א.
הנה בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ג הל' ח) כתב דמי שמניח תפילין דר"ת, הנה לפי מרן השו"ע צריך לעשות תנאי, ולפי האריז"ל אין לעשות תנאי, ולכן העלה שם לעשות תנאי כזה "אם האמת כמו הפשט אז אני עושה תנאי שאני יוצא ידי חובה בעיקר התפילין והשאר כרצועות בעלמא, ואם האמת כמו הקבלה אז אני לא עושה תנאי". ע"ש בדבריו.
ובשו"ת וישב הים (ח"ב עמ' סה, וכן בח"ג עמ' שעב) תמה על זה, דהרי איך יתכן לעשות תנאי "אם האמת כמו הקבלה", הרי פשוט שזה האמת לאמיתה של תורה ואסור להרהר כלל בדבר. וא"כ מי שעושה תנאי כנ"ל הרי זה כזלזול ח"ו בדברי רבותינו. ע"ש בדבריו.
♦
ב.
והנה כדי לבאר את עומק כוונת מרן האור לציון, יש להקדים ענין כללי בהבנת החילוק בין דברי הפוסקים לדברי המקובלים. דהנה בשו"ע (יו"ד סי' קפא סעיף י) נפסק שמותר לכתחילה לקצץ את הזקן במספריים. אמנם מרן החיד"א בשיורי ברכה שם (אות י) כתב וז"ל: וכל זה מדינא, אמנם על דרך האמת סתרי תורה, איסור גמור לעשות הזקן בשום אופן, וכבר האחרונים הביאו דברי רבינו האר"י זצ"ל, עכ"ל. ולפום ריהטא נראה דיש כאן מחלוקת מקצה אל הקצה בין הפשט והקבלה, דדעל פי ההלכה לפי הפשט מותר לקצץ את הזקן, וע"פ הקבלה יש בזה איסור גמור.
אמנם יש יסוד חשוב שביאר לן מוהר"ר יוסף אירגאס זי"ע (בעל 'שומר אמונים' הקדמון, ורבו של הרב יד מלאכי) בשו"ת דברי יוסף (סי' כה), וז"ל: הן קודם אודיעך, כי מה שאמרו המקובלים שאין לגלח הזקן אפילו במספרים, אין כוונתם ח"ו לחלוק על חכמי הגמרא שהתירוהו על פי קבלתם, אבל הכל מודים דמי שאומר שהמגלח זקנו במספריים עובר בבל תשחית, הרי הוא כופר בתורה שבעל פה. אמנם הענין הוא שיש בפירוש מצות התורה נגלה ונסתר. הנגלה הוא מה שבא בתלמוד ובפוסקים שהכל חייבים לקיימו, והוא דבר השוה לכל נפש. והנסתר הוא מה שבא בזוהר ובשאר ספרי המקובלים, ובחלק זה של הנסתר לא נצטוו אלא היחידים, שרידים העומדים בסוד ה' וכו', עכ"ל.
והביאור בזה הוא, דהתורה אינה רק דבר אחד ותו לא, אלא יש כמה פנים לתורה, ופנים ופנים וכו', כי בכל התורה יש רבדים רבדים של הבנה. וכמו שמקובל בידינו שיש בכל דבר שבתורה פשט רמז דרוש וסוד, דהיינו דבאותו ענין עצמו אפשר להבינו ע"פ מדרגת פשט, ובמדרגת רמז, ובמדרגת דרוש, ובמדרגת סוד. ועפ"ז יובן דבאמת ע"פ הדרגה של פשט, קיצוץ הזקן במספריים הוא היתר גמור, ואפילו אם נשאל את רשב"י או את האריז"ל האם מותר על פי ההלכה לתקן את הזקן במספריים, ודאי וודאי שיאמרו שזה היתר גמור, כי כך קיבל משה רבינו בהר סיני, וכדאיתא במשנה ובגמ' ובדברי הפוסקים. וזהו שכתב הדברי יוסף שמי שכופר בזה הרי הוא כופר בתורה שבעל פה. אלא שרשב"י והאריז"ל יאמרו לנו שכל זה ע"פ פשט, אבל לפי הסוד יש בזה 'איסור'. ויוצא מזה, דאותו מעשה עצמו, ע"פ מדרגת פשט הוא מותר גמור, וע"פ הסוד יש בו איסור. ולא שיש בזה מחלוקת, כי באמת אין כאן מחלוקת כלל, אלא דיש בזה מדרגות שונות של הבנה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, ושניהם אמת.
♦
ג.
ע"פ מה שנתבאר, נלענ"ד דאפשר לעשות תנאי בתפילין המועיל לכו"ע, בין לדעת מרן השו"ע ובין לדעת רבינו האריז"ל. והוא, דמי שמניח שני זוגות תפילין יאמר דעל פי הדרגה של פשט, שיש חיוב להניח רק תפילין אחד (ושגם רבינו האריז"ל מודה לזה כמו שהארכנו לעיל), אני יוצא ידי חובה רק בתפילין אחד, או ברש"י או בר"ת, דכלפי שמיא גליא איזה אחד מהם הוא האמיתי. אבל לפי הסוד שיש תיקון בהנחת שניהן יחד, הריני מכוון להניח את שניהן לשם ענין זה. ושאלתי את כבוד מו"ר הגאון המקובל רבי יעקב הלל שליט"א אם היסוד הנ"ל נכון ליישב את דברי מרן השו"ע עם האריז"ל, והסכים לדברי שנכונים הם. וא"כ יתכן באמת שזו היתה עומק כוונת מרן האור לציון.
♦ ♦ ♦