הלימוד מהגמרא, וחידוש הגר"א
בגמרא (מנחות ל"ד ע"א) דורשים מהפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים י"א כ') שלעולם עיקר המצווה הוא כתיבת המזוזה על מזוזת הבית ממש, אך מאחר דכתיב "וכתבתם", וילפינן שבעינן כתיבה תמה, ואין כתיבת דיו תמה על האבנים אלא על הקלף, ממילא המצווה היא שיכתוב את המזוזה בכתיבה תמה על הקלף, ואח"כ יתננה על מזוזת הבית.וכתב הגר"א (מעשה רב אות צ"ח) שאה"נ שהגמרא הורידה את החיוב של כתיבת מזוזה על אבני הבית ממש, ואנו כותבים על המזוזה על קלף, אך עדיין ישנו את החיוב להצמיד את קלף המזוזה למשקוף, ושלא יהא דבר חוצץ בין המזוזה למשקוף. וסברת הגר"א היא דכל מקום דכתיב "על" הכוונה על ממש ובלא חציצה.
♦
כמה קושיות על חידוש הגר"א
והנה על דברי הגר"א נעמדו והשתוממו רבים מהפוסקים וגדולי האחרונים, ונפרש את קושייתם:הקשה המהר"ם שיק (יו"ד סי' רפ"ח) שמתיבת "על" ילפינן לאסור חציצה רק היכא שהתיבה מיותרת. משא"כ בנד"ד, אין התיבה מיותרת כלל, משום שהיא נצרכת ללמד על מיקום קביעת המזוזה. ו"על" הכוונה בסמוך. וא"כ אין ריעותא בחציצה.
ובפרשה סדורה (סי' נ"ו) הוסיף להקשות, דמצינו בכמה מקומות בש"ס שהיו מכניסים את המזוזה בשפופרת, כדאיתא בגמ' (ב"מ ק"ב ע"א) "אפשר בגובתא דקניא". וכן איתא בגמ' (מנחות לב:) "תלאה במקל פסולה", וכבר פירשו שם הטעם דפסולה משום שאינה תלויה בחוזק, ומשמע שאם היא תלויה במקל בחוזק מהני.
ויותר מזה תמיהה תמה בשו"ת הרי בשמים (חמישאה סימן נ"ו) שישנו כלל "כל לנאותו אינו חוצץ" (סוכה י' ע"א), ומסברא נאמר שגם כל לשמרו אינו חוצץ, והשפופרת והעטיפה נעשו לשמירת המזוזה, וא"כ לא יחצצו. ובוודאי שאם כרך את המזוזה בקלף, שלא יחצוץ, דקיימ"ל "מין במינו אינו חוצץ".
גם העיר לי ידידי היקר טוב שכן טוב הר"ר משה ארנפלד הי"ו שבספר עמק ברכה (הלכות מזוזה סימן י') כתב שדברי הגר"א המה קבלה ולא הלכה, וידוע לנו מה שכתב החת"ס (שו"ת א"ח סימן נ"א) שכל המערב דברי קבלה עם ההלכה הרי הוא כזורע כלאים, א"כ אל לנו לסטות מדרך הגמרא והפוסקים.
♦
כמה נסיונות ליישב את דברי הגר"א עם הקושיות הנ"ל, ודחייתם
יש שרצו ליישב קושיית הפרשה סדורה, שאמנם המזוזה נתלתה בשפופרת, אך מדובר שחצו אותה לאורכה, ואכן לא היה חוצץ בין המזוזה למשקוף. אך זה אינו, שהרי תוס' (ב"מ ק"ב ע"א) כתבו, שהשפופרת מגינה מלחות, ואם אכן מדובר שחתכוה לאורך, לכאורה שוב אינה מגינה משרב וקור.ובעל המקדש מעט חשב ליישב קצת, שבאמת השפופרת בטלה למשקוף, ונהיית חלק ממנה, וממילא אין השפופרת חוצצת, ואילו קפידת הגר"א היא על העטיפה הפנימית, שהיא חוצצת. אך בספר עמק ברכה (מזוזה אות י') דחו יישוב זה, שא"א לומר שהשפופרת בטלה למשקוף, משום שכשבא לקבוע את המזוזה, אזי קודם מניח המזוזה בשפופרת, ואח"כ קובע אותן יחד. וכן כשיבוא לבדוק את המזוזה, יטול את המזוזה יחד עם השפופרת מן המשקוף. א"כ חזינן שהשפופרת היא נכסי דניידי עם המזוזה, ובאמת היא לא בטילה למשקוף.
♦
דחיית שו"ת הרי בשמים, והאם מערבים דברי קבלה
ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן רכ"ב בתשובה מבנו) דחה מכל וכל את סברת שו"ת הרי בשמים, שהרי עינינו רואות שכל העטיפות שאנו עוטפים וכורכים סביבות המזוזה בניילון נצמד ודבק אין בזה שום נוי ויופי. ופוק חזי שאין היום מי שיעטוף את המזוזה בקלף, גם שאינו נוי וגם שאינו מגן כ"כ משרב וקור. ומש"כ הסברא שכל לשומרו אינו חוצץ, זהו גם אינו, והראיה שכבר נהגו ישראל להניח מכסה על התפילין של יד לשומרו, ומדוע לא עלתה על דעת מי להניח רטיה בין היד לתפילין, שלא תיהרס מזעה וכו', אלא וודאי לא אמרינן כל לשומרו אינו חוצץ במקום שהשמירה היא חיצונית.ואף אי נימא שאין מערבין דברי קבלה, אפשר לומר שדברי החת"ס המה כאשר יבוא האחד ויגרע מהשני, אבל בנד"ד, שאפשר לקיים שניהם בניחותא ובשופי, וכמו שיבואר לקמן, מה מאוד ישמח האיש שיכול לקיים מצווה זו גם בנגלה וגם בנסתר. ובאמת כן הוא במשנ"ב (סימן כ"ה ס"ק מ"ב) שהביא בשם כנסת הגדולה, דהיכא אמרינן הלך אחר הגמרא והפוסקים, דווקא כשזה בהיפוך מבעלי הקבלה, משא"כ כשאינם נחלקים אלא בעלי הקבלה מחמירים יותר, יותר ראוי להחמיר.
♦
אף המתהלכים בתמימות יש להם על מי שיסמוכו
אחר העיון בספרים הנ"ל, והבנת יסודי הקושיות על הגר"א ז"ל, אכתוב את סדר קביעת המזוזה, בקטן החל ובגדול כלה, וכל הרוצה יבוא ויטול:א. זאת וודאי שאף המון עם שמשימים המזוזות בתוך השפופרת ומניחים כך במשקוף יוצאים יד"ח, אך צריכים להיזהר שלא יניחו את המזוזה עצמה בתוך כיסויים רבים, אלא ימעטו ביותר למה שנצרך לשמירה, ויזהרו שלא יהא דבר חוצץ שאינו לשמירה. וכעין זה כתב בספר ברור הלכה שאם יש צורך לקדושת ושמירת המזוזה לעוטפה, כן יעשה. וא"צ להחמיר ע"כ, ובכגון דא יסמוך על המהר"ם שיק שתיבת "על" הכוונה בסמוך.
ב. הרואה מש"כ בספר מועדים וזמנים (ח"ו סי' נ"א) שדברי הגר"א הם מעיקר הדין, ויש לחוש לדבריו במ"ע דאורייתא, ע"כ. ורוצה להדר יותר, יניח קודם את השפופרת במשקוף, וממילא תתבטל למזוזת הבית, ואח"כ יניח את המזוזה בתוכה. ויזהר כשבא לבדוק את המזוזה, שלא יטול את השפופרת, אלא יקפיד לשלוף את המזוזה מתוך השפופרת, שהלא השפופרת חלק היא מן הבית.
♦
שתי הקדמות לרוצה להדר ביותר
ג. סוף דבר אכתוב את הדרך המהודרת והמובחרת ביותר שיקיים בה האיש את מצוות קביעת מזוזה, ולהשלמת ההבנה והסרת הספיקות, אכתוב בהקדם ב' נקודות:א' יתברך הבורא שהכשיר לנו בדור זה את התנאים לצאת יד"ח קביעת מזוזה ע"פ כל הפוסקים והשיטות, שבימינו רחוק מאוד עד בלתי מצוי החשש שמטר ושמש יפגעו במזוזה, ולכן איננו חייבים לעוטפה בניילון וכו'. וגם שיכולים להכין בתים למזוזות שיהיו אטומים היטב. וכ"כ המשקופים שבבתינו הם אטומים. ואת"ל שהרי כן יתכן נזילות או שאר היזקים, כבר כתב רש"י (יומא י"א) שלכן מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע, משום שיש מציאות של מזוזה שנרקבת או נגנבת, ואדרבה בימיהם היה שכיח טפי, ואפי' כשהכניסוה לשפופרת.
ואין להקשות שבגלל החשש של מחיקה ע"י מטר ושמש, יתכן שעדיף שלא יניח את המזוזה כלל, וכמו שמצינו (סי' רפ"ו סק"א) שבמקום שחוששים לביזוי המזוזה או לגניבתה ע"י נכרים אין להניחה. משום שכבר גילה לנו בתשובה רבינו מרן החת"ס (שו"ת ח"ו סימן ח') שבזיון חמור ממחיקה, שהרי קיימ"ל שגרם מחיקה לצורך מצווה שרי. [ומה לנו בבתינו מצווה גדולה יותר מקביעת מזוזה, שהבית נשמר על ידה, והיא מצווה נמשכת שמקיים בכל רגע ורגע שהוא דר בבית]. ובנד"ד יותר קל משום, שגרם המחיקה הוא חשש רחוק מאוד.
ב' בשו"ת דברי מלכיאל פסק שאם יכול לשלוף את המזוזה בקל הווה כתלאה במקל ופסולה. וכבר דן בענין זה בספר עלי דשא (סימן ל"א עלה א') ומסיק שם שבשו"ת דברי מלכיאל חשש מנפילת המזוזה ארצה, אך כשסגור ומהודק היטב מלמטה אין ריעותא בכך שאפשר לשולפו בנקל מלמעלה. אמנם לכתחילה כדאי שגם מלמעלה יהא סגור בהידוק.
♦
ועתה יבואר איך ינהג המהדר ביותר
היוצא לנו, שייקח האיש את בית המזוזה שיש לו רק ג' צדדים בלא גב, וכמו"כ סגור היטב מלמטה, ויצמידנו לקיר באופן שייהפך לחלק בלתי נפרד ממזוזת הבית, ואח"כ יניח בתוכה את המזוזה כשהיא ללא עטיפה, ויסגרנו מלמעלה הדק היטב. ובזאת יידע שקיים מצוות הבורא "וכתבתם על מזוזות ביתך" בהידור גדול.ועל צד המעשה והפרקטיקה אציין שתי הערות: הראשונה, שבית המזוזה ניתן לעשותו באופן שישנו דבק חזק בקצה שני הצדדים הנוגעים במשקוף, וכך יעמוד לימים רבים בחוזק, וכ"כ הדבק ישמש גם לאיטום מפני נזקים. והשניה, שבמקומות שצריכים שני כיסויים למזוזה, ניתן להצמיד לגוף בית המזוזה מבתוכו בד שיכסה ויקיף את המזוזה מג' רוחותיה, וישמש ככיסוי שני.
ויעזור השי"ת שנזכה תמיד לקיים רצונו באהבה ובשמחה בכל ההידורים, ואחר שאנו מוזילים מכיסנו הון רב להדר במצוות ד' מינים, ובמצוות מצה, ובמצוות כתיבת מזוזה לכותבה בקדושה על קלף חלק עם קולמוס נאה, או לקנותה מסופר ירא"ש, ובשאר מצוות, בוודאי ראוי לנו להדר בזה המצווה שנמשכת תמיד. ובכל עת שאנו נכנסים ויוצאים פתח הבית, אנו פוגעים במזוזה המזכרת אותנו יחוד ה'. וכל הזהיר במצווה זו מאריכים לו ימיו ושנותיו. וע"י מצווה זו מגלה לנו אבינו האב הרחמן חביבות נפלאה, וכמ"ש בטור (רפ"ה ס"ב) וז"ל "כמו שדרשו בפסוק ה' שמרך וגו', מלך בשר ודם מבפנים ועבדיו שומרין אותו מבחוץ, ואתם ישנים על מיטותיכם והקב"ה שומר אתכם מבחוץ" אכי"ר.
ויש עוד מקום הרבה לפלפל בזה.
♦ ♦ ♦