[א, ו] ויצא מבת ציון ... כאילים לא מצאו מרעה - חסר מלת 'אשר' ופירושו: כאילים אשר לא מצאו מרעה, וכמוהו כמים לים מכסים (ישעיה יא, ט), פירוש: אשר לים מכסים ועניניו[1].
ויצא מן בת ציון כל הדרה - היא המלוכה[2].
[א, ח] [כל מכבדיה הזילוה] - שכל מכבדיה זלזלוה. והראיה על זה הפירוש: כי ראו ערותה, וכן הוא אומר (ויקרא יח, ז) ערות אביך וערות אמך לא תגלה.
גם היא נאנחה - על עוונה וענשה.
ותשב אחור - משלותה וה[צ]לחתה. או השיבה פניה לאחור מרוב הכלימה,.
ומדרשו[3] חטא חטאה ירושלים ואומות העולם אינם חוטאים בתמיה, [הגויים], אינן כלום [ע"כ]. שנ[אמר] (ישעיהו מ, יז) כל הגוים כאין נגדו, פירוש: ולא נצטוו על המצוות[4].
ותשב אחור - מן הכהונה ומן המלכות.
[א, ט] טומאתה בשוליה – יראה לי כי הוא נקשר עם הפסוק של מעלה ממנו (פסוק ח), ועניינו טומאתה בשוליה טומאת העריות.
והזכיר שוליה לשון נקייה. ואפשר שלא שמרה עת נדתה, והיתה משמשת בנדתה, ולא היתה חוששת על מראה הדמי[ם]. וכתו[ב] בתורה (ויקרא יח, יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וזהו טעם טומאתה בשוליה, והמשל על האומה.
לא זכרה - פירוש: בעת עשותה הרעה הזאת, לא זכרה הפורענות אשר תבא לה באחריתה.
ותרד פלאים - ירידה נפלאה שכל השומע יתמה וישתומם[5].
אין מנחם לה - כי כל אוהביה בגדו בה (פסוק ב).
והיא מתפללת למקום ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב - לדבר או לעשות לי רעות בגזרותיו, ומדרשו (איכ"ר א, לו).טומאתה בשוליה - בכהניה, כד"א (שמות כח, לד) על שולי המעיל (איכ"ר א, לו).
ד"א בשוליה - בשפוליה, (הה"ד פעמון זהב ורימון), רמז שהיו ערלים הכהנים הנגשים אל ה' כדאמרינ[ן] (איכ"ר שם) ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא את מוצא כל הכהנים ששמשו בימי צדקיהו ערלים היו דכתיב (יחזקאל מד ז) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר[6].
[א, י] ידו פרש צר – פשוטו לפי מדרשו (איכ"ר בובר א, ג) עמון ומואב, שכולם היו בוז[ז]ים כסף וזהב והם רצים לבוז ס"ת כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג, ד). וזהו רמז[7] מחמדיה - כענין הנחמדים מזהב ומפז (תהלים יט, יא). וזהו אשר צויתה לא יבואו בקהל ה' לך,
ועל כן אמר כי ראתה גוים - זהו עמון ומואב בירושלים, באו במקדשה.
[א, יא] כל עמה- פירוש: כל העם נאנחים על הלחם, לבקש לא מקצתם ולא הרוב, רק כולם. וכן כתוב בספר ירמיהו (נב, ו): 'ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ'.
נתנו מחמדיהם - של כסף וזהב ושאר תכשיטין.
באוכל - שם דבר לכל מיני מאכל, לא על הלחם לבדו כי כבר הזכירו.
והיא מתפללת למקום:
ראה ה' והביטה - בעניי ורחם עלי. כי הייתי זוללה – מן זולל וסובא[8], הפך (ויקרא כה, יט) ואכלתם לשובע.
[א, יב] לוא אליכם – יש מפרשים[9] מלת לוא לשון אלה ושבועה, בעבור היותו מלא. ואומרוֹ משביע אני אליכם כל עוברי דרך, שתאמרו לי אם יש מכאוב כמכאובי ואינו נכון בעיני, כי דרך המילה פעמים חסרה ופעמים מלאה. ועוד כי לא מצאנוהו בלא אלף.
והנכון כמשמעו, כלומר לא יבא אליכם כאשר בא אלי.
מתפללת עליהם: הביטו וראו - ראייה אחר הבטה, כלומר תהיו מדקדקין בעניין העונשין בשאר האומות, וראו אם יש מכאוב - לשום אומה שיגיע למכאובי.
אשר עולל לי – אשר נעשה לי.
אשר הוגה – אשר הסיר שלוותי וטובתי, כמו (שמואל ב' כ, יג) כאשר הוגה מן המסילה.
ביום חרון אפו – רמז לגזרותיו, יען אשר לא שמעתי לקולו, ומדרשו (איכ"ר א, מ) אילו עשית תשובה פשרו, כלומר היה מתקרר חרון אפו.
[א, יג] (א) ממרום – נקשר עם הפסוק של מעלה ממנו (פסוק יב) ביום חרון אפו, דמתה חרון אש לאש ירדה מן השמים ושלטה בעצמות, ולא יכלה להינצל כי רשת פרושה לרגליה. על כן השיבני אחור משמחתי והצלחתי.
וזהו נתנני שוממה - מכל טובה.
כל היום דוה – ואין לה מנוחה בשום עת.
ומילת וירדנה - כמו (ויקרא כה, נג): לא ירדנו בפרך. וירד מים עד ים (תהלים עב, ז). וטעמו ישלוט.
דוה - כואבת, כמו על ערש דוי (שם מא, ד).
(ב) [ממרום שלח אש] - ויראה לי פשוטו לפי מדרשו (שם מא), כי דימתה הגזרה היורדת מן השמים לאש. והוא אמרו (יחזקאל י, ב): בא אל בינות לגלגל מתחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר. וזהו מצות המקום באמצעות תנועת הגלגל.
בעצמותי – כענין ועצומים כל הרגיה (משלי כז, ו).
וירדנה – שלטה הגזרה על העיר ועל האומה.
פרש רשת לרגלי – מכשול החטא הוא הרשת.
השיבני אחור – מן המלכות ומן הכהונה.
נתנני שוממה – מן הבנים. כל היום כואבת עליהם.
[א, יד] נשקד – נקשר או נתחבר לפי עניינו.
ישתרגו - מן שריגים, ולפי מדרשו (שם מב) מן מקל שקד. ופירושו נקשר או נתחבר עול פשעי שהיו רבים.
בידו - רומז אל המקום ב"ה ומשך אותם כו', כאדם שמושך בחבל על כן נעשו שריגים. שתולדתם לעלות עם כל אילן למעלה[10] וגבהו עד אשר עלו על צוארי.
הכשיל כחי – שב אל עול פשעי. או אל השם כי לה' חטאה.
נתנני - יש אומרים עזבני, וכן על כן לא נתתיך (בראשית כ, ו). ולפי דעתי הוא כמשמעו, כלומר מסרני עול פשעי, בידי הצר אשר לא אוכל קום מפניו.
ויתכן לפרש מסרני השם בידי עול פשעי, אַחַר שלא שמעתי לקולו, והוא מניעת התשובה[11] כמו שכתבתי בראש הספר, והעון הוא שהכשיל כחה כעניין (תהלים לא, יא) כשל בעוני כחי.
[א, טו] סלה [כל אבירי] – פירוש דרך ורמס, או ערך, ועניינו דרך ורמס כל האבירים והחזקים.
בקרבי – בירושלים ובארץ ישראל, קודם שיצאו חוצה לארץ שלט בהם הצר[12].
או יאמר בקרבי – בעון שבקרבי.
קרא עלי מועד – בזמן ידוע קרא לאומות העולם וזמן קרואיו לשבור בחורי.
גת דרך - חסר כף הדמיון, כמו (דברים ד כד, אע"ז, חזקוני) כי ה' אלוקיך אש אוכלה. כלומר: כגת דרך ה'[13].
לבתולת בת יהודה - כי הם לבדם נשארו אחר גלות עשרת השבטים.
[א, טז]
(א) על אלה – על אלה הרעות אשר הזכרתי.
אני בוכיה - על משקל פוריה[14]. והם דברי ירושלים או בת יהודה שהזכיר בפסוק שלמעלה ממנו (פסוק טו), והוא רמז לשבט כולו. ועל הרעות האלה עיני יורדות דמעות לתמיד.
או עיני עיני יורדה - על כי רחק ממני מנחם, וכבר הזכיר למעלה (פסוק ב) אין לה מנחם מכל אוהביה. ויתכן שרומז אל המלך, או אל כהן גדול שהיתה מנחמת עמהם מחמת תוקף המלכות וכפרת העוונות על ידי הקרבנות.
היו בני שוממים – מארצם.
כי גבר אויב - עליהם.
(ב) ולפי מדרשו[15] על אלה אני בוכיה – על ישראל שהיו עולין שלש פעמים בשנה לרגל, ועכשיו גלו, ועל בן ובת של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו (גיטין נח, א). ועל מרים בת תנחום ושבעה בניה שנהרגו על קדושת השם ולא עבדו ע"ז, ואף היא עלתה לגג ונפלה ומתה[16], ויצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה (איכ"ר א, נ. גיטין נז, ב).
(ג) ואני אעשה פירוש אחר טוב ויפה. על עון העגל שעשו במדבר, וקראו לפניו 'אלה אלהיך ישראל' (שמות לב, ד) ועל אותו עון היו שוממין וגבר אויב עליהם.
[א, יז] פרשה ציון [בידיה] – יש אומרים כי בית בידיה נוסף, כמו (תהלים פ, ו): ותשקמו בדמעות שליש[17]. ולא נצטרך לזה הדקדוק רק הוא כמשמעו, וענינו כי דרך המנחמ[י]ם לפרוש לחם בבית האבל, וציון פרשה בידיה הלחם.
כי אין מנחם לה - שיפרו[ס], כמו הלא פרס לרעב לחמך (ישעיהו נח, ז).
ותמיד הוא מזכיר אין מנחם לה – כי הרעות והצרות היו הרבה ועל כל צרה וצרה לא מצאה מנחם.
צוה ה' ליעקב – בעבור יעקב[18], כמו (בראשית כ, יג) אמרי לי אחי הוא, כלומר גזר השם על עדת יעקב שיבאו עליו צריו מכל סביביו,
על כן היתה ירושלים לנדה – לְרִחוּק, שנכנסו גוים וטמאוה. ויראה לי, כי על כן גזר השם על יעקב סביביו צריו – על שהיו עובדי ע"ז והיתה ירושלים רחוקה ביניהם, כלומר ביניהם של ישראל, שכן ירבעם גזר לא יעלו לרגל (תענית כח, א). והיתה ירושלים רחוקה ומאוסה כנדה ביניהם.
[א, יח] צדיק הוא – הצדיקה הדין לנפשה, כי מרתה באלהיה.
ואומר שמעו נא כל העמים וראו מכאובי – כי בעונות אשר גברו,
בתולתי ובחורי - שהיו מקוים לשמוח הלכו בשבי.
ולפי מדרשו, זה הפסוק אמרו יאשיהו כאשר בא להלחם עם פרעה נכה, וכתי[ב] [דה"י ב' לה, כג] ויורו המורים למלך יאשיהו עד שעשאוהו ככברה (סנהדרין מח, ב), והיה מצדיק הדין על נפשו ואמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (תענית כב, ב)[19].
[א, יט]
(א) קראתי למאהבי – הנכון בעיני כדברי ר' אברהם בן עזרא ז"ל, כי למאהבי איננו כמו אהבי, אכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם. וענינו קראתי לנכרים שהיו מבקשים מלפנים שאוהב אותם שיתנו לי עצה טובה.
והמה רמוני – ונהפכו לאכזרים לי.
כי כהני וזקני - שהייתי מוצא בהם עצה ותבונה, בעיר גוועו.
כי בקשו אוכל למו - כדי להשיב נפשם – אולי יחיו, ועתה מתו ברעב ובצמא ובחסר כל.
(ב) ולפי מדרשו (איכ"ר בובר א, יט) קראתי למאהבי, הם נביאי השקר שהיו מאהבין אותי לע"ז שלהן. המה רמוני - שהיו אומרים לי הביאו תרומה הביאו מעשרות, לא [זזו], מתנבאים עלי נבואות של שקר עד שהגלו אותי ממקומי, הה"ד (להלן ב, יד) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים.
[א, כ] ראה ה' ... חמרמרו – נעכרו[20], מן חמר מים רבים (חבקוק ג, טו), וכן והחמר היה להם לחומר (בראשית יא, ג), כלומר נתלכלכו המים שהם עכורים עם טיט.
וטעמו, צועקת לשם ואומרת: ראה ה' כי צר לי - מאד, ומרוב צרתי מעי חמרמרו - כחמר חוצות ונתלכלכו, וזהו נהפך לבי בקרבי.
ויראה לי שזהו לשון וידוי, כאדם שמתחרט בעונותיו ואומר: נהפך לבי לשוב בתשובה ומתודה ואומר: חטאתי ועוותי, וזהו כי מרו מריתי בדבריך.
ועתה יפרש מהו כי צר לי - ... מחוץ שכלה חרב - הצר, ובבית רעב כמות – כענין שאמר להם משה לישראל (דברים לב, כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
[א, כא] שמעו [כי, שמעו רעתי] יראה לי פשוטו לפי מדרשו (איכ"ר א, נו)[21] בעבור שזכר שתי פעמים שמעו.
וכך פירושו: שמעו - אומות העולם במיתת הצדיקים והחסידים שהיו מגינים עלי בזכותם.
וכי נאנחה אני - עליהם.
וכל אויבי - שהם שבעה אומות, על שצויתה לי עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ, טז).
שמעו רעתי - בחרבן ביתי.
ששו - כי עתה אין לי יכולת עליהם.
כי אתה עשית – שאמרת לי (דברים ז, ג) ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך, שאם הייתי מתחתן עמהם היו רואים בני בניהם ובני בנותיהם והיו מרחמים עלי.
הבאת יום שקראת - על פי הנביאים (ירמיהו כו, יח) ציון שדה תחרש וירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער, מתפללת למקום.
ויהיו כמוני – תבא עליהם הפורענות שבאה עלי.
ויש מפרשים[22], לוּ יבא היום, שקראת ביד הנביאים (ישעיהו ס, יב) והגוים חרוב יחרבו, ויארע להם מה שאירע לי, אז יהיו כמוני, ואיננו לפי הענין.
[א, כב] תבא כל רעתם ועולל - ועשה כמו עלילותיו, א"ר אברהם בן עזרא ז"ל כי טעמו כמו סיבה, וכן (שמואל א' ב, ג) ולו נתכננו עלילות.
הנכון בעיני וענינו - תבא כל רעתם - כל רשעתם שהם חייבים שתביא עלי[הם] רעה, לפניך – לפני כסא כבודך, וסבב להם סבו[ת] שיהיו נשפלים ונבזים, כאשר סבבת לי על כל פשעי שהייתי חייבת.
כי רבות אנחותי ולבי דוי - עד שיהיו היום, כי גם הם פשעו בך וחייבים לשמים.
ולפי מדרשו (איכ"ר א, נז) ולבי דוי – אתה מוצא בכל מקום שחטאו ישראל, בו חטאו ובו לקו ובו מתנחמים.
חטאו בראש – נתנה ראש ונשובה מצרימה (שמות יד ד). ולקו בראש – כל ראש לחלי (ישעיה א ה). ומתנחמים בראש – ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב יג).
חטאו בעין – יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג, טז). ולקו בעין – דכתיב (פסוק טז) עיני עיני יורדה מים. ומתנחמים בעין דכתיב כי עין בעין יראו (ישעיהו נב, ח).
חטאו בלב – ולבם שמו שמיר משמוע (זכריה ז, יב). ולקו בלב – וכל לבב דוי (ישעיה א ה), ומתנחמים בלב – דברו על לב ירושלים (ישעיהו מ, ב).
♦
פרק ב
[ב, א] איכה יעיב באפו – יש מפרשים יעיב – יחשיך, כי יום המעונן חושך (אבן עזרא בפירוש הראשון). ור' אברהם אבן עזרא ז"ל פירש יגביה עד העב, והוא הנכון.
הדום – שרפרף שתחת הרגלים. והראיה השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו, א).
וטעמו איכה הגביה המקום את בת ציון, אלא באפו ובחמתו, כדי להשליכה ממקום גבוה ותשפל יותר. והראייה השליך משמים ארץ תפארת ישראל.
אפשר כי התפארת היא המלכות (שהיה) [שהיא] גבוהה[23]. והנכון בעיני שהוא בית המקדש כענין בית קדשינו ותפארתנו (ישעיה סד י), והראייה ולא זכר הדום רגליו, שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (תנחומא ויקהל ז).
וכן מצאתי במדרש (איכ"ר פרשה ב' ד"ה השליך) שאומר: כלום ישראל מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב אביהם שהיא חקוקה בכסאי, היא מקלקלא לאפיהן הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ולא זכר הדום רגליו. רבנן אמרי אין הדום אלא בית המקדש, הה"ד (תהלים צט, ה) רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא.
[ב, ב] בלע ה' ... נאות - כמו נְוֹת כְּרֹת רֹעִים (צפניה ב, ו)[24]. והאלף שבמלת נאות במקום וו, וכמוהו תתאו לכם (במדבר לד, ז) (אבן עזרא).
[בלע] - וענינו השחית השם או סתר.
כל נאות יעקב, רמז לעשרת השבטים ולשבט יהודה ובנימין כי כולם נכללים במלת יעקב. ואפשר כי הוא רומז אל גלות עשרת השבטים לבד, והראייה מה שאמר אח"כ הרס בעברתו מבצרי בת יהודה.
והנכון כי על גלות עשרת השבטים מקונן, שכן כתוב (ישעיה לו, א) עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ועל כן כללם ביחד, ואמר כל נאות יעקב כמו שפירשתי.
הגיע לארץ – השפילם עד לארץ, כמו שאמר למעלה (פסוק א), השליך משמים ארץ תפארת ישראל.
חילל ממלכה ושריה, של ממלכה. והחילול שהלכו שבי לפני צר (לעיל א, ה).
ולפי מדרשו (איכ"ר ב, ד) כל נאות יעקב - את כל בתי נאותיו של יעקב אלו בתי כנסיות שהיו בירושלים כמנין מלאתי משפט (ישעיה א כא)[25], ד"א כל נאות יעקב - כל אומרי נאותיו של יעקב, אלו עשרה הרוגי מלכות, כגון: ר' ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל ור' ישבב ור' חוצפית ור' חנניה בן תרדיון ור' יהודה בן הנחתום ור' יהודה בן בבא ור' שמעון בן עזאי ור' עקיבה ור' טרפון ואית דמפקין לר' טרפון ומעלין לר' אלעזר בן חרסום (איכ"ר ב, ד). חלל ממלכה ושריה - ממלכה אלו ישראל, ההד"א (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ושריה אלו שרים של מעלה (איכ"ר ב, ה), כלומר השפיל מזלם תחלה ואח"כ האומה, כלומר כיון שגרמו העוונות נתנו תחת המזל אחר שאין מזל לישראל[26].כז
[ב,[27]ג] גדע בחרי – פירוש גדע כרת וחתך, כמו (ישעיה י לג) ורמי הקומה גדועים – כרותים, וטעמו פסק, ופירושו: פסק בחרון אפו כל קרן ישראל, שתי המלכויות מלכות ישראל ומלכות יהודה.
והנכון שעל גלות עשרת השבטים מקונן וזהו קרן ישראל, כלומר מלכות ישראל. ופסקו לגמרי, כי לעולם לא יהיה מהם מלך רק ממלכי יהודה, כענין ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל לז, כה), וכמו שאמר הנביא (עמוס ה, ב) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, וזהו מלכות ישראל באמת. וכמו שמשלים הפסוק (שם) נטשה על אדמתה אין מקימה, לא יהיה לה תקומת מלך, רק המלוכה תחזור למלכי יהודה כעניין לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, י)[28].
השיב אחור ימינו – לא די שלא עזרם כנגד הצר, (רק) [אלא] השיב אחור ימינו מן המלחמה, היפך ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו, ו), ימין ה' עושה חיל (תהלים קיח, טז).
ויבער ביעקב – בגזירות קשות.
כאש להבה – השורפת מכל צד וזהו סביב.
ומדרשו (איכ"ר ב, ו) כל קרן ישראל – קרנה של כהונה, קרנה של לוייה, קרנה של נבואה, קרנו של בית המקדש.
קרנה של כהונה - דכתיב קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב, ט).
קרנה של לוייה - דכתיב כל אלה בנים להימן להרים קרן (דה"י א' כה, ה).
קרנה של נבואה - דכתיב עלץ לבי בה' רמה קרני בה' (שמואל א' ב, א).
קרנו של בית המקדש - דכתיב ומקרני ראמים עניתני (תהלים כב, כב), וכתיב ויבן כמו רמים מקדשו (תהלים עח, סט).
[ב, ד] דרך קשתו - לא די שהשיב אחור ימינו (פסוק ג) ולא נלחם עם הצר, (רק) [אלא] שדרך קשתו - דרך משל, כאויב.
גם נצב ימינו כצר – היפך, ה' ילחם לכם (שמות יד, יד).
ויהרג כל מחמדי עין – הם פנות העם[29].[30]
ומה שאמר באהל בת ציון אפשר שהוא ארמון מלכי יהודה, כי שם עם המלך היו השרים והסגנים. וזהו מחמדי עין. והאהל הוא הבית, כענין איש לאהליך ישראל (דה"י ב' י, טז).
שפך כאש חמתו – רמז לגזירתו הנמשלת לאש[31].
ומדרשו (איכ"ר ב, ח) דרך קשתו כאויב - כעשו הרשע, דכתיב יען אמר האויב עליהם האח (יחזקאל לו, ב). ד"א דרך קשתו כאויב – כפרעה הרשע הה"ד אמר אויב (שמות טו, ט). ד"א כאויב המן – הה"ד איש צר ואויב (אסתר ז, ו), ובהרבה מקומות מן המדרשות רומז כי ירמיהו היה מקונן גם על חורבן בית שני[32]. ויהרוג כל מחמדי עין – אלו סנהדרין שהם עיניהם של ישראל, כד"א והיה אם מעיני העדה (במדבר טו כד). באהל בת ציון – בלשכת הגזית כי שם מושבם.
[ב, ה] היה [ה'] כאויב – כמו (פסוק ד) דרך קשתו כאויב, שנהפך להם לאויב כי גרמו העוונות.
בלע ישראל – השחית מלכות ישראל זהו גלות שומרון.
בלע כל ארמנותיה - של שומרון, כי היא היתה עיר מלוכה למלכי ישראל ואחר שגלו עשרת השבטים נשארו אנשי יהודה ביגון ואנחה.
וזהו וירב בבת יהודה - הרבה להם - תאניה ואניה - תיו של תאניה נוסף[33], והוא חברו של ואנו, מלשון ואנו ואבלו פתחיה (ישעיה ג, כו)[34].
♦ ♦ ♦