ובפשטות נראה שכל הלימודים הם מקור לתנא דבי מנשה שידך זו קיבורת, שכל הברייתא הובאה כמקור לזה (ואינו מוכרח, שי"ל שמכללות הברייתא שמעי' זאת, ולא מכל מקור בפ"ע). וכן מבואר בספרי פרשת ואתחנן פיסקא לה, שבכולם נקטו הלשון גובה שביד: על ידך, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו, הדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש תן תפילין ביד, מה בראש בגובה שבראש, אף ביד בגובה שביד. רבי אליעזר אומר, על ידך, בגובה של יד, אתה אומר בגובה של יד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות. רבי יצחק אומר, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיו הדברים האלה על לבבך, דבר שכנגד לבך, ואיזה זה גובה שביד. וכ"ה במכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יז.
אמנם בפרי מגדים משבצות זהב סימן כז ס"ק ב כתב: במנחות (ל"ד) [לז] ב' חד אמר מה ראש בגובה אף זה בגובה וחד אמר לך לאות וחד אמר על לבבכם. ולכאורה (הני) [הכי] פליגי, מאן דאמר גובה אפשר גובה בשר שבקנה היד סגי, ומאן דאמר לך לאות ממעט רק כף היד אבל בקנה היד אפילו במדרון, ומאן דאמר על לבבכם וקיבורת נגד הלב היינו זרוע ממש. (עיין תוספות מנחות ל"ז א' ד"ה קיבורת, ורש"י ע"ב שם ד"ה ולא לאחרים שכתב "ובכף" מתחזי לכולי עלמא, משמע כף ממש לחוד ממעט). והלבוש [סעיף א] הביא גובה ולך לאות, ותרווייהו צריכי, לך לאות י"ל מהתחלת הזרוע מיד, לכך יליף מה ראש בגובה, ואי מקום גבוה, בקנה יש ג"כ מקום גבוה. ועיין מ"א אות ב'. ובדבריו מבואר שנח' לדינא, ומלשון התלמוד לא משמע הכי (והול"ל מאי בינייהו), וכן מהלשון א"צ נראה שמודו, אלא שנחלקו מה המקור[2]. ובפשטות נראה מלשון זו שלא רק שלא נחלקו, אלא שכולם הוכיחו אותו דבר, שאם נימא שכל אחד הוסיף על חברו אינו מתאים כ"כ הלשון א"צ. ולזה העירני הר"ר כהן נר"ו.
ובפמ"ג כאן הבין שגובה שביד היינו גובה בשר[3], ומה"ט כתב שאפשר לומר שמהני במקום הגבוה בקנה. אמנם הנה רש"י כאן כתב: גובה - קיבורת דהוא אצל הכתף. מבואר שהגובה לא קאי על גובה הבשר, אלא שסמוך לכתף הוא מקום הגבוה שביד[4]. ובספר הישר חלק התשובות, סימן נט כתב: ובגובה היד הוא פירוש עצם גבוה שביד. וגם בדבריו נראה כרש"י. וכ"ה ברבינו בחיי דברים ו, ח: ומה תפילין של ראש בגובה של ראש, אף תפילין של יד בגובה של יד, והוא עליון הזרוע. (וברי"ד: גובה היד פי' קיבורת[5]), ורש"י לא פי' כפמ"ג ומכח קו' שא"כ אין מקור לקיבורת בזרוע, שגובה בשר ישנו גם בקנה (אמנם אולי בזרוע הוא מקום גבוה יותר). והיינו שהבין כנ"ל, שהלימודים הוא לא רק שלא מהני בכף היד. ועיקר העניין בביאור גובה שביד כן נראה מהשוואה לגובה שבראש, שאין הכוונה למקום תפוח, אלא למקום הגבוה בראש, וה"ה ביד שהכוונה למקום הגבוה ביד. וכ"נ ממה שאמרו בתלמוד אינו צריך שנלמד מוהיה לך לאות. ומשם גם אם נלמד שהוא רק בזרוע עדיין לא שמעי' שהוא במקום התפוח דווקא, וע"כ שהכוונה לכל הזרוע. וכן נראה מהמבואר במנחות לג, א שהמקור להנחת מזוזה בגובה הוא מתפילין: רבי יוסי אומר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה. ושם הכוונה למקום גבוה כפשוטו. וכן נראה מעיקר העניין שלמדו שכמו בתפילין של ראש יש להניח בגובה שבראש, ה"ה בשל יד. ונראה שהכוונה היא שע"י מה שמניח במקום הגבוה נחשב שמניח על הכל (שבעי' הנחה על כל היד, ומקום הגבוה נחשב שמניח על הכל[6]). וא"כ נראה שאין החשיבות מצד מקום התפוח, אלא שמקום זה כלפי כללות היד הוא המקום הגבוה שסמוך לכתף.
ובשטמ"ק כאן כתב: לך לאות ולא לאחרים לאות ומפיק יד ממש שאינו מכוסה, ועדיין אינו ידעינן מהכא אם הוא קיבורת למעלה מן המרפק או למטה מן המרפק שגם הוא מכוסה בבגדים אלא אדרבי יצחק סמיך דאמר שתהא שימה כנגד הלב. ובדבריו נראה שלא נחלקו, אמנם מבואר בדבריו שלא כולם ילפי' לקיבורת, ובפשטות התלמוד והספרי אין נראה הכי. (ואיהו לא ביאר את הלימוד הראשון, ואולי גם איהו מודה שקאי על הקיבורת, וכרש"י הנ"ל[7]).
ולמשנ"ת שכל הלימודים הם למקום הקיבורת, ניחא הלימוד מגובה של יד, ושימה כנגד הלב, שיש להניח התפילין על הקיבורת, אכן לכאו' הלימוד של לך לאות ולא לאחרים לאות, ממעט רק את כף היד, וכמש"כ רש"י: ולא לאחרים לאות - שלא יראו החוצה ואי בכף מיתחזי לכ"ע. וכמש"כ בשטמ"ק ופמ"ג הנ"ל, ומנ"ל שהוא בגובה היד. ונראה שיד ללא פי' בפשטות מתפרש ככף היד, או גובה שביד, שהוא חשיבות היד (וכנ"ל בביאור הטעם בגובה היד), ואילו מקום הקנה, שאין לו חשיבות מיוחדת, אם הכוונה שיניח שם הו"ל לפרושי. (ולומר שיכול להניח בא' משתיהם לא משמע להו.) ולעיקר העניין היה מקום לומר שכיסוי הקנה אינו מוכרח ככיסוי הזרוע, ומה"ט ניחא בפשטות שוהיה לך לאות ולא לאחרים מלמד שההנחה היא בזרוע. וכ"ה בט"ז כז, ב: הקובד"ו. בל"א עלינבוגי"ן, וילפינן מדכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים, שלא יראו החוצה, ודרך האדם לגלות עד הקובד"ו, ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים.
♦
המקור שמקום ההנחה הוא בקיבורת ולא בכל הזרוע
והנה בתלמוד מבואר שמקום ההנחה הוא בקיבורת, ופי' קיבורת כתבו תוס' לז, א: קיבורת - פירש בקונטרס בדרו"ן וקיבורת הוא לשון קבוצת בשר כמו (ב"ב דף ה, א) קיבורא דאהיני. ואור"ת דהוא גובה הבשר שבזרוע שבין בית השחי למרפק שקורין קודא. ובפשטות נראה לפי"ז בכוונת התלמוד שרק מקום התפוח כשר להנחת תפילין, ולא בכל הזרוע.אמנם י"ל שכוונת התלמוד שאמרו קיבורת, לבאר באיזה מקום ביד יש להניח, וחלק זה של היד שיש בו קבוצת בשר הוא מקום ההנחה, וא"צ להניח דווקא על הבשר התפוח. (והכי י"ל גם בכוונת תוס' הנ"ל.) ומה שנקטו קיבורת ולא זרוע, ע' להלן.
והרמב"ם בהלכות תפילין פרק ד הלכה ב כתב: ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. (וכ"ה בחינוך, תכא.) נראה בדבריו שמקום ההנחה הוא רק על המקום התפוח. ובספר התרומה, ריג כתב: הילכך בעצם העליון יניח תפילין, הוא הנקרא זרוע, והוא יד דאורייתא, וסמוך לפרק של האציל קצת יניחם, כי שם הוא קיבורת. ונראה בדבריו שלא כל הזרוע הוא מקום ההנחה, וליד האציל, שהוא המרפק, לא מהני, כיון שאינו מקום התפוח. וכ"נ ברש"י בערכין דף יט, ב כלפי תפילין שכתב: קיבורא - ברדו"ן בלע"ז בגובה הזרוע רחוק מן האציל מעט. ומדפי' שלא כל המקום נקרא קיבורת נראה כוונתו שכן הדין. (ולא רק לפרש מהו קיבורת ומקום ההנחה על הכל, ואינו מוכרע.) וע' גם ברש"י ברכות יג, ב: שתהא שימה כנגד הלב - דהא ושמתם דכתיב לאו בקריאה וכוונה איירי, אלא בשימת תפילין של יד שיהא שם אותה על גובה של יד כנגד הלב על קבורת הזרוע. וע"ע להלן בדעת רש"י. ור"י מלוניל מגילה משניות טו, א כתב: העושה תפלתו עגולה, כלומר שאינה מרובעת והלכה למשה מסיני הוא שיהיו מרובעות. סכנה, היא שמא יכנס אותה תפלה של יד שקשור בגובה של יד שהיא קבורת למעלה ממקום (הקזה) [הקוד"ה] כשיעור שלש אצבעות או ד' כנגד הלב שמא יתקע בלבו אם יבא בתוך דוחק הצבור או יתקע בזרוע עצמו... מבואר בדבריו שמקום ההנחה הוא ג' או ד' אצבעות ממקום הקוד"ה. וכ"ה בנימוקי יוסף שם, כד, ב כתב: ועל ידך בגובה היד, זה קבורת למעלה ממקום (הקזה) [הקוד"ה] ג' או ד' אצבעות, שתהא שומה כנגד הלב. וכ"ה בטור, כז: בגובה הבשר שבפרק שבין הקנה לכתף. (וכן דקדק בדבריו בבדק הבית שם להעיר ע"ד ר"פ להלן). וכ"ד שמושא רבא וכדלהלן (אמנם לדברי ערוה"ש שלהלן אינו ראיה).
ולמשנ"ת שמכל המקורות הוכיחו למקום ההנחה שהוא בקיבורת[8], יש לברר מהיכן המקור להניח במקום התפוח. שהנה מהדרשה שמניחים בגובה שביד, הובאו דברי רש"י ודעמיה, שפי' שהכוונה שמקום ההנחה הוא בגובה סמוך לכתף, ואין משמעות להניח דווקא במקום התפוח (ואילו לדברי הפמ"ג היה מקום ללמוד משם). וכן נתבאר בכמה הוכחות שזו כוונת התלמוד. [ולשון התלמוד לז, א מי שאין לו זרוע פטור מתפילין, אמנם אולי כלפי הפטור בעי' שיהיה יד, ואף כשיש לו מיקום הנחת התפילין, שהתפילה מונחת על כל היד, ואכ"מ.] וכן הלימוד של והיה לך לאות ולא לאחרים לאות רק מלמד שאין מניחים בכף היד, וממילא נשמע (וכנ"ל) שמקום ההנחה הוא על הזרוע, ואין לנו מקור להנחה על המקום התפוח[9]. ומהלימוד שיהיה שימה כנגד הלב היה מקום לומר שכנגד הלב הוא המקום התפוח (אמנם כנגד הלב אינו כל מקום התפוח, ונמצא בעיקרו כנגד חלק העליון של הזרוע (וע' להלן[10]), וע"כ שאינו מדוקדק[11]. וא"כ י"ל שמהני גם כשאינו כנגד מקום התפוח, ולא עיקר כנגד הלב הוא מקום התפוח ונכלל כולו, ודוחק.) אמנם בפשטות נראה שכמו שלשאר הלימודים א"צ מקום מדוייק, ה"ה כאן י"ל שהכוונה שמקום הזרוע הוא כנגד הלב, ואין הכרח שיהיה מדוייק כנגד הלב, וצ"ע[12]. [ואולי הרמב"ם הביא דווקא מקור זה של כנגד הלב, שמשם יותר יש מקום לשמוע שהוא בבשר התפוח. ואף אם אינו בכל מקום התפוח כיון שבחלקו מהני בכל המקום, וצ"ע[13]][14].
אמנם היה מקום לומר מכח זה שבאמת אין מקום ההנחה דווקא בבשר התפוח שבזרוע, אלא שחלק זה של היד נקרא על שם שיש בו בשר תפוח (וזו הכוונה שיניח על הקיבורת, שבכל היד חלק זה של היד הוא התפוח), ומהני ההנחה בכל הזרוע, ושלא כדברי הראשונים הנ"ל. וכן משמע בפשטות בתלמוד בערכין יט, ב שהתבאר שם שמדאו' יד היינו כולל את הקיבורת, ולא נראה שהכוונה שמה שאינו בשר תפוח אינו בכלל יד, עיי"ש. [אמנם אין הכרע כלפי תפילין, שי"ל שכוונתם רק להוכיח שהזרוע הוא בכלל היד, אמנם כלפי תפילין אינו כל מקום הזרוע.] וקצת משמע הכי בספר הישר (חלק התשובות) סימן נט: והזרוע היא הקיבורת דכל קיבוצת דבר קרוי קיבורת ובלישנא דרבנן קיבורא דאהינא קיבורא דאזלי ובגובה היד הוא פי' עצם גבוה שביד. ונראה בדבריו שהקיבורת הוא שם כולל לזרוע[15]. וכן נראה מלשון סמ"ק, מצוה קנג: ואמרו רבותינו ז"ל שצריך להניחה במקום גבוה של זרוע וזהו בעצם אשר בין האציל שקורין קוד"ו ובין בית השחי שקורין שובק"י, ולא יניחם על היד. ומסו"ד נראה שכל הזרוע כשר, ולפי"ז מש"כ להניחה במקום גבוה של זרוע אין כוונתו לבשר התפוח של הזרוע, אלא כדברי התלמוד גובה שביד, וקרא ליד זרוע (כמו שמצינו בכ"מ[16]). ואולי הוצרך לפרש זאת שאם היה כותב גובה שביד, היה ניתן לומר כאותם המפרשים שמניחים על הקנה ובגובהו, וכמש"כ הפמ"ג הנ"ל. ובאמת לא הזכיר בדבריו קיבורת, וניחא למבואר. (וע' להלן משנ"ת לפי"ז בביאור הגהת הר"פ[17].)
וברבינו חננאל עירובין דף צה, ב: וגם בזרועו נמי יש בו מקום להניח [שני] תפילין. פי' קיבורת הזרוע שכנגד בית השחי, והיא בצע'ת אדר'ע, וי"א טה'ר א'ל כ'ף[18]. ובפי' הראשון נראה שהתרגום המילולי הוא חלק הזרוע. והיה מקום להבין בכוונתו שכל הזרוע כשרה[19]. וכ"ה בעולת יצחק (רצאבי) ב, יח, ד. (ומש"כ כנגד בית השחי היינו שמקום ההנחה הוא כלפי בית השחי ולא איפכא)[20]. וכ"נ בערוך ע' קבורת: קיבורת - פי' על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד. והערוך מבוסס פעמים רבות על דברי רבינו חננאל[21].
וכ"כ בהרחבה בערוך השולחן כז, ד (בשם הגר"א ואינו כן, ע' להלן. אמנם ע' גם דמשק אליעזר ע"ד הגר"א וכה"ח כז, ג-ד): אמנם אחד מרבותינו האחרונים האריך לחלוק על כל זה ומביא ראיות ברורות דכל עצם זה שבין הקובד"ו ובין בית השחי כשר להנחת תפלין, וזה שהביאו ראיה משימושא רבה שכתב פלג זרוע וודאי כן הוא דמכל היד היא פלג [הגר"א סק"ה]. וצ"ל לפ"ז דזה שאמרו חז"ל קיבורית כלומר קבוצת הבשר וודאי כן הוא דבכל עצם זה יש קבוצת בשר הרבה נגד העצם שאחר פיסת היד עד הקובד"ו כמושג בחוש, ולרבותינו בעלי הש"ע נצטרך לומר דשם גופה יש מקום קבוצת בשר יותר מבכל פרק זה והיינו קצת אחרי התחלת הפרק הזה וכן מנהג העולם. [ומרש"י שם משמע להדיא כהגר"א שכתב גובה קיבורית דהוא אצל הכתף עכ"ל. וכ"מ מלשון הש"ס שם דכל העצם הזה מקרי גובה שביד והיא כולה כנגד הלב וכ"מ מלשון ר"ת בתוס' ורא"ש ע"ש. ונלע"ד ברור דמי שיש לו מכה במקום הנחת תפלין לפי דברי הש"ע יכול בפשיטות לסמוך על דיעה זו ולהניחה למעלה ממחציתה של עצם זה וכן יש להורות ודו"ק וכ"מ להדיא באור זרוע הגדול סי' תקע"ו כהגר"א ע"ש].
ומה שהוכיח מרש"י היינו שהגובה הוא מצד היד, ולא ביד עצמו, וכנ"ל. ובעיקר דעתו בדעת רש"י, יעוי' גם ברש"י ערכין ג, ב: ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו בקיבורת אצל הכתף. (ואולי כוונתו היא שמקום הקיבורת הוא אצל הכתף ולא על הקנה וכמו שהעיר הפמ"ג הנ"ל, ויל"ע.) אמנם לעיל הובא מרש"י שנראה לא כן. וברש"י עירובין צה, ב: קיבורת - אבר אמצעי שבזרוע[22], וצ"ת[23]. ומש"כ מאו"ז, תקעו אינו מוכרע ויותר נראה שמניחים רק בקיבורת.
אמנם לפי' זה צ"ע מה שנקטו קיבורת ולא זרוע כבכל דוכתי, ואם המעלה במקום זה היא מצד שהוא מקום גבוה, י"ל שמה"ט בעי' להניח דווקא שם על מקום התפוח. [ואולי יש חשיבות מצד הקבוצת בשר לכל מקום זה, וא"צ להניח דווקא על מקום זה, וצ"ע.]
ונראה הכוונה שנקטו קיבורת לבאר שמקום ההנחה הוא כנגד בית השחי ולא איפכא, וכן נראה בדברי רבינו חננאל הנ"ל. אמנם היא גופא צ"ת, מנ"ל שמקום ההנחה הוא כנגד השחי ולא על הצד העליון של הזרוע (כנגד החוץ), ובשלמא ללימוד שבעי' כנגד הלב י"ל, וג"ז אינו מוכרע שי"ל שגם באופן זה הוא כנגד הלב, אבל לשאר מקורות צ"ע. (ולעיל נתבאר שנראה שאין נ"מ בין המקורות.) והיה מקום לומר שאינו מעכב מדינא (ועכ"פ לא מדאו') אלא כלול בהנהגת ר' חייא שיש להטותו כנגד הלב, והוא מחודש מאוד (ולפי"ז פשוט שיש מקום להנחת שתי תפילין משני הצדדים של הזרוע). אמנם יש לומר שכשאינו כנגד בית השחי לכו"ע לא מהני מצד שימה כנגד הלב, וע"ז כלל לא דנו, שכשהבית לצד אחר אינו כנגד הלב. ורק כלפי המקום המדוייק ביד, בזה הבינו שאין הכרח מצד כנגד הלב. ולפי"ז נידון התלמוד הוא אחר שיש להניח לכיוון בית השחי, מנ"ל היכן להניח ביד, וע"ז הביאו את המקורות הנ"ל. ומה"ט נקטו בפשטות קיבורת, ולא שמכח אלו המקורות מוכרח הכי. (שלולי משנ"ת באמת צ"ע מנ"ל שיש להניח כנגד בית השחי מאלו המקורות, וכמבואר[24]).
וי"ל עוד בפשטות שבלשון זרוע שייך להשתמש גם לא רק בפרק היד העליון אלא גם בקנה, וכמו שהובא לעיל מאו"ז, תקעז בפי' התלמוד לז, א לעניין גידם, וספר הישר תשובות, נט ופמ"ג וכנ"ל, וע"ע מקור חיים כז, א. ועכ"פ עדיף לנקוט הלשון הברור, שהוא הקיבורת שהוא החלק העליון של היד, וככל המבואר.
אמנם שאר ראשונים הנ"ל כפי הנראה הבינו שקיבורת היינו שמקום ההנחה הוא דווקא על מקום התפוח. ומה שהערנו שמכל המקורות אין הכרח לזה, אולי יש מקום לבאר שהבינו חכמים שכיון שמקום ההנחה הוא על הזרוע, יש להניחו על המקום החשוב והעיקרי שבו, שהוא הבשר התפוח. ועדיין צ"ע רב מנ"ל הכי בפשיטות שלא יניח בכל הזרוע, כיון שמהמקורות אין הכרח לא כן.
והיה מקום לומר כעי"ז שיש חשיבות בהנחת התפילין באמצע, וכלעניין תפילין ש"ר שכתב הרמב"ם בהלכות תפילין ד, א: וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים. (וי"ל שהטעם הוא שהמקום האמצעי הוא המרכז, והעיקרי.) וי"ל שאף שא"צ שיהיה באמצע ממש, כיון שמקום התפוח הוא האמצע, שם הוא מקום ההנחה.
ובהמספיק לעובדי השם פרק לא על התפלין ע' 96 כתב: אחר - כך יניח תפלה שליד וזאת על - ידי שיקשור אותה אל אמצע הקיבורת שלו, בין מרפקו לכתפו, קרוב יותר למרפקו, באופן שבהצמידו ידו לצדו, תהא כנגד חזהו, במקביל למקום לבו, ותהא התפלה בחזית הקיבורת ואילו הקשר בחלקה האחורי. ונראה בדבריו שבאמת יש מעלה שיהיה באמצע ממש, ונראה שאינו מדינא. אמנם אולי הוא הבין שהטעם להנחה על הבשר התפוח הוא מטעם שהוא אמצע הזרוע, ממילא לכתחילה יש להניח באמצע ממש. ובהלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין רמז תתקסט: ור"ח פי' קיבורת הזרוע שכנגד בית השחי והוי אמצעות הזרוע[25]. אמנם יותר נראה שהוא טעות, ולא תרגמו נכון את דבריו בערבית, וכנ"ל. ובשו"ת עולת יצחק שם הביא שבתכלאל הקדמוניות מובא שמקום הנחת תפילין של יד הוא באמצע פרק הזרוע, (וכתב שאולי מקורם משימושא רבא להלן, ואולי נוסחתם היתה בפלגות זרוע) ועיי"ש בכ"ד. אמנם עדיין צ"ע לאלו הטעמים שיעכב ממש, כיון שאין מקור לדבר זה בהדיא.
ויש מקום להוכיח מדברי התלמוד שלא כל הזרוע כשר (וצ"ע מה מקורו וכנ"ל), שבמנחות לז, א אמרי' בברייתא אין לו זרוע פטור ואחרים מרבי' לגידם מידכה. וכתבו תוס' שם שלא נחלקו, וכתב הב"ח כז, ב: נראה דסבירא להו דת"ק דאמר באין לו זרוע פטור היינו שנחתכה זרועו השמאלית למעלה מן הקיבורת ופטור מתפלה של יד ואף על פי שנשארת פלגא דדרועא למעלה מן הקיבורת אין אומרים שחייב מיהא להניח תפילין באותו פלג הנשאר. ולפי"ז נראה שנשאר חלק מהזרוע. וכ"כ בפמ"ג שם, א"א ג שמכאן יש מקום לשמוע כשמו"ר. אמנם צ"ע, שלכאו' כיון שאינו מקום התפילין דומה לשאר מקומות בגוף, וא"כ יש מקום לומר שס"ד שיניח בימין, וכמו שרבים מהראשונים פי' באמת למ"ד שמרבה גידם, וכמו שהתבאר ב'דין הגידם בתפילין'.
♦
היכן הוא הגבול התחתון של מקום ההנחה
הנה עיקר הדבר שאין מקום ההנחה דווקא בבשר התפוח, כ"נ גם מדברי רבינו פרץ, שבהגהתו לסמ"ק שם, א כתב: ומיהו אין כולו כשר להניח כ"א חצי הזרוע של צד הקווד"א כדאיתא בשמושא רבה פלג זרוע. ובפשטות נראה בדבריו שמהני עד המרפק, וכ"נ שהבין הב"י, אלא שהעיר על דבריו בבדק הבית: ואין לסמוך על זה להכשיר להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח כלשון הרמב"ם ורבינו שהוא כלשון הגמרא זו קיבורת. ונראה שהבין בדעתו שמהני עד המרפק, אלא שהעיר שאינו מקום בשר התפוח, ולא מהני. וכ"נ בדברי הר"פ בתוספותיו בעירובין צה, ב: ולענין של זרוע, הוי מקומן מחצי זרוע עד המרפק שהוא קוד"א, והיינו פלגא דזרוע, והיינו הא דקאמר ידך זה קיבורת, פירוש בשר המכונס בין המרפק ובין הכתף, ובלע"ז ברצו"ן.והנה בלשון השו"ע כז, א נראה שרק במקום התפוח מניח תפילין, שכתב: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי. ואילו להלן בסעיף ז כתב: אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין. ונראה שמהני עד המרפק. ובמגן אברהם כאן, ב העיר שכיון שבבדק הבית תמה על דבריו מ"ט הביאו בס"ז (וכ"ה בערך לחם שם), וכתב: לכן נ"ל דאף הסמ"ק כוונתו שיניחנה דוקא בבשר התופח אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי שהוא ג"כ תופח. (וכ"נ בביאור הגר"א על סעיף ז, שהדר ביה הב"י מהבנתו בהגהת סמ"ק, וע"ע יד אפרים שם.) אמנם בפשטות הלשון בסמ"ק ובבדק הבית לא משמע הכי, וע' גם מחב"ר כאן, ד שהעיר הכי. ועוד צ"ע, שכאן בשו"ע, שמיירי כשיש לו מכה, כוונתו להרחיב את המקום, ובהכרח כוונתו שמהני עד המרפק. וכן העיר במאמ"ר כאן, א. ומה"ט כתב המאמ"ר שבשו"ע הדר ביה ממש"כ בבדק הבית (וכתב שיש מקומות שהשו"ע נכתב אחר הבדק הבית), ומהני מהמרפק. (וי"ל שאינו לכתחילה, ומה"ט בסעיף א נקט מקום ההנחה לכתחילה, ואילו כאן, שהוא נצרך להרחיב מקום הנחת התפילין כיון שיש לו מכה, הביא את דברי הר"פ[26].) וכ"ד לבוש כז, א שמהני עד המרפק. (וגם בדעת הרמ"א בהגהה לסעיף א, שהעתיק את דברי הר"פ, היה מקום לדקדק כן, וג"ז דחה המג"א שם, וכ"כ הגר"א, ובמ"ב, ד.) ובחיי אדם יד, י הביא עצה זו באופן שאין לו מקום להניח[27].
ומבואר מכל הנך שא"צ מקום התפוח, ומהני אפי' עד המרפק. [אא"כ נימא שהחשיבו מקום התפוח עד המרפק ממש, ושלא כדברי הראשונים הנ"ל, רש"י התרומה ר"י מלוניל ונימוק"י הנ"ל. (ובאמת מצד המציאות אין כ"כ הכרעה ברורה בזה)].
אלא שלדבריהם צ"ע הרבה מ"ט לא מהני עד השחי ממש, כיון שלדבריהם אין דין דווקא במקום התפוח, ומנ"ל לחלק בזה. וא"נ שכל הזרוע הוא מקום התפוח, ומניח בכל הזרוע, ניחא, אבל בר"פ שם מבואר שאינו מניח בכל הזרוע (ויבואר להלן עד היכן לדעתו הוא גבול העליון). ואף שמקורו משימושא רבא, צ"ע שיועיל גם שלא במקום התפוח, ומאידך לא יועיל בכל הזרוע. ומאין המקור לזה, וביאורו בתלמוד. ואולי החצי העליון אינו שייך לזרוע אלא הוא חלק מהכתף, וצע"ר. אמנם להמבואר לעיל בהערה בדעת רש"י שיד הוא עד הקיבורת, ניחא שתועיל הנחה בחצי התחתון אף שאינו תפוח, ואילו בחצי העליון במקום שאינו תפוח לא מהני. (אמנם למשנ"ת שם שהקיבורת בכלל היד כיון שמשמש את היד, קצ"ע).
וא"נ שלא מהני עד המרפק, הנה רבים נהגו לשער את שיעור מקום ההנחה בב' אצבעות מהמרפק (ע' תפלה למשה ז, הע' ז, ועוד), אבל בנימוקי יוסף מגילה דף כד, ב כתב: ועל ידך בגובה היד, זה קבורת למעלה ממקום (הקזה) [הקוד"ה] ג' או ד' אצבעות, שתהא שומה כנגד הלב. וכ"ה בר"י מלוניל משניות מגילה טו, א והובא לעיל. ובאמת בשיעור זה יש לדון האם הוא נמדד כשידו פתוחה, שאז השיעור מתרחב, או כשידו כפופה. ונראה ששיעור זה של נימוקי יוסף מתאים יותר כשכופף את ידו, וצ"ע. ובעיקר עניין זה האם מודדים כשידו פשוטה או כשידו כפופה יעוי' עולת יצחק (רצאבי) שם, שהעלה לשער במצב בינוני. והובא שם מהגריש"א לשער כשידו פשוטה, ושכ"ד הגרח"פ שיינברג, ויעו"ע בדעת נוטה תפילין עמ' קיח[28].
♦
היכן הוא גבול העליון של מקום ההנחה
רבינו פרץ בהגהתו לסמ"ק שם, א כתב: ומיהו אין כולו כשר להניח כ"א חצי הזרוע של צד הקווד"א כדאיתא בשמושא רבה פלג זרוע. (ובשמו"ר שלפנינו שהובא ברא"ש סה"ל תפילין, ליתא לחלק זה.) ודבריו הובאו בארחות חיים תפילין יד-טו (ויעו"ע מרדכי, תפילין תתקסט מר"ץ).ובפשטות ההבנה בדבריו שאין כל הבשר התפוח כשר להנחת תפילין אלא מחצי הזרוע ולמטה, ואילו בחצי הזרוע ולמעלה, אף שכלול בו בשר התפוח, אינו כשר להנחת תפילין. וכ"ה במגן אברהם, ב: אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי שהוא ג"כ תופח. וכן הבין הגר"א כאן בסעיף א בכוונת הר"פ[29]. וע' גם חיי"א יד, י, ומ"ב, ד.
והנה דבר זה מחודש טובא, שבלשונות התלמוד כאן, ובערכין יט, ב שהוזכר שקיבורת הוא מקום הנחת התפילין תימה לומר שרק בחצי התחתון מהני. (ובערכין הלשון קיבורת כולה יד, אמנם נראה שגם למעלה מהקיבורת יד והנידון כאן הוא לעניין התפילין.) וכן הוא בכל לשונות הראשונים, ומנ"ל לשמושא רבא לחדש דבר זה שנראה בפשטות התלמוד לא כן. וכן נראה בדברי תנא דבי מנשה שאמר שעל ידך זו קיבורת ובין עיניך זה קדקד רק על ש"ר פי', ואילו על ש"י לא פי', ונראה שכל מה שנקרא קיבורת מהני, או כל הזרוע, שכאן קראו לו קיבורת, וכנ"ל. [והנה יש שכתב שמחצי התחתון הוא כנגד הלב, וצ"ע מהמציאות, וכנ"ל. (וג"ז צ"ע ששאר המקורות אין הכרח לזה, ולא נראה שנחלקו)].
ומה"ט כתב בבאור הגר"א כאן, בפי' דברי השמושא רבא: ולולי דבריו נ"ל דמ"ש בש"ר פלג זרוע קאי על כל הקיבורת שהוא פלג זרוע, ול"ד פלג אלא ר"ל מקצתו, וכשיעור מקום הנחת שני תפילין כמ"ש בריש פ' בתרא דעירובין, וכן נראה לי עיקר דכל הקיבורת כשר להניח בו תפילין.
מבואר שפי' שכוונת שימושא רבא היא שאין מקום הנחת התפילין בכל הזרוע, אמנם מקומו הוא בכל הקיבורת, שהוא המקום התפוח. (וכתב שחצי לאו דווקא, והיינו שמקום הקיבורת הוא יותר מחצי. ובכ"מ מצאנו שחצי הכוונה לחלק ולא בהכרח לחצי ממש, ואכ"מ.) ופלג זרוע לא מחלק את הקיבורת. [ולולי דבריו הול"ל פלג קיבורת, שהוא עיקר הנידון כלפי מקום התפילין. ואף אם הקיבורת אינו באמצע, וחצי הזרוע לא בהכרח חצי קיבורת, עדיין שייך להשתמש בפלג גם כשאינו חצי ממש, וכנ"ל.] ולדבריו ניחא, שאין דברי שמושא רבא תוספת חידוש מהמבואר בתלמוד. [אמנם יבואר מדבריו שלא כל הזרוע כשר, ולא כפי שצידדנו לעיל בדעת חלק מהראשונים.] ומדבריו כאן נשמע שלא הכשיר את כל הזרוע, אלא רק את הקיבורת, ושלא כדברי ערוך השולחן הנ"ל משמו. וכ"ה במעשה רב הלכות ציצית ותפילין, כא: מקום תפילה של יד פלג זרוע פי' פלג האמצעי לאפוקי רובע זרוע למעלה ורובע זרוע למטה (עיין ש"ע שלו סי' כ"ז ס"ק ה' וס"ק י"ט). [וע' גם ילקוט אבנים אות צט (מהדו"ח עמ' קיט)].
אמנם לעיקר דברי רבינו פרץ היה מקום לומר שאין כוונתו לומר שלא כל הבשר התפוח מהני, אלא דעתו היא שלא כל הזרוע כשר להנחת תפילין. והיינו שכבר הובא שבדברי הסמ"ק נראה שכל הזרוע כשר להנחה, וע"ז הביא ר"פ שרק פלג זרוע והיינו חלק מהזרוע ולא כולו (ואי"ז חצי ממש, וכנ"ל), וממילא החלק העליון מהבשר התפוח אינו כשר להנחה. וכן יש לבאר גם בדברי הר"פ בתוספותיו בעירובין צה, ב: ולענין של זרוע, הוי מקומן מחצי זרוע עד המרפק שהוא קוד"א, והיינו פלגא דזרוע, והיינו הא דקאמר ידך זה קיבורת, פירוש בשר המכונס בין המרפק ובין הכתף, ובלע"ז ברצו"ן. ונראה שכל הקיבורת מהני, שכל הקיבורת נכללת בחצי הזרוע התחתון, והיינו שחצי ל"ד, אלא שלא מהני מה שלמעלה מהחלק העליון, שאינו בשר תפוח.
והכי נראה בדעת השו"ע, שהנה בבדק הבית כשהביא את דברי ר"פ כל נידונו הוא כלפי חידושו שמהני עד המרפק, ואילו מה שמהני רק בחלק התחתון ולא כל הקיבורת לא דן. ובפרט שהנה בשו"ע, א נראה שכל הבשר התפוח כשר, ורק בסעיף ז הביא את דברי הר"פ, והנה בס"ז בא להגדיל את מקום ההנחה, כיון שמיירי במי שיש לו מכה, ואם כוונת ר"פ שלא כל הבשר התפוח כשר, הו"ל להביאו בעיקר הדין בסעיף א' ולא כאן. ונראה מזה כמבואר שהוא הבין שגם החלק העליון כשר להנחה, כל שהוא בשר התפוח, והביא את דברי ר"פ רק כדי לבאר שגם עד המרפק מהני, וככל הנ"ל[30]. [ואולי הגר"א לא פי' הכי, כיון שהוא הבין שהסמ"ק לא הכשיר את כל הזרוע, אלא רק הבשר התפוח, וכלשונו גובה של זרוע, וע' לעיל.][31]וכן נראה בדברי הכסף משנה מזוזה ו, יב שכתב: והכי משמע מדאמר רבי יוסי מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה, וכי היכי דקשירה דהויא בגובה הזרוע אינו בסוף גובהו אלא מרוחק מסוף גבהו קצת, ה"נ כתיבה דילפינן מינה דהויא בגובה אינה בסוף הגובה אלא מרוחקת ממנו מעט דהיינו טפח כנ"ל לדעת רבינו. וכוונתו שאינו כל הזרוע (שהוא גובה היד, וכנ"ל), אלא מעט לפני. וכ"נ ממה שלא הזכיר כלל את דברי ר"פ[32]. ושו"ר שבעיקר הפי' בדברי ר"פ והשו"ע הכי צידד גם בבית נאמן ד, או"ח, ח, ועיי"ש בכל העניין[33].
ולעיקר משנ"ת להרחיב את מקום הנחת תפילין, יש מקום להעיר מדברי התלמוד בעירובין צה, ב שאחר שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אמרו הניחא דראש דיד מאי איכא למימר, והשיבו: אלא כדאמר רב שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין הכא נמי מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין. והנה אם כל הקיבורת כשר (וכ"ש אם כל הזרוע) צ"ע המו"מ, ואולי בזה גופא דנו, וצ"ת[34]. ואולי התפילין הרגילים היו כבזמננו, שבקושי גדול יש להכניס שתי תפילין, וצ"ת. [אמנם ב'גנזי תפילין אסופת גנזים מתורתם של ראשונים בענייני מצות תפילין' לרי"י סטל, עמ' סט-עא, כתב להוכיח מכ"מ שגודל התפילין בזמן חז"ל היה מועט מאוד. שבברכות כג, א מבואר בפשטות ששתי תפילין נמצאים בידו אחת ואין הרצועה יוצאת טפח, וכן מבואר שם שבכיס טפח יכולים להיכנס שתי התפילין (כ"נ בפשטות). [וכראיה זו השניה ראיתי בשו"ת רד"ל ב, ב ועיי"ש בירור גודל התפילין הנצרך.] ונראה שגודלם היה קטן מאוד, וכמה בתי תפילין ששרדו מימות התנאים מורים שגודלם קטן מאוד, וחלק מהם גודלם 1 ס"מ על 2 ס"מ (והעירו כבר שאינם מרובעים, וצ"ע), וחלקם קטנים יותר. וכ"נ גם מהמבואר במעשה דאלישע בעל כנפיים בשבת מט, א. וכ"ה ברד"ל שם, ה. (ובסוכה כו, ב חששו בשינה להרגל דבר עם התפילין, ואולי להיותם קטנים פחות מרגיש בהם.) ובאמת כיון שרגילותם הייתה ללובשם כל היום מסתבר שהיו קטנים].[35] וצ"ע עוד שמ"ט יש מקום רק לב' תפילין, כפי שנראה בפשטות שם (ע' סה"ת, ריג, ר"פ עירובין שם, רא"ש תיקון תפילין, ועוד) א"נ שכל הקיבורת כשרה, וכ"ש אם כל הזרוע (וע' בזה בהע' להלן)[36]. ובארצות החיים, כז, המאיר לארץ, ז כתב שע"כ כשמו"ר, שאל"כ מהני להניח ג' תפילין. [ולומר שבראש אין מקום לג' ומה"ט ה"ה ביד, ואף שבהו"א הבינו איפכא, שבש"י פחות יש מקום, צ"ע. ושו"ר בערוך השולחן כז, יח: ואין לתמוה על מה שאמר בריש פרק המוצא תפילין [עירובין צה, ב] מקום יש בראש להניח שתי תפילין והא יש יותר אם כשר בכל העצם דודאי כן הוא אלא דומיא דראש קאמר כדאמר רשב"י מקום יש בראש וכו' ה"נ מקום יש ביד ע"ש ודו"ק. וצ"ל בכוונתו כנ"ל.]
ויש להעיר עוד שבדברי ר"פ שם מבואר שמה שאמרו שיש מקום להנחת שתי תפילין, היינו שהוא ממלא את כל המקום, ואין שם מקום פנוי. ומה"ט הוכיח כדברי שמו"ר שגודל בתי התפילין הוא שתי אצבעות, שאם הוא אצבע ומחצה נשאר חצי אצבע פנויה. וכ"ה בסה"ת, ריג. (וצ"ע ראייתו, שאף אם יש חצי אצבע פנויה עדיין אינו יכול להניח בה תפילין.) ולדבריו בהכרח גם ביד יש מקום רק לשתי תפילין ולא יותר, וא"נ שכל הקיבורת כשרה, צ"ת. אמנם אולי ישנם אנשים שגודל הקיבורת שלהם הוא ד' אצבעות, ונקטו מילתא השווה בכולהו. וצ"ע בכ"ז[37].
והנה אם ננקוט שמקום הנחת התפילין הוא רק בחצי הזרוע ולמטה, ולא כולל המקום התפוח, קצ"ע שיש שם מקום להנחת שתי התפילין. ובפרט לדעת שמו"ר עצמו, שכתב ששיעורו ב' אצבעות על ב' אצבעות. אמנם דעת שמו"ר עצמו נראה ששיעורו אינו לעיכובא, שלשונו (שהובאה ברא"ש סה"ל תפילין ובטור לב, מא): אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי ואי הוו טפי שפיר דמי ואי הוי בציר לא פסול. וכ"ה בריטב"א יומא עא, ב בדעתו. אמנם ע' ריטב"א עירובין צה, ב מתוס' ותור"פ שם שנראה שלשיטתו הוא לעיכובא, וע' גם סה"ת, ריג. [ועיי"ש דעת הריטב"א ביומא שיש שיעור למטה שמעכב, ואין לעשות פחות מאצבע ומחצה מפני הספק.] והנה ר"פ שם כתב שלשמו"ר נראה שהשיעור הוא מלבד התיתורא, ודקדק הכי מלשונו. וכן מבואר בדברי הרא"ש בקיצור הלכות תפילין, שכתב: והאידנא מה שאין עושין הבתים רחבים [שתי אצבעות] היינו לפי שהתיתורא והמעברתא רחבים ואם היו הבתים רחבים ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא לא היה מקום בראש להניח שם שני תפילין. וע' גם עול"ת לב, כג. אמנם הריטב"א כתב שהמעברתא בכלל וכ"ש התיתורא. (ובא"ר, לב, סג, ופמ"ג שם א"א, נו ומחצית השקל שם, ומ"ב שם, קפט כ' שכולל התיתורא [ומחצית השקל שם כתב שכולל גם המעברתא]. ויעו"ע שו"ת הרד"ל ב, א, אות חיים ושלום שם, יט בית שערים או"ח כח ובהגר"א שם.) ולר"פ שם א"כ שיעורו גדול יותר, והאיך מקום יש ביד להנחת שתי התפילין[38] (וגם הרא"ש העיר מצד המקום בראש), וע"כ ששיעורו גדול יותר[39].
♦
לסיכום
נראה שנחלקו הראשונים האם כל הזרוע כשר להנחת התפילין, או רק הבשר התפוח. ומפשטות התלמוד יש משמעות שכל הזרוע כשרה.מפשטות התלמוד ורוב ככל הראשונים נראה שכל הבשר התפוח כשר להנחת תפילין, ומהשמושא רבא הובא שרק פלג זרוע כשר, ויש שהבינו בכוונתו שרק מחצי הזרוע התחתון כשר להנחה, אבל הגר"א פי' בכוונתו כדברי שא"ר הנ"ל. וגם בכוונת רבינו פרץ נראה הכי, וכן נראה בדעת השו"ע. וא"כ כיון שהכי פשטות התלמוד והראשונים, וגם בדברי השמו"ר ר"פ והשו"ע אין הכרח לזה, הכי נראה עיקר שכל הבשר התפוח כשר. וכמש"כ בבא"ח חיי שרה, ו לסמוך ע"ד הגר"א לרוצה להניח שתי תפילין ביחד[40]. (וצ"ת דברי יבי"א א, ג, כ-כא.) [ויש מקום לדון עוד שדברי שמו"ר אינם לעיכובא ורק לכתחילה, וכלעניין גודל בתי התפילין שמבואר בדבריו שאינו לעיכובא, וי"ל הטעם שהבין שבזה יותר כנגד הלב ע' לעיל]. וכן נראה להוכיח מהמנהג הפשוט שהיה להניח שתי תפילין יחדיו (ע' חיים שאל א, א, ועוד רבים), ולא הזהירו מעניין מקום הנחת תפילין של יד שאין לו מקום. [וכן א"נ שרק חצי התחתון מהני, יש בני י"ג שאין להם מקום בתפילין כשלנו, ע' הליכות שלמה תפילה ד, כז, ודבר הלכה, מ, ואפ"ה לא הזהירו בזה.] והרחיב לפסוק הכי שכל הקיבורת כשרה להנחת תפילין בוישב הים ב, ד.
ולעניין ההנחה עד המרפק, אף שפשטות דעת ר"פ שמהני, אמנם פשטות שא"ר שמהני רק במקום בשר התפוח (אא"כ נימא שמהני בכל הזרוע וכנ"ל).
♦ ♦ ♦