מבואר במס' נדה דף סא, ב שהגמ' דנה לגבי כלאים בתכריכים, ומבואר שם שלפי חלק מהשיטות מותר גם לקבור את המת בתכריכים כלאים.
שואלים שם תוס' ד"ה עושה, והרי לכאו' יש בעיה של לועג לרש, כמו שמצינו במס' מנחות ששמים ציצית בתכריכים, כדי שלא תהיה בעיה של לועג לרש. וז"ל: "וא"ת והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצוות, כדאמר בהתכלת (מנחות דף מא.) גבי ציצית, וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש".
ומביאים שם תוס' את תירוץ הרשב"ם, ודוחים אותו: "ופרשב"ם דאין בו איסור ואפילו לחי כי האי גוונא שאין המת נהנה בו. וקשה, דהא ציצית נמי אין החי חייב בו אם אין בו הנאת לבישה, ומוכרי כסות דפטירי מכלאים[2] פטורים נמי מציצית[3]". מבואר שתוס' נקטו גם בהל' ציצית שחייבים רק אם יש הנאת לבישה, ובתכריכים אין בזה הנאת לבישה.
ונראה בתוס' שהם כותבים זאת מסברא, לדמות ציצית לכלאים. ובתוס' רא"ש שם[4] סמך זאת על הפס' בדברים כב, יב: "בחי נמי כהאי גוונא מיפטר בציצית כיון שלא נהנה, דלא קרינן ביה כסותך אשר תכסה בה". דהיינו שכוונת הפס' שדוקא כסות שנועדה לשם כסות חייבת בציצית.
ובדעת רשב"ם אפשר לומר שהוא סובר לחלק, שבדין כלאים הדין הוא שאסור רק בבגד שבא להנאת לבישה, וזה מפורש בחז"ל שלמוכרי כסות אין איסור כלאים, אבל בדין ציצית לא התפרש בחז"ל לחדש תנאי מסויים, וחייבים אפילו בבגד שאין בו הנאת לבישה.
וכעין זה כתב הערוך לנר שם, לחלק לפי רשב"ם לגבי תכריכים בין כלאים לציצית: "לענ"ד יש ליישב דברי הרשב"ם דמה שכתב דבעינן לענין איסור כלאים שיהנה בו הוא מהירושלמי ר"פ ט' דכלאים דאמרינן שם אי לא יעלה עליך הייתי אומר לא יפשיל את הקופה לאחוריו ת"ל לא תלבש מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף עכ"ל, ולכן במת שלא שייך שהוא מהנה את הגוף לא שייך איסור כלאים, אבל בציצית דלא כתיב לשון מלבוש אלא כסות ובגד אשר תכסה בה חייב בציצית אפילו אין הנאת לבישה"[5].
♦
דין טליתות שלנו
הנה הבית יוסף בסוף סי' י כתב גם הוא את סברת תוס', לפטור מציצית בגד שלא נעשה להנאת לבישה. ואולי הוא יותר חידוש מתוס', שצריך גם שהבגד ייעשה בעיקרו לזה.וז"ל שם לגבי ציצית בבגד כעין סודר על הצוואר: "... ועוד יש לומר שעיקר הבאת הסודרים ההם הוא להשתמש בהם לכמה דברים לצרור בהם מעות להביא בהם פירות לקנח הזיעה לחגור בהם כשעושים שום עבודת משא לקנח בהם את הידים לתפוש הידים בו וכן נקרא הסודר ההוא בלשון ערב שי"ד שהוא לשון חיזוק על שם שמחזיקים בו בידיהם אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כיון שעיקר הבאתם אינה לכך לא חשיבא ולא קרינן בה אשר תכסה בה ודמיא למוכרי כסות שמותרים להביא בגדי כלאים על כתפיהם למכור אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כדתנן במסכת כלאים פ"ט (מ"ה) ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כט:) מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אלמא כיון דאין עיקר הנחת בגדים אלו עליהם משום הנאת כיסוי אף על פי שנהנה לא קרינן ביה לא תלבש הכי נמי לא קרינן ביה אשר תכסה בה".
ובהמשך שם כתב לגבי ציצית בבגד בגלימה: "ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר (איוב כד ז) ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא ואף על פי שלפעמים נהנה מחומה כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור".
אבל בדרכי משה שם אות ו כתב לחלוק עליו: "קשה לי, דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפילה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית, א"כ לא מיקרי כסות ופטורים מציצית, וא"כ אנו לא מקיימין בהן מצות ציצית ומברכין ברכה לבטלה". והיא קושיה חזקה לכאורה, וראה בנספח כאן בישוב הענין.
ויל"ע האם מחלוקת רשב"ם ותוס' בנדה, שווה למחלוקת הב"י והד"מ, כמש"כ לעיל שהאופן של תכריכים גרע, שאין בזה כלל הנאה, ולא רק שאינו עשוי להנאת כסות[6].
בגדים שנפקא מינה בהם
בפסקי תשובות (סימן י אות יב – יג) הביא את הביאור הלכה שם ד"ה סודר: "כתוב בב"י וכו' שעיקר הבאת הסודרים לחגור בהם, לקנח בהם את הידים, לצרור בהם מעות, להביא בהם פירות, לקנח הזיעה וכו', אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כיון שהבאתם אינה לכך לא קרינן 'אשר תכסה בה', ולזה משמע שהסכימו המג"א והגר"א שהעתיקוהו בביאורם".וכתב על זה הפסק"ת:
"ומכאן נלמד להתיר כמה וכמה סוגי בגדים העונים למטרות הנ"ל, וכגון מגבות, סינרים, חגורות, סדין המניח עליו בעת גילוח שערותיו, רעלה העשויה לצורך מסוה או לצניעות, ובכלל זה תחפושות של פורים, בגדים וכיסויים שונים העשויים להגן מפני קרינה, שכפ"ץ ואפודי מגן העשויים להגן ממכת חרב והרג וכדורי האוייב, וכל כיוצא בזה, כיון שאין הם עומדים ועשויים בעיקרם לצורך הנאת לבישה מפני החמה או מפני הקור והגשמים, אין חל עליהם כלל חיוב ציצית, הגם שהוא עתה יתעטף בהם בהנאת לבישה מפני החמה או הקור, ואין מקום להחמיר לעגל כנף".
♦
נספח: ישוב תמיהת הדרכי משה מטליתות שלנו
הדרכי משה תמה על הב"י, שאם נצרך דוקא בגד שעשוי להנאת לבישה, א"כ טליתות שלנו שעושים למצוה מדוע הן חייבות בציצית.בדברי חמודות על הרא"ש (הלכות ציצית סימן כ סקס"ד) יישב, שכיון שעושים את הטלית במיוחד לצורך מצוות ציצית נחשב כסות ללבישה והנאה. וכ"כ מעצמו ביותר אריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' א (ד"ה ולפענ"ד היה נראה להציל את הב"י מהשגותיו של הד"מ). וצ"ב עדיין להבין טוב את כוונתם בסברא.
הערת ידידי הרב מרדכי פטרפרוינד שליט"א:
יעויין עוד בדברי הגרח"ק (במסכת ציצית ה"ה בארגמן ד"ה אפיקרסין) שעשויין לקבל הזיעה ואין עליהם שם בגד, וע"ש שלפי זה נכון להזהר שלא ללבוש הט"ק סמוך לבשרו ממש דלא ליהוי כבגד התחתון שעשוי לזיעה דפטור מציצית וצ"ע. וע"ע בזה בספר דעת נוטה (ציצית עמ' פ"ט) [ע"ש שמש"כ שחלוק חייב בציצית, חלוק אינו הבגד התחתון].
אכן כמדומה שהדברים מחודשים קצת, דסו"ס הגופייה הזאת היא בעיקרה בגד, שהרי היא נעשית לצורך המצוה, שזה נחשב לבישה, וא"כ מה החסרון בכך שהוא גם סופג זיעה. ולכאורה אין זה כהדברים שעליהם דן הב"י שעיקרם אינו לשם הנאת לבישה אלא לדברים אחרים. ורק יש שדנו משום בזיון למצוה, וע"ע בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' א'), ואכמ"ל, אך עכ"פ מצד הנאת הלבישה, הדברים עדיין צל"ע.
[ואולי אפ"ל בדעת הגרח"ק זצ"ל, שבגד כזה גרע מסתם טליתות של מצוה, שאמנם אינן עשויות להנאת לבישה, אלא רק למצוה, אבל גם אינן עשויות לצורך אחר, וכאן גרע, מפני שעשוי גם לזיעה (ע.כ)].
♦ ♦ ♦