פלוגתת הראשונים והפוסקים אם מותר לטלטל כדור בשבת
כתב השבולי הלקט (סי' קכ"א) וז"ל "שאלו את ר' אליעזר הכדור והאמום ומשקולת קטנה, ופירש רבינו שלמה זצ"ל כדור פילוטא מחופה עור ומליאה מתוכה שיער של איל בדוחק. והאמום של עור הוא כעין מנעל וממלא אותו שיער, ובו היו עושין מנעלים כעין שעושין רצענין בדפוס של עץ. ונחלקו בהן ר' אליעזר וחכמים בסדר טהרות בשני דברים, חכמים אומרים אינם מקבלין טומאה, לפי שכלי עור אינם מקבלין טומאה אא"כ יש לו בית קיבול, דהא איתקש לשק, והאי הואיל וקיבולו למלאות ולהיות מילויו בתוכו עולמית לאו שמיה קיבול. ור' אלעזר אומר מקבלין טומאה, דבית קיבול העשוי למלאות שמיה קיבול. ועוד נחלקו בכדור ואמום דנראה חלל שלהם, דמודו רבנן דמקבלי טומאה, דהא איכא בית קיבול וקיבולו הואיל ונראת חללו דומיא דשק הוא. ופליגי לענין טבילה דרבנן סברי מה שבתוכו חוצץ, ור' אליעזר סבר אין מה שבתוכו חוצץ, דכוליה חד כלי הוא. נראה להוכיח מכאן דתורת כלי עליו, דעד כאן לא פליגי אלא לענין טבילה, אבל כולי מודי דשם כלי עליו. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו פי' דדוקא אותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים הנראה חלל שלו חשיב כלי, אבל אלו הכדורים שלנו אפי' כלי לא חשיבי, ומחשבת השחוק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי. מ"מ בין שיש תורת כלי עליו בין שאין תורת כלי עליו, נראה שאסור לשחק בו ולטלטלו בשבת ויו"ט, שהרי אין צריך בטילטולן, ואפי' לכסות בו פי צלוחיתו אינו ראוי, דהא ממאיס ע"י ששוחקים בו ומטניף בטיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלה ולשחק בה. ומצינו במדרש איכה טור שמעון הוי מפיק תלת מאה גרבין, ולמה חרב, אין תימר משום זנות והלא ריבה אחת היתה שם והוציאוה משם, אמר רב הונא משום שהיו משחקים בכדור בשבת".וכ"כ הב"י וז"ל "כתב באגור (סי' תקכ"א) בשם שבולי הלקט (שם) שאסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדורים שאינם ראוים לצור ע"פ צלוחית דממאסי שמטנפי ע"י טיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו. אבל התוס' (פ"ק דביצה יב.) וכו', דהא אשכחן דמשחקין בכדור שקורין פילוטא ביו"ט ברה"ר וכו'. משמע שמותר לטלטל הכדור ביו"ט וה"ה בשבת וכו'. ומיהו בירושלמי (פ"ב דתענית ה"ה) מצאתי 'טור שמעון למה חרב וכו', וי"א מפני שהיו משחקין בכדור'". [ובמדרש איכה (שם) מסיים שהיו משחקין בכדור בשבת.]
מבואר בב"י דסבר דנחלקו הראשונים אם מותר לטלטל כדור בשבת, דדעת האגור ושבלי הלקט דאסור לטלטל כדור בשבת, ודעת התוס' דשרי. והשו"ע פסק כדעת האגור והשבולי הלקט דאסור לטלטל כדור בשבת. אמנם הרמ"א הביא את דעת התוס' להקל, וכתב דנהגו להקל. וכ"כ הרמ"א להלן (סי' תקי"ח ס"א) דמותר לשחוק בכדור ביו"ט, אפי' ברה"ר.
אלא דצ"ב דעת התוס', דהא משמע בירושלמי דאסור לשחק בכדור בשבת, וכנ"ל. אכן הגר"א כתב וז"ל "והירושלמי איירי ברה"ר משום הוצאה". משמע דכל האיסור הוא דוקא בשבת ומשום הוצאה, אבל ביו"ט, דליכא איסור הוצאה, שרי. ולפי"ז מש"כ התוס' שמותר לשחק בכדור, היינו דוקא ביו"ט ולא בשבת. אלא דצ"ב, משום דסתמא דהמדרש (והירושלמי) משמע דנענשו על עצם הדבר ששיחקו בכדור בשבת, ולא על מה ששיחקו ברה"ר, דאל"כ הול"ל ששיחקו בכדור בשבת ברה"ר. איברא דיעוי' בקצות השולחן (סי' ק"י בדה"ש סקט"ז) שביאר את הירושלמי באופן אחר, דעיקר התביעה עליהם היתה ששיחקו בכדור בשבת והיו מבלים את יום השבת בשחוק וקלות ראש, והוי זלזול בכבוד שבת, ולכן נענשו. עי"ש שהאריך בזה. ולפי"ז אין חילוק בין יו"ט לשבת.
♦
ב.
ביאור פלוגתת הראשונים הנ"ל
והנה יש לדון, מאי טעמא דהשיבולי הלקט שאסר לשחק בכדור בשבת - אי טעמא משום דס"ל דלא חשיב כלי, או משום זילותא דשבתא, וכדברי המדרש והירושלמי.ונפק"מ לגבי שאר משחקים אם מותר לטלטלם בשבת, דאם טעם האיסור הוא מפני דלא חשיב, א"כ ה"ה שאר משחקים נמי אסור לטלטל, מפני שאינם חשובים כלי (דהמשחק לא משווי להו כלי). אבל אם טעם האיסור הוא מפני שאסור לשחק בכדור, א"כ י"ל דדוקא בכדור אסור לשחק, מפני שהדרך לשחק בו בפרהסיא ואיכא זילותא דשבתא, או חשש איסור הוצאה, אבל שאר משחקים, שאין הדרך לשחק בהם בפרהסיא, וליכא כ"כ זילותא דשבת, ולא חשש הוצאה, שרי לשחק בהם בשבת ולא הוו מוקצה.
ומפשטות דבריו נראה דס"ל דאע"פ שכדור נחשב לכלי לענין קבלת טומאה, כיון דאית ליה בית קיבול ואפשר לשים בתוכו דברים, מ"מ לענין שבת אינו נחשב לכלי המותר בטלטול, משום שאין לו שום שימוש בשבת. ואע"פ שמשתמשים בו למשחק, אי"ז שימוש חשוב להחשיבו ככלי. אלא דאם היה אפשר להשתמש בו לצור ע"פ צלוחיתו וכדו', היה נחשב ככלי, אבל כיון שהוא מאוס לא משתמשים בו לשום שימוש, ולכן אינו חשיב ככלי לענין שבת. אלא שהוסיף לומר דמצינו שאיכא ג"כ איסור לשחק בכדור מחמת זילותא דשבתא, אבל לא משמע דמחמת זה אסר לטלטל את הכדור בשבת.
וכן מתבאר מדברי הפוסקים שכתבו לבאר את דעת השו"ע שכתב שאסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור. דהמג"א (סקע"ב) כתב דאסור לטלטל את הכדור משום דבמחשבתו לא משוי ליה כלי. משמע דהא דכדור הוי מוקצה, היינו משום דאין לו שם כלי, ולכן אפי' אם יחשוב עליו לא מהני [כמו שלא מהני מחשבה על אבן, עי' סי' ש"ח סכ"א]. וכ"כ הגר"ז (ספ"ג) דאסור לטלטל כדור משום שאין לו תורת כלי. וכ"כ הערוה"ש (ס"ע) וז"ל "הכדורים שמשחקים בהם הם מוקצה, שהרי אינם ראוים לתשמיש, ואף גם לכסות בהם כלים אינם ראוים מפני שהם מטונפים מטיט ועפר הנדבק בהם בעת השחוק, וממילא דאסור לשחוק בכדורים בשבת". וכ"כ המ"ב (סקקנ"ז)א.
ולפי"ז נראה, דהתוס' דפליגי וסברי שמותר לשחק בכדור, סברי דשפיר חשיב כלי כיון שרגילים להשתמש בו למשחק. וכעי"ז כתב המ"ב (ס"ק קנ"ח) בדעת הרמ"א, וז"ל "ויש מתירין. אפשר שטעמם שכיון שעשוי לכך ומיוחד לזה בתמידות, ל"ש בו שם מוקצה, וכדלעיל בסכ"ב". וכן ביאר הערוה"ש (שם) וז"ל "וי"א דכיון דראוין לשחוק ובהשחוק אין איסור למתענגים בזה, לפיכך מותרים בטלטול ומשחקים בהם".[1]
אולם מדברי הב"י משמע, שיש עוד טעם לאסור את טלטול הכדור בשבת, והיינו דאפילו אם נימא כדעת התוס' דכדור חשיב כלי, מ"מ איכא איסור מחמת דברי הירושלמי שכתב דלמה נחרב טור שמעון, מפני שהיו משחקין בכדור בשבת. ולפי"ז י"ל דמדסתם השו"ע וכתב דאסור לשחוק בכדור בשבת ויו"ט, משמע דהוא סבר דאפילו אם נימא דחשיב כלי, מ"מ אסור משום זילותא דשבתא, וכנ"ל. וא"כ יש לדון אם לדעת השו"ע מותר לשחק בשאר משחקים דליכא בהו זילותא דשבת כ"כ.
והנה הרמ"א (סי' של"ח ס"ה) כתב דמותר לשחוק בעצמות שקורין טשי"ך. [וטשי"ך היינו עצמות שמשחקין בהן התינוקות, כמ"ש היש"ש (חולין פ"ד סי' י"א), והב"ח (יו"ד סי' נ"ו אות ג'), והט"ז (יו"ד סי' נ"ה סק"א), ועי' שו"ע (יו"ד סי' נ"ו ס"ג) וט"ז וש"ך (שם סק"ג).] ולכאו' אם נימא דהא דאסר השו"ע לטלטל כדור הוא משום דלא חשיב כלי, כיון שיחוד למשחק לא חשיב יחוד לשימוש למיהוי עליה תורת כלי, א"כ הו"ל לפוסקים לומר דהא דהתיר הרמ"א לשחק בטשי"ך, היינו משום דאזיל לשיטתו דס"ל דשרי לשחק בכדור (והיינו דס"ל דיחוד למשחק חשיב יחוד למיהוי עליה תורת כלי), אבל לשו"ע אסור לשחק בטשי"ך, כיון דליכא עליה תורת כלי. אלא משמע דבאמת גם לפי השו"ע מותר לשחק בטשי"ך, והא דאסר גבי כדור אין הטעם משום דליכא עליה תורת כלי, אלא משום דס"ל דאסור לשחק בכדור משום זילותא דשבתא, אבל בשאר משחקים דליכא זילותא דשבת כ"כ, ליכא איסור.
אלא דא"כ איכא לתמוה על המג"א והמ"ב שכתבו דטעמא דהשו"ע גבי כדור הוא משום דס"ל דליכא עליה תורת כלי, אמאי לא כתבו גבי טשי"ך שלפי השו"ע אסור לשחק בזה כיון דליכא עליה תורת כלי דומיא דכדור, וצ"ע.
♦
ג.
יחוד כדור למשחק אם מהני לדעת השו"ע
והנה מלישנא דהמ"ב הנ"ל משמע דלפי השו"ע שאוסר לשחק בכדור, א"כ אפי' אם הכדור מיוצר ומיוחד לשחוק ג"כ הוא מוקצה ואסור לטלטלו. וכן דקדק בספר חוט שני (ח"ג פס"ח עמ' קמ"ה). אמנם מדברי הפמ"ג (א"א סקע"ב. וסי' של"ח משב"ז סק"ג) משמע דמהני יחוד של גדול למשחק. ולפי"ז כדורים בזמנינו אינם מוקצה, כיון שהם מיוצרים במפעל במיוחד לשם משחק ע"י גדול, והוי כיחוד של גדול למשחק. אמנם לדינא המ"ב נקט דלא מהני יחוד כיון שאי"ז שימוש חשוב להחשיב את הכדור לכלי. ועי' בלשון הר"ש (כלים פכ"ג) דמשמע לכאו' כדברי המ"ב דלא מהני יחוד[2].♦
ד.
שיטת הקצוה"ש שבזמנינו לכו"ע אסור לשחק בכדור בשבת והרי הוא מוקצה
והנה הקצוה"ש (שם) כתב לחדש דבכדורים שלנו לכו"ע אסור לשחק בשבת. וז"ל "והנה הכדור שהיה בימים היה מחופה עור וממולא צמר או מוכין וכו'. ובזמנינו נתחדש כדור וכו' עשוי מכיס של שעם שקורין גומי נתון בתוך כיס של עור, את הגומי ממלאין רוח וכו', ופעמים רבות יוצא הרוח ממנו וכו'. י"ל דאסור בטלטול לדברי הכל, משום גזירה שמא יכלה הרוח וימלאו אותו ברוח, ועבדי תרי איסורי, חדא שהרי מתקן כלי בשבת, וכו'".אולם נראה להעיר דאין לאסור לפי הרמ"א את הכדורים מחמת האי טעמא. ומשום דאין לנו לגזור גזירות חדשות שלא גזרו חז"ל, וכמ"ש הרא"ש (פ"ב משבת סי' ט"ו) שאין לחדש גזירות אחר חתימת התלמוד. [עי' כעי"ז בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ב אות א') גבי איסור רכיבה על אופנים בשבת].
♦
ה.
נידון שאר משחקים בזמנינו האם הם מוקצה (לפי שיטת השו"ע)
והנה לפי הנ"ל יש מקום לדון (לדעת המחבר) אי שרי לשחק בשאר משחקים בשבת, דלכאו' מה"ט שאסור לשחק בכדור משום שאינו נחשב ככלי לענין שבת, א"כ ה"ה שאר משחקים נמי אינם נחשבים ככלי.וראיתי שעמד בזה בשו"ת אור לציון (שם פכ"ו אות ח') וכתב דאפשר שיש להתיר לשחק בשאר משחקים מכמה טעמים:
א. דאפשר דדוקא כדור אינו ראוי לצור ע"פ צלוחיתו, משום שהוא מאוס ומטונף כיון שמשחקים בו בעפר ובריצפה. אבל שאר משחקים ראויים הם לצור ע"פ צלוחית וכדו', ולכן הרי הם חשובים ככלי לענין שבת[3].
ב. דיש לצרף את דעת המתירים לגמרי לשחק אפי' בכדור, וכ"ש בשאר משחקים דשרי[4].
ג. דמשמע בירושלמי שהב"י הביא דדוקא בכדור איכא איסור[5].
איברא דבספר שבות יצחק (פ"ה עמ' ע"ט) מביא דבר מחודש בשם הגריש"א זצ"ל, דבזמנינו כל המשחקים, ואפי' כדור, מותר לטלטל בשבת ואין הם מוקצה אפי' לפי דעת השו"ע. והיינו משום דכיון שבזמנינו המשחק מיוצר מתחילתו לצורך משחק אית ליה חשיבות כלי, ולא אסר השו"ע אלא כדור שנעשה בזמנם ממוכין או אבן או עץ וכדו', שבתחילה לא היה מיוצר במיוחד לצורך משחק, אלא הם לקחו דברים לא חשובים ועשו מהם משחק. ובזה ס"ל לשו"ע דאפי' אם יחדום למשחק לא מהני, כיון שצורך משחק אי"ז מחשיב את הדבר להיות כלי. משא"כ בזמנינו, שהמשחק נוצר מתחילה לשם משחק ונעשה בו מעשה חשוב, ה"ה נחשב ככלי. וכסברא זו כתב בספר יצחק יקרא (לר"א נבנצל שליט"א) בהג' על המ"ב בשם הגרשז"א זצ"ל. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ע"ח). אמנם משו"ת אור לציון הנ"ל מתבאר דלא ס"ל האי סברא. וכן ראיתי בקובץ אליבא דהלכתא (נ"ז, עמ' ל"א) בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א דג"כ לא ס"ל סברא זו. ועי' מש"כ בזה הגר"ב זילבר זצ"ל (בהערות לספר קצות השבת עמ' קכ"ב).
אכן העירוני דאפשר דכוונת האור לציון להקל דוקא בשאר משחקים, והיינו דכיון דמספקא לן לפי שיטת המחבר אם שאר משחקים מותר לטלטל או לא, א"כ אפשר לצדד להקל ולומר דכיון דלפי הרמ"א ודאי שרי, ואף לפי המחבר אפשר ג"כ דשרי, א"כ בצירוף תרוויהו יש להקל. אכן גבי כדור לכאו' אין לומר כן, משום שהמחבר איירי להדיא לגבי כדור. אולם אפשר לומר, דכיון שיש סברא לומר דבכדור של זמנינו גם המחבר מודה שאינו מוקצה, מכיון שנעשה במיוחד לצורך ואית ליה חשיבות כלי (כסברת הגריש"א זצ"ל דלעיל) א"כ יש לומר דאפי' לגדולים (בני ספרד) אינו מוקצה. וכמ"ש האור לציון גבי שאר משחקים, שיש לומר דכיון שלפי הרמ"א ודאי שרי, וגם לפי המחבר אפשר דשרי, לכן במילתא דרבנן ודאי אפשר להקל.
וכן הראוני בדברי הפמ"ג בסדר הנהגת השואל (סדר ג' אות ו' ז') שכתב וז"ל "כשהמחבר כותב איזה קולא והר"ב פסק לאיסור וסיים וכן עיקר וכדו', אף כשאירע אח"כ עוד איזה ספק, אין לעשות ממנו ס"ס שמא הלכה כהמחבר, דאנן קבלו עלינו דעת הר"ב עיקר. וכו', אבל כשהר"ב כתב וכן המנהג או והכי נוהגין, ראוי לצרף דעת המחבר לס"ס, וכ"ש כשהר"ב מיקל בהפסד מרובה. אבל כשכתב והכי נהוג הוא כשהר"ב כותב שכן ראוי לנהוג, בזה יש ספק אם לעשות מסברת המחבר ספק או לאו, וכן להיפוך כשהמחבר פוסק לחומרא והרב מיקל צריך המורה לעיין בזה". ולפי"ד ניחא נמי הכא לצדד לקולא, וכנ"ל. ועכ"פ בקטנים, שהנידון הוא רק לגבי דין חינוך בדרבנן, ואפשר דגם לפי המחבר אין כדור ושאר משחקים מוקצה, אפשר להקל לשחק לכתחילה.
♦
לדינא
ונראה דלדינא בין לשו"ע ובין לרמ"א מותר לטלטל כדור ושאר משחקים, מהסברא הנ"ל. ולא מיבעיא בקטנים דודאי שרי, דהא יכולים הם לסמוך על שיטת הרמ"א. אלא אפי' לגדולים יש להתיר. אכן יש מחמירים בזה (לנוהגים כשיטת השו"ע), ומשום דלא ס"ל כסברא הנ"ל, אלא דכל דבר, אפי' הוא מיוחד למשחק, אין לו חשיבות כלי. אך גם לדידהו אפשר להקל בקטנים וכנ"ל.
אכן יש להוסיף דכל זה הוא מדינא, אבל כבר כתבו הפוסקים דאין ראוי (עכ"פ לגדולים) לשחק בכדור וכדו' בשבת, משום זלזול בקדושת וכבוד השבת. וכמו שמצינו במדרש (איכה רבה פ"ב פ"ד) "טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין, ולמה חרבו, אי תימא מן הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם. א"ר הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת". [מ"ב (סי' תקי"ח סק"ט) בשם מהרש"ל, ועי' א"ר (סי' ש"ח סקפ"ז). ושו"ת מהריט"ץ (החדשות סי' ר"ב). ושו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' קמ"ג ד"ה ואם). ושו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' תע"ב), ושו"ת שרגא המאיר (ח"ח סי' י"ב אות ג')].
♦ ♦ ♦