כתב רבינו האור לציון (ח"ב פ"ל אות ז בביאורים ד"ה והנה): אין להניח סיר ריק על גבי האש ולהניח עליו סיר עם אוכל אלא אם כן הסיר הריק עשוי מאלומיניום, והסיר העליון היה כבר מונח על גבי האש ועדיין הוא חם. ובהערות כתב מרן האורל"צ: כתב החזו"א (או"ח סי' לז אות יא) שמה שכתב בשו"ע שם שמותר לשים קדירה ריקנית ישנה, הוא דוקא בקדירה של חרס, אבל בקדירה של מתכת אסור, שהרי כתב הרמב"ם (פרק ט מהלכות שבת הלכה ו) שמחמם מתכת חייב משום מבשל ע"ש. וראוי לחוש לדבריו, והוא הדין דמהאי טעמא אין לשים פח על גבי האש אם רואה שהאוכל נשרף. ואין לומר בזה אין בישול אחר בישול, וכיון שהקדירה ישנה כבר התחממה ושוב לא שייך בה משום בישול. דלא אמרינן אין בישול אחר בישול אלא בדבר מאכל, שאחר שנתבשל נשתנית מהותו והוכשר לאכילה. מה שאין כן בשאר דברים שאינן מאכל, כל פעם שמחממן יש בזה משום בישול.
וכן מבואר גם כן בדברי הגאון בעל הפרי מגדים בספרו ראש יוסף (שבת לח:) שהמבשל בשבת פחות ממאכל בן דורסאי פטור אבל אסור כדין חצי שיעור.
וכדברי החזון איש והאור לציון הנ"ל מוכח לכאורה נמי מדברי המשנה ברורה (סי' רעז ס"ק כב). דהנה פסק השו"ע שמותר לכפות קערה על גבי הנר בשבת בכדי שלא תאחוז האור בקורה. וכתב על זה המשנה ברורה דשרי לכפות דוקא קערה של חרס, שאין היא מתבשלת, אולם קערה של מתכת אסור לכפות על האש, כי המחמם מתכת חייב משום מבעיר. ומוכח דסבירא ליה שחימום של מתכת, אף שלא יגיע לשיעור גחלת, הרי הוא איסור מדאורייתא בשבת. ולכאורה הוא כסברת החזו"א שחימום מתכת בשיעור יד סולדת יש בו משום חצי שיעור בבישול. ושמא יש לדחות את הראיה משם, דדילמא איירי באש גדולה במיוחד ויש חשש שהמתכת תיהפך לגחלת. ומאידך בסי' רנג (ס"ג) מצינו שפסק השו"ע וז"ל: המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית. ע"כ. ושם לא כתב המשנה ברורה שצריך שתהיה קדירה של חרס דוקא, ומשמע דשרי אף בקדירת מתכת, והיינו משום דאיירי באש מועטת.
ומאידך מצאנו ברבים מהאחרונים שכתבו לחלוק על דברי החזון איש. ובספר קצות השולחן (סי' קלד בדי השולחן סוף ס"ק יח) כתב דאף אם אדם חימם מתכת והיא הגיעה לחום שהיד סולדת בו אין בו משום בישול. וכתב להביא ראיה לזה מהמשנה במסכת תמיד (פ"ה משנה ה), ממאי דאיתא שם בענין הגחלים במקדש: נתפזר ממנה קב גחלים היה מכבדן לאמה, ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. והנה פסכתר היה עשוי מנחושת, ואף על פי כן לא חששו לכפותו על הגחלים בשבת שמא יבשל את הפסכתר, עכת"ד הקצות השלחן. ושמא יש לדחות את הראיה שהביא, משום שהפסכתר במקדש היה גדול ומחזיק שיעור לתך, ומאידך הגחלים היו מעטים, בשיעור של קב, כפי שמבואר במשנה שם. וכיון שלא היה חשש שהפסכתר יתחמם בשיעור של יד סולדת בו, לכך התירו לכפותו על גבי הגחלים.
ויש שכתבו להביא ראיה שלא כדברי החזון איש מהרשב"א בשבת (מ:), שכתב דשרי לחמם תבשיל בשיעור יד סולדת אם לא יגיע לידי שיעור בישול. וז"ל: ולא עוד אלא אפילו תבשיל שלא נתבשל כלל אם הוא דבר הקשה להתבשל, כגון בשר וכיוצא בזה שאינו מתבשל בכלי ראשון ולא כנגד המדורה, אפילו במקום שהיד סולדת בו מותר. ע"כ. ומבואר דמותר לחמם דבר ליד סולדת אם אינו מתבשל לגמרי במקום זה, ולא חוששים לאיסור בישול בחצי שיעור כדברי החזון איש.
והנה יש לעיין בדברי החזו"א והאור לציון הנ"ל, משום שהיסוד עליו מתבססת ההנחה שיש איסור בבישול המתכת כל שהיד סולדת בו הוא מדין חצי שיעור במלאכת מבשל. ויש לדון האם שייך דין חצי שיעור בכהאי גוונא, משום שלכאורה יש מקום לחלק בין מי שעשה "חצי שיעור" לבין מי שעשה "חצי במלאכה", משום שדין חצי שיעור הוא היכא שנעשתה מלאכה בשלימותה, כגון שבישל אוכל בשיעור בישול גמור, אלא שמה שהוא בישל אין בו כדי שיעור, כגון פחות מגרוגרת שהוא שיעור בישול. אולם היכא שלא נעשה הבישול בשלימותו, כגון שבישלו באופן לא מספיק, הרי זה "חצי מלאכה", וחצי מלאכה לא נאסרה בשבת. כמו שמצינו דשרי לטלטל ב' אמות ברשות הרבים בשבת, ואין זה חצי שיעור, משום שטלטול הוא בד' אמות ובפחות מכאן הוא חצי מלאכה. והוא הדין בחימום מתכת בשיעור של יד סולדת, לא נעשתה כלל מלאכת בישול בשלימותה על חצי שיעור, אלא נעשתה חצי מלאכה.
ויסוד זה מבואר ממה שהקשו הפוסקים אמאי אין איסור מהתורה להעביר פחות פחות מארבע אמות ברשות הרבים בשבת, ומדוע אין בזה משום חצי שיעור אסור מן התורה. והריטב"א (שבת עד. ד"ה בור) כתב: ומיהו במעביר פחות פחות מארבע אמות ליכא אלא איסורא דרבנן כדמוכח בכל דוכתא, דבהא ליכא שום עקירת חפץ ממקומו. ע"כ. וביאור דבריו הוא כפי שכתבו האחרונים (פרי מגדים פתיחה להלכות שבת, שפת אמת ב. ד"ה שם, באר יצחק או"ח סי' יד, תוצאות חיים סי' ח ועוד) לחלק בין חצי שיעור לחצי מלאכה, דחצי שיעור הוא היכא שעשה מלאכה, כגון בישול או ברירה וכיוצא בזה, אלא שהשיעור של מה שנתבשל או נברר הוא פחות מגרוגרת, הרי יש מלאכה שלימה בחצי שיעור. אולם אם המלאכה לא נעשתה בשלימותה, וכגון בטלטול ד' אמות ברשות הרבים, שהמלאכה היא טלטול ד' אמות, באופן שטלטל ב' אמות, בזה אין איסור חצי שיעור, כיון שאין כאן מלאכה שלימה. וכמו שנפסק בשו"ע (או"ח סי' שמט ס"א) דכל אדם יש לו ד' אמות לטלטל בהם ברשות הרבים ושרי אף לכתחילה. ונראה דיש לחלק בין זה לבין מאי דאיתא בשו"ע (או"ח סי' רסז ס"ז) דכל מאי דשרי לטלטל פחות פחות מד' אמות הוא דוקא באין לו אפשרות אחרת, כגון על ידי גוי וכיוצא בזה. אולם באופן שיש לו אפשרות אחרת אין לטלטל פחות פחות מד' אמות. דהתם איירי בהולך ברשות הרבים, ובזה חששו רבנן שמא יבוא לטלטל מעבר לד' אמות. אולם בעומד ברשות הרבים ואינו מהלך, שרי ליה לטלטלו בתוך ד' אמות ואין בזה איסור כלל.
ויש להביא ראיה מפורשת דכל שלא עשה מלאכה שלימה בשבת אין בו איסור מהתורה, והיא מהתוספתא ביצה (פ"ד ה"ב) האורג חוט אחד והכותב אות אחת ר"א מחייב וחכמים אומרים אינו חייב אלא משום שבות. ע"כ. הרי מבואר שלחכמים האיסור בחצי מלאכה הוא מדרבנן. ואכתי יש להבין מאי שנא חצי מלאכה באורג וכותב, שאיסורו מדרבנן, לבין מטלטל פחות מד' אמות ברה"ר, שאין בו איסור כלל. ושמא יש לחלק בין היכא דאתי לאימשוכי, כמו בכותב, לבין מטלטל חפץ כאשר הוא עומד במקומו, שפחות שייך בזה אתי לאימשוכי ואכתי צ"ע.
ועיין עוד במשנה ברורה (סי' שמ ס"ק כב, ובביאור הלכה שם ד"ה על ב' שערות) שהכותב אות אחת בשבת איסורו מן התורה מדין חצי שיעור, וצ"ע מדברי התוספתא הנ"ל.
ולפי זה מה שחששו מרנן החזו"א והאור לציון לשים סיר ריק שמתחמם על הפלטה או פח על גבי האש מדין חצי שיעור בישול שאסור מן התורה, אין לחוש בזה, כיון שהוא חצי במלאכה, וכל היכא דליכא לאימשוכי אין בזה איסור כלל, כמו שמצינו בטילטול פחות מד' אמות ברשות הרבים בשבת. ובסיר ריק על הפלטה, מכיון שאין חשש שהוא יבוא אי פעם לידי בישול המתכת, כיון שהפלטה לא יכולה לבשל את המתכת, אין בו חשש בישול כלל. וכעין זה מצינו שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' צג) להעיר על דברי החזו"א דבאופן שהסיר לעולם לא יוכל לבוא לידי בישול אין בו איסור אף לדעת החזו"א. ובשבט הלוי (ח"א סי' צא) מחמת סברא זו כתב דלא זכה לעמוד על עומק כוונת החזו"א בזה.
וכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' יא) האריך לדון בדברי החזון איש, וכתב שאף אם ננקוט כדבריו במאכל שמיד כשנעשה יד סולדת בו הוי חצי שיעור, מכל מקום בבישול של מתכת אין להחשיבו כתחילת בישול אלא מהזמן שנהיה רפה במקצת, ולפני כן הוי כקודם יד סולדת במאכל, שאין בו חשש בישול כלל, ע"כ. וראה עוד מש"כ בזה המנחת שלמה (מהדו"ת סי' כה אות א), כיעויי"ש.
לסיכום נראה שרבים מהפוסקים לא חששו לחומרת החזו"א והאור לציון בענין הנחת סיר ריק על גבי הפלטה או פח על גבי האש בשבת, והמקל בזה יש לו על מה שיסמוך.
♦ ♦ ♦