ופירש רש"י (ד"ה הועיל) דאיירי לענין אם חשיב הוקף לדירה, משום דהאי מחיצה חשיב כהיקף חדש. והנה סברת רבא דלא הועיל צריך ביאור, אמאי לא הועיל הא נתבטלה מחיצה ראשונה, דהך מחיצה אמצעית מבדלת היא בין שני כתלים החיצונים, ובשלמא בפחות מג' י"ל דחשיבא כחדא מחיצה, אבל בפחות מד' דלא הוי כחדא מחיצה, א"כ מבטלת היא מחיצה חיצונית.
ויש לפרש, דהנה הא דמחיצה מפסקת באמצע רשות ועושה אותם לשתי רשויות, אין הטעם מחמת דהמחיצה מבדלת בין שתי המקומות. דע"ז י"ל דאין המחיצה יכלה להבדיל באמצע הרשות, דהא בכל רה"י אמרינן דהמחיצות עולות עד לרקיע (שבת ז, א), א"כ המחיצה המבדלת ג"כ צריכה להבדיל עד לרקיע וזה אי אפשר. והא דמחיצה מבדלת נראה דהטעם הוא משום דשתי המקומות יכולות להיחשב רשות בפני עצמן, ולכן חשבינן כל רשות ורשות מהמחיצה האמצעית.
ולפי"ז י"ל הכא דאין ד' טפחים בין מחיצה אמצעית לחיצונית מצטרף הכל ונעשה רשות אחד, דכיון דהמקום שבין מחיצה אמצעית להחיצונית אינו יכול לעשות רה"י, בהכרח מצטרף הוא לכל הרשות ונעשה הכל רשות אחד על ידי מחיצות חיצונית ואין המחיצה האמצעית מפסקת ביניהם משום דאויר הרשות עולה עד לרקיע.
♦
והנה לפי"ז יצא חידוש, דברשות הרחב ששה טפחים ויעשה מחיצה באמצע לא יבטל שם רה"י מינה משום דהכל יעשה רה"י ע"י המחיצות חיצוניות. וקשה מהא דאמרינן בשבת (ק, א) דבור שמונה וחילקה במחצלת פטור, דמוכח דהוי חילוק באמצע רשות, ודוחק לומר דאביי ס"ל כרבה דגם פחות מד' הוי מיעוט, ולרבא אין הכא נמי דהוי רה"י.
וי"ל בזה דהנה בערובין (עח, א) איתא דעמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו [אמר רב אדא בר אהבה ובגבוה שלשה. אביי ורבא דאמרי תרוייהו, אף על פי שאין גבוה שלשה. מאי טעמא - לא משתמש ליה]. רב אשי אמר, אפילו שגבוה שלשה, מאי טעמא - אפשר דתלי ביה מידי. וביארנו במקום אחר דמחלוקתם הוא בזה. אי בעינן ברשות הי' שיהיה השתמשות של ד' כאחת. או"ד דשעור ד' הוא רק במקום, ולא בעינן השתמשות של ד' כאחת. ולפי"ז אביי ורבא דס"ל דהוי מיעוט ס"ל דבעינן השתמשות של ד' כאחת, ומשו"ה בחילקה במחצלת שפיר הוי מיעוט, משום דאין כאן השתמשות ד' כאחת.
♦
עוד י"ל על פי מה שראיתי בספר אחד (שכחתי איפה[1]) דהא דבור הוי רה"י הוא מדין גוד אסיק מחיצתא. והנה ידוע שיטת הרמב"ן (שבת צט, ב) דבעמוד לא אמרינן מחיצות עולות עד לרקיע. ולפי"ז נראה פשוט דגם בבור האויר שלמעלה מכותלי הבור לא הוי רה"י. וממנה נראה דבבור המחיצה מחלקת אותו אף באופן שאינו יכול לעשות שתי רשויות, משום דהמחיצה מחלקת את המקום. ולא דמי לכל רה"י דאין המחיצה מחלקת, משום דאווירו עולה עד לרקיע.
וילה"ע מדברי התוס' בד"ה שאם עשה מחיצה וז"ל: ומיהו צריך לפרש דמיירי על שפת התל, שאם הרחיקו ד' מן השפה אין שם חידוש, דהכי נמי למטה אם הרחיק הועיל. והנה מה שכתבו [הרחיק] ד', היינו משום דבד' כו"ע מודו דהועיל. ולדברינו הכא בתל כו"ע מודו דגם בג' הועיל, דהכא לא שייך הסברא שכתבנו דאין מחיצה מבדלת באמצע רשות, דהא הכא בתל לא אמרינן דמחיצותיו עולות עד לרקיע דהא מחיצותיו הוא מדין גוד אסיק אך נראה דהם? לא ס"ל לחידושא דהרמב"ם דבמחיצות גוד אסיק לא אמרינן דעולות עד לרקיע. ולפי דבריהם ע"כ צריך לפרש דהא דחילקה במחצלת פטור דהוא משום דאין שם מקום ד' במקום אחד.
♦
והנה סברא זו דאין מחיצה חולקת באמצע רשות, אף שהיא מחודשת אבל מוכרחת היא. וביותר מוכרח הוא מדברי הר"מ שמפרש דהא דהרחיק מן הכותל ד' איירי לענין אם חשיב מיעוט דבין המחיצה החיצונית והמחיצה האמצעית לא הוי יותר מבית סאתים, ולפי"ז מוכרח הוא דגם המקום הקטן שבין שתי המחיצות נכנס בכלל הרשות והוי רה"י גמור לענין שחייבים עליו מדאורייתא, דאם לא הוי רה"י ודאי היה ממעט מיותר מבית סאתים.
♦
והנה מה שהקשה שם המ"מ דאמאי פחות מג' אינו ממעט הא הוי כלבוד, וככותל (עד) [אחד] דמי. י"ל דהנה בשבת (ק') [צט, ב][2] איתא דכותל המוקף לכרמלית ומשוי רה"י, הוי הכותל רה"י, משום דלאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן. ונראה מזה דגם המחיצה נכנסת בכלל הרשות. ולפי"ז אם יש ריווח בעובי הכותל בפחות הך חלל נעשה רה"י, משום דגם עובי הכותל רה"י. ומעתה אתי שפיר, דגם האויר נעשה רה"י ומשו"ה אינו ממעט, אבל ביותר מג' ממעט משום דהאי אויר אינו רה"י.
והנה לדברינו יתיישב נמי הא דקשה לכאורה דרבא אדרבא, דהכא קאמר רבא דפחות מד' לא חשיב, ולעיל בד' ט"ז (ע"א) מוכח דאליביה דרבנן דכל דפחות מג' כלבוד דמי, גם פחות מד' הוי מקום חשוב. אך לפי מש"כ לא קשה מידי, דהכא תלוי בדין רשות ובזה כו"ע מודו דרשות פחות מארבעה לא הוי רה"י, ופשוט.
♦
והנה הב"י בסי' שנ"ח (י) הביא דברי תשובת הרשב"א וז"ל: '[כתב] בתשובות הרשב"א, גנה יתירה על בית סאתים שעשו בתוכה בית דירה ובור עמוק י' ורחב ארבעה להשקות את הגן, ובית כינוס מים שקורין סאפארי"ג להקוות בו מים להשקות זרעים, יש מן החכמים שהורה שהבור ובית כינוס המים ממעטין, ונתן טעם לדבריו לפי שהם רשות היחיד, ואם כן אינו מכלל הגנה שהיא כרמלית ואינם נמדדים עמה'.
והנה הא דהוצרך שאם זה משום דהגינה היא כרמלית, נראה דבלא טעם זה היה הבור מצטרף עם הגינה, דאע"ג דהבור נחשב כרשות בפני עצמו, מ"מ אינו חולק רשות בפ"ע מהטעם שכתבנו דמחיצות הרשות עולות עד לרקיע, ומחיצות הבור אינן עולות עד לרקיע, ונמצא דאין הפסק [בין] הבור להרשות, אלא דכיון דהגנה (נשארת) [נחשבת] כרמלית, שוב אין הבור מצטרף, דהא הבור יכול להיחשב רה"י דיש לו מחיצות בפני עצמו, וכיון דהוא נחשב רה"י ממילא אין מצטרף עם הגנה דהוי כרמלית.
אכן לפי"ז דאינו דנים את הכרמלית כיון דאינה מוקפת לדירה. קשה לנו אמאי בפחות מד' אינו מועיל הא מחיצה זו מחיצה מעליתא היא. דהא המחיצות החיצוניות אין משווים אותה רה"י, וא"כ נחשוב הרשות עד המחיצה האמצעית, ולא שייך השתא הסברא שכתבנו לעיל דאין מחיצה מפסקת באמצע רשות, דהא עתה אנו דנים לעשותה כרמלית, וא"כ אין כאן רשות כלל.
♦
קרפף יותר מבית סאתיים לא בטל ממנו דין מחיצות
ואולי י"ל דאף דקרפף שלא הוקף לדירה לא חשיב רה"י, מ"מ מחיצותיה לא בטלו, דחכמים לא בטלו המחיצות אלא שאסרו לטלטל בתוכה, וכיון דהמחיצות אינם בטלות שוב אמרינן דאין מחיצה מפסקת באמצע רשות. דאף דאסור לטלטל בתוכה אבל רשות מיהא הוי, ויש כאן התאחדות הרשות עד לרקיע. ומ"מ לענין הצטרפות הבור להגינה י"ל דכיון דהבור יש לו תורת רה"י לענין היתר טלטול, דהא נוכל לתת לו דין בפנ"ע שוב אינו מצטרף להגינה.ויש להביא ראיה דבקרפף שלא הוקף לדירה לא בטלו מחיצותיו. מדברי המ"מ בפ"ז מהל' ערובין ה"ד שכתב דלשיטת הר"מ מאי דאמרינן דקרפף יותר מבית סאתים לא הוי כרה"י, ולא הוי כוליה כד' אמות, זה אינו אלא שנותן שם עירובו או במערב ברגליו, אבל כל ששבת שם בבין השמשות אפילו בלא הוקף לדירה הוי כד' אמות, ומוכח מזה דגם בלא הוקף לדירה לא בטלו מחיצות[3].
אך יעויין באלפסי ברכות י"ט ע"ב בדברי הר"י ד"ה רבן, שר"י אומר דמוכח משם דהיכי דלא הוקף לדירה לא הוי כד' אמות גם לענין ברכה, עיי"ש. ומוכח מזה דלא הוי רשות כלל. אך אינו מוכרח דאפשר דכד' אמות לא הוי, אבל רשות מיהא הוי, וצ"ע.
♦
ובעיקר הסברא שהביא הרשב"א דאין הבור מצטרף משום דהגינה הוי כרמלית. יש לתמוה, דמ"מ איך נוכל לדון גם את הגינה כרה"י מטעם [זה], הא אי הגינה חשיבה כרה"י שוב מצטרף הבור להגינה והוי יותר מבית סאתים. וביותר קשה דהא עיקר לימוד דיותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה לא הוי רה"י ילפינן (לעיל כג, ב) מחצר המשכן שהיה בו מאה על חמשים ומיקרי חצר, וילפינן דרק בזה מיקרי חצר, אבל ביותר מזה לא מיקרי חצר. וא"כ האיך נוכל לחשוב אותו רה"י, הא בהצטרפות הבור הוי יותר מבית סאתים, ואין חצר ביותר מבית סאתים. דבשלמא אם (שומיר?) [נאמר ד]יותר מבית סאתים היה בקרפף, דשטח גדול כזה נתנו חכמים קרפף ולא בפחות מכן, י"ל דכיון דאם אנו רוצים לעשות קרפף לא יהיה בו יותר מבית סאתים משום דהבור אינו מצטרף משו"ה לא הוי קרפף והוי כחצר. אבל כיון דשיעור סאתים הוא מחצר [המשכן] דיותר מזה לא מיקרי חצר, א"כ איך נוכל לעשותו חצר, דאם נעשה אותו חצר מצטרף גם הבור והוי יותר מבית סאתים ואין חצר יותר מבית סאתים, וצ"ע.
♦
והנה בדברינו לעיל יש ליישב דברי הירושלמי ריש מי שהוציאוהו (ד, ב), הביאו הרשב"א בד' מ"ג (ע"ב) גבי ר"ג וזקנים, שאמר ר"ג מסתכל הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה: 'הקשה בירושלמי ולמה לו עד שלא חשיכה, ואפילו משחשיכה ולא ר"ג היא, פי' דאמר נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה והנמל מוקף הרים והרי הוא כדיר וסהר, ופריקו תפתר שהיה בנמל יתר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות עשרה, פי' או לא היו מחיצות גבוהות עשרה'.
ולכאורה מאי קשה ליה, הא גם הספינה יש לה מחיצות ומחיצותיה מספיקות והיא יוצאת מרשות הכללי, וזה ודאי דאם יהיה מחיצות בתוך מחיצות, העומד ברשות הפנימי לא יחשב לו ד' אמות אלא רשות הפנימי. ולפי דברינו י"ל דהנה הר"ן בחדושיו בשבת ד' ק' כתב דהא דבספינה לא אמרינן דמחיצותיה עולות עד לרקיע. ולפי"ז נראה דאין הספינה מפסקת הרשות בתוך הרשות שנמצאת, דכיוון דאין מחיצותיה עולות עד לרקיע נמצא שהרשות הזה הוא בתוך הרשות הכללי, כיון דמחיצות רשות הכללי עולות עד לרקיע.
♦ ♦ ♦