שאלה ב': יצחק אלרגי לבוטנים, ושמע שניתן לקבל קצבה מביטוח לאומי על כך, אך צריך להוכיח זאת ע"י בדיקת דם עדכנית. האם מותר לו לחבול בעצמו ולעשות בדיקת דם רק כדי לקבל את הקצבה.
שאלה ג': בכל פעם שיששכר מצחצח את שיניו, יוצא דם מחניכיו הרגישות. יום אחד, התעורר יששכר לשאול - האם מותר לו לצחצח שיניים, והרי הוא חובל בעצמו.
♦
תשובה
בשאלות אלו יש לדון האם יש בהם איסור של חובל בעצמו, ומתי הותר לאדם לחבול בעצמו [מלבד זאת יש לדון בשאלה הראשונה, האם מותר להכניס עצמו לסכנה הכרוכה בהרדמה כללית ובתרומת הכליה, אך בזה לא נעסוק בסימן זה].
♦
א.
יסוד האיסור לחבול בעצמו
שנינו במשנה (ב"ק צ:) "החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי, פטור", ומבואר שאסור לאדם לחבול בעצמו, ומסקנת הגמ' (שם צא:) היא שנחלקו בזה התנאים. ומבארת הגמ', שהמקור לאסור חבלה בעצמו הוא מכך שנזיר נקרא חוטא שנאמר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש", ואם המצער עצמו מן היין בלבד נקרא חוטא, כל שכן שהמצער עצמו מכל דבר נקרא חוטא.ודנו הראשונים למ"ד שאסור, האם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן. מדברי הר"ן (על הרי"ף, בגמ' שבועות כה.) מבואר שהוא מן התורה, ואילו המאירי (צא: עיי"ש בכל דבריו) כתב שהוא מדרבנן.
עוד נחלקו מה נפסק להלכה, הרמ"ה (בשטמ"ק שם, והובא בטור חו"מ תכ, כא) פסק כמ"ד שמותר לחבול בעצמו [וכתב שרק איבוד ממונו אסור], אולם למעשה פסקו הרמב"ם (חובל ומזיק ה א) והשו"ע (תכ, לא) כמ"ד שאסור לחבול בעצמו.
♦
ב.
דין חבלה לצורך רפואה או יופי
אמנם יש לדון האם האיסור נאמר גם בחובל לצורך רפואה, יופי או ממון. ובמושכל ראשון נראה, שלפי הסוברים שהוא לא תעשה, ודאי שאין להתיר אלא במקום פיקוח נפש. ואפילו אם אינו לאו, אלא רק איסור דאורייתא או דרבנן, מ"מ היכן מצאנו שמותר לאדם לעבור על איסורים ליופי או כדי להרוויח ממון.אולם למעשה פשוט וברור שלצורך רפואה מותר לחבול בעצמו, כפי שמעשים בכל יום שאנשים עושים בדיקות דם וזריקות וניתוחים, גם כאשר אין בזה פיקוח נפש. וגם בזמן הש"ס מצאנו שהיו מקיזים דם, ולא רק כאשר היה בזה משום פיקוח נפש.
כמו כן נראה ברור שמותר לחבול בעצמו כדי להתייפות, מכך שבנות ישראל בכל הדורות נקבו את אוזניהן וחוטמיהן כדי לענוד עגילים ונזמים, כמבואר במשניות בשבת ועוד. וכך הורו רבים מגדולי הפוסקים שמותר לעשות ניתוח לצורכי קוסמטיקה, למרות שאין שום חשש סכנה בהימנעות מהניתוח ואינו אלא לנוי. ומהם הקה"י והגריש"א (חשוקי חמד נדה כח.) והאג"מ (חו"מ ב סו) והגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ח חו"מ יב). אמנם יש לעיין מדוע הפוסקים דנו באריכות בזה, והלא ראיה ברורה היא שמותר לחבול בעצמו לשם כך, מהנזמים והעגילים שענדו בנות ישראל בכל הדורות, וכן קשה מה הביאור בדעות שהחמירו בזה.
♦
ג.
ביאור ההיתר בהנ"ל
אבל צריך ביאור, איך הותר לעבור על איסור גמור של חובל בעצמו במקום שאין פיקוח נפש, וכי נתיר עי"ז עוד איסורים משום חששות בריאות רחוקים או משום יופי. ונראה לבאר שהאיסור איננו לחבול ולהוציא דם, וצריך 'היתר' לצורך רפואה וכדו'. אלא שכל האיסור נאמר דווקא כאשר האדם מזיק ומקלקל את גופו. ולכן כאשר החבלה מביאה לו תועלת ותיקון, היא מעולם לא נאסרה. ועל כן מותר לחבול לצורך רפואה ויופי. וראיה לדבר, שאינו תלוי כלל בגדרי חבלה בשבת וכדו', מכך שבמשנה מבואר (צ:) שגם המבייש את עצמו נאסר משום 'חבלה בעצמו', וחזינן שאין האיסור להוציא דם, אלא לגרום לעצמו נזק וצער.ולפי זה יש לחדש ולהתיר אפילו במקום שהצורך הוא קטן, כגון אדם שמצחצח שיניים, ויודע בוודאות שבכל פעם יוצא לו דם מחניכיו עי"ז, ונראה פשוט שאין בזה בית מיחוש, ומותר לו לצחצח אפילו יותר מפעמיים ביום אם רצונו להסיר ריח רע מפיו [וגם כשאינו לצורכי בריאות], ומעולם לא שמענו מי שאסר זאת. והטעם הוא כנ"ל, כיון שאינו מתכוון לחבול אלא לצחצח, ולכן אין כאן מעשה חבלה אלא מעשה תיקון.
ויסוד לזה, מלשון הרמב"ם (חו"מ ה א) שהאיסור לחבול בחבירו ובעצמו אינו אלא 'דרך ניציון', ויש גורסים 'דרך ביזיון'. ומשמע שבכל מקרה שהחבלה היא לתועלת, אין בה כל איסור. וכעי"ז כתב באג"מ (חו"מ חלק ב סי' סו). ובחבלה לצורך רווח ממוני, מסתבר להתיר לפי הטעם הנ"ל, כיון שאינו 'דרך ניציון'.
♦
ד.
ראיות לאסור חבלה לצורך ולממון
אך קשה, שהנה ביש"ש (ב"ק פרק ח סי' נט) כתב שאסור לאדם לחבול ולבייש את עצמו אפילו לצורך ממון, והוא מוכיח זאת מהמעשה המובא במשנה (ב"ק צ:) שהיתה אשה שגילתה את ראשה כדי לטפוח בראשה מהשמן שנשפך, וע"ז אמר ר"ע "החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי, פטור, אחרים שחבלו בו חייבים". ומבואר שיש איסור לאדם לבייש את עצמו לרווח ממון, וכל שכן שאסור לחבול בעצמו לכך.וביותר קשה, שהרי בתוס' כתבו (שם צא: ד"ה אלא האי) שהגמ' באה לחדש שלא זו בלבד שאסור לחבול בעצמו סתם, אלא אפילו לצורך יש איסור. והם מוכיחים זאת מהמעשה הנ"ל של האשה. ועל פי דבריהם כתב בפסקי התוס' (ב"ק שם, אות רטו) "אסור לחבול לצורך ממון".
וקשה טובא על דברי התוס', איך יתכן לומר שאסור לחבול לצורך, והלא בכל הדורות הקיזו דם [גם כשלא היה בזה פיקוח נפש] ונקבו את אוזני הבנות.
♦
ה.
הגדרת האיסור לחבול בעצמו וטעם ההיתר בהנ"ל
ונראה ליישב את דעת התוס' ודעימיה, שבודאי מותר לחבול כאשר התועלת מרובה ממידת הצער, כאשר סתם בני אדם היו מוכנים להיחבל בכך עבור רווח כזה. וכל האיסור הוא כאשר בעיני כל אדם יש יותר צער בחבלה מאשר התועלת ממנה, ואדם זה לבדו סובר שכדאי לו להצטער בכך עבור רווח כזה.וכעי"ז כתב ביביע אומר (חו"מ ח יב), שם כתב בתחילה להתיר דווקא באשה, שהוא צורך גדול, וחידש שבכה"ג התוס' לא אסרו. ואילו אח"כ הוכיח להתיר מכך שנקבו את אוזני הקטנות, ומשמע שתמיד מותר אפי' ללא צורך גדול. וצ"ל שדווקא בחבלה גדולה כניתוח הגביל את ההיתר למקרה שיש צער גדול מאוד, משא"כ בחבלה קטנה מותר אפי' לרווח קטן.
וכך אמר לי הג"ר שמאי הכהן גרוס שליט"א, שדבר שאינו נחשב חבלה בעיני העולם לא נאסר כלל, ולא כל טיפת דם שיוצאת מוגדרת כחבלה. וביאר שאינו תלוי בהגדרת חבלה בדיני שבת וכדו', אלא כנ"ל. והסכים ליסוד זה הגר"צ ובר שליט"א. וכאשר אמרתי ביאור זה לפני הג"ר שריאל רוזנברג שליט"א היה נראה שהסכים לדברים.
ובחלקת יעקב (חו"מ ל) נתן טעם בדבר, כעין שמצינו בהלכות שבת וסתירת ביהכנ"ס, שסותר על מנת לבנות דינו כבונה. כמו כן כאן, אם כוונת החבלה היא כדי לתקן, אינו נחשב חבלה ומותר.
ונראה לחדש, שהרמב"ם מודה לגדר זה שייסדנו לדעת התוס'. וגם לדעתו אסור לחבול בעצמו לכל צורך, אלא רק הותר כאשר דרכו של עולם לחבול בעצמו לצורך כזה.
ושתי ראיות לדבר: א. המעשה במשנה (צ:) שהאשה גילתה ראשה להרוויח מעט שמן, וע"ז אמר ר"ע 'החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי'. ב. אם בכל צורך הרמב"ם מתיר, א"כ מהו המקרה שאסור לחבול בעצמו, אטו בשופטני עסקינן שיד ימין כועסת על שמאל ומכה אותה, והלא ודאי בכל מכה יש מטרה ותועלת [כלכלית, רגשית או צורך אחר], ואפילו הכי ישנו איסור לחבול בעצמו. ועל כרחך שכל זמן שאין הדרך לחבול בעבור זה, חשיב שמכה בעצמו שלא לצורך, והוי דרך ניציון.
והנה בשו"ע (תכ, לא) פסק כדעת הרמב"ם שאסור לחבול בעצמו, אולם לא כתב את התנאי שאסור דווקא 'דרך ניציון'. והיה מקום להבין שהוא אוסר לחבול אפילו לצורך. אולם נראה שבודאי שהוא מודה שמותר לחבול כאשר יש בזה צורך חשוב, וכאמור.
וראיה לדבר, שבבית יוסף (יו"ד קפ, ו - השני) כתב שמותר לאדם לשרט על צער אחר שבא לו, אם אינו על מת. ובחכם צבי (הנוספות בסוף הספר, סי' ט) תמה עליו מדוע לא נאסר משום חובל בעצמו. אך נראה ליישב שהבית יוסף מודה שמאחר שהשריטה תועיל לאדם להפיג את צערו, לכן הותרה. כי זהו דרכו של עולם, להכות בעצמם כדי להפיג צערם, וכמו שהתבאר.
♦
ו.
הוראת פוסקי זמנינו
למעשה, שאלתי את הגרמ"מ לובין, הגר"ש רוזנברג והגר"ע פריד שליט"א, ואמרו שמותר לאדם לחבול בעצמו עבור רווח ממון. והתירו לתרום כלייה לצורכי מחקר אם אין בזה סיכון משמעותי. ויש לברר הם אם מודים לסברא הנ"ל שרק הותר לחבול כאשר התועלת גדול מהחבלה, או שהתירו כל דרגה של חבלה עבור כל צורך ממוני, ונראה יותר כסברא ראשונה, אך צ"ע.מהגר"א וייס שליט"א שמעתי שמותר לחבול בעצמו לצורך רווח ממוני, כי אינו מוגדר כחבלה. [אלא שאסר לתרום כלייה עבור רווח ממון, משום הסכנה שבדבר].
אמנם מהגר"צ ובר והג"ר שמאי הכהן גרוס שליט"א שמעתי שהדבר תלוי כמה ממון ירוויח ע"י החבלה, והכלל הוא שאם דרך העולם לחבול באופן זה עבור רווח כזה, מותר. [והדגיש של"צ להתיר משום 'דרך ניציון', שזה נצרך בחובל בחבירו, אבל בעצמו מותר בכל אופן שרגילים בכך, דאינו נחשב חובל בעצמו], ולכן התירו לעשות בדיקת דם עבור רווח כספי. אולם הגר"ש גרוס נטה לאסור לתרום כליה לגוי לצורכי פרנסה, ואילו הגר"צ ובר אמר שאם אין לאדם שום ברירה אחרת ויקבל מזה סכום משמעותי, יש להתיר.
♦
סיכום הדברים
א. אסור לחבול או לבייש או להזיק לעצמו. ויש שכתבו שהאיסור הוא אפילו לצורך (תוס'), וכן עבור רווח ממוני (פסקי תוס' ויש"ש).
ב. אולם מצינו שמותר להקיז דם לרפואה, וכן לנקוב אוזן בשביל להתקשט בעגילים. ומבואר שישנם צרכים שאינם נחשבים חבלה.
ג. והנראה לבאר, שגדר האיסור הוא לחבול בעצמו עבור תועלת שלא מצדיקה את המכה, לפי דעת בני האדם. אבל כאשר דרכם של בני אדם לחבול בעצמם למטרה כזו, אינו נחשב חבלה כלל, ומותר.
♦
העולה לדינא בשאלות הנ"ל
בשאלה א': יש מפוסקי דורנו (הגרמ"מ לובין, הגר"ש רוזנברג, הגר"צ ובר, הגר"ע פריד שליט"א) שהתירו לתרום כליה לגוי בשביל רווח ממוני. והגר"צ ובר הגביל זאת למקרה שאין לו שום ברירה אחרת ובלאו הכי יתמוטט. אולם אחרים (הג"ר שמאי הכהן גרוס שליט"א) אסרו זאת, ונימוקם הוא משום שתרומת כליה היא חבלה גדולה מדי עבור רווח ממוני, ולכן נחשבת חבלה ואסורה.בשאלה ב': כל הפוסקים הנ"ל והגר"א וייס שליט"א התירו לעשות בדיקת דם בשביל רווח ממוני. אמנם הגר"ש גרוס אמר שהיתר זה אינו אמור כאשר יקבל עשרים שקלים, ובכה"ג חשיב חבלה, אלא דווקא כאשר יקבל סכום הגון.
בשאלה ג': נראה שכל הפוסקים הנ"ל יתירו לצחצח שיניים גם כאשר בודאי יצא מזה דם, ואפילו כאשר אינו נצרך לרפואה, כיון שדרכו של עולם לצחצח גם כשיוצא דם, ויש לאדם צורך בזה.
♦ ♦ ♦
♦ דין פיגול - היכי דמי מתיר♦