סימן א'
הרשב"א שלל שאין חליפין מדין שטר ולא מדין כסף, מזה שמהני במטלטלין
איתא בחידושי הרשב"א קידושין כ"ה ב' על קנין בהמה גסה "אמר אביי בחליפין. מהא משמע דחליפין אינן קונין לא מדין שטר ולא מדין כסף דהא מטלטלין אינן נקנין בכסף ושטר. אלא חליפין קנין בפני עצמו הוא, כנ"ל[1]". הרי שהרשב"א בא לשלול הגדרה שחליפין מטעם שטר, או מטעם כסף, והוכיח מזה שמהני במטלטלין שאינו כן, שהרי קנינים אלו אינם מועלים במטלטלין. וצ"ב טובא למה לומר שחליפין מטעם כסף או שטר, הרי זה קנין בפנ"ע שנלמד מדברי קבלה. ולמה צריך לתת לו הגדרה אחרת מלבד עצמו. ויתבאר שיש שיטות גדולות שס"ל שחליפין מטעם שטר או מטעם כסף, ושהרשב"א עצמו בכמה מקומות כתב כן בפירוש. וצ"ע.♦
בביאור הגר"א ראיה מדתני אף בחליפין והרי שטר כבר כתוב
בביאור הגר"א כתב ראיה נוספת שחליפין לא מדין שטר. באור הגר"א חו"מ סימן סו ס"ק יא "אפי'. דלא אמרי' קנין אצ"ל כתובו אלא בשטר שהוא לראיה דאינו נקנה בזה השטר אבל שטר קניה, קנין אין במקום שטר וכאן אין קונה אלא שטר לחוד. סה"ת בשם הרי"ם. וראיה מדאמרי' בקדושין כ"ב ב' תנא אף בחליפין כו' ואי ס"ד דהוא במקום שטר היינו שטר". דהיינו מזה שהברייתא צריכה להוסיף דין חליפין, אחר שכבר תנא בשטר, והגמ' דנה למה המשנה לא הזכירה, מוכיח שחליפין אינו בכלל שטר. וזו ראיה מחודשת, עיין בהערות של הגרמ"ש על הר"י מיגש בב"ב דף מ שהביאו[2].רב נטורנאי שחליפין מטעם שטר, וישוב נוסף על המשנה שלא תני חליפין כטענת הגר"א
ומצאתי בתשובות הגאונים שרב נטורנאי גאון כתב שחליפין מדין שטר, וכתב כן כעוד ישוב למה תנא דמתני' לא תני חליפין, משום שחליפין בכלל שטר. וזה פלא שכתב עוד תירוץ מלבד דברי הגמ'. וזה לשונו (תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) חושן משפט סימן שנח)[3] * רב נטרונאי ז"ל. והמוכר קרקע לחבירו ולא נתן לו דמים ולא שקל כסף ולא החזיק בה לוקח, אלא קנו מיד מוכר ומיד לוקח, אין אחד מהם יכול לחזור בו, דתנא (קידושין כב ע"ב) אף בחליפין, דהוא קנין. ומקשינן ותנא דמתניתין מאי טעמא תני בכסף בשטר ובחזקה ולא תני חליפין, כי קתני מילי דליתנהי במטלטלי, חליפין דאיתנהו במטלטלי לא קתני. ועוד, לא צריך למתנא, כיון דתנא בשטר, וקים להו לרבנן (ב"ב מ ע"א) דסתם קנין לכתיבה עומד, כיון דקנו מידו, אף על פי שלא כתב שטר כמי שכתב שטר דאמי, ולא יכלין למיהדר לא מוכר ולא לוקח, דקאמרינן (ב"ב קנב סע"ב; סנהדרין כד ע"ב) אין לאחר קנין כלום, ומשום הכי לא תניא לחליפין.והמוכר מקח לחבירו, אף על פי שלא משכו ולא שכר את מקומו, כיון שקנו מידו אין יכול לחזור בו, דמצינו בכמה מקומות דמטלטלין נקנין בחליפין. וכמדומין אנו שבשאלותיך על יד רב (הילל) [בהלול][4] טעו סופרים וכתבו דמטלטלין אין נקנין בחליפין, ואם כן הוא לא עינו בה כהוגן ולית למילף מינה, והלכתא מטלטלין נקנין בחליפין".
♦
חלוק חליפי קרקע מחליפי מטלטלין
הרי להדיא כתב את טענת הגר"א בעצמו, שאם חליפין מטעם שטר אי"צ לכתוב במשנה אחר שכבר כתוב שטר. וכתב כעוד תירוץ על הגמ'. ופלא. ובדבריו פתח קודם בדין חליפין בקרקע, וע"ז כתב שהוא כשטר. ואח"כ כתב שגם במטלטלין יש דין חליפין, ודוחה את דברי השואל שאין חליפין במטלטלין. הרי שחילק את קניין חליפין לב' חלקים - א' חליפי קרקע, שהוא מדין שטר, וגם מטלטלין נקנים בחליפין, ולא פירש מ"ט. וזה ליישב את קושיית הרשב"א, שאם חליפין מטעם שטר איך זה מועיל במטלטלין, וע"ז התירוץ שכ"ז בחליפי קרקע, אבל חליפי מטלטלין לא משום שטר. וצ"ב איך יתכן שיהיו ב' הלכות בדבר אחד.♦
חליפין מדין שטר משום שסתם קנין לכתיבה עומד
ומ"מ מבואר יסוד הדברים שחליפין כשטר, משום סתם קנין לכתיבה עומד. ולשיטה זו אי"ז עוד דבר נפרד שיש בקנין סודר, שמקבל זכות לכתוב שטר, אלא זה כל תוכן קנין סודר, שמוסר לו כח וזכות לכתוב שטר. וזה עצם טעם הקנין, שכל שיש לו כח לכתוב שטר, כאילו מסר לו שטר בפועל, וקונה מדין שטר.סימן ב'
עוד מקורות בגאונים שחליפין משום שטר שסתם קנין לכתיבה עומד
ומצאנו עוד תשובות הגאונים שחליפין מדין שטר, ומשום שסתם קנין לכתיבה עומד. תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ו סימן ד. "רב שמאל בר חפני זצ"ל כו' ולא אצרכוהי רבנן חליפין אלא למאן דחליף מידי במידי, דכתיב (רות ד) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, גאולה זו מכירה תמורה אלו חליפין דמחליף כלי בקרקע חפץ בחפץ ועוד, מקניא קנין דכיון דקני מקנה לא צריך למימר כתובו שטר דסתם קנין לכתיבה עומד כו'." ובתשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ג סימן מב "רב חנניא גאון זצ"ל. ושהוקשה לכם: האומר שדה פלוני לפלוני כו' (גטין דף מ) ואמרינן עלה אמר רב נחמן וכולן בשטר. ובהלכות פסוקות דמר רב יאודאי ז"ל כתוב: כיון דקני מיניה קני ליה במתנה מקבל מתנה כל היכא דאיתיה ואף על גב דלא כתב. - תרוייהו הלכתא ולא קשיאן אהדדי. דמר רב יהודאי כיון דקנו מנותן מתנה שני עדים קנייה מקבל מתנה וכמאן דכתיב שטר דאמי דאמרינן סתם קנין לכתיבה עומד. והא דא"ר יוחנן באמירה בעלמא ולא קנו מיניה ולא אחזיק ההוא מקבל מתנה דקי"ל נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ותאנא אף בחליפין. וכן הלכה. אי לאו בשטר, כסף ליכא, וחזקה ליכא, וחליפין דהוא קנין ליכא, במה קונה. אם כתב לו בשטר שדי נתונה לך במתנה וחותם חתם ידו עליו, קנה; ואם לאו, לא קנה. וקמו להו תרוייהו ולא קשיאן אהדדי. עד הנה".♦
הרשב"א דן בסברא זו לגבי עד שיתן דמים בחליפין
ומצאנו לרשב"א עצמו שהביא סברא זו במקום אחר, קידושין כ"ו א', שדן לגבי הגמ' שהקונה בשטר מהני רק במתנה, אבל במכירה עד שיתן דמים. ודן מה הדין לגבי קנין סודר "ובקנין איכא פלוגתא ביני רבוותא ז"ל אי קני בלא דמי או לא. ואיכא מ"ד דה"ל כשטר דהא סתם קנין לכתיבה עומד ולא עדיף משטר, ואיכא מ"ד משעת קנין קנה דאין לאחר קנין כלום, ומסתברא כותי' דאלים כח קנין ומשעת קנין מקנא קני ליה וכדאמרינן בפ"ק דמציעא (ט"ז ב') המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירנו לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא שעבד נפשיה אלמא אין הדמים מעכבין בשטרי אקנייתא[5]". הרי הצד שלא קנה עד שיתן דמים, הוא משום שקנין הוא כשטר ע"י הדין שסתם קנין לכתיבה עומד. ומפורש שלשיטה זו אין עוד טעם לקנין, שא"כ היה קונה מצד זה, אלא כל ענינו הוא רק משום שלכתיבה עומד. והרשב"א כאן מכריע בשיטות שאי"צ, ואלים כח השטר. אך הרשב"א בתשובה, הובא בב"י, פסק להפך, שצריך גם בקנין ליתן דמים.♦
גם בעיטור האריך בזה שם
ודבר זה גם נמצא בעיטור מאמר שלישי "ולענין חזקה וחליפין איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר חזקה וחליפין נמי כשטר דלא קנו אלא במתנה דהא מהיכא דנפקא לן חזקה וחליפין מתנה היא אבל במכר לא קנה עד שיתן דמים דשטר בלא קנין כקנין לחודיה דמי דסתם קנין לכתיבה עומד. וכי היכי דבשטר לא קנה עד שיתן דמים הכי נמי בקנין לחודיה או בשטר בקנין דאי אמרת אין לאחר קנין כלום הכי נמי אין לאחר שטר כלום. ואיכא מאן דאמר אין לאחר קנין וחזקה כלום ובלא דמים נמי קנה והדמים אצלו חוב וכן דעת חכמי צרפת כו'"[6].♦
ברמב"ם כתב שחליפין מדין שטר
וכעין דברים אלו כבר מבוארים ברמב"ם, מכירה פרק כט הלכה ט "וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר בו לא קנה הלוקח שאין מוציאין מידי הקטן בדין, ואין קניין מיד הקטן כלום שהקניין בשטר ואין העדים חותמין אלא על שטר של אדם גדול". הרי שפירש הטעם שלא מועיל קנין סודר בקטן משום שהקנין בשטר, ואין עדים חותמין על שטר של קטן. ופלא, מה השייכות בין קנין סודר לכתיבת שטר. והגירסא הישנה היתה שהקנין כשטר, עיין בשינוי נוסחאות ברמב"ם פרנקל. ובמגיד משנה מפרש שקנין סודר מהני משום סתם קנין לכתיבה עומד, וכיון שאין אפשר לכתוב אין תוכן לקנין. הרי מפורש כהנ"ל, שלקנין יש תוקף של שטר, ומפורש עוד שאין תוקף אחר, ולכן אם אין כותבין שטר, שאין משמעות לקנין. וזה כגאונים, דלא כרשב"א הנ"ל.♦
סימן ג'
מחלוקת אם צריך ב' עדים בחליפין – האם הקנין צריך לדין סתם לכתיבה עומד
ובתוס' קידושין ס"ה ב ד"ה לא, ובבא בתרא מ ד"ה קנין, כתבו שאי"צ לעשות סודר בפני ב' עדים. אע"פ שבלא ב' עדים אין סתם קנין לכתיבה עומד. דין זה אינו מעכב את הקנין, אלא הוא דבר נוסף. והאחרונים תמהו, איזה הו"א יש שצריך עדים לקנין סודר יותר מאשר שאר קנינים משיכה הגבהה כו', שבהם לא היה הו"א שצריך לעדים, עיין בדבריהם מה שישבו. וכשיטה זו שאי"צ עדים כך פסקו הרמב"ם והטור והשו"ע. אך יש גאונים שנראה להדיא שהצריכו עדים בקנין סודר, וטעם הדבר משום שקנין סודר בנוי על דין סתם קנין לכתיבה עומד, שיסוד הקנין הוא לתת ביד הקונה אפשרות לכתוב שטר. וכל שזה יסוד הקנין, בלא עדים לא עשה מאומה. זה לשון רב סעדיה בספר המכר עמ' 245 "והוא הקניין, מי שמכר לחבירו קרקע או נכסי דלא ניידי וקנה ממנו בפני עדים כבר זכה בו כו' ואם קנה בפני עדים כבר זכה במכר כו'"[7]. הרי פעמיים חזר בדין סודר שזה בפני עדים. וכן בתשובה לרב חנינא גאון שהבאנו לעיל "דמר רב יהודאי כיון דקנו מנותן מתנה שני עדים קנייה מקבל מתנה וכמאן דכתיב שטר דאמי דאמרינן סתם קנין לכתיבה עומד".♦
עוד שיטות שצריך עדים בחליפין
ובהשגות הראב"ד מכירה ה' ט' כתב יש חולקים שצריך עדים, וכ"ה בחידושי הראב"ד בשיטה ב"ב דף מ' א' בשם הגאון וזה לשונו "אבל נראה כי שאר הדברים מתקיימים בהודאת שניהם, ואלו אין מתקיימים אלא בעדים, ולפיכך הוצרך לומר קיום שטרות לומר שאין מתקיים אלא בשלשה. מעתה קנין אין מתקיים אלא בעדים וכן כתב גאון ז"ל, אלא שה"ר יצחק ז"ל חולק בדבר[8]". וכן במאירי בב"ב מ' בשם הגאונים, וכן בסה"ת מ"ב י"א בשם רבינו אפרים. ועיין הערות וציונים להרב אוסטרן קידושין כ"ו, שמביא שגם רשב"ם בב' מקומות נראה כן. בדף קמ"ד וקמ"ז מתבאר מדברי רשב"ם שלקנין סודר צריך להביא עדים, עיי"ש מש"כ שם. ויתכן פירוש הדברים להנ"ל, אם יסוד קנין הוא משום סתם קנין לכתיבה עומד והוה כשטר, הרי זה גופא מה שתוס' באו לשלול, שזה טעם שצריך ב' עדים, ותוס' דחו שאי"ז עצם הקנין, אלא דבר נוסף, ולכן גם כאשר אין דין לכתיבה עומד, לא נגרע הקנין. ולשיטות שזה עצם הקנין ודאי צריך עדים. וכך כמעט מפורש בתשובת רב חנינא גאון הנ"ל. ובראב"ד פירש מטעם אחר, וכמ"ש בהערה כאן.♦
חלק ב' – חליפין מטעם כסף
סימן א'
בחידושי הרשב"א בכמה מקומות דן בזה שחליפין מטעם כסף.♦
א. הרשב"א מסתפק אם חליפין משום כסף, ונפק"מ אם אשה מתקדש בכלי שאין שו"פ
בחידושי הרשב"א שבועות ל"ט ב' מביא מחלוקת הגאונים והרמב"ן האם כלי צריך להיות שו"פ או לא, שהגאונים אמרו שאי"צ שו"פ והרמב"ן גם בכלי הצריך שו"פ. והרמב"ן כתב שלשיטת הגאונים א"כ אשה תתקדש בכלי שאע"פ שאין בה שו"פ. "ורבינו האיי גאון ושאר הגאונים ז"ל אין דעתם כן אלא בפירוש אמרו ב' מחטין אף על פי שאין שוין פרוטה דלכך יצאו כלים למה שהן, ומה שאמר הרב ז"ל כו' שאם כן מצאנו ישיבת הדיינין בפחות משוה פרוטה אין ראיה זו מכרעת דאפשר לומר דכל כלי כיון שהוא ראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר מפרוטה ויושבין עליו הדיינין, ואפשר דאפי' לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי (ב"מ מ"ז א') אף על פי שאין בו שוה פרוטה ואפשר דקנין משום כסף הוא, ואם תמצא לומר דקנין לאו משום כסף הוא וכן שאין אשה מתקדשת בכלי שאין בו שוה פרוטה הכא שאני שהוציאן הכתוב למה שהן". הרי הרשב"א דן שמא קנין הוא מטעם כסף, וא"כ כשם שמהני כלי אע"פ שאין בה שו"פ לקנין, ה"נ מהני לקידושי אשה.♦
ב. האם חליפין ככסף נפק"מ ליציאת עבד, והאם אשה מתקדשת בכלי שאין שו"פ
חדושי הרשב"א מסכת גיטין דף לט עמוד ב "ולא היא התם משום דהוה ליה כליו של מקנה. מהכא משמע דמשום דהו"ל כליו של מקנה לא קנתה אבל אם היה כליו של קונה קנתה ויצאה לחירות אלמא עבד קונה עצמו בחליפין כשם שקונה עצמו בכסף וכן פירש"י ז"ל לקמן, וכן כתוב בתוספות דקונה עצמו בחליפין ובכלי שאין בו שוה פרוטה וכדאמרי' בפרק הזהב קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה, וכן נמי משמע בשמעתא קמייתא דקדושין דאמרי' התם מנינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חופה ולרב הונא דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמירנא קיחה קיחה משדה עפרון וכו' ואימא ה"נ חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה אלמא קנין כסף וחליפין כי הדדי נינהו וכל מקום שזה קונה זה קונה, ובאשה דאינה נקנית בחליפין משום דלא מקניא נפשה בפחות משוה פרוטה[9] אבל עבד היוצא לחירות ניחא ליה שיצא אפי' בפחות משוה פרוטה יותר משיצטרך ליתן שוה פרוטה. אבל ר"ח ז"ל כתב ומפורש בקידושין שהעבד נקנה בחליפין כענין מקח וממכר ואעפ"כ אינה קונה עצמה בחליפין אלא צריכה נמי גט חירות[10]".♦
ג. חליפין לאחר ל' תלוי אם חליפין ככסף
בשו"ת הרשב"א חלק ד סימן רב דן אם מהני חליפין לאחר ל' להלכה "גם נ"ל שהסברא תלויה בדין אחד. והוא אם חליפין קונה מדין כסף אם לא. שכשתמצא לומר שישנן מדין כסף אלא שחידש בהן הכתוב דישנן בפחות משוה פרוטה אפשר לומר דקונה אפילו לאחר זמן כדין כסף. ואף על גב דנתאכלו המעות ואף על פי שאין בו שוה פרוטה שהכתוב החשיבו כסף. אבל אם אינם מדין כסף א"א לומר דהא הדרא סודרא למריה ומאי שנא ממשיכה. ובודאי דהא דרב אשי משמע דאינם מדין כסף. וכן נראה מההיא דתניא בפרק קמא דקידושין (דף ח) בכסף מקנתו בכסף נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים. ומאי נינהו חליפין. אלמא חליפין לאו מתורת כסף הן. ושמעתא קמייתא דקידושין (דף ג) דאמרינן בה מניינא דרישא למעוטי חליפין. סד"א הואיל וגמירנא קיחה קיחה משדה עפרון כו'. ואימא הכי נמי חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מיקנייא, צריכא עיונא.ועיקרן של דברים כך נראה לי שאין החליפין מדין כסף. ולפיכך א"א לומר לך שיהיו כלאחר זמן וכדברי רבותינו הצרפתים ז"ל. ומאי דכתב מר דאפי' לרב אשי מי שקונה בסודר שאין בו שוה פרוטה ומקנה הסודר קנין גמור שקונה ואפי' לאחר זמן ואפילו לא היה הסודר בעולם. מידי דהוה אכסף שקונה לאחר זמן ואף על פי שנתאכלו המעות אינו נראה כן בעיני. משום דלרב אשי מיחל קנין סודר בלאחר זמן אינו קונה משום חליפין. ואי משום תורת כסף אין כסף בפחות משוה פרוטה כו'"[11].
♦
ד. שווה בשווה מדין כסף ומהני רק בקרקע, ומטלטלין במילתא דל"ש
בשו"ת הרשב"א חלק א סימן אלף רכו מאריך בחליפי שווה בשווה בקרקע שהוא משום כסף, אך לא ברור אם הכונה היא שאי"ז חליפין כלל אלא קנין כסף גמור, או שזה חליפין מדין כסף, שאע"פ שבקנין סודר לא נאמר חליפין מטעם כסף, בחליפי שווה בשווה הגדר נכון. וז"ל "וכשנתן לה קרקע בתורת כסף קידושין שאין כאן חליפין אלא בקנייה בשוה כסף, וההיא דפרק קמא דגיטין בשטר אירוסין קאמר שאם כתבו במחובר לקרקע ונתנו לה אינה מקודשת דומיא דגט דמקשינן הויה ליציאה וזה נראה לי עיקר, וכן נמי במחליף קרקע בקרקע כיון שהחזיק בשדה זו קנה חברו בשדה השניה. ותדע לך מדאמרינן בריש פ"ק דבבא בתרא (דף ג') רב אשי אמר כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק והלך זה בתוך שלו והחזיק. ורגילין אנו לפרש דרב אשי בא לחדש דכל שנתרצו באות' חלוק' וקדם האחד והחזיק בפני חבירו באותו חלק גם השני קנ' החלק השני. ואין אלו חליפין גמורין אלא כעין דמים דקנה זה שדה ראובן בדמי שדהו שנתן לו וקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף. ושמא אף זה במקום שכותבין את השטר. ואי נמי כאן הוה ליה כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוספת החלוף שהם מטלטלין. ובמטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו, ומסתברא לי שלא חליפין ממש קאמר אלא דמים וכעין חליפין נינהו דלא קפיד והוו כחליפין קרי להו חליפין. וכעין ההיא דאמר רב הונא בפרק הזהב דף מ"ז מכור לי באלו קנה אף על גב דלא משך כיון דלא קפיד כחליפין דמו[12]"♦
ספק אם הרשב"א חליפין מדין כסף או כסף גמור
ולכאורה סיום דבריו הוא הגמ' על מילתא דלא שכיחא לא גזרו, וזה הטעם שאע"פ שבקרקע הצריך קרקע נקנית בכסף ובשווה כסף, מהני גם במטלטלין, שבמילתא דלא שכיחא מהני גם במטלטלין. ולפי"ז הרשב"א ס"ל ששווה בשווה הוא מדין קנין כסף ממש ולא מדין קנין חליפין כלל, ולא כר"ת שנלמד מפסוק על התמורה. והרשב"א כתב רגיל לפרש, ושם להדיא כתב שהוא מדין חליפין ומשום התוספתא שקרקע נקנית בחליפין. ובשו"ת רדב"ז חלק א סימן תעג האריך שבקרקע זה רק מדין שווה בשווה של ר"ת, ולא סודר, ומביא כהוכחה את הרשב"א הנ"ל. וצ"ע, שהרי הרשב"א לא רק קאמר שווה בשווה אלא הביא את המשנה של קנין כסף, וצ"ע. עיין בשיעורי הגר"ש רוזובסקי בב"ב שם שנקט כפשוטו שזה קנין כסף ממש, ולרשב"א בתשובה ע"כ לא מהני מדין חליפין משום שאינו כלי כו'. ולא פירש שזה חליפין שמועילים מדין כסף. ולצד השני שמא הפירוש בגמ' מילתא דלא שכיחא, ר"ל לא כסף ממש אלא חליפין מטעם כסף, וזה יבאר את הרמב"ם כו'. ועיין משנת טוביה בב"ב ח לר"ז רוטברג שכתב שאינו משום חליפי שווה בשווה אלא כסף, ומדייק את מה שהביא את הגמ' של מכור לי באלו, שהגמ' מסיקה שהוא משום שום קנין כסף, ומהני במטלטלין משום שבמילתא דלא שכיחא לא בטלו קנין כסף, ולא משום קנין חליפין[13].♦
סימן ב'
וצ"ב, שא"כ מצאנו ב' הגדרות של חליפין - א' מטעם שטר ב' מטעם כסף, ולמה צריך ב' גדרים אלו. ובפשטות שזה כשיטת ר"ת. וכפי שכבר התבאר בספר המקח לרב האי שיש ב' עניני חליפין - א' שווה בשווה ב' קנין סודר, והם חלוקים בדינם. לר"ת הדין של פירי לא עבדי חליפין, והדין של מטבע לא נקנה או נעשה חליפין נאמר רק בסודר ולא בשווה בשווה. ובספר המקח לא נראה כן, אלא רק לגבי בהמה שמהני בשווה בשווה ולא בסודר. ויש כמה נפק"מ נוספות שכתבו האחרונים. עיין שושנת יעקב על חו"מ סימן קצ"ה שכתב - א' שבשווה בשווה אין דין סתם קנין לכתיבה עומד, אלא רק בסודר. ומביא כן מהבית אפרים חו"מ סימן כ' שכתב כן להדיא. ב' הדין של חזרה בעסוקים באותו ענין רק בסודר ולא בשווה בשווה. ג' הדין אין אונאה בחליפין לרי"ף רק בסודר ולא בשווה בשווה[14]. ועיין בישועת דוד ח"ד נ"ט, וכן בשיעוריו קידושין ג', שכתב גם נפק"מ לקטן, שהגר"ח ביאר ברמב"ם שמשום שצריך גמ"ד מיוחד בחליפין, שכ"ז בסודר ולא בשווה בשווה[15]. ויסוד הדברים ששווה בשווה הוא מקח רגיל זה תמורת זה, ובמקום תשלום דמים נותן תמורה חפץ. משא"כ קנין סודר, הוא מעשה קנין שונה של קיום דברים.
ואם אין דין סתם קנין לכתיבה עומד בשווה בשווה, הרי לא שייך כלל שיהיה בזה דין שטר, וע"כ הדין שהוא כשטר נאמר רק על קנין סודר. ואילו חליפין ככסף הרבה יותר מתאים לשווה בשווה, מאשר קנין סודר. ולמרות שחלק מדברי הרשב"א שחליפין ככסף, מדברים על סודר ולא על שווה בשווה, הרי הרשב"א שם באמת לא קיבל שחליפין ככסף, ושמא בשווה בשוה מודה. ועוד הרי הסתפקנו אם כונת הרשב"א בתשובה לחליפין מטעם כסף או לכסף ממש. ואם כונתו לחליפין מטעם כסף, הרי להדיא התנה שיהיה שווה בשווה ולא סודר בעלמא. וא"כ יהיה מבואר שהגדר ככסף רק בזה ולא בסודר. וצ"ע[16]. ועיין שו"ת בית אפרים חו"מ ל"ט בסופו, שחליפין של שווה בשווה מטעם כסף, הרי שסודר אינו מטעם כסף[17].
♦
חלק ג' – מקורות שדנו שאין מטלטלין נקנים בחליפין
צ"ע קושית הרשב"א איך מועיל במטלטלין
אך צ"ב כמו שהקשה הרשב"א - איך יתכן שחליפין משום שטר או משום כסף, והרי זה מועיל במטלטלין. וקודם נביא מקורות שבאמת דנו לומר שאין חליפין במטלטלין אלא רק בקרקעות. וזה פלא, שהרי יש גמרות רבות שחליפין מהני במטלטלין. כל הסוגיא של כל הנישום בדמים הוא מטלטלין, כל הסוגיא של אין מטבע נעשה חליפין במטלטלין, כל הסוגיא של פירי לא עבדי חליפין הוא במטלטלין.♦
השואל ברשב"א שנחלקו אם חליפין מהני במטלטלין
זה לשון הרשב"א בשו"ת ח"א תתצ"ז "שאלת ראובן שכתב שטר מתנה לשמעון על מטלטלין שיש לו וקנו מידו על כך. ואין כתוב בשטר המתנה אגב אלא סתמא הקנה לו בקנין. ויש מי שטוען שמטלטלין אין נקנין אלא באגב ולא בסודר בלבד. ויש מי שטוען דבסודר סגי וכההיא דהיה עומד בגורן. הדין עם מי? תשובה מטלטלין נקנין בין באגב בין בחליפין בין בשאר הקנאו' במשיכה והגבהה וכיוצא בהן. זולתי בשטר לבד שאין נקנין וכדאמרי' בהמוכר את הספינה (דף ע"ז)".♦
רב נטורנאי שולל דברים בשם רב בהלול שלא מהני במטלטלין
ובתשובה של רב נטורנאי גאון שהבאנו לעיל "והמוכר מקח לחבירו, אף על פי שלא משכו ולא שכר את מקומו, כיון שקנו מידו אין יכול לחזור בו, דמצינו בכמה מקומות דמטלטלין נקנין בחליפין. וכמדומין אנו שבשאלותיך על יד רב בהלול טעו סופרים וכתבו דמטלטלין אין נקנין בחליפין, ואם כן הוא לא עינו בה כהוגן ולית למילף מינה, והלכתא מטלטלין נקנין בחליפין".♦
תשובת הגאונים שלא מהני במטלטלין
ובתשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ו סימן יג "והמוכר פירות לחבירו ולא משך ולא השכיר את מקומן ולא הגביהן, אף על פי שקנו מן המוכר בקנין, לא קנה לוקח. מה טעם, שלא מצינו שנקנין אלא או במשיכה או בהגבהה או על גב מקרקעי במשיכה, דכתיב (... זאסקה) וכי תמכרו ממכר או קנה דבר הנקנה מיד ליד על גב מקרקעי, דתנן נכסים שאין להם אחריות איבעיא להו בעינן צבורין הני מטלטלין בגו מקרקעי אי לא, ואמרינן הילכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן. אבל בקנין לא קאני, דאי סלקא דעתא קני בחליפין, מאי דקתני גבי פירות אם היה פקח שוכר את מקומן, למה לי דקנו ממוכר בקנין סגיא אלא שמע מינה קנין לא מהני בפירות. וכן לענין אבל אמרו חכמים לא קא מדכרינן קנין כלל, וקאמרינן (ב"מ מ"ח) דברים ומעות קאי באבל דברים לחודיהו לא קאי באבל אמרו, שמע מינה קנין שהוא חליפין לא מהני לגבי פירות ולגבי מטלטלי, אלא במקרקעי ובעבד כנעני ובפשרה ובמחילה ובהודאה. עד הנה".ודבריו סתומים מאוד, שבתחילת התשובה שם דן האם בחליפין נאמר לא קנה עד שייתן דמים או לא, וכנידון הרשב"א והעיטור לעיל. וכעת מלשונו נראה שלא קונה כלל, ובלשון התשובה יש מעבר לא ברור בין נושא לנושא. וכ"ז צ"ע מאוד. עיין בגנזי שעכטער חלק ב' עמ' 303 שמאריך לדון בכל זה, ונוטה לומר שכעת מתחיל קטע חדש של כותב אחר – שהעיר על דברי התשובה - והכותב הזה ס"ל שאין מטלטלין נקנים בחליפין כלל. וכשיטה שרב נטורנאי הביא בשם רב בהלול ושללה, עיי"ש. והדברים עדיין סתומים.
♦
תשובה לרב האי ששולל שיטה שלא מהני במטלטלין
גם תשובות הגאונים - הרכבי סימן ר' לרב האי, מאריך להוכיח שחליפין נקנים במטלטלין "דקימא לן שכל המטלטלין נקנין בחליפין זולתי המטבע בלבד וכל הזהובים אינם חשובין כמטבע אלא כפירות כו' ואשר הוקשה בשאלה על זה מעשה דמרוני שהיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה ואמרו לו אין לך תקנה עד שתקנם על גבי קרקע. הרי פורש במעשה שלאחריו כי אין זאת משום שאין המטלטלין נקנין בחליפין כו' והרי נתברר כי כל זאת במטבע הוא. אבל או הוו מטלטלי הוה קאני בחליפין ונסתייע הדבר. הולכך האיש הזה שקנו מידו לאשה כמה שפירשנו למעלה הרי קנתה מה שהקנה לה ונתחייב לתתו לה. ואין צורך לחקור בעדות מי שמעיד שלא היה לו קרקע בשעת ההקנאה כי כבר קנתה בחליפין אף על פי שאין לו קרקע ולא הוצרכה לסמוך על שיש בארץ ישר'."♦
חלק ד' – קנין קרקע חמיר וצריך דומיא דשטר או כסף, משא"כ קנין מטלטלין קל ואי"צ לזה
סימן א'
קנין קרקע חמיר מקנין מטלטלין, ולכן מטלטלין אי"צ פסוק
וליישב את קושיית הרשב"א נראה לומר שחלוק קנין קרקע מקנין מטלטלין, ושקנין קרקע חמור, וצריך דרשה מפורשת על דרכי הקנינים, ולכן הוצרכו לפרש שחליפין מדין קנין קיים מקרא. משא"כ מטלטלין קנינם קל, ואי"צ דרשה מפורשת, ויתכן לקנות בלא להגדיר שהוא כשטר או ככסף. תחילת דבר, קושיית הפנ"י קידושין כ"ו, שבקנין קרקע הגמ' שאלה כסף מנא לן והביאה פסוק, והרי קיי"ל כרבי יוחנן שדבר תורה מעות קונות. וקשה תרתי א' למה לא למדו משם, ב' שם לא שאלו כלל מנא לן. וכתב שכיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת קשה להוציאה, והו"א שצריך דוקא שטר, קמ"ל שגם כסף מהני. ובדבריו לא ברור אם ר"ל שקשה לקנות בעלמא, או זה טעם לשטר. והדברים יתבאר בהמשך.♦
שיטת הב"ח שלא מהני סיטומתא בקרקעות
ויש ראיה לדבר שיטת הב"ח חו"מ ר"א שקנין סיטומתא קונה רק במטלטלין ולא בקרקע. ועיין בש"ך ס"ק א' שחלק עליו. ודן שמא הב"ח רק קאמר שאין מנהג לקנות בקרקע. ועיין שו"ת אחיעזר חלק ג סימן מ "(ד) ומש"כ עמש"כ דת"כ שאינו אלא קנין סטומתא לא מהני בקרקעות ובשכירות קרקע כמש"כ הב"ח הובא בש"ך סי' ר"א וכ' ע"ז מעכ"ת דכמדומה דהמנהג הוא לעשות ת"כ גם בקניית קרקעות, והילכך גם לדעת הב"ח מועיל הת"כ לענין מי שפרע עכ"ד. ובודאי היכא דנהגו לקנות קנין גמור ע"י סטומתא בקרקעות מהני כמו שמבואר ברשב"א גיטין י' ואיבע"א דינא דמלכותא דינא משום דלא גרע מסטומתא, וע"ע ברא"ש פ"ק דב"מ סי' ל"ח וכמו שמסיק הש"ך להלכה, אלא דכונת מעכ"ת בזה דנהי דלענין קנין גמור לא סמכא דעתייהו על הת"כ באתרא דידן דהוי מקום שכותבין את השטר ולא נהגו למיקני בזה. מ"מ הוי סטומתא לענין מי שפרע". ומ"מ אם דברי הב"ח כפשוטו תהיה הוכחה שקרקע צריך דוקא קנין המפורש בקרא, משא"כ מטלטלין.♦
שיטות ראשונים שקנין כסף במטלטלין מסברא
וכעת נביא מעצם הגמ' והראשונים שבקרקע צריך ילפותא, משא"כ מטלטלין, די בסברא שכך דרך לקנות.בגמ' קידושין כ"ו ב' שאלו כסף קונה בקרקע מנא לן, ואילו כסף קונה במטלטלין לרבי יוחנן שדבר תורה מעות קונות לא נמצא בש"ס ששאלו מנא לן. וצ"ב. ורש"י פירש שילפינן מהקדש, והרי"ף פירש שילפינן מעבד עברי, מה גופו נקנה בכסף ממונו כל שכן. ורוב הראשונים נחלקו עליהם, אלא פירשו משום שבדרך כלל אדם קונה בכסף. אך יש ב' לשונות בראשונים איך לומר תירוץ זה. יש לשון שנראה שאינו טעם לעצמו, אלא יש פסוק שיש קנין, מסתמא הפסוק מדבר על קנין כסף, כי כך הרגילות. וא"כ זה רק לומר שהתורה מדברת על אופן זה, לא שזה טעם לעצמו. אך יש ראשונים רבים שלא הזכירו כלל את הפסוק, אלא כתבו כיון שכך בדרך כלל קונים, בדין הוא שיקנו בה. דהיינו כיון שמקח נעשה ע"י תשלום דמי הפרעון, מסתבר שזה הקנין. וא"כ מבואר שזה קנין מסברא, ואי"צ פסוק, ואילו בקרקעות צריך פסוק. ונביא את לשונות הראשונים.
א. משמעות הפסוק - חדושי הרמב"ן מסכת בבא מציעא דף מז עמוד ב "אלא עיקר משמעותיה דקרא בכסף הוא דכתיב או קנה ודרך קנייה בכסף והיינו דלא אמרינן הכא מ"ט דר' יוחנן כדאמרינן מ"ט דר"ל משום דר' יוחנן לאו ק"ו קא דריש ולאו קרא קא דריש אלא סתם קנין במעות קאמר". וכך נראה בתוספות מסכת עירובין דף פא עמוד ב ד"ה דבר תורה "ועוד מפרש ר"י דהיינו טעמא דמעות קונות דבר תורה דסתם קנין דקרא בכסף מיירי כדאשכחן בכמה דוכתי (א) קנין בכסף אוכל בכסף תשבירני (דברים ב) שדות בכסף יקנו (ירמיה לב מד) ואף על גב דכתיב ספר המקנה דנפקא לן מהתם קנין" שטר מ"מ סתם קנין דבכל דוכתין הוי בכסף ועוד מוכח קרא דבכסף איירי דכתיב [ויקרא כה] אל תונו ואמוכר ואלוקח קאי"[18].
ב. קנין מסברא – בראשונים ב"מ מ"ז ב' – לשון הר"ן "אלא מסברא בעלמא שרוב הקנינים נעשי' בכסף ובדין הוא שיהי' קונות והיינו דלא בעינן טעמא דר"י כדבעי' טעמא דר"ל"[19]. ובנמוקי יוסף ב"מ כח א' מהרי"ף "כדרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות שהרי רוב קנינים נעשים בכסף הלכך בדין הוא שיקנו מעות". ובבתים ספר המצוה[20] "ודיני מקח וממכר כפי מה שבאה הקבלה האמתית הם אלו [ב"מ מ"ז ע"ב, רמב"ם פ"ג] כי המטלטלים והבהמות נקנין במעות דין תורה, שכן דרך הקנין הנהוג". וזה לשון התוי"ט ב"מ ד' ב' שמעתיק את הנמ"י "והכא לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא. דבדין הוא שיהיו קונות. כיון שרוב הקנינים נעשים בכסף. ע"כ. והתוספות דבכורות (שם סוף ד"ה ד"ת) כתבו דשפיר יליף מקרא. מדכתיב (ויקרא כ"ה) או קנה מיד עמיתך. ואשכחן סתם קנין דקרא במעות. כדכתיב (ירמיה ל"ב) שדות בכסף יקנו. וכתיב (ויקרא כ"ה) מכסף מקנתו. ע"כ". הרי לנמ"י זה סברא בעלמא, ולתוס' זה טעם להניח שהקרא מתפרש כך.
♦
סימן ב'
לפי"ז יתבאר ר"י הזקן שקנין במלוה תלוי בר"י ור"ל
ויש נפק"מ גדולה במה שקנין כסף במטלטלין מסברא, ואילו בקרקע הוא דרשה. שעיין בתוס' ר"י הזקן קידושין מ"ז א' שהביא את שיטת הרמב"ם שמלוה קונה במכירה, והקשה שזה נסתר מהגמ' ותירץ "ודעתו דהא א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ל"ש מעות בעין ול"ש מעות הלואה, והיינו דאקשי ליה בפי' הזהב מייחד ליה כלי להלואתו דלאחר שהלוה אותו משמע, והאי שיטה דהכא דלא כרבי יוחנן, וליתא. ואפשר דאליבא דרשב"ל היא אמר משיכה מפורשת היא מן התורה ולא מעות, ולדידיה קרקע שנקנה בכסף וחזינן ליה משדות בכסף יקנו דוקא מעות שהן בעין". ורמז לזה גם בדף כ"ט ב'. הרי שכתב שאליבא דר"י שמעות קונות במטלטלין ה"נ הלואה קונה, ושוב אחר שמהני במטלטלין, מהני בין בקרקע ובין במטלטלין, שהרי הרמב"ם מדבר על קרקע. ולר"ל שמעות לא קונות במטלטלין צריך כסף בעין דוקא, שבפסוק כתוב שדות בכסף, וזה בעין. וצ"ב מנין ראה חילוק בין זה לזה, ולמה אם יש מקום שמהני הלואה, שוב גם קרקע שכתוב כסף מפורש מהני.♦
קנין כסף מסברא הוא תשלום התמורה
ונראה שהוא כהנ"ל שקנין כסף במטלטלין הוא מסברא[21], ועיין באבני מילואים סימן כט ס"ק ב שכתב "וכן לפי מ"ש בשטה מקובצת פ' הזהב [מז, ב] טעמא דר' יוחנן משום דרוב קנינים בכסף כדכתיב אוכל בכסף תשבירני ע"ש והוא כסף שיווי א"כ ה"ה כסף דקרקע דהוא כסף שיווי". וכן האריך בזה בשו"ת עונג יום טוב סימן קנג, שדן אם צריך כונת קנין או די בכונת תשלום דמי המקח עיי"ש. וכתב "ובב"מ (ד' מ"ז) דאמרי' שם ד"ת מעות קונות ופירש"י משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו והיינו מדין פרעון כיון שנתן הכסף נכנס ההקדש לרשותו ומזה ילפינן קנין כסף במטלטלין לר"י והיינו דהכסף הוא תמור החפץ וכיון שנתן הכסף קם החפץ ברשותו וכ"כ הש"מ שם בשם כמה גדולים שהטעם לר"י משום דרוב דברים קונין בכסף א"כ מסברא הכסף קונה עיין שם. ולפ"ז פשיטא דא"צ ליתן בתורת קנין [ואני מסתפק לר"י דאמר ד"ת מעות קונה אי בעי שיתן כל דמי החפץ או מקצת נמי קונה ואכמ"ל] וה"נ בקנין שדה קונה אפי' נתן בתורת פרעון[22]".♦
בקרקע שזה ילפותא זה מעשה קנין בעלמא
הרי שכתבו שהסברא הוא שנותן פרעון החפץ ולפי"ז אי"צ כונת קנין. ואם התגלה גדר זה במטלטלין, ה"ה בקרקע. ופשוט שזה גם טעם הר"י הזקן, שבקנין מסברא, יסוד הוא לתת תמורת הדבר, ולא מעשה קנין, אין הבדל בין מעות בעין או לא בעין. ולכן כ"ז קנין במטלטלין שנלמד מסברא, אבל קרקע שזה ילפותא של כסף צריך כפשוטו. אבל אחר שלמד ממטלטלין שיש סברא, שוב אומרים שגם הפסוק על קרקע מתכוין לזה. ולמה שהתבאר לגאונים לא חוזרים ולומדים קרקע ממטלטלין, אלא כל אחד כדינו. ולכן חליפין מהני במטלטלין בלא גדר שהוא כשטר, משא"כ בקרקעות צריך לגדר שטר.♦ ♦ ♦