כמה דקדוקים בענין מכת חושך
הנה בענין מכת חושך נאמר בתורה: ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך, ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבתם.ויש לדקדק מהי ההדגשה שלכל בני ישראל היה אור במושבותם - הלא ברור שאם לא באה עליהם מכת חושך שהיה להם אור? ואם לומר שהיה להם אור מיוחד, מלבד זה שלא היה להם חושך, יש לדעת איזה אור היה ומדוע הוא בא והאיר עליהם.
עוד מצינו שאחז"ל שמתו הרשעים שלא רצו לצאת מארץ מצרים במכת חושך. ויש לדעת מדוע הם מתו דוקא במכה זו. והטעם הפשטי שלא יראו המצרים במיתתם קשה קצת, דהלא סו"ס אחר המכה ראו שנחסרו הרבה מבני ישראל והבינו שמתו, וא"כ מדוע מתו דוקא עתה.
עוד מצאנו שאחז"ל שמכת חושך שמשה שישה ימים, שלושה ימים חושך ושלושה חושך מוכפל, אבל לא שבעה ימים כשאר המכות. ויש להבין מדוע היא לא שמשה שבעה ימים.
♦
דקדוקים במכת בכורות
ומקודם שנבאר זאת, נקדים עוד כמה דברים הטעונים ביאור במכת בכורות. האחד, מה הענין שמתו דוקא הבכורות מן המצרים, ומדוע מיתתם של אלו מתייחדת כמכה בפ"ע על המצרים. עוד יש לדעת מדוע זמן מכה זו היה בחצות הלילה ולא בעצם היום.עוד יש להבין מה שדרשו בהגדה 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה' אני ולא מלאך 'והכיתי כל בכור בארץ מצרים' אני ולא שרף 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים' אני ולא השליח 'אני ה' אני הוא ולא אחר. ויש להבין מה הסיום אני הוא ולא אחר, שנראה ככפילות מה שאמר בהתחלה.
♦
במכת חושך היה אור מופלא לישראל
וכדי לבא אל ביאור העניינים נעמוד על מהות מכת חושך, והוא דכתב הכלי יקר שכשם שהיו למצרים במכת חושך שלושה ימים של חושך לילה ויום כך לישראל היה שלושה ימים אור יום ולילה עי"ש. ומצאתי שכך אמרו מפורש חז"ל במדרש משנת ר"א (פי"ט).ויש להבין, דלא מצינו שהשמש עצרה ממהלכה באותם ג' ימים ולא שהוצרכה אח"כ להשלים את מהלכה בפעם אחרת, וכמו שמצינו שאמרו כיוצב"ז במקומות אחרים שעצרה שהשמש מהילוכה, וא"כ כיצד האיר אור לישראל שלושה ימים שלמים? ובשלמא חושך מצרים ביארו המפרשים שהיה ע"י אדים עבים מאוד שעצרו כליל את אור השמש לעבור בעדם מחמת עוביים, ולכך אף ביום שזרחה השמש למצרים היה חושך גמור, אבל כיצד היה לישראל אור שלושה ימים.
♦
החושך בא ע"י הארת אור הגנוז
ומצאתי בשפתי כהן שכתב דברים נפלאים בביאור מכת חושך. וזת"ד וזו המכה תשיעית והאור ששימש שבעת ימי בראשית וראה הקדוש ברוך הוא שאין כדאי שישתמשו בו רשעים וגנזו לצדיקים, ועכשיו רשעים אבדו שלא יכלו לסבול, אם כן כדאי הם ישראל להשתמש בו שהם כולם צדיקים, ולזה לא אמר ולכל בני ישראל 'האיר' אלא 'היה אור' שכבר היה בששת ימי בראשית, ולזה אמר כאן הימים בה' הידיעה, ומריבוי בהירות האור בא החושך, ואפשר שאותו חושך בעצמו החשיך למצרים, כל מה שהם עבים ועכורים כן היה מתעבה להם כפי ערכם וכפי קבלתם לא שיש בו שינוי אלא כל אחד כפי מזגו, ישראל מזגם זך קיבלוהו וראו אור והמצרים כפי מזגם ועכירותם היה חושך עב שיש בו ממש וכו', וכן אמרו ז"ל שעתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה ובה שורף לרשעים ובה מרפא לצדיקים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו', ומרוב בהירות האור נגלה להם כל סתום וראו כל מחבואותיהם וכל המטמוניות שהיו להם למצרים, עכ"ל.והעולה מדבריו הוא שאופן מכה זו היה ע"י זה שהשפיע השי"ת והאיר על מצרים מאור הגנוז. וישראל הוכנו לקבל את אותו האור, ולזה אצלם 'במושבתם' היה זה אור. ואילו אצל המצרים, שלא היו ראויים לאותו האור, לא יכלו לעמוד בו וחשכו עיניהם מרוב בהירותו ודקותו הרוחנית. שו"מ שכתבו כיסוד הדברים כמה אחרונים כ"א מדנפשיה, המלבי"ם, והמגלה צפונות (לבעל השבט מוסר), והתולדות בפרשת בא.
ונראה להוסיף ביאור בדברים דרך משל. דהנה אם באים להדליק פתילה ע"י אבוקה גדולה, אזי אם הפתילה עומדת בתוך כלי מלא שמן, אזי היא תדלק ותאיר באור גדול ותזקוף את קומתה. אך אם אין לה את ההכנה הראויה לקבל את האור אלא היא עומדת ערומה בפ"ע, אזי מיד כשתיגע בה האבוקה היא תישרף ותהיה לאפר שחור. וזה היה במצרים כשהאיר עליהם האור הגדול – ישראל, שהיו ספוגים במצוות ומע"ט המשולים לשמן, כאומרו 'ושמן על ראשך אל יחסר', נדלקו ונתחברו באותו האור ונתעלו ממנו, ואילו המצרים, שהיו בלתי מוכנים לו, חשכו פניהם מאורו.
♦
ישראל זכו לאותו האור בזכות האמונה
והנה יש לדעת איזה זכויות עמדו לישראל להיותם ראויים ומוכנים לאותו האור הגדול, הא אחז"ל שלא היו בידם מצוות. ונראה שעיקר זכותם היה באמונה שהאמינו בהשי"ת שיוצאים ממצרים, כמש"כ 'ויאמן העם'. ובפרט אחרי כל המכות שעברו, ללמוד מזה שיעורים ויסודות באמונת השי"ת. ומכח זה רצו לילך אחר דבר ה' במסירות גמורה במדבר בארץ לא זרועה. וזכות האמונה החזקה הזו הולידה בהם דבקות בו יתברך כביכול, ועי"ז נעשו ראויים לאור הזה.ונראה שזה הטעם שמתו רשעי ישראל באותם ימי האפילה, כי הלא גם אותם שיצאו אמרו שהיה עליהם קטרוג בים שהיו עובדי ע"ז, ומה הייתה אפוא רשעתם של אלו שמתו? אלא שכבר אמרו חז"ל שאלו לא רצו לצאת, וא"כ חסרה להם עיקר הזכות להיות ראויים לאותו האור הגדול, וממילא מתו הם עצמם ממנו שלא היו יכולים לסובלו. שוב אח"ז מצאתי שכן ביאר הש"ך גופיה לעיל שם עי"ש, וכ"כ בספר אור הגנוז.
ונראה ג"כ דזה הטעם שמתו הרשעים דוקא במכת חושך, דכיון שמתו במצב שרק היה הכנה לגילוי הגמור, בזה עדיין יש תקוה לאחרים, ולעת"ל יתוקנו גם הם ולא ידח ממנו נידח. משא"כ אם היו נמצאים ברשעותם בשעת הגילוי הגמור, כבר לא היה שייך אצלם מצב של תשובה כלל, וכמו שיהיה לעת"ל, וא"כ היה מן המחויב שיכרתו לנצח ח"ו, ולזה מתו קודם. שו"מ שכ"כ האגרא דפרקא, וכן בספרו בני יששכר (ניסן מאמר ד), שלעת"ל אותם רשעים יתוקנו ועליהם נאמר ובאו הנדחים מארץ מצרים. וביותר מזה כתבו הילקוט הראובני והמגלה צפונות, שמיד מתו אותם רשעים וזכו לעוה"ב, וזה הרמז ולכל בנ"י - שמתו במכת חושך - היה אור במושבותם, שזכו למעלה לאור העליון בגן עדן.
♦
גם המקטרגים נתרצו למכת חושך
ונוכל ליישב בזה מה שאמרו במדרש כאן עה"פ 'שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו' בזה"ל אמר הקב"ה למלאכים המצרים ראויים ללקות בחושך, מיד הסכימו כולן ולא המרו עכ"ל. וצריך ביאור, ולמשנ"ת י"ל שאף השרים שהיו מסנגרים על מצרים סברו שכיון דהכא רוצה השי"ת להשפיע מאורו הגנוז, א"כ זו טובה ולא מכה ואין סיבה למנוע זאת. וכ"ת כיון שאינם ראויים לזה יזיק להם, הלא גם ישראל אינם ראויים לו והמה בודאי לא ינזקו, וא"כ ה"ה למצרים, ולזה הסכימו על הדבר. ולא ידעו שעצם זה שיש בישראל מאמינים בהשי"ת, לכן למרות שהמה רשעים מצד מעשיהם הקודמים יחדש בהם הקב"ה בזכות האמונה כלים לקבל את האור הנפלא הזה. ומשא"כ המצרים, שאין בידם כלום, ינזקו ממנו. וכן חסרי האמונה שבישראל.ומ"מ עפי"ז מיושב מה שהקשנו, שלעולם זרחה ושקעה השמש כמנהגה תמיד ולא שינתה ממהלכה כלום, אלא שלארץ מצרים הוציאה מנרתיקה קצת והאיר להם האור הגנוז, וממילא אור השמש בטל מולו כליל, ואזי לראויים לו היה אור גדול ג' ימים ולשאינם ראויים היה חושך.
♦
מכת חושך היתה הכנה למכת בכורות
ועפ"י הדברים הללו נראה לייסד דמכת חושך ומכת בכורות כחד דמיא ומישך שייכי להדדי, וישנו תהליך שתחילתו במכת חושך וסיומו במכת בכורות. והוא, שידוע דכל העשרה מכות היו בבחינת 'נגוף ורפוא' נגוף למצרים ורפא לישראל (כמש"כ בזוה"ק), כלומר דמכל מכה נענשו המצרים בגופם ובממונם וגם ניטל מהם עוד כח מטומאתם, ומצד שני ישראל עלו ונתחזקו עוד באמונתם וגדלה מעלתם הרוחנית. והנה תכלית כל המכות היתה במכת בכורות, שאז נגלה השי"ת במצרים בכבודו ובעצמו והאירה הארץ מכבודו, וכמש"כ בזוהר שאותו לילה היה מאיר כימי תמוז שהשמש בתוקפה. וזה כדי להביא את ישראל ושאר העולם לידי אמונה בהשי"ת בתכלית הבהירות ושלילת כל הכוחות המדומים והכוזבים.אמנם בהיות והיה זה גילוי עצום ונורא, וכמו שאמרו בהגדה 'ומורא גדול זה גילוי שכינה', הוצרכו ישראל שיהיה להם שלב של הכנה שיהיו ראויים לזה. וזה היה במכת חושך, שאז האיר במצרים מעט מן האור העליון, שזהו מעין דמעין של גילוי שכינה, ובזה הוברר מי הראוי לו ומי לא - דהמצרים ושאר הגויים, שכלל אינם ראויים לו, חשכו עיניהם, ורשעי ישראל שלא היו מוכנים אליו מתו. ודין גרמא שמתו דוקא אז במכת חושך, לפי שהיא היתה המכה של סיום הגאולה, שמהותה היא בגילוי כבודו יתברך בבהירות האמונה, ומי שלא התחזק באמונתו בשלבים שקדמו לזה בודאי אין לו תכלית להישאר לסיום הגאולה. וזהו שהדגישה התורה 'ולכל בני ישראל היה אור במושבתם', כיון שמאותו חושך שהיה למצרים, להם היה בחינת 'רפוא לישראל' רפואת הנפש והתעלות קרבה להשי"ת.
ובזה יובן מדוע שמשה מכת חושך רק שישה ימים ולא שבעה, כי ימי המכה היו כימי השבוע, ויוצא שהיום השביעי הוא יום שבת קודש, ובו לא שייך חושך והעלם מכח אור הגנוז, כי אז הוא מתגלה בעולם כולו מאז בריאת העולם שישמש אור הגנוז כל ל"ב שעות מיום השישי עד צאת השבת (וכמו שהארכנו במקו"א). ואף שלא כולם זוכים אליו, מ"מ כיון שהוא יום המיוחד להארת האור לא שייך בו חושך מצד אור הגנוז.
♦
במכת בכורות הוברר שהשי"ת בורא הבריאה כולה ואין מציאות בלתו
ונראה לומר שמכת בכורות ענינה היה גילוי כבודתו יתברך וביטול כל מציאות אחרת באופן שיביא לבהירות האמונה. וזו ההדגשה שמכת בכורות תהיה ע"י השי"ת בעצמו אני ולא מלאך ולא שליח, כי בא הקב"ה לגלות שלא רק שיש בידו לעשות כך וכך ושהוא שולט בכח זה או אחר בבריאה, אלא שכל מהות ההויה היא כולו מכוחו, והוא יתברך מהווה את כל הבריאה כל רגע ורגע, ואין לה קיום כלל בלעדיה.ויש לסייע לזה ממה שייסד המהרא"ל שעשרת המכות הן כנגד עשרה מאמרות שנברא בה העולם, דבראשית נמי מאמר הוא. והם בסדר הפוך, דמכת בכורות כנגד מאמר בראשית ומכת חושך כנגד מאמר יהי אור. והרי"ז כמבואר דמאמר בראשית מורה שעצם ההויה היא מהשי"ת, ויהיה אור הוא תחילת גילוי כבודו בדבר נברא. וא"כ מכת חושך היתה ההכנה לגילוי הגדול במכת בכורות. ויש לחזק זאת ממה שכתב בספר באר מים, דהנה כתב החידושי הרי"ם דעשרת המכות הן גם כנגד עשרת הדברות בסדר הפוך. וא"כ חושך ובכורות הם כנגד אנכי ולא יהיה לך. ואחז"ל ד'אנכי' ו'לא יהיה לך' בדיבור אחד נאמרו, וא"כ מבואר דיש שייכות גמורה ביניהם, וה"נ במכת חושך ובכורות המכוונת להם עכ"ד. והרי"ז מבואר עפ"י מש"כ.
♦
מכת בכורות היא ביטול כל ישות הסותרת למלכות השי"ת
ולכן הייתה המכה בבכורים דוקא, כי היו עושין אותם בזמנים ההם כאלהות, כי היו מייחסים להם כוחות עליונים. וממילא, בשעת הגילוי הגדול של מורא שכינה, שבטלו ונמסו כל אלהי מצרים, מתו גם הבכורים, כי גם בהם הייתה להם בחינה של אלהות. וזה עצמו גודל המכה למצרים, כי לא כמיתת הבכורים כמיתת שאר אנשים, אלא מיתת הבכורים היתה להם סימן למפלתם, שגדולתם ואלהותם מתה.ולזה היתה מכת בכורות דוקא בלילה, להראות את ביטול כח האלילים לחלוטין, דגם בשעות החושך, שיש לסט"א איזה כוח, באותו זמן בטל כוחה לגמרי ולילה כיום יאמר כחשכה כאורה באור פני מלך חיים. ודוקא בלילה היה ניכר גילוי כבודו יתברך יותר.
♦
מדוע סירב פרעה לשלח את בנ"י עד מסי"נ
ובזה יש ליישב מה שקשה לכאורה, שמצינו שסירב פרעה לשלח את בני ישראל בכל מחיר, כמעט עד מסירות נפש. וכמו שאמרו במדרש שבאו הבכורים לפני מכת בכורות וצעקו על פרעה שישלח את בנ"י, כי משה רבינו הזהירו שאם לא ישלח ימותו כל הבכורים, וענה להם פרעה אני מסרב לשלחם ע"מ שיהרגו או הם או אני, ואתם אומרים שמפני מיתתכם נשלחם. והיינו שהוא מכניס א"ע לסכנה בשביל לא לשלחם, וכ"ש שלא יחוש מסכנת אחרים. ואם כל הסיבה שסירב לשלחם היא רק משום הפסד ממונו, כפי שהיה משמע קצת מפשטות הכתובים שאמר למשה ואהרון למה תפריעו את העם ממעשיו, והיינו שהיה אכפת לו מעבודתם, א"כ מדוע יכניס א"ע לסכנות נפשות ולא ישלחם? הלא כל אשר לאדם יתן בעד נפשו.ובאמת שכן מפורש במדרש (ויק"ר פ"ב) 'אילו בקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות לא הייתי נותן לו'. כלומר, שהשי"ת אומר שאפילו אם הייתי רוצה לפדות את ישראל בכל מחיר שבעולם לא היה מסכים פרעה לשלחם בזה. הרי להדיא שלא מפני הפסד ממון סירב לשלחם, שא"כ מדוע נימנע בכה"ג, הלא ירויח הרבה יותר, וא"כ מדוע באמת יסרב כ"כ לשלחם בכל אופן? ובאמת סוד הדבר היה כי ה' חיזק את ליבו, אך יש לדעת מה הבין פרעה במחשבתו באותו זמן, שהרי הוא חשב שהוא מגיע למסקנה זו מצד עיונו והחלטתו.
אלא מבואר בזה שידע פרעה שכח גדולתו בעולם הוא מכח היותו ראש הטומאה בעולם באותו זמן, וזה מצד שכח הקדושה היה בשפל המדרגה תחת טומאת מצרים ומוכנעים תחתם, אבל כאשר יצאו ישראל מצרים ויתעלו במדרגתם, זה לעומת זה ירד ויתבטל כח הטומאה בעולם, וירד פרעה מכל כוחו וגבר ישראל. ולזה היה מוכן בכל אופן להתאמץ שלא יצאו ישראל מרשותו, כדי שלא יתקרבו אל הקדושה.
♦
כיצד תכף אחר שגירשו את בנ"י ממצרים התחרטו ורדפו להחזירם
ובזה יבואר מה שמצינו שתכף ומיד אחר מכת בכורות ששילחו פרעה ועבדיו את בנ"י ממצרים בכל כוחם, כמש"כ ותחזק מצרים על העם לשלחם והפצירו בהם לצאת. עכ"ז לא עברו אלא ג' ימים וכבר אמרו פרעה ועבדיו מה זאת עשינו כי שלחנו את בנ"י מארצנו ורדף אחרי בנ"י. והלא זהו פלא, שאחר שראה את כל מה שהיה, וכ"כ הפציר בהם שילכו, מה נשתנה דעתו כ"כ בזמן קצר, הלא הוא יודע שאין לו שום הצלחה וכח נגדם. אלא שבאמת מה שהיה מסרב לשלחם בכל מחיר היה זה מפני שכוחו בטומאה, ורק אחר עשרת המכות שבהן האירו עשר ספירות דקדושה ונתבטל כח עשרת הספירות דטומאה (כמש"כ בזוה"ק), וביותר בשעת מכת בכורות, שנגלה הקב"ה במצרים והאירה הארץ מכבודו ובטל כח הטומאה של מצרים, נכנע פרעה ושילח את בנ"י. אך תכף ומיד אחר שנגמר במצרים הגילוי הגדול וחזר פרעה לקדמותו, וראו הוא ועבדיו כיצד תשש כל כוחם, נחמו בהם ממה ששלחו את בנ"י[1].♦
בגאולה העתידה יהיה תהליך דומה לזה שהיה במצרים
והנה נאמר בפסוק 'כימי צאתך מארץ מצרים ארהנו נפלאות' ומבואר בזה שהגאולה העתידה תהיה כעין גאולת מצרים אך יותר ממנה. ושורש הענין מבואר בספה"ק, שבגלות מצרים נכללו כל הד' מלכיות, ובגאולה ממנה נמשכות כל הגאולות, וביותר הגאולה העתידה, שהיא עצמה סיום הגאולה שהתחילה בשעת יצא"מ עד הלעת"ל (והארכנו בזה במאמר טעם ד' כוסות עי"ש).ולזה מצינו במדרש שלעתיד תהיה מכת חושך בכל העולם כולו, ומפורש בזוה"ק שיהיה החושך ט"ו יום ובימים אלו ימותו רבים מרשעי בנ"י, וכמו שהיה בארץ מצרים. וחושך זה יהיה מפני תחילת הגילוי האלהי הגמור שיהיה לעת"ל. ואח"כ יהיה השלב הסופי של הגאולה עצמה, ע"י זה שייגלה השי"ת בכבודו על כל העולם כולו, ובזה בב"א יסור כל כח הטומאה מן הארץ, ויכירו כולם באמיתותו יתברך בבהירות עצומה, כמש"כ בפסוק שכולם יכירו אותו יתברך מקטנם ועד גדולם ותרבה הדעה בארץ כמים לים מכסים. וכל הרשעים מכל אוה"ע השייכים לצד הרע ימותו כרגע ותתבטל מציאותם מפני גילוי כבודו יתברך, וזה יהיה דומיא דמכת בכורות של מצרים שנאמר בה אני ולא מלאך וכו'.
♦
כפילות הדרש אני ולא מלאך כנגד ארבע מלכויות
ואפשר שזה טעם שנכפל דבר זה ארבע פעמים, לומר שבאמת בכל הגליות הגאולה היתה ע"י השי"ת בעצמו, גם במקום שנראה שהיה ע"י שליח השי"ת. ולזה כפל את דבריו ארבע פעמים, לשלול ולבאר שבכל ארבע גליות הגאולה היא מאתו יתברך. והכפילות הרביעית 'אני הוא ולא אחר' מכוונת כנגד הגאולה העתידה, שבה יראה לעין כל שהי"ת הוא ואין בלתו מושיע את עמו ישראל וגואלם לחירות עולם.ושורש הענין מבואר בזוה"ק עה"פ 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל', שבכל הגלויות הייתה גם אתערותא דלתתא ברשעי בנ"י וזה עורר רחמים שיגאלו, ומשא"כ בגלות אחרונה שנאמר על הזמן ההוא 'ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין מפגיע', ואז יאמר הקב"ה 'למעני למעני אעשה' ויגאל את עמו ברחמים גמורים ללא כל התעוררות מצידם. והיה ה' למלך על הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד בב"א.
♦ ♦ ♦