדעת ר"ת שצריך לנהוג לעולם או כרבי יהודה או כרבנן, הן לענין ק"ש והן לתפילה. גם התוס' בברכות (ב. ד"ה מאמתי), אחר שהקשו על ר"ת ממנהג העולם דהוי תרתי דסתרי, לא כתבו לישב את דברי ר"ת כהרא"ש, אלא דחו את דבריו ותירצו בשם ר"י תירוץ אחר. ומשמע דלא סבירא להו כדברי הרא"ש בדעת ר"ת.והב"י (סי' רלג) כתב שעכשיו נהגו העולם להתפלל באותה שעה מנחה וערבית והו"ל תרי קולי דסתרי אהדדי, ואפשר שסומכים ע"מ שכתב הרא"ש (ברכות פ"א סי' א) לדעת ר"ת שלענין תפלה הקלו. ובשו"ע פסק מרן שלעולם יעשה כחד מינייהו, ועכשיו שנהגו להתפלל מנחה עד הערב, א"כ פסקינן כרבנן, ולכן לא יתפלל ערבית קודם השקיעה. ואם בדיעבד התפלל ערבית מפלג המנחה יצא, ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ע"כ. ונראה שמש"כ מרן שבשעת הדחק יש להתפלל ערבית מפלג המנחה, היינו דוקא באופן שהתפלל מנחה קודם פלג המנחה, שאינו עושה תרתי דסתרי. וזה שלא כמש"כ הרב משה לוי זצ"ל בתשובה שנדפסה באור תורה (אלול תשע"ב) שכונת מרן שמותר אף בתרתי דסתרי, בהסתמך על מש"כ הב"י הנ"ל, משום שי"ל שאף שמרן לימד זכות על המנהג, מ"מ לא היה מורה לנהוג כך, שהרי הרא"ש חלק ע"ז ולא הסכים עם היתר זה. ובפרט שאין זה ברור כלל שר"ת כך סובר, וכמש"כ לעיל בשם האו"ז. אשר על כן נלע"ד שאין להקל בזה אף בדיעבד, ועדיף להתפלל ביחיד מלעשות כן.
♦
ג.
סתירה בדברי השו"ע אי בעינן שיעשה לעולם או כר"י או כרבנן
והנה הטור בסימן רסז כתב ומקדימין להתפלל ערבית יותר משאר ימות החול וכו' ופירשו התוס' שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית רק שימתין לקרות ק"ש עד עונתה שהוא צה"כ. וכתב הב"י שמקורו מהגמ' ברכות (כז.) רב צלי של שבת בערב שבת וכ' הרא"ש דהיינו מפלג המנחה ולמעלה ולאחר צה"כ היה קורא ק"ש, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ז) וז"ל: ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה. ובסוף הסימן כתב הב"י וז"ל: בסי' רצג כתב רבינו בשם ר"י ן' גיאת (הלכות הבדלה יט.) שכיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בערב שבת ולא של מוצאי שבת בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום ויציאתו וכו' עכ"ל, ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן ודלא כרי"ץ ן' גיאת. עכ"ל הב"י. וכ"כ בשו"ע ס"ב וז"ל: מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול ומפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד. עכ"ל.ולכאורה קשה, שהרי מרן בסימן רלג פסק שלעולם יעשה כחד מנייהו, ולא חילק בין ערב שבת ליום רגיל, וזה כשיטת הרי"ץ ן' גיאת. גם מש"כ הב"י (בסי' רסז) שכ"כ הרא"ש, ג"כ קשה, שהרי הרא"ש בברכות (פ"ד סי' ו) העתיק את הגמ' שרב צלי של שבת בע"ש וכתב שרב כרבי יהודה ס"ל, אך להלכה הרא"ש עצמו ס"ל דכיון דנהגינן כרבנן א"כ אסור לנו להתפלל ערבית מפלג המנחה וכמש"כ לעיל מינה (סימן ג) בשם גאון "דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה". וכתב הב"י בסי' רלג שכונתו שלעולם יעשה כחד מנייהו. וכן משמע דעת התפארת ישראל שעל הרא"ש (אות ד). ואף שהיה אפשר לפרש בדעת הרא"ש שיכול לעשות פעמים כרבי יהודה ופעמים כרבנן, מ"מ לא כתב הב"י כן, משום שממש"כ הרא"ש שרב כרבי יהודה ס"ל, משמע שלעולם יש לנהוג כחד מנייהו, דאל"כ מאי ראיה איכא מרב שסובר כרבי יהודה, דלמא פעמים עבד כרבנן ופעמים כר"י. ועיין בכסף משנה (פ"ג מהלכות תפלה ה"ד) שפירש בדעת הרמב"ם דס"ל כהרא"ש, שלעולם יעשה כחד מנייהו, ומש"כ הרמב"ם (בהלכה ז) ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש, צ"ל שכונתו למי שנוהג לעולם כרבי יהודה, כך יש לו לעשות בע"ש, וכמו שכתב שם הכסף משנה דה"ה בכל יום. וזה כשיטת הרי"ץ ן' גיאת שאין חילוק בין שבת ליום חול. וכבר העיר המג"א (סי' רסז ס"ק א) מסתירת הב"י ממש"כ בסימן רסז למש"כ בכסף משנה (וע"ש במחה"ש).
♦
ד.
ביאור שיטת הרמב"ם ובה"ג
והנה יש שפירשו בדעת הרמב"ם שמש"כ בגמ' דעבד כמר וכו' היינו לענין דיעבד, אך לכתחילה אין לו להתפלל מזמן פלג המנחה, כדי לחוש גם לר"י וגם לרבנן. ולכן כתב הרמב"ם (הל' ד) וזמן מנחה קטנה מתשע ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע. ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה, ע"כ. וכונתו שלכתחילה אין לו ליכנס במחלוקת ר"י ורבנן, אך היכא שא"א, יש לו להתפלל מנחה כרבנן, ובלבד שלא יעשה תרתי דסתרי. ואח"כ כתב (הל' ז') "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש", והיינו שיתפלל בע"ש כרבי יהודה, וכמו שעשה רב בגמ'. וכ"פ מהרי"ט (סוף סי' צז) בדעת הרמב"ם. וכ"כ בפירוש בן ידיד על הרמב"ם (פ"ג ה"ד). וכ"כ במגדל עוז שמש"כ הרמב"ם "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בע"ש קודם שתשקע החמה" היינו מתוך הדחק. וכ"פ הסמ"ג (עשה יט) בדברי הרמב"ם שתקנו זמנה מט' ומחצה וכו' ומושכת עד שישאר מן היום שעה ורביע, "ובדיעבד" עד שקיעת החמה דתנן וכו' ומסקינן דעבד כמר וכו' עי"ש. וכן הסכימו מרכה"מ (חעלמא, פ"ג ה"ד) וערוך השלחןב (רלג אות ז) בדעת הרמב"ם.והנה המג"א שם כתב שמבעל הלכות גדולות (הל'[2]ברכות פ"ד) משמע שמעיקרא רצתה הגמ' להוכיח מרב דצלי של שבת דס"ל דהלכה כרבי יהודה, אך לאחר דפסקינן דעביד כמר עביד וכו', א"כ רשאי לעשות בכל יום כפי אחת השיטות שירצה, ושכך דעת הרמב"ם ודלא כהכ"מ. עכת"ד. וזה פירוש שלישי בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרא"ה והמאירי הנ"ל (אות א).
אולם יש הסוברים בדעת בה"ג שגם לרבנן שרי להתפלל בע"ש מבעו"י, משום שיש דין של תוספת שבת, ולפי דבריו אין דין של דעבד כמר עבד. וז"ל בעל הלכות גדולות (הל' ברכות פ"ד): אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת ש"מ עד פלג המנחה דמתקרי מנחה והלכה כרבי יהודה, אדרבה מדרב הונא ורבנן לא מצלו דאורתא עד לאורתא ש"מ הלכה כרבנן, והואיל ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ת"ש דרב איקלע לבי גניבא צלי של שבת בערב שבת וצלי רב ירמיה בר אבא אחוריה תפלה של חול סיים רב ולא פסקיה לרב ירמיה בר אבא, ש"מ דלא עד פלג המנחה הוא דמצלינן תפלת מנחה מכאן ואילך תפלת ערבית קאמר רב, דהא לא פסקה לרב ירמיה בר אבא דצלי דמנחה, ורב הכי סבר אי בעאי לצלויי של שבת בערב שבת מצלי, כלומר, מוסיפין מחול על הקדש. עכ"ל.
וכתב הרא"ש טרויב דלפי גירסת בה"ג בגמ' "תא שמע" וכו' (ולפנינו בגמ' ליתא) משמע דלא קיימא המסקנא דעבד כמר עבד, דאין ראיה מדרב צלי של שבת דסבר כר"י, דא"כ למה לא פסקיה לרבי ירמיה דצלי של חול. וע"כ לומר דטעמא משום תוספת שבת, וגם סובר כרבנן, והכא כיון שקיבל תוספת שבת, ה"ה שיכול להתפלל של שבת. ולפ"ז רק בע"ש מותר להקדים ולא בחול. והמג"א ריש סי' רסז אשתמטיתיה תיבת ת"ש שכתב בה"ג (ולכן בשאר ימים אין לעשות כרבי יהודה, ודלא כמש"כ המג"א). וכ"כ בהגהות בן אריה והוסיף שאף במוצ"ש מאן דצלי בשבת היינו דוקא לצורך מצוה[3].
גם במחזיק ברכה (סי' רסז) כתב דלגירסת בה"ג נדחה הא דאמרן דעביד כמר עביד כיון שנדחתה הראיה שרב סובר כר"י מהא דלא פסקיה לרבי ירמיה שנהג כרבנן. וסיים ע"ז המחזיק ברכה דודאי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא ס"ל האי גירסא דבה"ג, משום דמה הוכחה היא זו, דהא אפילו היה רב סובר כר"י, מ"מ הלא ידע שפיר דיש מהחכמים שפוסקים כרבנן, ובכללם רבי ירמיה, שהיה תלמיד חבר. ומה גם שרב לא אמר בפירוש הלכה כר"י, ולכן לא הפסיקו. עכת"ד. וידידי הרב עמנואל הוסיף שכן נראה מדברי רב האי גאון שהובא בספר העיתים (סי' כו, הציטוט מרב האי גאון מתחיל מסי' כה) והרי"ץ גיאת (הל' הבדלה עמ' כה), שכתב: והרבה טעו לפנינו בשמועה זו ולא הבינו דהני דמצלי של שבת בע"ש ושל מו"ש בשבת לאו דוקא בשבת ומו"ש בלחוד אלא בכל יום מצלי דערבית בפלג המנחה. ע"כ. ונראה שכונתו להשיג על בה"ג. וכ"כ התוס' (ברכות כז. ד"ה דרב צלי) דכל הנך דצלו של מוצ"ש בשבת כרבי יהודה ס"ל.
ולענין הלכה נראה שיש להחמיר, כיון שדעת רב האי גאון שלעולם יש לעשות כחד מינייהו, ולדידן דעבדינן כרבנן אין לעשות כר"י, והסכימו לדבריו הריצ"ג, ספר העיתים, הרא"ש, הטור, הרשב"א, רבינו יונה, האשכול, הנמוקי יוסף, ספר השולחן, וההשלמה, וכ"ד הרמב"ם לפירוש הכסף משנה. ולדעת מהרי"ט וסיעתו ברמב"ם אין לעשות כן לכתחילה לכה"פ. וכן דעת בה"ג שאין להקל ביום חול לדעת כמה אחרונים בדבריו. וכ"ד הראבי"ה ספר המאורות והצידה לדרך שאין לעשות כן לכתחילה אלא רק מדוחק. וכ"ד השו"ע בסי' רלג, דלעולם יעשה כחד מינייהו ולדידן המנהג כרבנן.
מיהו המקילים לעשות כרבי יהודה בתרי יומי סומכים על הרא"ה והמאירי שכתבו כך. ואם עושים כן בשעת הדחק יש לצרף את דעת הראבי"ה ספר המאורות וצידה לדרך. ובע"ש יש לצרף את דעת בה"ג, ודעת מהרי"ט וסיעתו שכ"כ בדעת הרמב"ם. אך עליהם לדעת שמעשה זה הוא קולא גדולה אף בערב שבת.
♦
ה.
לדעת רוב הראשונים אין לברך ברכות ק"ש בפלג המנחה והוי ברכה לבטלה
והנה גם כאשר יש הכרח להתפלל ערבית מפלג המנחה, מ"מ יש לעיין אי שרי לברך ברכות קריאת שמע, משום שלכאורה עדיין לא הגיע זמנה. והנה רש"י (ברכות ב.) ד"ה עד סוף האשמורה הראשונה, כתב דהטעם שקורין קריאת שמע בבית הכנסת קודם זמנה הוא משום לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וכן איתא בירושלמי ולפיכך חובה לקרותה משתחשך. ע"כ. ומשמע שהיו ג"כ מברכים על קריאתה בבה"כ. אולם התוס' שם ד"ה מאמתי, הקשו על רש"י והביאו בשם ר"ת דקיי"ל כרבי יהודה שזמן ערבית הוא מפלג המנחה, וממילא יוצאים יד"ח ק"ש גם בזמן הזה, דרבי יהודה לא דריש בשכבך זמן שכיבה, וכמש"כ התוס' (ברכות ב: ד"ה אמר). ומ"מ לגבי הברכות אין ביניהם מחלוקת. וכן כתב הראב"ן (סי' קכב) וכ"כ הראבי"ה[4] (ברכות סי' א והביאו המרדכי ברכות סי' א). וכן נראית דעת הרשב"א בתשובה (ח"א סי' מז וכ"כ בסי' סט וסי' שיט) שברכות ק"ש אינן ברכת המצוות כברכת התורה והמגילה, שא"כ היה לנו לברך "לקרוא את שמע", אלא ברכות בפני עצמן הן, ותקנו לאומרן לפני ק"ש ולאחריה, וכן הסכימו הגאונים. והביא ראיה מדתנן בפרק קמא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. ואסיקנא מאי לא הפסיד לא הפסיד בברכות, ואף על פי שעבר זמנה של קריאה[5].ובספר ההשלמה[6] (ברכות פ"א) כתב להקל לברך אחר השקיעה. וז"ל: ולפיכך נהגו לקרות ק"ש אחר תפלת המנחה, שהוא אחר שקיעת החמה אף על פי שאינו צאת הכוכבים, וסמכו על הירושלמי. ואנן לא ממחינן בידייהו משום ברכה לבטלה, דסמכינן על משנתינו ששנינו לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, ואמרינן עלה בגמרא לא הפסיד בברכות. עכ"ל. וכ"כ המאירי (ברכות ב.) להקל לברך אחר השקיעה מכמה חששות וצירופים ע"ש. וכ"כ רבינו יונה (ברכות א.) וז"ל: שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך.
♦
ו.
כל קבל דנא הרא"ש (ברכות סי' א) הביא את שיטת ר"ת והקשה עליו, והסיק שלא יוצאים יד"ח ק"ש בפלג המנחה. והביא ששאלו מרב האי גאון ז"ל לענין צבור שמתפללין ערבית וקורין שמע קודם צאת הכוכבים ולא מצי אינש לעכבינהו... והשיב בארץ ישראל עושין כן מתפללין של ערבית ואחר כך קורין את שמע בזמנה ולא איכפת להו למיסמך גאולה לתפלת ערבית. ע"כ. ומלשון השאלה שהיו קורין את שמע קודם צה"כ, משמע שאין להקל לברך אף אם מתפלל אחר השקיעה קודם צה"כ, דעדיין לא הגיע זמנה. וכ"כ רב פלטוי גאון (אוצה"ג ברכות עמ' 1) מתפלל של מוצ"ש ואומר הבדלה על הכוס ואינו קורא ק"ש קודם לכן. וכ"כ בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי (אופק) סי' ע) וז"ל: ואמר מר רב נטרונאי: מתפלל אדם תפלה של שבת בערב שבת - אבל קריאת שמע עד צאת הכוכבים... וכן נמי אמר רב פלטואי עכ"ל. ומפשטות דבריו נראה שאינו קורא את שמע כלל קודם תפלה. ובפרט שסיים שכ"כ רב פלטוי, שהבאנו את לשונו בסמוך, שכתב להדיא שאינו קורא ק"ש. וכ"כ הנמוקי יוסף (ברכות כז.), שמש"כ בגמ' שרב צלי של שבת בע"ש היינו תפילה לחוד. וכ"כ ספר הבתים (שער ק"ש ריש שער ב) שמש"כ רבינו האי נראה לנו עיקר. וכ"כ בספר המנהיג (דיני תפילה עמוד קיז) תפלה בלחוד אבל ק"ש עד צאת הכוכבים. וכ"כ הרא"ה (ברכות ה.) ודאי לא היו מתפללין בברכות... ולא היו מקפידין אם לא היו סומכין גאולה לתפלה. וכ"כ בעל המאור (ברכות א.:) שלא היו קורין אותה בבהכ"נ שלא בעונתה בברכות (והוסיף שאם משום טורח ציבור קראו בברכות כפי שיטת אחד התנאים בריש ברכות קודם צה"כ, מה שעשה עשוי בשעת הדחק). וכ"כ הרוקח (סימן שכו) וז"ל: ואותם שהיו מתפללין תפלת הערב מבעוד יום שמא לא סברי כר' יוחנן דאמר בפ' א' צריך לסמוך גאולה לתפלת ערבית, עכ'ל. וכתב שכן שמע גם מרבי יב"א שעל מטתו היה קורא ק"ש עם ברכותיה.
וכ"כ הראב"ד עמש"כ הרמב"ם (פ"ג ה"ז) ויש לו להתפלל תפלת ערבית של ליל שבת בע"ש קודם שתשקע החמה וכו' ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צה"כ ע"כ. וכתב הראב"ד[7] אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאול"ת. ע"כ. וכתב המגדל עוז שגם הרמב"ם מסכים לראב"ד. וכ"כ רבינו אשר מלוניל בספר המנהגות (דף ט.), שכתב וז"ל: ואף על פי דאמרי' הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ומפרש בגמרא דלא הפסיד בברכות שאינן לבטלה הני מילי במי שעבר ואפי' במזיד דאמרי' שיברך ויקרא וישלם. אבל למי שלא הגיע זמן תפלת צאת הכוכבים לא שריין ליה למקרי בברכות ואי בריך עובר משום לא תשא. עכ"ל. וכ"כ בפסקי הרי"ד (ברכות ב.) וז"ל: ואינו נראה לי לקרוא קרית שמע בברכותיה קודם זמנה ולעשות ברכה לבטלה... אלא הנכון בעיני לאחר עד צאת הכוכבים, עכ"ל. ומשמע מדבריו שקודם צה"כ הוי ברכה לבטלה, אע"פ ששקעה החמה, כיון שעדין לא הגיע זמנה. וכ"כ השבלי הלקט (סי' מח) וז"ל: מה שנוהגין בני העולם להתפלל תפלת ערבית ולקרוא קריאת שמע קודם צאת הככבים אינו ראוי לעשות כן ושלא כדין הן עושין. עכ"ל. ובסו"ד כתב נקוט האי כללא בידך דאפי' מאן דשרי לקרות קריאת שמע של ערבית קודם צאת הככבים לא שרי אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא עד צאת הככבים וכן הלכה. ע"כ. ושם הביא שכ"כ רב האי גאון הנ"ל, והרי"ד. וכתב שהר"א אב"ד[8] שהיה מתפלל עם הציבור קודם הזמן ועונה אמן על ברכות ק"ש ובצה"כ היה קורא ק"ש בברכותיה ולא היה משגיח לסמוך גאולה לתפילה. ע"כ. ומוכח מדבריו שגם אחר השקיעה אין לברך ברכות ק"ש. גם בספר תניא רבתי (סי' ט) הביא את דברי הרי"ד בשתיקה כהודאה.
ונראה מסתמות דברי הגאונים והראשונים הנ"ל שאף אם מתפללים קודם השקיעה אין לברך, שהרי לא חילקו בזה, וחלקם כתבו שכל שמתפלל קודם צה"כ אינו מברך, ומשמע דאפילו אחר השקיעה, דכל שקורא קודם זמנה אינו מברך.
והנה מרן בב"י (סימן רלה) הביא בשם רבינו יונה (ברכות א.:) שכתב שיכול להתפלל עם הציבור קודם צה"כ עם הברכות ואח"כ יקרא ק"ש בצה"כ ויצא בזה יד"ח, ואח"כ הביא רבינו יונה לרב האי גאון שלא יברך ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפילה, ואח"כ דרך נוספת למי שרוצה להחמיר על עצמו שיקרא ק"ש בברכותיה בלי שם ומלכות ויתפלל עם הציבור נדבה ובצה"כ יקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל שוב ונמצא שהתפלל עם הציבור וגם סמך גאולה לתפילה. וסיים ע"ז הב"י דלענין הלכה יעשה כפי אחד הדרכים הנזכרים. ואע"פ שבשו"ע (ס"א) כתב: אם הציבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן, קורא ק"ש בלא ברכות. עכ"ל. מ"מ אין כונתו לחזור בו ממש"כ בב"י, אלא חדא מינייהו נקט, ואולי משום שכך המנהג, אך בהגלות נגלות שדעת רוב ככל הגאונים והראשונים להחמיר בדבר, ודאי הדבר שבעל נפש יחוש לחומרא.
♦
בסיכום: נחלקו הראשונים גבי הא דאמרינן דעביד כמר עביד וכו' אם בעינן שלעולם יעשה כחד מנייהו, או שאפשר בכל יום לנהוג אחרת, רק שלא יעשה תרתי דסתרי. וראוי לחוש לחומרא, כיון שכך דעת הרבה ראשונים, והמיקל יש לו על מה שיסמוך ובפרט בע"ש. אך אין לעשות תרתי דסתרי באותו יום, דהיינו שאין להתפלל מנחה וערבית אחר הפלג.
וכאשר מתפלל בפלג המנחה או בשקיעת החמה (שהוא זמן ערבית לרבנן, אף קודם צה"כ), לענ"ד עדיף יותר שיתפלל רק תפילת עמידה ולא יסמוך גאולה לתפילה (וכדאי שיאמר לפני כן ק"ש בלי ברכות כדי שיעמוד בתפלה מתוך ד"ת, וכמש"כ הירושלמי) ואח"כ בצה"כ יקרא ק"ש בברכותיה. ומנהג העולם להקל גם לגבי ברכות ק"ש, ויש להם ע"מ שיסמוכו. וציי"מ וימ"ן אכי"ר.
♦ ♦ ♦