במאמר זה אנסה ללבן מה ראוי לברך על טלית קטן, האם "להתעטף" בציצית, או "על מצות" ציצית. השאלה הינה מעשית מאד, והיא נוגעת בעיקר ליוצאי ספרד, שכן מנהג אשכנז ברור הוא לברך "על מצות" (עי' מור"ם או"ח סי' ח סעיף ג ומג"א שם). אולם בקרב יוצאי ספרד מצינו דעות לכאן ולכאן, וכן ישנם חילוקי דעות מה דעת מר"ן השו"ע בזה, ופשר המנהג. במאמרי זה אבקש לבאר שיקולים נוספים בפסיקה הספרדית, מלבד הכלל הידוע שהספרדים קבלו עליהם הוראות מר"ן. ולאור זה, אבקש להסביר מדוע רוב הספרדים נהגו שלא כהבנה הרווחת בדברי מר"ן בסוגיה זו. ניגש לשאלה:
שאלה. בטלית קטן, מה עדיף לברך "להתעטף" בציצית, או "על מצות" ציצית?
♦
תשובה
הקדמה: חיוב ציצית בטלית קטן
הנה חכמינו ז"ל תקנו לברך "להתעטף בציצית", כמבואר בתוספתא (ברכות פרק ו הלכה טו) ובגמ' ברכות ס, ב: "כי מעטף בציצית לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית".תחילה יש להקדים שישנה מחלוקת עתיקה בראשונים בחיוב טלית קטן בציצית.[1] יש שפקפקו על חיוב ציצית בט"ק, שהואיל ולא מתעטפים בו, אין חיוב להטיל בו ציצית (ראבי"ה ואו"ז כמובא בשו"ת מהר"ח או"ז ד; ח; רמ"ה אבולעפיה בתשובה שנדפסה בירחון המאור אייר תרצ"ה עמ' נז. כיוצא בזה דעת גאונים שהובאה בעיטור, שמצוות הציצית היא להתעטף בטלית כדרך הישמעאלים, היינו עם עטיפת הראש עד הפה, וכדרך שאמרו חכמים (מו"ק כד, א) לגבי אבל). אולם רוב הראשונים טענו מנגד, שטלית קטן חייב בציצית (העיטור, מהר"ם, ארחות חיים, נימוקי יוסף). וזאת, משום שמצוות הציצית היא בכל כסות אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ, "וכל מלבוש וכסות במשמע" (נמוק"י), "פעמים בכיסוי הראש, פעמים בגילוי הראש" (העיטור). כלומר, אע"פ שאין זה עיטוף, עדיין חייב בציצית מדין 'כסות'.
ובמשך הדורות הכריעו שלא לחוש לשיטת הפוטרים טלית קטן, וכפי שכתב מהרי"ל (שו"ת החדשות ד), שאף מברכים עליה בלא לחשוש לדעת הפוטרים. וכ"כ טור ושו"ע (ח, ב; ו). וכן פסקו האחרונים.
♦
א. שיטת הראשונים בברכת טלית קטן
בשיטות הראשונים המחייבים טלית קטן, יש מי שהורה לברך על טלית קטן "להתלבש בציצית" (מהר"ם מרוטנבורג בתוך שו"ת מהר"ח או"ז סי' ד), אבל רבים הורו לברך על ט"ק "על מצות" (ריצב"א מובא בכלבו כב; רבנו יונה בספר היראה; הפרנס תכב, לקט יושר ח"א עמ' ח ענין ד; מנורת המאור אנקאוא, פרק ב), וכן התפשט המנהג בספרד (נמוקי יוסף ציצית יא, ב). ומנגד יש שנימקו, שלבישה בכלל עיטוף, ולכן יש לברך 'להתעטף' גם על טלית קטן (רבי ברוך הצרפתי, הו"ד בספר אסופות לתלמיד הרוקח; רשב"ץ ח"ב סי' מ; מהרי"ל החדשות ד, ושכן משמעות הטור; מהר"י אבוהב, הו"ד בב"י סי' ח).♦
ב. עיון בשיטת הרשב"ץ
שאלה זו נשאל הרשב"ץ (ח"ב סי' מ), ומבואר בשאלה שם שבספרד נהגו לברך "על מצות", אולם הרשב"ץ עצמו מעיד: "ואנו נוהגין לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש וכן ראוי לעשות". הרשב"ץ ביאר שאין להקשות "היאך נברך 'להתעטף' על לבישה", שזה "אינו קשה כלל, דודאי לבישה היא יותר גדולה מעטיפה, והתורה לא הזכירה אלא כיסוי, על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, ואפילו כיסוי כל דהו סגי, ועטיפה כיסוי כל דהו הוא, והמחמיר על עצמו לעשות מלבוש, די לו לברך על מה שנצטוה, דהיינו העטיפה ויש בכלל מאתים מנה".הרשב"ץ מעדיף את הנוסח "להתעטף" הואיל וזהו הנוסח המוזכר בש"ס (ברכות ס, ב). וביאר שדין זה שונה מתפילין, שם מצאנו ברכת "על מצות" בתפילין של ראש, שכן שם הדין שונה "לפי שהן שתי מצוות שאין מעכבות זו את זו, ושם אחד להם", ולכן "לפי שכבר התחיל במצות תפילין של יד, שייכא בה האי ברכה שהיא ב'על', שכן הוא הכלל המסור לנו, שכל מצוה שבגופו הוא צריך לקיימה וא"א לו לקיימה ע"י אחר צריך לברך בלמ"ד אם בירך עובר לעשייתה, ואם התחיל בה כבר, כגון לולב מדאגביה נפק ביה, והנענוע אינו אלא שיורי מצוה מברך ב'על'... אבל בציצית מה טעם יש בין גדולה לקטנה לשנות מטבע זה, על כן נראה ששינוי זה הוא שינוי מטבע שטבעו חכמים בברכות".
ועוד תמה הרשב"ץ על אותם הנוהגים "שינוי זה בין טלית גדולה לקטנה, שאם סוברים שאין לברך להתעטף כשלובשו, למה לא תקנו 'על מצות ציצית' בכולן, שהיא ברכה כוללת". ויישב את דברי רבינו יונה שכתב בשער היראה, שלאחר שיברך ענט"י ואשר יצר, מיד יברך על מצות ציצית אם לא בירך בהתעטפו. והטעם, שהואיל והוא כבר לבוש בציצית, עתה הוא רק 'שיירי מצוה', כמו דין הלולב שנזכר קודם, ושפיר מברך עליו 'על מצות'. ומ"מ סיים הרשב"ץ: "וה"ה שאם רצה לברך ללבוש ציצית שהרשות בידו, אלא שינו ניכר מתוך ברכותיו שהוא תלמיד חכם". והטעם, שאע"פ שהוא משנה קצת ממטבע שטבעו חכמים, אין זה מעכב, שהרי מעיקר הדין הברכות נאמרות בכל לשון.[2]
יש לשים לב שהרשב"ץ מחלק את הסתייגותו בשתי רמות: א. אם מברכים "על מצות ציצית", זהו שינוי ממטבע שטבעו חכמים, "שכל מצוה שבגופו הוא צריך לקיימה ואי אפשר לו לקיימה ע"י אחר צריך לברך בלמ"ד אם בירך עובר לעשייתה", ולכן מי שמברך "על" הוא פגם בברכה, וזה "שינוי מטבע שטבעו חכמים בברכות". ב. אבל אם מברך בלמ"ד ורק משנה את תואר הפועל, כגון "שאם רצה לברך ללבוש ציצית – שהרשות בידו, אלא שאינו ניכר מתוך ברכותיו שהוא תלמיד חכם".
ומ"מ, כאמור, סיים הרשב"ץ "ואנו נוהגין לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש וכן ראוי לעשות". נראה שמסקנה זו היא דווקא באופן שלא היה כבר לבוש בט"ק, אלא הוא בא כעת ללבוש את הט"ק. אבל אם הוא כבר לבוש ט"ק, אז נראה שיותר טוב לדעת הרשב"ץ לברך עליו 'על מצות' על פי "הכלל המסור לנו", ע"פ דברי הרמב"ם (בהל' ברכות פרק יא הלכה טו) שהזכיר בעצמו.
ונלע"ד שלכן התפתח המנהג לברך תמיד "על מצות", הואיל ועל הרוב האדם כבר לבוש בט"ק, או שהוא לובש את הט"ק בעוד ידיו מטונפות, ונמצא שבשעת ברכה הוא כבר לבוש בט"ק, ועל זה "שייך האי מטבע דומיא דעל מצות תפילין".[3]
♦
ג. סיכום השיקולים לברך "להתעטף" לדעת הרשב"ץ
כמובן עיקר השאלה הוא מהי מהות עטיפה. אם הנחת היסוד היא שעטיפה היא כיסוי כל שהוא, ולבישה בכלל עטיפה, כדברי הרשב"ץ, הרי שבוודאי עדיף לברך "להתעטף", שבזה מרוויחים: א. שנצמדים ללשון התלמוד (ברכות ס, ב) שנקט "להתעטף". ב. לפי הכלל המסור בידינו, כל ברכה שמברכים עליה עובר לעשייתן ואי אפשר להיפטר בה ע"י אחר, מברך בלשון למ"ד. ג. אם יברך "על מצות" יש פגם בברכה ומשנה ממטבע שטבעו חכמים (ובכגון זה עדיף כבר לברך 'ללבוש').♦
ד. אם נאמר כדברי התשב"ץ שהברכה צריכה להיות בלמ"ד האם יצא בדיעבד כשאמר 'על מצות'?
מהר"ש וינטורה בשו"ת מכתם לדוד (או"ח יא) דן בשאלה זו, ומבאר שלדעת הרמב"ם (שבמידה רבה הרשב"ץ נסמך עליו) גם אם שינה לברך בלשון "על", יצא ידי חובה. וז"ל: "דלהרמב"ם... בעלמא כל שעושה המצוה בעצמו ומברך קודם עשייתו מברך דוקא בלמ"ד דעל לשעבר משמע, ומ"מ נראה לע"ד דהרמב"ם נמי מודה דבדיעבד אם בירך ב'על' יצא, וטעמא כמ"ש התוס' בפסחים אמאן דאמר ד'על' לשעבר משמע, כתבו וז"ל: פי' ר"ת לשעבר משמע טפי מלהבא, אבל מ"מ משמע נמי קצת להבא, דאי לא משמע כלל להבא אלא לעבר, א"כ היכי קאמר בסמוך: היכי נימא למול לא סגי דלא מהיל, וכי בשביל שאין אנו יודעים לתקן יאמר שקר ע"כ. א"כ הרמב"ם נמי כיון דפוסק דכל שעושה המצוה לאחר מברך ב'על', ועוד דבמגילה ופסח ומצה ומרור אעפ"י שעושה המצוה לעצמו כתב נוסח הברכה ב'על' ש"מ דאיהו נמי ס"ל ד'על' משמע קצת נמי להבא, והילכך בטעמא כל דהוא משנים ומברכים ב'על' אף לכתחילה. וכ"ש דבדיעבד בכל הברכות שתיקנום בלמ"ד אם ברך ב'על' דיצא".הרי שגם לדברי הרמב"ם (עליהם נסמך הרשב"ץ), אם בירך ב'על' יצא, משום שגם 'על' משמע קצת להבא. ולכן אם עושה מצוה עבור אדם אחר מברך בלשון זו, שהרי אם לשון 'על' בכלל לא מורה על 'להבא', איך אפשר שיאמר שקר, כמו שהוכיחו התוספות שם.
עוד כתב שם מהר"ש וינטורה: "וראיתי להתשב"ץ ח"ב סי' מ' שתמה על הנוהגים לברך על מצות ציצית היכן מצאו נוסח ברכה זו וכתב וז"ל: על כן נראה ששינוי זה שינוי מטבע שתיקנו חז"ל בברכות, ע"כ. ולא אתברירו דבריו להדיא אם כונתו לומר דכיון שכן אפי' בדיעבד לא יצא או לא. אבל מ"מ איך שיהיה דעתו ז"ל, הא חזינן כמה רבוותא דסברי הכי הב"י בסי' ח' כתב נוסח זה בשם הכלבו והנ"י וכ"פ הרמ"א שם, א"כ הדברים ק"ו דהתם בטעם כל דהוא משנים לכתחלה הנוסח וכ"ש דבדיעבד דכוותא דיצא וסוף סוף לא יהא אלא מחלוקת הא קי"ל ספק ברכות להקל".
ולפי דברי מהר"ש וינטורה, שגם המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות יצא בדיעבד, כפי שפירש ברמב"ם ע"פ פירושו העיקרי של הכס"מ שם (בהל' ברכות פרק א ה"ה), וז"ל הכס"מ: "ומ"מ אע"פ שמזכיר שם ומלכות ואומר ענין הברכות בשינוי טועה הוא דמה בצע לשנות ועכ"ז יוצא י"ח". ומר"ן סיים על פירוש זה "וזה עיקר", מהטעם המבואר שם. וא"כ יוצא שיש לדון שגם לדעת הרשב"ץ, בדיעבד יצא, הואיל ואמר 'שם ומלכות', והואיל ועדיין לשון 'על' משמע גם להבא.
ומצינו שהסכים עמו מהר"ד פארדו (בשו"ת מכתם לדוד סי' יב שם), וז"ל: "ולענין מה שכתבת לדינא דברכה שדינה בלמ"ד ובירך ב'על' דיצא, הוכחת כן מההיא דתוספות וממ"ש הרמב"ם כו' כל דבריך בזה טובים ונכוחים".
♦
ה. השיקול לברך "על מצות"
אם חוששים לשיטות הראשונים שלשון עיטוף הוא דווקא עטיפת הראש, ומה שחייבים בטלית קטן הוא משום שהתורה נקטה לשון כיסוי ("אשר תכסה בה"), אזי יש לנקוט לשון כללית יותר "על מצות".[4]והנה אף שהראשונים שכתבו לברך "על מצות" בטלית קטן, מסתבר שהם סוברים שיש פגם בברכה, ולכן שקדו לשנות את נוסח התלמוד מ"להתעטף" לנוסח אחר (כמובא בשו"ת מהר"ח או"ז סי' ד, שמהר"ם מרוטנבורג הורה לברך "להתלבש" בציצית). מ"מ יש לעיין אם בדיעבד יצא כשאומר "להתעטף". והנה נראה שזה שונה מנידונו של מהר"ש וינטורה, ששם הוא רק משנה את נוסח הלשון בלשון כללית יותר, ובמקום "להתעטף" אומר "על מצות", שלשון זו היא כוללת, כמ"ש הרשב"ץ (ח"ב סי' מ): "למה לא תקנו 'על מצות ציצית' בכלן שהיא ברכה כוללת", ולכן יש לדון שיצא בדיעבד אם אמר בנוסח כולל יותר.
אבל לאותם הראשונים הסוברים שבטלית קטן לא שייך לשון 'עיטוף', יש לחוש יותר שלא יוצאים ידי חובה, שהרי אין כאן "ברכה כוללת" אלא ברכה פרטית שלשונה מוטעה. ולכן נראה שכתב מהר"ם מינץ (סי' קי) וז"ל: "וכן הדין נותן, כי אילו דברים נאמרים בכל לשון הן אשכנז הן לועז, וכן בלשון הקדש יכול לברך ללבוש, או להשים עלי ציצית, או להתכסה בציצית, וכה"ג אין כ"כ נפקותא דאין זה קרוי שינוי כל כך".
ומ"מ עדיין כל האפשרות לשנות קצת מנוסח הברכות, היא רק בתנאי שהלשון נכונה, ורק משנה קצת באופן הביטוי, אבל אם לשון עיטוף לא שייכת בט"ק, אין לברך עליו בלשון זו. ולכן כתב שם מהר"ם מינץ וז"ל: "אך בזה ליכא ספיקא או נידנוד או גמגום, דמי שלבש בגד גדול באורך ורוחב כשיעור, ויש לו ד' כנפות ב' לפניו וב' לאחריו ויש לו בית צואר באמצע, שהוא חייב לברך על לבישת ציצית, או ללבוש ציצית, כדכתיב קרא: על כנפי בגדיהם... אבל אין לברך להתעטף, כיון דאינה כעטיפת ישמעאלים... וכן האמת, הכל לפי מה שהוא בגד, אם לובשיהו דרך לבישה מברך ללבוש. אם מתעטף בה, מברך להתעטף. וד' כנפות שלנו, מברך על מצות ציצית". הרי שגם הוא סובר שאין הבדל כל כך אם יברך בלשון "על לבישת", או "ללבוש", ומעין דברי המכתם לדוד הנ"ל, אבל עדיין אין לברך "להתעטף" לשיטתו, שכן זו טעות.[5]
ולכן נראה שיותר יש לחוש אם יברך "להתעטף" מאשר אם יברך "על מצות", שבכגון זה יש לנו לדון שיצא בדיעבד לדעת הרשב"ץ, כפי שדנו בשו"ת מכתם לדוד (סי' יא וסי' יב) להוכיח כן מדברי הרמב"ם והתוספות.
סיכום: אם נברך "על מצות" יש פגם בברכה לדעת הרשב"ץ, אבל נראה שיצא בדיעבד (ע"פ המכתם לדוד). אולם אם יברך "להתעטף" יש לחוש שלא יצא לסוברים שלא שייך לשון עיטוף בט"ק (מהר"ם מרוטנבורג, תה"ד, מהר"ם מינץ).
ובלאו הכי נראה שפעמים רבות אדם לובש ט"ק בידיים לא נקיות, וממילא מברך על הט"ק רק אחר שהוא לבוש בו, כמ"ש ה"ר יונה בספר היראה: "ילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו... וירחץ בניקיון כפיו במים אם יש לו... ומיד יברך 'על מצות ציצית' בטלית אשר לבש, אם לא ברך בהתעטפו". ובכגון זה אם יברך "על מצות" אין פגם אף להרשב"ץ, כמבואר לעיל.
♦
ו. שיטת מר"ן
כתב מר"ן בב"י (או"ח סי' ח): "ולעניין טלית קטן, כתוב בכלבו שאין מברכין עליו "להתעטף בציצית", אלא "על מצוַת". וגם בנמוקי יוסף כתוב שנהגו שלא לברך עליו "להתעטף", אלא נהגו לברך "על מצוַת ציצית", ואין לבטל המנהג, עד כאן לשונו. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל הקשה, דכיוון דקיימא לן (פסחים ז ב) ד"על" – לשעבר משמע, וקיימא לן דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, היאך יברך על מצוה זו "על". וכן כתב האגור בשם מהר"י מולין, שיש מברכין על טלית קטן "להתעטף", וכן משמע באורח חיים.[6] ואין לחוש אם יש בו עיטוף, כי נוסח הברכה היא, כמו "לישב בסוכה" וכהנה רבות, עד כאן לשונו. ומה שכתב שבאורח חיים משמע שמברכין על טלית קטן "להתעטף", הוא ממה שכתב בסמוך, שאם יש לו ציצית בחלוקו יכול ללובשו מיד וכו' ויברך להתעטף בציצית".ויש להעיר על מהר"י אבוהב, שכתב שקי"ל ש"על" לשעבר משמע. וזה רק להוא אמינא בגמ' שם (פסחים ז, א-ב), שנחלקו רב פפי ורב פפא אם 'ביעור' הוא לשון לשעבר או לשון עתיד. אבל מסקנת הגמ': "והלכתא על ביעור חמץ". וביאר רש"י: "והלכתא על ביעור. נמי להבא משמע, וגבי מילה נמי לא שנא אבי הבן מאינש דעלמא דהא להבא משמע ועל המילה נמי כלמול דמי".[7]
אמנם רבים כתבו להסביר בשיטת הרמב"ם שבאמת "על" לשעבר משמע (עי' כס"מ הל' ברכות יא, יא, ועפ"ז הסבירו את קושיית מהר"י אבוהב, כפי שביארו 'חלקו של ידיד' או"ח סי' ח; יחו"ד חזן ח"א סי' ד), אולם כפי שהתבאר לעיל, גם הרמב"ם מודה ש'על' משמע גם קצת להבא, ונוסח 'על' לא מעכב (כמבואר לעיל ע"פ המכתם לדוד). ולכן בצירוף הפירוש הפשוט ברוב הראשונים שמסקנת הגמ' ש"על" להבא משמע, הרי שכמעט שאין דוחק לברך "על מצות".
והנה הב"י אמנם לא הכריע בפירוש כמי לפסוק בזה, אבל הביא את קושיית מהר"י אבוהב ללא תירוץ, ומשמע שמסכים למהלכו של מהר"י אבוהב, שלפי זה יוצא שעדיף לברך "להתעטף". (אע"פ שאנו הערנו שאין קושייתו קושיא לפי מסקנת הגמ'. ובזה מבואר מדוע ראשונים רבים הציעו לברך "על מצות" ובוודאי לא נעלם מהם סוגיא מפורשת בפסחים).
ומ"מ מצינו תוספת חשובה במהר"י אבוהב (וכיו"ב בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' ד), שאף אם נאמר שעיטוף משמע עטיפת הראש ובט"ק לא מתעטפים, אין חשש לברך "להתעטף", כי נוסח הברכה מראש לא מותאם לכל סיטואציה אלא הוא נובע משיקול כללי יותר של הנוהג הרווח, או דיוק לשון הכתוב וכיוצא. וכמו ברכת 'לישב בסוכה', אע"פ שאדם עומד בסוכה, עדיין מברך בלשון 'לישב'. ואין הנוסח מעכב, וממילא עדיף להיצמד ללשון תקנת הברכה שבתלמוד.
ולכן בשו"ע (סי' ח סעיף ו) כתב: "על טלית קטן יכול לברך 'להתעטף', אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו. הגה: ויש אומרים שמברכין עליו "על מצות ציצית", וכן נוהגין ואין לשנות (כל בו סימן כ"ב ונימוקי יוסף בהלכות קטנות דף פ"ו ע"ב)".
ומה שנקט מר"ן לשון 'יכול' משום שרצה להודיענו שאין לחוש אם בפועל לא מתעטפים בו עטיפת הראש, מטעם מהר"י אבוהב, "כי נוסח הברכה היא". וכפי שביארנו לעיל, שנוסח הברכה נתקן על הנוהג הרווח, וגם אם בפועל לא מתעטפים עיטוף הראש, מברך כאותו מטבע הלשון של הברכה.
וכן מצאתי שכתב מו"ה משה כלפון הכהן בספר ברית כהונה (מערכת ט אות יד) וז"ל: "טלית קטן. עי' למרן ז"ל בסימן ח' סעיף ו שכתב: על טלית קטן יכול לברך להתעטף וגו'. ע"ש. ונראה דאינו ר"ל דעיקר ברכתו על מצות וגם אם יברך להתעטף שפיר דמי. דא"כ היה לו למרן ז"ל להודיענו עיקר ברכתו שהוא על מצות, ואח"כ יאמר שיכול לברך להתעטף... אלא דלדעת מרן ז"ל אין לברך רק להתעטף (ומ"ש יכול לברך, משום דלכאורה לא שייך לברך להתעטף כיון שאינו מתעטף בו, אלא לובשו, וכמ"ש אח"ז, וכ"כ בב"י ע"ש, ולכן כתב ש'יכול')... אך במקום שנהגו לברך 'על מצות', אין לבטל מנהגם דהרי יש פוסקים דס"ל כן, וגם בדעת מרן ז"ל יש מפרשים כן וכאמור".
וכדעה זו שמר"ן התכוון שראוי לברך 'להתעטף', כך פסק בנו מו"ה אברהם מגוץ הכהן (ויקרא אברהם מערכות בהלכה מערכת הט'). וכ"כ מו"ה אליקים גאטינייו שכן דעת מר"ן (יצחק ירנן סי' ח ד"ה ובטלית קטן). וכן סתם מהר"י משאש (מים חיים ח"א סי' ז) באגב אורחא: "ואף שמברכים להתעטף אפילו על טלית קטן אע"פ שאין מתעטפין בו, כמ"ש בסימן ח... שאני התם דהוי בו דרך לבישה, שהיא בכלל עטיפה".
ובדומה לזה כתבו מו"ה חיים דוד שמואל עמאר (תפלה לדוד משפט הציצית כב), ומהר"י חזן (יחוה דעת ח"א סימן ד אות א), שהואיל ומקורו של מר"ן הוא מהר"י אבוהב שהקשה על הסוברים לברך "על מצות", מבואר שדעת מר"ן לברך "להתעטף". וכך נקט למעשה.
♦
פירוש נוסף בדעת מר"ן
אולם מו"ה יהודה טולידאנו בשו"ת וזאת ליהודה (סי' ב) נקט בדעת מר"ן "שאם מברך עליו על מצות ציצית עדיף טפי, כיון שאינו מתעטף אלא לובשו, אלא דיכול גם כן לברך עליו להתעטף אע"פ שאין בו עיטוף. ומכח זה נלע"ד דמי שנהג ללבוש שני טליתות קטן וגדול דיש לברך על טלית קטן 'על מצות ציצית' כיון שאינו מתעטף בו אלא לובשו, וכשלובש הגדול שהוא מתעטף בו אזי יברך להתעטף בציצית, אך אם אינו לובש כי אם הקטן, יש לו לברך להתעטף, ושפיר דמי וכמו שפסק מרן ז"ל". עכ"ל מהר"י טולידאנו. ולענ"ד דבריו קשים להולמן, שמלבד מה שפירשנו אנו בדעת מר"ן לאור דבריו בב"י, אני מקשה לפי מסקנתו, שאם עדיף לדעת מר"ן לברך בכל אופן "על מצות" (לשיטתו), למה יברך "להתעטף" כשאין לו אלא טלית קטן. וצ"ע על דבריו.♦
ז. הכרעה ובירור דעת מר"ן
אמנם אחר שדחינו את קושיית מהר"י אבוהב, יוצא לנו שאין קושי לברך "על מצות". בנוסף, נלע"ד שאף מר"ן כתב בלשון "יכול", להודיענו שגם יכול לברך "על מצות", אלא שעדיף יותר לברך "להתעטף", שכך הוא לשון התקנה בתלמוד. והיינו שאע"פ שמדבריו בב"י שהביא את דברי מהר"י אבוהב בשתיקה, משמע שצריך לברך דווקא להתעטף, מ"מ הואיל וכבר נהגו לברך "על מצות", כמ"ש מר"ן שם בשם הנמוק"י (ולא העיר עליו כלום), לכן כתב בלשון "יכול" דהיינו שכך יותר נכון ע"פ ההלכה, אבל בוודאי שניתן לקיים את המנהג. ולכן לא סתם לומר: "אף על ט"ק יברך להתעטף", אלא נקט לשון עדינה "יכול", כדי לתת מקום לנוהגים לברך "על מצות".[8]ולכן למסקנה: אף שהרוצה לברך "להתעטף" רשאי, שכן סוברים כמה ראשונים, וכך עדיף לברך לדעת מר"ן, מ"מ עדיף לברך 'על מצות'. וזאת מכמה טעמים:
א. הואיל ואף לדעת מר"ן ניתן לברך "על מצות", ובפרט שקושית מהר"י אבוהב נדחתה, וממילא העדיפות לברך "להתעטף" כבר אינה חזקה.
ב. ומנגד, ראשונים רבים את שינו לשון הברכה ל"על מצות", ולשיטתם יש פגם בברכה אם יברכו "להתעטף" (מהר"ם מרוטנבורג; תה"ד; מהר"ם מינץ). ויש לחוש יותר שלא יצא ידי חובה, הואיל ואומר נוסח לא נכון בברכה.
ג. אף שעדיין נותר פגם בברכה לדעת הרשב"ץ, שנימק שכל ברכה שמברכים עליה "עובר לעשייתן" יש לברך בלמ"ד, עדיין מסתבר שבדיעבד יצא, ע"פ המבואר בשו"ת מכתם לדוד (סי' יא וסי' יב).
ד. אם הוא כבר התחיל במצוה, כגון שהיה לבוש, גם הרשב"ץ מודה שניתן לברך "על מצות". (ועי' למהר"א ישראל בספר כסא אליהו סי' ח סק"ד שכתב לפרש כן בדעת הכלבו.) וממילא רבים נוהגים לברך על הט"ק כשהם כבר לבושים בו, וא"כ בכל אופן פעמים רבות אין פגם אף לשיטת הרשב"ץ.
ה. כדאי להחמיר כאן יותר ולצאת ידי הראשונים הסוברים שלא שייך לשון "עיטוף" בט"ק, ע"פ הכלל שכתבו רבים מפוסקי ספרד, שבכל ספק ברכות מחמירים גם נגד מר"ן, וכ"ש כאן, שאף מר"ן מסכים שניתן לברך "על מצות".
ו. בפועל רבים מיוצאי ספרד מסרו שהמנהג לברך "על מצות", וא"כ כח המנהג גובר.[9] ומי לנו גדול מהנמוקי יוסף, שהעיד שכן פשט המנהג בספרד, ואף מר"ן הביא את דבריו בב"י ולא העיר על דבריו כלום. ואף שאין כאן עדיין מנהג מובהק (עי' ויקרא אברהם מגוץ הכהן מערכת הט'), מ"מ בפועל רבים נהגו לברך 'על מצות', ואם לא אומרים סב"ל נגד מנהג, כי גדול כחו, כ"ש שלא נקל בברכות נגד המנהג. ואפשר שהיה המנהג קדום, ולכן לא חשו לדברי מר"ן בזה (ובפרט שגם מר"ן מסכים שאפשר לברך 'על מצות', ורק השמיענו שנכון יותר לברך 'להתעטף').
מכל זה עולה שעדיף לברך "על מצות" בטלית קטן. וכן נהגו רבים מיוצאי ספרד. ומ"מ הרוצה לברך "להתעטף" רשאי, והרוצה לנהוג כן, כדאי להדר להקפיד עוד יותר לברך קודם העיטוף.[10]
♦ ♦ ♦