בס"ד
עש"ק לסדר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה,
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (תשע"ו) לפ"ק
לכבוד רב האי גאון מרנא ורבנא, רב רחומי רב חסדא ורב חנא, בדיבורו מדבר ית ענא, הוא פלפלתא וקרי וצנא,
הנה זה מס'יח בא, נאמ"ן עלי ר'בא, ברא כרעיה דאבא, ניבא וידע מה ניבא,
מו"ר ועט"ר רבי מאיר מאזוז שליט"א
הלא הוא מאיר לארץ ולדרים, מפיו ומפי כתבו בדברים יקרים, מתוקים מדבש ומפז נבחרים, מישרים העקוב ומחכימים נבערים.
ה'ן מזכירים מעשה ניסים, חכמה עמוקה היא כולה תכסיסים, כל אוצרות התורה לפניו פרוסים, אף מגן הוא תמיד לכל החוסים.
כל מילה מדבריו ערכה מאה זוז, כבר הורנו זקן ממנו לא לזוז, אלו מקצת שבחיו אחרי רוב קיזוז, לא נוסיף עוד לומר "האדיר והעזוז".
יוסף ה' לו אלף מונים, רוב אריכות ימים ושנים, בני בנים ותלמידים נאמנים, בבריאות ושלוה ובלי שאונים.
ימשיך ללמד דעת לכל מדעת שואל, ולהאיר אור תורתו לכל ישראל, ויזכה ויראה בבנין אריאל, ויגיל וישמח בבוא הגואל.
ועתה ברשותו נחי'ל דבורי'ם, בעזר בורא רוח ויוצר הרים, והוא לעירו יפקיד שומרים, ויקרא במהרה לקץ דרורים.
כמה שאלות באמתחתי, מקצתן בענינים כלליים ומקצתן שאלות פרטיות המעסיקות אותי. אשמח אם יואיל הרב לפנות מזמנו להשיב לי עליהן כמסת הפנאי, ואבקש סליחתו מראש על אריכות דברי. "תורה היא וללמוד אני צריך":
א. העולה עולה ראשונה, האם יש מקום ל"פסיקת הלכה מגמתית", כלומר: הפוסק חושב שישנה חשיבות גדולה לערך מסוים, למשל – להקל או להחמיר בהלכה, להבדל מאחינו החילונים או לקרבם, ליצור הלכה אחידה לכל ישראל וכיו"ב, ולכן מטה הפוסק את פסיקותיו תמיד לכיוון הזה, ע"י נקיטת הלכה באופן קבוע כדעות התואמות את עמדתו (התעלמות מכללי הפסיקה), או יתרה מכך, ע"י העלמת מקורות וסילוף דברי הפוסקים. נטיית הלב לומר שאין שום הכשר לכך, כי תורתנו תורת אמת היא, אך הנה מצאנו לכאורה שלב"ש היתה מגמה להחמיר ולב"ה מגמה להקל. ועוד מצאנו שאמרו (פסחים קיב ע"א) "אם בקשת להחנק התלה באילן גדול" ולפירש"י היינו לומר דברי עצמו בשם אדם גדול, וכן (ערובין נא ע"א) "לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל ליה מיניה", ועוד. וכן לכאורה יש מקום לדון מצד "מותר לשנות מפני השלום", או מצד "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
ב. כך מעשה השניה, בהמשך לשאלה הקודמת – האם אפשר לומר שכזו היתה שיטתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שלנגד עיניו עמד הצורך הגדול לאחד את כל בני עדות המזרח והמערב, ומאידך לרומם את קרנם, ועל כן בהרבה מפסיקותיו אנו מוצאים שביטל מנהגים שונים או שיצר כעין אפליה לטובת הספרדים על פני האשכנזים. וכן ראה הגר"ע צורך להקל על המון העם בהלכה כדי שיותר אנשים יקיימו תומ"צ, ולכן נטה להקל. ובספר "ממרן עד מרן" כתב בני לאו ברוח הדברים הללו, וקיבל הסכמה לספרו מהרב עובדיה בעצמו. ובזה נוכל ליישב כמה סתירות בפסקי הגרע"י [כגון: ביבי"א (ח"ה אה"ע סי' ה) בענין פאה נכרית סמך בשתי ידיו על דברי מהראנ"ח דאין חשש הוצאת לעז על הראשונים אלא במילי דגיטין וקדושין, וביבי"א שם (או"ח סי' לז אות ד) בענין אשכנזים שבאו לקהילה ספרדית הביא חבל פוסקים דס"ל דלא כמהראנ"ח].
ג. שלישית בשואל, מענין לענין – הגרע"י זצ"ל פסק (יבי"א ח"ו או"ח סי' י אות ח) שספרדי לא יהיה ש"צ במניין שבו הנוסח הוא אשכנז (אא"כ מתפלל בנוסח שלו וכל הציבור מסכימים לכך). ולכאורה אם מתפלל בתפילת לחש כמנהג אבותיו, מה בכך שאת חזרת הש"צ אומר בנוסח אחר, הרי אינה אלא להוציא את שאינו בקי וכן בשביל קדושה וברכת כהנים (ומטעם זה הגר"ע התיר שם לאותו אדם להתפלל בנוסח שלו אם הציבור מסכימים). מה דעת הרב להלכה בזה, בפרט לבחור ישיבה שכל תפילותיו במניין של נוסח אשכנז, וברצונו לעיתים להיות ש"צ ולכבד את ה' מגרונו. והאם יש הבדל בזה בין נוסח אשכנז לנוסח הנקרא 'ספרד'.
ד. רביעית בפני עצמה, ידוע מה שאומרים גדולי הדור בציבור החרדי שאסור להחזיק מכשיר אייפון וכיוצא בו, ושמי שברשותו מכשיר כזה הריהו פסול לעדות וכו'. האם לדברים אלו יש תוקף הלכתי, או שמטרתם היא להרתיע את הציבור, ואילו מי שרוצה להחזיק מכשיר כזה מטעמי נוחות ולהתקין עליו סינון באופן שאין חשש שיגיע דרכו לדברי פריצות ותועבה, הרשות בידו לנהוג כך? השאלה אמורה בעיקר במי שאינו מוגדר "חרדי", ואין חשש שהרואים אותו ילמדו ממנו להתיר זאת גם לעצמם, האם הוראת הגדולים הנ"ל מחייבת אותו.
ה. ויסף חמישית, מי שחשקה נפשו לעלות להר בית ה' מקום מקדשנו באופן חד פעמי, למשל ביום חתונתו וביום שמחת לבו, האם רשאי בכך. אחר שמן הדין אין מקום לאסור לעלות להר הבית אם טבל כדת וכדין ויודע מהם המקומות המותרים והאסורים בכניסה, ומה שאוסרים רוב גדולי הדור הוא גזרה משום פריצת גדר, והרי אין בכוחם של חכמי דורנו לגזור גזרות מדעתם אא"כ עמדו למניין והסכימו על כך (כמש"כ בשו"ת יבי"א ח"א או"ח סי' טז אות ב). וא"כ, אם עושה זאת בצנעא כדי שלא ילמדו ממנו אחרים מהיכא תיתי לאסור.
[שו"ר בהקדמה למשנ"ב איש מצליח ח"ג, שכתב הרב שכאשר המכשול מצוי יש ביד חכמי הדור לגזור גזרות אף אם לא עמדו למניין על כך. ובשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' כח) הביא את דברי הרב בשו"ת איש מצליח ח"א במילואים שבסופו (דף נח ע"ג) והקשה ע"ד מדברי רב שר-שלום גאון בשו"ת חמדה גנוזה סי' עז.]
ו. שישית מאכל ת"ח, על פי מה ששמעתי, דעת הרב בענין התכלת המופקת מארגמון קהה-קוצים, שיש ספק אם זוהי תכלת שכתבה תורה, ולכן אין חובה להטיל פתילי תכלת בציצית (כי אף שסד"א לחומרא, כיון שמקיים מצוות ציצית עכ"פ, שהתכלת אינו מעכב את הלבן, לכן אין חיוב בכך). ובשו"ת מנחת אשר לגר"א וייס (ח"ב או"ח סי' ב) כתב לתמוה על מחדשי התכלת בימינו, שלדעתו אין כאן אפילו ספק, ובודאי אין זו התכלת הנעלמת, שהרי אמרו בגמ' (מנחות מד ע"א) "חלזון זהו – גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעים תכלת", ובארגמון קהה-קוצים לא מתקיים אף אחד מתיאורים אלה, ואף לא צובעים התכלת מדמו אלא מבלוטה שיש בגופו! וכן מש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' ציצית ה"ב) "שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו" איננו מתקיים בחלזון זה. ועוד, שאמרו חז"ל (מנחות מג ע"ב) שהתכלת דומה לים וכו', והרי הצבע המופק מהחלזון הוא במקורו סגול וכשנחשף לשמש הופך לכחול כהה, ומ"מ איננו דומה לים ולרקיע כלל! וכי "נשתנו הצ'בעים"?! ילמדנו רבנו, מה יש להשיב על טענות אלה?
ז. ושל שביעית היתה, באיזה מנהגים אומרים "אל תטוש תורת אמך" ובאיזה מהם לא? למשל, מנהגי עדות תונס וג'רבא כמו ה"בסיסה", סעודת יתרו, וכדו', האם גם הם מחייבים? וכן לאיזה מנהגים יש דין נדר והמפסיק לנהוג בהם צריך לעשות התרה? וכיצד ינהג בחור ישיבה שלא נוהגים בה את מנהגי אבותיו?
ח. ושאלה אחרונה, מילה בשמינית, כידוע שיטתו בלימוד של רבי חיים מבריסק וכל הנמשכים אחריו, היא להגדיר הגדרות וחילוקים מופשטים. והנה כמה פעמים נדמה ללומד שההגדרות הללו רחוקות מהמציאות. למשל בדין כוונה בתפילה חילק הגר"ח (בחידושיו לרמב"ם פ"ד מהל' תפילה ה"א) בין כוונת פירוש המילים שמעכבת רק בברכת אבות לכוונה שעומד לפני המלך שמעכבת בכל התפילה (ובזה יישב סתירה בדברי הרמב"ם). אך במציאות אם אינו מכוון פירוש המילים בהכרח חושב מחשבות אחרות, וא"כ גם אינו מכוון שעומד לפני המלך, ואם מכוון שעומד לפני המלך, א"כ הוא מספיק מרוכז כדי לחשוב על המילים שמוציא מפיו. וכך אכן הקשה החזו"א בגליונות לחידושי הגר"ח שם. ואכן הלומד בספרי החזו"א ימצא שדבריו תמיד בנויים על השכל הישר והסברא המתקבלת על הלב, כדרכם של רבותינו הראשונים (שעליהם המליצו "לא ק'צורנו ק'צורם", ואני הקטן מוסיף "ואויביהם פלפולים"). שאלתי היא, האם רשאים אנו לחשוב כך על גדולי עולם, ששיטת לימודם לא היתה קרובה אל האמת ואל השכל הישר, או שמא יש לומר בזה "אם אמרנו נבוא העי'ר ומתנו", ואין לנו רשות לדבר על גדולי תורה שאנו לפניהם כקליפת השום וכגרגר שומשום?
שוב אתנצל על אריכות הדברים, ואקוה שימצא הרב זמן להשיב לשאלותי.
ועוד זאת שאלתי אותה אבקש, שיברכני (...) שאזכה לגדול בתורה ובירא"ש, ואזכה למצוא את זיווגי בקרוב וללמוד תורה בטהרה.
השותה בצמא את דבריו,
ביראת כבוד ובאהבת תורה,
הצב"י... ס"ט
תלמיד בישיבת כרם ביבנה
נ.ב. מצו"ב מעטפה מבויילת עם דפים רקים, למשלוח חוזר.
♦

תשובת הגאון הנאמ"ן זצ"ל

ב"ה
יו"ד אלול התשע"ו
אין לי פנאי כלל ואני מקצר ועולה
א) להקל מפני דוחק השעה או להחמיר שלא יגררו יותר (בקעה מצא וגדר בה גדר) יכול להיות. אבל להתעלם מכללי הפסיקה או לסלף ח"ו דברי הפוסקים. ח"ו ולא תהא כזאת בישראל.
ב"ש לא תמיד מחמירים וב"ה לא תמיד מקילים. יש להם שיטות שונות בהלכה כמ"ש הרב זוין זצ"ל בספריו לאור ההלכה, המועדים בהלכה, אישים ושיטות, ואכמ"ל.
מה שאמרו היתלה באילן גדול יש לזה משמעות אחרת, ועיין ברכות (מג:( ובגליון שם בשם הרמ"ע מפאנו, ובשו"ת תורה לשמה סימן ? יש תשובה ארוכה בזה.
ב) לא תמיד נטה הגר"ע יוסף לטובת הספרדים, אדרבא בהנחת שני זוגות תפלין פסק כמו האשכנזים, נכון שהיה מטה כלפי חסד ונוטה תמיד ללמד זכות כמה שאפשר. וכי אפשר להגיע לסוף דעתו של הגר"ע יוסף?
ג) דעתי שמותר בחזרה להתפלל בנוסח אשכנז, רק שהמבטא יהיה ספרדי חי"ת ועי"ן וקו"ף וכו', כי המבטא האשכנזי שקר הוא.
ד) יכול להיות. ואינני פוסק בדבר (אחרי ששמעת המכשולות הרבים שיצאו מכך).
ה) קושית הרב ביחו"ד אינה כלום, מאחר שיש לנו כשלשים ראיות לכך ואפי' אם רש"ש גאון יחלוק הלכה כבתראי.
ו) קושיות הגר"א וייס יפנה אותם לבקיאים בדבר, או להרב מנחם בורשטיין מח"ס התכלת. לי אין פנאי לעיין ולבדוק.
ז) מנהגי מאכלים כגון בסיסה וסעודת יתרו אינם מחייבים. רק לדעת רב נסים גאון יש בהם משום אל תטוש תורת אמך.
ח) סברת הגר"ח מבריסק בתפלה היא נכונה. ונ"מ למי שאינו מבין המלים בתפלה אבל יודע שהוא עומד לפני הקב"ה. וגם למי שמבין אבל הוא משוטט בענינים אחרים, ובתת-הכרה שלו יודע שהוא מתפלל. סברות החזו"א הן יותר "ספרדיות". אבל צריך לבדוק כל עניין לגופו.
♦ ♦ ♦
מי שפרע ומחוסרי אמנה בקניית חמץ♦ אם מהני קניני סודר וחליפין בגוי, והמסתעף לעניין מכירת חמץ♦ דין תערובת חמץ במזון בעלי חיים♦ דין שיעור החמצה, בצק החרש, ובצק שלנו שאינו מחמיץ♦ מנהג קטניות בפסח, המינים שנהגו בהם, ודין אפייה וקלייה♦ בטעמי תענית בכורות♦ מנהגים לא ידועים בדין ד' כוסות♦ בעניין מעלות כוס חמישי♦ סודות גלות מצרים♦ מהותם של האור וחושך במכת חושך ושייכותם לגילוי שכינה שהיה במכת בכורות♦ הדרך לחירות אמיתית♦ הכנסת ספר תורה עם תזמורת בימי הספירה ובימי בין המצרים