במאמרי בגליון הקודם של האוצר גליון קז לחודש תשרי (עמוד קטז ולהלן) דנתי בתוך הדברים בענין מעשר שני לר"מ, דלהלכה אתרוג של מע"ש כשר ונחשב לכם אף דהוי ממון גבוה, ומשום דאית ליה היתר אכילה. וביארתי דההיתר אכילה במע"ש הוי בעלות לאכילה, ואף דאינו יכול למכור את המע"ש לר"מ, כבר ביאר הגר"ח המובא בכתבי הגרי"ז בזבחים ו דמע"ש דהוי ממון גבוה אינו ניתן למכירה מדין קודש שבו, דסותר לקדושתו, אבל בדיני חושן משפט הוי בעלים על המע"ש, לכל דבר שאינו סותר את קדושתו. ולכן לענין אכילת מע"ש דזהו מצוותו הוי בעלים, ומצד הממונות היה יכול למכור ולקדש אשה באכילת המעשר, ורק מדיני קודש א"א למוכרו, ולעניני מצוות כאתרוג ומצה, וחיוב חלה ובכורה דהוי לגבוה, שפיר מקרי לכם. וגם לענין לכם באתרוג לא בעינן שיהא יכול למוכרו בפועל, אלא דאם יש לו בעלות למכור, אף דבפועל אינו יכול למכור מחמת קדושתו, זה אינו מגרע בדין לכם. ע"כ תוכן המאמר.
והוספתי שם בסוגרים שורה תמציתית כדלהלן: ומה"ט יהני בלולב הגזול, לגבי הנגזל לצאת י"ח כיון דהוי בעלים, אף אם נחשב אינו ברשותו למכירה מחמת הגזולה ואכמ"ל.
במסגרת מאמר זה נלבן נקודה זו של אתרוג וסוכה גזולה, וכן לשאר מצוות כציצית וכיו"ב, דיהיו כשרים לגבי הנגזל.
♦
סוכה דף ט ע"א חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה, ופרש"י דבעי' תעשה לך משלך. ובתוס' שם ד"ה ההוא הקשו דל"ל קרא לפסול סוכה גזולה תיפ"ל מדין מהב"ע. ועי' בהגר"א סי' תרמט ד"ה ויש דהנ"מ לגבי אחרים - דדוקא לגבי הגזלן שייך פסול דמהב"ע, אבל לגבי אחרים שלא גזלו ליכא טעמא דמהב"ע. אבל מקרא דפוסל סוכה גזולה, מדין גזולה פסול גם לגבי אחרים דהוי כסכך פסול. והשאג"א בסימן צט כתב דנ"מ היכא דליכא איסור גזילה, כגון מגזל מגוי, דפסול משום דמ"מ ל"ה שלך.
ובספר מקראי קודש למרן הגרצ"פ פראנק זצ"ל ח"א בדיני סוכה סימן יח הביא דברים מחודשים בשם מרן הגרי"ז זצ"ל, דנ"מ בישוב קו' התוס' די"ל דסוכה גזולה פסולה גם לגבי הנגזל. ולהלן שם הביא בשם הבית הלוי דבסוכה גזולה, כיון דלגבי הבעלים הוי אינו ברשותו להכי אינו יוצא בו מצוות סוכה ע"כ. ואכן מצאתי בספר זכרון "וזאת ליהודה" מובא מחי' הגאון רבי זלמן סנדר זצ"ל שהביא בתו"ד מהבית הלוי דסוכה גזולה פסולה לגבי הנגזל לפי שאינו ברשותו עכ"ד. ובמקראי קודש שם ח"ב סימן ל הביא מהגאון רא"מ סלומון בעל נתיבות הקודש זצ"ל ששאל מהגרי"ז מבריסק על נגזל שנכנס לבית הגזלן ובירך על האתרוג שנגזל ממנו אם יוצא בו. ובמקראי קודש שם כתב דמכיון שהאתרוג אינו ברשותו, והרי בעינן לכם שיהא האתרוג שלו, מחמת דין אינו ברשותו הוי כמו שאינו שלו. עוד כתב להלן שם דהנגזל לא יצא באתרוג זה יד"ח משום הפסול של שם גזול, דמכיון שיש על האתרוג שם גזול הוא פסול גם לגבי הנגזל. ומדמה לדין קרבן הגזול, דרש"י ב"ק סו: ד"ה דגזל כתב דאינו עולה לרצון כלל "ואפי' לבעלים הראשונים", ומבואר דהקרבן פסול גם לגבי הנגזל. ועי"ש שהאריך בזה. [אמנם י"ל דגם לרש"י היינו דווקא לגבי קרבן, דקרבן הגזול הוי פסול בחפצא דגזול דומיא דפיסח והוי מאסורי מזבח, להכי פסול גם לגבי הבעלים. ולשון רש"י הנז' הוא דאינו מרצה לבעלים. אבל לענין סוכה ולולב, דהוי פסול בקיום המצוה, י"ל דהפסול הוא דוקא לגבי הגזלן, אבל לגבי הנגזל כשר. ועי' פנ"י ב"ק שם מש"כ בדברי רש"י.]
ונראה, ובהקדם דברי תוס' ב"ק סז וגיטין נד שכתבו דסוכה גזולה פסולה מצד דבא בעבירה, והרע"א הקשה דהא בסוכה ילפי' לה מקראי, וכה"ק השעה"מ בהל' לולב. ובגליון הרע"א על השעה"מ שם תי' עפ"י הריטב"א בסוכה שם, דמשמע דהגזה"כ היא לפסול מדין מהב"ע, דאשמועי' דאף במצות שאינן מחמת רצוי שייכא פסול דמהב"ע. ולפ"ז י"ל דהתוס' ס"ל דגם לאחר המיעוט דגזולה, אין המיעוט דגזולה פסול בחפצא דסוכה כשאר פסולי סוכה, אלא הפסול הוא רק לקיום המצוה, כגדר מהב"ע. ונבאר את הדברים. דהנה להלכה קי"ל כרבנן דיוצא בסוכה שאולה וממעטי' רק סוכה גזולה. ועל כרחך דאין המיעוט משום דהסוכה אינה שלו, דלא בעינן בסוכה שתהא שלו, אלא הוי מיעוט משום דהוי סוכה גזולה. אמנם בערוך לנר בסוכה כז. נקט דבסוכת הפקר אין יוצא בה וגרע מסוכה שאולה. וכן בלבוש בסימן תרלז ס"ב כתב דשאולה מהני דנקרא שלך. והיינו דכיון דממעטי' משלך גזולה, א"כ לכ"ע יש דין שלך בסוכה ורק דלרבנן שאולה הוי שלך מחמת קניני השאלה. וכ"נ בדברי החזו"א שפי' הגמ' לא. גבי קרקע אינה נגזלת, דמיירי דהייתה לו רשות לישב בתורת שאלה ורק דתקפה והוציאו וכו'. וכן נקט בחכמת שלמה בשו"ע בהל' סוכה דבעי' בסוכה שאולה בעלות וזכות שימוש אצל הסוכה, והיינו דסוכת הפקר פסולה. אך ד"ז אינו מוסכם באחרונים, דבמהר"ץ חיות בסוכה ל ע"ב כתב דיוצא גם בסוכה של הפקר. וביד אליהו להגר"א רגולר בכתבים אות מ דף נו נקט דסוכת הפקר דמי לסוכה שאולה, דלא בעי' קניני שאלה לצאת בסוכה שאולה, ודוקא בסוכה גזולה הוי פסול מדין גזולה. וכן מפורש בתוס' רי"ד ב"ק סו: וז"ל ורבנן סברי אדם יוצא י"ח בסוכתו של חבירו כו', ואלא לך למאי אתא למעוטי גזולה, אלמא אע"פ שבסוכת חברו יוצא בין מדעתו בין שלא מדעתו בגזולה אינו יוצא וכו' ע"כ. הרי להדי' בתוס' רי"ד דיוצא בסוכת חברו גם שלא מדעתו ולא בעי' קניני שאלה. וא"כ ה"נ יהני בסוכת הפקר. ורק גזה"כ הוא לפסול סוכה גזולה, ככל סוכות הפסולות.
ולפי המבואר נראה לומר בכוונת הריטב"א בסוכה שם, שכתב דכיון דשאולה כשרה בסוכה סד"א דה"נ גזולה, והקמ"ל דהוי מהב"ע וכו' עיש"ה. וכן הרמב"ן בפסחים לה. בסוגיא דמצה של טבל כתב וז"ל וכן סוגיא דסוכה גזולה קשיא [דתיפ"ל דמהב"ע], ויש לי לתרץ שאין בטבל דין מהב"ע מפני שבידו לתקן וכו', וסוכה מתוך שריבה הכתוב כל האזרח בישראל להכשיר שאולה שלא ללמוד מלולב, הוצרך למעוטי גזולה שלא נכשיר אותה מכל האזרח ישבו וכו'. ולכאורה דברי הרמב"ן והריטב"א צ"ע, דמה לי דסוכה שאולה כשירה דלהכי סד"א דגם סוכה גזולה כשירה, הא בגזולה מ"מ יש לפסול מדין מהב"ע. ונראה דכוונת הרמב"ן לומר דליכא בסוכה כלל דין לכם וגם סוכה של הפקר יהני וכנ"ל, ולכן סד"א דכמו דסוכה שאולה כשרה ה"נ סוכה גזולה. והא דסד"א דליכא חסרון דמהב"ע בסוכה גזולה, היינו דכיון דשאולה כשירה, סד"א דלא שייך כלל בגזולה פסול מהב"ע, דכיון דיוצא בשאולה הוי כדין מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. ודומה למש"כ הפנ"י בסוכה לא, א שפי' דינא דשמואל דביום טוב שני יוצא בד' מינים בגזול דמתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול, והק' תוס' שם דהא מ"מ הוי מהב"ע. וכתב הפנ"י לחדש דלא אמרינן מהב"ע כיון דיוצא בשאול, דכיון דאינו צריך לקנין עבור המצוה, שפיר ל"ח מהב"ע, דנחשב דאין המצוה מוכרחת מכח העבירה. והיינו דאף דהגברא עובר עבירה, מ"מ ל"ה מהב"ע בחפצא. ודמי לקורע על מתו בשבת, דאמרו בירושלמי דתמן הוא עבר עבירה אבל לא נחשב מהב"ע, וכמו שביאר העמודי אור. ועד"ז כתבו גם בתשובות חמדת שלמה ותורת חסד [הבאתי דבריהם בארוכה בהערותי על תורא"ש סוכה ריש פרק לולב הגזול הנדמ"ח בהוצאת מוה"ק עי"ש מש"נ בזה]. ולכא' זו כוונת הריטב"א הנ"ל בתי' השני, דכיון דכשר שאולה ה"נ סד"א להכשיר גזולה ול"ה מהב"ע. וזה עומק דברי הרמב"ן בפסחים הנ"ל, דכמו שהבאנו מהפנ"י דבלולב הגזול ביו"ט שני ל"ח דהמצוה באה מחמת העבירה כיון שהיה יכול לצאת בשאול, ול"ש דין מהב"ע בכה"ג, להכי בעי' מיעוט לפסול סוכה גזולה, דהוי פסול בחפצא זולת דין מהב"ע. ונראה להוסיף דאף לר' יוחנן דפליג על שמואל ולא ס"ל להך סברא דבלולב מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול, מ"מ י"ל דלענין סוכה מודה. ולהכי הרמב"ן והריטב"א לא הזכירו הך גמ' דמתוך וכו', דשאני לולב דביום שני, דאף דהוי חיוב דרבנן מ"מ בעי' שאולה בקניני שאלה, כמו שנקטו האחרונים, ובזה י"ל דל"ש סברת מתוך כו'. משא"כ בסוכה, דכשר גם בסוכת הפקר וליכא כלל דין שלו, להכי אמרי' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ול"ח מהב"ע.
ולפי המבואר ברמב"ן וריטב"א ותוס' רי"ד הנ"ל דסוכה גזולה הוי פסול בחפצא, שפיר י"ל כדברי מרן הגרי"ז דבעי לקרא לפסול סוכה גזולה, לומר דפסול גם לגבי הנגזל. ושפיר יש לדמות למיעוט בב"ק סו: דקרבנו ולא קרבן הגזול, דלרש"י שם פסול גם לגבי הבעלים וכנ"ל. ולפ"ז יבואר ספק הביאור הלכה בהל' ציצית סימן יא לגבי גזול במחל לו אם הוי תולמ"ה. ובמהרש"ם ח"ט סימן קסד כתב דבסוכה גזולה ומחל ליכא חסרון תולמ"ה, דכיון דכשירה לגבי הנגזל היינו דל"ה פסול בחפצא, להכי ליכא במחל חסרון דתולמ"ה. אך אי נימא דפסול לגבי הנגזל, שפיר י"ל דפסול מדין תולמ"ה.
♦
ולדברינו יל"ע בעיקר קו' תוס' דבסוכה גזולה תיפ"ל מצד מהב"ע, די"ל דבעי' קרא דשלך לפסול סוכת הפקר דבעי שלך. וע"כ דתוס' ס"ל דסוכת הפקר כשרה דלא בעינן בסוכה שיהא שלו, והוי רק מיעוט בגזולה, ולהכי הק' דתיפ"ל מדין מהב"ע. ולפ"ז י"ל דס"ל לתוס' דלהלכה דסוכה שאולה כשרה, לא בעינן אף קניני שאלה, ומהני לצאת ידי המצוה גם בסוכה של הפקר, ולא בעינן דין בעלים לסוכה. וס"ל כתוס' בב"ק ובגיטין הנ"ל דסוכה גזולה דפסולה ל"ה פסול בחפצא, כשאר פסולי סוכה, אלא הוי פסול לקיום המצוה ומגדר מהב"ע.
ונראה להוסיף עוד נ"מ מחודשת ובזה תתורץ קו' התוס'. והוא לענין סוכה ע"ג סוכה, דהדין דאם העליונה פסולה תחתונה כשירה, דמהו היכא דהעליונה הוי גזולה אם התחתונה כשרה. דיש לדון דכיון דגזולה ל"ה פסול בחפצא ל"ח סוכה פסולה לענין להכשיר סוכה תחתונה. ומעתה יש ליישב את קו' תוס' דלהכי בעינן קרא למעוטי גזולה דהוי פסול בחפצא ולא רק מחמת מהב"ע, דממילא ל"ח סוכה ע"ג סוכה. והמנ"ח מצוה שכה סוף אות טו דן כיו"ב לענין אם הסוכה העליונה הוי מעצי אשירה. ובמנ"ח שם בסופו אות יט כתב כן לגבי גזולה דאם הוי סכך פסול תו לא חשיב סוכה ע"ג סוכה וכמש"נ. ועוד נ"מ נראה דבהא דתרי סככות בעי הפלגה כדאי' בגמ' י ע"א דפליגי כמה הוי הפלגה. והמאירי שם כתב לענין סדין דבעליונה סכך פסול לא בעי הפלגה, דפסולו מפליגו. אך י"ל דהיינו דווקא בסכך הפסול בחפצא דזה הוי הפלגה דל"ח סוכה אחת, אבל בגזולה אם ל"א פסול בחפצא, ה"נ בעי הפלגה כדי להיחשב סוכה ע"ג סוכה.
והנה הבאתי לעיל מספר זכרון וזאת ליהודה דבחי' הגרז"ס הביא מהבית הלוי דסוכה גזולה פסולה לגבי הנגזל לפי שאינו ברשותו. ומוכח דס"ל דבעי בעלות בסוכה וסוכת הפקר פסולה. אכן נראה לבאר את דברי הבית הלוי באופ"א, ובהקדם דמצינו כמה אופני אינו ברשותו - חדא באבידה להנך דס"ל דאבידה הוי אינו ברשותו [ודלא כריטב"א בב"מ בריש פרק המפקיד דס"ל דהוי ברשותו], וחדא בגזילה בפלוגתת הרמב"ן ובעה"מ ב"ק ריש פרק רביעי בדבר הגזול דנחשב לאינו ברשותו, אם הטעם דהוי אינו ברשותו הוא מחמת הקניני גזילה, או מחמת אלימות הגזלן דאינו בשליטת הנגזל. ונ"מ היכא דהגזלן רוצה להחזיר את הגזילה והרע"א נקט בכ"ד דבגזולה הוי אינו ברשותו מחמת הקניני גזילה, ראה בגה"ש ב"מ ו. בסוגיא דמסותא, ובגה"ש בסוכה ריש פרק שלישי דף לא. וכן מצינו בדבר האסור בהנאה דמחמת זה הוי אינו ברשותו, כדברי הקצות בסימן תו, ובב"ק מה. אמרי' דאסו"ה דשוה"נ א"א להקדישן, ולא נזכר דהוי דלא כצנועין בב"ק סט. והקצות בסימן קיז הקשה על שיטת הריב"ש דס"ל דקדוה"ג חלה על דבר שאינו ברשותו, וסברת הריב"ש היא דס"ל דרק להקדיש לבד"ה דהוי כהקנאה לאחרים, דהקדש בד"ה הוי קנין דגבוה, בזה אינו יכול להקדיש כמו דאינו יכול להקנות, אבל להקדיש לקדשי מזבח דאמרי' בב"ק עו. דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן, לא הוי כהקנאה ולהכי יכול להקדישו למזבח. והקשה הקצות על הריב"ש מהא דאי אפשר להקדיש שוה"נ דהוי אסו"ה כדאי' בב"ק מה. והרי מיירי בקדוה"ג. אכן כבר ביארתי במאמרי באוצר בגליון אלול תשפ"ה דאינו ברשותו מחמת דהוי אסורי הנאה גרע, ובזה הוי חסרון בעלות, ולהכי באסורי הנאה יודה הריב"ש דאינו יכול להקדישו.
[והרמ"א בהל' נחלות סימן רעח הביא בשם המרדכי דבקרקע הגזולה או בגניבת ספרים ע"י גוי מהאב שמת חשיב מוחזק ובכור נוטל בו פי שנים. והגר"א שם באות כ הקשה דכיון דגזול הוי אינו ברשות האב הנגזל, ואינו יכול למכור דבר הגזול, אינו נחשב למוחזק ולבכל אשר ימצא לו, ואמאי בכור נוטל בו פי שנים. ושמעתי ממרן האבי עזרי זצ"ל דס"ל לרמ"א דבאינו ברשותו הוי רק חסרון בדיני הקנאה אבל הנגזל חשיב בעלים ולהכי נחשב מוחזק לגבי להוריש לבכור פי שנים, ונדפס אח"ז בספרו אבי עזרי בהל' נחלות עי"ש. אך הערתי לו מב"ק סח: דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, ואמרי' שם סט: רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל וכו'. ומשמע דר' יוחנן ס"ל דבאינו ברשותו פטור גונב מהגנב, ודומה להא דבאינו ברשותו אינו יכול להקדישו. ומוכח דבא"ב הוי חסרון בעלות להקנאה ולהקדשה, ולא רק חסרון במעשה הקנין, דאם הוי חסרון במעשה הקנין לא שייך מה"ט לפטור גונב מהגנב. וע"כ דהוי חסרון בעלות להקנאה, ולהכי לא חשיב גניבה מהבעלים, ולא הוי וגונב מבית האיש ובגונב מהגנב פטור מכפל. ובמאמרי באוצר גליון צ אייר תשפ"ד עמוד רכד ביארתי דדברי הרמ"א מכוונים דוקא בקרקעות או בגזל הגוי דליכא קניני גזילה, דבנידון זה מיירי המרדכי שהביא הרמ"א שם. ובזה אף דהוי אינו ברשותו הוי כמו אבידה דמקרי בעלים, ורק מדיני קניינים הוא דאינו יכול למוכרו, לכן לענין ירושת בכור נחשב בכל אשר ימצא לו. אבל בגזול באופן שיש לגזלן קניני גזילה, דיש לו מקצת בעלות בגזילה, בזה לגבי הבעלים הנגזל הוי חסרון בעלות למכירה, ומש"ה ל"ה בכל אשר ימצא לו. ובזה ניחא הסוגיא דמדמה פטור גונב מהגנב דפטור מכפל דל"ה גניבה מבית האיש, לדינא דר' יוחנן דבדבר הגנוב אינו יכול הנגנב להקדיש. ומשום דגונב מהגנב דפטור הוא רק היכא דיש לו לגנב קניני גניבה וכמש"כ הרע"א בשו"ת חלק שמיני הועתק ברע"א החדש ריש מרובה לענין גנב בשבת וטבח בחול דחייב ול"ה גונב מהגנב, כיון דבגנב בשבת ל"ל קניני גניבה. ודין גונב מהגנב דפטור, היינו דווקא באיכא קניני גניבה לגנב הראשון, וכ"כ הרע"א בכתובות לד, וכ"נ בריטב"א שם. ובזה הוי חסרון בעלות למכירה אצל הנגנב, מש"ה מדמי' בגמ' ענין זה דאינו ברשותו להקדיש, לדין גונב מהגנב, דכיון דאיכא חסרון בעלות לנגנב מחמת הקניני גניבה, ה"נ ל"ה בגונב מהגנב גניבה מבית האיש. ואכן נראה דאינו ברשותו דאבידה ל"ה חסרון בעלות, אלא מדיני הקנינים הוא דאינו יכול למכור א"ב, ולהכי לריב"ש קדוה"ג חלה על א"ב דאבוד ומשועבד וכו'. אבל בא"ב דגזילה דיש קניני גזילה לגזלן, בזה לגבי הנגזל הוי חסרון בעלות, ויודה הריב"ש דגם קדוה"ג לא יהני כיון דאינו בעלים.]
♦
ולפי המבואר נראה בכוונת הבית הלוי והגרי"ז הנ"ל דכיון דבאיכא קניני גזילה הוי חסרון בבעלות הנגזל, להכי אין הנגזל יוצא ידי חובה בלולב הגזול דלא חשיב לכם, דכיון דהאינו ברשותו מגרע בבעלות הנגזל לא חשיב לכם. ואכן אם אינו ברשותו היה חסרון רק בקנינים ולא בבעלות, ה"נ יהני לגבי הנגזל דהוי לכם, דמה שאינו יכול למכור הגזילה ל"ה חסרון בדין לכם.
וראיה ליסוד זה נראה מהמבואר במאמרי באוצר בגליון הקודם כמובא לעיל דאתרוג דמע"ש חשיב לכם אף דהוי ממון גבוה, ומשום דאית ליה היתר אכילה, והוי בעלות לאכילה. ואף דאינו יכול למכור את המע"ש לר"מ, הוא מדין קודש שבו, דסותר לקדושתו, ולענין אכילה דזהו מצוותו אית ליה דין בעלות לאכילה. ולכן באתרוג של מע"ש הוי לכם מחמת בעלותו לאכילה, ואף דאינו יכול למוכרו, משו"כ ל"ה חסרון בדין לכם וכמש"נ.
אמנם לגבי סוכה גזולה יש לדון דיהא כשר לגבי הנגזל. והיינו דאפי' אם סוכת הפקר פסולה, מ"מ אין דין לכם בסוכה, וקי"ל דסוכה שאולה כשירה, א"כ אף אם הסוכה ברשות הגזלן לא יהא פסול מדין לכם. דאפי' אם בעינן קניני שאלה בסוכה, ודאי דהזכות שיש לנגזל בסוכה לא גרעה מזכות שאלה שיש לשואל, ולא שייך לפסול את הסוכה לנגזל מדין אינו ברשותו. אכן הבית הלוי הנ"ל שכתב לפסול סוכה גזולה לגבי הנגזל מדין אינו ברשותו, נראה דס"ל דסוכה גזולה הוי פסול בחפצא. ולהכי כל היכא דאיכא שם גזולה על הסוכה, הרי היא פסולה גם לגבי הנגזל כדפי' לעיל. וכן לגבי לולב לפי"מ דמשמע בסוכה לא ע"א דאיכא פסול גזול בלולב נוסף על הא דשאולה פסולה ותרי קראי נינהו. וכן נראה בלשון הרמב"ם בהל' לולב פ"ח ה"א וה"י דנקט בתרתי פסול גזולה ושאינו יוצא בשל חבירו. וכ"נ בכפו"ת סוכה מא ע"ב וכן בדבריו לשיטתו לעיל שם בישוב קו' תוס' סוכה ל ע"א ד"ה משום. ולפ"ז י"ל דלולב הגזול פסול גם לגבי הנגזל וכמו שהבאתי לעיל.
♦ ♦ ♦