ורק לענין מקוה החמיר לאגודל של 2.2225 ס"מ כשיעור חצי וויערשאק רוסית ובהוספת חצי אצבע לכל אמה וכמובא בשו"ע יו"ד סי' ר"א בשם התשב"ץ, ולכן הורה שמ' סאה הוא מ' ויאדרע של רוסיא שהכיל 12,300 מ"ל, דהיינו 492 ליטר.
♦
א.
הרמב"ם בפ"ט מהלכות ס"ת ה"ט (בגירסא המדויקת של מהדורת פרנקל ומהדורת שילת עפ"י כתבי יד) כתב בזה"ל: רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה והוא הבינוני[1] כבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך שתי שעורות בריוח, וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו, וכל אמה ששה טפחים, עכ"ל.
על דברי הרמב"ם הללו כתב אחיו של הרב בעל התניא – הרב יהודא לייב מו"צ דק"ק יאנאוויטש בשו"ת שארית יהודא יו"ד סימן י"א (שזו תשובה אודות דברי אחיו הרב בשו"ע יו"ד סי' ק"צ סקי"ג בענין שיעור גריס) בזה"ל: מה שכתב הרב רבינו אחמו"ר ז"ל בסימן ק"צ ס"ק י"ג לתרץ קושית הכרתי ופלתי על המעיל צדקה וכו' שמעתי מפי קדשו שחזר בו, לפי שתירוץ זה הוא נמשך לפי פשט לשון הרמב"ם שהגודל הוא שבע שעורות, אבל אין חכם כבעל הנסיון שמדד בעצמו בהרבה גודלים של הרבה בני אדם גדולים ובינונים, ואין הגודל מחזיק אלא כששה שעורות, ולכן אמר לפרש לשון הרמב"ם שבע שעורות זו בצד זו פירוש דהיינו כשהן שוכבות על צידיהן ולא על רוחבן, והן ברוחב ששה שעורות מיושבות על רחבן וכו' עכ"ד (ועיי"ש שהביא דעת אחיו הרב לבסוף, ששיעור גריס הוא לא כהמעיל צדקה, אלא הוא כמדת מטבע פיטאצ'אק של כסף שהיתה בימי הקיסרית, ותמיד היתה בידו מטבע זו לשער בו, עיי"ש אופן חשבונו שהביאו למדה זו, והאריך בזה הרב ניר גורביץ נ"י בקובץ עיונים תפארת שמשון תשע"ו [קובץ א' וב'] בראיות ברורות ומוצקות להפליא מתשובת הרב ישראל נח בן אדמו"ר הצמח צדק שאביו אמר לו ששיעור כגריס היו משערים במדת הפאלישקע של פולין, וגם להבדיל מכל ספרי המטבעות [בתמונותיהם וקוטריהם] שהוטבעו ברוסיא ובפולין בכל השנים, שזה קוטר של 14 מ"מ וכשמועת הגרא"ח נאה[2] ז"ל מרבני רוסיא, ולא כספר מומש"ת שהעתיק בטעות מחיבור של איזה גוי פרטי שהשיעור הוא 17 מ"מ, ונמשך אחריו בשגגה בספר טהרה כהלכה להרב יקותיאל פרקש פרק ב' עמוד י"ט ובביאורים שם עמוד ל"א, עיי"ש ברורות).
♦
ב.רוחב הגודל הבינוני אחרי נסיון של מדידה בהרבה בנ"א הוא 2.16 ס"מ לפי הרב בעל התניא, ולפי זה יצאה לו רביעית של כ-109 מ"ל
והנה הגודל הבינוני שעלה לו לאדה"ז ממדידה רבה הוא בהכרח כ2.16 ס"מ, כי על הכגריס מרובע של המעיל צדקה סימן כ"ז שצלע הריבוע בדפוס ראשון הוא 1.8 ס"מ – על זה כתב הרב בשו"ע יו"ד סימן ק"צ סקי"ג שזה לערך חמש על חמש שעורות בריבוע (וזה כתב כדי ליישב בזה את קושית הפלתי שם עיי"ש היטב, ודו"ק), והיות ש-1.8 ס"מ שנחלק לחמש יוצא 0.36 לרוחב שעורה אחת, נמצא שמה שאמר שאחרי המדידה עלה לו שהגודל הוא רוחב של שש שעורות בלבד - הכונה היא 2.16 ס"מ (ועיקר כונתו היתה שהאגודל הבינוני של בנ"א לפי בדיקתו אינו יותר מתוספת חומש מלגאו ממדת צלע של הריבוע המובא במעיל צדקה, אך הרב לא התכון כאן כלל לעלות עם מדה הנכונה של רוחב השעורה הבינונית של "התורה", כי באמת בתורה ובחז"ל אין לרוחב האגודל שום שייכות לרוחב איזה מספר של שעורות, וזה רק סימנו הפרטי של הרמב"ם כמובן פשוט להמעיין, גם מה שיש כתבו שבלשונו "לערך" ה' על ה' שעורות בריבוע, וגם בלשונו "כששה" שעורות - התכוון שהריבוע של המעיל צדקה הוא קצת יותר מחמש שעורות, והאגודל הבינוני הוא קצת פחות משש שעורות אך ורק במטרה שישתוה לאגודל של שני ס"מ בלבד – פשוט שאין הוכחה לזה).ואכן בשו"ת נכדו אדמו"ר הצמח צדק יו"ד סימן ק"ב בתוה"ד כתב בזה"ל: ששמעתי מדודי מהרי"ל נ"י שכאאזמו"ר נ"ע בסוף ימיו חזר בו ממה שהסכים תחלה להמעיל צדקה, ואמר שזה היה תלוי אצלו בענין שיעור רביעית, וכו', עכ"ל.
והנה אגודל מעוקב[3] של 2.16 ס"מ עולה 10.077696 ס"מ מעוקב, וכשמכפילים אותו ל-10.8 אצבעות מעוקבות כמבואר בפסחים ק"ד. זה קובע רביעית של כ-108.839 סמ"ק דהיינו 108.839 מיליליטר, עפ"י הכלל הידוע שכל ס"מ מעוקב מכיל מ"ל אחד מים צלולים, ובזה מובן מאוד מה שכתב הצמח צדק באו"ח סימן פ"ד בזה"ל: שמעתי קבלה אמיתית מאדמו"ר ז"ל נבג"מ ששיעור רביעית היא תשעה לוט מים אפי' מים כבדים, עכ"ל: שזה קצת יותר מ-115 גרם, כי גם במים כבדים שאין הנפח משתוה למשקל כידוע - זה כבר ודאי יותר מרביעית של כמו 109 מ"ל הנ"ל, כי ידוע להבדיל בספרי הגוים שהפונט (שנקרא גם ליטרא או ליברא) הרוסי היה בדיוק 409.51718 גרם, ונחלק לט"ז אונס, שכל אונס נחלק לשני לוט (החלוקה הזו היה כמעט בכל אירופא אלא שבכל מדינה היה משקל הפונט שונה) - כך שלוט רוסיא היה כ-12.7974 גרם, נמצא שתשעה לוט מים שוקלים כ-115.117 גרם, ודו"ק.
אבל מאגודל של 2 ס"מ בלבד - שמזה יוצאת רביעית של 86.4 מ"ל מספיק גם במים כבדים שמונה לוט שהם כמו 102.379 גרם, וגם מספיק שבע וחצי לוט שזה כמו 95.98 גרם ופשוט.
ובזה מובן גם מה שהצ"צ כתב "כבדרך אגב" בתשובה ומשא ומתן לחכם אחד ביו"ד סימן קע"ה בזה"ל: וכדרך שמחמירים לענין שיעור רביעית שהוא ביצה ומחצה ולא סמכי' אביצים שלפנינו שהם קטנים כיון שבגמ' משמע שהביצה היא ז' אצבעות אזלינן בתר ההוא שיעורא, עכ"ל. והנה הצ"צ לא דק בפורתא כי בדיוק הביצה הוא ז' אצבעות וחומש, אמנם בשלמא לפי רביעית של כ-109 מ"ל שמזה יוצאת ביצה של 72.66 מ"ל מובנים דבריו, כי זה ודאי ביצה גדולה לעינינו ולא בינונית, וגם ביצת התרנגולת הכי גדולה הטבעית הרי היא כמו 90 מ"ל, כך שגם אם נמדוד מבהביצים היותר קטנים ליותר גדולים יוצא שביצה של 72.66 מ"ל היא מן הגדולות ולא הבינוניות, אבל ביצה של 56 או 57.6 מ"ל היוצאת מאגודל של שני ס"מ בלבד "נראית לעינים בינונית" והם גם ממוצעים בין הכי גדולים להכי קטנים הטבעיים, ומה שייך לומר ולא סמכינן אביצים שלפנינו שהם קטנים "כלומר שנתקטנו"? הלא אנן סמכינן על הביצים הבינונים הטבעיים האמתיים לפי האגודל של 2 ס"מ?
♦
ג.הפשט הסופי של הרב בעל התניא בדברי הרמב"ם הנ"ל היה נקוט גם אצל הרבה גדולי ישראל לעיקר
בשו"ת מבי"ט ח"א סוף סימן קמ"ג, (בדפוס ראשון ויניציא שפ"ט בדף ס"ט ריש עמוד ד') וז"ל, אמה על אמה ברום ג' הם כ"ד גודלין על כ"ד גודלין ברום ע"ב בגודלין שכל אמה היא בת ששה טפחים, וכל טפח ד' גודלין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות שבת וכו', ובשיעור גודל כתב פ"ט מהלכות ס"ת שדקדק בו ומצאו רוחב ז' שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק וכן באורך ב' שעורות בריוח וכו' ומלא קשר גודל הוא מעט יותר מאצבע וחצי - כשנמדוד האצבע והוא הגודל כשיעור עובי ז' שעורות או אורך שתים כמו שכתב הר"ב ז"ל, ועל זה השיעור דקדקתי ומדדתי שיעור טפח השלוח לכם, וממנו תקחו מדת האמה, ומצאתי שיעור זה מכוון לגודל שהוא גודל אדם בינוני, עכ"ל.דברי המבי"ט הללו נזכרו בש"ך בקיצור וברמיזה, וז"ל הש"ך יו"ד סימן רע"ב סק"א, אגודל כו'. כתב הרמב"ם פ"ט מהל' ס"ת דין ט' רוחב גודל האמור בכל השיעורים האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן באורך שתי שעורות בריוח, ע"כ. ומביאו המבי"ט ח"א ס"ס קמ"ג דף ס"ט ריש ע"ד, ועיין שם, עכ"ל הש"ך. וכנ"ל כן הוא במבי"ט דפוס ראשון ויניציא שפ"ט בדף ס"ט ריש עמוד ד'.
וגם בספר בירורי המדות סימן ל"א (פראג תקס"ז להג"ר טוביה סג"ל מהארשיץ אב"ד מעזריטש וכמה עיירות במדינת בעהמין) כתב בזה"ל: והנה נסיתי ומדדתי אלו הז' שעורות בינוניות כשהם שוכבים לרחבן זו בצד זו, ומצאתי שהוא כשיעור הקו א-ב כזו (עיי"ש תמונת הקו) וכו' אבל באמת הוא טעות גמור לשער בזה הדרך, דא"כ לא יהי' שוה מדת הז' שעורות ברוחב למדת אורך של שתי השעורות, ושמדת אורך שתי השעורות יהי' קצר הרבה ממדת ז' השעורות בדוחק דוק ותשכח, אלא על כרחינו צריך לומר, דאין כוונתו במה שכתב רחב ז' שעורות זו בצד זו כשהן שוכבין זה בצד זה לרחבן, רק כוונתו כשהן עומדין על צדן זו בצד זו, והוא שוה למדת אורך ב' שעורות בריווח, וגם הוא מכוון למדת רוחב אגודל בינוני, עכ"ל.
וגדולי הדור המהר"י אסאד (רבינו יהודה אסאד) בשו"ת יהודה יעלה יו"ד סימן ר"ה, והאמרי אש (למו"ה ר' מאיר אייזנשטאדטער אב"ד אונגוואר המכונה מהר"ם א"ש) תלמידו הגדול של החת"ס באו"ח סוף סי' ל"ג הביאו דבריו ונטו לזה לעיקר, ואע"פ שאין לומר שכולם מדדו את שיעור רוחב האגודל להלכה במדה שווה, אך עכ"פ הבינו שהפשט בהרמב"ם הוא שבע שעורות על צדן.
וגם במנחת ברוך ווארשא תרנ"ו סימן ע"ה להג"ר ברוך לאווסקי תלמיד ישיבת וואלאזין רב עיירה קריניק (במזרח פולין על הגבול של בעלערוסיא) נטה לזה, וכן הוא בדעת תורה (לגדול הדור הגאון המהרש"ם מברעזאן) יו"ד סי' ל"ה, וידועה דעתו שם שרוחב האגודל הוא שני ס"מ כשתי שעורות באורכן.
♦
ד.דברי הרמב"ם בעצמו נוטים יותר שהכונה לרוחב ז' שעורות בעוביין
אם נדקדק היטב בלשון הרמב"ם - נראה, שאינו אומר לנו כלל שרוחב הגודל הוא כשבע שעורות ברחבן זו בצד זו, וגם איננו כותב שהוא כרוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, בדומה למה שכתב "והן כאורך שתי שעורות בריוח", אלא כתב בזה"ל: רוחב הגודל וכו' כבר דקדקנו בשיעורו, ומצאנוהו רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך שתי שעורות בריוח עכ"ל.ולכן נראה יותר כדעת הרב בעל התניא וסייעתו, שהפשט הנכון בדברי הרמב"ם שכתב - שרוחב הגודל האמור בכל שיעורי התורה מצאנוהו שהוא רוחב = פירושו, שהוא[4] מדת רוחב של שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך שתי שעורות בריוח. כי הכונה היא שהוא מדת רוחב של עובי השעורות זו בצד זו בדוחק (כשאוחזים את שבע השעורות בין שתי אצבעות ומדחיקים אותם זו בצד זו בעובין) שזה הוא אכן כאורך שתי שעורות בריוח בלי דוחק, וגם י"ל שמה שכתב הרמב"ם ומצאנוהו רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק - קאי על "רוחב הגודל" שעכשיו הזכיר בתחילת דיבורו (גם אפשר להוסיף קצת ראיה, שהלשון זו בצד זו מתאים יותר לצדדי השעורות, אבל אם הכונה היא לרוחב השעורות מתאימה יותר הלשון זו אצל זו).
חוץ מזה, שרק ז' שעורות בעובין זו בצד זו בדוחק מתאים לאורכן של שתי שעורות בריוח. ובריוח פירושו שיש ביניהן מרחק רק כלשהו, אך אם מרחיקים את שתי השעורות באורכם זו מזו כדי שישתוו לז' שעורות ברוחבם אז אין שום מובן בשיעור האורך של שתי שעורות בריוח, ופשוט.
♦
ה.פשוט שאין רוחב הגודל תלוי כלל בשום מדה של שעורות, והעיקר הוא רוחב הגודל הבינוני המציאותי
גם פשוט להבין שהעיקר הוא שרוחב הגודל לענין אורך הטפח והאמה של התורה וחז"ל לא תלוי כלל בשום מדה של שעורות, וזו רק מדתו הפרטית של הרמב"ם שבפשטות מעולם לא היה ידוע באיזה שעורות דיבר, ובכן אין לנו רק לשער את מדת האגודל לפי המציאות, ואכן הרב בעל התניא ז"ל טרח בעיקר למדוד אגודלים של בני אדם ומצא שהבינוני הוא לא יותר מ-2.16 ס"מ, וכדלהלן שגם לפי שאר גדולים לא יצא הגודל הבינוני יותר מ-2.25 ס"מ, ולכן פשוט שאין הרביעית יותר מ-123 מ"ל גם לפי האגודלים, והנכון הוא שאצל אנשים רבים שכף ידם ואצבעותיהם לא מעובים מאויר ובשר ומעצם רחבה - אין רוחב האגודל יותר מ-2 ס"מ וכדלהלן [אבל 2.4 ס"מ שמביא לרביעית של כ-149 מ"ל איננו אגודל בינוני, אלא אגודל רחב שמצוי בהרבה בני אדם, וכמו שיש הרבה בני אדם רחבים,וגבוהים, ונמוכים, ועם כל זה מבחין כל אחד מה שנקרא בינוני בגובה כמו כן הוא לענ"ד באגודלים].♦
ו.
שיעור מקוה של הרב בעל התניא הוא ארבעים עמער רוסית שזה 492 ליטר
גם למקוה החמורה לא החמיר הרב בעל התניא יותר מאגודל של 2.2225 ס"מ שהוא חצי וויערשאק רוסית ולא יותר, וכדעת רבים מרבני רוסיא.בספר גולות עליות (ווארשא תרמ"ז) על מקואות פ"ג מ"ג אות ד' להגאון ר' דוב בער ליפשיץ (הרב בעל התניא היה דודו זקינו, כמו שהביא בספרו כמה פעמים) כתב בזה"ל: לפי המסור בידינו משיעורו של רבינו הגאון מלאדי נ"ע אשר מדת סאה הוא כמדת "עֶמעֶר" של מדת הקיר"ה[5], עכ"ל. וגם בצמח צדק יו"ד סימן קס"ו כתב בזה"ל: ולכן צריך להשגיח היטב שיהיה בתוך החבית שיעור מקוה מים כשרים שאינן שאובין דהיינו מי הנהר יהיו בה ארבעים הין ואזי אע"פ ששופכים לתוכה מים חמים הרבה כשר וישר, עכ"ל (האֵיימעֶר = העֶממעֶר = הווִיאַדְרָא של האומה ששכנו ביניהם - היה מכונה "הין" בפי היהודים, וזה גם מכונה הין כמה פעמים בכל שו"ת צ"צ, וגם בשו"ת יהודה יעלה [לרשכבה"ג בגלילותיו בדורו, רבינו יהודא אסאד מסערדאהעלי] חלק א - יורה דעה סימן ר"ד, ושם סימן ר"ה מכנה את האיימער האוסטרייכי בשם "הין" וגם בערוך השלחן או"ח סימן ר"י מכנה הין להעמער הרוסי, והעמער או הוויאדרא הרוסית הכיל 12,300 מ"ל, כפול ארבעים זה 492,000 מ"ל, דהיינו 492 ליטר).
הביאור לשיעור של ארבעים עמער רוסית
והביאור בשיעור של ארבעים עמער רוסיא למ' סאה - יש להבין עפ"י הנפסק בשו"ע יו"ד סימן ר"א סעיף א' בזה"ל: מקוה או מעיין שיש בהם ארבעים סאה, ושיעורם, אמה על אמה על רום שלש אמות במרובע, באמה בת ששה טפחים וחצי אצבע, וכו' וצריך שיעלה בתשבורת מ"ד אלף וקי"ח אצבעות בגודל ועוד חצי אצבע, עכ"ל, ומקורו בבית יוסף ובבדק הבית מדברי התשב"ץ ח"א סימן י"ז להחמיר במקוה לאמה שוחקת שהיא כ"ד אצבעות עם תוספת חצי אצבע.והיות שאצל גדולי רוסיא היה נקוט כדלהלן בדברינו, שכל אצבע הוא חצי וויערשאק רוסית שזה 2.2225 ס"מ, ובמנחת ברוך סי' ע"ה ד"ה ומעתה, מביא שידוע שמאה וארבעים וויערשקעס מרובעות מחזיקות וויאדרא שהוא מאה קרוטשקעס (וכונתו למעוקבות), וכן מדדו עפ"י חוקי הקיר"ה למסים של יין שרף עיי"ש (דבריו הובאו גם בספר נתיבים במי הים ח"ג עמוד מ"ב, וזה רק בקירוב גדול אבל הדיוק הוא כמו 12,295.41 מ"ל והויאדרא היה 12,300 מ"ל), נמצא שכ"ד אצבעות וחצי על כ"ד אצבעות וחצי על ע"ג אצבעות וחצי שזו מדת המקוה - הן 12.25 X 12.25 X 36.75 וויערשאק, שעולים 5514.79 וכו' וויערשאק מעוקבות, וכל וויערשאק הרי הוא שתי אצבעות, ואם נחלקים ל-140 זה עולה כ-39.39 חלקים, דהיינו כ-39.39 וויאדרא, וממילא יוצא ש-40 וויאדרא הוא ודאי שיעור מקוה, ולפי הנ"ל מובן כי הרב הרי החשיב שחצי ויערשאק שהוא 2.2225 ס"מ הוא כבר ודאי יותר רחב מאגודל בינוני שאינו יותר מ-2.16 ס"מ.
שיעור כ"ד וחצי על כ"ד וחצי על ע"ג אצבעות וחצי של חצי וויערשאק רוסית לפי מדת המטר
ובמדת המטר שחצי וויערשאק רוסית הוא 2.2225 ס"מ נמצא שכ"ד אצבעות וחצי על כ"ד אצבעות וחצי הוא 54.45125 ס"מ על 54.45125 ס"מ שזה עולה 2964.93862656 ס"מ, ואם מכפילים אותן על ע"ג אצבעות וחצי שהם 163.35375 ס"מ - יוצא שטח פנוי של 484,333.843168 ס"מ מעוקבות, והרי כל ס"מ מעוקב מכיל מיליליטר אחד, ואם מחלקים את זה ל-12,300 מ"ל שזה תכולת עמער או וויאדרא רוסית - יוצא בדיוק 39.3767352169 עמער רוסית, כלומר ל"ט עמער וקרוב לארבעים אחוז של עמער, כך שארבעים עמער של הקיר"ה הרוסית שהם 492 ליטר - הוא כבר ודאי ארבעים סאה.ובזה זכינו לברר מקחו של צדיק, ואמרו חז"ל בבראשית רבה - פרשה נ"ח פסקה ח, אמר ר' אלעזר כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין, כדי לכתוב בני חת עשר פעמים כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות.
♦
ז.רבים מגדולי רוסיא נקטו שאצבע הוא חצי ויערשאק רוסית
הערוך השלחן בכל ד' חלקי שו"ע לכל דיני התורה באו"ח סי' ט"ז סי' צ' וסי' ק"י סי' שמ"ה, סי' שנ"ח וסי' שצ"ז, וביו"ד רפ"ו שכ"ד, ובחו"מ רי"ח תי"ח, וגם לשיעור מקוה החמורה ביו"ד סימן ר"א, ועוד הרבה גדולי רוסיא וליטא נקטו ששיעור רוחב האגודל הוא חצי וויעֶרשׁאָק של רוסיא דהיינו 2.2225 ס"מ כי חשבו כקביעת קיסר הצאר הרוסי בצבא שלו ש-36 וועֶרשׁאָק הוא ג' אמות של קומת האדם הבינוני עם הראש[6] כך שאמה הוא 12 וויערשאק וזה 53.34 ס"מ (ג' רבעי אַרְשִׁין, שכל אַרְשִין יש בו 16 ויעֶרשׁאָק של 4.445 ס"מ או 28 דְיוּם של אנגליא שיש בו 2.54 ס"מ, והוא האינטש של אנגליא, וברוסיא היה נקרא דְיוּםז) והטפח הוא 2 וויערשאק לכל דיני התורה, וסאַזעֶן אחד שהוא ג' ארשין הוא ד' אמות, והווִיאָרסְט שיש בו 500 סאזען הוא אלפים אמה, וכל זה מובא בדבריו בכל המקומות הנ"ל.[7]וכן נראה פשוט מדברי הג"ר מאיר אליהו וואינער רב דק"ק יעדוואבנא פלך לאמזא ומלפנים רב בפלך קאוונא, בספרו רב טבחייא (ווארשא תרע"ג) דף י"א: י"ב. ודף י"ט: וכן כתב בהאסיף תרמ"ז הרב צבי הירש יפה מפלך מאהליב ברוסיא ואח"כ גר במוסקבה, וכן מובא בנתיבים במי הים בתחילת חלק ג' (להג"ר משה מרדכי בר' נח הכהן פּאהארעלסקי אב"ד פּאָטשעֶפּ ברוסיא, נולד תרכ"ג נפטר בא"י שנת תש"א, מחבר ספרים, דרכים למשה, מזמרת הארץ) במפתח אות ג' שמורגל בפי כל שהאמה הוא ג' רבעי ארשין, עיי"ש, ועוד שם בנבכי הים אות ג', ושם אות כ"ז עמוד נ"א, גם הג"ר נחום ווייסבלאט מקיעב בספרו "מים טהורים" בארדיטשוב תרס"ו דף ה' השתמש בזה גם לשיעור מקוה לצורך מקוה החדשה שבנה בקיעב בשנת תרס"ו [והיות ש-10.8 חצי וויערשאק מעוקב גורם לרביעית של כ-118.56 מ"ל לכן היה מורגל בפי כל מהנהגת הגדולים שהכוס הרוסי של 123 מ"ל (אחד ממאה מהוויאדרא) שהיתה נקראת קראטשעק או צווערטקא - הוא שיעור רביעית כמבואר באסיף שם, ובנתיבים במי הים שם, וגם בערוך השלחן או"ח סימן ר"י, ואכ"מ] (אגב, החצי קווארטירל של פולין המובא בפוסקי פולין וגליציא לרביעית לחומרא הוא ג"כ כמו 117.778 מ"ל, והארכנו בזה במקום אחר).
♦
ח.
הכוס שקיבל הגר"י משקלוב מהגר"א מוילנא החזיק 120 מ"ל – וזה לפי 10.8 חצי וויערשאק מעוקבות שגורמת לרביעית של כ-118.56 מ"ל.
הכוס לקידוש שקיבל הג"ר ישראל משקלוב במתנה מאת רבו הגר"א מוילנא זי"ע החזיק מים במשקל חצי אוקיא ירושלמית[8] שזה 120 גרם, ובנפח זה 120 מ"ל, וכעדות המבוארת בקיצור בספר עינים למשפט (ברכות ל"ט להגאון ר' יצחק אריאלי ירושלים תש"ז), וכן כתב עדותו במכתבו להגר"ח נאה מובא בספרו שיעור מקוה (ירושלים תשי"א) עמוד קע"ט, וז"ל: מע"כ הרב הגאון המובהק מהר"ח נאה שליט"א מח"ס שיעורי תורה, בדבר השיעור של כוס לקידוש אמלא בקשתו, והנני מוסר לו עדותי מה ששמעתי לפני שלשים ושש שנים בערך מפי הרב ר' ישראל יעקב בערנשטיין ע"ה שנזדמן לו לראות (ביד הצורף הירושלמי ר' גרשון ובנוכחות נכדתו של הגר' ישראל משקלוב שמסרה לתקנו) כוס לקידוש שקבל במתנה הגר"י משקלוב מאת רבו הגר"א ז"ל, ומדדו והיה מחזיק חצי אוקיא (120 גראם) בדיוק, וכו' בכבוד רב יצחק אריאלי, עכ"ל אות באות.
♦
ט.
אצבע הבינונית המציאותית ע"פ נסיון, לפי הגידולי טהרה הוא כ-2.2315 ס"מ, להר"ר מרגליות וחביריו עלה אגודל הבינוני 2.25 ס"מ, ולגדול הדור הגר"מ פיינשטיין זצ"ל עלה אגודל הבינוני כ-2.248 ס"מ.
להגאון ר' מנחם מענדיל קארגוי זצ"ל (מפיורדא גרמניא) תלמידם של רבותינו הגדולים הנשר וההפלאה והנו"ב בספרו גידולי טהרה חלק השו"ת סימן א' עלה ע"י נסיון כמה פעמים דאם משערים באגודל בינוני יוצא שרביעית מים שוקלת ח' לאט ויותר, עיי"ש (הגידולי טהרה גר בגרמניא, ולאט הגרמני היה 14.616 גרם כידוע) ח' לאט גרמני הוא 116.928 גרם, וקצת יותר שאינו רבע לאט שזה כ-120 גרם, מזה יוצאת אצבע של 2.2315 ס"מ, ורק באצבעות גדולות (פי' גסות ורחבות) יוצא שיעור רביעית יותר גדול, עיי"ש, וגם להרב ראובן מרגליות ולכמה אנשים עמו בספרו נפש חיה או"ח סימן שמ"ט עלה אגודל בינוני 2.25 ס"מ, ומזה קבעו טפח של 9 ס"מ ואמה 54 ס"מ עיי"ש (ומזה יוצאת רביעית של כ-123 מ"ל), וגם באגרות משה להגר"מ פיינשטיין זצ"ל או"ח א' סימן קל"ו וביו"ד ג' סימן ס"ו ע"פ מדידתו הרבה פעמים באגודלין, שאמה של תורה הוא בעיקר 21.25 אינטש, ורק למקוה החמורה מהראוי להחמיר שהאמה היא כ"ד אינטש של ארה"ב, עיי"ש וכן כתב בשמו תלמידו הג"ר אהרן פעלדער בספר רשומי אהרן ח"א יו"ד סימן ר"א. אינטש בריטניא וארה"ב הוא 2.54 ס"מ שזה כ-53.97 ס"מ, ואגודל הוא כ-2.248 ס"מ (ומזה יוצאת רביעית של כ-122.69 מ"ל).
גם הגאון רשכבה"ג בגלילותיו בדורו, רבינו יהודא אסאד מסערדאהעלי (המהר"י אסאד) לא החמיר גם למקוה החמורה יותר מאגודל של 2.3072 ס"מ כי בשו"ת יהודה יעלה חלק א - יורה דעה סימן ר"ד ושם סימן ר"ה מדד מ' סאה למקוה ע"י עשיית כלי המחזיק לוג לפי מדידת האצבעות, כדברי הרמב"ם במשניות פאה פ"ח מ"ה - שזה ארבע על ארבע אצבעות ברום אצבעיים ושבע עשיריות אצבע (ומקורו בפסחים ק"ד.), והכפילו לתתק"ס לוגים שהם ארבעים סאה, וקבע שגם עפ"י מדת רוחב האגודל - זה לא יותר מתשעה עממער (הין) של אוסטרייך ומעהרין, וגם כתב שם שכנראה שהביצים נתקטנו אך לא למחצה עיי"ש היטב, וכפי המובא בכל ספרי הגוים וגם להבדיל בספרי חכמי הגלילות (והארכנו בראיות בזה במקום אחר) שהאיימער האוסטרייכי הכיל 56,589 סמ"ק, יוצא מזה שהאגודל שהוא מדד במציאות הוא כ-2.3072 ס"מ, וביצה של כ-88.4203 וכו' סמ"ק, וכנראה לענ"ד שרוחב אגודל הזה היה נחשב לו ליותר מבינוני, ולכן לא החמיר כלל להוסיף חצי אצבע לכל אמה של כ"ד אצבעות, ומאצבע רחבה זו יוצאת רביעית הלוג של 132.6415 מ"ל, וזה רק לחומרא גם לשיעור מקוה החמורה.
♦
י.הגירסא הנכונה בצ"צ יו"ד סי' של"ג צריכה להיות "ארבעים" וחמשה פוד
40 פונט רוסיא (וכנ"ל שכל פונט שקל 409.51718 גרם) היה נקרא פּוּד, ו10 פּוד הוא בערקאוויץ, (וכן גם מובא בלוח אוצר החכמה ועשר עולמים [קארטוזינסקי] ווארשא תרנ"ח חלק ששי עמוד 22), גם מבואר בנתיבים במי הים ח"ג עמודים מ"ב-מ"ג שהיה מפורסם שעמער או וויאדרא אחד (שמכיל 12,300 מ"ל) שוקל קרוב מאוד ל-30 פונט, דהיינו 12,285.5154 גרם (אבל זה רק במים צלולים, כידוע).ומזה מובן שאם 40 וויאדרא הם ארבעים סאה למקוה לחומרא וכדעת אדה"ז - יוצא שמים במשקל שלשים פוד רוסיא הם קרוב מאוד לארבעים סאה, אלא היות שיש מים כבדים, דהיינו מים עם יותר מינרליים, או מים עכורים מחול ועפר - לכן אם יש מים במשקל 35 פוד יוצאים מכל ספק של מ' סאה. גם המציאות היא שששים הין רוסיא (שזה שיעור מקוה וחצי דהיינו ששים סאה) הנזכר בצ"צ יו"ד סימן קס"ו אות ד' שצריך שהצאפ יחזיק לכתחילה (דהיינו מ' סאה וחצי) - שוקל בדיוק 45.05 פוד, ולכן כתב הצמח צדק ביו"ד סימן של"ג בזה"ל: הצאפ יהיה מחזיק ערך ששים סאה שהוא ערך "ארבעים" וחמשה פוד מים במשקל הקיר"ה עכ"ל.
אצלנו כתוב "שלשים וחמשה פוד מים" אך לענ"ד הוא טעות הדפוס, כי המעיין בכל התשובה הנ"ל וגם בכל סימן קס"ו ובפרט באות ד' שם רואה שכל האזהרות והדקדוקים בהצאפ בתוך הנהר הם ממש שוים, ואיך אפשר להיות שביו"ד סימן של"ג יכתוב הצ"צ למקום רחוק שיזהרו בכל האזהרות והדקדוקים שביו"ד סי' קס"ו, אך יקילו לחשוב ש-35 פוד מים הוא כבר ששים סאה, כשיוצא מזה שרביעית הלוג גם לשיעורי מקוה החמורה הוא משקל של רק בכ-99.535 גרם, וזה בניגוד לדעת זקינו שרביעית גם לעניני דרבנן הוא משקל ט' לוט כמו 115.117 גרם? לענ"ד זה לא עולה בחשבון, ולכן צריך להגיה "ארבעים" סאה או "ארבעים" וחמשה פוד, ומסתבר יותר להגיה "ארבעים" וחמשה פוד, כי זה ממש כמשקל ששים (הין) וויאדרא שבסימן קס"ו, והיות שזו רק חומרא גדולה להוסיף עוד חצי שיעור מקוה, לכן אפשר להשוות המשקל לנפח גם במים כבדים, ואז משתוות שתי התשובות ממש בכל פרטי הפרטים, וכמבואר שם, והדברים מאירים בס"ד.
♦ ♦ ♦
בעקבי יעקב: סיכום, ביאורים הערות לספר קהלות יעקב - פסחים סי' א-טו♦ סקירת ספרים חדשים: אימורים, חונן הדעת, משמיע שלום, שבט מטמונים