שאלה
האם חובה להשים אפר בראש החתנים בשעת החופה, או לא ומספיק רק לשבור כוס?♦
תשובה
גרסינן במסכת בבא בתרא (דף ס ע"ב): תנו רבנן כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן רבי יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל, אמר להם אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, אפשר בפירות אחרים, מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים, שתקו אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, דכתיב "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו" (מלאכי ג, ט). אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא כנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, מאי היא אמר רב בת צדעא שנאמר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי" וגו' (תהלים קלז, ה – ו). מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח לה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר (ישעיה סא, ג).ועתה הבוא נבוא להביא את דברי הראשונים שדיברו בדין זה כדלהלן:
ראשון בקודש הוא הרי"ף בהלכות בסוף מסכת תענית (דף י ע"ב) כתב וזה לשונו: מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה אמר ליה במקום תפילין דכתיב (ישעיה סא, ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ע"כ
שני בקודש הוא הנשר הגדול בחיבורו היד החזקה, הלכות תעניות (פרק ה' הלכה יג) כתב וזה לשונו: וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהן כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו מקום הנחת תפילין. וכל אלו הדברים כדי לזכור ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ע"כ.
שלישי בקודש הוא הרא"ש במסכת תענית פרק רביעי (סימן לו) העתיק את לשון הגמרא כמו הרי"ף כדרכו בקודש.
ועל ארבעה הוסיף הוא רבנו הטור בשני מקומות כדלהלן.
המקום הראשון הוא בטור אורח חיים בסימן תקס (סעיף ב) כתב וזה לשונו: ועושה אשה תכשיטיה ומשיירת בהם דבר מועט ומאי היא בת צדעא פירוש טיפול סיד שמטפלת במקום הצדעים. ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט אפילו כסא דהרסנא. ותיקנו להניח אפר בראש חתנים במקום הנחת תפילין. ע"כ.
המקום השני הוא בטור אבן העזר בסימן סה (סעיף ג) כתב: ובתוך השמחה צריך לעשות שום דבר זכר לאבלות ירושלים כדכתיב (תהלים קלז ו) אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, ואמר רב זה אפר מקלה שבראש חתנים, וכן נוהגין באשכנז בשעת ברכה נותנין לחתן אפר בראשו במקום תפילין דכתיב לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, ופאר היינו תפילין אלמא במקום תפילין מנח ליה. ובספרד נוהגין ליתן בראשו עטרה עשויה מעלה זית, לפי שהזית מר זכר לאבלות ירושלים ונהרא נהרא ופשטיה. ע"כ.
וכתב על זה מרן בבית יוסף באורח חיים (ד"ה ותיקנו וכו') וזה לשונו: גם זה בסוף פרק חזקת הבתים. וכתב הכל בו (סימן סב) יש מקום שנמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהיה להם האפר תחת פאר ויחששו גם כן שמא לא יהיה גם כן פאר תחת אפר, ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה, ועל פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע ברכות. ע"כ.
וכן העלה את הלכה זו מרן בשלחנו הטהור בשני מקומות כדלהלן:
המקום הראשון הוא באורח חיים בסימן תקס (סעיף ב) כתב: וכן התקינו כשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. ע"כ.
המקום השני הוא באבן העזר בסימן סה (סעיף ג) כתב: צריך לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לאבילות ירושלים דכתיב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. ע"כ.
♦
אמנם הכל בו כתב בחלק א (סימן סב ועמוד רמז מדפי מהדורת מכון אבן ישראל) וזה לשונו צריך אדם לזכור בכל שמחותיו אבלות ירושלים שנאמר (תהלים קלז ה) אם אשכחך ירושלים וכו' על ראש שמחתי ואמרו ז"ל זה אפר מקלה שעל ראשי חתנים שנותנין אותו במקום הנחת תפילין שנאמר (ישעיה סא ג) לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר ותפילין נקראו פאר שנאמר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך, והבטיח הקב"ה שישיב לנו פאר תחת האפר שהיו נותנין בראש בזמן חורבנה, ויש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהיה בהם האפר תחת פאר ויחששו גם כן שמא לא יהיה גם כן פאר תחת אפר ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה ועל זה פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע ברכות ע"כ. מבואר להדיא בדבריו שהעם בדורו לא היו מניחים תפילין כלל, ולא שהיו מניחים תפילין בחזקת כשרות.
וכן הוא גם בארחות חיים (חלק א הלכות ט' באב אות יג) וזה לשונו: וצריך אדם לזכור בכל שמחותיו אבלות ירושלים שנאמר (הבאנו לעיל) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וכו' עד על ראש שמחתי, ואמרו ז"ל זה אפר מקלה שבראשי חתנים שנותנין אותו במקום הנחת תפילין שנאמר (הבאנו לעיל) לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, ותפילין נקראו פאר שנאמר (הבאנו לעיל) פארך חבוש עליך, והבטיח הקב"ה שישיב לנו פאר תחת אפר שהיו נותנין בראש בזמן חורבנה. ויש מקומות נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים שם בהנחת תפילין, ולא יהיה להם פאר תחת אפר ויחששו גם כן שלא לתת אפר תחת פאר. ונהגו לעשות זכרון אחר במקומות שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה, ועל זה פשט המנהג לשבור כלי זכוכית אחר שבע ברכות ע"כ. מבואר להדיא בדבריו, א: שהשמיט את המילה כלל כמו שמופיע בהכל בו. ב: שלא ביטל לגמרי את המנהג של אפר, אלא גם להשים או אפר ואו מפה שחורה, וגם לשבור כוס.
אולם מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזון עובדיה ארבע תעניות (עמוד תל"א באמצע הערה ב') הבין הבנה אחרת בכל בו, וזה לשונו: וכתב מרן הבית יוסף (הבאנו לעיל) בשם הכל בו (הבאנו לעיל) וכן הוא בארחות חיים (הלכות ט' באב אות יג) שיש מקומות שנמנעו מזה ואין נותנים אפר מקלה בראש חתנים, מפני שאין העם מוחזקים בהנחת תפילין כשרים, ולא יהיה להם אפר תחת פאר ויחששו גם כן שמא לא יקויים בהם פאר תחת אפר ונהגו לעשות זכרון אחר וכו' ומשום זה פשט המנהג לשבר כוס זכוכית אחר שבע ברכות ע"כ. מבואר להדיא בדבריו שהבין את הכל בו, שהעם לא היו מוחזקים בהנחת תפילין בחזקת כשרות, ולא שהעם לא היו מניחים תפילין כלל.
אולם אחר הקידה חמש מאות ואחר אלף המחילות מכבוד תורתו, מלשונו של הכל בו שהבאנו לעיל מבואר להדיא שכתב שלא היו העם מוחזקים בהנחת תפילין כלל, הכוונה שלא היו מניחים תפילין כלל.
ואם יפלא בעיניך איך העם בדורו של הכל בו לא היו מניחים תפילין כלל, הא לך לשונו של הסמ"ג (בסוף מצוה ג' ועמוד יז מדפי מהדורת הרב אליקים שלזינגר): ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח, ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הכוכבים, ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים, ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין, וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות ע"כ. מבואר להדיא בדבריו שכבר בדורו לא כל העם היו מניחים תפילין, ולכן הוא היה צריך לדרוש להם כדי שיניחו תפילין ע"כ.
וגם רבנו מנחם בן רבנו שלמה בספרו בית הבחירה מסכת תענית (פרק רביעי דף ל עמוד ב' ועמוד 111 עד עמוד 112 מדפי מהדורת הרב אברהם סופר שנת תשל"ו) כתב וזה לשונו: וכן מניחים אפר מקלה בראשי החתנים במקום תפילין דכתיב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכו' וזהו שאמרו אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וזה אפר מקלה שבראשי חתנים, וממה שנאמר פאר תחת אפר, ויש מקומות שלא נהגו באפר אלא שמשימים מפה שחורה על ראשם זכר לחורבן, וכן מנהג בשבירת הכוס זכר לחורבן ע"כ. מבואר להדיא בדבריו שגם מי שנהג לשבור את הכוס, גם שם או אפר, או מפה שחורה.
וכן פסק חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל בספרו אור לציון חלק ג' (עמוד רעו הלכה ב') בזה הלשון: מלבד שבירת הכוס תחת החופה זכר לחרבן, יש גם כן ליתן אפר על ראש החתן בשעת החופה במקום הנחת תפילין. ודי בשהיית האפר על ראש רגע אחד, ולאחר מכן אפשר להסירו ע"כ.
וכן פסק מרן רבנו ראש הישיבה רבי מאיר מאזוז זצוק"ל הריני כפרת משכבו, בספרו הנפלא מקור נאמן חלק ב' (סימן תתפ"ד ועמוד קפ"ג) וזה לשונו הברורה: כך נהגו בג'רבא, ובארץ ישראל לא נהגו בזה. והנוהג כן תבוא עליו ברכה. ע"כ.
וכן פסק חתנא דבי נשיאה הרב הגאון רבי דקל הכהן שליט"א, בספרו שו"ת אלישיב הכהן חלק ג' (סימן טז ועמוד קנ – עמוד קנא). עיין שם שפסק להשים את האפר בראש החתנים, וגם לשבור את הכוס.
♦
אולם באו עורכי הספר הנפלא הוראה ברורה, על הלכות יחוד וחופה וקידושין, והם הרב אביחי נחום שליט"א והרב רזיאל כהן שליט"א, שהם חיברו את הלכות חופה וקידושין, וכתבו בזה הלשון (בסימן סה ועמוד 112 סעיף קטן יד): ויש קהלות שנהגו בזה גם בדורות האחרונים עד ימינו, כמו בג'רבא ומרוקו, ורוב בני תימן, ורוב בני אשכנז, אולם רוב הפוסקים העידו שלא נהגו במנהג זה של נתינת אפר בראש החתן רק בשבירת הכוס שכתב הרמ"א, ואין בזה חשש על פי ההלכה, שאין צריך להקפיד דוקא על נתינת אפר אלא כל שנוהג איזה מנהג לזכר חורבן ירושלים די בזה. ומכל מקום טוב לנהוג בעצמו מנהג זה שנזכר בגמרא ובראשונים ובשלחן ערוך. ואינו צריך לעשות כן בפרהסיא בשעת החופה, אלא יכול לעשות כן בינו לבין עצמו אחר החופה ואפילו קודם החופה בביתו או במקום אחר קודם שילך לחופה. ע"כ. ועוד כתבו בספר הנ"ל על דברי חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל (בביאור הלכה, בסוף עמוד נז) בזה הלשון: וכנראה לפי שעה לא ראה לשון הטור ושאר דברי הראשונים הנ"ל. ע"כ
ואחר המחילה מכבוד תורתם, צריך עיון איך כתבו דברים אלו על חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל, הרי הוא בעצמו עסק בסוגיא זו וראה את דברי הטור והראשונים, אז איך הם כתבו עליו מילים כאלו? זאת ועוד על עורכי הספר הנ"ל יפלא, איך הם בעצמם לא ראו את דברי הכל בו בפנים, ואת הסמ"ג גם לא ראו, ורק סמכו על דברי החזון עובדיה, ושאר האחרונים?
♦
היוצא מן האמור:
א. לפי רוב הראשונים, חובה להשים אפר על ראשי החתנים.
ב. יש כמה קהילות מעדות הספרדים שנהגו לשבור כוס תחת החופה, במקום האפר.
ג. לענ"ד חובה לחזור למנהג הדורות הקדמונים, ולשים אפר בראשי החתנים רק רגע אחד ואחרי זה מיד להסירו, וגם לשבור כוס תחת החופה.
♦ ♦ ♦
"אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה" - בניו של יוסף או בניו של משה?♦ בעניין איסור טלטול במבוי שלא מתוקן בלחי וקורה♦ בעניין שירת פסוקים