יודע שהזכיר טל ומסופק אם הזכיר מטר
א. כתב השו"ע קיז. ד. דמי שהזכיר בימות הגשמים בברכת השנים מטר ללא טל יצי"ח, אך אם הזכיר טל ללא מטר לא יצי"ח. ויל"ע מה דינו של מי שבתוך ל' יום הראשונים זוכר שהתחיל לומר טל אך לא זוכר שהמשיך לומר מטר. ואף שדבר זה לא שכיח, מ"מ נפק"מ בזה בהא דהאומר צ' פעמים טל ומטר שוב אין חוזר בספק, מה הדין במי שקיצר תוך כדי הצ' פעמים ולא אמר ותן טל ומטר אלא אמר רק ותן טל בלא להמשיך ומטר, דממילא בו כל ל' יום בכל ספק תלינן שודאי אמר טל אך אין ידיעה שאמר גם מטר.♦
כשהתחיל כהוגן תלינן שהמשיך כהוגן
ולכאו' יש לדמות ענין זה לדברי המשנ"ב תקפב. ד. גבי מי שבראש השנה יודע שהתחיל בברכה ג' ובכן תן פחדך ומסתפק אם סיים המלך הקדוש או הקל הקדוש, דתלינן שכיון שהתחיל כהוגן גם סיים כהוגן (ואף שהמשנ"ב הסתפק בזה, מ"מ מקובל להקל בזה). וכן כאן, כיון שהתחיל לומר טל תלינן שסיים לומר גם מטר ויצי"ח[1]. ובאמת אי"צ לראיה כלל ואי"ז דומה לשם, דבנידון המשנ"ב בסוף הנוסח הוא אמר בא"ה כפי שאומר כל יום ולכך שייך לדון שמא בדעתו שבברכה ג' לאחר בא"ה אומרים הקל ולא המלך, אך כאן אין כלל הו"א שיאמר ותן טל ברכה, כי אין כזה נוסח בשום צורה שהיא, ובודאי המשיך לומר מטר ויצי"ח.ולכאו' הנפק"מ בזה היא בנוסח בני עדות המזרח, שבקיץ אומרים ברכת ברכינו ה' אלקינו ובחורף אומרים ברכת ברך עלינו ה' אלקינו, והוא יודע שהתחיל ברך עלינו אך מסופק אם מיד כשהזכיר ה' אלקינו חזר להרגלו לומר את נוסח ברכינו או שהמשיך כדין, דבשניהם הוא מזכיר את הנוסח המעכב לאחר הזכרת ה' אלקינו, ממש כפי שבברכה ג' מזכיר תמיד את הנוסח המעכב לאחר בא"ה. וע"פ המשנ"ב יש להקל גם בזה.
♦
צורת הצ' פעמים לבני עדות המזרח
ועפ"ז משכח"ל לבני עדות המזרח לומר צ' פעמים טל ומטר, דבפשוטו כיון שלצורך הצ' פעמים צריכים לומר עד תיבות הזכרת המטר, שזהו הנוסח שנאמר לאחר תיבות ה' אלקינו, אין בידם לעשות כן, דהרי בודאי אין להזכיר ה' אלקינו בחינם צ' פעמים (דלאו כבוד ואורח המלכות לעשות, כן אף אם יאמר משפט שלם שאין בו משום ש"ש לבטלה). אך לפמשנ"ת יהיה בידם לומר רק רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו, בלא להמשיך את התיבות שבהמשך, ושוב בכל ספק תהיה ודאות שהתחילו את הברכה כהוגן, ושוב יתלו שודאי גם סיימו כהוגן ויצי"ח. דמחודש הדבר לומר שאין קשר בין ברכה לברכה בכדי להרגיל עצמו לומר ברצף רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו ותמיד מתחיל את הברכה מחדש ללא המשך מברכה הקודמת, באופן שאין דרך ליתן בזה הרגל אחר ע"י צ' פעמים.♦
הגדר במחסר הזכרה
ב. בתוס' וברא"ש בברכות דף כו: נחלקו בגדר מי שהתפלל ללא הזכרה המעכבת, דלרבינו יהודה יש בידו תפילה שלמה ורק חסרה לו הזכרה, וצריך לחזור ולהתפלל רק לצורך ההזכרה. ואם כבר עבר זמן ההזכרה, וכגון ששכח יעו"י במנחה דר"ח ובמעריב כבר עבר ר"ח, ואין בידו להשלים את ההזכרה, אי"צ להתפלל שוב ללא יעו"י, דהרי כבר יש בידו תפילה ללא יעו"י. ולרב אלפס וחכמי פרובינצ"א אין בידו תפילה כלל[2], ולכך אף שבתשלומי המנחה כבר לא יזכיר יעו"י, חייב להשלים כדי שתהיה בידו תפילה.♦
להגר"ח טו"מ הוא מטבע ולא הזכרה
ואמר בזה רבינו הגר"ח מבריסק זיע"א (סטנצל) דכל מחלוקתם היא רק בהזכרה, אך טל ומטר אינה הזכרה אלא היא מטבע הברכה, וכשלא הזכיר טו"מ אין בידו תפילה לכו"ע, והברכה לבטלה. וחייב לחזור גם כשאין בידו להשלים את הטו"מ, וכגון ששכח טו"מ בערב שבת ומשלים בליל שבת. והגר"ח לא ביאר את ראיותיו בזה אלא כתב כן מסברא.♦
ביום שיש בו דינים תיקנו הזכרה ובעלמא תיקנו מטבע
ולכאו' הדבר מוכרח, דהרי דנו התוס' בברכות דף יב: במי שמחסר בעשי"ת זכרינו לחיים ומי כמוך וכו', דלרבינו יהודה זה משנה ממטבע התפילה וברכתו לבטלה ולא יצי"ח, ולר"ח כיון שאין לזה מקור בגמרא זה לא הופך את מטבע הברכה ויצי"ח. הרי לן דלכו"ע אם זה היה כתוב בגמ' זה היה שינוי המטבע. וצע"ג, דהרי להדיא אמרו בברייתא בברכות דף ל: דיעו"י אינו שינוי המטבע ומי שלא אמרו במעריב אינו חוזר כי יאמרנו בשחרית וכו' (והראשונים נחלקו אם קאי ביחיד או בש"ץ), הרי לן דגם נוסח שמקורו בברייתא אינו משנה את המטבע ויש דרך לצאת י"ח ללא אותו הנוסח. וא"כ איך ברור לרבינו יהודה ולר"ח שנוסח זכרינו לחיים אם מקורו בגמ' הוא שינוי המטבע[3]. ומוכח בזה דרק ביום שיש בו דינים והלכות שייך לתקן הזכרה לכבוד היום, אך בעשי"ת אין דינים בעצם הימים (על אף כל מעלתם) בכדי לתקן הזכרה לכבוד היום. ובהכרח שלא תיקנו בתורת הזכרה אלא רק בתורת מטבע. ורק דנו התוס' אם מטבע שאינה בגמ' מעכבת. ומעתה פשוט שאף ימי החורף, שאין בהם דינים, לא שייך לתקן בהם טו"מ בתורת הזכרה אלא בתורת מטבע, וכיון שיש לזה מקור בגמ' זה מעכב לכו"ע. ולפ"ז פשוט שה"ה משיב הרוח.♦
המטבע בתחנונים ולא בברכה
ודברי הגר"ח צ"ב, דהרי קימ"ל שמי שלא אמר טו"מ בברכת ברך עלינו משלים בברכת שמע קולנו. הרי לן שאי"ז כלל המטבע, דהרי שייך לצאת י"ח ברך עלינו ללא טו"מ וכן שייך לצאת י"ח שמע קולנו ללא טו"מ, ובהכרח זו רק הזכרה בעלמא שיש להזכירה באיזה שהיא ברכה המתאימה להזכרה. אמנם הבין בזה הגר"ח דאי"ז כלל מטבע גוף הברכה אלא זה מטבע התחנונים, דהרי יש דין תחנונים בתפילה שבנויים מברכת אתה חונן ועד סוף שמע קולנו בכדי להתפלל על כל הצרכים, וחלק מהצרכים זה טו"מ בחורף, וקבעו שהמטבע של התחנונים יהיה רק עם טו"מ.♦
דעת המשנ"ב אם טו"מ הזכרה או מטבע
ובמשנ"ב קח. לו. כתב שמי שלא התפלל את התפילה האחרונה לפני שהתחילו להזכיר משיב הרוח וטו"מ ומשלים בתפילה הבאה ב' פעמים יש לו לומר גם בתשלומין את ההזכרה החדשה. אך אם שכח יצי"ח, כיון שזו תשלומין לתפילה שעדיין לא התחייב בה בהזכרה החדשה. ובפשוטו הוא דלא כהגר"ח. דהרי בשלמא אם זו הזכרה בעלמא, שייך לדון שהתפלל בתשלומין כדין ורק חיסר הזכרה וכיון שלא נתחייב בה מעיקרא זה לא מעכב. אך אם זה שינוי המטבע, שוב בתשלומין התפלל תפילה שלא שייכת כלל, ואיך יש בזה שם תפילה כלל לעלות לו לחובתו. אמנם שייך לדחות שהא גופא היתה התקנה שתפילה שנתחייב בה כשנצרך לגשם יהיה בה המטבע עם טו"מ, אך תפילה שלא נתחייב בה בעת שנצרך לגשם לא יהיה בה המטבע עם טו"מ (ובפרט לפמשנ"ת דהמטבע היא בתחנונים ולא בגוף הברכה, טפי ניחא לומר כן).♦
החילוק בין טו"מ להגר"ח לבין הראשונים גבי יעו"י
ודברי הגר"ח בטו"מ לא שייכים כלל לשיטת רב אלפס וחכמי פרובינצ"א ביעו"י, דהרי הם לא ביארו כלל שאין בידו תפילה משום ששינה מהמטבע, אלא ביארו שכיון שחסרה לו הזכרה אין בידו תפילה. והם הבינו שהיעו"י הוא ודאי הזכרה צדדית ולא המטבע (וכפי שהובא להוכיח ממי ששכח במעריב דאין חוזר כי יכול להשלים בשחרית וכו'), אלא שחידשו דמי שחסרה לו הזכרה באופן המעכב לא יצא כלל ידי חובת תפילה ואין בידו תפילה כלל (וכבר הובא לדון אם ממילא כל הברכות לבטלה). אולם הגר"ח לענין טו"מ חידש שזה שינוי המטבע והברכה לבטלה.♦
ג' הבנות בגדר טו"מ
ומעתה יש בטו"מ ג' הבנות - דבפשוטו זה כדין יעו"י. ולרבינו יהודה זו הזכרה צדדית, וכל המחסר טו"מ יש בידו תפילה שלימה ורק צריך לחזור ולהתפלל לצורך ההזכרה. ולרב אלפס וחכמי פרובינצ"א, על אף שזו הזכרה צדדית, מ"מ כיון שהיא מעכבת אם חיסר טו"מ אין בידו תפילה כלל. ולהגר"ח זה שינוי המטבע, וכשחיסר טו"מ הברכה לבטלה.♦
דין המתחיל ברכת חול בשבת
ג. ובגמ' בברכות דף כא. אמרו שמי שהתחיל ברכת חול בשבת חייב לסיימה, כיון שמעיקר הדבר יש לחייבו בכולן בשבת ורק לא הטריחוהו, אך כיון שהתחיל יש לו לסיים. והוא דבר מחודש, דהרי בשמו"ע כל הברכות וכן כל סדר הברכות הן לעיכובא והאומר ברכה אחת לא קיים את חובת התחנונים כלל, ועכ"ז בשבת חייבוהו לסיים את הברכה שהתחיל בה בלבד.♦
גדרי ברכה אחת בתורת רחמי
ולכאו' ענינו ע"פ מש"כ המג"א סימן תקצ"ג (יעו"ש במשנ"ב סק"ב) דמי שאין בידו להתפלל ויודע רק ברכה אחת יוכל לאומרה בתורת רחמי בעלמא שאין בה דין תפילה כלל. די"ל שאף בשבת כל המתחיל ברכה תיקנו לו לאומרה בתורת רחמי ולא בתורת תפילה ותחנונים. ואדרבה מסתבר שכל סברת הגמ' שמעיקר הדבר היה לחייבו בשבת בכל הברכות לולי הטירחא, שייכת רק בתורת ברכה בעלמא ולא בתורת התחנונים, כי שבת מופקעת לגמרי מתחנונים. ולכך סגי בברכה בעלמא שאין בה דין תחנונים. ואדרבה אם מעיקר הדבר היה לחייבו בשבת בתחנונים, היה לחייב את כל הפותח בברכת אתה חונן, שהיא תחילת התחנונים, לסיים את כל ברכות התחנונים.♦
התחיל בשבת ברכה שלא כסדר התפילה אסור לסיימה
ומ"מ לא חייבו את הפותח בברכה בשבת באמצע התפילה אלא כשהיא בסדר התפילה כעין הסדר בחול, אך אם מיד אחר הקל הקדוש פתח בברכה מאוחרת ולא בברכת אתה חונן, אסור לו לסיימה כי זה לא מקומה. וכל דברי המג"א שמי שאינו מתפלל יאמר איזה ברכה שמכיר ללא שום סדר, זה רק מפני שאינו באמצע תפילה אחרת.♦
חיסר בשבת טו"מ ונזכר בתקע בשופר
ויל"ע במי שבשבת טעה והמשיך בברכות החול ובאמצע ברכת תקע בשופר נזכר שחיסר טו"מ, מה דינו. ולכאו' הדבר תלוי בג' ההבנות הנ"ל. דלרבינו יהודה אף שמיד כשהתחיל את ברכת ברך עלינו חלה עליו חובת ההזכרה, מ"מ כיון שברכת ברך עלינו עלתה לו ורק חסרה לו הזכרה, אי"ז נחשב שלא אמרה. ושפיר מסיים תקע בשופר, כיון שזה על סדר התפילה, דאמר את כל הברכות בשלמותן עד שם. ולרב אלפס וחכמי פרובינצ"א מיד כשהתחיל ברך עלינו חלה עליו חובת ההזכרה, וכיון שחיסר ואינו עתיד להשלים בשומע תפילה, לא עלתה לו הברכה כלל והוה כמי שלא אמרה. וא"כ אי"ז המקום של תקע בשופר, כיון שאי"ז על סדר התפילה וחייב לפסוק מיד. ואינו צריך לתקן את ברך עלינו שנתחייב בה, כי החיוב הוא רק לסיימה, וזה שעבר לתקע בשופר צריך להתחיל בה מחדש ולא תיקנו לעשות כן. ולהגר"ח יסיים תקע בשופר, כי קיים את חובת ברך עלינו בשלמות. והוא, דמסתבר שלדבריו לא היו ב' תקנות בטו"מ, גם מטבע וגם הזכרה, אלא רק תיקנו תקנת מטבע. וכיון שנתבאר דאין המטבע בברך עלינו או בשומע תפילה אלא בחובת התחנונים, שוב בשבת, שכלל אינו מקיים את התחנונים דהרי לא מסיים את כל ברכות התחנונים אלא מקיים רק חובת ברכות בודדות בתורת רחמי בעלמא בלבד, כלל לא חלה עליו חובת המטבע של התחנונים ואין בו תקנת טו"מ כלל, ושפיר קיים את ברכת ברך עלינו בשלמות. ואדרבה, גם לכתחילה כשהתחיל ברך עלינו אינו חייב לומר טו"מ, כי לא התחייב בזה כלל ע"י הברכה, כי אי"ז לא הזכרה שמקומה בברך עלינו ולא מטבע של ברך עלינו (ורק עדיף שיזכיר טו"מ, כי זהו הצורך).♦
חיסר בשבת טו"מ ונזכר בסיום הברכה
וכן כשנזכר מיד כשסיים ברך עלינו שלא הזכיר טו"מ. לרבינו יהודה לא יאמר שם טו"מ, דהרי יצא ידי חובת הברכה, וזו ככל הזכרה שלא מעכבת, שאין נאמרת לאחר סיום הברכה. דההזכרה לא מעכבת דוקא שם, מאחר שמעיקר הדין שייך להשלימה בשומע תפילה. ואף שכעת אין בדעתו להשלים בשומע תפילה, מ"מ כלפי ברך עלינו שכבר עלתה לו זו לא הזכרה המעכבת. ולרב אלפס וחכמי פרובינצ"א ודאי יאמרנה שם כי לא יצא ידי חובת הברכה. ולהגר"ח לא יאמרנה כי קיים את הברכה בשלמות. וכמשנ"ת כל זה לענין נזכר בתקע בשופר.♦
השלים במוצ"ש את מנחה של שבת וחיסר טו"מ
והנפק"מ בזה גבי מי שלא התפלל מנחה בשבת והתפלל במוצ"ש ב' תפילות של חול ושכח בתשלומין טו"מ. האם דינו כמי שמשלים את מנחה של ו' חשון, שהכריע המשנ"ב הנ"ל לקולא, דהרי גם בשבת אין חובת טו"מ. די"ל שכיון שבשבת יש עליו את עיקר הדבר שחייב בברכת ברך עלינו, שוב אינו מופקע מטו"מ כעין שמופקע בו' חשון. אלא דהדבר תלוי בג' ההבנות הנ"ל. דלרבינו יהודה ורב אלפס וחכמי פרובינצ"א, שזו הזכרה של הברכה, שוב נחשב ששייך בשבת בטו"מ. אך להגר"ח, שבשבת אין אפילו מעיקר הדבר חובת תחנונים, וכל עיקר הדבר זה רק חובת ברכה בתורת רחמי בעלמא. וכן נתבאר בדבריו שאין תקנת מטבע טו"מ בברכה בעלמא אלא רק בתחנונים. שוב כיון שתחנונים אין שייכים בשבת, פשוט שבשבת הוא מופקע לגמרי מטו"מ ודמי לו' חשון (והיינו את"ל שדברי המשנ"ב במשלים את מנחה של ו' חשון ניחא עם הגר"ח, וכדלעיל).♦
מתפלל בשבת נוסח חול וחיסר טו"מ
ומ"מ כשלא התפלל כלל נוסח של שבת והתפלל של חול והכליל באחת הברכות ביום השבת הזה, דכתב השו"ע רסח. ד. דיצי"ח, ודאי מעכב טו"מ, דהרי ללא נוסח שבת חייב לצי"ח בתורת תחנונים, כי ברכות בעלמא ללא סדר וללא תורת תחנונים אינן תפילה. ועל כרחו הכניס את עצמו לכל דיני התחנונים.♦ ♦ ♦