ראינו להביא לפניכם מאמר בביאור שיטת מורינו ורבנו, עמוד ההוראה, ראש הישיבה, ח"ר בן ציון אבא שאול זצללה"ה, בעל האור לציון, בעניין דין מעוברות ומניקות בתשעה באב דחוי, ומה יסוד המחלוקת עם הדעות האחרות. ויה"ר שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, ויהיו דברי תורה אלו הלכה ולא יגיעו למעשה, בס"ד.[1]
♦
כתב מרן השו"ע (תקנ"ד סעיף ה) וז"ל: "עוברות ומניקות מתענות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור" וכו'.
ובסימן (תקנ"ט סעיף ט) כתב מרן וז"ל: "תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא."
ונחלקו רבותינו האחרונים לעניין מעוברות ומניקות בתשעה באב דחוי, אם דינן שווה לבעלי הברית, שרשאים לאכול לאחר חצות, או שלא התירו אלא לבעלי הברית, מפני שיו"ט שלהם הוא.
בשו"ת מהר"ש הלוי (ח"א סי' ב') כתב דפשיטא ליה דמעוברות ומניקות מתענות ומשלימות אף בת"ב דחוי. ובספר בית מאיר (סי' תקנ"ט) כתב להוכיח מהא דמקילינן לבעלי ברית בתשעה באב דחוי, שלפי זה בג' צומות אף בזמנן, דקילי טפי מת"ב דחוי, בעלי הברית יתענו ולא ישלימו. וכתב שם בתוך דבריו: ועם כל זה בת"ב דחוי עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ולא נמצא בשום פוסק דבת"ב דחוי יש להקל למעוברות ומניקות וכו', עיי"ש. עכ"פ מבואר מדברי מהרש"ל והבית מאיר דס"ל שאין שום קולא במעוברת ומניקה בת"ב נדחה יותר מת"ב בזמנו. גם בספר זכר דוד (מאמר ג' פרק נ"ד) האריך לבאר דת"ב דחוי חומרתו כת"ב בזמנו, וחילק מהיתר בעלי הברית שיו"ט שלהם הוא, וגם בזה הלא נחלקו הפוסקים (וכדלקמן). וכתב שם וממילא נסתר היסוד ונפל הבנין אשר בנה הרב שבו"י שמההיתר שהתיר הרב יעב"ץ לענין מילה למד להורות לחולה שאין בו סכנה וכן למעוברת ולמיחוש קצת וכו' דהא היתר המילה הוא רעוע וכו' וכשל עוזר ונפל עזור.
אולם דעת השבות יעקב (ח"ג סי' ל"ז) שבחולי קצת, או מעוברת שיש לה מיחוש קצת, אין חייבין להשלים את התענית, שדינם כבעלי הברית, ויתענו עד חצות היום. וז"ל: כיון שנדחה ת"ב על יום א', אין צריך להשלים אפי' בחולי קצת, וכן נהגתי להורות ביולדות תוך שלושים, או במעוברת ומיחוש קצת, דהא אפי' משום כבוד המילה הקילו בהנ"ל (דהיינו מה שהתירו לבעלי ברית שאין צריך להשלים תעניתם בת"ב נדחה) עכ"ל. והו"ד בדברי הגרעק"א בגליון השו"ע, וכן בבה"ל (סי' תקנ"ט ס"ט ד"ה ואינו משלים), ובכה"ח (שם ס"ק ע"ה). ועיין בלבוש (סי' תקנ"ט ס"ט) גבי היתר בעלי הברית בת"ב דחוי שכתב שכיון שנדחה התענית מיום קביעתו אינו חמור כולי האי ע"כ. אמנם אין לדקדק מזה דס"ל להקל כ"כ כדברי השבו"י. ועיין בזכר דוד (מאמר ג' פרק נ"ד) שהאריך להשיג על דברי השבו"י בזה.
ואפשר ליישב את דעת המקילים, דנידון זה תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א אם ט' באב נדחה הוי מדין תשלומין, או שחז"ל עקרו ליום א'. והנה ברור שמה שכתב השבות יעקב הנ"ל הוא לא לפטור מהתענית כלל, אלא דווקא שלא להשלים. ואף ממקומו הוא מוכרע, שהרי למד כן מדין בעלי הברית, והם לא הותרו אלא בכך שאין צריך להשלים, אבל צריכים להתענות עד חצות. והגם שברעק"א שהביא את דבריו כתב לשון מותרין לאכול, נראה ודאי שכוונתו שאינם משלימים אבל אין כוונתו שמותרים לגמרי, דהרי הביא דין זה מהשבו"י, ושם להדיא מבואר שאין צריך להשלים כבעל ברית, שודאי דינו שצריך להתענות חצי היום. ונראה שסמך על מה שכתב את הגהתו על דברי מרן שבעלי ברית אין צריך להשלים, ועל זה קאי שגם חולה קצת או מעוברות, מותרין לאכול, וכדין בעלי הברית. וכן כתב בפשיטות בספר שונה הלכות שהביא את דברי הבה"ל אלו בזה"ל: ובנדחה יש להקל גם בחולי קצת שלא להשלים, ומשמע דס"ל בדעת הבה"ל דכוונתו שיתענו חצי היום אך לא ישלימו.
ויש הסוברים שיתענו בלילה, וביום אינן חייבות להתענות. שו"ת יביע אומר (חלק ה' סימן מ' אות ה'), ובחזו"ע (תעניות עמ' נ"ז). וטעמו הוא ממה דפסק השו"ע (סי' תקנ"ט סעיף ט') שבט' באב שנדחה בעל ברית מתפלל מנחה מבעוד יום ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא. ומעתה ילפינן ק"ו, ומה שלש צומות שחלו בזמנם, דחמירי, שאפילו חתן ובעל ברית, שיו"ט שלהם הוא, מתענים ומשלימים בהם, אפילו הכי הקילו בהם למעוברות ומניקות, שפטורות מלהתענות, תשעה באב דחוי, דקיימא לן שבעל ברית אינו משלים תעניתו, אינו בדין שמעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בו. ועיי"ש, שהקשו ע"ד דאם ילפינן ק"ו מבעל ברית, אם כן דיו לבוא מן הדין להיות כנידון, דכמו שבעל ברית מתענה ואינו משלים, אם כן גם מעוברת ומניקה שיתענו ולא ישלימו. וכתב שם שגם בעל ברית, אם ירצה לאכול מהבוקר רשאי, כמו שכתב בחמד משה (סי' תקס"ב ס"ק א'), עיי"ש. וברור לכאורה לפי דעתו שיהיו אסורים באכילה בלילי ת"ב.
ובאול"צ (ח"ג פכ"ט האות ג') כתבו ואת"ד: ואין ללמוד ק"ו מעוברת מבעלי ברית, דאם כן לפי זה ייצא שת"ב דחוי קיל משאר צומות שחלים בזמנם, והרי אנו רואים שאינו כן, שהרי ת"ב דחוי חייב בחמישה עינויים, והתענית מתחילה מבערב, משא"כ בשאר צומות, ועל כרחך שבאמת ת"ב אפילו שהוא דחוי, חמור משאר צומות, ומה שאין כן בבעלי ברית חייבים לצום בת"ב דחוי הוא משום שיו"ט שלהם הוא, ויו"ט דוחה תענית דחויה, אבל מעוברת שאין לה יו"ט אינה פוטרת מתענית ת"ב אפילו שהיא דחויה. ומה שמעוברת פטורה משאר צומות, היינו משום שכיון ששאר תעניות אינן אלא מצד מנהג, לכתחילה פטרו מעוברות ומניקות מלהתענות בהם, אבל בתענית ת"ב שחיובה מן הדין אין לחלק בה בין תענית דחויה לשאינה דחויה, עכת"ד.
והדברים ככתבם צרכים ביאור, ומכיון שהרבה מהת"ח מתקשים בדברים אלו, נכתוב את דברי הגרב"צ מילה במילה מהשיעור שמסר [על השו"ע (סימן תק"נ סעיף א'): הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה מיהו עוברות ומינקות שמצטערות הרבה אין להתענות]. כתוב בשו"ע הכל חייבים, קבלו עליהם לצום. עוברות ומניקות לא קיבלו עליהם לצום, אם כן בשבעה עשר בתמוז [הוא] כמו יום אחר, כמו יום אחר לא מתענים, גם בשבעה עשר בתמוז לא מתענים. אני יש לי שאיפה לדבר על צום דחוי, צום דחוי האם לא נגזרה גזירה על נשים להתענות, או [לא] נגזרה, תיקנו תקנה, תיקנו תקנה גם צום דחוי צריכים להתענות, אין הבדל בין צום לא דחוי לצום דחוי, רק דבר אחד יש הבדל, אם יש ברית מילה, אם הוא יום צום דחוי יכולים לאכול אבי הבן ובעלי הברית, הטעם הוא מפני שצום לא דחוי, אפילו שיום טוב שלו, כיון שהוא יום טוב של יחיד, והתענית של ציבור, לא אתי יום טוב דיחיד ודוחה תענית ציבור, אבל אם דחוי, כיון שהוא יום טוב שלו ממש, והצום הוא דחוי, אתי יום טוב דיחיד ודוחה תענית שהוא דחוי, לא מפני שזה קל וחמור, [אלא] מבחינת עשה דוחה לא תעשה, אם ראית איזה מקומות עשה דוחה לא תעשה, האם נעקר לך הלא תעשה, נשאר עדיין בלאו, אם בשום מקום עשה דוחה לא תעשה, אז עשה דוחה לא תעשה, אבל אם אין לי עשה, לא משום כך הלאו קל, שהרי אם יש עשה, דוחה. אם כן זה היסוד בתענית דחוי, בתענית דחוי לא נאמר זה רק בענין אבי הבן. עכשיו אני יגיד לכם הקל וחומר והישוב, נעשה קל וחומר, ומה תשעה באב שהוא דחוי, אוכלים בעלי הברית, ודאי שיוכלו מעוברת ומניקה, שהרי אם לא דחוי בשבעה עשר בתמוז לא הותר לבעל ברית אלא למעוברת ומניקה, אם כן זה הקל וחומר שעושים, אבל האמת שאני סתרתי את הקל וחומר הזה בכלל, מעוברת ומניקה שאוכלת בי"ז בתמוז זה מפני שחכמים לא גזרו עליהם בכלל, מן הדין היה צריך להיות דוקא בזמן גזירה צמים, אבל כשאין לנו גזירה לא צמים, אלא קבלו עליהם חוץ ממעוברת ומניקה, מה הענין זה לזה, וכי יעלה על דעתך שתשעה באב דחוי לא יהיו חייבים כולם לצום, [וכן] שיצומו גם מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ומה קל וחומר שבעה עשר בתמוז שלא דחוי שהוא מותר מעוברת ומניקה, ולא הותר ברית מילה, בשעה שהותר בו מילה, לא כל שכן. ושם מותר לאכול עד עמוד השחר, פה לא כל שכן שיהיה מותר לאכול עד עמוד השחר, תעשה קל וחומר. או חמשה עינויים, נגיד שבתשעה באב דחוי לא יהיה חייב בחמשה עינויים, קל וחומר, ומה שבשבעה עשר בתמוז שלא הותר לבעל ברית לאכול, בכל אופן לא חייבים להתענות בכל מיני תעניות דוקא באכילה ושתיה, כל שכן תשעה באב דחוי שמותר לאכול בלילה, ולא חייב לצום חמשה תעניות. אם כן זה לא קל וחומר, וההסבר הוא פשוט, שתענית דחוי דינו כמו תענית אמת, ולמה הותר לבעלי ברית, [משום] שדוחה, ועוברה בשבעה עשר בתמוז למה הותר, לא מפני שהקלנו בעדה, חכמים כשתיקנו, לא תיקנו למעוברת ומניקה. חכמים כשתקנו את התעניות תקנו לכל אדם להתענות, רק מעוברת ומניקה מעיקרא לא קבלו עליהם, אם היא מעוברת לא קיבלו עליה, אם היא לא מעוברת קיבלו עליה, בתשעה באב אפילו דחוי היא חייבת, אבל בשאר תעניות פטורה. אני יחזור על הדין עכשיו, לדעתי, זה לא דעתי זה השלחן ערוך, שבכל התעניות אשה מעוברת ומניקה לא חייבת להתענות, מלבד תשעה באב חייבות להתענות, בתשעה באב דחוי לא כתב השולחן ערוך, ולדעתי גם בתשעה באב דחוי חייבת מעוברת ומניקה, אלא היום מקילים לאשה מעוברת אם היא חלשה, שהרבה פעמים שאשה יש לה בעיות בהריון, זה הדבר יגרום להפיל, לכן מקילים, אבל כך כל אשה מעוברת אם היא באה לשאול אותי אני אומר בתשעה באב דחוי את צריכה לצום, רק אני חוקר עליה איך האשה, מה היא מרגישה, היום מקילים, שאלה אותי אחת היא מעוברת אמרתי לה את חייבת בתענית, אז התחלתי לחקור עליה איך היא מרגישה, בתוך השיחה שהיתה, אני חקרתי אותה להביא אותה למצב שהיא תגיד שהיא לא מרגישה טוב, וכך היה ברוך ה' שאמרה שהיא לא הרגישה טוב, אני אמרתי שתאכל, אבל אם לא חולה, אני דעתי חייבת. עד כאן.
הנה המתבונן יראה ברור על היסוד שחזר הגרב"צ זצ"ל "שעוברות ומניקות לא קבלו עליהם לצום". ואם כן דברי הגרב"צ ברורים מללו, שאי אפשר לעשות ק"ו. ואם כן נמצאנו למדים ששורש מחלוקת האחרונים בגדר הפטור של מעוברות ומניקות בג' צומות, האם הוא מחמת חולשתם או חולשת הולד, ולכן פטרו אותן בתעניות אלו, או שמעיקרא לא קיבלו עליהן לצום.
♦ ♦ ♦