חזקה דרבא
גמ' נדה ו ע"א: אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אי"צ בדיקה חזקה הביאה סימנין. ומסקינן בגמ' דמשתעי רבא בדין מיאון דקטנה ממאנת וגדולה אין יכולה למאן וכל שהגיע לכלל שנותיה אף דלא ידעינן שהביאה שתי שערות אין יכולה למאן משום חזקה שהביאה סימנים.והראשונים הקשו - דאף אי ליכא חזקה שהביאה סימנים, מ"מ הוי ספק שמא הביאה סימנים, ומספק אינה יכולה למאן. וכתבו דכוונת רבא דאי"צ ב"ד לטרוח לבדוק שמא לא הביאה סימנים והוי מיאון, כיון דאיכא חזקה. [וצ"ע, דהא אף אי יבדקו לא מהני, למ"ד חיישינן שמא נשרו, ובגמ' נראה דרבא נמי ס"ל הכי. ואף דכל החשש שמא נשרו הוי לבתר חזקה דרבא, וכ"כ התוס' לקמן מ"ח: בישוב הך קו', אך מ"מ בל' הרמב"ן נראה דהשתא נמי דין הוא דאין מטריחין אותם וצ"ע.] ותו דנפק"מ בחזקה דרבא דאף בספק דרבנן בהגיעה לכלל שנותיה ולא נבעלה דלא מהני מיאון משום חזקה, וכן דנפק"מ לשאר דיני התורה דסמכינן אבדיקה דנשים וכדלקמן מ"ח. יעו"ש.
ומ"מ אף דאיכא חזקה שהביאה סימנים מבואר בגמ' דלא מהני הך חזקה לחליצה, שמא קטנה היא. ובדברי הראשונים חולין ג. מבואר דהיינו משום דהיכא דאיכא לברורי מבררינן. והיינו דאף דיש דין בירור גמור בחזקה דרבא, אכתי היכא דאפשר לברורי מבררינן. ולפי"ז אי"ז אלא דין לכתחילה בעלמא לבדוק, ושלא לסמוך אחזקה גרידא.
וכן משמע בדברי התוס' בסוגיין במ"ש (מ"ו. ד"ה אבל) דלמ"ד חליצת קטנה כשרה משהגיעה לעונת הנדרים הוי חליצה, ואי"צ להמתין לבדוק שמא לא תביא שערות בשנת י"ב ויום א'. ולכאו' היינו כיון דלהמתין לזה לא הוי בכלל איכא לברורי מבררינן. אמנם י"ל דס"ל דלהך מ"ד חליצת קטנה כשירה, ורק מדרבנן בעינן שתבוא לעונת נדרים. ותו י"ל דסגי בשנת י"א גרידא. [וכ"נ בקר"א יבמות ק"ה שכתב דמעיקרא אינה כ"כ בת דעת לזה, אך בערול"נ שם נקט דאה"נ אף בהא בעיא בדיקה שתביא שערות בשעתה.]
ובש"ש (ש"ה פי"א) כתב דמדברי הטור ושו"ע (חו"מ ל"ה א') שכתבו שאין מקבלים עדות של בן י"ג עד שייבדק, משמע דאף אי העיד והשתא ליתיה קמן למיבדקיה אין מקבלים עדותו. ובע"כ כתב דס"ל דלא הוי דין ודאי שהביא שערות אלא הוי ספק גרידא. [וצ"ל דל"מ הך חזקה לברורי לן, אך מ"מ חזקה מיהא הוי, וכמבו' להדיא בסוגיין דאמרינן ומי מספק"ל כו'.]
ומדברי הגרעק"א (קמא ז') ג"כ מבואר דנקט דדין הוא דלא סמכינן אחזקה דרבא, ואי"ז רק דין לכתחילה בדאפשר לברורי בקל. אלא שכתב להסתפק אי דוקא לגבי חליצה לא מהני משום דאיכא חזקת יבמה לשוק, או אף בלא חזקה מהני. וכתב להסתפק בדין המצוות דבעינן מעשה של גדול, אי איכא חזקה במצוות או לאו. והביא מה דנחלקו הרי"ף והתוס' ביבמות (שם) אי חליצת קטנה הוי פסול מדאורייתא או מדרבנן, דאי הוי מדרבנן מבו' דאף בדרבנן לא מהני חזקה דרבא, עכ"פ במקום חזקה.
והנה בגמ' מבואר דהקדיש הוא ואכלו אחרים איכא למ"ד דלוקה. והק' התוס' הא הוי התראת ספק, שמא לא יביא שערות. וכתבו דאיכא רוב מביאים שערות, והיינו כחזקה דרבא. וכתב בש"ש (שם) דמבואר דחזקה דרבא הוי דין ודאי, ורק מדרבנן חששו לכתחילה שלא מהני לחליצה. [ובהמשך דבריו (פט"ו) כתב די"ל דהוי רק ספק הרגיל ולא הוי חזקה גמורה.]
אך כתב דכ"ז מוכח דוקא לדעת התוס' דאם לא הביא שערות בשעתו לא הוי מעיקרא מופלא סמוך לאיש. אבל לדעת הרמב"ם, דדין מופלא הסמוך לאיש תליא בשנים ולא תליא בשאלה אי הביא שערות או לאו, לא שמעינן דהוי דין ודאי לסמוך ע"ז. ובדברי רש"י בסוגיין (מ"ה: ד"ה קטן מ"ו. ד"ה כי יפליא) ג"כ מבו' דס"ל כדעת הרמב"ם בפרט זה, דלא תליא בשאלה אי בפועל יבואו שערות או לאו.
והגרעק"א (בתוס' למשניות שבת פ"ז מ"ה) כתב דאף לדעת התוס' נראה דאינו לוקה עד שיהא בן י"ג, כמבואר דק"ל רק למ"ד התראת ספק לא הוי התראה דהוי התראת ספק, אבל מלקות לא מלקינן ליה עד שיהא בן י"ג. וכמו דלא מהני חזקה דרבא לחליצה, ה"נ לא מהני למלקות. אמנם בש"ש כתב דנראה דאף לוקה, דשאני גבי מופלא סמוך לאיש דאין החזקא דרבא סותר לחזקת קטנות דהשתא ושמא ימות חיישינן.
והגרעק"א הקשה ע"ע מדברי התוס' ריש בן סורר דס"ד דבסו"מ הוי בקטן מופלא סמוך לאיש, והא בהגדיל קודם גמ"ד אינו נהרג, וע"כ דגומרים את דינו למיתה קודם שיתברר שהביא שערות. ומאי שנא מחליצה דלא מהני חזקה דרבא לזה. והניח בצע"ג. אמנם למ"ש בש"ש ניחא, וה"נ להראשונים דהוי בירור גמור ואי"ז אלא דין דהיכא דאפשר לברורי מבררינן, תו הכא דלא שייך לברורי שפיר קטלינן ליה לאלתר. אך הגרעק"א אזיל לשיטתיה דנקט דדין הוא דלא מהני חזקה דרבא בזה.
ולמעשה כתב במג"א (ל"ט א') גבי כתיבת תפילין דלא מהני חזקה דרבא כיון שהוא פסול דאורייתא, אך גבי זימון כתב במג"א (קצ"ט ז') דמהני חזקה דרבא כיון דהוי רק דרבנן. וכן פסק במשנ"ב (ל"ט ג' וביה"ל שם וכן בביה"ל ל"ז ג' ועוד) דבדרבנן סמכינן אחזקה דרבא ובדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא.
♦
ב.
חזקה דרבא בקריאת זכור
כתב הרמ"א (רפ"ב ד') קטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר וכן נוהגים אף על פי שיש חולקים. ובמשנ"ב (כ"ג) כתב ואף על פי שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם י"ח, מ"מ הרי עכשיו הש"ץ קורא ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן. ויש מחמירין בדבר שלא לקרותו לקטן לפרשת זכור וכן לפרשת פרה שי"א שגם היא מדאורייתא. וכן הסכים בא"ר ודה"ח. והיינו דעיקר הקריאה בעינן שיהיה ע"י גדול, אך העולה לתורה נחלקו הפוסקים אם אף קטן יכול לעלות או לאו, משום שהוא מברך את הברכות ומוציא יד"ח. והיינו דבכל קריה"ת אי"צ להוציא את הציבור יד"ח, משא"כ בקריאת זכור. ומבו' דס"ל דחשיב ברכה על מצוות זכור.ובדין בן י"ג שאין ידוע אם הביא שערות או לאו, לכאורה לדעות דקריאת זכור מן התורה [ולא הוי בזכירה בעלמא, וכמו שדן בזה הרמב"ן (דברים כ"ה י"ז) ועוד], א"כ להנ"ל אינו קורא בתורה כיון שצריך להוציא את הציבור יד"ח מדאורייתא. אך לעלות לתורה ולברך את הברכות יכול לעלות לכו"ע, כיון דהברכות בודאי הוו רק מדרבנן.
אך יל"ע אי בן י"ג שאין ידוע שהביא שערות מצטרף למניין לקריה"ת דזכור. דהנה בכל קריה"ת אין קורין אלא בעשרה, כדאיתא במגילה (כ"ג:) ואין קורין בתורה בפחות מעשרה, וילפינן לה מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. אך מ"מ בכל קריה"ת וכל דבר שבקדושה בודאי יכול לצרף אף בן י"ג שלא הביא שתי שערות, שלא נאמר בקרא איסור לקרות בפחות מעשרה, ויכול לקרות בתורה אף ביחידי אלא שאין מתקיים בזה ונקדשתי בתוך בני ישראל. אבל אין איסור בזה. ולזה שפיר מהני חזקה דרבא.
אבל בפרשת זכור, אי נימא דעיקר דין הקריאה הוי מדאורייתא, צל"ע אי בעינן בזה קריה"ת כדין בעשרה או לאו. ובתרוה"ד (סימן ק"ח) כתב להוכיח מדברי הרא"ש (ברכות פ"ז כ') דדין עשרה בפרשת זכור הוי מה"ת, שכתב הרא"ש בהא דר"א שיחרר עבדו להשלים לעשרה דלא משמע דמיירי דוקא בקריאה דאורייתא דזכור, אלא אף בכל קריה"ת דרבנן יכול לשחרר עבדו דעשה דרבים שאני. ומבו' ברא"ש דאי קריה"ת דזכור, היה יכול לשחרר עבדו אף בלא האי טעמא, כיון דהוא לצורך מצוה דאורייתא דזכור. ובשעה"צ (תרפ"ה ה') כתב די"ל דכוונת הרא"ש רק דכיון דעיקרה דאורייתא יכול לשחרר עבדו לצורך זה. אך בדברי התרוה"ד מבו' דעיקר דין הקריאה בעשרה הוי מדאורייתא.
ומעתה כמו דבכל דבר שבקדושה דבעינן דוקא עשרה גדולים [ורק דנחלקו הראשונים בדין ט' גדולים וקטן, וגם בזה הכרעת הפוסקים שלא לסמוך ע"ז], ה"נ לקריאת זכור בעינן לקיום הדין דאורייתא דוקא בעשרה גדולים, ואין לסמוך על חזקה דרבא בזה.
אמנם בעיקר הך דינא דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה כתב הר"ן במגילה שם דנראה דאינו מדאורייתא אלא קרא אסמכתא בעלמא, ועיקר מה דבעינן קריה"ת בעשרה היינו משום שתקנו כן בציבור ולא ביחיד [וכ"נ ברבינו יונה ברכות כ"א:]. ולפי"ז ה"נ דין קריאת פרשת זכור מתקיים אף בלא עשרה. אך בדברי הרא"ש והתורה"ד הנ"ל הרי מוכח דעיקר דין עשרה הוי מדאורייתא, וע"כ דהך דינא דאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה הוי דין תורה, וא"כ אין לצרף גדול בן י"ג לזה. וק"ל.
♦
ג.
חזקה דרבא בקריאת המגילה
תנן במגילה י"ט: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן וקיי"ל (שו"ע תרפ"ט) כרבנן דאין קטן מוציא אחרים יד"ח בקריאת המגילה.ויש לעיין מהו בגדול בן י"ג, אי מהני חזקה דרבא לקריאת המגילה או לאו. ולכאו' כיון דסמכינן אחזקה דרבא בדרבנן ה"נ מהני חזקה דרבא בזה, ויכול להוציא אחרים יד"ח.
אמנם הנה בפשטות קריאת המגילה הוי מדברי קבלה (זולת לדעת הר"ן תענית י"ח:), ויל"ע אי מהני חזקה דרבא בדברי קבלה, וכדמצינו בכמה ענינים שהחמירו בדברי קבלה כדין תורה. ולכאו' מה דלא מהני בדין תורה הוא כיון דדין תורה חמור טפי וספק דאורייתא לחומרא. ובדין ספק דברי קבלה נחלקו הראשונים אי אזלינן לחומרא או לקולא (בראשונים מגילה ה: ובטו"א שם וע"ע משנ"ב סו"ס תרצ"ב דבספק קרא את המגילה חוזר מה"ט), וא"כ ה"נ י"ל דתליא בהא אי מהני קריאה דבן י"ג בקריאת המגילה או לאו.
ולפי מ"ש המאירי (מגילה כ:) ועוד דקריאת המגילה בלילה הוי מדברי סופרים ולא מדברי קבלה, א"כ בקריאת המגילה בלילה אי"צ לדקדק, ומהני אף בן י"ג משום חזקה דרבא.
ובדין עשרה לקריאת המגילה אי מצטרף לזה בן י"ג או לאו, הנה במגילה ה: נחלקו אי בעינן עשרה בקריאה בזמנה או לאו, וקיי"ל (שו"ע תר"צ) דבזמנה צריך עשרה ושלא בזמנה אפילו ביחידי. ואף בשלא בזמנה דבעי עשרה נחלקו הראשונים אי בעינן עשרה לעיכובא או דאינו אלא לכתחילה גרידא. ובעיקר דין עשרה נחלקו הראשונים (ר"ן מגילה י"ט:) אי בעינן עשרה חייבים במצוות או שקטנים ג"כ מצטרפים בזה.
אכן נראה דודאי אף אי הוי לעיכובא בעשרה גדולים, מ"מ כ"ז אינו מדברי קבלה אלא מדרבנן גרידא, וא"כ בודאי שבן י"ג מצטרף לעשרה, כמו בכל מצוות דרבנן.
♦ ♦ ♦
בגדרי בהמה שהורה בה חכם♦ ברכה על טבילה כשאין בעלה בעיר♦ האם הנדסה גנטית אסורה משום כלאיים?