שלא יהיה מקום בלי מלח
מבואר בשו"ע (סעיף ד') יפזר עליו מלח שלא יהיה בו מקום בלי מלח ע"כ. ונראה מדבריו שהוא כפשוטו, שיהיה מלח בכל מקום ממש. אמנם ראיתי בהוראה ברורה (שעה"צ ס"ק קו) שיצאו ללמוד מדברי המאירי (חולין קיג) שאין צריך לזה.אולם לענ"ד אין כל הכרח בדבריו, כאשר יחזה המעיין. ובדרכ"ת (ס"ק פ) הביא בשם שו"ת זכרון יעקב (סי' ו') שדייק בלשון השו"ע דמשמע שא"צ לדקדק שיהיה גרגירי המלח וכו' וגם הדבר קשה מאוד ע"ש. והנה מש"כ בסו"ד שהדבר קשה, נראה כן ממש. אבל את הדיוק בדברי השו"ע לא זכיתי להבין, אחר המחילה. וצא וראה להגרי"ח בשו"ת ר"פ (ח"ב יו"ד תשובה ג') שהבין את דברי השו"ע כפשטם, ומכח זה תמה על מנהג עירו ע"ש. וע"ע בספר קיצור ד"ס - יברוב. ובספר איגרת התשובה לר"י (או' מג) משמע להזהיר שיהיה המלח צפוף לגמרי, שהרי כתב וז"ל: וצריך להיזהר במליחה שיהיו גרעיני המלח קרובים וסמוכים זה לזה, שאין הבשר יוצא מידי דמו בפחות מכן ע"כ. אמנם כבר הש"ך העיד שאין נזהרין בזה. ועכ"פ משמע שגם הש"ך הבין את פשט לשון מרן כנ"ל. וע"ע להרב ערוך השולחן (סעיפים כח-לב).
אמנם יש שכתבו שאין צריך לחוש בזה, ראה בספר שו"ת פאת שדך להרש"ד הכהן מונק זצ"ל (יו"ד סי' ט') שאין צריך ממש שיהיה מפוזר על הכל. וע"ע בשו"ת חקרי הלכה - מאזוז ח"א (עמוד קנב). גם בדרכי תשובה (ס"ק פ') כתב שאין לחוש בזה. וכן נקט למעשה בשו"ע המקוצר - לר"י רצאבי (עמוד פ). אמנם קחזינן לר' יונה ששפתיו ברור מיללו להיזהר בזה, וכן נראה בהבנת לשון השו"ע. אמנם במציאות היום קשה לדקדק בזה. ותו לא מידי.
♦
הדחה אחרי מליחה (ומנהג המשחטות בזה)
מבואר בב"י (סעיף ט') בשם ההגהות מימוני שאם יש מיעוט מים יש לחוש שחוזר ונבלע בבשר. ויע' להגר"א מש"כ בדברי הרשב"א, שהוא לעיכובא אפילו בדיעבד. וכמו"כ למוהר"ר ז"ל בספרו בא"ח שחייש לזה אפילו אחרי הדחה. והנה היום הנהיגו לעשות שרייה אחרי מליחה, וכן עושים במשחטות כיום. וראיתי לברר מהיכן יצא דין זה. וראיתי בזה בספר קיצור ד"ס- יברוב (עמוד תרלח ואילך) בשם הדמשק אליעזר והכנפי יונה שהדחה של חז"ל היא דווקא ע"י שרייה. והוא תמוה לומר כן, נגד סתמות דברי הגמ' והפוסקים (ומש"כ השו"ע והפוסקים שרייה, הוא מפני שכך היה נהוג בזמנן מטעמי נוחות גרידא, שהרי היו שואבין את המים וכו'. כן נראה לדעתי פשוט.) ועוד נראה פשוט שבזמנינו ע"י ברז הוא טוב יותר ומהודר כאלף הדחות. וכן הסכימו מורי ההוראה (כן הביא בספר אהל יעקב- סקוצילס). גם עיקר דברי הרב כנפי יונה הנ"ל סתראי נינהו, דעי' לעיל סימן א מש"כ ע"ד הש"ך. וכהיום הזה ראיתי להרב יד דוד (בוטון) שהשיג בזה על הרב כנפי יונה, והביא מדברי היראים (או' קמו) שמשמע פשוט כהנוהגים שלא להשרות במים כלל אלא רק בהדחה היטב.ובהקדמה לספר סדר ברכות (להג"ר יחיאל מיכל מורפטשיק) ראיתי שכתב וז"ל: ובן חכם ישמח אב זה הקדוש ברוך הוא, ובן כסיל תוגת אמו זה כנסת ישראל, ולכך והיה מחניך קדוש, שאם אתה חוטא חס ושלום אתה מסאב כל רמ"ח איבריך שהוא המחנה שלך וזהו ערות דבר, והקדוש ברוך הוא סר מעליך, וערות אביך וערות אמך לא תגלה רצה לומר מי שחטא מגלה ערות אביו הקדוש ברוך הוא שברא עולמו לכבודו וערות אמו כנסת ישראל שמכריע אותן חס ושלום לכף חובה, וצדיק יסוד עולם שמכריע העולם לכף זכות ויודע להורות. ואשריך ארץ שמלכך בן חורין ויודע להורות כראוי בגלוי ואינו מתירא משום בן אדם בהוראתו. צא ולמד ממה שכתב הר"ר אליעזר ממיץ בענין הדחת בשר וז"ל, צריך שידיח הבשר תחלה בכלי שאינו מנוקב ואחר כך יתפוש בידו אחת באויר וישליך עליו מים כדי להדיח טפיחת מים הטפוחים על הבשר שהן אסורות, שהרי הפליט בהן הדם בהדחתו, וב' פעמים צריך להדיחו בעוד הבשר בידו כדי להדיח טפיחת האיסור יפה יפה, ואם לא הדיחו אחר הדחה ראשונה אוכל דם הוא עכ"ל.
והגדיל לומר הר"א פויפר ז"ל (קיצור שו"ע החדש סימן ד' פ"ב סעיף ט בהע') שכן ראוי לנהוג בזמנינו בשרייה, כי דם העומד בנקבוביות אינו יוצא אלא ע"י שרייה ע"כ. והוא פלאי ממני. וצ"ע.
ויל"ד לגבי אם משערין בדם או במלח עי' ס"ט. ובאמת ראיתי בספר קיצור ד"ס ובספר של הגר"ד טהרני שהוא מצוי שיהיה, וצ"ע לפי"ז מדוע הנהיגו כן. והרי קשה לעמוד על רמת המליחות והדם במי השרייה. ואם כן הוא, הווי חומרא ומנהג דאתי לידי קולא. וצע"ע וא"א כרגע.
לגבי שרייה אכשר דרא, שהרי י"א שיוצאים בו לפי איזה פוסקים יד"ח חליטה לפי הרמב"ם, והביאו מרן בלשון יש ומשמע שחשש לדבריו. וכ"כ בערוה"ש (סו"ס נא) ועו"פ, ראה כפה"ח (ס"ק רצ).
♦
הדחה קמייתא
יש מקום להקל בהדחה ראשונה אם היא מייד לאחר השחיטה, ואין צריך להחמיר כמו שכתבו האחרונים (ראה זבח"צ ס"ק ט) וכמבואר בדברי הרשב"א (והחוו"ד כתב נעלמו דבריו מהש"ך והט"ז. והמעי' יראה שכן נעלם זה מהרב פת"ש הכא.) אמנם צ"ע אם צריך להיות ממש בסמוך, ולענ"ד כל שאינו מתייבש ע"ג הבשר שפיר דמי.♦
בדברי השו"ע ס"ב
אם מלח ללא הדחה ראשונה, פסק מרן בס"ב בסתם ידיחנו וימלחנו שנית, ויש אוסרין ע"כ. והנה בב"י כתב לבאר דווקא במקום שיש הפסד מרובה או שהוא ער"ש ע"ש. והפרמ"ג (משבצות ריש הסי') כתב שחזר בו בשו"ע, והניח בצ"ע. והרב שולחן גבוה (ס"ק י) האריך לטעון שמרן חזר בו בספר הקצר שו"ע, וכ"כ הרב חיד"א (מחב"ר ס"ק ז), והרב פר"ח (ס"ק יד) שאילו הוא שמיע ליה דברי הראשונים היה מתיר בפשיטות. והחזיק כן עיקר להקל בדברי מרן, הגר"ע יוסף ביב"א (ח"ו יו"ד סי' ה), והרב מזרח שמ"ש.אבל נודע בשערים דיש הסבורים שמרן השו"ע בכ"מ הביא דברי החולקים כדי לחוש להם היכא דאפשר (ראה זבח"צ הכא ס"ק כח-כט). ובהקדמה לספר ויזרע יצחק להגר"ש זעפרני נר"ו הביא ששאלו להרב"צ א"ש זצ"ל מדברי הפרמ"ג הנ"ל, והשיב שהיא גופא ראיה שמרן חשש לדברי האוסרים ולא הביא הי"א לחלק כבוד. וכ"כ במבוא לשו"ת אור לציון ח"ב. ואכן כדברי הרב"צ זצ"ל מצאתי שקדם לו ה"ה ר' אברהם מגוץ הכהן ז"ל בהגהות שולחן אברהם הכא שכן הבין בדברי השו"ע ע"ש. וכן נראה מדברי הכנה"ג (הגב"י ס"ק טז) ובדברי הש"ך (ס"ק י"ב) נחלקו הלומדים בהבנת דבריו, ואם כדברי הפרמ"ג אין ראיה, ועי'. גם עיקר מש"כ הפר"ח שאילו ראה מרן דברי הראשונים הוא הדר ביה, ראה למהר"י נבון ז"ל בהגהות פרי מפרי. גם הרב חיד"א ציין לעי' בספר מקום שמואל (להר"י אשכנזי), ושם מביא ראיה מהש"ס לדברי המקילים, אמנם לדינא כתב שאין להקל אלא בהפסד מרובה, וכן נראה שנקט בדברי השו"ע והרמ"א להחמיר בזה.
♦
מליחה ע"י גוי
מה שיש נוהגים במשחטות לתת את המליחה לגוי, צריך לדקדק שיהא גדול עומד ע"ג, וכמבואר ברדב"ז (ח"א סימן סא), והובא בכנה"ג (הגהות הטור ר"ס סט). ובוודאי לפי המציאות ששוחטים מאות רבות בכל יום צריך ליתן את הדעת על כך. ואמר לי מו"א עט"ר שליט"א שרק בשחיטת בד"ץ הע"ח מקפידים שיהיו גם המולחים בני דת משה וישראל.♦
מלח שולחני
מליחה במלח שולחני המצוי לשימוש ביתי. יוצאים יד"ח בדיעבד, וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ה, ובהוראה ברורה (ס"ק לח). והיותר מהודר לערב מלח בינוני עם דק (לא מאוד כקמח), וכן נוהגים במשחטות המהודרות (כ"כ בספר קיצור ד"ס).♦
מלח מבושל
בשו"ת שם עולם (ח"ב סי' קי"א) מסיק לאיסורא. וכן הובא בשם הגריש"א זצ"ל (ראה בספר הערות חולין קיג.) שאין למלוח במבושל. אמנם עי' בדרכ"ת (ס"ט ס"ק עד) בשם הפוסקים שהעיקר להקל בזה אפילו לכתחילה. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' ק"ח), ובשו"ת כנף רננה (ח"א יו"ד סי' ל"ז).♦
לגבי מליחה בסוכר
העיקר להלכה ולמעשה שאין להקל אפילו לצורך חולה (כשאין סכנה), ואוסר אף את הכלים. הנה זה יצא ראשונה בשו"ת הלק"ט (סימן רי"ח) שמותר למלוח את הקורבנות בסוכר. הנה הגם שיש בדבריו חידוש, ויתכן שלא הוא כתב כן אלא תלמיד טועה. מ"מ אין ללמוד מזה כלל ועיקר למליחת בשר לאכילה. וכ"כ בשו"ת יין הטוב - ניסים (יו"ד סי' ד'). והגרי"ח ז"ל אף שמיאן לקבל פסק זה (ראה שו"ת ר"פ ח"ב יו"ד סי' ד'). ע"ע שו"ת תורה לשמה (סי' תק), מ"מ לגבי קרבן שאני ע"ש. והרב נבנצל שליט"א כתב בשם רבו הגרשז"א זצ"ל שאין להקל אפילו במקום חולי אלא בצלייה. גם בשבט הלוי (ח"ב סי' כו) מיאן להקל לחולה מליחה בסוכר ע"ש. וע"ע שו"ת דברי ישראל (ח"ג סי' ע"א) בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א לאסור אפילו בדיעבד ולהטריף את הכלים. ומש"כ שו"ת צי"א (ח"ט סי' ל"ה או' ח) שהכל טעות ביסודו. ובקובץ עץ חיים - באבוב (גיליון מ תשפ"ד) ע"ש. ואחר הקידה, זה דלא כמו שכתב א"א עט"ר שליט"א בספרו דיש מקילים. גם ראה להר"ח פלאג'י בספרו רוח חיים (סימן ס"ט ס"ק ד) שהמורה דימלח בסוכר הוא מכשיל את הרבים, והעיקרי הדט דיבר בסוכר של מקומו, שהיה כטעם המלח, ע"ש. ועוד כתב מהר"ח פלאג'י ביפה ללב ח"ג, שהרי מרן השו"ע בסעיף ד' כתב שיפזר עליו מלח עד כדי שלא יהיה ראוי לאכילה. וזה א"א להתקיים בסוכר. ולכן פשוט בדעת השו"ע לאסור. וע"ע בשו"ת דברי ישראל - וועלץ (ח"ג סימן עא). והגרי"ח זוננפלד בשלמת חיים (יו"ד סי' ה) שחלילה לסמוך על כך, ובשו"ת דברי חיים - מצאנז (ח"א סי' כה).♦
לגבי מליחה בשבת
הנה אאמו"ר בספרו הנכבד הכשרות למעשה (עמוד תעט) לגבי חולה, הביא בשם שו"ת השבי"ט שעדיף למלוח בשבת ע"כ. אמנם עיין משנ"ב (סי' שי"ח ס"ק י) שאסור למלוח כיון שהוא תיקון, ורק יעשה הדחה (ואין בה משון תיקון כ"כ בסי' שכ"א ס"ק כא). והגר"ע יוסף בחזו"ע שבת ח"ג (עמוד רפו) שהואיל ומותר לשחוט לחולה שיש בו סכנה הותר גם למלוח. וזה מיירי לכאורה באופן כזה שהחולה צריך בשר מבושל. אולם באופן שצריך ויכול לאוכלו חי, דאז אין איסור באומצא, אין למלוח אלא רק לשטוף וכנ"ל. ראה באורך בהלכה ברורה (סימן שי"ח בירור הלכה ס"ק נח).ואם חל יום ג' בשבת ורוצה להדיח כדי שיוכל לבשלו לאחמ"כ. הנה ידוע שדעת הרב מג"א (סי' שכ"א ס"ק ז') לאיסור, ע"ש שדן מכמה צדדים, גם משום מתקן וגם משום מכין, שהרי מוכח מילתא שעושה כן לצורך חול. ובסו"ד כתב שהרי אפשר בצלייה ע"ש. אמנם יש באחרונים שחלקו ע"ד וס"ל להקל. ראה להרב א"ר סימן ש"ח שאין בו משום מתקן. וכן ס"ל להקל להרב הליכו"ע (עמוד רי"ד) אמנם עי"ש היטב שגם הרב זצ"ל לא פסיקא ליה לקולא, ועדיף שיעשה כן ע"י גוי. וע"ע ציוני תשובות סעיף י"א. וכן כיום, שאין הבשר חזי לאומצא (והוא באיסור מוקצה והאריך בזה בטו"ט בשו"ת דברות יעקב- דהאן ח"א), יש מקום יותר להחמיר בזה, דאזלא היתר הא"ר הנ"ל ודוק. ואכמ"ל לע"ע. והגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מו"ק, שהסכים לסברת המג"א משום מכין. ועי' גם חזו"ע ח"ג שלגבי איסור מכין אפשר לדחות כסברת מהרש"ג. והארכתי במקו"א.
♦
מליחה באמבטיה
עיין בדברי הכה"ח (סי' סט ס"ק רמ"ו), שכתב בשם הרב זבחי צדק (אות קעו), שכתב בשם הריטב"א בחידושיו לחולין (קיג.), שכלי שהוא גדול הרבה אלא שאינו מנוקב, אין מולחין בו אע"פ שהוא גדול הרבה. ואע"פ שיטהו על צידיו, ג"כ אין למלוח, דחיישינן שמא יפול הבשר וישרה בתוך הדם, ע"ש. מ"מ נראה לומר שאמבטיה חשיב כלי מנוקב, וגם בדר"כ הוא עשוי מעט בשיפוע. וכן דמי לדף חלק כמו רהטני המבואר בב"י.לגבי עצם העניין שהוא בית הכסא, נראה שאינו לכתחילה. וראה בשו"ת יביע אומר (חלק ד או"ח סימן ה) מה שכתב שמעיקר הדין מותר להכניס אוכל בביה"כ אך יש להחמיר היכא שאינו מוכרח. ובשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן יא) משמע שאינו אסור. והגרי"ח זוננפלד זצוק"ל בשו"ת שלמת חיים (אורח חיים סימן יג) כתב בזה"ל "ודאי מדינא אין בזה איסור, אבל אין ראוי לעשות כן מצד נקיות הדעת" ע"כ ואכמ"ל. וראיתי מביאים שכך נהג הלכה למעשה הרה"ג רבי ציון חוכיימה זצ"ל לעשות מליחה באמבטיה. ועוד ראיתי מביאים משמיה דהראש"ל הרב מרדכי אליהו זיע"א שבכל כה"ג (הינו מליחה כנ"ל) יש לסגור את האסלה ולהניח עליה מגבת, ובכך שפיר דמי. גם ראיתי הלום בספר ילקוט יוסף שהעלה להקל לעשות מליחה בביה"כ בשעת הדחק. וכ"כ בהליכו"ע ח"ו (עמוד קעט). וע"ע שו"ת דברי חכמים (או"ח סי' סה), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן עד) שיש להקל ע"ש. גם בספר אורחות רבינו (ח"ג עמוד ע"ב או' יח) העיד שמרן הקה"י זצ"ל היה עושה את המליחה באמבטיה. [אולם צ"ע אם היה בו ביה"כ.]
♦
חליטה לדעת הרמב"ם
הנה מרן השו"ע (סעיף יט) הביא את דברי הרמב"ם בלשון יש, ומשמע שחשש לדעתו (וכמו שנראה מדברי הש"ך הכא. וכן נקט במבוא לאול"צ ח"ב ואכמ"ל). אמנם לכול"ע כיום לא חששו לזה כיון שלא נהגו, וזה אע"פ שמרן השו"ע חשש לדעת הרמב"ם, ולא תיקשי כלל. גם יש לדעת הרב ערוה"ש (סעיפים לה-מ) שיועיל לפי הרמב"ם אם שהה במליחה פעמיים כדי שיעור מיל. והרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי לסמוך לפי"ז להקל בישיבות לנוהגים כהר"מ. אמנם ראינו להגר"ש משאש בשו"ת שמן ומגן ח"ב (סי' כ -כא) שכתב שתקיפות כנגד דברי הערוה"ש, ושהוא חידוש גדול לומר כן בדעת הרמב"ם. ונראה שהרוצה להקפיד בזה צריך זהירות שישליך את העוף או הבשר רק בעת שהמים מבעבעין. (שהרי קשה להשיג היום בשר חלוט כדעת הרמב"ם, והווי מיעוט שאינו מצוי) וזה אע"פ שהרמב"ם כתב "מיד", ע"ע להר"י רצאבי בספר שו"ע המקוצר (עמוד קכג ואילך) שהוא ל"ד. וכן ראיתי שכתב באור לציון- ח"ה שנכון להחמיר היכא דאפשר ע"ש.♦
מליחת בני מעיים
בשו"ע (סי' ע"ה סעיף א') כתב למלוח אע"פ שאין מחזיקין דם בבני מעיים, מפני השומן שבהם ע"כ. ויש בזה כמה דעות בראשונים. ובספר דברי דוד - טהרני (ח"ב יו"ד סי' י') ראיתי שהשיג ע"ד הילקו"י (או"ה ח"ב עמו' שנ"ד) שכתב שכיום לא בעי מליחה כיון שלא מצינו בהם שומן, שהרי יש בזה עוד טעמים בראשונים ולכן חייבים למלוח. וכן ראיתי להר' המשיג בשו"ת ברכת יהודה (ח"א יו"ד סי' י"א). וראה עוד אריכות לעניין מנהג בני תוניס שיש שנהגו לא למלוח, בספר חקרי הלכה - מאזוז (ח"א יו"ד סי' ה'), ושם העיר שמה שמצוי היום הוא לא מנוקר רק ממנקרים פרטיים, וצריך זהירות בזה ע"ש.♦ ♦ ♦