אנו נמצאים בכנס לכבוד מורנו ורבנו רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שתכף נאמר דברים עליו ועל דברי תורתו, אבל המרגש ביותר לראות את הבוגרים היקרים אם זה מלב אליהו אם זה מלפני. רבותי כל בחור פה מזכיר לי הרבה, מזכיר לי תוספות שלמדנו והיה קשה לו, מזכיר לי מהרש"א שהיה קשה. היה לי פעם בחור שהיה כ"כ בצער שלא הבין וביקש והתחנן שהוא יבין. כל בחור פה הוא יהלום.
פעם הגיע אחד מגדולי ישראל לישיבה ואמר: אתם הולכים בדרך שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכן הלאה, אתם לומדים מרב שלמד מרב וזו דרך התורה, אנחנו לא באים מעצמנו, שום דבר לא מכוחנו, שום כלום. אם לא שרבותינו נתנו לנו כח, הן במוסר, הן בהנהגה, הן בלימוד, על מה שמים לב, מתי רש"י אומר קושיא, לא מערבבים את רש"י עם התוספות ולא התוספות עם האחרונים, קודם כל לומדים גמרא, פשט. כך רבינו זצ"ל היה אומר לנו. אם לא אתם תצאו מבולבלים. יש בחורים כשרוניים, הם קופצים ממפרש למפרש, רגע, את רש"י גמרת להבין, את התוספות גמרת להבין, מה אתה הולך הלאה.
כשאני בא לדבר על מורנו זצ"ל, לפני שאני אגיד קצת מדברי תורתו ממה שלמדנו, אני חייב להקדים. זה לא הספד, אני לא ראוי לדבר על מורנו ורבנו, מי שקצת הכיר את שולי גלימתו, זכינו גם לשמש אותו, גם לקחת אותו לבית להחזיר אותו מן הבית, חוץ מזה שהיינו צמודים אליו בלימוד, מעלתו גדולה מאד מאד ואנו לא מתקרבים כלום וכלום. אבל יש לנו דרך, הולכים בדרכו, אנחנו יודעים שאנחנו אפס של אפס. אבל בשאיפות אין ענווה, אנחנו רוצים ללכת בדרכו. זה חוצפה להגיד ככה, אבל אמרתי איפה דרכו ואיפה אנחנו, אבל בשאיפות אין ענווה. אני יודע שיש פה אברכים שעמלים בעיון יום ולילה, לומדים וממשיכים בדרך העיון, אשריכם. בדרך הזה תמשיכו הלאה ללכת בדרך העיון ולדעת את הדרך המסורה לנו מרבותינו.
אספר לכם סיפור שממחיש את ההנהגה המיוחדת של מרן זצ"ל. הרב היה אומר לנו כולכם תהיו רבנים, מכניס בנו שאיפות, אבל יבוא יום ותגיעו לחתונה ויהיה מעמד של סידור חופה וקידושין, ותראו שמקדימים איזה רב צעיר לברך שבע ברכות, לקרות את הכתובה, או לסדר קידושין, ואתם תהיו רבנים גדולים וחשובים ומכובדים, כבר הזקן שלכם לבן, והנה הקדימו מישהו אחר לברך. אומר לנו הרב - יהיה לכם קשה, אני אומר לכם שיהיה לכם קשה, מקדימים מישהו צעיר, למה מקדימים מישהו אחר, יהיה לכם קשה, אומר לנו הרב - אבל תתכוננו מעכשיו לזה, איך נתכונן מעכשיו שידלגו עלינו? זה בדיוק פרשת השבוע, מה קרה לקרח דילגו עליו, ואז נכנס בו קנאה ונלחם נגד משה, משה דואג רק למקורבים וכו'... דילגו עלי... מה תעשו כשידלגו עליכם, אומר חכם בן ציון תתכוננו מעכשיו שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, אם דילגו עליכם זה משמיים, ה' רוצה שידלגו עליכם, אף אחד לא קובע, אף אחד לא יכול לפגוע בנו, לדלג עלינו, זה מאיתו יתברך ואם ה' רצה כך, אז כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. זה חינוך מגיל צעיר, תתכוננו שעוד ארבעים שנה ידלגו עליכם, שלא יהיה לכם קשה.
בהקדמה לאור לציון חלק ב' כתב הרב: דברים אלו כתבתי לאחר עיון בדברים זמן רב, ואני זוכר את התקופה הזאת, זה היה בשנת תש"נ, הרב סגר את עצמו בספרייה והיה אומר לי תביא לי את הספר הזה והזה ובמיוחד התעכב על האם קיבלנו הוראות מרן גם בבית יוסף או רק בשולחן ערוך, והראה לי כמה דברים, אמר לי אתה רואה, מה הם רוצים ממני לא קיבלנו הוראות מרן בבית יוסף, קיבלנו הוראות מרן בשו"ע ולא בבית יוסף, כי שולחן ערוך זה דברי קבלה, בית יוסף זה פירוש. ועל כל זה כתב הרב בהקדמה 'את הדברים אלו כתבתי אחר עיון והדוחה לא ידחה במהרה, אלא אחר העיון'. והנה מה שלמדתם עכשיו, בא בעל תשובה ונכנס לישיבה של חוזרים בתשובה וראש הישיבה אשכנזי והוא ספרדי או הפוך, האם צריך לנהוג כמנהג אבותיו או כמו רבותיו.
הגמרא בשבת אומרת במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל בשבת, רבי אליעזר סובר מכשירי מילה דוחין את השבת ואפילו שיכולתי לעשות אותם מערב שבת, רבי עקיבא אומר, דוקא מילה דוחה את השבת, אבל מילה, שהיה אפשר לעשות אותה מערב שבת לא דוחה את השבת, ובמקומו של רבי אליעזר, נהגו כמו רבי אליעזר, היו ממש עושים סכין למילה בשבת. שואל רבנו זצ"ל: הרי חכמים חלקו על רבי אליעזר וא"כ איך עשו כך?, יש שלמדו מכאן, שאדם חייב לקיים ההלכה כמו רבו, אם יש לך ראש ישיבה, אתה חייב לעשות כמוהו ולא משנה מהו, אתה ספרדי הוא אשכנזי, ככה יש למדו. ועל כך שאל רבנו: אם יש כזה ענין שחייב לעשות כמו הרב, המרא דאתרא, למה הרמב"ם לא כתב רמז לזה בשום מקום?, אם יש הלכה כזו שצריך לעשות כמו הרב, כמו שבמקומו של רבי אליעזר כרתו עצים בשבת אפילו שההלכה לא ככה, אבל הרב שלי אמר אז עושים, אם כן למה הרמב"ם לא הביא הלכה כזאת כשיש מקור לזה.
ועל כך הסביר רבנו את הדברים כך: כל מה שעשו במקומו של רבי אליעזר, בגלל שדעביד כמר עביד, דעביד כמר עביד, נהגו כמוהו, בגלל שנהגו כמו רבי אליעזר אז עושים, אפילו שחכמים חולקים, עושים במקום הזה כך, כי כך נהגו. זהו פירוש הגמרא, כיון דעביד כמר, כיון דנהגו אז עושים, א"כ לעשות כמו הרב שלך נגד ההלכה אתה לא יכול לעשות, אם הרב שלך פוסק כמו אבותיו, כמו רבותיו, אתה לא יכול להגיד אני עושה ככה. מתוך זה יוצא בעל תשובה אשכנזי הלומד בישיבה ספרדית לא חייב לעשות כמו הראש ישיבה שלו. אבל לא רק זה, כך גם בחור ישיבה שהולך ללמוד בישיבה אשכנזית לא חייב לעשות כמו ראש הישיבה, דעביד כמר הוא מכח המנהג. כפי שהביא הגאון ר"י אמרי דעת את הרמב"ם שקיבלנו עלינו המנהג והקבלה הן הן עמודי ההוראה.
♦ ♦ ♦