ב"ה יום ה' לסדר זה ספר תולדת אדם תמה"ר ותחיש לגאלנו לפ"ק[1]
פה עיה"ק חברון ת"ו
ה' ישפות שלום וברכה וחיים טובים לכבוד הרב המאה"ג הגאון המפורסם בתורה ויראת ה' אוצרו בישראל גדול שמו בנש"ק חסידא ופרישא כו', כקש"ת מו"ה עקיבא יהוסף שליט"א וכל הנלווים איליו. שלום אנס"ו.[2]
אחדשה"ט כמשפט תלמיד לרב. הנה אמרתי להשתעשע אתו עמו באיזה דין מהדינים ולהיות שואל כענין ומשיב כהלכה. והגם כי ידעתי כי מי אני לבא אל המלך מאן מלכי רבנן. ובאתר דזיקוקין דנור, מה יענה אזוב קיר קטן שועלים. ובפרט כי צמצום עצום ורב הוא לחכם גדול כמו כת"ר להשכיל נפלאות חכמה, לצמצם ולעיין במילי דהדיוט כמוני. עכ"פ באתי בכח הבטחתו שהבטיח לו כת"ר להשיבוני כהלכה. בהיותי אתו עמו במחיצתו במח"ק[3] בחה"ס.[4] ובמדות טובו ורוב ענותנותו בטחתי כי בודאי לא ישיב פני ריקם, ושכמ"ה.
ובהורמנותו דמר אציע נא אמרתי לפני מעלות כת"ר הרמה, אשר כבר אמרתי לפני' ועתה בתוספת חדשים. ואין שמחתי כי אם בהתרת ספקתי: הנה הטור יו"ד סי' של"א בדיני מעש"ש כתב וז"ל, ובלבד שיהי' במע"ש שוה פרוטה, ואם אין לו ממנו ש"פ ישהנו עד שיהי' לו ממנו שוה פרוטה. עכ"ל. וכתב עלי' הרב"י וז"ל: ומ"ש ובלבד כו', ברייתא בפרק הזהב, דף נ"ג ע"ב. ודע דאתמר עלה: רב אמי אמר אין בו, רב אסי אמר אין בחומשו, ר"י אמר אין בו, רשב"ל אמר אמר אין בחומשו, ואותבינן למ"ד אין בו ואסקינן בקשי'. עכ"ל. ולכאורה רצונו להקשות על הטור שפסק כר"י, הלא אסיקו בקשיא לר"י דאמר אין בו, וא"כ הוה לי' לפסוק כמאן דאתי' שפיר הברייתא כוותי'.
אך אפשר לומר כי אדרבה, רצונו לתרץ על הטור שפסק כר"י, וה"ק: ודע כו' ואסקינן בקשי'. ולא בתיובתא, וכיון שכן, הדרינן לכללין ר"י ור"ל הל' כר"י (וזה הכלל מבואר ברי"ף פ' מי שאחזו על מתניתין הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא, כתב וז"ל: והלכתא כרב אשי דבתרא הוא, אע"ג דאקשינן לי' ואסיקנא בקשי', הלכתא כוותי', דהא לא אסיק' בתיובתא. גם הרב"י בספרו כללי הג'[5] הביא זה הכלל). גם הב"ח שם כתב בשם סה"ת וסמ"ג כמו שפסק הטור כר"י. אבל לפע"ד קשי' לי על הטור וסייעתו שפסקו כר"י, הלא בפרק הזהב, דף נ"ה ע"א, אוקימנא לסתם מתניתן כר"ל דאמר אין בחומשו, דפרכינן שם על מתניתן דקתני חמש פרוטות הן, נתני מעשר בפרוטה, ומתרצינן כמאן דאמר אין בחומשו. והתוס' שם כתבו: ולמ"ד אין בו, קשה, וכן נמי אתותב לעיל, וא"כ למה פסקו כר"י ולא פסקו כר"ל, דאוקימנא לסתם מתניתן כוותי'. והראב"ד ז"ל בהל' מעש"ש פ"ה הל' ד פסק באמת כר"ל דאמר אין בחומשו, אלא שהראב"ד מפרש הברייתא ומחלקותם לענין שאינו מוסיף חומש. ורש"י והתוס' שם פי' לענין שאינו בר פדיון, והטור וסייעתו פי' כרש"י ותוס'. ומ"מ קשי' על הטור וסייעתו, למה לא פסקו כר"ל וכסתם מתניתין. גם הר"ד פארדו בספרו למנצח לדוד הקשא על ר"י עצמו מדידי', דאמר ר"י הל' כסתם משנה.
ולכאורה אפשר לומר דבהא הל' כר"י אע"ג דמתניתן אתי' כר"ל, מדלא חשיב הא דהכא בהני תלת דהל' כר"ל לגבי' דר"י בר"פ החולץ דל"ו ע"א. ואין לומר דהא דלא חשיב הא דהכא, היינו משום דמתניתן אתי' כוותי' דר"ל ולא אצטריך למחשבי', דהא חשיב התם חליצת מעוברת אע"ג דתניא התם נמי כוותי' דר"ל. ובאמת כמו כן התוס' בע"ז ד"ו ע"ב ד"ה תניא כוותי' דרשב"ל. אבל באמת אין זה ראי' כלל, ולא דמי להא דהתוס', שהרי כאן נחלקו גם רב אמי ורב אסי, וכיון שהוא מחלוקת אמוראים אחרים, לא תלו אותה ברשב"ל לחוד. (וכן תירץ מוהר"י קורקוס הל' מעש"ש פ"ה הל' ה' על קושיתו שהקשא באופן אחר.) ועוד, כיון דסתם מתניתן אתי' כוותי' דר"ל, לא אצטריך למחשבי' אע"ג דחשיב התם הא דחשי' כוותי' דר"ל, דמשנה גלה[6] ומפורסמת יותר מברייתא, וידוע דהל' כסתם משנה. וגם אין לומר דלעולם הל' כר"י בהא ומתניתן דחמש פרוטות אתי' נמי כוותי' דר"י, דתנא ושייר, כי היכא דשייר ריבית בפרוטה לדעת התוס' ר"פ איזהו נשך דס"א ע"א ד"ה אם אינו ענין, והרא"ש שם. והא דלא מתרץ כן הג' משום דבל"ה מתרץ שפיר, אבל אה"נ דלר"י נמי אתי' המשנה שפיר, ובאמת תירץ כן הנקה"כ על קושיית הט"ז ביו"ד סי' קל"ג סק"ו, אבל באמת אפי' את"ל הכא תנא ושייר, זה אינו, דאם איתא דהל' כר"י בהא ומתניתן תנא ושייר, הי' להג' לעייולי בתריצי דחיקי לתרץ תנא ושייר כי היכי דלא תקשא הל' אפ"ל דקי"ל ר"י ור"ל הל' כר"י וק"ל הל' כסתם משנה, וכי היכא דלא תקשא דר"י אדידי', ושוב ראיתי להמליץ בעד הט"ז, דהכא ליכא למימר תנא ושייר, כיון דתנא מנינא[7] חמש פרוטות הן, כדאיתא בחולין דמ"ב ע"ב. וא"כ צריך עיון לי למה פסקו הטור וסייעתו כר"י ולא פסקו כר"ל דאתא סתם מתניתן כוותי'.
והנני לבקש ולחון מאת כת"ר הרמה להשיבני על זה כיד ה' הטובה עלי'. ואי"ה כאשר יגיע לי מאת מעלות כת"ר תשובתו הרמתה אזי יש לי לשאול עוד שאלה אחרת בענין זה להלכה למעשה. וכעת אקצר, ובטחוני חזק במדת טובו כי בוודאי לא ישיב פני ריקם. ועלי להחזיק לו טובה, ושכמ"ה. דברי המבקש ומחנן וחפץ אהבתו וסר למשמעתו כאשר יצווה עלי. מצפה מייחל לתשובה מאהבה, המברכו בכל טוב כאוות נה"ט.
ידידו ואנ"י המשתחווה מרחק הק' שלמה ליב בההא"ש נין ונכד אדמו"ר נבג"מ זיע"א.
♦ ♦ ♦