אהבה – היה אוהב את תלמידיו מאד, פעם אמר לו תלמיד שחסר לו כסף והפרנסה בדוחק. אמר לו הרב: תגיד לי כמה חסר לך עכשיו, ואמר לו התלמיד: חס ושלום! לא התכוונתי שהרב ייתן! אך חכם בן ציון כוונתו הייתה אמיתית לתת את החסר לתלמידיו.
כשהיה רואה תלמיד עצוב וכדו' היה שואל: תגידו מה קרה לו? או כשהיה רואה תלמיד עצוב היה שואל אותו: מה קרה לך? למה אתה עצוב? והוא בעצמו אף פעם לא היה עצוב, למרות שהיה בעל ייסורים, תמיד היה בשמחה! רק כשלא יכול היה ללמוד מחמת הייסורים היה בעצב! היה אומר לי כשהיה בבית החולים, תראה, נהייתי זקן!
לעולם לא ביזה אדם מישראל! ואני זוכר שהיו באים אנשים לא כל כך צנועים, ואפילו הכי היה מכניס אותם ולא דחאם!
אף פעם לא קטרג על עם ישראל!
כשהיו באים אליו ילדים קטנים להתברך היה לפעמים מנשק אותם מרוב אהבתו אותם!
אדם – לעולם לא זלזל באדם, ואפילו גויים היו מכבדים אותו כשהיה הולך לבתי מלון וכדו', מפני שהיה מכבד אותם[1].
איש לאשתו – היה מכבד את אשתו ביותר. היה אומר לאשתו את רוצה ככה או ככה ומעולם לא אמר לה, לא! הכל בחכמה נפלאה!
אמונה – פעם באתי אצלו לבית ברחוב אלקנה וראיתי שהוא שוכב על מיטת ברזל ועליה קש ועשה איזו תנועה של כאב בגב וכדו', ואמרתי לו, הרב: ממה זה בא? אולי נקרא לרופא וכדו'? ואמר לי: מה אתה שואל ממה זה בא? מעוונות! זה היה פשוט אצלו, וזה מראה גם על ענוותנותו!
פעם אחרת כאבו לו מאד השניים והתנפח לו הפה מאד, ואמר שיקראו לאיזה רופא, ובא הרופא והתחיל לשחק לו בשיניים, והיה זה ממש בכאבי תופת והוא היה מחייך! וכל זה ממה הגיע? בוודאי מאמונה!
תמיד היה שמח, אף שתמיד היו לו ייסורים! ייסורים ממינים שונים - נפטרה לו בת קטנה, ייסורים בממון, וכך בכל דבר סבל בכל חייו! מתחילה ועד סוף! ובכל אופן תמיד היה שמח! הוא קיים כפשוטו את המאמר כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה צריך להלל, ולא פלא שיצא כל כך ענק! למד בשמחה וסבל בשמחה!
כל יום שישי היה צריך כסף לחלק לאברכים בישיבת יום שישי שייסד בישיבת פורת יוסף, ובערך של ימינו זה כאלפיים דולר לערך! ולפעמים היה בבוקר בלי כלום, ואחר שעתיים הכסף היה בידו.
היו באים אליו, רוצים לקנות דירה בת ג' חדרים, היה אומר: תקנה ד' חדרים ולא תדאג! וכן רבות!
אהבת ישראל - פעם אחת באה לפניו אישה שהיכו את בנה בתלמוד תורה שתחת נשיאותו, והתחילה לצעוק לא פחות ולא יותר על הרב, שלא אכפת לו וכו' וכו', והיו אנשים סביבו, והרב לא הגיב! וכשסיימה והוציאה את כל כעסה, אמרה לרב: כבוד הרב יברך אותי. הרב עצם את עיניו והתרצן, ניער את ראשו ואמר: מי שברך וכו'. ומובן מאיליו מה היתה התנועה הזו, הוא הוציא את כל נגיעותיו שבאו ברגע הקודם! וזה מראה על הגדלות שבו ואהבת ישראל שבו בצורה מדהימה!
אף פעם לא שמר טינה, תמיד היה שוקל כל דבר לגופו של ענין.
אורחים – כמה פעמים הזמין אותי לסעוד עמו, והוא בעצמו היה מגיש לי הכל בשמחה וטוב לבב, ותמיד היו אורחים אצלם בבית.
אמת – לפעמים בהלכה היו מקשים על דבריו וכדו' ולא היה מתבייש לומר בפה מלא טעיתי! עם כל גאונותו וגדלותו, למרות שעם כל החריפות שלו יכול היה להפיל את דברי השואל ארצה!
לא היה אוהב הברקות בלימוד, רק אמת לאמיתה של תורה.
יש ספר חשוב מאד על הש"ס, תמיד היו אומרים לפניו בשיעור, הוא אומר כך והוא אומר כך, ולא היה מרוצה, והיה עושה תנועה בפניו כרוצה לומר שלא מקבל את הדברים מפני שלדעתו זה הברקות!
כל חייו הושתתו על האמת! יש צ'קים שצריך בעל הצ'יק לחתום מאחור, ואם אדם חותם במקומו אפילו רק רושם שמו מקבלים את הצ'יק, והוא לא היה מסכים בשום פנים ואופן אלא רק בעל השם גופיה שיחתום! דאי לאו הכי הוי זיוף!
הוא לא היה אומר אף פעם "באמת", שזה לשון שבועה, אלא היה אומר "באמיתות".
היה אומר: כל אחד והאמת שלו! זאת אומרת שכל אחד חושב שהוא אמיתי, ונפק"מ לדיין שלא ימהר לומר, פלוני שקרן, מפני שכל אדם משוחד!
איש ואשה – פעם באה אישה לרב ומנהגה שהייתה מתפללת בדביקות וכו', עד שהרב קרא לה, והיא החלה מתלוננת על בעלה; פתאום התחיל לצעוק עליה שהיא אשמה, ואמר: יותר מדי את מתפללת ומתחסדת, ובעלה מסכן ולא היא!
פעם באה אישה והתלוננה שבעלה תמיד לומד, ואמר לי: תראה את המסכנה הזאת, היא רוצה בעל בבית, והוא לא מתחשב בה וכל הזמן לומד.
היה תמיד אומר לאברכים שהאישה עושה הרבה יותר ממה שחייבת ואין מה להתלונן עליה, ועל זה צריך לכבדה[2].
כמה פעמים באו אליו זוגות שהאחד דתי והשני חילוני ורצו להתגרש ואמר להם שלא יעירו אחד לשני, וכל אחד יעשה מה שמבין, והעיקר לא להתגרש[3], וכל זה מלבד במקרה שהבעל מכה את אשתו, שאז היה אומר להתגרש! גם אמר, שאלה שלוקחים סמים אין להם תקנה.
פעם באו זוג ואבי הכלה עמם, והחתן היה נראה כל כך נחמד, ונכנסו לרב ודברו ביניהם. ולפתע הרב החל לצעוק עליו. אחר כך אמר הרב: תראה, המסכנה הזאת איך לקחו אותו? אתה לא רואה על הפנים שלו פרצוף של רוצח? התברר שאותו חתן היה מכה אותה הרשע ההוא, והוא בפקחותו רק הסתכל בפניו וראה הכל, ופסק להתגרש[4].
בדרך כלל היה פוסק לטובת האשה.
פעם אחת היו רינונים על אחד שאשתו ב"מ וכו', וגדול אחד (שהיה קנאי גדול בדברים האלה) אמר לגרשה מיד בלי חמלה, אבל הרב אמר: לא! לא! אלא צריך לבדוק טוב טוב!
ידוע שהיה לו כולל יום שישי, ולמרות שהייתה לו בזה טרחה נשא בעול, ואמר שהוא מרוויח בזה ג' דברים - א. תורה. ב. שאברכים קונים צרכי שבת. ג. שלום בית, שאם יישאר בבית ביום שישי כל היום אוי ואבוי... רואים לאיזה דקויות היה נכנס. ואחר השיעור היו כולם עולים לכיוון השוק לקנות צרכי שבת בכסף הרב יחסית לכוללי שישי אחרים, שהרב היה נותן. והיו כאלה שאלמלא כסף זה איני יודע איך היו קונים לכבוד שבת[5].
ארץ ישראל – כשחזר מניו יורק אמר, אבן אחת בבוכרים שווה כל ניו יורק![6]
היה בקי בכל גבולות ארץ ישראל במציאות, ויודע בדיוק היכן כל מקום וגבול נמצא; כשהיינו נוסעים לטיול היה מצביע על מקומות המוזכרים במשנה, כגון בבקעה היה מצביע על הר מסויים שהוא הסרטבא שמוזכר במסכת ראש השנה שממנו מסמנים לגרופינא, שהוא כבר בארץ ירדן.
היה בקי בכל זני הצמחים, וכשהיינו הולכים בטיול, היה אומר צמח זה הוא המוזכר במשנה בתרומות, וצמח פלוני הוא המוזכר במקום אחר.
במלחמת לבנון אמר: למה נכנסים לשם? הרי הם כמו זבובים![7]
כשכבשו את העיר העתיקה אמר: אם אתם נכנסים בשער שהערבים נכנסים ממנו להר הבית יש שם כמה עצים וכדו', אל תתקרבו אליהם! ואח"כ יש ככה ולא תתקרבו שאתם תכשלו באיסור כרת! ואמרתי לו מאיפה כבודו יודע? ואמר שהוא זוכר מקטנותו שהיה רץ ומשתובב על חומות העיר העתיקה[8], וידע למעשה איפה זה מקום הר הבית ומקום המקדש מראייה בקטנותו. והוא לא מדד ולא היה נמצא שם, רק בראשו תיאם ומדד ממה שזכר בקטנותו.
בגד – אמר לי אתה לא יודע כמה דמים שיקעתי והקזתי עד שלבשתי פראקט. ומכל מקום המליץ לרמי"ם בישיבות שילבשו פראק.[9]
לפעמים העניבה שלו הייתה הפוכה מרוב שלא שם לב!
בעלי תשובה – היה מקרב אותם ביותר.
ברכות ועצות – היה יורד במהירות רבה לעומק הענין ופותר אותה בקלות.
פעם היה דיון בבית משפט חילוני בעיה שלא הצליחו לפתרה, בענין חלוקת דירה וכדו', ובאו אליו ופתר את הבעיה בקלות.
הרבה פעמים היה מברך בלי ששם את ידו הקדושה על ראש המתברך, וגם אם היה מניח, היתה תלויה באויר ולא נוגעת בראש המתברך ממש, אבל לילידים קטנים היה ממש נוגע בראשם, ומסתמא היה לו בזה ענין.
גאונות – אמר לי כי אף פעם לא הכין דרשה, אלא כשהיה בנסיעה למקום הנדרש, היה פותח חומש וקורא פסוק מהפרשה ומפלפל בעיונו ומכין דרוש נפלא[10].
הלימוד שלו בכל נושא, אינו נפ"מ לנושא עצמו בלבד, אלא לכל התורה כולה.
פעם רצינו אני וחבירי חכם יעקב זכריה (שליט"א) [זצ"ל][11] להוציא מחידושיו על מסכת תרומות, והיה בהם דברים נפלאים בכל חלקי התורה, ולא איסתייעא מילתא להוציאו אז.
פעם שאלתי אותו מהיכן כבודו יודע כל התורה בעיון למעשה ובכל נושא אפי' הנדיר ביותר, כגון סריס חמה וכרות שפכה טומטום ואנדריגונוס, לעומק[12]. ולפי מה שהצלחתי והבנתי מדבריו, הוא היה לומד לדוגמא ש"ך ארוך, לא היה צריך לקוראו כולו, אלא מתחיל את הקטע הראשון והיה תופס מיד את כל דבריו.
וכן בכל דבר התפיסה שלו היתה ממש פלא[13].
לא היה שייך לעבוד עליו (איך שאומרים); החריפים והרמאים הכי גדולים לא היו מצליחים עליו.
פעם, מאן דהו התקשר אליו והסביר לו שהוא רוצה לעשות טבלה מסויימת וכדו'. פתאום החל לצעוק עליו בטלפון כי מה שהוא עושה זה גזל, ושלא ישקר אף אחד.
יש אחד שהיה מראשי הטוענים הרבניים בארץ, ובאו אליו המתדיינים ואמרו כי הם רוצים אותו לטוען רבני בבית הדין. שאל אותם מי הדיין? א"ל חכם בן ציון. אמר להם, חבל לכם על הכסף, בין אם אבוא בין אם לא אבוא הוא יוציא את האמת לאור, וא"א לשקר עליו כלל.
הוא היה תופס במהירות, ואיך שבאו לפניו לדין כבר ידע מיהו השקרן ומיהו הדובר אמת. פעם שאלתי אותו א"כ כבודו נוגע בדבר? וצחק.
פעם למדנו לפניו בשיעור, ובאמצע מהלך הסוגייא עשה איזה תנועה קלה בעיניו ומיד המשיך. אמרתי לו מה קרה שכבודו עשה ככה, ואמר לי מה אכפת לך? אמרתי לו בכל זאת, תורה היא וללמוד אנו רוצים, וא"ל טוב אני אגיד לך. לפי מה שהסברנו עתה עלתה לי פירכא על דברי מורנו ורבנו המורה (=מרן הגר"ע עטיה) ומיד תירצתי, בסדר? הלאה! ומיד המשיך בשיעור[14].
לא זכור לי שמישהו בשיעור הצליח להפיל את דבריו, ומה שתחשוב אפי' תהיה גאון[15] הוא כבר חשב עשרה צעדים קדימה.
פעם אמר שיעור ואחד השומעים העיר מידי פעם כי דברי הרב הם נגד הב"ח! ובסוף מרוב להט ריתחא דידיה אמר: אז אני חולק על הב"ח! ויהי לפלא.
היה לו כח סברא עצום גם נגד גדולי האחרונים. אם הוא היה מבין פשט מסויים במרן, לא יעזור כלום, תביא מי שתביא.
סיפר שפעם היה ברכב ונתבלבל הנהג בדרך, וא"ל הרב תכנס כאן, תפנה שם וכן הלאה והגיעו להיכן שצריכים להגיע. ושאלו אותו איך כבודו ידע, ואמר בפשטות ע"פ הכיוונים של השמש.
הגאון רבי בצלאל ז'ולטי[16], היה מעריך אותו מאוד, אני זוכר פעם אחת בא במיוחד עם דיין נוסף כדי לשבת ולדון עם מורנו ורבנו[17].
שהיה קורא בתורה, אמר לי שהרבה פעמים לא יצא לו לחזור ולהכין, ובכל זאת היה קורא בדקדוק ע"פ הבנת הענין והמשקל[18].
גמילות חסדים – היה לומד בספריית הישיבה בספרים ישנים ממחברים של דורות עברו, והיה אומר כי רוצה לגמול עמהם חסד וללמוד בתורתם, ולא להשאירם כאבן שאין לה הופכין[19].
הנהגה – היה אומר מה שאתם עושים לרב שלכם, התלמידים שלכם יעשו לכם.
מרגלא בפומיה, מצוה להקביל פני רבו ברגל, כלומר תעמוד ברגליך ותלך, אל תתעכב ואל תטריח[20].
הסתכלות – פעמים שבהסתכלות שלו על אדם, היה מטיל עליו מורא ופחד[21].
זמן – היה אומר כי יש הרבה זמן בחיים לקנות תורה, רק צריך לדעת איך לנצל אותו.
זריזות – היה אומר שבסעודות, ואפילו סעודת ליל שבת וכדו', היה לוקח לו שבע דקות.
חלומות – היה אומר אפילו אם אראה כי שיניי נפלו בחלום[22] לא אצום, שהחלומות של ימינו רובם ככולם הבל הם.
חזרות - עם כל גאונותו היה יגע הרבה בחזרות מאד.
היו מסכתות שהיה יודע סיכה.
חכמה – תמיד היה מספר את המעשה בחכם אחד שבאו לפניו שני ניצים, הראשון טען מה שטען, וא"ל הרב אתה צודק. בא השני וטען מה שטען וג"כ אמר לו אתה צודק. אשת הרב שמעה את הדיון ואמרה לו איך אתה אומר לראשון כי הוא צודק ואח"כ גם לשני אמרת שהוא צודק? אמר לה הרב גם את צודקת. והיה צוחק ושמח הרבה במעשה זה.
פעם באחד משיעורי ההלכה, אמר לו תלמיד אחד שיש איזה אחרון שחולק על מה שאמר הרב. א"ל הרב לא יכול להיות, תביא ונראה, והביא לו ספר של אחד מגדולי דורנו. וא"ל הרב: גברא אגברא קא רמית?! אני שיטתי כך והוא שיטתו כך, מה אתה מקשה, אני חשבתי שזה אחד מרבותינו האחרונים, ולדעתי אין דבר כזה באחרונים, ולכן אמרתי מה שאמרתי.
פעם שלחו לו חכמי ישיבה אחת 60 קושיות על פסק אחד שלו בענייני טריפות, והוא לא רצה לענות להם. אמר אז: וכי אני מסביר כך את הרשב"א הלא הרב המגיד כך הסביר דבריו. וכך דחה את דבריהם אחת לאחת ולא רצה בכלל להשיב להם. כמו כן הקפיד ששלחו לו במכוון מספר עגול של שאלות להגדיל את המדורה, והיה אומר זו לא צורה של הנהגת ת"ח.
פעם אמר שהלימוד היום, הרבה הוא על מנת לקנטר ב"מ.
בהזדמנות אחרת אמר, שיש שיודעים הרבה תורה, אבל לא יודעים ללמוד נכון.
היה אומר בשם מרן רבי עזרא עטיה, שבדור המשיח יהיו הרבה ת"ח כמו שומשום, וד"ל.
פעם שלחו חכמי ישיבה אחת שאלה במעלות חום בשבת, ואמר אני לא יודע מעלות לא מעלות, אני יודע רק שיר המעלות, ולא רצה להשיב להם מסיבותיו שלו [כנראה קשור לכל הנכתב קודם].
פעם אמר לי: בעבר היו מזלזלים בי, היום עשו אותי נביא.
בהזדמנות אחת נכח באיזה אירוע ואמר איזה חידוש עמוק כדרכו, והיה שם גדול אחד ועשה תנועה כביכול מה הרב בכלל מחדש הרי זה דבר פשוט. אמר: אותו גדול לא הבין בכלל הקושיא כדי שיהיה צריך תירוץ!
חסידות – כל דברי החסידות שבהלכה היה מקיימם, לדוגמא היה בולע מצה שני כזיתות יחד.
היה מצניע את מידת חסידותו והיה נראה כאינו חסיד.
חסידות – היה אומר שתורת החסידות באה לתת חמימות לאשכנזים שבטבעם קרים הם. לספרדים יש חמימות טבעית, ואם יכניסו עצמם לתורת החסידות יתחילו להיות מרקדים כאילים (מפי מו"ר הגאון חכם שלום רפאל הכהן).
חמיו – היה מכבד מאד את חמיו והיה הולך אצלו הרבה והיו לומדים יחד. כמה פעמים הזכיר אותו בשיעורים.
חשק – כשהיה עובר ליד בית מדרש שבוקע ממנו קול תורה היה מתלהב מאד.
פעמים שהיה בא בבוקר מוקדם לאולם של האברכים בישיבת פורת יוסף, והיה יושב במזרח ולומד בחשק גדול, וכך היה מאיר ומזהיר ומעיר את כלל האברכים לחשקת התורה בהתמדה.
כשהיה יוצא באמצע השיעור לצרכיו וחוזר, כבר בכניסתו לכיתה (=חדר שיעורים) היה אומר, אז אמרנו כך וכך. כולו היה חשק ואש להבה לתורה.
אפילו בלימוד המוסר שלומדים בישיבה בשני וחמישי בבוקר קודם השיעור, פעמים שהיה אומר מספיק התבטלנו והיה מתחיל מיד בלימוד. היתה לו אהבה אדירה ללימוד[23].
טבילה – היה אומר, יש דברים שהם לא מצוה דאורייתא, אבל הם דברים מאד מאד חשובים, כגון טבילה, שמביאה גם לידי שמחה.
טובה – אדם שעשה לו טובה, לעולם לא שכח לו אותה.
ישיבה – היה אומר מי שיכול להיות בישיבה בלי לחץ ועומד מעצמו בסדרי הישיבה זה בסדר, אבל אם לא יוכל, ילך לישיבה עם משגיחים צמודים וכדו'.
כבוד חכמים – היה מכבד מאד את חכמי ישראל, כמה פעמים ראיתי כי חכם עובדיה ע"ה בא אליו לבית, והרב היה פותח לו בעצמו את דלת הרכב.
פעם בשיעור, תלמיד אחד התבטא כלפי הגרע"י כי הוא מיקל וכו', והתחיל צועק עליו וכי בגלל שהוא בר פלוגתא שלי מותר לך לזלזל בת"ח.
פעם גדול אחד התבטא ברבים כלפי גדול אחר דברי מחלוקת, והייתי עם הרב בחדר ונפלט בפיו שהוא בעל מלחמות, ומיד התנער והפסיק את דיבורו, ועשה תנועה כמצטער שבכלל דיבר. אמר כי הוא מכיר באותו גדול שהנ"ל דיבר עליו כי הוא צדיק וקדוש, ומה הוא רוצה ממנו.
לימוד – היה אומר, אדם יישאר ללמוד ולא יעזוב אף פעם, וה' יעזור!
סיפר לי שאחר חתונתו לא רצה ליהנות מכסף הקדש, והלך לעבוד מעט (כנראה בהוראה), ובישיבה ראו שהוא לא מגיע, ובאו אליו רבינו עזרא עטיה ורבינו יהודה צדקה ושכנעו אותו לחזור, וכך היה.
לימודו – עיקר לימודו היה בראשונים. לא השאיר קושיא של תוס' על רש"י; לא השאיר קושיא של רבי עקיבא איגר ולפעמים בכמה דרכים. היה מסביר את הסוגיא בדרך אחרת והכל נפתר, עד כדי כך שהיינו אומרים מה בכלל הקשו תוס' על רש"י, ומה בכלל הקשה רעק"א.
כל קושיות מהרש"א על מהרש"ל יישבם[24].
מה שכל זה לא נכתב בספריו המודפסים, כי לא היה שייך לתפוס את כל מה שאמר בשיעור.
פעמים שיש בסוגיא שיטת רש"י, ר"ת, ריב"ם, רמב"ם, היה מוליך את כל הסוגיא כל אחד לפי שיטתו הוא.
האחרונים שהיה מזכיר בדרך כלל בשיעור, כמובן מהרש"א, מהרש"ל, מהר"ם שיף וכדו', פני יהושע, רעק"א. ולא סתם הזכירם ביבשות, כל אחד אחד עם דיון עמוק בדבריו, ולא תמיד הסכים וכאמור.
מהאחרונים שמאוד אהב להביא, היה בפרט ספר שער המלך, לא יודע אם היה שיעור שלא הזכירו; ולעתים הזכיר את מהרי"ט, משנה למלך, מחנה אפרים, מהרי"ט אלגאזי, חקרי לב, רב פעלים, וחזון איש.
בסוף השיעור היה כמעט מתעלף מכח העיון ולהט הלימוד, ולא היה מסוגל להבין איך יש רבנים לומדים ברצף שמונה עשרה שעות, והייתי אומר לו כי הם לא לומדים כמוהו.
מחלוקת – אם היה יודע שיצא מחלוקת מדבר מסויים, אפילו אחד למיליון, לא היה מכניס את עצמו לכך.
הוא ידע מה זאת מחלוקת. היו באים אליו הרבה בעל דינים וצעקותיהם גדולות, והוא ידע להשקיטם.
פעם כתבו מודעות כנגד הרבנים בפורת יוסף, והתלמידים רצו להגיב במודעות רחוב ועל גבי העיתונים, ואמר להם שקט! אל תגיבו ואל תדברו מאומה, אתם לא יודעים מה מחלוקת יכולה לעשות.
היה מתרחק ממחלוקת כמו מאש, והיה יודע להתחמק מכל מיני מחלוקות ואומר איני יודע.
פעם תלמידים דיברו כנגד הציבור הדתי-לאומי, ואמר להם למה מדברים, הם שיטה אחרת ואתם לא תדברו.
מחשבה – היה אומר מי שמדפיס על דף לבן ייתן את הדין[25].
מידות – תמיד אהבתי להסתכל במידות הנעלות שלו יותר מהגאונות שלו. הוא שבר את כל מה שצריך לשבור, הכל לפי התורה. עם אהבת ישראל, רחמנות גדולה, ביישנות, הוא ממש נולד עם זה.
אם היה אדם בוכה, אשה בוכה, היה מוכן לעשות הכל בשבילם.
פעמים שלא היה רוצה כבר לחזור לתלמיד על הסוגיא לרוב חשקו רתיחתו ותפיסתו המהירה בלימוד, אבל אם היה התלמיד אומר: כבוד הרב אולי בכל זאת וכדו', היה מרחם עליו וחוזר לו, למרות הקושי הנפשי העצום שהיה לו בזה.
פעמים שמרוב רתיחתו היה מעמיד את השואל, היה גוער לפעמים ואומר אתה עושה לי תקר בגלגל. וכל זה לא מכעס ח"ו, אלא מרוב תפיסתו המהירה והעצומה, ואם היה חושש כי התלמיד נפגע, היה מבקש ממנו מחילה לאחר השיעור.
שהוא היה צריך לגעור ולצעוק, זה היה גם לקרובים ביותר אליו אם ראה קצת סטיה מהאמת, וזה ממש גדלות ואמיתות.
ממון – היה אומר: אדם שמברך אנשים ולוקח כסף, זה ספק גזל. ואם היו רוצים לתת לו, היה אומר תתרום לכולל, לא לי.
מנהג – היה אומר לבחורים: אתה תימני, תחזיק במנהג אבותיך ולא תשנה.
היה מזכיר תמיד את דברי הרמב"ם שהמנהג והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה.
עוד אמר, אם אתה משנה ממנהג אבותיך אתה מזלזל בהם, לדוגמא לקרוא בהפטרה מתוך תנ"ך שלם מיאן בזה, ואמר אבותינו נהגו בחומש.
משיח – בשנת תשנ"ב [תש"ן] אמר לי אתה לא מרגיש שהמשיח עומד להגיע? אמרתי לו לא. הוא ממש הרגיש בזה, ולא זכינו[26].
נטילה – יש בעיה ידועה כשאדם יוצא משירותים ורוצה לאכול איך יטול? היה אומר שהיום אין בעיה, ישטוף בברז ויברך אשר יצר. ואח"כ יטול בכלי ויברך ענט"י.
הוא עצמו לא היה נוטל בכלי לאחר שירותים. גם חכם יוסף עדס זצ"ל היה צוחק על מי שנוטל בכלי, וכן ראיתי להרבה גדולים.
נקיות – פעם קנה דירה בגוש שמונים, והיה אדם נוסף שהיה מעוניין בדירה, ובסוף הרב זכה בקניה; וכמה פיוסים וממון שלח לאותו איש עד שנתרצה לגמרי.
תמיד שהיה נכנס להתפלל או שהיה נכנס לשירותים באיזה מקום, היה שם כסף בקופה ואומר: לא עולה כסף לנקות, לא עולה חשמל, בלאי ספרים, תשים כסף.
פעם התארחנו בבית הארחה בחצור בישיבת גור, ואכלנו שם, ואחר הסעודה כולם הלכו לדרכם, כל אחד ועיסוקו, והרב ראה שהצלחות והכוסות מלוכלכים וללא סדר, עמד הוא בעצמו ושטף אותם והחזירם למקומם, כדי שהכל יהיה מסודר כמו קודם האכילה, ולא יטריח את בעלי המקום.
סליחות – היה אומר: מרן כותב עמוד השחר! ולא היה ניחא ליה שעושים בחצות הלילה וכדו'[27].
ספריו – כשיצא אור לציון ח"א, אמר לי מה אתה אומר על הספר שלי... רואים גם את ענוותנותו העצומה וגם את האהבה לחידושי תורתו[28].
ענוה – היה אומר, למרות שדעתי בהלכה מסוימת כך, אם רוב חכמי הדור חולקים עלי, אני מבטל דעתי מפני דעתם.
פעם רצו להוציא שיעור שלו בנושא מסוים, ולא הסכים עד שישאלו את שכנגדו.
אמר לי שאף פעם לא חשב לכתוב, כי חשב שהוא אומר דברים פשוטים, לא חידושים.
פוליטיקה – היה אומר, דעתי לא לבחור אך איני רוצה לפסוק בזה[29].
לא היה רוצה שיהיה במוסדות שלו אפילו ריח של פוליטיקה, ואפילו בשם המוסד בלבד.
פרנסה – פעם מסרתי שיעור, ובא אחד ואמר לי שהוא עובד כל יום משלוש לפנות בוקר עד עשר בבוקר, מה יעשה עם ק"ש ותפלה? אמרתי לו בא לחכם, ושאל אותו אעזוב את העבודה? אמר לו הרב לעזוב פרנסה??? חס ושלום! אלא, לקרות קריאת שמע אתה יכול, ואחרי העבודה תברך ברכות ק"ש ללא שם ומלכות.
פשטות – פעמים שהבחורים היו יוצאים לטיול והיו משחקים בכדור-רגל, הרב מידי פעם היה צופה בהם ואומר, פלוני חלוץ טוב, אלמוני שוער טוב וכן הלאה[30].
צניעות – פעם בקשו למנותו רב ראשי, ולא ידע מה לעשות. בסוף אמר, תגידו להם שאני נטורי קרתא, וכך זה נתבטל, כי כששמעו כן מיאנו ברבנותו. ואכן היה במובנים מסוימים תלמידו של הגאון רבי צדקה חוצ'ין[31].
בתחילה אפילו קרובים ביותר לא ידעו מיהו, עד כדי כך שהיו צריכים לשאול אותי אם הוא באמת כ"כ גדול כמו שאומרים, מפני שהיה צוחק עמהם ומתנהג עמהם בפשטות.
קללה – מעולם לא קילל שום אדם.
רבי יהודה צדקה – תמיד הרב והוא היו מכוונים לאותה דעה, ממש פלא. ובישיבות צוות הרבנים, אם הרב היה פותח את פיו ראשון, היה אומר חכם יהודה צדקה כבר הורה זקן; ואם חכם יהודה דיבר, היה הרב אומר: ראש הישיבה אמר דברו (מפי מו"ר חכם שלום רפאל הכהן , אשר ישב עמהם יחד באסיפת הצוות)[32].
רבי מאיר – כשהיה מגיע לקבר רבי מאיר, היה רוקד משמחה, משא"כ בשאר קברים. ולדעתי היה ניצוץ רבי מאיר, שהרבה דברים שקרו לר"מ ארעו עמו, ואת ר"מ גם לא תמיד הבינו מרוב חריפותו[33], גם את הרב לא תמיד הבינו מרוב עומקו.
הרבנית – פעם למדתי עם הרב בבית, ואמרה לרב איזה יופי, הוא מזכיר בניגון הלימוד שלו את הרבנים של פעם.
היתה מבינה בגמרא ובהלכה.
היתה מכבדת מאד את בעלה ולא היתה מוכנה לזה שיזלזלו בו בכי הוא זה. פעם אמרתי לה כי איזה חשוב אחד זלזל ברב, ואמרה שצריך להפליא בו מכות, והיא צודקת גם ע"פ ההלכה[34].
כל יום שישי היה הרב לומד עם חמיו חכם יוסף שרבאני בספריית הישיבה, לפעמים כמעט עד הצפירה, והיא היתה באה בעצמה ומביאה להם לאכול שם.
כל אחד מהם היה תופס ספרים נדירים ולומד בהם, ואם יש בו חידוש מעניין היה אומרים אותו אחד לשני ומפלפלים בדבריהם, והם ראו ספרים שרבים וטובים לא זכו לראות.
רוח הקודש – פעם אשתי [ע"ה] נתקשתה לילד, ובאתי לרב באמצע השיעור, ואמרתי לו כבוד הרב יברך את אשתי שתלד, ואמר לי אולי ילדה כבר, וכך היה שילדה כבר זמן רב קודם, ויש מעשים כאלה לרוב[35].
היה קורא תמיד לאשתי [ע"ה] בתי, דרך כבוד.
שואה – אמר שאם חלילה היתה שואה לבני עדות המזרח, היו כל הניצולים בבתי משוגעים[36].
שירה – הרב היה בקי במאקמים ובשירי קודש רבים. בטיולים היה שר בעצמו שירים.
שמחה – תמיד שהיינו רואים אותו היינו שמחים. היה אומר לי, ששון, אתה רואה אותי אתה שמח.
שתיקה – מרגלא בפומיה, מי שיש לו שלשול בדיבור יש לו עצירות בשכל, ומי שיש לו עצירות בדיבור יש לו שלשול בשכל.
תהלים – היה אומר שמה שמפורסם שהתיקון של תענית דיבור נחשב כ-65,000 תעניות, איני יודע אם זה נכון; אבל מה איכפת לך, תעשה, ובשמים תאמר למי שאמר זאת כי אתה תובע את זה.
תורה – היה אומר, ללמד תלמידים בת"ת מעלה גדולה, אבל אין מעלה ממעלת הלימוד.
כל כולו היה תורה, כל מה שתדבר עמו הופך לתורה.
לפעמים היה אומר לאברכים ללמוד גמרא רש"י.
היה תקופה שתפס כמה תלמידים ולמד עמהם שב שמעתתא, וחבל שלא כתבו את הערותיו, בודאי היה יוצא ספר שלם.
פעם אחת איחר קצת לשיעור והאריך את השיעור מאד, ואמר אני רעב מאד, ונתכוון רעב ללימוד.
אפילו חכם אברהם הררי רפול זצ"ל, שהיה נכנס לכיתות לדבר מוסר ופרפראות, לשיעורו של הרב לא היה נכנס, שזה לא היה שייך מרוב להט הלימוד.
היה אומר תורה שלנו תורת אמת, ולימודנו בדיוק כפי שלמדו הראשונים וגדולי האחרונים ודקדוקיהם ברש"י ותוספות[37].
תלמידים – אהבתו לתלמידים היתה גדולה.
פעם בא אחד לדון אצלו את אחד מתלמידיו, ואמר לו אי אפשר, אנחנו חברים[38].
תענית – אמר לי שביארצייט של אבי לא לצום, כי לא אוכל ללמוד.
♦ ♦ ♦