נשאלתי האם מותר להניח תפילין בערב שבת לאחר חצות, הן לצורך תפילת המנחה עם תפילין דשימושא רבא או ר"ת, וכאשר נוהגים המקובלים בימות החול על פי דברי שער הכוונות, או שיש מניעה מלהניחם בעת ההיא, מפני תוספת הארת השבת.
וכן יש לשאול, אם יש לחלק בכל זה בין מנחה גדולה או קטנה, וכן אם יש לחלק בין ערב שבת לערב יום טוב, וכן אם יש דין שונה ביום צום תענית, וכאשר חל לפעמים עשרה בטבת בערב שבת.
וכן יש לשאול כלפי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום עם תפילין, באופן שלא הספיק לקרוא ולהשלים הפרשה מקודם לחצות, האם מותר להניחם או להישאר עמהם לאחר חצות.
וכן יש להסתפק אם מותר להניח סמוך לכניסת השבת תפילין דר"ת וכיוצא בזה, באופן שלא הספיק או לא יכול היה להניחם בשחרית.
♦
תשובה
לדעת הפוסקים על פי הנזכר בתלמוד, אין שום מניעה מלהניח תפילין עד עת השקיעה או קבלת שבת[1]. ונחלקו הפוסקים לעניין הנחתם בחולו של מועד, ופסקו השו"ע ורוב האחרונים, שאין להניחם גם בחול המועד וכל שכן בשבת ויום טוב, על פי דברי הזוהר חדש שיש בהנחתם זלזול באות השבת והמועדים. ונחלקו האחרונים אם יש למנוע הנחתם מחמת כן גם בערב שבת ויום טוב לאחר חצות היום, ודעת רוב הפוסקים למנוע הנחתם לכתחילה. ויש המקילים באופן שכבר היו מונחים עליו מקודם חצות, שאין צריך לסלקן עד השקיעה או קבלת שבת. ומכל מקום לכל הדעות, כל שלא הניח תפילין באותו יום, בודאי שמחוייב הוא להניחם בברכה עד עת השקיעה או קבלת שבת, ואף לאחר מיכן מחוייב להניחם בלא ברכה, כל משך בין השמשות עד צאת הכוכבים. וכל שלא הניח תפילין דר"ת או שימושא רבא וכיוצא בזה אשר מורגל להניחם בכל יום, יוכל להניחם כמו כן. ולעניין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, אין להקל כי אם באופן שהיו מונחים עליו מקודם חצות, וטוב ליזהר להקפיד לסיים את הפרשה מקודם חצות עם התפילין, שלא להגיע לידי כך. ומכל מקום אין למחות ביד הנוהגים להקל בכל זה, מאחר שכן הוא עיקר הדין, ובכתבי האריז"ל לא נמצא גילוי מפורש לזה.
♦
ענף א' - בעניין הנחת תפילין וטלטולם בשבת
א. סיכום הגמ' בעירובין לעניין הנחת התפילין בשבתות וי"ט
תחילה אביא את עצם מקור הדין כלפי הנחת התפילין בשבתות וימים טובים, ולאחר מיכן נבוא לעניין הנחתם בערבי שבתות וימים, עם עומק הדברים על פי סוד בעזרת ה' יתברך.דהנה איתא במסכת עירובין דף צ"ה ע"ב וצ"ו ע"א וע"ב, שנחלקו התנאים אם שבתות וימים טובים זמן תפילין, ומסקנת הגמרא דלשיטת ר"מ ור"י שבת זמן תפילין, ולפיכך גם הנשים מכניסות את התפילין בדרך מלבוש, כאשר נמצאות התפילין בבזיון ברשות הרבים, מאחר שגם הן חייבות בתפילין, להיותה מצות עשה שלא הזמן גרמא. מה שאין כן לדעת שאר תנאים ואמוראים שבת לאו זמן תפילין, והויא מצות עשה שהזמן גרמא, ולפיכך הנשים פטורות מן התפילין, אין הנשים יכולות להכניס את התפילין בדרך מלבוש, כי אם האנשים.
♦
ב. מח' ריה"ג ור"ע במסכת מנחות בדרשת הפסוקים לפטור
אמנם במקור הלימוד לפטור שבתות וימים טובים נחלקו התנאים, וכדאיתא שם ומבואר יותר במסכת מנחות דף ל"ו ע"ב: "דתניא, ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר, לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד, נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי עקיבא, דתניא, ר' עקיבא אומר, יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים, תלמוד לומר והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות". והרי דלרבי יוסי הגלילי נלמד ממה שכתוב "מימים ימימה", למעט שבתות וימים טובים. ולרבי עקיבא נלמד ממה שכתוב "והיה לאות על ידך", להוציא שבתות וימים טובים שהן עצמן אות.♦
ג. מה שהיה נראה נפ"מ עם מש"כ בשאגת אריה להיפך
ובפשטות היה נראה לומר, דנפקא מינה איכא בין הנך דעות, אם יש מניעה ואיסור מלהניח תפילין בשבתות וימים טובים, או שרק אין חיוב ומצוה להניחם, שהרי המיעוט "מימים ולא כל ימים", לכאורה מורה רק על מה שאינם זמן תפילין, אך הלימוד מ"והיה לאות על ידך" מורה על איסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים, מאחר שהן בעצמם אות, והרי הוא כזלזול באות שלהם. אמנם ראיתי בשו"ת שאגת אריה סי' מ"א שכתב להיפך, דדוקא אם הלימוד מ"והיה לך לאות", יש לומר שאין איסור להניח בשבתות וימים טובים, מה שאין כן אם הלימוד "מימים ימימה" בודאי יש איסור, שהרי מבואר שם בהמשך הגמרא דלרבי אלעזר כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה, ולרבי יוחנן עובר בלאו. והרי הם לומדים זאת ממה שכתוב "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה", וכאשר נדרש לעיל למעט לילות. ואם כן מלימוד זה רואים שיש גם איסור מלהניח אז ולא רק פטור, וכיוצא בזה לעניין שבתות וימים טובים, שנלמדים מאותו פסוק לדברי רבי יוסי הגלילי.♦
ד. בתוס' בנדה חילקו תחי' בין תפילין לציצית ולבסוף פסקו דאין מחוייב לסלקם ומחמת כן אין לברך לשמור חוקיו
(נח' הפוסקים כלפי עיטוף בטלית בלילה ובשו"ע פסק להתיר ובשעה"כ חילק בין ט"ק לט"ג)ואכן ראיתי שמבואר כן מדברי התוס' במסכת נדה דף נ"א ע"ב, שהביאו בתחילה מה שמחוייב לסלק את התפילין סמוך לשקיעה, מאחר שנלמד "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה", מה שאין כן ציצית דיכול להישאר עמו בלילה, הגם דלילה לאו זמן ציצית[2]. ולאחר מיכן כתבו התוס' דלמסקנת הגמרא במנחות על פי דברי רב אשי, שלילה באמת זמן תפילין, ורק מדרבנן אסור להניחם שמא יפיח בהם, ולימוד "ושמרת את החוקה" וכו', הוא לעניין חוקת הפסח ולא על תפילין, ופטור התפילין בשבתות וימים טובים הוא מדכתיב "והיה לך לאות על ידך", נמצא שאין חיוב לסלק התפילין בשבתות וימים טובים, ורק שאין חיוב אז להניחם. ונפקא מינה לעניין ברכת "לשמור חוקיו", שאין לברך כי אם באופן כאשר חולץ התפילין מחמת מה שיש איסור להניחם בלילה או בשבת, ולא מחמת מה שאין חיוב ומצוה בזמנים אלו. וכיוצא בזה מבואר בדברי התוס' בברכות דף מ"ד ע"ב, אלא שלא הודגש בדבריהם מה שאין חיוב לסלקם לפי דרשת "והיה לאות על ידך", כי אם בדבריהם במסכת נדה.
♦
ה. לדברי הטור והרא"ש אפשר שיהא איסור ועכ"ז אין לברך מחמת לשון הפס'
אמנם יעויין ברא"ש בהלכות תפילין סי' ט"ז ובטור באו"ח סי' כ"ט, שאמנם כתבו כדברי התוס' הנזכרים, שאין מברכים על סילוק התפילין "לשמור חוקיו" בחליצתם סמוך לחשיכה ולשבת, מאחר שלמסקנה אנו לומדים מ"והיה לך לאות" ולא מ"ושמרת את החוקה הזאת" וכו'. אך לא נזכר בדבריהם שיהיה החילוק בזה אם יש איסור להניחם או שאין צורך להניחם, אלא מחמת טופס לשון הברכה "לשמור חוקיו", אשר שייך הוא דוקא אם הלימוד מ"ושמרת את החוקה" וכו', מה שאין כן אם הלימוד מדכתיב "והיה לאות על ידך". ונמצא ששייך לומר לפי דבריהם, שגם אם נלמד מפסוק "והיה לך לאות על ידך" יהא איסור ומניעה מלהניחם, אלא שמכל מקום לא תיקנו על זה ברכה, כי אם "לשמור חוקיו" על פי לשון הפסוק "ושמרת את החוקה הזאת" וכו'.♦
ו. בב"י יישב בב' דרכים מה שאין מברכים בע"א ונפ"מ ביניהם לעניין המניעה
ובבית יוסף בסי' כ"ט הקשה על דבריהם, דעל כל פנים היה לברך ברכה מעין הפסוק "והיה לאות על ידך". ויישב, דדוקא מפסוק "ושמרת את החוקה" אנו לומדים חיוב הסילוק, כי כן מורה לשון שמירה, השמר לך פן תניחם אלא בימים דוקא ולא בלילות ושבתות, מה שאין כן מהלימוד "והיה לך לאות" וכו', אין הוראה למניעת ההנחה אלא למה שאין חיוב להניחם אז, וכאשר מבואר מדברי התוס' בנדה הנ"ל, ושכן נראה מדברי ספר התרומה (סי' רי"ג) ומדברי המרדכי (הלכות תפילין אות י"ג). וכתב על פי זה, דהמבואר בטור שבערב שבת צריך לחולצן, הוא רק מחמת שמא ישכח ויצא, ולא מצד עצם הנחתם. והוסיף עוד הב"י לתרץ, דאין לנו לתקן ברכה שלא נזכרה בתלמוד, ומאחר שלא שייך לברך "לשמור חוקיו", אין לברך ברכה מעין הפסוק "והיה לך לאות" וכו'. ונמצא לנו מדבריו, שלתירוצו הראשון מוכרחים אנו לומר שאין איסור בהנחת התפילין בשבת, מה שאין כן לתירוצו השני אין הכרח לזה, ואפשר שבאמת יהיה אז איסור ומניעה להניחם.♦
ז. יישוב הב"י דעת הרמב"ם שהמניח בלילה עובר בלאו ועכ"ז אין מברכין על סילוקן עם היוצא מדברי הרמב"ם לעניין שבתות וי"ט
עוד הקשה הב"י על הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפילין הי"א, שפסק דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו מדכתיב ושמרת את החוקה וכו', ועם כל זה לא הצריך ברכת לשמור חוקיו בסילוק התפילין סמוך ללילה. ויישב הב"י את דעת הרמב"ם, דסבירא ליה להיות כל האיסור בהנחת התפילין מחדש בלילה, מה שאין כן אם כבר היו מונחים עליו ונשאר בהם בלילה, ולפיכך אין לברך "לשמור חוקיו" על סילוק התפילין. ומכל מקום נפסק בטור שלחן ערוך ואחרונים, על פי דברי רב אשי במנחות דף ל"ו ע"ב, דלילה זמן תפילין, אלא שאסור להניחם בלילה שמא יפיח בהם.ולעניין שבתות וימים טובים, יעויין שם ברמב"ם בה"י, שהביא על זה את הלימוד מ"והיה לאות על ידך". ועל פי זה כל האיסור מלהניחם יהיה לכאורה דוקא בלילה, מה שאין כן בשבתות וימים לא תהא מניעה מלהניח, וכמו שכתבו התוס' הנ"ל. וכן נמצא להדיא בדברי רש"י ותוס' במסכת ביצה דף ט"ו ע"א, דהגם שאין שבת ויום טוב זמן תפילין, עם כל זה מותר להניח בהם את התפילין. וכן הובא בב"י בריש סי' ש"ח, מפירושי רש"י תוס' והר"ן בביצה, ושעל פי זה מותר לטלטל את התפילין לצורך ככל כלי שמלאכתו להיתר, וכאשר פסקו בתרומת הדשן סי' ע' ומהרלב"ח, ודלא כדעת ספר מקדש שאוסר לטלטלם וכדין כלי שמלאכתו לאיסור.
♦
ח. בביאור הגר"א דקדק מהרמב"ם והטור כהתוס' אך בפיה"מ ובה"י מבואר בפשטות לאיסור וצל"ע ממשמעות דבריו לפסוק בלילה כריה"ג ובשבתות כר"ע
וכן ראיתי בביאור הגר"א בסי' ל"א ס"א, שדקדק מהרמב"ם והטור כדעת התוס' הנ"ל שאין מניעה מלהניח תפילין בשבתות וימים טובים. אולם יעויין בפירוש המשניות להרמב"ם על מסכת עירובין ריש פ"י ועל מסכת ביצה סוף פ"א, שכתב להדיא להיות אסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים. ויתירה מזאת, יעויין ברמב"ם בפ"ד מהלכות תפילין הי"ב, שמבואר להדיא בדבריו שם דכל מה שאין צריך לסלקם היינו דוקא בלילה, אך בכניסת השבת מחוייב לסלקם. וכן יש לדקדק קצת מדבריו בה"י, שכתב על הלילה שאינו זמן הנחת תפילין, מה שאין כן על שבתות וימים טובים כתב שאינם זמן תפילין כלל, ואם כן אדרבה נמצא דשבתות וימים טובים חמירי טפי לעניין זה. מיהו צל"ע בעצם דבריו, היאך ארכבה אתרי ריכשי, במה שפסק לעניין הלילה כרבי יוסי הגלילי, ולעניין שבתות וימים טובים כרבי עקיבא, והרי מבואר מדברי הגמרא שם, דלרבי עקיבא דנפקא לן מ"והיה לאות" וכו', דוקא שבתות וימים טובים אינם זמן תפילין, אך לילה זמן תפילין הוא, ואין אנו לומדים מ"ושמרת את החוקה הזאת" וכו', מאחר דמיירי בחוקת הפסח. וכבר עמדו על זה מפרשי הרמב"ם ושאר אחרונים בהרחבה, ואכמ"ל.♦
ט. בשו"ע סי' ל"א פסק לאסור בשבתות ויו"ט והקשו האחרונים ממש"כ בסי' כ"ט ובסי' ש"ח ובעו"ת יישב
ובשו"ע פסק בסי' ל"א ס"א: "בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות, ואם מניחים בהם אות אחר, היה זלזול לאות שלהם". והקשו האחרונים שסותר לכאורה את אשר פסק בסי' כ"ט ס"א דאין לברך "לשמור חוקיו" בחליצת התפילין, אפילו כשהיה חולצם בערב שבת סמוך לחשיכה, והרי על פי זה נמצא שאין איסור להניח תפילין בשבת, וכאשר נתבאר לעיל מדברי התוס'. ועוד הוסיפו האחרונים להקשות, מהמבואר בב"י וברמ"א בסי' ש"ח ס"ד, שמותר לטלטל תפילין לצורך כדין כל כלי שמלאכתו להיתר, והיאך יתיישב כל זה עם מה שפסק בסי' ל"א לאסור הנחתם בשבת. ובט"ז בסי' ש"ח ס"ק ג' הניח בצ"ע, וכן המגן אברהם שם ס"ק י"א הניח בקושיא. יעויין שם דלפי דעת התוס' באמת הרי הם ככלי שמלאכתו לאיסור, מאחר שאסור לצאת בהם לרשות הרבים, מה שאין כן לדעת השלטי גיבורים. ויעויין בעולת תמיד על סי' ל"א ס"א, שיישב על פי סברא זאת, דמאחר שאין מצוה בהנחתם וחיישינן שמא יצא בהם לרשות הרבים, לכך אסור להניחם. אמנם נראה פשוט דלא ניחא ליה למגן אברהם לתרוצי הכי, מאחר שנתפרש להדיא בדברי השו"ע טעם האיסור מחמת זלזול באות השבת, ולפיכך השאיר שם בקושיא.♦
י. במ"א ובגר"א חילקו בין אם מניח לשם מצוה או לאו ויש שאסרו בכ"ג מלבד אם מונחים בבזיון
אמנם בסי' כ"ט אות א' יישב המגן אברהם, דדוקא כאשר מניחם לשם מצוה הוי כמזלזל באות המלך, מה שאין כן כשמניחם שלא לשם מצוה ליכא שום איסור, ולפיכך אין מברכין עליהם "לשמור חוקיו" בחליצתם, וכן בזה אתי שפיר מה דהוו בכלל כלי שמלאכתו להיתר, לדעת השו"ע והרמ"א. וכן מבואר בביאור הגר"א סי' ש"א על ס"ז, שכל האיסור להניחם בשבת הוא דוקא כאשר מניחם לשם מצוה, אך כאשר מניחם לעניין אחר שרי לכתחילה. ויעויין עוד בהרחבה במשנה ברורה ובאחרונים בסי' כ"ט ס"א ובסי' ל"א ס"א ובסי' ש"א ס"ז ובסי' ש"ח ס"ד, דאכן דעת הגר"א להתיר הנחתם שלא לצורך מצוה וכל שכן לטלטלם, ושכן נראה מהמגן אברהם להתיר לכתחילה להניחם שלא לשם מצוה, או לטלטלם כדין כלי שמלאכתו להיתר. אמנם יש מן האחרונים שאסרו טלטולם כדין כלי שמלאכתו לאיסור, מאחר שיש בהנחתם איסור מדרבנן, שמא ישכח ויצא עמם לרשות הרבים, והתירו דוקא כאשר מוצאם בביזיון ללובשם כדרך מלבוש. ויעויין עוד בהרחבה בשו"ת שמש צדקה או"ח סי' ז' וח', ואכמ"ל.♦
יא. זוה"ח רות בעניין איסור הנחת התפילין בשבתות י"ט וחוה"מ
והנה מקור הדברים מהזוהר במניעת הנחת התפילין בשבתות ימים טובים וחול המועד, מחמת הזלזול באות שלהם, הוא מהזוהר חדש על מגילת שיר השירים דף ח' ע"א וע"ב, וכאשר הובא בבית יוסף בסי' ל"א. וז"ל השייך לענייננו בקצרה על הפסוק "לריח שמניך טובים" וכו': "רב המנונא סבא אמר הכי, אלין אינון ימים (טובים) דאקרון טובים, דאינון תפילין דרישא דאינון תפילין דקודשא בריך הוא מנח לון, ועל דא אקרון טובים, בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה, ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח לון וכו' (דף ח' ע"ב), בגין כך באלין יומין דאינין תפילן דמארי עלמא, אסור לאנחא שאר תפילין, דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל וכו'. ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישיהון, לאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה, אמר ליה עביד חותמא כדיוקנא דחותמא דילי, כל זמנא דההוא דיוקנא יתחזי עמך כלא יזועון וידחלון מינך. לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא, יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה, כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה, שביק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד. אי ההוא עבד דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עביד, ודאי בר קטולא איהו ההוא עבדא, בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליקריה, ובגין כך אסור לעמא קדישא לדחיא חותמא דמלכא עילאה דשרי עלן, בגין דיוקנא דא דאנן עבדין. האי במועד ובחולו של מועד, וכל שכן בשבת דכלא שריא עלן, שבת דמעלי שבתא תפלה של יד, שבת דיומא תפילין דרישא, והכי קא מסדר קודשא בריך הוא לעמא קדישא רחימא דיליה. בחול אינון תפילין דעבדו דיוקנא דחותמא דמלכא למהוי נטירין בכל סטרין, בשבת ומועד דאינון יומין טבין ותפילין דמארי עלמא ממש, מעברן ההיא דיוקנא, ומנחי תפילין דמארי עלמא. זכאין עמא דא, דבידן חותמא עילאה דמלכא"[3].♦
יב. מח' הראשונים כלפי חוה"מ עם הנפסק בשו"ע ואחרונים
והרי שנתפרש בזוהר מה שאין להניח תפילין בשבתות ימים טובים וחול המועד, מאחר שיש בהם בחינת תפילין עליונים יותר דמארי עלמא שהם חותם המלך, וכאשר מניח תפילין דהאי עלמא, שהם בסוד חותם העבד, עושה ביזוי לתפילין דמארי עלמא. ועל פי דברים חמורים אלו, הביא הב"י בסי' ל"א שנהגו כל הספרדים למנוע הנחת התפילין בחול המועד. הגם שבתלמוד ירושלמי מבואר שיש להניח בחול המועד, וכן דעת הרא"ש והמרדכי דאף יש לברך עליהם, ולפי דעת הסמ"ק וספר התרומה יש להניחם ללא ברכה, מכל מקום מאחר שאינו מפורש בתלמוד בבלי, ובזוהר נתפרש שלא להניח עם חומר דברים הנזכרים, לכך יש לפסוק להלכה כדעת התוס' והרשב"א שאין להניח כלל את התפילין בחולו של מועד. וכן פסק שם בשו"ע בס"א (אלא שהזכיר את הדברים כלפי הזלזול באות השבתות והמועדים, מאחר שכן מבאר עניין תפילין דמארי עלמא וחותם המלך), והרמ"א פסק כדעת הרא"ש וסיעתו דיש לברך עליהם, אלא שנהגו לברך עליהם אז בצינעא. ויעויין באחרונים, שעתה בארץ ישראל גם האשכנזים נהגו שלא להניח תפילין בחול המועד, ורק יש אשר מניחים בצינעא בביתם בלא ברכה. אך אצל הספרדים המנהג בכל אתר ואתר שלא להניחם כלל בחולו של מועד.♦
יג. בפשטות אין ערב שבת מכלל האמור
אולם כלפי ערב שבת לאחר חצות, משמעות הפוסקים דאין שום מניעה מלהניחן, ואדרבה לכאורה מצוה להניחם כבכל יום עד עת שקיעת החמה, שבזה מקיים מצות תפילין דאורייתא בכל עת. ובפשטות אין כאן שום זלזול באות השבת ותפילין דמארי עלמא, מאחר שעדיין לא נכנסה השבת, ומותרים לגמרי בעשיית מלאכה. ובפרט שנמצאו כמה מקומות מפורשים בתלמוד שמבואר בהם להיות מנהג התנאים והאמוראים להניח תפילין לשם מצוה, וכאשר ציינו כבר האחרונים, ואביאם בהרחבה כפי סדר הש"ס עם תוספת נופך בס"ד.♦
ענף ב' - הוכחות מהש"ס לעניין הנחת תפילין בערב שבת עד סמוך לשבת
יד. בשבת דף י"ב ול"ה מבואר שהיה מנהגם להניח עד חשיכה
דהנה איתא במסכת שבת דף י"ב ע"א: "תני דבי רבי ישמעאל, יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה. מאי טעמא, כיון דאמר רבה בר רב הונא, חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה, קל וחמר מציץ, מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה והיה על מצחו תמיד, שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה, הלכך מידכר דכיר להו". והרי שמבואר משם להיות האדם מניח תפילין בערב שבת סמוך לחשיכה לשם מצוה, שבזה מחוייב למשמש בהם בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם. ועוד איתא שם בדף ל"ה ע"ב: "תנו רבנן, שש תקיעות תוקעין ערב שבת, ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות, שניה להבטיל עיר וחנויות, שלישית להדליק את הנר, דברי רבי נתן. רבי יהודה הנשיא אומר, שלישית לחלוץ תפילין". ומבואר להדיא, דדוקא בשבת אין להניח תפילין, מה שאין כן בערב שבת עד חשיכה היה מנהגם להניח תפילין.♦
טו. כיו"ב מבואר ממסכת ביצה דף ט"ו
עוד איתא במסכת ביצה דף ט"ו ע"א: "אמר אביי, תפלין הואיל ואתו לידן, נימא בהו מילתא, היה בא בדרך ותפלין בראשו, ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. היה יושב בבית המדרש ותפלין בראשו, וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. מתיב רב הונא בריה דרב איקא, היה בא בדרך ותפלין בראשו וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לחומה, היה יושב בבית המדרש וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית המדרש. לא קשיא, הא דמנטרא, הא דלא מנטרא". והרי שמבואר שם להדיא להיות מנהגם להניח תפילין עד חשיכה בין בחול ובין בערב שבת, וכל הדיון הוא היאך לנהוג כאשר כבר חשיכה וקדש עליו היום, שבזה יש לחלק בין אם אינם נשמרים, שאז מותר להביאם דרך מלבוש לביתו, לבין אם הם נשמרים, שאז מניחם בבית הסמוך לחומה. וכן נפסק להלכה בטור שלחן ערוך ואחרונים בסי' רס"ו ס"י, יעויין שם.♦
טז. כיו"ב מבואר מעובדא דר"א הגדול במסכת סנהדרין דף ס"ח וממסכת מנחות דף ל"ו
וכמו כן מבואר להיות מנהג רבי אליעזר הגדול, וכדאיתא במסכת סנהדרין דף ס"ח ע"א: "והתניא, כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו, הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו, ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו, גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחביריו, כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה. אמר להן, דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות". והרי שדוקא כלפי שבת היה נידון של איסור שבות בהנחת התפילין, אך לעניין ערב שבת היה מניחם לשם מצוה עד שחשיכה. עוד איתא במסכת מנחות דף ל"ו ע"ב: "ומי אמר רבה בר רב הונא הכי, והא אמר רבה בר רב הונא, ספק חשיכה ספק לא חשיכה לא חולץ ולא מניח, הא ודאי חשיכה חולץ. התם בערב שבת איתמר". והרי שדוקא בערב שבת כאשר ספק חשיכה אינו מניח ולאחר חשיכה חולץ, אך מקודם לכן בודאי היה נהוג להניח.♦
יז. כאשר לא הניח תפילין בודאי מחוייב להניחם בברכה עד השקיעה ולאחר מיכן בלא ברכה
ומכל זה נראה להדיא, ששייכת מצות תפילין גם בערב שבת לאחר חצות עד השקיעה, ומספק גם בבין השמשות עד צאת הכוכבים, וכל מחלוקת ראשונים ואחרונים הנ"ל אם מותר להניח תפילין בשבת, היא דוקא כלפי השבת עצמה ולא כלפי ערב שבת, גם בזמן ששייכת בו תוספת קדושת שבת מפלג המנחה ואילך. ולפי זה פשוט וברור ללא שום ספק, שבמקרה שהאדם לא הניח תפילין מאיזו סיבה שהיא בערב שבת עד סמוך לשבת, שבודאי שהוא מחוייב להניחם כל עוד שלא שקעה החמה ולברך עליהם, מאחר שאז הוא זמן תפילין אליבא דכולי עלמא. ורק באופן שכבר קיבל שבת או שכבר שקעה החמה והוא בזמן בין השמשות, יש לו להניחם ללא ברכה, מאחר שכלפי המצוה בודאי מחוייב הוא מדין ספיקא דאורייתא, והברכות הוו מדרבנן ואינן מעכבות.♦
יח. צל"ע כלפי קריאת שמו"ת או כלפי הנחת ר"ת ושימושא רבא
אמנם מה שיש להסתפק הוא כלפי מי שכבר קיים מצות התפילין בשחרית, אם יוכל להניח את התפילין לאחר חצות או לאחר שעה חמישית בערב שבת, הן לצורך קריאת שנים מקרא ואחד תרגום עם תפילין, והן לצורך תפילת המנחה עם תפילין. וכן יש להסתפק אם דרכו להניח תפילין דר"ת או דשימושא רבא וראב"ד בכל יום, ולא הספיק להניחם עד עת ההיא, האם עדיף שימנע להניחם מפני קדושת השבת, מאחר שכבר קיים מצות התפילין דרש"י באותו יום, או שיוכל להניחם כדרכו בקודש בכל יום. ולברר את הדברים, נביא תחילה את מחלוקת המקובלים בנידון זה של הנחת התפילין בערב שבת לאחר חצות, עם מסקנת האחרונים להלכה ולמעשה. ולבסוף נביא את המבואר מכתבי האריז"ל, בעניין סוד התפילין בערב שבת ובשבת, בעומק הקבלה ובפלפולא דאורייתא, עם מה שנראה לדינא בספיקות הנ"ל.♦
ענף ג' - מחלוקת המקובלים והפוסקים על פי דעת האריז"ל
יט. בכתבי האריז"ל אין הכרע כ"א סתמות הדברים בהנחתם במנחה בכל ימות החול
והנה בכתבי האריז"ל בשמונה שערים ובע"ח, לא נזכר כלל למנוע הנחת התפילין במנחת ערב שבת, ואדרבה יש לדקדק קצת לכאורה מסתימת הדברים להיות מצוה להניחם במנחה, וכאשר נתפרש בשער הכוונות דרוש ו' דתפילין ובסוף דרוש ב' דמנחה, שהיה מנהג האריז"ל להניח את התפילין בתפילת המנחה[4].♦
כ. בנגיד ומצוה מבואר שמנהג האריז"ל היה להניחם גם בע"ש וכ"כ המשנת חסידים והחסד לאברהם ושלמי ציבור
ואכן מבואר ומפורש בנגיד ומצוה למהר"י צמח זלה"ה, שמנהג האריז"ל היה להניח את התפילין גם בערב שבת במנחה בלחש ובחזרה. וז"ל שם בהכנות לשבת: "מנחת ערב שבת, מורי ז"ל היה נזהר מאוד מלהתפלל עד שהיה נותן שכר שכיר, גם היה נזהר מאוד מלהתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה, ואפילו הכי לא היה מניח מלאומרה בלחש ובטלית ובתפילין, וכל זה אפילו ערב שבת. (מע"ח)". וכן נפסק במשנת חסידים מסכת תוספת שבת פ"א משנה א' בזה הלשון: "אחר כך אף על פי שהוא ערב שבת, לא ימנע מלומר מנחה אף אם הוא סמוך לשקיעת החמה, כמו שעושה בשאר ימות השבוע בטלית ותפילין, ובלחש תחילה ואחר כך בקול". וכן כתב בסידור האריז"ל חסד לאברהם טוביינא, בעולת שבת דף צ"ד ע"ב: "ואף שהוא ערב שבת, לא יעבור מלאומרה בחזרה גם בטלית ותפילין כשאר הימים". וכן כתב בדעת האריז"ל השלמי ציבור בדיני תפילת מנחה אות ג' דף קס"א סוף ע"ב, יעויין שם.♦
כא. וכ"כ בחמ"י ותמה הרמ"ע (צל"ע מהנזכר בשו"ת הרמ"ע להיפך)
גם בחמדת ימים, פ"ד דשבת אותיות ו' ז'[5], כתב בהרחבה על פי דברי האריז"ל להניחם גם במנחת ערב שבת, ושאדרבה נעשה בזה הכנה לתוספת קדושת השבת, ותמה על מנהג הרמ"ע מפאנו זלה"ה ועל מה שכתב בתשובה, שלא להניחם בתפילת המנחה דערב שבת. וצל"ע בדבריו, דהנה מבואר להדיא בשו"ת הרמ"ע סי' ק"ז, דאדרבה משובח מאוד להניח תפילין המסודרות לימין המניח במנחת ערב שבתות וימים טובים, לאחר שכבר הניחם בשחרית, ורק לעניין תפילות המנחה דר"ח וימות החול סבירא ליה שאין להניח תפילין אלו המסודרות לימין המניח, מאחר שאז ינטו צללי ערב והאורות מתמעטים והולכים, ואינם כערבי שבתות וימים טובים[6].♦
כב. וכיו"ב איתא בסידור קול יעקב (עם דעת הרמ"ק שלא להניחם) וכ"ה בשו"ע האריז"ל
וכן נראה דעת רבי יעקב קאפיל זלה"ה בסידור האריז"ל קול יעקב, שלפי דעת האריז"ל צריך להניח התפילין במנחת ערב שבת, שהרי כתב בזה הלשון: "בתפילת מנחה צריך טלית ותפילין כמו בשחרית, כי עדיין רישום המוחין דשחרית קיימין שהם סוד טלית ותפילין, והרמ"ק כתב שבמנחה דערב שבת אין צריך לטלית ותפילין, לפי שכבר התנוצצו קדושת שבת"[7]. וגם בשלחן ערוך האריז"ל מקודם להלכות קבלת שבת, בסוף הלכות קריאה בחכמת הקבלה אות ט"ו, כתב בזה הלשון: "גם היה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ובלחש ובטלית ותפילין, ואפילו בערב שבת". ונראה דהיינו על פי מה שכתב בנגיד ומצוה, שכך היה מנהג האריז"ל, וכאשר הובא לעיל.♦
כג. באור צדיקים כתב בשם מהר"י צמח שלא להניח וצל"ע מהנ"ל בנגיד ומצוה עם מש"כ בפתח הדביר
אך כל קבל דנא, יעויין בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש זלה"ה, בדיני תפילת המנחה סוף סי' כ"ו אות ח' שכתב בזה הלשון: "קיבלתי ממורי ז"ל שלא להניח תפילין בערב שבת במנחה, כי כבר נתנוצץ ניצוצות קדושת שבת". והנה נודע להיותו תלמיד מהר"י צמח זלה"ה, וצל"ע מסתירת הדברים למה שנכתב להדיא בנגיד ומצוה הנ"ל, דאדרבה מנהג האריז"ל היה להניח גם במנחת ערב שבת טלית ותפילין, והיאך כתב כאן משמו להיפך מזה. וראיתי בפתח הדביר על סי' כ"ט אות ב', דהגם שלא הזכיר קושיא זאת, כתב לבאר את דברי הנגיד ומצוה בעניין אחר, והיינו שעניין טלית ותפילין שהוזכר בדבריו, הוא דוקא כלפי תפילת המנחה בחול ולא בערב שבת. והביא ראיה לזה ממה שבספר תוצאות חיים מכתב יד מהרח"ו זלה"ה, מובאות אזהרות הנ"ל שבנגיד ומצוה בסדר שונה, באופן שהנזכר בערב שבת אינו מוסב על הנחת הטלית ותפילין, כי אם על הלחש והחזרה ושאר הדברים הנ"ל. ולדבריו היה לו להביא כמו כן ראיה מדברי מהר"י צמח זלה"ה בעצמו בלחם מן השמים, עם מה שלא יסתור מה שכתב תלמידו בשמו באור צדיקים הנזכר.כד. יישוב פתח הדביר הוא דוקא למש"כ הנגיד ומצוה בהלכות תפילת המנחה
מיהו מבואר מדברי פתח הדביר, שלא היו לנגד עיניו דברי הנגיד ומצוה הנ"ל שהן בהלכות ערב שבת, כי אם מה שכתב הנגיד ומצוה בהלכות תפילת המנחה, ושם באמת אין הכרח להיות עניין הנחת התפילין במנחת ערב שבת, כי אם בשאר ימות החול, שהרי כתב שם בזה הלשון: "גם כן היה נזהר מאוד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה, וגם היה נזהר מאוד אפילו אם היה אחר שקיעת החמה ואפילו היה ערב שבת, עם כל זה לא היה מניח מלאומרה בקול רם, אלא היה אומרה בלחש, ואחר כך בקול רם. גם היה נזהר מאוד שלא לאומרה אלא בטלית ותפילין". והרי שלא נזכר להדיא בדבריו להיות אזהרה האחרונה גם כן בערב שבת, כי אם אזהרה הקודמת לה לעניין תפילת החזרה.♦
כה. צל"ע ממש"כ הנגיד ומצוה בהלכות ע"ש
אך בדברי הנגיד ומצוה בהלכות ערב שבת נראה שקשה מאוד לבאר זאת, כי כן דבריו שם ברור מיללו, שהיה מנהג האריז"ל להניח טלית ותפילין גם במנחת ערב שבת, והיאך נוציא הדברים ממשמעותם המפורשת. ויעויין בשו"ת יין הטוב ח"ב סי' ג', שכתב לדחוק הדברים גם שם על דרך הנ"ל, דעל פי אין אזהרת התפילין על ערב שבת, כי אם על אמירת חזרת התפילה. וצל"ע בדבריו, שהרי נזכר בנגיד ומצוה "וכל זה אפילו ערב שבת", בסיום הדברים לאחר מנהג התפילין, וכאשר הובא לשונו לעיל, והיאך נעקור את משמעות הדברים ונאמר דלא קאי אדסמיך ליה אלא אדלעיל, ובפרט שנכתב בלשון "וכל זה".♦
כו. נ"ל שחזר בו מהר"י צמח ובזה את"ש כמ"כ מש"כ בלחם מן השמים
ורק נלע"ד לומר, שבאמת חזר בו מהר"י צמח זלה"ה ממה שכתב בנגיד ומצוה, והסכים לדקדק דאכן לא היה מנהג האריז"ל בזה כי אם כלפי שאר הדברים, ובזה מיושב מה שכתב האור צדיקים משמיה דהמהר"י צמח להיפך מן האמור בנגיד ומצוה, כי כן דעתו במשנה אחרונה. ואכן יעויין בספר לחם מן השמים, שכתב כמו כן מהר"י צמח זלה"ה דברים הנ"ל, אמנם לא נזכר בדבריו שם עניין ערב שבת כלפי הנחת התפילין במנחה, כי אם כלפי מה שיש להקפיד על הלחש והחזרה. ויעויין עוד בפרי עץ חיים שער מנחה סוף פ"א, שכתב כמו כן את אזהרות מנחה הנ"ל, והובא בדבריו כמו כן עניין ערב שבת רק על מה שנצרך להיות בלחש ובחזרה, ולא כלפי עניין הנחת התפילין, שהוא הוזכר רק על שאר ימות החול. ובשער הכוונות, לא נזכר כלל מכל הנ"ל להדיא לעניין ערב שבת, כי אם בעניין תפילת המנחה של ימות החול.♦
כז. דברי השומר אמונים ע"פ הנגיד ומצוה עם מש"כ שלא להניח
ובשומר אמונים בשו"ת שבסוף הספר סי' ז', ביאר מילתא בטעמא מה שאין להניח התפילין במנחת ערב שבת (על פי סוד, ויעויין לקמיה בענף ו' בטעם הדברים על פי סוד, עם מה שצל"ע בדברי השומר אמונים), על פי מה שמובא בספר נגיד ומצוה במקום אחר בעניין התפילין, ולא העיר ממה שנמצא לזה סתירה מדברי נגיד ומצוה הנ"ל. והוא קצת סיוע למה שכתבו פתח הדביר ויין הטוב הנ"ל, שבאמת אין דברי הנגיד ומצוה מוסבים לעניין הנחת התפילין בערב שבת. אמנם כבר הקשינו על זה ממה שנמצא מפורש לפנינו, ושנראה יותר דהדר הוא לכל חסידיו. ובזה גם כן אתי שפיר מה שלא העיר על זה בשומר אמונים שם, מאחר שידע שכבר חזר בו בלחם מן השמים, ותיקן את הדברים כלפי הלחש והחזרה ולא כלפי הנחת התפילין.♦
כח. החיד"א בכ"מ הסכים שלא להניח
וכן גם החיד"א זלה"ה, בכמה מקומות, הסכים לדברי האור צדיקים והשומר אמונים, שאין להניח תפילין במנחת ערב שבת, הגם שדרכו להניחם בכל יום במנחה. יעויין במה שכתב בשו"ת חיים שאל ח"א סי' אות ז'[8], ובעבודת הקודש בקשר גודל סי' ג' אות כ"ח[9], ובמחזיק ברכה סי' כ"ה אות ט"ז[10], ובסי' רס"ז אות א'[11]. ויעויין עוד במה שכתב בסוף ספרו מראית העין על הש"ס בליקוטים שבסוף הספר סי' כ' אות ב'[12], ובמה שהביא שכן כתבו משם הרמב"ן. ולעת עתה לא מצאתי את מקור הדברים להדיא בכתבי הרמב"ן, כי אם כלפי טעם מה שאין להניחם בשבת, וכאשר נמצא בספרו האמונה והבטחון פרק כ"א, יעויין שם[13] דעל כל פנים נרמז זאת במה שכתוב יום השישי, ושמא על זה נסמכו לומר זאת.♦
כט. ביד אהרן ובשמש צדקה ובבאר היטב הסכימו שלא להניח
וביד אהרן אלפאנדרי ח"ב סי' ל"א, לאחר שהזכיר את המחלוקת בזה, כתב דקבלת האריז"ל תכריע שאין להניח תפילין במנחת ערב שבת. וצל"ע היכן מצא זאת בקבלת האריז"ל, והרי נחלקו המקובלים בדעתו, מאחר שאין לנו בירור מדבריו. אמנם יעויין בשו"ת שמש צדקה סי' ח' הנ"ל, שהביא מתשובת רבי מנשה יהושע מפדוואה, ממה שכתב הבאר היטב כן בשם ספר הכוונות, וכתב על דבריו דהגם שלא מצא כן בכתבי האריז"ל, מכל מקום יש לסמוך בזה על עדותו, ובפרט שכן המנהג שלא להניח אז תפילין. מיהו בבאר היטב שלפנינו בסי' ל"ז אות ג', איתא בזה הלשון: "ובערב שבת לא יניחם. של"ה". והרי שלא הזכיר דבר זה בשם ספר הכוונות, אלא בשם השל"ה. ולעת עתה לא מצאתי זאת גם בכתבי השל"ה, מלבד מה שכתב במסכת חולין פרק נר מצוה בטעם מה שאין מצות התפילין בשבת, ובעניין מעלת הנחת התפילין בכל יום גם בתפילת המנחה, ואדרבה מסתימת דבריו שם יש לומר דהיינו גם בערב שבת.♦
ל. וכן הסכים מהר"ח פלאג'י בכ"מ עם מה שאין למחות במקום שנהגו להניחם
ומהר"ח פלאג'י זלה"ה בשו"ת חקקי לב או"ח סי' ב', הביא את המחלוקת הנ"ל, והסכים הלכה למעשה לדברי החיד"א זלה"ה וסיעתו, שאין להניח את התפילין במנחת ערב שבת גם כאשר הוא תענית ציבור דעשרה בטבת. וכן פסק עוד בספריו כף החיים סי' י"ט אות ה' ובמועד לכל חי סי' י"ט אות ד', יעויין שם דמהאי טעמא דהתנוצצות קדושת השבת, אין לומר אז שום סליחה ותחינה, וכל שכן וידוי ונפילת אפים. אמנם בסוף דבריו כתב דבערוך השלחן הביא מחלוקת בזה, וסיים דהכל לפי המנהג. ונראה כוונת דבריו, דהגם שיש לנקוט לעיקר שלא להניחם, מכל מקום במקום שנהגו כן אין למחות בידם, ואם כולם נוהגים בזה, אין לו לפרוש מן הציבור.♦
לא. ברוח חיים ובפתח הדביר כתבו שאם היה מונח עליו מקודם אין חשש עם הנלע"ד
ויעויין עוד במה שכתב ברוח חיים סי' כ"ה אות, לאחר שהביא הכרעה הנ"ל שלא להניח דשב ואל תעשה עדיף, וז"ל השייך לענייננו "ומי שאפשר לו לעמוד משחרית עד מנחה גדולה כי היום קצר י' בטבת מה טוב, וכן הייתי עושה בימי חורפי מקדמוני". ומבואר מדבריו חידוש, דכל המניעה היא דוקא בעצם תחילת ההנחה, מה שאין כן אם משאירם מונחים עליו, אין קפידא מחמת תוספת קדושת השבת. וסברא זאת כבר זכרה בשו"ת חקקי לב, ליישב את הנמצא במסכת שבת וסנהדרין הנ"ל, שהיו מניחים תפילין עד סמוך לשבת, אלא שכתב שם דצריך להתיישב בזה. ובפתח הדביר גם כן הסכים לחילוק זה, ומשמעות דבריו דכן אפשר לנהוג הלכה למעשה. ודעת אאמו"ר שליט"א להחמיר גם בזה, דמחמת תוספת קדושת השבת יש חשש לזלזול באות השבת גם במה שמונחים עליו מכבר. ורק באופן שהוא התחיל קריאת שמו"ת עם תפילין, נראה לענ"ד להקל שאין צריך מיד לחולצם, ויוכל להמתין עד סיום הקריאה. ומכל מקום נכון לו ליזהר לכתחילה לגמור את הקריאה מקודם חצות, שלא יצטרך להשהותם עליו בזמן תוספת הארת השבת.♦
לב. דברי השמש צדקה עם מש"כ עיקרי הד"ט ונוה שלום וחסד לאלפים ושערי תשובה כה"ח ונתיבי עם שלא להניח
ויעויין עוד בהרחבה בשו"ת שמש צדקה או"ח סי' ח', שהביא מתשובת רבי מנשה יהושע מפדוואה, שהביא מעדות חמיו רבי בנימין הכהן זלה"ה, ששאל לכמה גדולי ארץ ישראל ואמרו לו שאין להניח את התפילין בערב שבת אחר חצות גם בתענית ציבור דעשרה בטבת, והסכים לזה הלכה למעשה. וכן הסכים השמש צדקה, אלא שכתב דאין למחות ביד הנוהגים להניח, מאחר שמעיקר הדין כן היה ראוי לנהוג על פי המבואר בש"ס ובפוסקים. ובעיקרי הד"ט הביא את מסקנת דבריו שלא להניחם, והסכים כמו כן לדברי המחזיק ברכה הנ"ל, דהגם שדעת המשנת חסידים להניחם אז, הדבר ברור דשב ואל תעשה עדיף. וכן הסכים לדברי המחזיק ברכה בנוה שלום שולאל סי' כ"ו אות ח', יעויין שם שהביא את דבריו בסתם שאין להניח אז מפני התנוצצות קדושת השבת. וכן פסק בחסד לאלפים בסתם בסוף סי' ל"ד ס"ו, דבערב שבת ויום טוב אין להניח תפילין במנחה. (ויעויין שם בסי' רל"ב אות י', שכתב זאת בשם יש אומרים, ללא שהביא את דעת החולקים). וכן הסכימו בשערי תשובה סי' ל"ז אות א', ובכף החיים סי' כ"ה אות ק'[14], ובסי' כ"ט אות ב'[15], ובנתיבי עם סי' כ"ה סי"ב[16].♦
לג. במנחת אהרן חילק בין מנחה גדולה לקטנה ובשו"ת יין הטוב תמה ע"ד
אמנם יעויין במנחת אהרן פארדו כלל י"ט אות ב', דלאחר שהביא מחלוקת הנ"ל עם הכרעת רוב האחרונים להמנע מלהניח, כתב לחלק דכל זה דוקא כאשר מתפלל מנחה סמוך לשבת, מה שאין כן כאשר מתפלל מנחה גדולה עם תפילין אין שום פקפוק, מאחר שיש עוד הרבה זמן עד כניסת השבת, ושכן ראה לגדולים ועצומים בתורה שנהגו כן להניחם במנחה גדולה של ערב שבת. ובשו"ת יין הטוב ח"ב סי' ג' הביא את דבריו ותמה עליהם, שהרי מפאת התנוצצות קדושת תוספת השבת פשוט שאין להניחם גם במנחה גדולה, שהרי אינו מתנוצץ קימעא ובהדרגה, אלא בבת אחת משעה חמישית ומעלה, ואם סוברים שאפשר להניח למרות התנוצצות זאת, אם יש להם להתיר גם במנחה קטנה סמוך לשבת.♦
לד. צל"ע ע"ד יין הטוב מהנזכר בשעה"כ בעניין הטבילה
והנה יש להעיר על דברי שו"ת יין הטוב, מהנזכר בשער הכוונות בעניין הטבילה של ערב שבת, וז"ל השייך לענייננו "והיה אומר מורי ז"ל, כי כיון שכבר קרא הפרשה, כבר יש באדם כח לקבל תוספת קדושת השבת, ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה, זולתי דרך מקרה, ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחילה שעה ה' מיום ו', כמו שביארנו לעיל על ה' יתירה דיום הו'. והיה אומר מורי ז"ל, כי תוספת שבת היה ניכר ומתגלה במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנזכרת, אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום, ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול על ידי כוונתו, כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם, ואפשר שכל מה שיהיה קרוב לליל שבת יתגלה יותר תוספת שבת". והרי שנתבאר בדבריו בדרך אפשר, דקדושת תוספת שבת באמת מגיעה היא בהדרגה קימעא קימעא, הגם שמתחילה התוספת קדושה מעת הטבילה לאחר קריאת הפרשה אף בבוקר, או מקודם קריאת הפרשה לאחר שהתחילה שעה ה'.♦
לה. נ"ל דעכ"פ אין נפ"מ ואין לחלק בין מנחה גדולה לקטנה
ומכל מקום דבריו נכוחים דלא נראה לחלק בזה בין מנחה קטנה לגדולה, מאחר שלדעת הסוברים שאין משגיחים בעניין התנוצצות תוספת קדושת השבת, אין לחלק בין מעט להרבה, ולדבריהם יהא מותר להניח תפילין גם במנחה קטנה. ולדעת הסוברים שיש לחוש להתנוצצות זאת, אם נאמר שתלוי זה במה שנכנסת משעה חמישית, אם כן כבר מאז היה להם למנוע הנחת התפילין, הגם שמתחלת להכנס קימעא קימעא. אמנם נראה דלדבריהם אין נפקא מינה בגודל התנוצצות זאת, אלא לעניין הארת קדושת השבת בנפש האדם, ולא לעניין הנחת התפילין במנחה קטנה או גדולה, ולפיכך אין להמנע מלהניחם מלאחר תחילת שעה חמישית, כל שהוא מקודם לחצות היום.♦
לו. סתירה בעניין תוספת שבת משעה חמישית עם מש"כ בפרדס יצחק על שער מאמרי רז"ל
ובעצם עניין תוספת הארת קדושת השבת משעה חמישית, שנתבאר דהיינו מתחילת שעה חמישית, יעויין עוד בשער הכוונות דרוש ה' דחזרת העמידה בסוד "אל מלך יושב על כסא רחמים", שהוא לאחר סיום שעה חמישית, וכן מבואר בעניין יום השישי, לגבי מה שניצול מחיבוט הקבר כאשר נקבר לאחר שעה חמישית, וכן מבואר בשער הגלגולים הקדמה כ"ג. ויעויין עוד בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים, דהגם שהזכיר שמשעה חמישית מתוספת הקדושה בעולמות, מכל מקום ביאר מה שנעשה אז מחצות היום יום השישי. וכבר עמדתי בס"ד על כל זה בהרחבה בפרדס יצחק על סוף שער מאמרי רז"ל, והבאתי עוד ממה שכתבו ביישוב הסתירה, השמן ששון על שער הכוונות והבני אהרן על שער הגלגולים, יעויין שם ואכמ"ל.♦
ענף ד' - מחלוקת האחרונים כלפי ערב יום טוב
לז. צל"ע לעניין ערב יו"ט
ומכל מקום יש לדון בכל זה לעניין ערב יום טוב. דהנה לפי טעם האמור בהתנוצצות קדושת השבת משעה חמישית עם עליית העולמות, הרי דבר זה אינו שייך בערב יום טוב כפי אשר נמצא בשבת, וכאשר מבואר להדיא בשער הכוונות דרושי בית מועד ובנהר שלום דף כ"ה ע"ב ובדף ל"ד ע"ב, יעויין שם בהרחבה. אמנם מאידך גיסא יש לומר, דאין להניח את התפילין במנחת ערב החג, מחמת קדושת החג המשמשת ובאה מחצות היום, או לכל הפחות מזמן פלג המנחה, שאז ראוי לקבל עליו ממש את היום טוב עם תפילת ערבית. והנה אם נאמר דהגורם הוא תחילת שעה חמישית בערב שבת, אם כן היה למנוע הנחת התפילין כבר מאז ולאו דוקא מזמן המנחה. אלא שיש לומר בדוחק, דאין הכי נמי, כבר מאז נצטרך להחמיר מלהניח תפילין מפאת תוספת קדושת השבת, ומה שדברו בעניין התפילין במנחה, היינו מאחר שאז נצרכת הנחת התפילין בימות החול.♦
לח. דברי השע"ת ובית השואבה ואצבע קטנה
ויעויין בשערי תשובה סי' ל"ז אות א'[17], שכתב בפשיטות דהוא הדין במנחת ערב יום טוב, מאחר שגם אז יש מצות תוספת יו"ט, וכמבואר בב"י סי' רס"א. אמנם יעויין בסידור בית השואבה דף קס"ח ע"א, בדינים השייכים לתפילת המנחה דערב יום טוב, שנסתפק בזה לומר דניצוץ קדושת שבת קדים לניצוץ קדושת יום טוב, ונראה כוונתו ממה שנמצא בעניין שעה חמישית הנ"ל. ובאצבע קטנה על קשר גודל הביא את דבריו, וכתב דאיכא למיפשט זאת ממה שהקפידו חז"ל בכמה דברים לעשותם בערב שבת קודם חצות[18], דנראה מזה שהתנוצצות שבת קדים טפי, ועל פי זה במנחת ערב יום טוב אפשר להניח תפילין.♦
לט. דברי היפה ללב ומה שצל"ע בדבריו
אמנם ביפה ללב בח"ה סי' רס"ז אות א', כתב דנראה לומר דאדרבה תוספת קדושת יום טוב קדים טפי משבת, שהרי בשחרית ערב שבת אומרים תחנון מה שאין כן בשחרית ערב יום טוב, וכמבואר בסי' קל"ו ס"ו, ואם כן כל שכן שאין להניח תפילין במנחת ערב יום טוב. וצל"ע לדבריו, שהרי בשחרית ודאי הוא שמניחים בערב יום טוב, ובעל כרחך דעניין התחנון לחוד, ועניין התוספת שמחמתה יש למנוע הנחת התפילין לחוד, ואם כן אדרבה שייך לומר דתוספת שבת קדים ואתי משעה חמישית, מה שאין כן ביום טוב דוקא מחצות או לאחר זמן מנחה קטנה, או עד זמן תוספת יום טוב ממש סמוך לשקיעה.♦
מ. כיו"ב תמה בשו"ת יין הטוב עם מה דמסיק למעשה
וכעין זה ראיתי שתמה על דבריו בשו"ת יין הטוב ח"ב סוף סי' ג', יעויין שם שהקשה מצד מה שגם כמה ימים קודם יום טוב לא אומרים תחנון מפאת קדושת הימים טובים, והשוו להם את ערב ר"ה לעניין שחרית, הגם שמקודם לכן אומרים בו וידוי בסליחות, וכאשר מבואר בדברי הטור ובפרישה בסי' תקפ"א. וכתב יין הטוב, דלמעשה דנשאר ספיקו של בית השואבה בתוקפו, ומחמת כן יש להורות דשב ואל תעשה עדיף, וכמו שכתב בזכרונות אליהו ערך ערב שבת אות י', דיש להמנע מהנחת התפילין גם בערב יום טוב ובערב יום הכפורים. ואכן נראה שכן הסכמת רוב האחרונים הנ"ל, דאין להניח תפילין לכתחילה גם במנחה גדולה, בין בערב שבת ובין בערב יום טוב, מפני התנוצצות קדושת התוספת לאחר חצות. ולא נתפרש דבריהם כלפי מי שנוהג להניח בכל יום תפילין דר"ת או שימושא רבא וראב"ד, ולא נזדמן לו להניח בשחרית כי אם לאחר חצות. ונלע"ד להורות בס"ד, דמאחר שמעיקר הדין מותר להניחם עד השקיעה או קבלת שבת, יוכל להניחם שלא לבטל מנהגו הטוב, ובפרט אם נוהג כן בקביעות. אמנם אין לו להתפלל בהם בציבור, ובפרט שנתפשט המנהג שלא להניחם במנחה. ולעניין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, כבר נתבאר לעיל שנראה לחלק בין אם היו מונחים עליו מכבר או לאו, ושלכתחילה יש ליזהר לסיים הקריאה מקודם חצות[19].♦
ענף ה' - עומק הדברים למה שאין מניחים תפילין בשבת מכתבי האריז"ל עם מפרשיו
מא. שער המצוות פ' ויחי בטעם מה שאין מניחים תפילין בשבת וכיו"ב בעו"ת ובפע"ח
והנה טעם מה שאין מניחין התפילין בשבת, נתבאר בשער המצוות פרשת ויחי[20], ותורף דבריו, דמאחר שהתפילין יוצאים על ידי הכאת קוצא דשערי דרישא דא"א באחורי הדעת שברישא דז"א, עד שבוקע המצח ומוציא משם המוחין מחוץ לרישא דז"א (וכאשר מבואר בהרחבה בע"ח שער כ"ט פ"ז, ובשער מאמרי רשב"י בביאור האדרא זוטא). והרי לקטן ולאבל (ביום הראשון) שאין להם מוחין דגדלות, אין קוצא דשערי דא"א מגיע למטה במקום רישא דז"א בזמן ההוא, ולפיכך פטורים מן התפילין. ופטור התפילין בשבת הוא לאידך גיסא, כי כן נגדל רישא דז"א אז ממעל למקום הכאת קוצא דשערי דז"א, ולפיכך אין הנחת התפילין בשבת. וכיוצא בזה מבואר בעולת תמיד שער התפילין דף כ"ז ע"ב[21], ובפרי עץ חיים שער התפילין פ"ד, יעויין שם עם הגהת הצמח[22].♦
מב. בשער ההקדמות לכאורה מבואר בע"א וכיו"ב בשער הכללים
ובשער ההקדמות דף מ"ו ע"ב[23] נתבאר לכאורה בעניין אחר, והיינו במה שכתב דבאמת גם בשבת נעשים תפילין מבחינת הכאת קוצא דשערי דא"א, אלא שהן התפילין דמוחין ל' דצלם, אשר הם זכים ודקים ורוחניים יותר מהתפילין דמוחין צ' דצלם. וגם בחול נמצאים אלו התפילין שמבחינת המקיפים דל' בכח ולא בפועל, מאחר שאין נכנסים כלל בתוך רישא דז"א, אך בשבת נכנסים בתוך רישא דז"א ויוצאים ממש לחוץ בבחינת התפילין. ובחינת התפילין דל' דצלם אשר היו יוצאים בימות החול, בשבת נעשים לו יותר פנימיים ואינם יוצאים כלל לחוץ. וכיוצא בזה איתא בשער הכללים פרק י"ב, יעויין שם[24]. וצל"ע היאך זה מתיישב עם האמור בשער המצוות ובשאר מקומות הנ"ל, דמאחר שנגדל רישא דז"א, אין מציאות הכאת קוצא דשערי להוציא התפילין.♦
מג. הנלע"ד ביישוב דברי שער המצוות עם שער ההקדמות
ונראה ליישב בס"ד, דבשער המצוות ביאר הדברים כלפי מציאות התפילין דידן היוצאים מן המוחין דצ' דצלם, אשר בשבת ירדו למטה, ואין שם מציאות בטישת קוצא דשערי. מה שאין כן בשער ההקדמות מבאר את עניין תפילין הרוחניים דל' דצלם, אשר נעשה בהם באמת הכאת קוצא דשערי בשבת, אלא שאין אנו מניחים תפילין אלו להיותם דקים זכים ורוחניים[25]. ובשער ההקדמות ובשער הכללים נוסף עוד, לבאר מה שנמצאים כמו כן בכח גם בימות החול, אלא ששם אינם נכנסים כלל תוך רישא דז"א כי אם תוך לאה העליונה שהיא קשר של תפילין אלו, ממלכות התבונה אשר שם. ויעויין עוד במה שכתבתי בס"ד בהרחבה בכל עניין זה, בתשובה בעניין הנחת התפילין דשימושא רבא, ובפרט בענף ה' בסוד המוחין דא"א המשתייכים לתפילין אלו, ואכמ"ל.מד. קושית הש"ש עם מה שנ"ל בס"ד
וראיתי בשמן ששון על שער המצוות אות ט"ו, שהניח בצ"ע מדוע אין תפילין בשבת, והרי כמו שנתעלה הז"א בשבת למעלה ראש, הרי כמו כן נתעלה א"א למעלה ממקומו, והרי לעולם מקבל את המוחין מישסו"ת, אלא שהיא בבחינה העליונה דשבת, וכאשר מבואר בע"ח שער מ' פ"ה ובהגהת השמ"ש ובהקדמת רחובות הנהר דף ח' ע"א, ואם כן מדוע לא שייכי תפילין מבחינת צ' דצלם כלפי עת ההיא, על ידי הכאת קוצא דשערי אשר שם. ויעויין במה שהשיב על זה מוהר"א עדס זלה"ה, בשו"ת שערי רחמים ח"א סי' קס"ה, עם מה שצל"ע בדבריו[26].ולענ"ד נ"ל בס"ד, דהגם שודאי כן הוא שעלו כל הפרצופים ומקבל מוחין העליונים לעולם דרך ישסו"ת, ושייכי בהם כמו כן הכאת קוצא דשערי בבחינת צ' דצלם של העת ההיא, מכל מקום מאחר שסוג המוחין הוא משתנה בזמן ההוא, ותפילין דידן היא מבחינת צ' דצלם דישסו"ת בלחוד, ואין שייכים להיות מבחינה עליונה יותר דמוחין דל', כי אם תפילין זכים ורוחניים יותר, לכך לא שייכי הנחת התפילין דידן דייקא בשבת, כי אם הנחת תפילין העליונים דמארי עלמא, שאין אנו עושים אותם כלל במעשה.
♦
מה. צל"ע עכ"פ ממה של' דצלם אינו ביום השבת כ"א בליל שבת
אמנם צל"ע טובא לענ"ד בעצם דברי שער המצוות ושער ההקדמות הנ"ל, שמבואר מהם להיות בשבת בחינת תפילין ממוחין דל' דצלם, אשר בהם שייכא בחינת הכאת קוצא דשערי להוציאם ממצחא דז"א, מה שאין כן במוחין דצ' דצלם אשר ירדו למטה ממקום זה. והרי לכאורה בחינה זאת דל' דצלם הנכנסת ברישא דז"א, היא שייכת דוקא מעת קבלת שבת עד סוף ליל שבת, שהרי בשחרית דשבת כבר נכנסים מקיפים מ' דצלם עד עת נשמת כל חי, ומשם ואילך מתעסקים דוקא בבחינות המוחין דחיה דאו"א עילאין, אשר מקבל הז"א מן ישסו"ת ככל סדר תפילת החול במוחין דישסו"ת. ואם כן מה שייכי תפילין דל' דצלם ביום השבת, והרי כבר נתעלה יותר ביום השבת לקבל מוחין דמ' דצלם דישסו"ת ומוחין דצ' דאו"א עילאין, והוה ליה למימר דשייכי בחינות רוחניים זכים ורוחניים מבחינתם, ולא מבחינות ל' דצלם אשר הן משתייכים לקבלת השבת וליל השבת.♦
מו. ב' יישובים ששמעתי עם מה שצל"ע
ושמעתי מתרצים דאין הכי נמי, הגם שבחינת ל' דצלם היא בקבלת השבת ובליל השבת, אין כוונת האריז"ל בדוקא כלפי בחינה זאת, אלא משם ולמעלה, ונכללת בזה בחינת מ' דצלם דנשמה השייכת בשחרית דשבת בנשמת כל חי, וכן בחינת צ' דצלם ממוחין דחיה אשר משם ואילך, להיות כולם בחינות עליונות יותר מתפילין דידן, שהן מצ' דצלם דנשמה. ועוד שמעתי מיישבים, שכוונת האריז"ל כלפי מציאות התפילין בליל שבת הסמוכה ביותר לימות החול, והגם שאין תפילין בלילה, מכל מקום נקט בחינת התפילין אשר היתה יכולה להיות אז. ולענ"ד כל דברים אלו דחוקים בדברי שער המצוות ושער ההקדמות הנ"ל, שהרי מבואר שם להדיא טעם מה שאין מניחים התפילין בפועל ביום השבת, ונזכר שם להדיא להיות בחינת התפילין ההיא מל' דצלם דנשמה. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא, היאך שייכא בחינה זאת דל' דצלם דנשמה ביום השבת.♦
ענף ו' - עומק הדברים למה שאין מניחים תפילין בערב שבת מכתבי האריז"ל עם מפרשיו
מז. מה שנ"ל עפ"ד שעה"כ ופע"ח
ובדרך פלפול היה נ"ל בס"ד, על פי המבואר בשער הכוונות דף ס"ב ע"ב בעניין קבלת שבת בתפילת המנחה, ועם הנמצא כמו כן ביתר ביאור בפרי עץ חיים שער השבת פרק ה', וז"ל השייך לענייננו "ונלע"ד כי אמר לי מורי ז"ל, כי בקבלת שבת יכוין שכבר נכנסו ג' פירקין תתאין דל' דצלם דאו"א. ונלע"ד, כי אותן של אימא נכנסין עתה, ושל אבא נכנסין בקבלת שבת". ומבואר להדיא מדבריו דכניסת פירקין תתאין דל' דצלם דאימא הרי הן כבר בתפילת המנחה דערב שבת, ומה שמצד אבא הוא שנכנסים בקבלת שבת. ואם כן אפשר דתפילין דשבת דנקט בשער ההקדמות ובשער המצוות פרשת ויחי, דהוו מצד ל' דצלם דנשמה, לא מיירי כפשוטו כלפי יום השבת, אלא כלפי בחינת השבת הנכנסת במנחת ערב שבת מצד פירקין תתאין דל' דצלם דאימא, ועליהם הוא דקאמר שאין שייכים התפילין דידן אשר מבטישת קוצא דשערי במקום זה, כי אם במוחין דצ' אשר למטה ממקומם. ואם כן יהיה מקור על פי זה למניעת הנחת התפילין במנחה דשבת, מחמת כניסת פירקין תתאין דל' דצלם שמצד אימא. וראיתי שכבר כתב כעין זה בקיצור נמרץ בשומר אמונים הנ"ל בתשובה ז', אמנם יעויין שם במה שצל"ע בדבריו[27].♦
מח. עדיין צל"ע ובפרט דנקטינן כפי המבואר בסידור הרש"ש דכניסת ל' דצלם היא דוקא בקבלת שבת
אולם גם זה דוחק בלשון שער המצוות ושער ההקדמות, דמיירי בפשטות על שבת ולא על ערב שבת. ובר מן דין, יעויין בשמן ששון ובהגהת היר"א על שער הכוונות הנ"ל, דלפי המבואר בשער הכוונות בדרוש קבלת שבת[28], נראה דעלתה הסכמת מהרח"ו זלה"ה להיות כניסת פירקין תתאין דל' דצלם דאימא יחד עם של אבא דוקא בקבלת שבת, ולא בתפילת המנחה, שאז מתעסקים רק בצ' דצלם שמצד שניהם. וכאשר מבואר כמו כן בסידור הרש"ש זלה"ה בהקדמה לתפילת מנחה דערב שבת[29], יעויין שם שבחזרת תפילת המנחה נתחדשה כניסת הכתרים דצ', אך פירקין תתאין דל' דצלם מתחילים להיכנס דוקא בקבלת שבת.♦
מט. בתורת חכם מבואר דשייך ל' דצלם במנחה מבחינת החיצוניות עם חידוש דבריו דבליל שבת נכנסים גם מבחינת מוחין דחיה
מיהו יעויין בתורת חכם דף כ"ד ע"ב, שקיים את האמור בשער הכוונות ובפרי עץ חיים הנ"ל, וביאר את הדברים כלפי תיקון פנימיות וחיצוניות דחיצוניות, שנעשה מבחינה זאת של פירקין תתאין דל' דצלם מצד אימא במנחה, ומבחינת פירקין תתאין דל' דצלם מצד אבא בקבלת שבת. וביאר דאימא היינו בחינת ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן של שניהם, ואבא היינו בחינת מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן של שניהם. והוסיף עוד, להיות זו"ן ויעקב ורחל דמלכויות דאו"א עילאין דבחינת החיה, מתלבשין בבחינות פירקין תתאין אלו דל' דישסו"ת. והמשיך בסדר הדברים, להיות נכנסים כיוצא בזה בעמידה מבחינת פנימיות וחיצוניות דפנימיות, ושבברכת מעין שבע נכנסים פירקין אמצעיים דל' דישסו"ת עם בחינת או"א וישסו"ת דמלכויות דאו"א עילאין, ושבקידוש נכנסים פירקין עליונים דל' דצלם דישסו"ת עם בחינת עתיק ונוק' א"א ונוק' דמלכויות דאו"א עילאין. ושבזמירות נכנסים ה' פרצופי א"ק דמלכויות דאו"א עילאין.♦
נ. בשערי רחמים ביאר התורת חכם דנתקנים מחמת שמלובשים בהם ובמעיל קודש הביא מקור לזה מנהר שלום דף י"ג
ובשו"ת שערי רחמים ח"א תשובה קנ"ז, הביא מה שביאר השד"ה זלה"ה בכוונת התורת חכם הנזכר, דמלבד מה שנתקנים ל' דצלם בליל שבת נתקנים עמהם מלכויות דאו"א עילאין אשר מלובשים בהם, אלא שהן נתקנים מאליהם, ולפיכך לא נזכרו בסידור כי אם הל' דישסו"ת. ויעויין עוד במעיל קודש על שער ו' סוף פ"ב, שהביא מקור לדברי התורת חכם מהנזכר בנהר שלום דף י"ג ע"ב, שכבר בתחילת כניסת השבת מתחילה לבוא בחינת הפנים דשבת, וביאר על פי האמור דהיינו בחינת תחילת כניסת מוחין דחיה, שעל ידה נשלמים לצורך הזיווג, וכאשר מבואר שם בהגהת השמ"ש על שער ו' פ"ב[30]. וכן דקדק כדברי התורת חכם משער הכוונות בכוונת "ופרוש סוכת שלום" וכו', יעויין שם.נא. בשעה"כ מבואר דסוד התפילין בשבת הוא בנשמת כל חי וצל"ע עם המבואר בשעה"מ ושעה"ק הנ"ל
אולם פשט דברי שער ההקדמות ושער המצוות הנ"ל כלפי הנחת התפילין ביום השבת גופא, צל"ע עם הנזכר שבחינת הל' לא שייכא לכאורה בזמן זה, כי אם בחינת מ' דצלם דנשמה או צ' דצלם דחיה. ויעויין בשער הכוונות דרוש שחרית של שבת, שכתב בכוונת נשמת כל חי, להיות אז כניסת מ' דצלם דאבא, והוסיף על זה שם בזה הלשון: "כי מלת כל חי הוא בגי' ס"ח אהי"ה הוי"ה אהי"ה, והם בגי' חיים, והם סוד התפילין הנקראים חיי המלך. והכונה היא, כי זה הוא תמורת התפילין שבימי החול". והרי שמבואר משם להדיא להיות תפילין העליונות בשבת בנשמת כל חי[31], שאז כניסת מ' דצלם שמצד אבא. והגם דלכאורה מיירי על פי זה בבחינת תפילין דר"ת, מכל מקום יהיו תפילין דרש"י על פי זה בכניסת מ' דצלם שמצד אימא, מקודם לכן בקרבנות בסיום פרשת התמיד, וכאשר נמצא בסידור הרש"ש זלה"ה. והיאך יתיישבו דברי שער המצוות ושער הקדמות הנ"ל, דבחינת התפילין בשבת היא מל' דצלם.♦
נב. נ"ל בס"ד ע"פ המבואר בתיקון מלך הז' עם מש"כ התו"ח בדכ"ד
ונ"ל בס"ד, דהנה מבואר בכמה דוכתי[32] כי בו' ימי החול נתקנים ו' מלכים, וביום השבת נתקן מלך הז', ומבואר בדברי התורת חכם דף כ"ד ע"ב, שמלך השביעי הנתקן בכל השבת הוא דוקא במוחין דנשמה, מאחר שלא נתקן בכל ששת ימי החול, ומה שנשלמים בשבת שאר המלכים ממוחין דחיה ויחידה, יהיה נשלם מלך השביעי דוקא בשבת שלאחריו. ומעתה אפשר ליישב על פי זה, דכלפי מלך השביעי הוא שנזכר בשער המצוות פרשת ויחי ובשער ההקדמות הנ"ל, להיות בחינת התפילין מל' דצלם דישסו"ת, שהרי מה שמתעלה לבחינת מוחין דחיה אינו כי אם בשבת הבאה.♦
נג. בפתח עינים דחה התו"ח מהמבואר בשעה"מ פ' בהר ובמעיל קודש יישב התו"ח
מיהו יעויין בפתח עינים דף מ"ב ע"ד ודף ס"ד סוף ע"ב (ובמה שהרחיב בדף ס"א ע"א בכל אות ג'), שכתב על פי דקדוק דברי שער המצוות פרשת בהר, לדחות את מה שכתב התורת חכם הנזכר, שאין מלך הז' מקבל בשבת זו כי אם מוחין דצ' דישסו"ת ורק בשבת הבאה מקבל מוחין דאו"א עלאין ודא"א, אלא סבירא ליה להיות מלך השביעי נתקן מאליו בבחינת צ' דצלם, ושאר בחינותיו דל"מ ומוחין דחיה ויחידה, נתקן ביחד עם ו' המלכים בליל השבת ובשבת. ומאידך גיסא, יעויין במעיל קודש על ע"ח שער ל"ו פ"ב, ובספר תולדות אהרן ומשה סי' י' וכ"ז, ובספר בגדי הקודש אשר לאהרן בתשובה י"ד לחכמי המערב, שהסכים מהר"א פירירא זלה"ה לדברי התורת חכם הנ"ל[33].♦
נד. תו"ד הרב אג"ן מדמשק המובא בצדק ושלום
שוב ראיתי שכבר עמד על זה בהרחבה בשו"ת צדק ושלום סי' כ"ד, בתשובתו לרב אג"ן זלה"ה מדמשק, ואביא את תורף דבריהם לתועלת הלומדים. דהנה תחילה הביא הרב אג"ן מהנזכר בשער הכללים הנ"ל, להיות תפילין דשבת מבחינת ל' דצלם, וכתב דודאי אין זו בחינת הל' אשר נכנסת בברכת כהנים בשחרית, שהרי אנו מניחים אז תפילין, וכן אינה ל' דברכת כהנים אשר במוסף ר"ח, שהרי מבואר להיותה ל' מיוחדת לשבת, ובעל כרחך דמיירי בל' דכללות חג"ת דתבונה. ולפיכך בשבת הוא איסור להניח, ובר"ח הוא רק מנהג שלא להניח, וכאשר מדוקדק מלשון שער הכוונות בדרושי ר"ח. וכלפי הסתירה הנ"ל בשער הכוונות, אם נכנסים פירקין תתאין דל' דצלם במנחה דערב שבת או בקבלת שבת, כתב דאין ליישב דבמנחה נכנסת הארתם ובקבלת שבת עצמותם, ממשמעות שער הכוונות דמיירי הכל באותה בחינה. והביא עוד ממשמעות סידור הרש"ש זלה"ה, שבחזרת מנחה נכנסים כתרים דישסו"ת ובקבלת שבת וערבית וקידוש נכנסים ל' דצלם, בין בחיצוניות ובין בפנימיות. וביאר דבריו דנכנסים במנחה גם מקיפים ל"מ דכתרים דנה"י, אך מקיפים דל' אינם נכנסים כי אם בקבלת השבת, ולפיכך אין מניעה לכאורה מהנחת התפילין במנחה. אמנם לפי המבואר בשער הכוונות הנ"ל שנכנסים במנחה פירקין תתאין דל' דצלם, כתב דיש למנוע הנחת התפילין במנחה כבשבת. וכלפי יישוב הסתירה, כתב דמיירי התם בחיצוניות דחיצוניות, והנזכר שנכנסים בקבלת שבת הוא בחיצוניות דפנימיות.♦
נה. תשובת הרא"ם אליו שם
והשיב לו הרא"ם זלה"ה, דודאי מיירי בשער הכללים בל' דחג"ת דתבונה, וכדמוכח מהנזכר בע"ח שער כ"ט פ"ז, אלא שצל"ע ממה שנמצא טעם אחר לזה בשער המצוות פרשת ויחי, דבשבת לפי שהגדיל רישא דז"א, אין בטישת קוצא דשערי מגעת במקום ראשו אלא למטה יותר. וטעם זה סותר לטעם האמור בשער הכללים, שהרי מבואר שם להיות בטישת קוצא דשערי בל' דצלם, ורק מאחר שהוא דק רוחני וזך, לכך אין יוצאים תפילין דידן משם, ותפילין דידן נעשים בשבת פנימיים. וכתב הרא"ם, דטעם זה דשער הכללים מתקבל יותר על הלב, מאחר שיש להקשות על טעם שער המצוות מהנזכר בכמה מקומות, דבכל עלייה של ז"א עולים גם שאר הפרצופים שמעליו, ונמצא שכמו כן שייכא בחינת בטישת קוצא דשערי בראשו גם כאשר נגדל. אך לפי האמור בשער הכללים אתי שפיר, דהגם דשייכא בטישת קוצא דשערי בשבת, מכל מקום אין לנו השגה במוחין דתפילין אלו דל' כי אם בדצ', ולפיכך אין מניחים תפילין בשבת. והוסיף סיוע לזה מהנזכר בשער הכוונות דרוש ב' דחזרת העמידה, עם מה שנתבאר שם שיש לנו לחלוץ תפילין במוסף, הגם שאין עולה למעלה ממקום אצילותו, מחמת שפע הכתר יורד אליו למטה. וכתב לדחות את דברי הרב אג"ן לחלק בין מנהג לאיסור, מאחר שמניעת הדברים מפי האריז"ל. וכן דחה מה שרצה לחלק בין פנימיות דחיצוניות לחיצוניות דחיצוניות, מאחר שהתפילין בודאי בחיצוניות דחיצוניות, וכאשר מבואר בכמה דוכתי בשער הכוונות ובנהר שלום. וכלפי הנזכר בשער הכוונות דנכנסים פירקין תתאין דל' דצלם במנחה, השיב דודאי שמועה דחויה היא ולא קיימא לן כוותה. ועל פי זה לכאורה יש מקום להניח תפילין במנחת ערב שבת, אמנם מנהג חסידי בית אל שלא להניח אז. ושאל זאת להיר"א זלה"ה, והשיב לו דהמניעה להניח היא מחמת הארת הכתר. והקשה הרא"ם על זה מהמבואר משער הכוונות דרוש ב' דחזרת העמידה הנזכר, דדוקא בר"ח הוא דאין להניח מחמת הארת הכתר הנשפע לב' מלכים המשתמשים בכתר אחד, מה שאין שייך כן בכתר דמנחת שבת, שהוא לז"א. אמנם לאחר העיון, הביא לזה מקור מדברי התורת חכם דף ק"ל ע"ב[34], שגם במנחת ערב שבת עולים ומשתמשים בכתר אחד כמו בר"ח.♦
נו. מה שיש להעיר בדבריהם
ותחילה אכתוב את אשר יש להעיר בדבריהם על פי מה שנתבאר לעיל. דהנה כלפי מה שכתב הרב אג"ן דבשבת אסור להניח תפילין ובר"ח הוא רק ממנהג, לענ"ד כן נראה על פי טעם מניעתם מהזוהר חדש הנ"ל אשר פסק על פי זה בשו"ע בסי' ל"א, שבשבת ישנו איסור מחמת הזלזול לאות השבת. וזה לא שייך כלל בר"ח, שהרי מניחים בו תפילין, ודוקא מחמת הכתר דתפילת המוסף הוא שחולצין התפילין. ורק יש מקום להשוות מנחת ערב שבת לתפילת מוסף דר"ח, וכאשר מבואר בסוף דברי הרא"ם, וכפי אשר יבואר להלן בסוף הדברים בהרחבה בעזרת ה' יתברך. וכלפי מה שהקשו מהנזכר בשער הכוונות בכניסת פירקין תתאין דל' דצלם במנחה, עם סתירת הדברים משער הכוונות דרוש קבלת שבת וסידור הרש"ש זלה"ה, הנה כבר הובא לעיל בהרחבה עם מה שכתב התורת חכם לחלק בין בחינת הפנימיות לחיצוניות, שעל פי זה מיושבת היטב הסתירה, ונמצא שלעניין הנחת התפילין אשר הם בסוד החיצוניות, יש מקום למנוע הנחתם וכפי שנתבאר לעיל. ולעניין מה שכתב הרא"ם דטעם שער המצוות סותר לטעם הנזכר בשער הכללים, עם מה שיש להקשות על טעם שער המצוות, הנה כבר הובא לעיל מה שיש להקשות בכל זה עם קושית השמן ששון, ומה שנראה ליישב הדברים היטב בס"ד, באופן שאין סתירה בין שער המצוות לשער הכללים ושער ההקדמות.♦
ענף ז' - מניעת הנחת התפילין בערב שבת ובר"ח מחמת בחינות הכתר
נז. בעניין מש"כ הרא"ם ממנהג חסידי בית אל עם דברי היר"א והאמת מאר"ץ ומה שצל"ע
ובעניין מה שכתב הרא"ם בסוף הדברים, בביאור מנהג חסידי בית אל שלא להניח תפילין במנחת ערב שבת[35], עם מה שאמר היר"א זלה"ה שהוא מטעם הארת הכתר. בפשטות נראה דהיינו מטעם כניסת כתרים דנה"י שהם צ' דצלם של כללות ימות החול (יעויין בסידור היר"א נהר שלום ח"א עמ' תשס"ד ובח"ב עמ' צ"ב ובקניין פירות אות י"א). וכמו כן מצאתי להדיא בקצרה באמת מאר"ץ על שער הכוונות עניין תפילת המנחה דרוש ב', שאין מניחים תפילין במנחת ערב שבת, בשביל הארת הכתר דצ'. וצל"ע, שהרי נתבאר בסידור הרש"ש זלה"ה הנ"ל שדוקא בחזרת תפילת המנחה נכנסים הכתרים דצ', ואם כן מה טעם למנוע מחמת כן הנחת התפילין בלחש. אלא שבעצם דברי הרש"ש זלה"ה צל"ע, מהיכן למד שדוקא בחזרה נעשית בחינה זאת. גם יש לדון, באיזה בחינת כתר מיירי בזה, ומה ההפרש בין כתר זה לכתר דר"ח, שהרי שניהם בפשטות מבחינת כתרים דנה"י דצ' דצלם, שהרי דוקא בליל שבת מתעלים לקבל מבחינת ל' דצלם, וכאשר נתבאר לעיל בהרחבה.♦
נח. מה שנ"ל ע"פ המבואר בע"ח ש"כ פ"ט
ומתחילה חשבתי לומר, דמיירי בתרווייהו באותם בחינות כתרים דצ' דצלם, אלא שבמוסף ר"ח הוא דכללות החודש, ובמנחת ערב שבת הוא דכללות השבוע. אמנם נ"ל בס"ד על פי המבואר בסידור הרש"ש זלה"ה, דלעולם תפילת הלחש היא בבחינת הבינות, ותפילת החזרה היא בבחינת החכמות. ויעויין בסידור הנדפס שחרית בסיום העמידה דף קי"א ע"ב[36], שביאר שם דברים אלו יחד עם המבואר בכמה מקומות, להיות הלחש בנה"י והחג"ת בחזרה, כי כן החזרה הויא בבחינת נה"י דחכמה המלובשת בחג"ת דבינה. ומקור הדברים הוא מהע"ח שער כ' פ"ט, וז"ל השייך לענייננו "והנה בעמידת לחש דחול הם לוקחים אחור ופנים דאמא דיש"ס ותבונה ובחזרה הם לוקחים אחור ופנים דחכמה דישסו"ת. ולכן עדיין אין זווג אלא ליעקב ורחל אלא שהוא במקום גבוה בחג"ת דז"א כנודע. אך בר"ח במוסף הם לוקחים אחור ופנים דכתר דיש"ס ותבונה ואז יכולין להזדווג ז"א ברחל כנ"ל שאין אלו מזדווגים רק בהיותן שוים בקומתן". ועל פי זה נמצא, שבר"ח נתעלו במוסף בלחש ובחזרה לבחינת הכתרים אשר ממעל לחכמות והבינות דתפילת שחרית, והכל בבחינת כלים פנימיים דשחרית. אך במנחת ערב שבת לא מיירי בהנך כתרים דכלים פנימיים, אלא בכתרים דכללות הנה"י הנתקנים בכל ימי השבוע.♦
נט. ביאור התו"ח בעומק הדברים עם כמה דרכים מהרש"ש והאחרונים בהמשכת הו"ק והחב"ד והכתר
ויעויין בתורת חכם דף ק"ט סוף ע"א, שכתב לבאר את דברי ע"ח הנ"ל לעומקם, שבלחש נתקנים נה"י חג"ת ובינות דכל הה' פרצופים דחו"ב דבינה דז"א, ובחזרה החכמות של ה' פרצופים אלו דחו"ב דבינה דז"א, ובמוסף הכתר של ה' פרצופים אלו דחו"ב דבינה דז"א בסדר זה, ו"ק דכתר בלחש, וחו"ב בחזרה, וכתר בקדושת כתר. ומאידך גיסא, יעויין באור החדש שבספר אור הלבנה עמודים ע"ז וע"ח, שהקשה על זה השד"ה זלה"ה מהמבואר מנהר שלום דף י"ט ע"א, שבלחש דמוסף הוא תיקון חב"ד דכתר ובחזרת מוסף הוא תיקון כתר דכתר. ולפיכך מסיק להיות תיקון ו"ק דכתר בק"ש, וחב"ד דכתר בלחש דמוסף, וכתר דכתר בחזרה, ושכן דעת מהר"א ענתבי זלה"ה. ויעויין בזמרת הארץ אות א', שכתב כלפי כניסת ו"ק דאימא דפרצוף החכמה דחזרה, ששמע מהרש"ש זלה"ה מתחילה שיש לכוין בהם בק"ש יחד עם הו"ק של בינה, וכיוצא בזה לעניין הר"ח בכתר ובשבת כלפי כללות מוחין דחיה ויחידה אשר עתידים להכנס מבחינת או"א, דעתה נכנס הו"ק דכולהו. אמנם בסוף ימיו אמר הרש"ש זלה"ה, שיותר טוב להמשיך הו"ק שלהם בעמידה בתיבות אלהינו ואלהי אבותינו, של כל אחד במקומו.♦
ס. המשך הדברים עם חידושים ונפ"מ
ובזה אתי שפיר מה שבמנחה דערב שבת דוקא בחזרה הוא שמתעסקים בכתרים דצ', מה שאין כן בר"ח מתעסקים בכתר גם בלחש. ולפי טעם זה, אין הכי נמי שמניעת הנחת התפילין במנחת דערב שבת תהא דוקא בחזרה ולא בלחש, מה שאין בתפילת מוסף דר"ח המניעה נמצאת גם בתפילת הלחש, מאחר שגם בה נמצאים בבחינת הכתר. גם תהא נפקא מינה לעניין הנחתם אחר התפילה, דבערב שבת פשוט שאין להניח אחר חזרת תפילת המנחה, לטעם זה של כניסת הכתרים דצ' דצל"ם הכוללים, מה שאין כן במוסף דר"ח, לא תהא מניעה כי אם בתפילת המוסף, מה שאין כן במנחה שלאחריה. וכאשר נתפרש כן להדיא בדברי הנהר שלום דף י"ט ע"א[37], יעויין שם שביאר מה שנמצא הכתר דמוסף דוקא בכלים פנימיים דשחרית ולא בכלים אמצעיים דמנחה, אלא שאין להניח מקודם לתפילת המנחה מחמת רשימו דכתר דמוסף. ולא דמי מנחה דערב שבת למנחת ר"ח ושאר ימי החול, שבהם מסתלקים המוחין ונשאר רק הרשימו שלהם מבחינת כלים הפנימיים, מה שאין כן בערב שבת שאין שום הסתלקות המוחין משחרית, וכאשר מבואר בהקדמת סידור הרש"ש זלה"ה למנחת ערב שבת בהמשך הדברים. ובזה אתי שפיר מה שאנו יכולים אז להשלים את הכתרים דצ' בחזרת העמידה.♦
סא. דברי העולת תמיד אשר הם מקור הרש"ש עם ביאור
והנה כבר ציין הרש"ש זלה"ה בהקדמתו הנ"ל, להנזכר בעולת תמיד שבמנחת ערב שבת נשלמת גדלות החול, ובזה הבין שבהכרח שנכנסים כתרים דצ' דצלם בחזרה. וז"ל עולת תמיד שער השבת השייך לענייננו "ודע, כי בליל שבת נכנסו כבר מבעוד יום במנחת ערב שבת מוחין פנימים, ובקבלת שבת נכנסין מקיפים דל' דצלם דאימא, וגם אחר כך דאבא בחיצוניות העולמות, ובערבית הפנימים שהם הנשמות". וכתב עוד שם בהמשך הדברים: "והנה הבן ותראה, כי עתה פנימים דאימא (נכנסין תחילה) ואחר כך פנימים דאבא, ואחר כך ל' דאימא ואחר כך ל' דאבא, ואחר כך מ' דאימא ואחר כך מ' דאבא. ואינו כמו שכתבנו במקום אחר, שתחילה נכנסין פנימים ומקיפין כולם דאימא, ואחר כך פנימים ומקיפים דאבא. וראיה אל הנזכר, לעיל מברכת אבות". ונראה שמבאר את הדברים להיות פנימיים דאימא נכנסים בתפילת הלחש דמנחה, ולאחר מיכן נכנסים פנימיים דאבא בחזרת העמידה. אמנם לפי שלאחר מיכן בקבלת שבת נכנסים מקיפים תחתונים דל', בהכרח שתחילה נכנס הכתר שתחתיו הן מצד אימא והן מצד אבא, ומזה לקח הרש"ש זלה"ה, להיותו נכנס כמו כן בחזרת העמידה יחד עם פנימיים דאבא.♦
סב. בית לחם יהודה בעניין הכתר שמתחת למקיפי הל"מ ושמעליהם עם מה שנ"ל עפ"ז לענייננו
וכתר זה שמתחת למקיפי הל"מ, כבר נתבאר בהרחבה בכמה מקומות, ובפרט בע"ח שער כ"ג פ"ד ובשער כ"ה פ"ב פ"ג ופ"ד. ויעויין בדברי זקני זלה"ה בבית לחם יהודה על שער כ' פ"ז, שיישב היטב את הסתירה מהנזכר שם להיות הכתר ממעל למקיפי הל"מ, ולא כאשר מבואר אצלינו ובמקורות הנ"ל להיותו מתחתיהם ממעל לצ' בלחוד. והוא, דב' כתרים הן, וכאשר נכנס בז"א רק הצ' דגדלות בט' ספירותיו, אז הכתר נמשך ובא מעליו מתחת למקיפי הל"מ, אך כאשר נכנסים בתוך ז"א גם מקיפי הל"מ, נמצא שהצ' הוא בחינת דעת ומקיפי הל"מ בחינת חו"ב, ואז הכתר עולה ובא על גביהם. ובחינה זאת של כניסת הל"מ בתוך הז"א, נראה פשוט על פי שער הכוונות הנ"ל בדרוש שחרית דשבת, שנשלמת היא באמירת נשמת כל חי, אמנם לא מצינו להדיא כניסת הכתר שמעליהם שמבחינת ישסו"ת. ונלע"ד לומר בס"ד שהוא על דרך מה שנתבאר בהקדמת הרש"ש זלה"ה לעניין הכתרים דחזרת המנחה דערב שבת, דכמו שנכנסים הן יחד עם בחינת החכמה בחזרת העמידה, כן הוא נמי בכניסת הכתר יחד עם כניסת מקיפי המ' שמצד צלם דחכמה, ודו"ק.♦
סג. דברי הזמרת הארץ עם מה שנסתפק לעניין שחרית דע"ש עם מה שנ"ל
ולאחר העיון ראיתי שכבר עמדו המפרשים בעניין מהות כתר הנכנס במנחת ערב שבת, עם החילוק בינו לבין כתר הנכנס במוסף דר"ח, ואביא את תורף דבריהם בקצרה. דהנה בזמרת הארץ אות י"ב כתב לבאר שבמנחת ערב שבת נכנסים המוחין מכלים האמצעים דה' פרצופי נה"י דישסו"ת לה' פרצופי נה"י דבינה דז"א, וכתב כמו כן שבלחש נכנסים מישסו"ת לבינה דנה"י דז"א ובחזרה לחכמה וכתר דנה"י דז"א, ושכמו כן בר"ח נתקן כתר דנה"י דז"א, ולא כתר הכולל דבינה דז"א[38]. ונראה מדבריו, דתרווייהו באותו בחינת כתר דנה"י דבינה הנתקן מישסו"ת, אלא שבר"ח הוא כתר דכללות החודש, מה שאין כן במנחת ערב שבת הוא דכללות השבוע (בכלים האמצעיים). ונסתפק שם לעניין שחרית דערב שבת, אם צריך לכוין כמו כן בחזרה להמשיך מן הכתר, מאחר שאז מתעסקים בכלים פנימיים, ובמנחה בכלים אמצעיים.♦
סד. נ"ל דנתקן כמ"כ כתר דכלים פנימיים וכן מפורש בקניין פירות
ולענ"ד נראה על פי האמור בהקדמת הרש"ש זלה"ה הנ"ל, דמאחר שאין המוחין דכלים הפנימיים דשחרית מסתלקים במנחה, שפיר דמי להביא את הכתר עליהם בחזרת המנחה יחד עם כלים אמצעיים, ואין צורך לכוין בהם בחזרה דשחרית. שוב ראיתי שכן מפורש ומבואר בקניין פירות להיר"א זלה"ה אות י"א[39]. ויעויין עוד שם בדבריו, דכנראה בא לסתור בהם את דברי זמרת הארץ הנ"ל, והוכיח זאת הן מהקדמת הרש"ש זלה"ה הנ"ל, והן מדברי התורת חכם בדף קל"ג ע"ב, יעויין שם. וראיתי עוד בשני חיי ח"ב במילואים שבסוף הספר אות ד', שכתב לחדש להיות הכתרים מבחינת כלים הפנימיים בדוקא, על פי המבואר בנהר שלום הנ"ל דף י"ט כלפי מנחת ר"ח, והביא שכן מבואר בשפת אמת ובמה שהובא בסוף עלי נהר. וצל"ע בדבריו, דהנה דברי השפת אמת המובאים שם בהגהות על הסידור בכוונת ה' אלהיכם אמת, מיירי כלפי כוונת הק"ש דשחרית, וכל מה שמוכח משם הוא להיות הכתר דערב שבת גם על כלים הפנימיים, והיינו כדברי הקניין פירות הנ"ל, אך אין שם שום זכר לומר דלא נתקן הכתר דכלים אמצעיים כי אם הפנימיים. וכן מדברי הנהר שלום אין שום הוכחה לזה, מאחר דמיירי כלפי כתר הנמשך בר"ח במוסף, שמשתייך הוא לבחינת כלים הפניימים, וכפי שיבואר להלן בהרחבה מדברי התורת חכם ושאר המקובלים, מלבד דעת השד"ה זלה"ה ששייך הוא לכל בחינות היום.♦
סה. דברי הפתח עינים עם מה שצל"ע
אמנם יעויין בפתח עינים דף ס"א ע"א וע"ב בסדר קבלת שבת אות ג', שמבואר בדבריו להיות כתר הנתקן במנחת ערב שבת בחזרה, כתר הפרטי של החו"ב דנה"י דישסו"ת[40]. אלא שהוא כלפי כללות השבוע, אך בר"ח במוסף נתקן כתר כללי יותר דכללות נה"י דישסו"ת, ולא רק כתר דחו"ב דנה"י שלהם. וצל"ע ממשמעות הדברים הנ"ל, דאדרבה כתר דערב שבת כללי הוא יותר, שהרי נמצא הוא גם בכלים פנימיים ואמצעיים כנ"ל, ומיד לאחריו נכנסים מקיפים ל' מ' דצלם, מה שאין כן בכתר דר"ח שאינו אלא בכלים פנימיים, ולאחר תפילת מוסף נשאר רק הרשימו שלהם, ולפיכך אנו מניחים תפילין במנחה דר"ח, וכאשר מבואר לעיל מדברי הנהר שלום דף י"ט ע"א.♦
סו. שיטת השד"ה באור הלבנה ובשערי רחמים
ובספר אור הלבנה באור החדש מעמ' ע"ג עד עמ' פ"ב, נכנס לברר עניין זה בהרחבה, והביא מדברי מהר"א ענתבי והשד"ה זלה"ה שכתר הנכנס במנחת ערב שבת היינו דוקא בחינת כתר הפרטי של אותו שבוע, וכאשר מבואר בנהר שלום דף ט"ל ע"ב, להיות שבוע ראשון של החודש באבא והב' באימא והג' בז"א והד' בנוק', ובכל אחד מהם נכנס בערב שבת כתר דנה"י שלו, אך בר"ח נכנס כתר דא"א (של אותו חודש) דנה"י דישסו"ת. ויעויין עוד במה שדן שם כלפי כוונת שאר בחינות א"א דאותו חודש בתפילת שחרית, עם מה שכתב בשערי רחמים ח"ב סי' רל"ט בשם השד"ה זלה"ה, שגם בכל שאר התפילות דר"ח אנו מתעסקים בא"א דכללות החודש, והיינו בשחרית בכלים פנימיים ובמנחה באמצעיים ובערבית בחיצוניים. וכיוצא בזה מבואר על פי דברי השד"ה זלה"ה, בכרם שלמה על שער כ' סוף פ"ט. יעויין שם[41] שהוסיף לבאר על פי זה, להיות תיקון כתר דנה"י דבינה הנתקן בר"ח, לא כפשוטו כלפי כתר של הנה"י (וכאשר הוא במנחת ערב שבת), אלא כלפי תיקון הנה"י דכתר, שהוא פרצוף א"א הנתקן בכל תפילות דר"ח.♦
סז. מה שהקשה ע"ד בשו"ת דעה והשכל עם תו"ד והיוצא ממנו לענייננו
אולם בשו"ת דעה והשכל ח"ב סי' י' הרבה להקשות על דבריו, והוכיח מע"ח שער כ' פ"ט ומשער הכוונות דרוש ב' דחזרת העמידה ומהתורת חכם הנ"ל דף ק"ט ע"א, שאין אנו מתעסקים בר"ח בבחינות הכתר וא"א, כי אם בתפילת מוסף בלבד. והוסיף להוכיח כן מסברא, ממה שנמצאת הנחת תפילין בר"ח בשחרית, והרי אם היה בא"א לא היה שייך להניח תפילין, וכן גם במנחה לא היינו מניחים תפילין, והרי זה סותר את אשר מבואר בנהר שלום הנ"ל. ואי נימא דשייכי התפילין מחמת בטישת קוצא דשערי במקום המוחין דז"א שמבחינת א"א, אם כן גם בשבת היה לנו להניח תפילין מהאי טעמא כלפי בחינות עליונות שנתעלה בהם בשבת. ובעל כרחך דוקא כאשר מתעלה לבחינה עליונה וניתק ממקומו כמו בשבת, או גם כאשר מקבל שפע גדול ממקום עליון הגם שנשאר במקומו, וכאשר נמצא במוסף דר"ח שמתעלה לא"ק ואבי"ע אחר דא"א, מה שאין כן מצד עצם כניסת הכתר באותו פרצוף אין למנוע, שהרי כמו כן נכנסים כתרים בקונה הכל. וכלפי מנחת ערב שבת כתב, דהכי נמי אין המניעה להניח התפילין מחמת כניסת הכתרים, שהרי הם נכנסים דוקא בחזרת התפילה, ואילו את הנחת התפילין יש למנוע כבר מחצות. ובעל כרחך שהוא מחמת כניסת הארת השבת ולא מחמת הכתר, מאחר שאינו כולל אלא פרטי. ונראה בדעתו דהגם שנכנסת הארה משעה חמישית, מכל מקום עיקר תוקף ההארה היא מחצות, וכן נראה מדבריו דהוא הדין כלפי ערב יום טוב.♦
סח. תו"ד הדעה והשכל כלפי תיקוני ר"ח
וכלפי עצם בחינת הר"ח, יעויין שם שביאר כהשמחת כהן סי' צ"ז, להיות להיות תיקון ד' השבועות שכנגד ד' הפרצופים או"א וזו"ן מבחינת תיקון הימים, ושמתחילים הם לעולם מיום א' עד יום שבת, וגם בר"ח אנו מכוונים בתיקון הימים בשחרית במנחה ובערבית, ורק במוסף אנו נכנסים לתקן גם בחינת הזמנים בבחינת א"א שהוא סוד הכתר. וציין שכיוצא בזה מבואר גם בשמן ששון דרוש ב' דחזרת העמידה אות כ"ה. וכלפי בחינת ב' ימים דר"ח, הביא מה שכתב באור הלבנה בשם השד"ה זלה"ה, להיות יום א' בפנימיות ויום ב' בחיצוניות, ובשם מהר"א ענתבי זלה"ה להיות יום א' דאורייתא ויום ב' דרבנן. אך הדעה והשכל פירש לפי דרכו, להיות יום א' בבחינת כתר דימים ויום ב' בבחינת כתר דזמנים. וציין עוד לשמן ששון על שער כ' פ"ט אות כ' שהרחיב בזה. יעויין שם שהניח בקושיות[42], אך נראה שסמוך על מה שכתב בפתח עינים, וכאשר הובאו תוכן דבריו לעיל). ומכל מקום כאשר ר"ח הוא יום אחד בלבד, נכנסות בו ב' הבחינות יחדו, לכל מר כדאית ליה.♦
העולה מן התשובה
א. נחלקו התנאים אם מצות התפילין נוהגת בשבתות וימים טובים, ולהלכה נפסק כדעת התנאים שאין מצות התפילין נוהגת בהם.
ב. נחלקו התנאים והאמוראים אם מצות התפילין נוהגת בלילה, ולהלכה נפסק בטור שלחן ערוך ואחרונים, שלילה זמן תפילין, אלא שאסור להניח תפילין בלילה, גזירה שמא יפיח בהם. אמנם דעת הרמב"ם שלילה אינו זמן תפילין.
ג. אם היה מונח עם תפילין מקודם שקיעת החמה, מעיקר הדין מותר לו להישאר עמהם כל הלילה, אלא שאין מורין כן, כי אם באופן שעושה זאת כדי לשומרם. וכן לפי דעת האריז"ל, צריך להקפיד לחולצם מיד לאחר שקיעת החמה, כאשר סיים תפילת המנחה.
ד. לכל הדעות יוכל ללבוש ציצית בלילה, אמנם יש אומרים שאסור להתעטף בטלית גדול, ושיש לחוש שעובר באיסור לאו.
ה. לפי דעת האריז"ל, גם אם היה מעוטף מקודם השקיעה, לאחר השקיעה כשגמר תפילתו יוריד את הטלית מעל ראשו, אך מותר לו להתעטף מבעוד יום, גם כאשר יודע שיגמור התפילה לאחר השקיעה בעודו מעוטף, ודלא כיש מי שמחמיר בזה. וטלית קטן נוהגת בלילה לפי דעת האריז"ל, ומכל מקום אין לברך עליה בלילה.
ו. נחלקו האמוראים אם בחליצת התפילין סמוך לילה או לשבת צריך לברך ברכת "לשמור חוקיו", ולהלכה נפסק שאין לברך ברכה זאת.
ז. יש אומרים שאין איסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים, אך להלכה נפסק שאסור להניח בהם תפילין, מאחר שבזה הוא מזלזל באותות של השבתות וימים טובים. ויש אומרים שאסור להניחם מטעם שמא ישכח ויצא עמהם לרשות הרבים, ולא מטעם הזלזול באות שלהם. ויש אומרים שכל האיסור הוא דוקא כאשר מניחם לשם מצוה, מה שאין כן כאשר מניחם לעניין אחר. ולכל הדעות מותר להניחם לצורך שמירתם והצלתם.
ח. יש אומרים שאסור לטלטל את התפילין בשבתות ובימים טובים, כדין כלי שמלאכתו לאיסור. ויש אומרים שמותר לטלטלם, ורק אין להניחם לשם מצוה.
ט. יש אומרים שחובה להניח תפילין בחולו של מועד בברכה, ויש אומרים שיש להניחם בצינעא ללא ברכה. ולהלכה דעת השו"ע ורוב האחרונים, שאין להניחם כלל בחולו של מועד, על פי דברי הזוהר חדש שיר השירים, שהחמיר בזה מאוד.
י. מעיקר הדין בודאי מותר להניח תפילין בערבי שבתות וימים טובים עד השקיעה, או לכל היותר עד עת קבלת שבת. ולפיכך כל שלא הניח תפילין באותו יום, בודאי מחוייב לכל הדעות להניחם עד השקיעה או קבלת שבת בברכה, ולאחר מיכן יש לו להניחם ללא ברכה עד עת צאת הכוכבים.
יא. ולעניין תפילין דר"ת שימושא רבא וראב"ד, נראה להקל להניחם כמו כן, ובפרט אם דרכו להניחם בקביעות ואירע לו אונס. ומכל מקום נראה שאין להתפלל בהם מנחה בציבור במקום שלא נהגו להניחם.
יב. יש אומרים שמצוה להתפלל תפילת מנחה דערבי שבתות וימים טובים עם טלית ותפילין, ושאין בכך שום חשש לזלזול באות שלהם, גם כאשר מתפלל סמוך לשקיעה. ויש אומרים שדוקא במנחה גדולה אפשר להניחם. ויש אומרים שדוקא בעשרה בטבת שחל בערב שבת אפשר להניחם. ויש אומרים שאין להניחם בכל אופן במנחה. ויש אומרים שיש להימנע בכך מחצות היום, ויש אומרים שיש להימנע מכך כבר מתחילת שעה חמישית, שאז מתחילה להתנוצץ קדושת שבת.
יג. יש אומרים שכל המניעה מלהניח תפילין היא דוקא בערב שבת ולא בערב יום טוב. ויש מי שנסתפק בזה. ויש אומרים שאין לחלק בין ערב יום טוב לערב שבת, ויש למנוע בשניהם מפני התנוצצות קדושת תוספת היום.
יד. יש אומרים שאם היו מונחים עליו מקודם חצות, יוכל להישאר עמהם לכתחילה, וכל המניעה היא דוקא להניחם לאחר חצות. ויש אומרים שגם אם היו מונחים עליו מקודם, יש להקפיד לסלקם (וכן מנהג אאמו"ר שליט"א). ונראה שעל כל פנים יש להקל לצורך קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, למי שרגיל לקרותם עם תפילין, אלא שלכתחילה יזהר שיוכל לסיים מקודם חצות.
טו. לפי דברי האריז"ל ורוב הפוסקים, יש להקפיד שתהא תפילת המנחה בלחש וחזרה, גם כאשר היא סמוכה לשקיעה, בין בחול ובין בערב שבת. ודלא כדעות המקלים לעשותה ללא חזרה, עם אמירת קדושה בקול רם.
טז. בכל ה' ימות החול, טוב לפי דברי האריז"ל להתפלל מנחה עם טלית ותפילין שימושא רבא או דר"ת, ולאחר התפילה יש להזדרז להורידם אם כבר שקעה החמה.
יז. מנהג חסידי בית אל שלא להניח תפילין במנחת ערב שבת, אלא להתפלל עם טלית לבד.
יח. נחלקו הפוסקים אם מותר לומר לאחר חצות בערב שבת סליחות ותחינות וידוי ונפילת אפים, ונתפשט המנהג שלא לאומרם מפני כבוד השבת. ויש מי שאומר דבמקום שנהגו אין למחות בידם, ושאם כולם נוהגים בזה, אין לו לפרוש מן הציבור.
♦ ♦ ♦