♦
א.
דין חפצים שנוטל עימו מחוץ לתחום
עוד יש לדון, כאשר יוצא עם הנכרי לצורך חולה שאין בו סכנה. אם מותר לו ליטול עימו את כליו ולהוציאם מחוץ לתחום שלהם.והנה, עצם ההוצאה נעשה על ידי הנכרי. שהרי הישראל אינו אלא מניחם ברכב של הנכרי, והנכרי נוטלן ומוציאם ברכב שלו. ולסברת רשב"ם והרמב"ן וסייעתם, יש לומר שכפי שהותר לבקש מהנכרי ליטול את האדם להעבירו ממקום למקום, כך הותר לבקשו ליטול את כליו של האדם. שלא יהיו כליו חמורים ממנו.
אמנם אם נאמר שאסור לצאת מהתחום באופן זה על ידי נכרי, יש לדון לגבי כליו אם הוא ככל דיני אמירה לנכרי, שהותרה לצורך חולה שאין בו סכנה. או שכיון שתחומין דרבנן, הוי כדין שבות דשבות שהותרה אמירה לנכרי באופנים שונים גם אם אינו עבור חולה שאין בו סכנה[1]. ומכל מקום, נראה לומר שלכו"ע אם הוא לצורך חולה שאין בו סכנה (באופן שהחולה צריך לו בשבת), וודאי יש להתיר לכתחילה אמירה לנכרי, עבור כל צורך של החולה, אבל לא לצורך המלווה. ולשיטת הרשב"ם והרמב"ן, מותר לומר לנכרי ליטול את כל חפציו ברכב, שאינו חמור מהאדם עצמו, שמותר לו לבקש מהנכרי ליטלו.
עוד יש לדון על שימוש בכלים אלו, אם מותר לטלטלן. וכתב המהרש"ל (ביצה פ"ג סי' ט. הובא במ"ב סי' תה סק"נ) וז"ל אפילו למי שהובא בשבילו, שמותר לו לטלטל דוקא בתוך ד' אמות אם הוא בשדה, או שהובא בתוך חומת העיר, דחשבינן כולה כד' אמות וכ"ש בחצר, עכ"ל[2]. נמצא שאם הוא בעיר שיש בה עירוב, מותר לטלטלן גם אם נכרי הביאם עבור ישראל. ומיהו כל מה שבא המהרש"ל להתיר, אינו אלא לטלטלן. אך להשתמש בכלים אלו, נראה שעיקר השיטה (ביצה כד ע"ב) ששימוש בכלים הרי הוא כאכילת פירות. ומכל מקום הריטב"א (שם) כתב וז"ל יש מפרשים דטעמא דאסורין לישראל אפילו ליקט הנכרי לעצמו משום שמא יעלה ויתלוש והרי זה בכלל פירות הנושרין, אי נמי שמא יאמר לנכרי לעשות דכל מידי דהוא בר אכילה גזרינן, אבל בנר וכבש או שתלש הנכרי עשבים דמותר להאכיל ישראל לבהמתו לא גזרינן כיון דלאו מידי דאכילה נינהו. ומכל מקום עיקר השיטה לאסור להשתמש בכלים שהובאו על ידי נכרי מחוץ לתחום.
אמנם מצאנו בעניין נכרי שהביא מכתב עבור הישראל מחוץ לתחום, שיש להתיר לקרוא בו. וז"ל מהר"ם מרוטנבורג (פראג סימן תרנז) ומתשובה זו (שמהר"ם הביא מרבי צמח ב"ר שלמה) למדנו נמי שאם הביא גוי מחוץ לתחום בשבת או ביום טוב כתב לישראל שמותר לקבלו ואינו מוקצה לא מבעי' ישראל אחר אלא אפי' אותו שנשתלח לו הכתב מותר דליכא למיחוש שמא ירבה בשבילו כדחזי' גבי ההוא גוי שהביא דורון וכו'. עכ"ל. והמרדכי כתב (סוף פ"ק ביצה) וז"ל למדנו שאם הביא גוי חוץ לתחום כתב לישראל בשבת או בי"ט שמותר לקבלו ואינו מוקצה ולא מיבעיא לישראל אחר אלא אפילו לאותו ישראל שנשתלח לו הכתב מותר דליכא למיחש הכא שמא ירבה [נ"א שמא ישלח להביא] בשבילו כדחזינן גבי גוי שהביא דורון לישראל כו' ועוד דבר הבא מחוץ לתחום אינו אסור אלא גזירה שמא ילך בעצמו ויביא כדפי' רש"י פרק אין צדין גבי גוי שהביא דורון לישראל אבל כתב שהוא מחוץ לעיר אחרת אין לירא שמא ילך בעצמו. עכ"ל. והמ"ב (סי' שז סקנ"ה) כתב וז"ל ואף דדבר שהובא מחוץ לתחום קי"ל דאסור ליהנות ממנה מי שהובא בשבילו ואף הכא הלא הקריאה והעיון הנאה היא לו התם טעמו משום גזירה שמא יאמר לא"י שיביא לו מחוץ לתחום אבל הכא באגרת לא שייך לומר כן שאינו יודע מי ישלח לו וגם י"ל דלא חשיב הנאה כיון שאינו נהנה מגופה של מלאכה. עכ"ל.
והנה אחר שמצאנו שבמקום שאין לחוש שיאמר לנכרי להביא לו באיסור, לא נאסור להשתמש בחפצים שהובאו מחוץ לתחום, יש לומר שה"ה כאן, כאשר הנכרי מביא בהיתר. וזאת, כי לא יתכן לומר שיהיה מותר לומר לנכרי להביא החפצים שלו, ויהיה אסור להשתמש בהם. שהרי לא יתכן שנבוא לגזור שמא יאמר לנכרי להביא לו בהיתר.
ומיהו אם נוסע על ידי ישראל לצורך פיקוח נפש, אם הוא בתוך התחום, ומוציא את החפצים מביתו במקום שיש עירוב, ומניחם ברכב, מותר לו ליטול חפצים שנצרך להם. שהרי אין בו איסור הוצאה, כיון שהוא יוצא עם רשות היחיד מתוך רשות היחיד, ואין בזה הוצאה מרשות לרשות כלל. כמבואר בסוגיא דכוורת (שבת ח ע"א) שהזורק כוורת לרה"ר, אם יש בה שיעור רשות היחיד, ד' על ד' ברום י' טפחים, פטור. ומדברי הרמב"ם (שבת פי"ד הי"ט) מוכח שמותר, שהרמב"ם כתב שהרי הוא כמוציא מרה"י לרה"י. ואם נוטל חפצים מועטים, יש לברר אם ישן לחוש לריבוי בשיעורים בהבערה של הרכב שגורם לאמץ את פעולתו. ואפשר שאם החפצים מועטים, אין בהם ממש. אך כל זה אם הוא בתוך התחום.
אמנם אם יוצא מחוץ לתחום, אסור לו ליטול עימו חפצים שלא לצורך פיקוח נפש, משום איסור תחומין, שאסור לישראל להוציאם מחוץ לתחום, גם אם נוטלם בתוך רכב שהוא רשות היחיד. אמנם בשו"ת מנחת שלמה (חלק א סימן טו) הסתפק בזה, וז"ל ונלענ"ד דהואיל ודייקי רבנן ואמרי בלישנא דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים, אפשר דאיסורן לעולם תלוי בבעלים ולא אסור להוציאם כי אם במקום שגם הבעלים אינם יכולים לילך, אבל כל שהוא עצמו מותר משום פקו"נ או בדרבנן משום כבוד הבריות גם ממונו נגרר אחריו ושרי, עכ"ל. ועיי"ש מש"כ בזה עוד. ומכל מקום, גם אם נאמר שחפציו נגררים אחריו, אין איסור להשתמש בחפציו שנותרו בביתו. שהרי לא גרע מחפצים שהובאו על ידי נכרי באופן המותר כמבואר לעיל, שמותר להשתמש בהם. ואם כך הוא בעניין חפצים שהובאו בהיתר מחוץ לתחום, ק"ו לגבי חפציו שנותרו בביתו כפי שהיו מתחילה.
♦
ב.
הוצאת מוקצה
פעמים שאדם מבקש ליטול עימו מוקצה, בין אם הוא יוצא עם חולה או יולדת, ומבקש ליטול מעות וכדו' להשתמש בהם אחר השבת. או שהוא היה בבית חולים קודם השבת, ומבקש לשוב לביתו, ואינו רוצה להשאיר את המוקצה בבית חולים. ויש לדון היאך יעשה.והנה אם בא לעשות כן על ידי נכרי, שהנכרי יטול את התיק עם כל חפציו, הוי שבות דשבות, ויש מקום להתירו לצורך גדול כלשהו. אמנם אם הוא יוצא באופן שלא יוכל לבקש מהנכרי ליטול את חפציו עד שיגיעו למחוז חפצם ויהיה מקום מסודר להניחם שם, יש לדון אם הוא רשאי ליטלם עימו.
ובסי' שט נתבאר דין כלי שיש בו דבר האסור והמותר. ועיקר הדבר הוא שאם יש לאדם כלי שיש בו דבר האסור והמותר, וצריך הוא ליטול את הכלי, חייב לנער את הכלי, כדי שהדבר האסור יפול ממנו. אמנם אם יינזקו חפציו, בין אם חפצי ההיתר יינזקו מניעור הכלי, ובין אם חפצי האיסור, אינו צריך לנער. ועל פי זה יש לומר שאסור מתחילה להניח חפצי מוקצה באופן שיבוא לטלטל את הכלי בשבת. שהרי אם צריך לנערם בשבת, ק"ו שאין להניחם שם מתחילה בערב שבת.
והנה אם היה בבית חולים מערב שבת, ויש עימו חפצי מוקצה, ויודע הוא שאם ינערם, ינזקו. כיון שאין מי שישמור עליהם, והוא מבקש להתיר ליטול את הכל יחד, כיון שצריך הוא לכלי שחפצי המוקצה נמצאים בו. יש לומר שאסור לו ליטלם, שהרי הוא הניחם מתחילה באופן שיבוא לטלטלם בשבת לצרכם כדי שלא יגנבו. ומאחר שיש לו חובת ניעור באופן שלא יינזקו, פשיטא שיש איסור להניחם באופן שיטלם בשבת לכתחילה כדי שלא יינזקו. ויש לו לפעול באופן אחר למצוא את הדרך אשר ילך בה בלא טלטול להדיא.
♦
מעות המונחות בכיס שאינו תפור לכל ארכו
איתא במשנה (כלים פי"ח א-ב) השידה ב"ש אומרים נמדדת מבפנים ובה"א נמדדת מבחוץ מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד ר' יוסי אומר מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד וביניהם אינו נמדד ר' שמעון שזורי אומר אם היו הרגלים גבוהות טפח אין ביניהם נמדד ואם לאו ביניהן נמדד. מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חבור לה ואינה נמדדת עמה ואינה מצלת עמה באהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות ואם אינה נשמטת חבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. ופירשו בתוס' (שבת מד ע"ב ד"ה אין גוררין) אין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות - מפרש ר"י דכשהיא נשמטת היא כלי בפני עצמה אבל כשאינה נשמטת מותר לגוררה אף על פי שיש עליה מעות דכיון שאינם ע"ג השידה שהיא עיקר הכלי שרי. עכ"ל.ומכאן למדו הפוסקים (טושו"ע סי' שי סעיף ז), שכל מקום שהמעות או שאר מוקצה מונחים על צידי הכלי, באופן שאינו כלי בפני עצמו, הכלי לא נעשה בסיס לדבר האסור. וז"ל הרמ"א וכן בכיס התפור בבגד, הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש, אם הוציא המעות משם, מותר ללבוש הבגד, דהכיס בטל אצלו; אבל אם שכח בו מעות, מותר לטלטל הבגד, דלא אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס למעות הואיל ואין המעות על עיקר הבגד, אבל אין ללובשו בשבת, דחיישינן שמא יצא בו. וכתב המ"א (סי' שי סק"ז) שמותר לטלטל את הכלי עם המעות באופן הזה, ואין צריך לנערם, ואפילו הניחם שם בכוונה מותר לטלטלם. ובטעם הדבר שאין צריך לנערם, יש לומר שכיון שאינו מונח על עיקר הכלי, נחשב הדבר כאילו אינו מטלטלם כלל. והמ"ב (סק"ל) כתב כלומר דהכיס אינו תפור לארכו בבגד אלא פיו לבד תפור והוא כולו תלוי [ב"י] דאם היה הכיס כולו תפור בבגד אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס ואף דהכא מיירי בשכח מ"מ עכ"פ היה צריך לנער מתחלה המוקצה וכדלעיל בסימן ש"ט ס"ד משא"כ כשהכיס תלוי אין צריך אפילו ניעור מתחלה ויש מחמירין וסוברין דגם בזה צריך ניעור מתחלה.
נמצא שאם מבקש ליטול עימו מוקצה בשבת, עיקר השיטה הוא שהוא רשאי להכניסו לכיס של התיק שלו, באופן שהכיס יהיה תלוי ואינו תפור לארכו. ובאופן זה עיקר השיטה שאין איסור מוקצה. ויש מחמירים בזה.
♦
ג.
העולה בידינו מכל הנ"ל
א. מותר לצאת בשבת ברכב של נכרי אם יש לו דין רשות היחיד, באופן שהותרה אמירה לגוי.ב. כאשר יוצא מהרכב, אין לו אלא ד"א. ואם יוצא מהרכב בעיר המוקפת חומה, רשאי ללכת בכל העיר. וי"א שה"ה גם בעיר שאינה מוקפת חומה.
ג. כשנכנס לרכב וכאשר סוגר את החגורה, יש להיזהר שלא להפעיל מערכת שמתריעה על נסיעה ללא סגירת החגורה.
ד. אם יוצא עם נכרי ברכב של נכרי, מותר ליטול עימו חפצים ברכב שלו. ואם יוצא עם ישראל, הגרש"ז הסתפק אם יש להתיר.
ה. אם יוצא עם ישראל משום פיקוח נפש, ומבקש ליטול חפצים שאין בהם פיקוח נפש, יש להיזהר שלא לגרום להבערת תוספת דלק.
♦ ♦ ♦